כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "מסעי"

(במדבר לג, א – לו, י״ג)

 

 

 

פרשת "מסעי"

מושגים

 

פרשת "מסעי" מסכמת את מסעות בני ישראל, את התחנות שבהן חנו במדבר ואת ההכנות האחרונות לקראת הכניסה לארץ ישראל. בפרשה מפורטים ציוויים שונים, כמו השמדת עבודת האלילים, ערי מקלט, דיני רוצח בשגגה, מינוי נשיאים לשבטים בהנהגתם של יהושע בן-נון ואלעזר הכהן, הקצאת ערים בעבור בני שבט לוי ותיאור גבולות הארץ.

הפרשה מסתיימת בהמשך סיפורן של בנות צלופחד, בחששו של שבט מנשה שהן יתחתנו עם אנשים משבטים אחרים ובכך ייאבד שבט מנשה את הנחלות שלו. אי לכך, משה מוציא צו איסור לבנות צלופחד להתחתן עם בני שבטים אחרים, ואיסורים נוספים הנוגעים לנישואין בין השבטים השונים.

הפרשה היא הכנה לכניסה לארץ ישראל. בשלב הזה אנו מתחילים בעבודה הפנימית, האדם עולה למדרגה שבה הרצון שלו מתחבר עם הכוח העליון. הוא מגלה את הכוח העליון, כי הוא חי בתוך הרצון הזה. כתוב שארץ ישראל היא הארץ שהבורא נמצא בה מתחילת השנה עד לסוף השנה. כלומר, הוא נמצא בארץ ישראל כל הזמן, נמצא ברצון שהוא כולו בכוונה על מנת להשפיע, ישר-א-ל. האדם מגלה בתוך הרצון הזה את הכוח העליון ונמצא איתו בדבקות. זאת הכוונה של ארץ ישראל.

מכאן מובן עד כמה כיום איננו נמצאים בארץ ישראל הרוחנית, אלא בארץ ישראל הגשמית. המקובלים אומרים לנו, שקיבלנו הזדמנות לחזור לארץ ישראל הגשמית, כדי לעלות גם בפנימיותינו לארץ ישראל הרוחנית. לכן עלינו להיות כולנו יחד, מחוברים כמשפחה אחת, "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך". התחברנו על סמך תנאי הערבות ההדדית הזה, ורק על פי תנאי זה אנחנו יכולים להיכנס לארץ ישראל.

כל התנאים, כל החוקים שעד כה אימצנו לעצמנו, והשתדלנו לקיימם באופן כלשהו בהתנהלות עם הבעיות שהתגלו בתוכנו כרצונות גרועים ביותר שיש לתקנם, תוקנו במצב הקודם בפרשת "מטות". ב"מטות" סידרנו את הכלים כסיכום בעבור כל המדבָּר שעברנו, כשעלינו לרצון להשפיע על מנת להשפיע. וכעת, אנו עומדים בפני הכניסה לארץ ישראל, לרצון לקבל בכוונה על מנת להשפיע.

משום כך, לפנינו סיכום הדברים הקודמים, ובדיקה אחרונה של התנאים. אנחנו מתואמים במצבנו הפנימי המתוקן, במצב הנקרא ארץ ישראל. מצד אחד על האדם להיות מחובר עם כל השבטים, עם כל האחרים, עם האחים שלו, להיות "כל ישראל חברים", להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות כולם בעד כולם, בהשתוות בינינו, בשוויון בינינו.

מצד אחר, עלינו לראות את החלקים האחרים בעם, להבחין בשנים-עשר השבטים, ולהקפיד על איסור החיתון ביניהם. "אסור להתחתן" משמעו, שעל האדם להתאים רצון אחד לאותה פעולה שאליה הרצון מתאים. זה נקרא להתאים אישה לגבר, כך שיהיו בהתאמה ויוכלו להוליד את התוצאות הנכונות, היפות. שלא יהיו מבולבלים זה עם זו וזו עם זה. כדי להשיג משהו אחד על האדם לעבוד עם הרצונות שאיתם נולד, לא לבלבל את האדם בכיוון השגה במישור הארצי.

כך גם בעניין ערי המקלט, חלוקת הארץ וגבולות הארץ. ארץ, מלשון רצון. מתוך שהאדם מכיר את הרצון שלו ואת הרצון הכללי של כל העם, אנחנו מחויבים כולנו, כל אחד ואחד, כמו תאים בגוף אחד, כמו מערכות בגוף אחד, לעבוד כגלגלי שיניים באופן אחיד כדי להגיע לעם ישראל בארץ ישראל. אז על פי מידת ההתאמה בינינו, מידת האינטגרציה היפה בינינו, על פי החיבור הנכון, נרגיש שהכוח העליון נמצא ושורה בינינו. זהו מצב המעניק לנו הגנה נגד כל הבעיות והצרות, מקטנות ועד גדולות.

