כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "ויצא"

(בראשית כח, י – לב, ג)

 

 

 

פרשת ״ויצא״ מספרת את סיפורו של יעקב. הוא יצא מבאר שבע והלך לחרן, בדרך עצר ללון ״ויחלום, והנה סולם מוצב ארצה, וראשו, מגיע השמימה; והנה מלאכי א-לוהים, עלים וירדים בו״ 1. הבורא מתגלה אליו בחלום ומבטיח לו שהארץ שהוא שוכב עליה תינתן לו, שיהיו לו בנים רבים ושהוא ישמור עליו. בבוקר, יעקב מקים מצבה במקום וקורא לו ״בית- אל״, ומחליט לתת מעשר מרכושו.

יעקב הגיע לבאר ליד חרן ושם פגש שלושה עדרי צאן שנאספו ליד הבאר. הוא שאל את הרועים האם הם מכירים את לָבָן ושאל בשלומו, הרועים ענו ששלומו טוב. יעקב שאל אותם מדוע הם רובצים ליד הבאר, והם ענו שיש אבן שמכסה את הבאר הגדולה ועליהם לאסוף את כל הצאן כדי להוציא את האבן ממקומה.

אז הגיעה רחל, בתו של לבן, שהייתה רועה. כשראה אותה יעקב ניגש אל האבן, הסיר אותה מעל פי הבאר והשקה את צאנו של לבן. יעקב נשק לרחל, בכה ואמר לה שהוא קרוב של לבן, שהוא הבן של רבקה, אחותו של לבן. בהמשך לבן הכניס את יעקב לביתו.

ללבן היו שתי בנות, רחל ולאה. וכתוב, ״ועיני לאה, רכות״ 2. והקטנה, רחל, ״יפת-תאר, ויפת מראה״ 3. יעקב חשק ברחל והציע ללבן לעבוד בעבורה שבע שנים. לאחר שבע שנים, לבן מחתן במרמה את יעקב עם לאה. בסופו של דבר יעקב עובד שבע שנים נוספות וזוכה גם ברחל. כתוב שיעקב שנא את לאה ואהב את רחל. הבורא גרם לכך שלאה הולידה את ראובן, שמעון, לוי ויהודה, ורחל בינתיים עקרה. בהמשך מסופר שרחל נתנה את השפחה שלה, בלהה, ליעקב וזו הולידה את דן ונפתלי. לאה נתנה ליעקב את השפחה, זלפה, שהולידה את גד ואשר.

כאן יש סיפור מעניין על כך שראובן, בנה של לאה, הולך לשדה בשליחות אִמו ומביא את צמח הדודאים. בהמשך, הגיע התור של רחל להיות עם יעקב, ורחל בתמורה לצמח הדודאים נותנת ללאה את התור. כך נולדים מלאה, יששכר וזבולון ובת שנקראת דינה.

לבסוף, רחל ילדה את יוסף. לאחר לידתו של יוסף, יעקב מבקש לחזור לארץ ישראל. הוא בא בדין ודברים עם לבן, וזה אומר לו שיבחר מהצאן מה שירצה. יעקב בוחר בברודים, בעקודים ובנקודים מביניהם. הוא מוציא חלק מהצאן החוצה, וכל מה שיעקב נוגע בו הופך להיות מוצלח הרבה יותר מצאנו של לבן.

יעקב יוצא מהר ובורח. לבן רודף אחרי יעקב ואז נגלה אליו מלאך, שאומר לו לא לגעת ביעקב. יעקב נפגש עם לבן בארץ הגלעד, בהר הגלעד. שם לבן מנסה לגלות מי גנב לו את התרפים. יעקב אמר לו שמי שגנב לו את התרפים, ימות. הוא לא ידע שרחל היא זו שהחביאה אותם. ובאמת, לבן לא מגלה זאת, אבל הם ממשיכים בדרכם ובונים גלעד במקום שנקרא ״מחניים״. בסופו של דבר הם נפרדים וכל אחד הולך לדרכו.

