כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "וישב"

(בראשית לז, א – מ, כג)

 

 

בפרשת ״וישב״ מתחיל הסיפור על יעקב שמתיישב בארץ כנען. יוסף, בן הזקונים של יעקב שהיה אהוב עליו יותר מכל יתר הבנים, מספר לאביו על הדברים הרעים שהוא רואה באחיו. האחים רואים שיעקב אוהב את יוסף יותר מהם, ולכן הם שונאים אותו. יוסף מספר את החלום שחלם לאחיו, ואז שנאתם גוברת.

בהמשך הפרשה האחים יוצאים לרעות את צאנם בשכם. יעקב שולח את יוסף לבדוק מה שלומם ולחזור לספר לו. יוסף פוגש איש בשדה השואל אותו ״מה אתה מחפש?״ והוא עונה לו ״את אחי אנוכי מבקש״ 1, מסתבר שהאחים הלכו לדותן ואותו איש מפנה אותו לשם.

כשהאחים ראו את יוסף מתקרב הם רצו להֹרגו, אבל ראובן אחיו הבכור דאג להצילו. האחים הפשיטו את יוסף מכותונת הפסים, שמו אותו בבור ותכננו למכור אותו לישמעאלים. אך סוחרים מדיינים שעוברים במקום מוציאים את יוסף מהבור ומוכרים אותו לישמעאלים. משם יוסף ממשיך את דרכו במצרים.

ראובן שרואה את הבור ריק, קורע את בגדיו. האחים לוקחים את כותונת הפסים, טובלים

אותה בדם ומביאים אותה ליעקב. יעקב מבין שחיה רעה טרפה את יוסף ומתאבל עליו. בינתיים יוסף מגיע למצרים, לפרעה, ועובד כסריס אצל פוטיפר. אשת פוטיפר חושקת ביוסף אך הוא מתחמק ממנה, לכן היא מלשינה עליו ואומרת כי ניסה לשכב עִמה.

יוסף נשלח לבית הסוהר, ושם הוא פוגש את שר המשקים ואת שר האופים שחולמים חלום. יוסף מפרש להם את החלום, הוא אומר לשר המשקים שישוב תוך שלושה ימים לתפקידו אצל פרעה, ואילו שר האופים ייתלה על העץ.

בסיום הפרשה יוסף מבקש משר המשקים, לאחר שיינצל, שיספר לפרעה על העברי שיושב בכלא על לא עוול בכפו. שר המשקים אמנם ניצל, אך הפרשה מסתיימת בכך שהוא שוכח לספר זאת לפרעה.

 

הסיפור דרמטי מאוד, על מה באמת מדובר בפרשה?

אם אנו רואים את הפרשה דרך חכמת הקבלה, ״חכמת האמת״, ״תורת האור״, אזי היא צריכה לתת לנו אור לדרכנו, כי ״מעשה אבות סימן לבנים״ 2. התורה מספרת על הנשמה, על העולם הפנימי של האדם וכיצד כל אחד מאיתנו וכולנו יחד מתפתחים.

בכל פרשה ופרשה אנחנו לומדים על ההתפתחות הפנימית שבתוך האדם. לאחר שהאדם מגלה את הכוח הראשון שלו ״אברהם״, מתוך בלבול גדול, מתוך ״מגדל בבל״, מתוך מתח ואי בהירות בחיים. לאחר שהוא שואל ״מה הטעם בחיים?״ ״בשביל מה ולמה החיים האלה?״

הוא מגיע לשאלה ״במה אני נהנה מהם?״ וכך הוא מוצא את דרכו של אברהם. כי הרי אין שום הצדקה לחיות את החיים באופן הזה, לא לזאת הייתה כוונת הטבע, כוונת הבורא. מטרת החיים האלה היא שמהם יתקדם האדם, עליהם יתבסס כדי לבנות את עצמו כאדם עצמאי, כגודלו של כל הטבע, כמו הבורא, עליו להיות אדם הדומה לבורא. זה מצב מיוחד, מצד אחד יש באדם רצון כזה, ומצד אחר הוא נמצא בגלגול בעולם הזה, וכך הוא יכול להגיע לדרגת אדם ממש, ולהיות כבורא.

