כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "יתרו"

(שמות יח, א – כ, כ״ב)

 

 

פרשת "יתרו"

"וישמע יתרו"

"לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב"

מושגים

סיכום

 

פרשת "יתרו" פותחת ביִתרו, כהן מדיין, שיוצא עם צפורה ושני בניו של משה, לקראת משה והעם שיצאו ממצרים. יתרו נותן למשה ייעוץ ארגוני לתהליך שיפוט העם. הוא מסביר לו שכדאי לחלק את העם לשרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים, שרי עשרות וכן הלאה.

בני ישראל מגיעים למדבר סיני בחודש השלישי ליציאתם ממצרים, "ויחן שם ישראל, נגד ההר", 1 משה עולה אל ההר והבורא אומר לו, "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ. ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים, וגוי קדוש: אלה, הדברים, אשר תדבר, אל בני ישראל". 2

משה מודיע לזקני העם את דברי הבורא, והעם עונה, "כל אשר דיבר ה' נעשה". 3 הבורא מצווה על העם, באמצעות משה, להתקדש במשך יומיים וביום השלישי להיות מוכנים, כי בו יתגלה הבורא לכל העם. בני ישראל מתייצבים ביום השלישי למרגלות ההר, אך אינם רוצים לפגוש ישירות את פני הבורא, לכן משה ואהרון עולים להר סיני, ומשה מביא את עשרת הדיברות.

בני ישראל מבקשים ממשה שהוא ידבר איתם ולא הבורא, מפני שהם חוששים למות. משה מסביר לבני ישראל שאַל להם לפחד, כי הבורא מנסה אותם כדי שתהיה להם יראת ה'. הבורא מורה למשה לומר לבני ישראל שמפני שראו אותו מדבר איתם, אסור להם לעשות א-לוהי כסף וזהב, אלא עליהם לבנות מזבח מן האדמה ועליו להקריב קורבנות.

 

יתרו, כהן מדיין, שאינו מישראל, הוא הרצון לקבל על מנת לקבל, מהקליפה, המומתק על ידי משה. יתרו, מתעלה ומתקשר עם משה באמצעות הנוקבא שלו, בִתו צפורה, שלהם יש שני בנים. זהו הרצון לקבל הגדול והמקולקל, שמשה שבאדם הולך ומתקן. כאשר משה הגיע ליתרו, לאחר שברח, נוצר קשר בין הנקודה שבלב, משה, ובין האגו ונעשה תיקון. זאת, כדי שלאחר מכן יהיה קל יותר לאדם לתקן את עצמו בשלבים המתקדמים.

התיקון עוזר לאדם להתחיל לחלק את עצמו למאות, לאלפים, לחמישים ולעשרות. כלומר, לבנות את כל המבנה של הנשמה. התורה כולה עוסקת באופן בניית הנשמה שלנו, ובאופן שבו אנו הופכים את הרצון האגואיסטי לרצון בעל מנת להשפיע. כשהרצון מקבל צורה בכוונה על מנת להשפיע הוא נקרא נשמה.

כוח הקבלה נקרא ה"אני", העולם הזה. כל מה שאני רואה וכל מה שאני מרגיש הוא כוח הקבלה. כוח ההשפעה הוא יציאה מגדר הקבלה. כשאני בעל מנת להשפיע, וב-"ואהבת לרעך כמוך" אני משיג את הנשמה שלי. משה שבי מושך אותי מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, מוציא אותי מעצמי, ומאפשר לי לראות את העולם העליון, ולהתחיל להרגיש את הבורא. ספר הזוהר אמנם מספר על כך, בפרשת "יתרו", באופן מפורט מאוד, אך עדיין הדברים קשים להבנה. מדובר בג' קווים: במבנה הנשמה, בקבלה ובהשפעה, ובקו האמצע, שהוא השילוב הנכון ביניהם. ספר הזוהר מתאר לנו כיצד לחלק את הנשמה; תחילה לעשר ספירות על פי עשרת הדיברות, ולאחר מכן לפי ג' קווים שהם שלושים. ישנה גם חלוקה לפי ראש, תוך וסוף, וישנן עוד חלוקות פנימיות רבות, כשספירת הדעת נמצאת בפנים.

כשהאדם מתייחס אל עצמו כמו ביציאת מצרים, כשהוא בוחן את עצמו מבחוץ, הוא בודק,איך הוא יכול להשתמש באגו שלו באופן כזה שיקדם אותו רוחנית בעל מנת להשפיע. האדם עובר מצבים קשים, כמו הבריחה ממצרים, קריעת ים סוף, עד שהוא מגיע להר סיני. כך גם אנו בונים את עצמנו בדרך לתיקון; הן על ידי העצות של יתרו, והן על ידי המעשים.