 

הסיפור ארוך מאוד, ועדיין לא עברנו על כל הפרטים שבסיפור הזה. מי זה יעקב? ומהו התהליך שהוא עובר?

עלינו לפרש זאת בצורה פנימית, כפי שהתורה מתכוונת, לפי פנימיות התורה, ולא לקרוא את הטקסט כפשוטו. התורה מלמדת אותנו, ש״בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין״ 4, כי ״המאור שבה מחזירו למוטב״ 5. כלומר בכך עלינו לראות את תורת תיקון האדם. אנחנו נמצאים במצב מיוחד, בעולם מיוחד, בתפיסת מציאות מיוחדת, ועלינו להגיע מהמצב הזה למצב שנקרא ״דבקות בבורא״. כלומר להזדהות עם הכוח העליון, הכוח הכללי של הטבע. הכוח הזה הוא כולו השפעה ואהבה ולכן כדי להגיע אליו, עלינו להיות במצב שנקרא ״ואהבת לרעך כמוך״.

אנחנו נמצאים בעולם גדול, בין אנשים רבים, ולכן אנחנו יכולים לרכוש את הכוח של השפעה ואהבה, על ידי תיקון היחסים בינינו. הכוח הכללי של השפעה ואהבה, זה הבורא, כך אנחנו מגיעים מ״אהבת הבריות לאהבת ה'״, ורוכשים את התכונה של השפעה ואהבה.

התורה מתארת לנו את כל התהליך. האדם מלכתחילה הוא רע ככתוב, ״יצר לב האדם רע מנעוריו״ 6. כלומר יש לו רק את הכוח הרע, כוח השמאל, ולכן עליו לאזן אותו עם כוח הימין. על ידי האיזון של שני הכוחות האלו האדם כל הזמן עולה במדרגות. זה בעצם מה שיעקב חולם בחלומו. הוא רואה את הסולם, ״סולם יעקב״, כי יעקב הוא ״קו אמצעי״. אדם שנמצא במצב של ״יעקב״, כבר מלכתחילה כולל בתוכו את שלוש הנקודות, ימין, שמאל ואמצע. כלומר יש בו את שתי התכונות, קבלה והשפעה, ואת ״הקו האמצעי״. תכונת הקבלה שבאדם היא מלידה, ואילו את תכונת ההשפעה רכש בכך שתיקן את עצמו במשהו ואיזן בתוכו את שני הכוחות, וכעת הוא מוצא בתוך עצמו את ״הקו האמצעי״, זה הקו של ״יעקב״. הוא מגלה אותו עכשיו ולכן זה נקרא ״חלום״. חלום זה מצב שבו האדם רואה את המדרגה הבאה שלו, הוא רואה אותה מרחוק אך לא נמצא בה, כך יעקב רואה את ״הסולם״. זהו סולם מעניין, כי ״מלאכי א-להים עולים ויורדים בו״ 7, ״מלאך״ נקרא אדם שמתקן את עצמו כדי להתקרב לבורא. מלאך ה' הוא מי שמבצע את פקודת הבורא בתיקון עצמו, כי ״בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין״.

בסולם יעקב עולים בג' קווים. הרצון לקבל של האדם מצד אחד גדל כל הזמן, ומצד אחר, על ידי העבודה האדם רוכש יותר ויותר רצון להשפיע. מ״המאור שבה מחזירו למוטב״ האדם רוכש את ״הקו השני״, קו ימין. מתוך השילוב הנכון בין שני הקווים, ימין ושמאל, הוא מוצא את עצמו במה שנקרא ה״קו השלישי״. כאן האדם מתחיל להבין שהוא יכול לעלות ״בקו האמצעי״, בתנאי שלא ישתמש עם הרצון לקבל שלו ממש, זה נקרא שהוא מפריש מעשר, חלק עשירי.