התורה מספרת לנו כיצד עושים זאת. בתחילה מתגלה באדם כוח ״אברהם״ ואחר כך כוח ״יצחק״, שהם שני כוחות מנוגדים. לכן היה על אברהם לקשור את יצחק ולהעלותו לעולה כביכול, כדי לתקן את ״קו שמאל״ כנגד ״קו ימין״ שהוא אברהם. כלומר אברהם הוא ״חסד״ ויצחק ״גבורה״, אלה שני כוחות מנוגדים, אי אפשר להתקדם על ידי שני הכוחות האלה, אלא אם קושרים אותם נכון יחד ומגיעים ל״קו האמצעי״.

הן בכוחות השליליים והן בכוחות החיוביים אין שלילה ואין חיוב, אלא שניהם נחוצים, כי החיים יכולים להתקיים רק בין שני כוחות מנוגדים אלה. לכן, יעקב שנקרא ״הבכיר באבות״ בא ומאחד את שני הקווים האלה, וממנו והלאה יוצא ״בית יעקב״, כמו שאנו נקראים. איננו נקראים ״בית אברהם״ ולא ״בית יצחק״, על אף שאלה הכוחות היסודיים בטבע, אלא ״בית יעקב״, כלומר החכמה היא כיצד לחברם יחד. באופן זה האדם מתקדם. ההתקדמות היא בהתפתחות ה״קו האמצעי״, כתוצאה מכך שאנחנו מפתחים את כוח הטוב ואת כוח הרע שבנו. הוא כביכול כוח רע, כי שני הכוחות עומדים זה לעומת זה, לכן אנחנו צריכים את שניהם, גם פרעה וגם בורא, גם המן וגם מרדכי. אין רע בעולם, כל רע שמתגלה הוא משום שאיננו מסוגלים לגלות כנגדו את כוח הטוב ולאזן אותו, לכן אנחנו מרגישים רע. הפתרון הוא לגלות מיד את ״כוח הימין״ ולאזן אותו כנגד ״כוח השמאל״, כי בכך אנחנו מרגישים עלייה לשורש שלהם, לבורא שממנו באים כל הכוחות, הן ״כוח ימין״ והן ״כוח שמאל״.

כך גם בפרשה שלפנינו, כדי שיעקב יתפתח מתגלים בו כוחות נוספים שנקראים ״בני יעקב״, כל הבנים מראובן עד יוסף. ״יוסף״ הוא הכוח האחרון, הוא כוח ה״יסוד״ שבכל עשר הספירות, שמתקשר עם ה״מלכות״. כלומר היישום והביצוע של ״יעקב״ כראש, האיזון של כל כוחות הטבע באופן אינטגרלי והשימוש בהם באופן נכון, זו תחילתה של גישת ״יעקב״. והיישום של הגישה החומרית זה ״יוסף״, לכן הוא נקרא ״יוסף הצדיק״, ״צדיק יסוד עולם״ 3. ״יסוד״ זו אותה נקודה שבה עושים תיקונים כמו ״ברית מילה״, ״פריעה״, וכן הלאה. ב״יסוד״ עושים תיקונים ומשתמשים בו כדי לתקן את העולם.

יעקב דואג מאוד ליוסף ולתוצאה מחייו, אך האחים נמצאים במצבים שונים, הן כלפי ״קו ימין״ והן כלפי ״קו שמאל״, לכן כולם מטבעם נגד יוסף. יוסף אומר לאחיו ״עליי לאחד את כולכם, ראיתי בחלום שאתם משתחווים לי״, והם אינם מבינים כיצד ״הכוח הקטן״ שנולד  אחרי כל הכוחות הקודמים הוא זה שמנהל, שמשפיע וקובע.