אם כל אדם ואדם, וכולנו יחד נגיע ולו במעט למצב הדומה לרצון כזה, להשפעה הדדית, לאהבה הדדית, לחיבור הדדי, בדומה במשהו לארץ ישראל לפי ההגדרה האמיתית שלה, אז מובטח לנו שנזכה לכוח עליון. נזכה ל"מטרייה" הרוחנית החזקה ביותר, הגדולה, שתבריח מאיתנו את כל השונאים ותעניק לנו פריחה.

 

עם ישראל נמצא כיום בארץ ישראל, אבל עדיין לא הגענו לארץ ישראל. איך אפשר לגשר על הפער הזה, מה זה באמת להיות בארץ ישראל ומה המשמעות לכך שאנחנו עכשיו פה, לאחר שחזרנו לארץ לפני יותר משישים שנה?

האדם כולל את סך כול הרצון שהוא הלב, ואת המחשבה שהיא המוח. אלה הם שני הדברים העיקריים שיש באדם המבדילים אותו מהחי, מהבהמה. הגוף שלנו הוא גוף ביולוגי השייך לעולם החי, אולם אנו נבדלים מעולם זה רק על ידי הרצונות שלנו והמחשבות שלנו.

לכן, עלינו לתקן רק את המחשבות והרצונות שלנו. הרצונות שלנו מחולקים לרצונות אגואיסטיים: אוכל, מין ומשפחה, הנקראים רצונות גופניים, ולרצונות חברתיים: כסף, כבוד ומושכלות. יש הרבה רצונות בליבו של האדם, אבל למעשה כולם מתקבצים לשישה רצונות עיקריים, שבהם האדם רוצה להשיג רוויה ולהגיע למצב שטוב לו. האדם רוצה שיהיו לו כל הרצונות, הן במישור הגשמי-גופני: אוכל, מין ומשפחה, והן במישור החברתי: כסף, כבוד ומושכלות. כל הרצונות האלה נמצאים בכל אחד, אבל בשילובים שונים.

ישנם רצונות נוספים מחיי היום יום שלנו שאינם מוכרים לנו כלל, כמו רצונות שבין אדם לחברו. אלה רצונות הפונים החוצה; כמה האדם נותן מעצמו לטובת אחרים ולא כמה הוא יכול להשיג מהם בעבור עצמו. הרצונות האלה הם תרי"ג רצונות, שש מאות ושלוש עשרה רצונות שבין האדם לזולת. כשאנחנו מתקשרים לזולת, לא על מנת לנצל ולהרוויח משהו, אלא ממש יוצאים מגדרנו למען הזולת, אנחנו מגלים את אותם תרי"ג הרצונות. אנחנו מגלים אותם בצורה האגואיסטית שלהם, ואם הופכים אותם לטובת הזולת, זהו התיקון – עשיית המצוות.

את המצוות, את תיקון הרצונות, האדם עושה באמצעות האור שמגיע אליו, כשהוא לומד נכון את חכמת הקבלה, הקרוי "המאור שבה מחזירו למוטב". חכמת הקבלה נקראת תורה, תורת אור, פנימיות התורה, תורת אמת, מאחר שעל ידי הלימוד שלה האדם מושך אליו אור המתקן את הרצונות האלה בינו לבין הזולת.

התיקון של תרי"ג הרצונות, ביחס שבין אדם לזולת, מביא אותו לרצון מתוקן. הרצון המתוקן כולל בתוכו את תרי"ג הרצונות של אהבה, של השפעה, של חברות, של איחוד, של חיבור, של ערבות. רצון זה קרוי ארץ ישראל, שבו כל הרצונות הם ישר-א-ל. ישר-א-ל לא רק בגלל היחס שלו כלפי הזולת, כלפי החברים, כלפי עם ישראל, אלא משום שזהו רצון להשפיע, אותו רצון כמו של הבורא, רצון להשפיע טוב ומיטיב לכולם.

לכן כשאנחנו מגיעים לארץ ישראל, לרצון ישר לאחרים, אנחנו יכולים להתקיים גם בארץ ישראל הגשמית. זאת, כמובן, בתנאי שאנחנו מחוברים בקשר הדדי בינינו, הנקרא ארץ ישראל הרוחנית, בכל ישראל חברים.