כלומר מתוך הספירות ״כתר״, ״חכמה״, ״בינה״, ״חסד״, ״גבורה״, ״תפארת״, ״נצח״, ״הוד״, ״יסוד״ ו״מלכות״, היא הספירה העשירית, הרצון של האדם, הרצון לקבל שלו, שכעת הוא חותך מעצמו ולא משתמש בו, זה נקרא ״חלק לה'״, החלק שהאדם אינו מסוגל לתקן. את כל יתר התכונות שלו הנקראות ״ט' ספירות ראשונות״, הוא מסוגל לתקן כעת בעליות ובירידות, כי כל העבודה שלנו היא בכך שאנחנו מתעלים מעל הטבע שלנו, מושכים ב״קו ימין״ את ״המאור המחזיר למוטב״, על ידי לימוד חכמת הקבלה והמימוש שלה בקבוצה. הקבוצה היא ״מינִי אנושות״ שאנחנו בונים, בה אנחנו לומדים את החוקים, כיצד עלינו להשתתף עם האחרים כדי להגיע דרך אהבת הזולת לאהבת ה'. אנחנו לומדים את חוקי ההתחברות, החברוּת, ״כל ישראל חברים״ 8, חוקי הערבות, שהם התנאי להיות ״כאיש אחד בלב אחד״.

בינתיים זה נעשה בדרגת ״יעקב״, לאחר מכן זה יתגלה בדרגת ״מעמד הר סיני״, אך עתה זה במגע מיוחד עם הבורא בתחתית הסולם. כך האדם מתחיל לעבוד, ובהדרגה להבין שהעלייה בסולם המדרגות היא באמצעות עליות וירידות, לכן כתוב, ״מלאכי א-לוהים עולים ויורדים בו״ 9. ככל שהאדם עולה כך הוא חייב לרדת, ושוב לעלות ושוב לרדת, אבל כל פעם יש לו עלייה גדולה יותר, וירידה גדולה עוד יותר, כדי שיעלה גבוה עוד יותר.

כלומר העבודה שלנו היא תמיד בעליות וירידות, בכך שהאדם מרגיש את עצמו מקורב יותר ויותר לבורא, וכשמשתנה פתאום המצב הזה, הוא רואה עד כמה הוא מרוחק מהבורא. לכן הוא שוב מתחיל לעבוד באמצעות החיבור. כך עם ישראל בנה את עצמו, הוא מתחבר עם כולם ורוכש שוב רגשות של אהבה וחיבור, וביחס ביניהם הוא מגלה את הבורא. זה נקרא שהוא עולה בסולם המדרגות ״בקו אמצעי״.

תחילה מרגישים שנאה זה לזה, זה ״קו שמאל״, לאחר מכן מתגברים על השנאה ומגיעים לקשרי חברות ואהבה. בקשרי האהבה בינינו אנחנו מגלים את הכוח המשותף שנקרא ״בורא״, ״בוא וראה״. אנחנו מגלים אותו לאחר גילוי החושים שלנו והרצונות המשותפים שלנו, ובכך רוכשים את ״הקו האמצעי״. לאחר שמגיעים ״לקו האמצעי״, שוב יש לנו תוספת של רצון לקבל, ואז אנחנו יורדים, נופלים, כמו שכתוב, ״אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״ 10 .

לאחר מכן, אנחנו מתגברים על הירידה, על תוספת האגו, ושוב מתקשרים זה לזה בקשר הדדי, ומוצאים בקשר ההדדי את המדרגה הרוחנית הבאה, כלומר גילוי גדול יותר של הבורא. כך קורה כל הזמן, מהקל לכבד, ״מעלים בקודש ולא מורידים בקודש״ 11 . זו הכוונה שיש ירידות, אבל ירידה לצורך עלייה.

אדם שנמצא בדרגת ״יעקב״ ההתחלתית, מבין כי דרגה זו היא דרגה גבוהה עד שהוא הופך להיות ״ישראל״, חצי מהמצב שלו. בקטנוּת נקרא ״יעקב״, והחצי השני, העליון יותר, נקרא ״ישראל״. זאת הוא מבין, לאחר שרכש את שיטת התיקון שעלינו לגלות כיום בהדרגה לאומה, כדי להתחיל ולממש את השיטה.

