כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "דברים"

(דברים א, א – ג, כ״ב)

 

 

 

פרשת "דברים"

מושגים

"אז ישיר משה"

 

 

פרשת "דברים" פותחת בנאום ארוך שמשה נושא בפני עם ישראל לפני מותו. בפרשה יש סקירה היסטורית, של ארבעים שנות המדבר, שמשה מתאר לעם ישראל. הפרשה עוסקת במינוי נשיאי השבטים והשופטים, בחטא המרגלים ועונשו, ביחסים של עם ישראל עם אדום, מואב ועמון ובמלחמות עם סיחון ועוג. משה מחזק שוב את יהושע בן-נון כמנהיג הבא של עם ישראל, שאמור להכניס אותם אל ארץ ישראל.

 

מתוך השתלשלות המדרגות הרוחניות, אנחנו לומדים שלפי תפיסת המציאות אין עולם מחוצה לנו, אלא רק מצבים רוחניים שאנו עוברים, שמתוארים בתוכנו. הכול בתוך האדם, "האדם הוא עולם קטן".

אנחנו עוברים ממצב למצב, כל מצב נולד מהמצב שקדם לו, נכלל בתוכו ונקרא פרצוף. כל מצב חוזר על מה שקיים במצב הקודם, על אותן הרשימות, ההתרשמויות, הזיכרונות שכתוצאה מהן הוא נולד, ועליו כעת להמשיך לממשם. אין דבר שבא ונולד פתאום מאַין. כל דבר עומד על דברים שקדמו לו.

אלה השלבים שבהם האדם עולה ממדרגת מדבָּר למדרגת ארץ ישראל. מדרגת ארץ ישראל כוללת בתוכה את כל המדרגות הקודמות, מהאדם הראשון, שבו מתחילה התורה. לכן בספרים אנו מוצאים שתמיד הספר הבא חוזר על המצבים הקודמים ומושך אותם לדרגה עליונה יותר.

אנחנו משתמשים בתבנית זו גם בחיי היום יום בלימוד בבתי הספר, שבהם חוזרים על אותו לימוד, רק בדרגה עליונה יותר. כלומר, לומדים את אותם החוקים, אולם באופן מפורט יותר. לדוגמה, בלימודי פיזיקה באוניברסיטה כשאנחנו מגלים את חוקי ניוטון, זוהי פגישה מחודשת עם מה שכבר למדנו פעמים אחדות בבית הספר, אלא שכאן מתווספות ללמידה נוסחאות דיפרנציאליות, אינטגראליות וכולי. התבנית הזו חוזרת על עצמה במישורים שונים בחיים.

בפרשה הזו אנו עולים למדרגה גבוהה מאוד. ארץ ישראל היא כל הרצונות של האדם, המעובדים והמתוקנים בכוונה על מנת להשפיע, כלומר מתוקנים לגמרי. כל מה שעלינו לעשות, הוא לתקן את מה שיש בנו מהמצב שנולדנו והתפתחנו בו, המכוון למטרה אגואיסטית, לשימוש לטובת האדם, "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". זו כל התורה, המסבירה לנו איך לתקן את לב האדם, את כל הרצונות הנקראים לב.

האדם כיום, עדיין אינו יודע באיזה מקום הוא נמצא. הוא מבקש לגלות את מהות החיים שלו, את הסיבה לחיים, מדוע, למה ולמען מה לחיות, ועוד שאלות דומות המתעוררות בייחוד בדורנו. שאלות שלרוב מובילות אותו לדיכאון, לשימוש בסמים, לאלכוהול, וכדומה. אנחנו מלאים בהבלים ואיננו יודעים מה לעשות עם עצמנו.

לפני קצת פחות ממאה שנה עלה בדעתנו שאם נקבל יותר, נהיה גם מאושרים יותר. חשבנו שצריכת יתר עדיפה על צריכה מאוזנת. או אז, הגענו למצבי משבר, משום שהתחלנו דווקא לקבל יותר, לעשות דברים שאין בהם צורך, רק כדי למלא את עצמנו. זאת, מתוך מחשבה ש"ככל שנמכור יותר, נהיה מאושרים יותר", ו"ככל שנקנה יותר, נהיה מאושרים יותר". יצרנו את מפלצת הפרסום כדי שתפרסם בעבורנו מוצרים שאין לנו צורך בהם, אך תחייב אותנו לחשוב שיש לנו צורך בהם.