גם אדם שמתפתח אינו מבין כיצד אחרי כל הכוחות הגדולים והרבים בעולם, כל המדינות, המעצמות, מיליארדי האנשים שמתעוררים למלחמות ולמריבות, היהודים, השייכים ל״בית יעקב״ כלומר כוח ״יוסף״, מסוגלים לאזן ביניהם. כיצד דווקא אנחנו מסוגלים לנהל אותם ויכולים להביא אותם לשלום, לשלמות. לכן תמיד יש טענה שהיהודים מסובבים את כל העולם וגורמים לכולם רע. הדברים נכונים, מפני שאיננו יודעים את השיטה, איננו יודעים כיצד להגיע לאיזון בין כל הכוחות. העולם כולל כוחות רבים, לכן אם נאזן אותם, כולם יגיעו לרוויה, לחיים נוחים, יפים, טובים ושלמים, כי יתגלה בהם האור העליון ומילויים יהיו ללא הגבלה. אלה הדברים שהאדם לומד, כל אחד מאיתנו, כשהוא עובר את כל התהליך הפנימי.

העניין עם האחים בפרשה מקבל תוספת אגו, תוספת חומר. הם הולכים כרועי צאן ויוסף מגיע אחריהם, האגו שבאדם גדל, כלומר כל התכונות שבאדם מלבד יוסף, והם אינם מסוגלים, אינם מבינים בכלל שאפשר להתחבר על ידו, ושהוא באמת יכול להיות הקובע.

המריבה הפנימית שבתוך האדם מביאה אותו למצב מתוח מאוד, אלא עד שהוא פותר את הבעיה. כמו כל אדם, כל עוד הוא נמצא בבעיה כלשהי הוא מרגיש לחץ ואי נוחות, אבל לאחר מכן, כשהוא פותר את הבעיה, הוא נושם לרווחה.

בהמשך הפרשה מסופר כי האחים מכניסים את יוסף לבור, כלומר הם גורמים לו לקשר עם ה״מלכות״. בקשר של ״יסוד״ עם ה״מלכות״, המלכות מסמלת את האדמה. כלומר דווקא האגו שלהם, המאבקים ביניהם לבין יוסף גורמים להתקדמותו של יוסף, למימוש שלו, ליישום התכונה הזאת. כותונת הפסים היא ג' קווים, כאשר יוסף הוא ה״קו אמצעי״. האגו שגדל הוא ״עזר כנגדו״, ולכן הוא עוזר לאדם להתקדם. כלומר אם אדם הולך בדרך, כל הדברים הרעים שבדרכו הם רק כדי שיתקדם יותר, הם משמשים ״עזר כנגדו״. גם ״ראובן״ מקשר בין יוסף

ליעקב, כי גם הוא נמצא ב״קו האמצעי״, אבל בתחילת הקו.

 

ראובן הוא בעצם הבן הבכור, ויוסף הוא האח הקטן.

כן. יוסף, האח הקטן, נמסר לפרעה דרך הסוחרים ועובר למצרים. כלומר הוא יורד לתוך ה״מלכות״ עד שהוא מגיע למלכות של פרעה, עד שרק הניצוץ הקטן באדם נשאר ולבסוף מתגבר בו כוח האגו הגדול, זה נקרא ש״יוסף במצרים״.

 

״מצרים״ היא ממש תחתית הרצונות?

לא. ״מצרים״ היא רצונות גדולים שנותנים לאדם יכולת להצליח בכל מה שיש בעולם, האדם מרגיש בהם טוב. לכן ״יוסף״, הנקודה הזאת, מרגיש שהוא נמצא בבור, בבית הסוהר של פרעה שממש לוחץ עליו ללא שום הצדקה. הוא אינו מבין מדוע.

בהמשך מגיעים אל יוסף שני מלאכים, שני כוחות, הן מצד שמאל והן מצד ימין. שר האופים מצד ימין ושר המשקים מצד שמאל, הם מסמלים לחם ויין. הם מגיעים כדי לגדל את יוסף, להגדיל ולהתאים אותו לפרעה. יוסף מבין ומרגיש שעליו ללכת יותר עם ״קו שמאל״, לכן הוא מסביר להם מה יקרה איתם. הוא הולך עם שני ה״קווים״ האלה, על קו אחד הוא עושה צמצום ובקו השני הוא בוחר, על ידי כך הוא מתקשר בסופו של דבר לפרעה.