האדם צריך להכין את עצמו ל"מעמד הר סיני", שהוא המעמד העיקרי של פגישת האדם עם הבורא. כשהאדם היה בחושך, הוא לא הבין בשביל מה ומדוע עליו להתקדם. הוא נמשך אחר הנקודה שבלבו – "משה". משה, באופן מסוים, עוזר להוציא את האדם ממצרים, בבריחה בחושך, אבל האדם אינו משתתף בתהליך באופן מודע והכרתי. במעמד הר סיני, כשמתגלה לאדם בפעם הראשונה הכוח עליון, הוא מתחיל להבין את המהות של עצמו ואת מהותו של הכוח העליון, וכן את היחס למצבו ואת האופן שבו עליו להתקדם.

בפרשה זו מתעוררת ההכרה הראשונית, ויחד עמה כל אותם הרצונות שבאדם, הנקראים "עַם", שמפחדים. הרצונות הללו עדיין אינם מסוגלים להתקשר עם הבורא, לא לראות וגם לא לשמוע אותו. הם אומרים למשה "אתה תדבר". במצב זה אנו מגיעים מהגלות, ממצרים, מהאגו שלנו. אנו מתחילים לשמוע מעט, רק על ידי הירידה מהכתר, שהוא הבורא, על ידי החכמה והבינה, כשמשה ואהרון מתחילים להוריד את כל האור הגדול, שמתגלה כלפי הרצון לקבל כחוקים, כעשרת הדיברות – החל מהדיבר הראשון "אנכי ה' א-להיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", 4 ועד המצווה האחרונה. עשרת הדיברות כוללות את כל תר"ך המצוות, כלומר תר"ך תיקונים שהם תרי"ג ועוד "שבע מצוות דרבנן", שבהן עלינו לתקן את הרצונות שלנו. יש לנו תר"ך רצונות המתחלקים לתרי"ג, לשש מאות ושלוש עשרה ועוד שבעה רצונות. גם השש מאות ושלוש עשרה המצוות מתחלקות לרמ"ח ושס"ה, לשלוש מאות שישים וחמש, ולמאתיים ארבעים ושמונה. כל אלה הם מבנה הנשמה, המורכבת מעשרה חלקים, מעשר ספירות, והתיקון שלהם נקרא "עשרת המצוות" או "עשרת הדיברות", שהן המצוות העיקריות שנמסרו באופן כזה לאדם. האדם משיג התעלות לפי המעמד שלו ולפי העמידה שלו מול האור המתגלה בו. השמיעה היא דרגת הבינה, ואילו הראייה היא דרגת החכמה.

אדם שעבר את כל התהליך ויוצא ממצרים, מתעלה מעל האגו, והוא מוכן לקבל את תכונת ההשפעה, את תכנית החיבור עם כל האנושות, ולגלות את הא-לוהות בקשר בין כולם. כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול לתורה". כלל שהוא גם היסוד וגם התוצאה מקיום עשרת הדיברות, כשהמטרה, הכתר, היא להגיע לאהבה; ובאמצעות אהבת הזולת להגיע לאהבת הבורא.

במצב שבו אנו נמצאים כיום, חלק מהאנושות מגלה שהוא במצרים, חלק מגלה שהוא ברצון לצאת ממצרים, וחלק כבר מגלה כיצד לצאת ולהתקדם לקראת הר סיני. אנו מתחילים להרגיש שאנו נמצאים בחושך, בתהליך שאינו מובן לנו. מיום ליום אנו זקוקים יותר ויותרלאור, להתגלות של הבורא, כדי שייתן לנו הארה קטנה בחיינו, להבין מה קורה לנו.

עלינו לתקן את "יתרו", את הרצון לקבל האגואיסטי, כמו שכתוב "אם יאמר לך אדם ישחכמה בגויים, תאמין". 5 אם משה לא היה מתקשר לרצון שנקרא יתרו, הוא לא היה מקבל ממנו את כל חכמת ניהול המשפט והדינים, שהיא חלק הכרחי לקבלת התורה.

בהפצת שיטת התיקון לאומות העולם, שיטת הערבות, ובהפצת ההכרח בחכמת הקבלה,אנו עושים את העבודה שעשה משה עם יתרו, ועל ידי כך נזכה כולנו למעמד הר סיני.

