כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "וישלח"

(בראשית לב, ד – לו, מג)

פרשת "וישלח"

"לא תחרוש בשור וחמור"

בפרשת ״וישלח״ מסופר על יעקב שחוזר לארץ ישראל לאחר שנים בניכר, בבית לבן. יעקב רוצה להתפייס עם עֵשָׂו אחיו, הוא שולח אליו מלאכים ואלה מודיעים לו שעֵשָׂו יוצא לקראתו עם 400 אנשי מלחמה. יעקב נבהל ומתכונן למפגש בדורון, בתפילה ובמלחמה. בלילה הוא נפגש עם מלאכו של עֵשָׂו ומנצח אותו, אבל נפגע בגיד הנַשֶה. המלאך מודיע לו ששמו ישתנה עתה מיעקב לישראל. כשעֵשָׂו מגיע, הם מתחבקים ומשלימים ויעקב הולך לאזור שכם.

דינה בת יעקב, נחטפת על ידי שכם בן חמור, מלך שכם, שמבקש להינשא לה. בני יעקב מתנים את הנישואים ב״מילה״ של כל בני העיר. לאחר שבני העיר מבצעים את ה״מילה״, בני יעקב הורגים את כולם, מחזירים את דינה ובוזזים את העיר.

בהמשך הבורא מצווה על יעקב לעבור לבית אל, כשיעקב מגיע, הבורא מברך אותו בצאצאים רבים ובירושת הארץ. בסוף הפרשה מסופר על רחל שמתה בלידת בנה השני, בנימין, ועל מות יצחק וקבורתו על ידי בניו, עֵשָׂו ויעקב.

מה עומד מאחורי הסיפור העסיסי הזה?

לכאורה זהו סיפור עסיסי, אבל אם נבין אותו במשמעות הפנימית, כמו שהתורה מבארת, כי ״בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין״, הרי שהיא עוזרת ליצר הרע להיות יצר טוב, וזאת כל העבודה שעל האדם לעשות.

כלומר כשהאדם מרגיש שהוא חי ללא סיבה וללא מטרה מדויקת, הוא שואל, ״מהו הטעם בחיים?״ ומתחיל לחקור. למדנו זאת כבר מאברהם, כי הוא היסוד שלנו. הוא חקר לשם מה כדאי לחיות וגילה שיש כוח אחד, מערכת אחת, כוח עליון, עם סיבה, עם תכנית, עם מטרה בעבור האדם.

על האדם ללמוד את כל הדברים האלה, לגלות אותם. כאשר הוא מגלה אותם הוא בעצם מתחיל להשתנות ולהתאים את עצמו לתכנית הבריאה. הוא מגיע להיות אדם, הדומה לבורא, לכוח העליון, הטבע. בכך שהאדם משנה את עצמו מדרגת החי, ככתוב ״כולם כבהמות נדמו״ 1, לדרגת האדם כי ״אתם קרויים אדם״ 2, הוא נעשה ישראל, ישר-אל.

הדרך לשם ארוכה, כאן אנחנו רואים רק את תחילתה. אבל לא באברהם עם ישמעאל, לא ביצחק עם עֵשָׂו, אלא יעקב הוא שמסיים את דרגת האבות, אברהם, יצחק ויעקב, הוא זה שמגיע ל״קו האמצעי״. עלינו לעבוד עם הרצון לקבל, עם ״קו שמאל״, עם יצחק, אפילו עם כל ה״קליפה״ של יצחק שהיא עֵשָׂו. לא רק עכשיו, אלא לדורי דורות, עד גמר התיקון של כל הכלים שבתוך האדם.

אם האדם עובד נכון, אם הוא כל הזמן משתוקק לגלות שהכוח העליון הוא ״אין עוד מלבדו״ ״טוב ומיטיב״, והוא רוצה לגלות זאת בכל מה שהוא מרגיש ומבין, בכל מה שקורה לו, אזי יש לו עבודה רבה. עליו להיות כל הזמן בהשתדלות, לראות בכל מה שנעשה בו ובכולם התגלות של הכוח העליון.

חכמת הקבלה היא שעוזרת לאדם לגלות זאת. היא מכוונת אותו כיצד לגלות מאחורי כל הפעולות, מאחורי כל מה שנעשה, כוח אחד. כלומר האדם ממש משתדל לגלות אותו ככוח אחד, בכך שהוא מנסה להידמות לו. באופן זה האדם מנסה שוב ושוב להבין אותו. זה מה שאברהם ניסה לעשות עד שגילה את הבורא, אחריו המשיך יצחק וכעת יעקב מסיים.