גם בסיפור עם אשת פוטיפר, יוסף מחזק את נקודת היסוד שלו. במקום להתקשר ולעשות ״זיווג״ ישיר על ה״מלכות״, הוא עושה תיקון וצמצום על עצמו. כך הנקודה הזאת לא נכבית, היא לא נמצאת תחת הרצון המתגבר, תחת האגו המתגבר. כלומר יוסף מתעלה מעל האגו על אף שהוא נכנס לבית הסוהר. אדם מעדיף להיכנס לבית סוהר כלפי החיים שלו, כלפי הרצונות שלו. כלומר הוא מעדיף להרגיש עצור בתוך האגו, מאשר להשתמש בו בכוונה על מנת לקבל ולהתרחק מהרוחניות. הסיפור עם אשת פוטיפר מסמל ליוסף את הבחירה, במה הוא בוחר.

יוסף בוחר לא להיות עם אשת פוטיפר, לא להתקשר בכוונה על מנת לקבל ומעדיף להיות בבית הסוהר של פרעה. כלומר האדם מעדיף להרגיש שהוא במצב הרע אבל עם האמת, במקום להיות במצב שקרי ושיהיה לו כל טוב. כך יוסף מגיע למצב של חוסר אונים בינתיים, כי על האגו עוד להתגבר ולעבור תהליכי התפתחות שונים.

מאז החורבן ועד היום, במשך 2000 שנה, היה עלינו לחכות, על העולם היה להתפתח, וכעת הגענו לזמן היישום. כך גם במצרים, חולפות שנים עד שבסופו של דבר מגיע הזמן ש״פרעה״, האגו שלנו, זקוק להבחנה, לכיוון, ואז אנו מרגישים צורך בכוח הייחוד, ״כוח יוסף״, או כוח היהודים.

כיום אנו רואים שכל העולם קם עלינו בתביעה, באמצעות השכנים שלנו, או ממשלות באירופה, או דרך האו״ם, מפני שעלינו לעשות מעשה. רע להם, ולכן הם מאשימים אותנו בכל מה שקורה בעולם, הם אינם יודעים את הסיבה לשנאה שלהם כלפי ישראל. כבעלי דעה, כבעלי התורה, על ״ישראל״ לפרש נכון מה קורה כיום בעולם, ולהבין כי אם נתנהג נכון, נוכל להציל את עצמנו ואת כל העולם.

 

בפרשה מתוארת תופעה של שנאת אחים, הקיימת מסיפורי התנ״ך ועד היום. שנאה המובילה להתדרדרות. כל עוד לא נתאחד, דבר לא ייפתר. כיום, אנו רואים זאת בתחומים רבים.

אין אחים שלא מצויים בשנאה.

 

כאן מדובר על עם ישראל, כולם ״בני יעקב״.

זו דווקא תופעה טבעית מאוד, על אף שהיא נראית כביכול לא יפה. אם מתייחסים לדברים באופן גשמי, אזי אפשר לשאול ״איך יכול להיות שהם נקלעו למריבה כזאת? הרי הם קיבלו חינוך מאביהם יעקב ומסבם יצחק״. והאם יעקב, שכואב את מריבת בניו, אינו יכול לפייס ביניהם? האם זה הגיוני שאינם שומעים לו, ורוצים להרוג את אחיהם רק משום שהוא חושב או מדבר אחרת מהם?

כלומר הסיפור נראה לא הגיוני, אלא ש״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״ 4. עלינו להבין שהסיפור מדבר על הכוחות שנמצאים בתוך האדם. ואם האדם משתדל לאזן אותם הם מגיעים לאיזון, אבל על ידי מאבק פנימי לא פשוט.

 

נניח שכיום אנחנו רוצים לחנך, לעזור לאנשים להבין את הכוחות שקיימים בהם, כדי להיות מעליהם, להגיע למשהו שמחבר ביניהם. אם נראה את הסיפור התנ״כי כסיפור על הכוחות שבנו, אזי כל פעם אנו נכשלים בזה. כיצד אפשר להביא את הכוחות האלה לאיזון?