לכן כותבים מקובלים כמו בעל הסולם והרב קוק, שקיבלנו עכשיו הזדמנות לחזור לארץ ישראל הגשמית בלי להיות ראויים לה, כדי שנגיע בזמן הקצר שניתן לנו לתיקון, לחיבור בינינו. המקובלים אומרים, שאם חלילה לא נחשוב על כך, אם לא נתקדם לכיוון הזה, לא נהיה זכאים להישאר פה וניאלץ לצאת לגלות.

 

מדוע מקפידים על חלוקה לשנים-עשר שבטים וחל איסור לחבר ביניהם כלל?

לחבר פירושו להתחתן. לאדם יש בגוף איברים שונים שעובדים באופן שונה לגמרי זה מזה. אי אפשר להתחיל לחבר את הכליות עם הריאות, או הכבד עם הלב, משום שכל איבר עובד במערכת משלו. בדומה למנוע, שבו בוכנה אחת פועלת באופן מסוים ואילו האחרת פועלת באופן אחר, זו מסתובבת לכיוון אחד והאחרת מסתובבת לכיוון האחר. אסור לחבר את ההופכיות הזאת ללא התאמה, אלא על פי התכנית הכללית.

 

האם בסוף התוצאה היא מערכת אחת?

התוצאה היא "אחת". עם ישראל בארץ ישראל.

 

מהם החלקים?

החלקים הם נניח כמו "בוכנות", חלקים במנוע אחד הפועלים בכיוונים שונים, אבל למען אותה תנועה כללית.

 

אם כן, אדם פרטי הוא כמו בוכנה?

אדם הוא חלק מכולם. עליו רק לממש את הרצון שלו באופן הנכון, וגם על האחר לממש את הרצון שלו באופן הנכון. אם כל אחד יממש את עצמו, עם התכונות שאיתן הוא נולד, הוא יגיע לגמר התיקון הפרטי שלו, למימוש הנכון שלו. כך לא נתבלבל זה מזה.

 

זה כביכול שוויון מול שוני?

כך זה בדיוק.

 

איך עושים את המשוואה הזאת?

מלכתחילה איננו שווים, אנחנו שונים. מדוע צריך לסתור זאת? נניח שאדם שונה במשהו, יש לו חוש מיוחד למוסיקה ואומרים לו, "לא, אתה חייב להיות מכונאי". אפשר לחייב מכונאי להיות רופא? הרי יש לו נטייה טכנית.

 

איך אדם יודע מה התפקיד שלו?

כיום האדם מתפזר לכל הכיוונים. לכן בחברה מתוקנת נאמר לו, "אל תתחתן, אל תסתכל על האחרים, תברר עם עצמך למי אתה שייך". אם אדם נולד בשבט מסוים עם תכונות מסוימות בנשמה הכללית הנקראת "עם ישראל", אז עליו לגלות את הייעוד שלו ולממש אותו ואז יהיה מאושר.

 

גם אצל ילדים מבחינים בכך שכל אחד מרגיש שהוא מיוחד, ובאופן טבעי זה מוביל לכיוון של תחרות, "אני מיוחד, אז אני יותר טוב מאחרים".

תחרות אינה יכולה להתקיים אם אחד מכונאי, השני מוסיקאי, האחר רופא, פלוני סופר ואלמוני סנדלר, אלא היא רק כלפי מה שכל אחד מאיתנו יכול ומצליח לתרום לחברה הכללית.

נניח שבשבט של מכונאים נולדו שני מכונאים. האחד לא כל כך חכם, והשני חכם הרבה יותר ממנו, בעל יכולת להמציא מנועים שונים והמצאות מיוחדות אחרות. זה החכם ראוי להיות ראש צוות במפעל גדול של פיתוח מנועים, ואילו המכונאי הפחות חכם ראוי לעבוד במוסך קטן או להיות פועל אצל בעל בית פרטי.

 

מדוע החברה של היום מעריכה את המכונאי החכם הרבה יותר מאשר את הפועל הפשוט?

הבעיה היא שהחברה שלנו אינה אחידה. החברה שלנו אינה מסוגלת להעריך את האדם על פי החלק הסגולי שהוא מסוגל לתת. כמו במשפחה, אנחנו מתפעלים אפילו מילד קטן שעושה איזו שטות, כאילו שזה דבר גדול, אולם מישהו אחר המתבונן מהצד רואה שזו שטות, ולא מבין את סיבת ההתפעלות.

אם אנחנו מתייחסים זה לזה באהבה, אנחנו מרגישים כאשר אדם מסוים תורם לחברה מתוך הנשמה. לכן עליו להיות מוערך הרבה יותר ממישהו אחר שפועל מתוך כישורים טבעיים מולדים, והתרומה שלו לחברה באה לו בקלות רבה יותר.

