כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "מטות"

(במדבר ל, ב – לב, מ״ב)

 

 

 

פרשת "מטות"

"אין העולם מתנהג אלא בב' גוונים" - 1

מושגים

"אין העולם מתנהג אלא בב' גוונים" - 2

 

בפרשה זו משה מודיע לראשי המטות, לנשיאי השבטים, על המצוות הקשורות בהכרזת נדרים והתרתם. כמו כן, בפרשה מסופר על פינחס, שמוביל את ישראל למלחמה במדיין, ומנצח. בתום המלחמה מפורטת חלוקת השלל, חלק ממנו מוקדש לבורא, וכן הציווי על הכשרת הכלים שכולל טבילתם והגעלתם.

בסיום הפרשה שבט גד וראובן מבקשים להישאר בעבר הירדן המזרחי, כיוון שמדובר בארץ טובה בעבור המקנֶה הרב שברשותם. הם מעוררים את זעמו של משה, משום שלדעתו הם מבקשים להתחמק ממלחמה על כיבוש הארץ. לבסוף, הם מתחייבים לצאת למלחמה ומשה נעתר לבקשתם לחזור ולשבת בנחלה מחוץ לארץ ישראל.

 

המקובלים המשיגים את העולם הרוחני, משיגים למעשה את הכוחות וההבחנות שבעולם הרוחני. הם הכוחות הפועלים ומנהלים את העולם שלנו ובכלל זה, דומם, צומח, חי ובני אדם, ולכל אחד ואחד יש כוח המנהל אותו.

לכן אי אפשר לבוא בדרישה לאדם המנוהל בעולמנו, שאין לו כלל בחירה חופשית, כמו שכתוב, "כולם כבהמות נדמו". כשאנו קוראים סיפור, שכביכול קורה בעולם הזה, עלינו להבין ששורשיו הם בעולם הרוחני, באותה רשת כוחות שמנהלת את העולם.

כיום בעולם, אנחנו כבר מרגישים ומבינים, גם מתוך המחקרים, שאנו מתקרבים לרשת של כוחות הטבע האינטגרלי, שסוגרת עלינו ומחייבת אותנו לנהוג בהתאם. זו התגלות של הא-לוהות, הקרֵבה אלינו בהדרגה. אנחנו רואים שאיננו מסוגלים לנהל עוד את העולם. מיום ליום כולנו מרגישים יותר ויותר, שאין דבר בעולם שתלוי בנו. אנחנו מאבדים את היכולת לנהל את העולם, משום שאיננו מסוגלים עוד לפעול בחיינו באמצעות האגו שלנו.

המקובלים גילו את הרשות העליונה, וסיפרו לנו כיצד היא מתגלה ברמה עליונה, באמצעות מילים וסיפורים של העולם הזה, העולם שלנו, כי כל מה שנמצא בעליון, יורד לעולם התחתון.

במשך ארבעים שנות המדבר ועוד קודם לכן, כתב משה את כל החומש, את כל התורה. חלק מהחומש כתב משה מההשגה שלו על הזמנים שקדמו לו, בשפת הענפים, בקשר של העליון והתחתון. משה כותב על מה שקורה באמת בעולם העליון וכיצד הכוחות מתנהלים. הוא מספר עליהם כתוצאות – ה"בובות" בעולם שלנו הרצות ומשתנות.

לכן לא כדאי לנו להתעסק בעולם הזה, משום שהוא מנוהל ואין בו כלום מעצמו, אין בנו מעשים. מי שרוצה להכיר את הכול, צריך לעלות לדרגה עליונה, למקום של קבלת ההחלטות, לכוחות שפועלים ועושים משהו בעולם הזה.

בעולם הזה אין לנו אפשרות לשנות דבר ואנחנו מודעים לכך היטב. עם זאת, קיימת אפשרות אחת שבה האדם ישתנה, ואז יוכל לפי מידת התקרבותו לכוחות שבטבע שלו, להיות בהם בהשפעה ואהבה, וכך יוכל לשנות את גורלו כאן, בעולם הזה. למעשה, רק על ידי שינוי עצמי ביכולתנו להגיע לכך, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

רק באמצעות האור שאנחנו מושכים מהלימוד בחכמת הקבלה, אנחנו יכולים לשנות את עצמנו ולעלות לדרגה העליונה. מהרמה העליונה הזאת, אנחנו יכולים להשפיע על קבלת ההחלטות ועל מנגנון ההפעלה של העולם הזה. על כן באה הפנייה של משה למטות, שבה הוא מסביר להם על התרת נדרים, על יציאה כנגד מדיין וכולי.

עלינו לתאר לעצמנו שהאדם הוא עולם קטן, וכל המתרחש בעולם קורה בתוכנו. בתוכנו מתקיימים משה וכל המבנה שנקרא "עם ישראל"; כוהנים, לויים, ישראל, ג' הקווים, שמהם הנשמה שלנו מורכבת. יש בנו את אומות העולם, את המדיינים, את פרעה, את כל מה שמסופר בתורה.