אנו נכשלים משום שאיננו רוצים ללכת ב״קו האמצעי״. יש מריבות גם בין כל האחים ולאו דווקא כלפי יוסף, על אף שכולם יחד בדעה אחת כלפיו. כך קורה גם בין כל המדינות בעולם, יש חשבונות רבים, וכל אחת כביכול אורבת לשנייה.

 

אבל כולם נגד ישראל.

נכון, מפני שאנחנו כמו יוסף כלפי כל האחים, השכנים שלנו, ועלינו להבין שכך זה יימשך. כך קורה גם בין ילדים ובין אנשים, לכן נדרש מאיתנו להביא לעולם את חכמת החיבור, את שיטת התיקון, כיצד להיות ב״קו האמצעי״ המיוחד.

בעולם שלנו יש דרכים שונות להביא את האדם לשקט פנימי. לדוגמה, להנהגה יש אינטרס לשמור שהאזרחים יהיו שלוים ורגועים. כך פועלות גם כל הגישות הפילוסופיות של המזרח שאומרות לאדם, ״שב, אל תזוז, תחשוב מחשבה אחת, תהיה מרוכז בדבר אחד, תעביר את החיים שלך בשקט, ברוגע״. כלומר כולם עובדים באותה גישה, אם יש לאדם אגו, יש להרגיע אותו, להקטין אותו באופן פנימי על ידי תרגילים שונים, פילוסופיות למיניהן, גישות, דתות וכולי.

כל הדתות מכוונות את האדם לפשטות, ״תתפלל, תחיה, תרגיש טוב״. אומרים לו, ״כל מה שמעליך זה כוח עליון, עליך להשתחוות, להתפלל ולקבל את החיים שלך כמו שהם״, בגישה הזו האדם אינו גדל, כי זו גישה של קו אחד. או ההפך, ברוחניות האדם כביכול פורץ למיסטיקה, לתורות ניו אייג' שונות, גם בגישות אלה האדם מתנתק מהחומר. כלומר או שתהיה קטן בתוך החומר, או שתהיה גדול יותר מהחומר, העיקר שלא תזיק לאיש. ואכן, כל ״האנשים הרוחניים״ נמצאים כביכול מעל הקרקע. כלומר לא אלה ולא אלה מאיימים על החיים הבורגניים ועל השליטים, לכן הם גם מעוניינים בשיטות האלה ומחזיקים בהן. הבעיה היא כשמגיע הזמן ויש לחבר את שניהם יחד.

אדם שמגיע להתפתחות חומרית מסוימת בגשמיות מתחיל לשאול על הרוחניות, ״מה יש לי? בשביל מה אני חי?״ וכולי. כאן יש לחבר את שני הקווים האלה, השאלה כיצד עושים זאת? הגישה נמצאת בחכמת הקבלה בלבד. חכמת הקבלה, שהיא פנימיות התורה, הנקראת ״תורת אמת״, מסבירה לנו את השיטה.

כיום אנחנו על סף פתרון עולמי, מאחר שהעולם נמצא במצב שהוא חייב לחבר את שני הקווים ל״קו האמצעי״, הקו של יעקב, לאחר מכן יוסף, ואז ישראל בגדלוּת, כי הפתרון נמצא רק אצלנו. הפתרון הוא לאחד את שני הקווים כך שקו אחד יהיה תחת השני, אבל שניהם יהיו בהרמוניה. אין זה תהליך פשוט, אולם התורה מספרת לנו כיצד להגיע לכך, כמו בסיפור על בני יעקב ועל התפתחותו של יוסף במצרים.

 

לאחרונה אנו עדים לסנקציות גלויות כלפינו מאירופה. וכאמור, כל רע שמתגלה זה כדי שנגלה בעצמנו את הטוב, כדי שבסופו של דבר נסדר את הכוחות שמגיעים אלינו ב״קו האמצעי״. אולם מה עלינו לעשות מהנקודה הזאת, כשאנחנו רואים כבר את הרע שעומד להגיע, כדי להביא את עצמנו למצב טוב יותר?