כלומר יעקב ממש בונה את השיטה. בהתחלה הוא מתקשר עם לבן, ״לובן עליון״, שהוא כוח גדול מאוד, הכוח של האור העליון. זאת, על אף שלבן רשע, כי האור העליון עובד כנגד כל הרצון לקבל, ולא רק כנגד השכבה באדם שמוכנה להיות בקשר עם האור. לאחר מכן, יעקב לוקח מלבן את הכוח שהוא מסוגל בינתיים לעבוד איתו לצורך התיקון שלו. לאחר שהאדם עובר את התיקונים האלה עליו לגדול. הוא כבר יודע מה המשמעות של ״קו ימין״, ״קו שמאל״ ו״קו אמצעי״, ושעליו להתקדם בעולם שלנו. הוא גם יודע שיש אגו ואותו אין להרוס, אלא התיקון צריך להיות שלם, שהאגו ימשיך לגדול, ועלינו כל הזמן להכניע אותו תחת הימין ולחבר אותו נכון עם הימין.

כשהאדם מתחיל לעבוד כך, הוא אינו מנטרל את כוחות הימין והשמאל, אלא בונה ביניהם ״קו אמצעי״. כלומר הוא משלב את שני הכוחות האלה יחד, כמו בכל הטבע, פלוס ומינוס, צפון ודרום, כל הכוחות תמיד נמשכים לאיזון ביניהם. כשאדם עובד באיזון, זה נקרא ״קו יעקב״, ״הקו האמצעי״, שביל הזהב.

כשהאדם משתדל לעשות כך בחייו, הוא מתחיל לגלות ב״קו האמצעי״ את הכוח העליון. כי שני הכוחות, ימין ושמאל, יוצאים מהכוח העליון, מהבורא. לכן יש מלאכים יפים וטובים, ויש מלאכים רעים, אך כולם באים מהבורא. כמו ש״פרעה״ הוא האחוריים של הבורא והבורא בעצמו הוא הפנים, כך הם עובדים. כשהאדם לוקח את שני המלאכים האלה, ימין ושמאל, עובד איתם נכון ומשלב אותם יחד נכון, זה נקרא ״נקודת יעקב״ שהיא תחילת התיקון הנכון.

כשיעקב חוזר עם לבן, חסר לו אגו כדי להתחיל לגדול. אדם יכול לגדול רק אם האגו מתעורר בו יותר ויותר. לכן כתוב, ״בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין״. כלומר יש לך רע מצד שמאל, יש לך אור תורה, מצד ימין, כי ״המאור שבה מחזירו למוטב״. אז האדם משלב את הרע עם האור הטוב ומקבל באמצע את הרצון לקבל שלו המתוקן. האגו, ״מלאך המוות הופך להיות מלאך הקדוש״ 3. זאת עבודת יעקב באמת, לכן כולנו נקראים ״בית יעקב״.

״יעקב״ נקרא כך בקטנוּת, כשהוא רק מתחיל את הדרך, כשהוא עומד באמצע בין שני הכוחות. כשהוא מתחיל לעבוד עם היצרים שמתגלים בו יותר ויותר, ודורש כוחות מצד ימין, זה נקרא ״לדורון, לתפילה ולמלחמה״ 4. הוא צריך את שלושת המרכיבים של קו ימין, והוא מקבל אותם מהאור, מ״המאור המחזיר למוטב״, אז הוא יכול לשלב אותם יחד, ובמקום ״יעקב״ הוא עולה לדרגה גדולה יותר. הוא הופך את הרצון לקבל, לרצון לקבל על מנת להשפיע, המלאך הרע הופך להיות למלאך הטוב ומגלה ברצון המתוקן את הכוח העליון.

בתחילה המלאך של עֵשָׂו נאבק עם יעקב, כלומר מכניס בתוך האדם רצון לקבל גדול, אבל כשהאדם מצליח, כשהוא מוכן למלחמה הזאת, המלאך קורא לו ״ישראל״. לאחר כל הדרך הזאת כשהוא מגיע לבית אל, שם הבורא, הקדוש ברוך הוא, קורא לו ״ישראל״.