יש לנו מעשר, ג' קווים, ועל האדם לממש אותם באופן מוחשי יותר, מדויק יותר, בהבנה ובפעולה. לכן עליו לגלות כאן את החיסרון שבו, ה״נוקבא״ שלו. יעקב מגיע ללבן, ״לבן״ זה ״לובן עליון״, אור גדול מאוד שאי אפשר להשתמש בו. זהו אור המיועד להאיר לכל הרצון שבינתיים אינו מתוקן וגם אי אפשר לתקנו, לכן הוא לבן הרשע. כנגדו, יש רצונות גדולים מאוד שאי אפשר להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, אם הם מתגלים בתוך האדם.

לכן יעקב פוגש קודם כול את רועי הצאן שלו, והם אינם יכולים להוריד את האבן מעל הבאר, אבל כשהוא רואה את רחל, ה״נוקבא״ שלו, הרצון החדש שאיתו הוא יכול לעלות, הוא מסוגל כבר להזיז את האבן שסותמת את פי הבאר.

לאחר מכן, הם מגיעים לביתו של לבן, ויעקב מספר לו אודותיו. כלומר יעקב כבר אינו פוחד לגלות את ״לבן״, מפני שיש לו כבר הכנה. הוא מכיר בכך שכאן הוא מוצא את הרצון הנכון שלו, המוגבל, שבינתיים הוא יוכל לעבוד איתו. אמנם לא עם כל הרצון כנגד ״לבן״, אלא רק עם בִתו הקטנה, לכן היא נראית לו יפה, יפה לעבודה, להתקדמות הרוחנית, כך נראה לו אותו רצון ולכן הוא רוצה בה מאוד.

״לבן״, מתוך זה שהוא החוק הכללי שרוצה לגלות את כל האור בתוך כל הנשמות, הוא בלילה. כלומר האור העליון מאיר במלואו, אבל אי אפשר לקבל אותו, לכן הוא נקרא ״לילה״. בעברית הוא נקרא ״אור״, והצורה ההפוכה שלו בארמית נקראת ״אורתא״, לילה. זה אותו אור רק שאיננו מסוגלים לראות בו, ולכן בעבורנו הוא חושך.

האדם שמגלה את המצב הזה, בלית ברירה, חייב קודם כול לקבל את לאה, ה״נוקבא״ הגדולה, ולעבוד עִמה. הוא עובד עִמה, אך כל הזמן הוא חושב כיצד יעבוד עם ה״נוקבא״ הקטנה, עם רחל. הוא עושה את התיקונים האלו, עד שנולד יוסף. בינתיים מתרחש הסיפור עם הדודאים. בדומה לסיפור עם עֵשָׂו שמכר את הבכורה שלו, כך גם הדודאים, שעל ידם רחל קונה את הזיווג הנכון שלה עם יעקב. כלומר הרצון לקבל והרצון להשפיע באדם סוף סוף מתאימים זה לזה, בכך שמשקיעים את עצמם בדודאים, והאדם מגיע למצב שהוא מתחיל להוליד גם את

הצאצאים שלו עם רחל. עד שנולד יוסף שהוא כבר המשך של יעקב.

כשיוסף נולד, יעקב מבין, האדם מבין, שעליו לעזוב את ״לבן״, כי כבר אין לו קשר עם אותו אור עליון, עם אותה דרגה גבוהה, אך בינתיים הוא אינו יכול לעשות איתה כלום, עליו לגדול לבד. במשך הזמן, מתוך התיקונים שהוא יעשה בהדרגה בדרגה שלו, הוא יגיע שוב לאותו אור גדול שנקרא ״לבן״, אבל אז כבר יוכל להשתמש בו בכוונה על מנת להשפיע.