עלינו להבין שהכול מגיע מהכוח העליון, ״אין עוד מלבדו״. אנחנו, כל העם, חייבים להגיע ליישום של ה״קו האמצעי״, ואז נהיה כלפי כל העולם כאותו שַמש המדליק את כל המנורה.

 

מה הכוונה ״אין עוד מלבדו״, ולהיות כמו ״קו אמצעי״?

הכוונה שהטבע הוא טבע אחד, ובתוך הטבע הזה יש כוח עליון אחד. גם איינשטיין רצה מאוד לגלות את הכוח הזה. את אותו כוח אחד הפועל בכול, וכתוצאה ממנו יש לנו את כל הכוחות והחוקים שאנחנו לומדים, בכל מה שהאדם רואה, מרגיש ונמצא בו. יש כאן רשת כוחות, והרשת הזו שייכת לכוח אחד שמחזיק אותה. לכן אם נוכל לגלות את הכוח האחד הזה, נדע הכול. נדע כיצד להסתדר עִמו, כיצד לנהל את עצמנו ולהגיע למצבים הטובים ביותר. נדע מה הייעוד שלנו, ומה המצב שאליו עלינו להגיע, לפי התכנית הכללית.

לכן, אם אנחנו מחזיקים באותו כוח, אַל לנו לחשוש, כי אנו יודעים שהכול בא כהעתקה מכל החסרונות שלנו. את החסרונות, את הבעיות ואת האיומים עלינו להרגיש כדי להתקדם, כדי להיות מחוברים עוד יותר, אבל עלינו להתחיל להתחבר ולהיות כמו שהתורה אומרת ״כאיש אחד בלב אחד״ 5.

אם היינו מתחילים להתחבר, היינו רואים עולם הפוך. כלומר בעולם שלנו המלא מריבות ושנאה, היה מתגלה יחס יפה, שהוא הרבה יותר טוב מהיחס שאנחנו משתדלים לקיים בינינו.

אומות העולם מיד היו מתייחסות אלינו יפה ומבקשות ״תעשו חיבור״, כי הכוח העליון יורד דרך כוח החיבור שלנו ומתפשט בכולם, ואז המשבר נעלם. כל השנאה, כל התחרות, כל הבעיות של הדתות, כל המהומות, כל המשבר בכלכלה, הכול היה מסתדר. זה תלוי רק בנו.

לכן כל אותם סימנים שבאים לעם ישראל כיום, הלחץ והאִיום הגדול, מסמנים שאנחנו נמצאים בנקודה היסטורית מכרעת. עלינו מוטלת החובה לתקן את העולם, בין אם נתקדם הלאה בדרך טובה לקראת החיבור, שזה סוף התהליך, ״כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים״ 6, ו״נהרו אליו כל הגויים״ 7, ״וכולם יהיו כאגודה אחת״. ובין אם נתקדם לאותה מטרה, בדרך ייסורים. כי אנחנו, ״ישראל״, אנו המרכז, אותה קבוצה שיצאה מבבל ועשתה בעבר את התיקון כלפי עצמה בלבד, כעת צריכה לעשות אותו לכל העולם. עליה להיות ״אור לגויים״.

לכן עלינו, כאן ועכשיו, לגשת לתיקון מתוך הבנה שהכול תלוי בנו, ורק עלינו מוטלת החובה לבנות כאן את הנקודה המרכזית של העולם, שממנה העולם ניזון.

 

מה צריך עַם ישראל לעשות עם שני הכוחות, ״קו ימין״ ו״קו שמאל״, כדי להעביר את השיטה לכל העולם, את ״הקו האמצעי״?