האדם מתקן את עצמו על ידי המלאכים, הכוחות של עֵשָׂו. הוא מפחד מעשו, כי הרצון לקבל שמתגלה יכול להרוס אותו, הוא יכול להסיט אותו מדרך האמצע, הנכונה. כי הרצון לקבל מתגלה בכל כוחו, 400 איש מלחמה, זה נקרא ״ארבע בחינות״, ארבע דרגות של העביות הגדולה ביותר. הוא מפחד מאוד ונזהר מאוד. הוא נשאר לבד, לא לוקח איתו שום דבר, הוא נמצא ממש בהתגברות, בהכנה, אנחנו רואים ויודעים זאת לפי העבודה שלנו, עד שהוא מנצח.

אמנם הוא מנצח, אבל גם כשהוא מנצח יש בו פגם. הפגם שמתגלה בו, אותו פגם בכוח התיקון, שהוא אינו יכול עד הסוף לתקן את עֵשָׂו, כוח עֵשָׂו ילווה אותו עד גמר התיקון. הוא נפרד ממנו ושוב נפגש, וחוזר חלילה. לאחר מכן כוחות יעקב נפגשים עם כוחות עֵשָׂו, כלומר שני הכיוונים האלה באדם נפגשים בקבורת יצחק.

כך הם מתקיימים בתוך האדם כל הזמן, עד גמר התיקון שבו הם משלימים זה את זה ממש. אז כל הכוחות הרעים, ה״קליפות״ הגדולות ביותר, מתגלים ככוחות שממש סייעו לאדם להגיע לגמר התיקון. כמו שאנחנו שרים בערב שבת, ״בואכם לשלום מלאכי השלום״, אלה שני המלאכים, הן מהצד הטוב והן מהצד הרע.

בהמשך מסופר על מה שקורה עם הבת היחידה של יעקב, דינה, שזה ״דין״. כלומר כוח קשה, כוח ״נוקבא״ קשה, חיסרון גדול מאוד. לכן שכם בן חמור, מלך שכם, מתאהב בה, כי זה כוח שבא מיעקב. כאשר כוח האגו הגדול שהוא שכם מצד עֵשָׂו, מבין כל הכוחות של צד שמאל, מקבל כוח כמו דינה שנמצאת אמנם בבית יעקב, אבל עם דינים, אזי מצד אחד הוא יכול להתקשר אליה, הוא רואה שהיא יפה בשבילו, ומצד אחר, הוא יכול גם לקבל דרך הרצונות האלה, דרך ה״נוקבא״ הזאת, הרבה כוחות לממש את עצמו, כי זה כוח של השפעה. אפשר

לעבוד כאן בלהשפיע על מנת לקבל. כוח ה״קליפה״ רוכש את כוח הקדושה כמו אדם שמתכסה בדברים יפים, אבל בפנים יש לו כוונות רעות, זה מה שבעצם מושך אותו מאוד לדינה.

כשאנחנו מדברים על פנימיות, מדובר על מצב שאדם אמנם נמצא בדרך לתיקון, אך בא כוח מסית שאומר, אתה יכול להשתמש בחכמת הקבלה כדי לעשות סגולות, לתת ברכות, אתה יכול להשתמש במה שיש לך כדי שיהיה לך טוב. יש צורות שימוש נוספות, פחות נעימות, אזי אדם נכלל ונכנע. זה בעצם כוח הרע שה״קליפה״ יכולה להפעיל. אלא שלא יוצא ביניהם ״זיווג״ נכון כמו שצריך להיות, כי זה כוח גדול של הרצון לקבל שאינו מוכן לכך, הוא אינו מהול, ולכן לאחר ששכם אונס את דינה, בני יעקב אומרים לו, ״אם אתה רוצה להיות עם דינה, אתה חייב למול את עצמך ואת כל העולם״. כלומר קודם על כולכם לעשות תיקון, מילה.

תיקון ״מילה״, הכוונה שהאדם חותך את הרצון לקבל הגדול ביותר מעצמו. כלומר הוא מבקש תיקון מיוחד, אור מיוחד. כי ברצונות האלה אסור לאדם לעבוד, כי אם הוא עובד איתם הוא סוטה לגמרי מדרך ה', מהדרך הרוחנית, והיא נסגרת לו. פעולת חיתוך הרצונות נקראת ״ברית״. יש ברית מילה, ״פריעה ועטיפת דמא״, מספר פעולות הנעשות כדי לנקות את הרצון לקבל, לתקן את האגו שעִמו האדם עובד, מלכתחילה הוא חותך ממנו את החלקים שאינו מסוגל לתקן. זה נקרא ״ברית מילה״.