כשהאדם פותח את עצמו ומזהה בתוכו את כל הכוחות והתכונות הללו, הוא תופס את התורה כהוראה. בהתאם לתפיסה זו, הוא פועל בתוכו לשנות ולהתאים את עצמו, מנקודת האדם בעולם הזה לאדם עליון, רוחני, שמודע לעולם הרוחני, ומגיע לדרגה הרוחנית שנקראת "דרגת מטות".

זו דרגה גבוהה מאוד שפועלת מתוך החסד, הספירה העליונה של מבנה הנשמה. מתוך עשר ספירות – כתר, חכמה ובינה הן ספירות עליונות, שנמצאות מעל ההשגה שלנו ומנהלות אותנו. אנחנו מתקרבים אליהן באמצעות התכונות הפנימיות שלנו, בסידור הנכון שלהן כחסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, שהן שבע ספירות.

את שבע הספירות הללו, האדם מתקן ומתקן, כל פעם במדרגה נוספת, בעוד סיבוב וסיבוב, שנקראים ששת ימי השבוע; חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, ומלכות היא כנגד השבת. בתיקון שלהן האדם עובר שבוע ועוד שבוע, בסבב שמביא אותו בסופו של דבר לכתר, חכמה, בינה, לספירות העליונות, כלומר לגמר התיקון.

בשנה יש פרשיות כלומר, מדרגות שבאמצעותן אנו יכולים להעלות את עצמנו בהדרגה לדרגה עליונה. זאת על ידי שאנו נפתחים לפנימיות שלנו, מבחינה פסיכולוגית, ומאתרים את הכוחות בתוכנו ופועלים איתם.

ראשית, תכונת משה שבאדם פונה לראשי המטות שבו, על פי חלוקת הנשמה לי"ב שבטים, למטות, שאותם סידר באופן הנכון, תוך כדי עבודה עם האגו שגדל, ממצב שנקרא "קבלת התורה" ועד למצב שנקרא "כניסה לארץ ישראל", שהם ארבעים שנות המדבר. המדבר מצביע על כך שעל האדם לברר בתוכו את כל הרצונות שלו, לתקן אותם מרצון על מנת לקבל לעצמו, האגואיסטי, לצורת ההשפעה, האלטרואיסטית, ליחס נכון לזולת, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". במדרגת מטות האדם מברר את התכונות שלו, וכיצד לעבוד עם הרצון לקבל.

בתחילה האדם יכול לברר מהם הנדרים. נדרים הם המצבים והתנאים שבאמצעותם הוא מגיע למדרגה עליונה יותר. הנדרים מורים על ההגבלות שביכולתו לקחת על עצמו ולא להיכשל בהן. אולם, כשאינו יכול לעמוד בהן, הוא יכול לפטור עצמו מהן, בדומה להתרת נדרים שלפני יום כיפורים.

ברוחניות קיימים חוקים גדולים הנוגעים לאדם ולבירור שנעשה בתוכו; עד כמה הוא יכול לבקש תיקון על עצמו ולאחר מכן לעבוד עם הכוח שמתקן אותו. לאחר ההכנות הללו, האדם מודע ליכולתו לעבוד עם האגו שלו, עם הרצון לקבל שלו, בדרגת מדיָן, והוא עובד עם כוח "פינחס" שהוא השלב הבא של כוח "משה".

אז, באמת הוא יכול לצאת למלחמה. האדם יוצא נגד האגו שלו על מנת לכבוש אותו, ולעבוד עם חלק ממנו ברצון על מנת להשפיע. אנחנו עולים לדרגה הרוחנית על ידי תיקון יצר הרע ליצר הטוב. אין חומר אחר, רק החומר שלנו, הרצון לקבל. תחילה הוא כולו רצון על מנת לקבל, ונקרא יצר הרע, משום שהוא מונע עצמו מהשתתפות עם האחרים. כשהוא הופך ליצר הטוב, מתחבר עם כולם, זה אומר שהאדם רכש, הצליח במלחמה, כבש את האגו שלו.

לאחר שהאדם כבש את האגו, הוא מחלק שלל לשבטים, למטות, לכהן, ללוי, לישראל, לנשים ולילדים. הוא מחלק שלל מכל מה שיכל לקחת מהדומם, מהצומח, מהחי ומדרגת המדבֵּר, ומפורט מה עלינו לעשות עם החלק הגברי, הוא צד ימין דקליפה, ומה עם חלק הנשים הוא צד שמאל דקליפה.

 

בעולם שלנו כשהאדם נודר נדר, הוא מבטיח משהו ואחר כך הוא משתנה, ומי שהבטיח לו משתנה. נהוג גם שביום כיפור, יש התרת נדרים. אז למה צריך נדר בכלל?

בלי נדר איננו יכולים לגדול. כשהאדם מתקדם למדרגה עליונה, עליו לבטל את עצמו כלפי העליון, משום שטרם הגיע למדרגה זו ואין לו אפשרות לערוך חשבון מדויק כלפיה. תוך כדי תהליך הלמידה, האדם כל הזמן מתקן ומעדכן את עצמו.