 

ההערכה בפועל היא כעבודת אלילים. ההערכה אינה לאנשים שתרמו לחברה, כפי שהיה לפני שישים שנה, אלא למי שהוא עשיר ומפורסם.

וזו הבעיה. לכן איננו מממשים את המטרה שבגללה קיבלנו בחזרה את ארץ ישראל. לכן אנחנו נמצאים במצב שהוא לא כל כך טוב.

 

האם לזה הכוונה בפרשה כשנאמר "עבודת אלילים"?

כן. זו עבודת אלילים, כשאנחנו מעריצים אנשים מפורסמים שונים וכדומה.

 

איך אפשר לשנות זאת, הרי זה חלק מהמכניזם האנושי?

הדרך היחידה היא חינוך. חינוך שמסביר לעם, יום ביומו, במשך תקופה, עד שאפשר יהיה לראות את המצב האמיתי ולהשתנות. כיום גם העולם הכללי הגלובלי לוחץ עלינו. לא נוכל להמשיך ולהישאר כך במצב הנוכחי "איך שבא לנו". איננו יכולים לבודד את עצמנו מהעולם הנמצא בנפילה.

 

יש תנאי לפיו, צריך להשמיד את עבודת האלילים כדי להיכנס לארץ ישראל. האם אפשר לעשות דבר כזה?

כל פעולה שאינה מאחדת את האומה בשוויון ובאהבה, או שאינה שמה את רעיון האיחוד בראש סולם הערכים האחרים, מובילה אותנו לעבודת אלילים.

 

איך אפשר לדעת מהם גבולות הרצון שנקרא "ארץ ישראל" לפני שנכנסים אליו. אם אדם נמצא בו, הוא יכול לבדוק, "פה טעיתי, פה נכנסתי, פה יצאתי", אבל איך אפשר לדעת את הגבולות לפני שנמצאים בתוך הרצון הזה?

הרצון שלנו הוא רצון שכולל בתוכו את כל המציאות, שאפשר להבדיל ממנה את סך כל הרצון שעל פני כדור הארץ. מכדור הארץ אפשר להבדיל את הרצון הנוסף שנקרא ארץ ישראל, ארץ קטנה מאוד, שאותה מכירים על המפה.

 

בקושי רואים את ארץ ישראל.

אפשר לתאר מכך מה בדיוק אנחנו מתקנים. עלינו לתקן קודם כול את הרצון הזה. אם אנו מתקנים אותו, אנו יכולים לתקן לאחר מכן את הרצון הכללי, את כל היבשות, את כל העולם. זה נקרא להיות "אור לגויים". בנקודה הזו, התורה אינה מדברת על כך, אלא רק על הכניסה לארץ ישראל, שחייבת להיות כזו שבה האדם מתעלה מעל הרצון האגואיסטי ומוכן להתחיל לתקן את הרצונות שלו באהבה לזולת.

 

איך האדם מברר את הגבולות של הארץ הזאת?

כשהאדם עובד בתוך עצמו על הקשר שלו עם הזולת, הוא מתחיל לראות עם אילו רצונות הוא מסוגל להתייחס לזולת מתוך תרי"ג הרצונות שלו, אלו הם הגבולות. קיימים בתוכו רצונות נוספים שנקראים רצונות של אומות העולם. אלו הם רצונות גדולים מאוד, כמו גודלו של כל העולם, לעומת גודלה של ארץ ישראל, אותם אנחנו מתקנים לאחר מכן. אלה הם השלבים. כל מי שמתעסק בחכמת הקבלה מגיע גם לאלה וגם לאלה.

 

הגבולות בתנ"ך, שעליהם אנחנו קוראים, הם הרבה יותר גדולים מאותה הנקודה שנמצאת כיום על המפה. האם זה משהו שנגיע אליו?

ללא ספק.

 

נגיע אליו פיזית?

נגיע פיזית, אבל הגבולות האלה הם כבר לא גבולות, כי כבר עכשיו אנחנו נמצאים בגאולה השלמה. כלומר, שהגבולות ייעלמו. לא יהיו גבולות כלל.

 

האם גם ברוחניות יש גבולות?

לא. לכן נהיה כולנו, לא רק אנחנו, כל העולם, "כאיש אחד בלב אחד". בני ישראל הם אלה שמתחילים את התיקון, אבל אחר כך ב"אור לגויים" הם מצרפים את כל העולם לאותו התיקון, "כי ביתי, בית תפילה ייקרא לכל העמים". 1 מה שהיה בעבר תָחוּם בגבולות, יהיה ללא גבול.