במאה השנים האחרונות, התקדמה האנושות באופן הזה, עד שהגענו למצב שבו לא רק שאיננו משיגים את האושר, אלא שאנחנו הולכים ומתרוקנים. אנו חווים שוב ושוב בעיות של ריקנות וחוסר אונים. כל זאת עלינו ללמוד באופן הדרגתי על עצמנו. זהו השלב הראשון בהתפתחותנו הנקרא זמן ההכנה.

מתוך השלב הנוכחי, אנו מתקדמים לשלב הבא שבו מתפתחת הרוחניות. האדם מבין שאם ימשיך להתקדם באופן הזה, הוא יהרוס את עצמו כליל. הפכנו להיות מעין מכונה שצורכת וזורקת. בסופו של דבר, כל העולם יתרוקן מחומרי הגלם, ולא יישאר לנו מאומה כדי לקיים את החיים שלנו באופן נורמאלי ורציונלי.

כך האדם מגיע שוב לאותן השאלות: איך עליו להתקיים, איך להשיג חיים מאושרים, חברה מאוזנת, חברה צודקת, חברה שוויונית, על פי אילו ערכים להתנהל כדי להגיע לחיים נורמאליים, שבהם יהיה לו מה שמגיע לו.

שורש הבעיה נעוץ בכך שחלק מהחברה מתפתח על ידי קבלה שהיא מעבר לכל גבול, ואילו אחרים סובלים. כדי לממש זאת בפועל אנו נכנסים עם השאלות האלה לשלב הבא – שלב התיקון. השלב שבו עלינו לתקן את עצמנו. שלב זה מתחיל כבר ממעמד הר סיני, כשהבנו שעלינו להגיע לחברה צודקת, לשוויון, לאושר רוחני בין כולם, שיתפזר בחיבור ובערבות הדדית. אם אנחנו מסכימים לכך כיום, אנחנו מקבלים על עצמנו את שיטת התיקון.

חכמת הקבלה שהיא שיטת התיקון, מסבירה לנו כיצד להשיג ולעבור את שלבי התיקון הראשונים שלנו. השלב הראשון לאחר שלב ההכנה, נקרא ארבעים שנות המדבר. בשלב הזה צריך להיות לנו מנהיג שמבין ומתקדם לפני כולנו, וכולם הולכים אחריו לעבר המדבָּר. מדבר הוא מקום שאיננו יודעים כיצד לשרוד בו, או ממה נמלא את עצמנו בלא מים ואוכל, כשיש לנו ילדים, נשים, צאן, בקר ועוד. זה העם שעובר דרך המדבר, מדינה שלמה ממש, או האדם שבתוכו קיימים רצונות, מחשבות שונות, שאותם עליו לתקן בהדרגה.

במדבר אנו מתקנים את כל הרצונות שלנו לדרגת חפץ חסד. בדרגה זו, האדם צורך מה שהוא חייב לחיים ואת כל היתר מוסר לחברה. כל היתר, זה כל מה שהוא מסוגל לייצר, לבצע לטובת הסביבה. הוא מקדיש את הכול לחברה. זהו התיקון של חפץ חסד. משה, שנמצא בו, הוא המושך אותו מהאגו להשפעה לזולת, הוא זה שמעביר אותו דרך תיקונים פרטיים שונים.

בתוך התהליך הזה ישנו גילוי הרצונות האגואיסטיים של האדם הנקראים חטא המרגלים, מי מריבה, מלחמות עם עמים מיוחדים, עמון, מואב ואֶדום, שאת חלקם יש ל"שחוט". כלומר רצונות שעלינו לא להשתמש בהם בכלל לעת עתה. זאת, משום שהם גדולים כל כך שאיננו מסוגלים לתקן אותם, אלא רק לצמצמם.

בתנאים מיוחדים האדם יכול לתקן חלק מהרצונות האגואיסטיים שלו, כמו למשל נשים. הוא יכול לקחת על עצמו גם רצונות שלא היו בשימוש אגואיסטי, אבל שייכים לאגו, ולתקן אותם. לדוגמה: שלל, שהוא חלק מהרצונות האלה, חלק מהכלים, חלק מהיכולות, שביכולתו לתקן. כך מתקדמים דרך המדבר, כשכל פרשה היא שלב שעובר דרך תחנות, מחנות, שבהם אנו מתקדמים ומתקנים את עצמנו לשלב של חפץ חסד.