כאן האדם ממשיך את ״הקו האמצעי״ שהתחיל עִמו, שאותו ראה בחלום כסולם יעקב. אלה קו ימין וקן שמאל שבאים מלמעלה. כך גם המדרגות ביניהם, הן באות ונבנות מלמעלה, כמו בסולם, אבל מי שעולה עליהן, זה האדם. האדם רואה שהמלאכים עולים ויורדים, וזה בעצם הסימן שכך הוא יכול להשתמש בשני כוחות הטבע, כוח ימין וכוח שמאל, מה שנקרא ״בואכם לשלום מלאכי השלום, מלאכי עליון״. 12 כלומר שני המלאכים עולים ויורדים, והאדם משתמש בהם, וכך הוא עולה ״בקו האמצעי״. הקו האמצעי נקרא ״יעקב״, ״ישראל״, ״אדם״, יש גם את ״יוסף״ באמצע, וכן הלאה.

בתחילת הפרשה, לאחר שמצא יעקב את ״הקו האמצעי״ בחלום, הוא בונה אותו בעבודתו אצל לבן בצאן, בכך שהוא מברר את הרצונות שבהם הוא יכול לעבוד, ובאיזו צורה עליו לעבוד. בין הרצונות האלה יש דרגות שנקראות ״עקודים״, ״נקודים״ ו״ברודים״. אלה שלושת העולמות שלומדים עליהם בחכמת הקבלה. ״עולם העקודים״ נקרא עולם ״אדם קדמון״, זה גם העולם הראשון, העליון ביותר. העולם השני, ״עולם הנקודים״, שבו הייתה שבירת הכלים, שבירת הנשמה, כל השבירות, קו שמאל. התיקון של שני הקווים האלו, ימין ושמאל, נעשה כבר ב״עולם הברודים״, ב״עולם האצילות״. כאן יעקב ממש לומד כיצד לתקן את השבירה הזאת. לכן דרך ה״נוקבא״ מגיעים אליו התרפים של לבן, שבהמשך הוא מתקן אותם ועובד עִמם.

התיקונים נעשים, כמו שהתורה מספרת לנו, באופן עמוק מאוד. איננו יכולים ללמוד בבת אחת את כל המערכת הזאת, אלא אם האדם נכנס לתוך המערכת עצמה, מרגיש אותה, ומממש אותה על עצמו וכך מתקדם. לכן כל המצבים האלה ״עקודים״, ״נקודים״ ו״ברודים״, הם מצבים גבוהים מאוד שאנחנו עוברים בדרך התיקון שלנו.

בסוף הפרשה, יעקב עוזב את לבן והולך לדרכו. לאחר שהאדם רכש את כל המצבים האלו, הבין אותם ומימש אותם בחלקם, הוא מבין שמכאן והלאה עליו לגדול לבד. לאחר שמצא לעצמו ״נוקבאות״, כלומר רצונות, חסרונות, כבר יש לו ״בנים״ שהם המדרגות הבאות שהוא עולה עליהן וגדל. כלומר ההתפתחות שלו אלה ה״בנים״, המדרגות הבאות, ובייחוד יוסף.

בזוהר וגם בכתבים נוספים מצוין שהמקום שבו ישן יעקב, ולאחר מכן הקים בו מצבה וראה את ״סולם יעקב״, זה מקום בית המקדש. רש״י כותב כי המקום הזה נקרא ״מקום החיבור בין המלכות לכתר״. כבר יש ביניהם אותו קשר בין האדם לבורא, הנקרא ״סולם יעקב״. זו התפתחות פנימית של האדם, כך הוא מגיע למימוש שלו, ונעשה ממש דומה לבורא. זו מטרת ההתפתחות שלנו, שבסופה אנחנו נקראים ״אדם״, הדומים לבורא.

אנחנו מממשים את הדברים האלה בקשר בינינו, כי רק כך אנחנו מגלים את ״סולם יעקב״. אם האדם ממש יוצא מעצמו יותר ויותר ומתקרב לזולת, זה נקרא שהוא מטפס ב״סולם יעקב״. כלומר הוא מוכן לוותר על עצמו, ולקבל את הזולת כחשוב ממנו יותר ויותר. כך בעצם האדם עולה בסולם הזה, בהשפעה ובאהבה לזולת.