 

עניין נוסף מעניין הוא ערי המקלט. אם אדם רוצח מישהו, הוא נכנס למקלט וכך הוא מוגן.

זה מפני שעדיין אין האדם עובד עם כל הרצונות שלו. אם טעה האדם או שלא יכול היה, או שלא הסתדר לו, זה לא משום שאינו ראוי יותר לארץ ישראל, אלא שיש גם בה בירורים וכל מיני בעיות. מובן שהאדם נכנס לרצון שיהיה ישר לאהבת האחים, לכולם. במדבָּר לא הייתה האפשרות הזו, אלא רק באמצעות חוק המדבר, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". כשנכנסים לארץ ישראל, מתקיים בה חוק "ואהבת לרעך כמוך", חוק האהבה.

 

האם יש כאן אפשרות לטעות?

ודאי. יש רצונות חדשים, יש תיקונים חדשים, יש את כיבוש הארץ. בכל אלה, על האדם לעמוד נגד הרצונות האגואיסטיים שלו וממש לנצל אותם, לנצח אותם, לשבור אותם, לגרש אותם. הוא צריך לעשות את כל העבודה שעם ישראל בארץ ישראל צריכים לעשות כאילו בסיפור הגשמי, אלא שמדובר כאן על סיפור פנימי, על הרצונות שבאדם, ואנחנו עלולים לטעות. משום כך ניתנה התורה. כמו שבמדבר טועים ומתקנים וחוזר חלילה, כך גם עם כיבוש הארץ טועים ומתקנים.

 

מה פירוש לטעות? הרי אומרים "אין עוד מלבדו".

משמע, שעל האדם לגלות את הרצונות האלו.

 

איפה אני מתחיל באמת לתקן?

בכל פעם שאנחנו מגלים הצלחה, מיד אנחנו נופלים לטעות, לעבירה.

 

האם זה משום שאנחנו מייחסים לעצמנו את ההצלחה?

לא. הטעות, העבירה הזאת היא בכלל לא שלנו. מגלים לנו רצון חדש שהוא מקולקל ואז אנחנו רואים את עצמנו נמצאים בעבירה כמו חטא המרגלים, חטא המים, חטא הנחשים, הרבה מאוד חטאים. עם ישראל לא שומע את מה שנאמר לו מאף צד.

מהיכן זה? זה ההיפך, בגלל שהם מצליחים, הם מגלים יותר ויותר את הרצונות הלא מתוקנים כדי לתקן אותם, כי כולנו באים מהשבירה, מפרעה. לכן פרעה מתגלה בהדרגה באופן אכזרי, באופן שבור, באופן אגואיסטי, שאותו אנחנו צריכים לתקן. לכן אל לאדם לייחס לעצמו את עובדת היותו אגואיסטי כי "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", אלא ההיפך, כל מה שמתגלה לו בתורה הוא גילויי הנשמה השבורה שלו שאותה הוא מתקן. לא האדם עשה זאת, עשו זאת כבר לפניו. הבורא הוא שאומר לך, "בראתי יצר הרע", "אני הכבדתי את לבו של פרעה".

 

האם עבודת ההשמדה מתייחסת לעבודת האלילים?

העבודה שלנו היא לתקן, ולכן בכל פעם אנחנו מגלים את הרע ומתקנים.

 

אין לזה סוף?

יש לזה סוף, כי בסופו של דבר אנחנו חיים בארץ ישראל ובונים בה בית של קדוּשה. כלומר, יש כבר אור חכמה המתמלא באור דחסדים וממלא את הנשמות שלנו, כך שאנחנו כבר מתחילים לגלות את העולם הנצחי והשלם.

 

אם כן, ארץ ישראל היא מצב ללא טעויות, האם זה המצב השלם?

זה המצב השלם. כיום, אנחנו צריכים להגיע למצב כמו שכתוב, שארץ ישראל מתרחבת על פני כל המדינות, על פני כל היבשות. היא נקראת "ארץ הצבי", כי אותו רצון על מנת להשפיע לאהבת הזולת חייב בסופו של דבר להקיף את כל האנושות.

כבעלי השיטה המסבירה איך לעשות זאת, אנחנו חייבים להסביר אותה לכל האנושות. העבודה הזאת בהפצת חכמת הקבלה נקראת "שופרו של משיח". חובה עלינו לעשות זאת, כי אם לא כן האנושות אמנם תגיע לתיקון השלם, אבל על ידי ייסורים גדולים. ואילו בדרך הזו האנושות יכולה להגיע באופן מהיר לתיקון על ידי המאור המחזיר למוטב.