בסופו של דבר, לאחר שכל אנשי שְכם עושים ברית מילה, הורגים אותם. כי על אף שעשו ברית, הם עדיין אינם מסוגלים להגיע לתיקון. זה קורה בתוך האדם, זה התיקון, בתוך האדם מתגלה רצון לקבל גדול מאוד הנקרא ״שכם״, והוא התבלבל בעבודה הרוחנית שלו. הרצון לקבל הזה התגלה בקשר עם הרצון להשפיע, עם ״דינה״. מאחר שהאדם ראה שאי אפשר לעשות כאן תיקון, הוא מנסה לבצע את תיקון הרצונות האלה דרך ״ברית מילה״, כלומר לחתוך אותם, לא להשתמש בהם בדרכו בינתיים, ולהשאיר אותם לזמן מתקדם יותר. אולם הוא רואה שאינו מצליח לעשות זאת, ולכן זה נקרא שהוא ״הורג״ אותם, כלומר לא משתמש בהם בינתיים.

כך האדם מחזיר לעצמו את ״דינה״, ובינתיים ה״נוקבא״ הזאת, הרצון הזה, מתקיימת ללא זיווג, ללא זכר בתוך האדם. כלומר הכלי עדיין לא גמור. עלינו להבין שאין כאן אף טעות, מעשה נכון או לא נכון, אלא זה סדר התיקונים שעל האדם לעבור. כל אחד ואחד שהולך לקראת גילוי הבורא, חייב לעבור את כל התיקונים.

לאחר התיקונים האלה, הבורא מתגלה ליעקב ומצווה עליו לעבור לבית אל. יעקב עובר לבית אל, ושם מתיישב בבית שלו. כלומר עם הברייה שלו, הרבייה שלו, הגדלות שלו, הוא ממש פורח שם. האדם נמצא במקום הנכון ובכיוון הנכון, היינו עם הרצונות הנכונים ועם הקשר נכון, וכך הוא מתקדם יפה. זה נקרא שהבורא בירך אותו בכול, בפירות האדמה, בבנים ובכלל. הוא גם מקבל מהבורא את השם ״ישראל״, ישר-אל. כלומר מהנקודה הזאת והלאה הוא מתחיל ללכת בכיוון הנכון, לתמיד, לגילוי הבורא, שזו מטרת האדם בעולם שלנו.

בגילוי הבורא קורה באדם שינוי, הוא נעשה מתאים יותר ויותר לבורא, דומה לו. לכן הוא נקרא ״אדם״, ״אתם קרויים אדם״ 5. ״דרגת אדם״, הכוונה היא עד כמה האדם דומה לבורא. מכאן והלאה, ״יעקב״, אדם שמגיע לנקודה הזו בהתפתחות הרוחנית שלו, נקרא ״ישראל״ ישר-אל, או ״ישראל״, ״לי ראש״, כי הוא כבר יודע כיצד לבצע תיקונים ולהתקדם.

רחל אשתו האהובה של יעקב, הכוונה לאדם שעבד כל הזמן עם רצונות שונים, אך בין כל הרצונות יש בו רצון מיוחד שאיתו הוא מתקדם. אותו רצון, אותה ״נוקבא״, שקובע לו את הדרך נקרא ״רחל״. כשהאדם מסיים את המדרגה הזאת, נולדת הדרגה הבאה שנקראת ״בנימין״, בן ימין, מצד הימין. כלומר האדם כבר נמצא במצב שהוא יכול לרכוש את הכוח של המדרגה הבאה מצד הימין, ומתוך זה ״רחל״ כבר מתה, האדם כבר מיצה את המדרגה הזאת, את הרצון הזה, ועל כן חייב לעבור למדרגה אחרת.

יש כאן כל הזמן נטייה של האדם, ימין, שמאל, אמצע וחוזר חלילה. לכן יעקב חוזר ליצחק, כלומר חוזר שוב ל״קו ימין״, יצחק נפטר ומגיע עֵשָׂו, כלומר שניהם משתתפים בקבורה שלו. כל הכוחות האלה שבאדם, כל הזמן מתעוררים זה אחר זה ובשילוב הנכון. אם אדם משתוקק להיות ישר-אל, עליו לדאוג בנוגע למה שמתעורר בו, כי מה שמתעורר זה תמיד לטובת ההתקדמות.