כל העולמות האלה, ה״עקודים״, ה״נקודים״ ו״הברודים״, כל חמשת העולמות, עולם ״אדם קדמון״, ״אצילות״, ״בריאה״, ״יצירה״ ו״עשייה״, נמצאים בינינו. ככל שהאדם מתרחק מעצמו, הוא חי רק במה שעליו לחיות, ואת כל יתר הדברים הוא משאיר לאחרים, בכך הוא עולה ב״סולם יעקב״, במדרגות. סך הכול יש חמישה עולמות, חמישה ״פרצופים״, חמש ספירות בכל ״פרצוף״, ובסך הכול 125 מדרגות, 5 כפול 5 כפול 5, כך האדם מגיע למטרת הבריאה. הוא עוזב לגמרי את עצמו, נכלל באחרים, וכך רוכש את כל העולם העליון, את הרגשת העולם הנצחי, השלם, ונעשה כמו הא-לוהים.

 

הוזכר הנושא של תפקיד עם ישראל בהקשר למושג ״יעקב״, המדרגה הגבוהה יותר של יעקב היא ישראל. מה הקשר לסולם? היציאה מעצמו החוצה, והמעבר במדרגות. מה הקשר בין זה לבין מה שקורה כיום לעם ישראל ולתפקידו בעולם?

בתורה מסופר שמספר אנשים התלכדו סביב אברהם, קבוצה קטנה מבבל שביקשה לממש את הערבות ההדדית. כל העבודה שלהם הייתה כך שהאחד פועל כלפי האחרים. זו התורה שלימד אברהם, ואותה הם קיבלו ומימשו.

את כל העבודה הזאת ביצעה קבוצה קטנה זו, ולא כל האנושות. כל יתר האנושות, שבעים אומות העולם, הם אותם העמים שחיים בחלקת האדמה שלהם בהרגשה שהם חיים בעולם הזה, כמו שאנחנו רואים כיום. הם יודעים באופן טבעי, גשמי, שזה המקום שלהם, ומצביעים עלינו שכביכול אין לנו מקום ומי אנחנו בכלל. זה אכן נכון, כי יש לנו תפקיד מיוחד בעולם, תפקיד רוחני, שעלינו למלא, כפי שבעבר הגענו לתיקון הפרטי שלנו, כעת עלינו לבצע את התיקון הכללי. במצב הזה אנחנו נמצאים עכשיו. מצב מיוחד מאוד, שהגענו אליו בפתאומיות,

בתקופה קצרה מאוד בהיסטוריה. לפני 40 שנה בערך, לא צפו שהעולם יהיה במשבר ושום דבר לא יוכל לעזור לו, מלבד שיטת התיקון שנקראת ״חכמת הקבלה״. אמנם עדיין אין אנו מבינים, מרגישים ומוכנים לכך, אבל המצב כבר מוביל לקראת זה. האגו, שהורס את הכול ולא מותיר לאדם ולאנושות שום תקווה, כבר מתחיל להתגלות.

אנחנו, עם ישראל, לאחר הגלות נפלנו מהדרגה הרוחנית שבה היינו קודם, לשנאת חינם. היינו בבבל בשנאת חינם, מצב שנקרא ״מגדל בבל״, יצאנו מבבל, הגענו לאהבת אחים, ירדנו מאהבת אחים ונפלנו שוב לשנאת חינם.

