כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "שמות"

(שמות א, א – ו, א)

 

 

פרשת "שמות"

מושגים

 

 

 

 

פרשת "שמות" פותחת במותם של יוסף וכל בני דורו "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף". לאחר מכן נולד משה במצרים. אחותו מחביאה אותו בתיבה. היא מניחה את התיבה ביאור ועוקבת אחריה. בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, מוצאת את התיבה ולוקחת את התינוק. אחותו של משה מציעה לעזור לה למצוא מינקת עברייה, ומביאה את אִמו של משה כמינקת.

במשך ארבעים שנה משה גדל בבית פרעה. יום אחד הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי. הוא מכה את האיש המצרי וטומן אותו בחול. לאחר שהסתבר לו שאחיו העברים ראו אותו, פחד שילשינו עליו, לכן ברח למדבר. במדבר הוא פוגש את יתרו, כהן מדיין. הוא מתחתן עם בִּתו ומתגלה לו הסנה, שם נאמר לו שעליו לבוא אל פרעה ואל עם ישראל ולהודיע להם שהגיע הזמן לצאת ממצרים.

הפרשה מסתיימת בבני ישראל המתלוננים לפני משה שמצבם רע. משה פונה לבורא, וזה משיב לו, "עתה תראה, אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה, ישלחם, וביד חזקה, יגרשם מארצו".

 

הסיפורים בפרשה עוסקים בנשמת האדם. התורה מספרת לנו כיצד לתקן את עצמנו כדי לפתוח את הנשמה, שטמונה בכל אחד ואחד. כיצד לפתוח אותה לאור העליון, לגילוי הבורא, ולהרגיש בתוכה את העולם הרוחני, העולם העליון.

התהליך מתחיל בתוכנו, ברצון המיוחד שלנו שנקרא "אברהם", המתעורר ושואל "מה הטעם בחיינו?", ומוביל אותנו לפתיחת הנשמה. הרצון שמתפתח חייב לברוח מ"בבל", מסך כל האגו הגדול שלנו. והרצון הנקרא "אברהם" מוליד רצון שני, "יצחק", המוליד רצון שלישי, "יעקב". ג' הרצונות האלה מהווים בעצם את היסוד של הנשמה.

ליעקב, שהוא רצון מיוחד, יש שנים-עשר בנים, מדובר בהתפתחות הרצון השלישי, המגיע להשתוות עם הכוח העליון, הבורא, שכולו השפעה. היציאה מבבל מסמלת את הרצון שלנו להגיע לאותה השפעה. יעקב הוא בעצם הראשון שמתחיל לממש בפועל את הרצון הזה, באמצעות בניו, בעיקר באמצעות יוסף, שאוסף את כל תכונות ההשפעה של התיקונים שעשו אברהם, יצחק, יעקב וכל הבנים. יוסף הוא היחיד המסוגל לרדת לאגו שלו, עם כל התיקונים, ולהתחיל לעבוד עם האגו שנקרא "מצרים".

כל בית יעקב יורדים למצרים, מסיימים את התיקון שלהם ומתים שם. לאחר זמן מה, נולד ילד משבט לוי, שבניגוד לשאר הילדים העבריים שהמית פרעה, נותר בחיים. כלומר, פרעה "בלע" את כל הרצונות שהיו מתוקנים בכוונה על מנת להשפיע. הוא המית אותם על ידיהשתלטות האגו על כל הרצונות של האדם. גם אם האדם רצה להתקדם לרוחניות, הרגו אותו לחלוטין האגו, החיים והסביבה.

בתקופה שלפני לידת הרצון שנקרא "משה", האדם לא יכול היה להתקדם לקראת הרוחניות, אלא עד שהרצון הנקרא "משה" גדל בתוך האדם באופן מיוחד, בזכות אִמו שהניקה אותו, ובזכות בתיה, בת פרעה, שקיבלה אותו לאחר מכן. בתיה היא בת י-ה, היא חלק מתכונת פרעה שבתוכנו, חלק מיוחד של האגו שלנו, של הרצון לקבל, שמסוגל להתקשר עם הרצון להשפיע ולגדול. משה גדל בבית פרעה, כנכד, כבן של בת פרעה, בתיה, כנסיך שהתחנך על כל חכמת מצרים, עד גיל ארבעים.

גיל ארבעים, אינו מורה על מספר השנים, הוא גיל בינה, שבו הרצון לא רק גדל ויונק מצד פרעה, מצד האגו שלו, אלא גם מתחיל לתקן את עצמו. אותו רצון באדם שמגיע לגובה "גיל ארבעים", מגלה שהוא מנוגד לפרעה ושעליו להשתמש בו כדי לצאת ממנו.

יציאת מצרים מתחילה כאשר האדם מרגיש שאינו יכול לשאת עוד את המאבק. קיימת בתוכו התנגדות, הוא מרגיש גם את פרעה וגם את משה שבו, והיהודים שבו משתוקקים לאיחוד אבל אינם מסוגלים, בשל היותם עבדים לפרעה. כאן האדם מגלה את השליטים של פרעה, יש בתוכו מאבק בין כוח היהודים ובין השליטים של פרעה. האדם מרגיש שאינו יכול עוד ומתחיל להתנגד, הוא חייב להתערב כדי לתקן את עצמו.

כוח משה שבאדם הורג את אנשי פרעה, את המצרי שבתוכו, ולכן עליו לברוח רחוק מפרעה. למעשה כשמשה הורג את המצרי שבו, המאבק בינו לבין האגו שלו מתעצם והוא מוכרח להתרחק מאוד מהאגו שלו, זה נקרא שהוא "בורח ממצרים".