 

בפרשת "יתרו" עם ישראל מקבל את עשרת הדיברות. זו אולי הפרשה המשמעותית ביותר,כי התורה היא תיקון. מדוע דווקא פרשה זו נקראת על שם רצון חיצוני – יתרו, ויתרה מכך, על שם רצון שעובר תיקון לפני עם ישראל?

יתרו כהן מדיין, הוא קליפה שכנגד, אחד ממשרתי פרעה, בדומה לכוחות נוספים שהיו לצדהרצון לקבל, שעזרו לפרעה להתקשר ולהוציא ככל האפשר מהרצון להשפיע, מישראל. ספר הזוהר, כביכול, כותב עליו דברים רעים, אולם הוא "עזר כנגדו", הרי הכול נמצא בתוך האדם. ממצרים יוצאים כלים, רצונות, וברצונות שיוצאים אין עדיין כוונה לעבוד עם הרצון לקבל. משה שהוא כוח הבינה, רוצה לדון את הרצון לקבל המנותק ממנו. עוד במעמד מול פרעה הוא רצה למשוך את הרצון לקבל, ללא הצלחה, לא כדי להתקשר, או להוציא ממנו משהו, אלא כדי לדון אותו.

כשאנו מגיעים למצב הקיים בין משה ובין העם שיצא ממצרים, כולל "ערב רב" וכל השכבות המתנגדות לכל תהליך ההשפעה ואהבת הזולת, חייבת להיות מערכת מיוחדת שבנויה לפי הרצון לקבל, לפי הגשמיות של האדם. משה אינו מסוגל לבנות אותה, אלא רק לתת מלמעלה, כביכול לשפוך, אבל זה לא נקלט בעם. וכמו שכתוב, משה מתעייף, והעם שאינו מסוגל למצוא את הקשר הנכון, עומד לידו כל היום.

האדם אינו מסוגל למצוא את מערכת היחסים הנכונה בין ההשתוקקות שלו למעלה, כלפי הבורא, ובין האגו שלו, במשפחה, בעבודה ובכל יתר הדברים שלמטה, בעולם הזה. האדם זקוק למערכת שמספק לנו יתרו. דווקא מהרצון לקבל חייבת להגיע חכמה "חכמה בגויים תאמין" שאמנם אינה שייכת לדרגת הבינה, אבל נכללה בה כבר קודם, כשמשה היה ארבעים שנה אצל יתרו. עד דרגת הבינה גדל משה דווקא אצל יתרו, ועכשיו כביכול יתרו בא ומחזיר לו.

 

האם יתרו עשה מעין סדר בַקשר בין משה ובין הרצונות, כדי שמשה יוכל להתפנות לדבר האמיתי, לקבלת התורה?

יתרו מחזיר למשה את מה שקיבל ממנו כשהיה אצלו. משה הגיע אל יתרו לאחר שברח מפרעה, וגדל אצלו מדרגת המלכות לדרגת הבינה, לדרגת ההשפעה הטהורה. הוא גדל אצל יתרו על פני יתרו, בקשר שלו עם צפורה ועם שני הבנים שהיו לו, משמאל ומימין, כשהוא באמצע. כל מה שנתן משה ליתרו והחדיר בו, חוזר אליו עכשיו – יתרו, צפורה ושני הבנים. הייתה התכללות של בינה במלכות, וכעת המלכות מעבירה בחזרה לבינה. כך משה יכול לבנות כעת את כל מערכת הקשר בין הבינה למלכות, והוא מוכן לקבלת התורה. לכן הפגישה הראשונה עם הבורא נקראת על שם יתרו, משום שדווקא בזכות המערכת שבונים קודם לכן,אפשר להגיע למעמד הר סיני.

 

מצד אחד, בני ישראל פחדו לפנות אל הבורא מפחד שימותו. ומצד אחר, ידוע שהבוראמקבל דווקא תפילות היוצאות מהלב. מהיכן מגיע הפחד, למה פחדו בני ישראל?

הרצון לקבל שלנו עדיין לא מצויד ב"מסך" שיכול לעמוד מול האור, האור נדמה עדיין כחושך. מהי יציאת מצרים בחושך? הרי אין חושך, אולם כלפי האדם זה נראה כחושך מפני שהוא עדיין אינו מתוקן. אור נקרא "אורתא", "לילה". פעם הוא לילה ופעם הוא אור, הכול תלוי באיזה אופן האדם מגלה אותו.