ישנן גם פעולות שאפשר להשלימן, כמו פסח שני, שאם האדם לא הספיק להכין את עצמו לתיקון שנקרא "פסח", פָּסח מהאגו, מעבר לזה, אפשר להגיע לכך לאחר חודש ימים.

 

זה נשמע כמשא ומתן של האדם. הוא עכשיו נודר נדרים כדי שיוכל להשלים את המעבר לאחר מכן. שאם יעשה כך, יקבל כך?

לא, אין דבר כזה. ברוחניות אין זה עובד כך. האדם עושה את הכול ביושר עד שמתגלה לו באיזה אופן אינו מסוגל לפעול, או שהתנאים השתנו. הוא לא לבד, הוא נמצא במערכת הנשמות שכולן קשורות יחד, שתומכות בו בנפילה. על הימצאותנו במערכת אינטגרלית, אנו לומדים ממשה, שלא עשה עוול מלבד המכה שנתן בסלע, שבעטיה כל העם סבל.

 

משה היה אחד, אולם אנחנו כאן, שנמצאים בדרך, רק מתחילים ללמוד.

בעולם הזה אין על מה לדבר. כולנו כאן תוצאה של העולם הרוחני. אם נוכל להשפיע על העולם הרוחני על ידי לימוד חכמת הקבלה, נשנה את העולם הזה. אם לאו, לא נשנה.

 

בתחילת הדברים, תואר מצב שלכאורה האדם המתחיל ללכת בדרך הרוחנית, משפיע על הגורל שלו בעולמנו.

ודאי. אם נוכל להשפיע על העולם הרוחני, על מצבנו, מתוך המגמה שלנו לעלות לרוחניות, אז יהיה שינוי לטובה בעולם הזה. אם לא נוכל להשפיע, או אם לא נרצה אף על פי שנוכל להשפיע על מצבנו הרוחני, העולם שלנו יתקדם בקו של ייסורים.

 

איך האדם יכול לעשות שינוי, אם בעצם זהו עולם התוצאות ואנחנו נפעלים, אין לנו בחירה חופשית?

ברגע שהאדם מתחיל לעלות הוא כבר מתחיל לשנות את העולם הזה. אין דבר אחר בעולם הזה שיכול לשנות אותו, מלבד הכוחות שפועלים עליו, כי כתוב "כולם כבהמות נדמו". ל"בהמה" אין בחירה. הבחירה היחידה של האדם היא להתרומם מעל העולם הזה למעלה.

 

בעצם על ידי החיבור עם הזולת?

כן. על ידי חיבור עם הזולת.

 

האדם יכול לחשוב שהוא ישפר את המצב הכלכלי שלו על ידי כך שהוא יתחיל ללמוד קבלה?

הכול ישתנה. כל התוצאות בעולם שלנו תלויות אך ורק בקשר בינינו. אין שום דבר שכדאי לאדם לעשות באמת, מלבד הקיום ההכרחי שלו. את כל היתר עליו להקדיש אך ורק להתעלות הרוחנית, בכך ישנה את הכול.

 

התיקון הוא פרטי או שהוא חל על הכלל?

התיקון הוא גם פרטי וגם כללי, אולם בימינו הוא בעיקר כללי.

 

למה קשה מאוד להסביר זאת אף על פי שזה נשמע פשוט מאוד?

כי אנחנו בנויים על פי האגו האינדיבידואלי האישי שלנו. אנחנו מסתכלים על העולם באופן אגואיסטי. משום כך כיום כל מערכות הכלכלה והחינוך נמצאות במשבר. אנו נמצאים במצב שאי אפשר להצליח בו. הכול שבור, מפוזר, וכביכול "חומק לנו בין האצבעות". לאורך כל ההיסטוריה שלנו, הורגלנו להתקדם על פי האגו שלנו, על פי מי שמרוויח יותר. אולם כיום המערכות האגואיסטיות, הליניאריות האלו, אינן עובדות. אנחנו נכנסים כיום למערכות שכולן עגולות, אינטגרליות, מחוברות יחד.

 

ההשפעה זה על זה מורגשת באופן מידי?

כן. אנשים יוצאים לרחוב ופתאום הם מרגישים חשובים יותר, מוצלחים יותר וחזקים יותר מממשלות. הממשלות פועלות באופן אגואיסטי, כחץ ליניארי, ואילו החיבור של האנשים היוצאים לכיכרות הוא מעגלי. אנחנו נמצאים כיום בתוך מנגנון עולמי כללי, בטבע שכולו אינטגרלי גלובלי.

לכן לא נוכל להתקדם עוד באופן האגואיסטי, הליניארי כבעבר, אלא נצטרך ללמוד איך לעלות, איך להגביר יותר את הכוונה לחיבור בינינו, "כאיש אחד בלב אחד". שכן, רק על ידי החיבור נוכל לשנות את המצב.