באהבת האחים שהייתה לנו בבית המקדש, תיקנו את עצמנו, הגענו לגילוי הבורא, להבנה, להרגשה ולקיום רוחני במלואו, אבל רק אנחנו ולא האנושות כולה. עזבנו בבבל את כל יתר בני האדם. עכשיו מוטלת עלינו המשימה לסיים את התיקון. במשך הגלות היינו בערבוביה עם כל אותם הבבלים. בהתכללות איתם קיבלנו מהם הרבה מאוד. נכללנו מהרצונות שלהם, מהנימוסים שלהם, מהתרבות ומכל מה שיש בהם. גם אנחנו, על אף שאנו כבר נמצאים בשנאת חינם, בחורבן, נתנו להם ניצוצות של השפעה, שנמצאים בנו, חיים בנו.

כעת עלינו להגיע לתיקון הכללי, לכן זו נקראת ״הגאולה השלמה״, ״הגאולה הכללית״. עם ישראל מגיע בחלקו לארץ ישראל, כי מי שאינם מרגישים עצמם קרובים לארץ ישראל, אינם שייכים לתיקון, ולכן עוזבים ומתרחקים ממנה. כיום, עלינו להתחיל לבצע בינינו את התיקון, בלי אומות העולם, לחזור למצב שהיינו בו קודם. עם זאת, גם לפרסם את השיטה לכל אומות העולם. אנחנו מבצעים את התיקון בפועל, ומפזרים לכל אומות העולם את הידיעה, כי עליהן לעבור שלב הכנה מסוים.

כתוב שלא נוכל לבצע את התיקון, אם לא תהיה גם באומות העולם הידיעה הזאת והן תיתנה לנו תמיכה במשהו. הן אינן מסוגלות לבצע את התיקון בכלל, כי רק לנו יש קשר ל״אור״, רק עלינו להיות ״אור לגויים״. דרכנו האור משפיע עליהן וכך הן תתוקנה, אחרינו. כלומר קודם כול האור יגיע אלינו. ״אור״ זו תכונת ההשפעה והאהבה, עלינו לממש אותו קודם, לאחר מכן הוא יתפשט. כיום אנחנו מגלים שכל העולם נמצא בקשר הדדי, כולנו קשורים זה לזה ברשת פנימית, ואין לאף אחד אפשרות לברוח מהקשרים הללו.

אנחנו נמצאים במצב שעלינו כבר לבצע את שיטת התיקון. זה מתבצע קודם כול בכך שאנחנו מסכימים להיות בחיבור, בערבות, להיות ״כאיש אחד בלב אחד״, כמו אותם תְנאים שהיו בימי קבלת התורה. כמו שכתוב, תתחברו לפי תנאי הערבות, או ש״כאן יהיה מקום קבורתכם״ 13 , אנחנו נמצאים לפני התנאי הזה. כיום עלינו להבין שאין לנו ברירה, הגענו למצב שאין בו שום תקווה לעתיד, ואנחנו לעולם לא נצליח לצאת ממנו.

המצב שלנו, כפי שאנחנו קיימים בעולם, הוא בכלל לא מציאותי. מה שיכול להציל אותנו זו השיטה שנמצאת אצלנו, בתוכנו. עלינו לעורר את ניצוצות האהבה שנמצאים בנו כך שלא תהיה גחלת אלא ״מדורה של אהבה״. חכמת הקבלה מסבירה לנו את אופני הפעולה, וביכולתנו לעשותם.

ככל שיותר אנשים יבינו וירצו להשתתף בדעת הקהל הכללית, הדעה הזאת תהיה חזקה יותר, עד שתשפיע עלינו ונוכל לבצע זאת בינינו. כך משנאת חינם נגיע לאהבת אחים, וכל הכוח הזה יתפשט ברשת הפנימית, מאיתנו לכל אומות העולם. אז העולם יגיע לתיקון הרצוי, לשקט, למנוחה, לטוב, לגילוי הא-לוהות לכולם, ״כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם״ 14 .

כל המצבים שמתגלים כיום לעם ישראל הם מצבים קשים. אנשים אומרים, ״אולי נלך עד הסוף, אולי לא נסכים לשום דבר, נמשיך להילחם״. אולם הפתרון נמצא לגמרי במישור אחר, ועלינו להבין זאת.