לכן, בני ישראל, על כל השבטים שבהם, סופרים מי כן, מי לא וכן הלאה, בהתקדמות למצב של חפץ חסד. זו עבודה למען הציבור. יש לאדם כל מה שהוא צריך באופן נורמאלי, מה שנקרא חלוקה צודקת, וכל היתר הוא נותן לציבור.

זה לא שיש לכל אחד מאיתנו אותו הדבר, אלא יש לכל אחד כמה שהוא צריך לחיים שלו, במידה סגולית לצריכה היחסית שלו. כל אחד נולד שונה ולא שווה לאחר, ולכן משמעות השוויון מתפרשת באופן שונה אצל כל אחד .

 

אנחנו רואים שנאומו של משה לעם מכין אותם למדרגה הבאה. המדרגה הבאה היא לא זו שמשה שייך אליה, אלא המדרגה שיהושע בן-נון ממשיך בה. כיצד הוא יכול להכין אותם לאתגרים שיהיו בארץ ישראל, עם חלוקה צודקת ועם שוויון ביניהם, כשייתקלו בכיבוש הארץ, ברצונות שעד עתה הם לא השתמשו בהם, ועכשיו הם צריכים להתמודד איתם. איך משה יכול להכין אותם למדרגה הזאת?

בני ישראל השתמשו ברצונות שתיקנו וכעת יתקנו אותם באופן עמוק וסופי. באדם יש בסך הכול תרי"ג רצונות, שאותם מתקנים ראשית בדרגת המדבָּר בלבד. כלומר, משתמשים בהם רק בדרגת בינה, בחפץ חסד. לאחר מכן, בדרגת ארץ ישראל, האדם הופך את כל הרצונות האלה לעל מנת להשפיע. אלה הם אותם הרצונות, אין מלבדם. יש לאדם מעין חבילה של רצונות, שכולם אגואיסטיים כלפי הזולת, שנקראים יצר הרע. את הרצונות האלה הוא מתקן בשני שלבים, שלב המדבר ושלב ארץ ישראל. אנחנו תמיד עובדים עם אותם הרצונות.

בשלב המדבר, האדם מתקן את הרצונות על ידי הכוח המיוחד, העליון, הבורא. אבל האמצעי לכך הוא משה, שהוא הקשר שלו עם הכוח העליון. יש באדם תכונה הנקראת משה, שעל ידי השימוש בה, ההתקשרות אליה, הוא מתחבר לכוח העליון, ולכן משה נקרא מנהיג. מנהיג הוא מי שבעזרתו מתקשרים לכוח העליון. המנהיג מבין, מרגיש ויודע את כל התהליכים שעלינו לעבור, לולא כן לא היה לנו צורך בו. זו התכונה העליונה ביותר שבאדם, שמכירה בבורא ודומה לו, דרכה הוא מתקשר לכוח העליון.

האדם מסדר את עצמו בקו מיוחד ישר, שבו כל הרצונות שלו מתחברים למשה ובאמצעות משה, לבורא. לעת עתה, כך הוא מגלה את הבורא, באופן חלקי, מדי פעם. עם משה הוא מדבר בגלוי, ואילו עם האחרים, לפי סימנים, או עד כמה שהרצונות האלו שבאדם יכולים לגלות את הבורא.

בשלב הבא כשנכנסים לארץ ישראל, תכונת משה שבנו אינה יכולה עוד ללוות אותנו הלאה. צריכה להיות תכונה מתקדמת יותר לקראת התיקונים האחרים, שהיא יהושע בן- נון. למעשה, זה אותו משה, רק בתפקיד גבוה יותר, בעל אחריות גדולה יותר. אף על פי שמשה כביכול מוסר לו את התפקיד הזה במשך ארבעים שנות המדבר כשהם ביחד. יהושע בן-נון הוא אותו משה, רק שהוא עולה לדרגת ארץ ישראל. הדרגה שהיא משה נפטרת בהר נבו מעבר לירדן. הרצונות מחולקים בנו כך: ארץ ישראל, ירדן, מעבר לירדן, לבנון, סוריה וכן הלאה.

במקום משה מתחילה המדרגה הבאה שנקראת יהושע בן-נון. אנחנו כולנו מתחילים לתקן את עצמנו בדרגת ארץ ישראל. כלומר, כל אותם הרצונות שהם בגובה המדבָּר עולים לגובה ארץ ישראל, כולם הופכים להיות לטובת הזולת באופן מלא.