זו שיטה של שני כוחות, מצד אחד יש את ״כוח האגו״ הכללי שגדל כל הזמן, אין זה חשוב אם הוא אצל היהודים או בכל העולם, האגו הכללי נקרא ״פרעה״, ומצד אחר יש את ״כוח האור״, הכוח החיובי שבא ומתקן את האגו. כלומר יש שני כוחות ועלינו לאזן ביניהם. על ידי האיזון כל הכוח הרע הופך להיות כוח טוב, ״מלאך המוות״ הופך להיות ״למלאך הקדוש״. זה קורה על ידי כך שאנו מושכים עלינו את האור העליון, זה נקרא ״לימוד תורה״, כשאנו לומדים באופן נכון את חכמת הקבלה שנקראת ״תורת אור״, כי יש בה את ״המאור המחזיר למוטב״.

אבל ״המאור המחזיר למוטב״ נמצא אך ורק כשאנו בנטייה לחיבור, מפני שכל התורה מתגלה בחיבור בין בני האדם כשהם מסוגלים, רוצים ונמשכים להתעלות מעל האגו שמפריד ביניהם. כמו ההתניה במעמד הר סיני, אם אתם רוצים להיות ״כאיש אחד בלב אחד״, אם אתם רוצים ומסוגלים לזה, מגיע האור שנקרא ״תורה״ ומחבר ביניכם ואז מתגלה הבורא, הכוח העליון, ואם לא, אז כאן ״מקום קבורתכם״ 8. לכן אנחנו נמצאים כיום במצב אמיתי, עלינו להחליט לאן אנחנו הולכים, ועם מי אנחנו נמצאים.

 

האם נוכל למשוך את הכוח הזה על ידי כך שכל עם ישראל ילמד עכשיו את חכמת הקבלה?

על כולם ללמוד כיצד אנחנו מתחברים יחד, על ידי הפעלות, פעולות, באמצעות דוגמאות ותכניות בטלוויזיה ובאינטרנט. להתכלל בתכנים אפילו באופן פסיבי, לשמוע שיעורים, כל דבר ודבר מוסיף לכולם, עד שבסופו של דבר מתייצב בכולנו כוח חיובי פנימי, שסביבו ילך ויתגבש העם בהדרגה. כך נגיע למצב שהכוח הזה יתפזר מאיתנו הלאה לכל העולם, לכל האנושות, ואז נתחיל להרגיש פתאום עד כמה כולם נרגעים ועוזבים אותנו. לאחר מכן נרגיש כיצד כל אומות העולם מתחילות להתקרב אלינו באופן טוב אפילו עם הצעות לעזרה, רק כדי לקבל דרכנו את האור.

 

בהקשר לחג החנוכה, האם יש איזו הקְבלה בין התהליך שמסופר עליו בפרשה ובין מה שקורה כיום בעולם?

זה בדיוק אותו תיקון שעלינו לעשות, זו מלחמת המכבים. מלחמה של מעטים נגד רבים. המלחמה היא מלחמה רוחנית כדי למצוא את פך השמן. ״פך השמן״ מבטא מצב שבו מתחברים יחד כל הניצוצות מהניצוץ שנמצא בכל אחד, לחיבור מינימלי. ובחיבור הזה מתגלה ״נר״, או ״פך השמן״ שעל ידו אפשר להדליק את כל הנרות ולעלות למעלה מהעולם הזה, זה נקרא ״שמונה נרות״. כך עלינו לנהוג כיום, חג המכבים הוא סימן גדול מאוד נגד הגישה של כל העולם. נגד הגישה של האגו הגדול, הבידוד והריחוק, שכל אחד עומד בפני עצמו ואין יודעים מה לעשות.

אין מבינים לאן העולם מוביל אותנו, כולם כמו תינוקות שאיבדו כיוון. כל עוד אפשר היה לנהל את העולם על ידי האגו באופן פשוט, על ידי כסף וכוח, הרגישו המנהיגים שהם גדולים, חזקים וחשובים, וכך ניהלו את העולם. אבל כיום אפילו הם אינם יודעים מה יקרה מחר. וכבר אינם יכולים לנהל את העולם עם הכוח הצבאי ועם כוח הכסף, כביכול אבדו המושכות.