לכן, כיום, חשוב מאוד לפרסם מה חייבת להיות הגישה שלנו לעולם, למציאות ולתפקיד שלנו. כל מה שנעשָה, כל הלחצים, כל הטרור, כל הדברים שקורים, הכול נעשה כדי לעורר אותנו לחיבור. עלינו לעשות זאת, אין זה כרוך במאמץ מיוחד. עלינו רק להתחיל ללמוד את שיטת התיקון, זה נקרא שאנחנו לומדים ״תורה״. התורה ניתנה כדי לתקן את הרע, ״בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין״. מה שמתקן את היצר הרע נקרא ״תורה״, ואילו לימוד ללא כוונה, אין לו מטרה לתקן את הרע באדם.

אנו חייבים לעורר את היחס הנכון לתורה, ל״תורת האור״. עלינו להפסיק לראות בחכמת הקבלה, חוטים אדומים ומים קדושים, או מיסטיקה, גילוי עתידות ומתן ברכות. חכמת הקבלה זו חכמת התיקון, ואותה עלינו לגלות ולממש על עצמנו. אם נצליח בכך, יהיה פתרון לכל הצרות של עם ישראל ויהיה לו עתיד יפה.

כל ההתרחשויות שאנו עוברים יביאו אותנו לגלות הבנה, רגש ולהיות מוכנים מבחינה פנימית. כמו כן, להבין שהפתרון למצב שלנו נמצא אך ורק בחיבור בינינו. כך באמת נהיה אור לכל העולם, נסלק את כל האנטישמיות, את כל היחס השלילי אלינו, ונגלה את עצמנו כ״ממלכת כוהנים וגוי קדוש״ 15 כלפי כל העולם.

עלינו ״לחתום״ על הסכם בינינו, הסכם של ערבות, הדדיות, קשרי אהבה. ומתוך זה, לא נצטרך לחתום עוד על שום הסכמים והתחייבויות אחרים. אם יהיה בינינו קשר טוב כזה, כל היתר יסתדר מאליו. כי בזה אנחנו נמצאים באיזון עם כל הטבע הכללי, שהוא כולו השפעה ואהבה.

 

השם ״חכמת הקבלה״ עדיין מפחיד אנשים רבים, בשל סטיגמות ודעות קדומות על חכמת הקבלה. האם במקום שֵם זה אפשר לומר, ״בואו נתחבר, נאהב זה את זה״?

המקובלים עצמם עשו זאת, כדי להרחיק אנשים. עם זאת, כל המקורות שלנו והידיעה על תיקון העולם הם מחכמת הקבלה. יש בה הסבר על טבע האדם, על טבע העולם, על התפתחות ובחירה חופשית. אנחנו לומדים מהחומר שהשאירו לנו כל אבותינו, עד רבנו הרב״ש. זה בעצם כל מה שיש לנו.

בקהילות היהודיות, במקומות שונים בעולם, קשה להם לשמוע על חכמת הקבלה כי הם פוחדים, ודווקא אומות העולם מוכנות לשמוע, להן אין בעיה.

חכמת הקבלה זו ״תורת אמת״ כמו שכתוב עליה. הכוונה ש״בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין״, התורה נמצאת כנגד היצר הרע שלנו, לכן היא נקראת ״אמת״. היא מכילה את כל פנימיות התורה, לכן היא נקראת ״פנימיות התורה״, ״תורת אור״. לחכמת הקבלה יש כינויים רבים, והיא משמשת אותנו כנשק נגד הטבע שלנו, לתקן את העולם, להביא אותו לאיחוד.

כיום, עשרות מקומות עוסקים בחכמת הקבלה בצורות שונות שהן לא לצורך התיקון ממש, הם לומדים בשיטות שונות לצורך סגולות, תפילות וכולי. אולם נדרש כי אנשים יצטרפו יחד לתיקון עָם ישראל בארץ ישראל, כי עלינו להיות ״כאיש אחד בלב אחד״, שכל ישראל יהיו באמת חברים, אחים.