 

קודם צריך להודיע לעם כאן, בימינו, שהוא בכלל עדיין לא בארץ ישראל. אפשר לומר שהוא בעצם בקושי הגיע למדבר?

לפי חכמת הקבלה אנחנו בגלות טוטלית, אפילו לא במדבר.

 

וגם הנהגה אין לנו.

אין לנו הנהגה כי אנחנו לא רוצים. אם היינו רוצים הנהגה רוחנית, מנהיג, אז היינו מקבלים אותו, היינו מגלים אותו גם פנימית וגם חיצונית.

 

איך תהיה הנהגה, כלומר אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה שמעולם לא ידענו, ודרושה באמת הנהגה. או שתהיה הנהגה רוחנית שבאמת רואה את התהליכים קדימה, ואם לא – מה יהיה?

המנהיגים עצמם אינם יודעים כיצד להתנהג. למעשה, אין מנהיג.

 

איפה משה?

אם נרצה, אז יהיה.

 

זו עבודה פנימית של האדם.

גם עבודה פנימית של האדם. אם נרצה לתקן את עצמנו, נגלה אותו גם מבחוץ. פתאום יתגלה מנהיג חדש, חזק, שלא ראינו ולא הכרנו קודם. ונדע באמת שזה הוא.

גם בני ישראל לא רצו לקבל את משה. היו פעמים אחדות, באמצע המדבר, שהם לא רצו בו. בכל מדרגה ומדרגה על האדם לברר, האם זה באמת הכוח שאחריו הוא הולך, משום שכוח זה הולך וגדל כל הזמן. זה לא עַם, או צאן שמישהו סוחב אחריו. הכול מושג על ידי חינוך העם. רק על ידי חינוך, העם מתחיל לראות לאן ללכת ומי יכול להיות המנהיג. העם יראה זאת בעיניים פקוחות. לכן הכול צריך להתבצע על ידי חינוך. צריך להסביר קודם לכן; מה זה שוויון, מה זה צדק.

 

מה זה באמת שוויון? הרי כל אחד רואה את עצמו, ואת הצרכים שלו באופן שונה.

נכון. באמת כל אחד צריך לקבל באופן שונה מחברו, בגובה ובאיכות. זה לא יכול להיות אחרת.

 

יכול להיות שמישהו יגיד, "בשביל האגו שלי, אני צריך מיליון שקל בחודש, וכן הלאה.

לשם כך, קודם צריכה להיות מערכת חינוך, שבה מסבירים מהם חוקי הטבע, מהם חוקי הבריאה, שמתגלים בפועל כאן ועכשיו. ראשית עלינו, על כל אחד ואחד, ללמוד על כך. לפתוח עיניים ולראות באיזה עולם אנחנו חיים. אולי איננו חושבים בכלל על העולם כמו שהוא. אולי, אנחנו דורשים דברים שהם לרעתנו, כמו שתינוקות מתנהגים לפעמים.

 

מי שסובל אולי יקשיב, אבל בינתיים לא כולם סובלים.

לא. כל אחד חושב שהוא סובל, וכל אחד חושב שמגיע לו. לכן, על פי חכמת הקבלה, צריכים להתחיל לאזן מעט את החברה, ועם זאת להתחיל לחנך, ללמד, לחייב כל אחד ואחד ללמוד מהם חוקי הטבע. עשרים שנה אנחנו מלמדים ומחנכים ילדים לעולם, שהוא כעת לפנינו, אז כלפי העולם שמתגלה עכשיו כולנו בחזקת ילדים קטנים שצריכים ללמוד.

חכמת הקבלה מסבירה לנו בפני מה אנחנו עומדים, בדיוק לשם כך היא מתגלה לנו. אם איננו לומדים אז נמשיך בדרך, כמו ילד שאיננו שומע להוריו ומכניס עצמו למכונה שיכולה להזיק לו.

 

צריך שלב מקדים, כי עכשיו, כרגע, אלה שצועקים ברחוב, משהו כואב להם באמת. יש להם איזה חוסר.

לכן צריך קודם כול לתת להם משהו להרגעה, ואולי אז יקשיבו. לכן זה חייב להיות במקביל , אחרת יהיה הרס גדול מאוד.