על ״ישראל״ להפיץ בכל המרץ והכוח את העובדה ואת הידיעה שחכמת הקבלה, עמדה לנו בכל דור ודור. היא מגיעה מבבל שהייתה בדיוק באותו מצב כמו היום, לכן עלינו לבצע כיום את אותו תיקון, את התיקון של אברהם. אברהם היה היסוד של כל האמונות והדתות, וכעת בזמננו עלינו להשתמש בכוח שלו, אבל בכוח גדול יותר, במדרגה גדולה יותר, כדי שכולם יעלו לדרגה הרוחנית. בבבל זה היה רק לצורך התפתחות העולם, ועכשיו זה לצורך התיקון.

 

בחנוכה אנחנו מפרסמים את הנס, ואילו כאן התהליך שמתרחש הוא רציונלי מאוד, האם גם זה יהיה נס?

לא. הנס הוא בכך שבתוך החיבור בין בני האדם, ביניהם, מתגלה הכוח העליון. אין זו סתם התחברות, לשם כך יש לנו כיום מחקרים שונים של ״חכמת ההמונים״. אלא כשאנחנו מתחברים, לפי החוקים שחכמת הקבלה מספרת לנו עליהם, אנחנו מתחילים לגלות שיש בתוך החיבור בינינו חום מיוחד, אחידות, זה מה שנקרא להיות ״כאיש אחד בלב אחד״. ואז בתוך הלב שהתחבר מכל הלבבות, יש כוח מיוחד שיכול להעלות אותנו לדרגה עליונה יותר.

 

האם זה נס או תהליך רציונלי, מדעי, שאפשר לחקור ולבדוק אותו?

מצד אחד זה תהליך רציונלי, כי כשאנחנו מתחברים אנחנו נמצאים בהרמוניה, בהתאמה לטבע, ומצד אחר פתאום אנחנו מגלים בינינו כוח נוסף שלא קיים בעולם שלנו, כוח שנוצר כתוצאה מהחיבור. כוח זה ממש פותח לנו את כל החושים, ועושה בעולם שלנו חיבור אמיתי שאי אפשר היה לעשותו קודם, עד כדי כך שאני ארגיש שכל העולם הוא חלק מהגוף שלי. אני ארגיש שהאנשים הקרובים אליי הם ממש חלקים ממני, זה נס.

 

זו מעין קפיצת מדרגה.

כן.

 

זו בעצם פעולה שכל אחד יוכל לחזור ולבצע כמו ניסוי מדעי, ואצל כולם תהיה אותה תוצאה.

כן, ודאי.

 

כלומר אין מדובר בנס פלאי.

לא, מגלים זאת בפועל. אולם בכל זאת עלינו לקיים ״יגעתי ומצאתי״ 9, זה נקרא למצוא את ״פך השמן״.

 

בכל הסיפורים בתנ״ך, עם המכבים ועם היוונים, נראה שהישועה, הגילוי, תמיד מגיעים מתוך לחץ, מתוך הרגע הקשה ביותר, מתוך זה שאין מוכנים בכלל לשמוע. מדוע צריך לגלות את הבורא, את החיבור בינינו, דווקא מתוך המצב הזה. יש בידינו את הפתרון, יש לנו את חכמת הקבלה, את חכמת החיבור, מדוע שלא נלך ונגיד ״רבותיי בואו ונעשה״?

זה בלתי אפשרי כי האגו שלנו הוא עזר כנגדו. רק על ידי הלחצים אנחנו מוכנים, וגם לא מיד, אלא רק אחרי ״מכות״ רבות. אחרי עשר מכות, בחושך, בלחץ ובחיפזון, רק אז אנחנו מוכנים לברוח ממנו. זו הבעיה. אין זה אומר שאנחנו חלשים, אלא שהאגו הוא כל כך חזק, כי לאחר מכן הוא עוזר לנו לגלות את כל הרוחניות, את כל העולם הנצחי. מיד, ברגע שאנחנו מתחברים, אנחנו מתחילים להרגיש ולגלות את העולם העליון בחיים האלה, זה נקרא ״עולמך תראה בחייך״ 10 . אם נתייחס לכל הלחצים האלה ככוח שמוליך, נראה עד כמה הכול פועל לטובתנו.