 

כלומר, אי אפשר להסתפק רק באחד מהם, צריך להציב את שניהם.

כן.

 

חורבן הבית התרחש בגלל שנאת חינם. איך אנחנו באמת יכולים להימנע משנאת חינם כיום?

זאת התוצאה מהאגו הגדול, מחטא המרגלים. אנחנו לא רוצים ללכת לארץ ישראל, ונדמה לנו שזה קשה, שזה אסור, שזה לא בשבילנו, שזה מסוכן, שמחכמת הקבלה אפשר להשתגע, שזאת מיסטיקה, שזה לא נכון וכן הלאה. בקיצור, דוחים מכול וכול את תיקון עצמנו. זה מה שהמרגלים אומרים, "אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, אנחנו צריכים להגיע לזה שנהיה כולנו כחברים, כאחים, כולנו בערבות, בשוויון". על איזה שוויון מדברים? כל אחד מהם רוצה בשוויון? אלה הן רק סיסמאות. כל אחד אומר, "תביא לי מה שמגיע לי". למה מגיע לו?

 

כדי שאנשים יקשיבו, צריכה להיות למעשה הידרדרות גדולה מאוד.

נכון. לכן כדי למנוע הידרדרות, אנחנו צריכים לפרסם את המצב האמיתי שבו אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים עכשיו בדור חדש, במקום אחר לגמרי. המציאות שלנו היא אחרת, עדיין איננו קוראים לה בשם הנכון. הקשר החברתי הוא אחר, וכך גם הקשר בין המדינות. אף מנהיג לא יודע מה לעשות, חוץ מלשבור.

 

איך אנחנו נמנעים מכך? כשרע, מתחילים לשנוא את האחר שלא חושב כמוך. בעצם עכשיו אנחנו רואים, שזהו תהליך של איחוד. כיצד נשמור שבאמת לא ניפול על שנאת חינם?

זה תהליך של איחוד שמטרתו לשבור, לא כדי לבנות. וזו הבעיה הגדולה, שכל הכוחות האלה מתאחדים כדי לשבור, עד כדי ביטולה של מדינת ישראל. יש בהם כאלה שזו המטרה שלהם. לכן אנחנו צריכים עד כמה שאפשר, להשתדל להסביר שיש כאן דבר מסוכן, שחייבים להגיע להידברות, שחייבים להגיע לשולחן העגול ולהתחיל דיון בכל העם, ללא הפסק.

 

גם העם וגם הממשלה צריכים להיות מודעים לכל זה.

העם על כל חלקיו והממשלה. אולם, לא לבנות שוב כנסת שיש בה "שוק", אלא לבנות באמת תהליך של דיון רציונאלי.

 

מה זה צדק חברתי? יש דבר כזה אובייקטיבי, אבסולוטי?

כן. זה כשכֹל אחד מקבל כדי להתקיים בלבד, באופן נורמלי.

 

אבל מי יבדוק?

לפי גודל הקופה, כמה שהאדם מסוגל. קודם כול בודקים באחוזים, כמה כל אחד צריך בסך הכול. בדומה לביטוח לאומי, מחלקים לכולם אותו הדבר. גם העשיר וגם העני מקבלים אותה קצבה מביטוח לאומי.

כאן זה חשבון כלכלי, שבסופו של דבר יש לאזן אותו. החשוב הוא להביא את העולם, את העם, לידיעה, היכן אנחנו נמצאים, למה אנחנו כאלה. עכשיו דורשים מאיתנו שנבין מהי מדינה, מהי המערכת הזאת, איך היא מתקיימת, איך לקבוע חוקים וכן הלאה. כל אחד ואחד צריך להיות בזה שותף, לתת מעצמו משהו.

 

זה בעצם תנאי להצלחה?

התנאי להצלחה הוא שנשב ונלמד מהו העולם החדש. כמו ילדים שמכינים אותם עשרים שנה להיות חברי האומה, להיות אזרחים. טרם הגענו לרמה הזו, להיות אזרחים בעולם האינטגרלי, הגלובלי, שבו אנחנו נמצאים עכשיו. יש חוקים חדשים שהתגלו, לכן אף מנהיג ואף ממשלה אינם יודעים מה לעשות עם העולם במצב המודרני. התשובות יכולות להגיע רק על ידי לימוד היסודות החדשים, שחכמת הקבלה מגלה לנו.