האדם אינו יכול לברוח מיד, בבת אחת, משום שכל יתר הרצונות שלו, "בני ישראל", נמצאים בתוך מצרים בעבדות, תחת האגו, בכוונה על מנת לקבל. משה הוא היחיד שגדל וברח למדיין, ליתרו, התחתן עם בִּתו ציפורה ושהה שם ארבעים שנה.

בשהותו במדבר משה מבין שישנה נקודה מיוחדת, "הסנה הבוער", שיכולה להרים אותו למעלה, לכן אצל יתרו הוא מתקשר אליה במשך ארבעים שנה. שם הוא ממשיך לגדול ומקבל את כל חכמת יתרו, שנותנת לו קרש קפיצה בחזרה למצרים, לתחילת ההתמודדות מול פרעה.

הבורא אומר למשה בוא נלך אל פרעה יחד כי "אני הכבדתי את ליבו". כלומר, האדם מרגיש שוב שני כוחות, שמעניקים לו הבנה ויכולת להתמודד עם מה שנדרש ממנו, כנגד האגו שלו. הוא מבין ש"אין עוד מלבדו", 1 שאין מלבד הכוח העליון האחד, שמצד אחד משחק עם האגו שלו ומכביד את ליבו של פרעה, ומצד אחר הולך יחד עם האדם, ועוזר לו להתקדם מעל האגו שלו, ומקרב אותו בהדרגה למצב של יציאה מכל האגו שלו, ממצרים.

בו בזמן, "וייאנחו בני ישראל מן העבודה". 2 הם בונים את פיתום ורעמסס, ערים יפות מאוד, שהן כנגד בית המקדש הראשון והשני, אבל הן לפרעה. האגו הולך וגדל, כמו כל בני ישראל. כל אותן תכונות ההשפעה, הנמצאות בכוח הקבלה שלנו, מפריחות את "מצרים" שבנו, את האגו שלנו.

אפשר לראות את הכוח הרב שיש בתכונות האלה רק כשמתקדמים, אולם כל עוד הן בעבדות אצל פרעה, הן "ערי מסכנות". כלומר, זהו מצב שבו האדם רוצה לצאת מהאגו שלו, להתקדם לרוחניות, אבל אין לו דרך מוצא או יכולת לברוח. "ערי מסכנות", הכוונה גם שהאדם נתון בסכנה. שכן, אם יישאר בתוך האגו שלו, לא ישיג לעולם את העולם הרוחני.

לאחר תקופת יתרו, משה מקבל כוחות להתמודד עם פרעה. הוא כורת ברית ומגיע למצרים עם בנו גרשון. עם חזרתו למצרים, מתחיל המאבק בינו לבין פרעה. הוא נפגש שוב עם אחיו אהרון, ויחד הם אוספים את כל זקני ישראל. כלומר, האדם מגבש בתוכו את כל הכוחות שאיתם הוא חושב שיצליח להתעלות מעל האגו שלו, ולתקן את עצמו. הכוחות, המחשבות והכוונות, שאיתם הוא יכול לעלות מעל האגו שלו, למעלה ממצרים, הם אלה הנמצאים בהשתוות עם הבורא, בהם יתגלה הכוח עליון ויורגש העולם הרוחני. במאבק הזה האדם מתחבר עם "אהרון" – שהוא צד ימין, ועם "משה" – שהוא צד שמאל, אלה הם כהן ולוי. הוא מגבש את כל הכוחות האלה שבו, ומגלה במקצת את הבורא באמצעות "נִיסים", כוח הפועל כלפי הרצונות שלו. עם גילוי מקצת מהכוח הרוחני שבו, הוא ממייןבתוכו את כל הרצונות – שבאמצעותם יוכל לבנות את הכלי לגילוי הבורא, שנקרא "נשמה" – שבכוונתם לתבוע מפרעה, "שלח את עמי". 3

בנקודה זו האדם מרגיש שהוא בפרשת דרכים, שיש לו כוח התמדה ודרישה פנימית לנתק את עצמו מהאגו שלו, ולהתעלות לדרגת הבינה, מחוץ למצרים. העוצמה הפנימית הזו אינה באה לידי ביטוי בבת אחת. ה"פרעה" שבאדם אומר, "מה פתאום? מיהו ה' אשר אשמע בקולו?" בתוך האדם קיים מאבק פנימי עוצמתי, המונע ממנו להתנתק מהטבע שלו, ומושך אותו כל הזמן בחזרה אליו. האדם משתדל לצאת, אך נמשך אחורה, ולכן הוא מקבל מכות, שנקראות "עשר מכות מצרים", שמקדמות אותו.

זהו תהליך קשה. האדם נמצא במאבק, כמו בצירי לידה. יציאת מצרים נקראת "לידה", לידת האדם הרוחני. במצבים אלו תכונת "ישראל" – עם ישראל, כל הרצונות וכל הכוונות – שבו סובלת. לכן, האדם מתוסכל מאוד וזקוק לתמיכה רבה. די קשה לעבור מצבים אלה, ללא תמיכה של סביבה מתאימה, המשמשת כאותן המיילדות במצרים. במצב זה, האדם זקוק ל"מיילדות" כדי למצוא את הכוחות שבו. כל זאת אינו אלא כדי להביא את האדם להכרחיות, שאם לא הכוח העליון, אם לא עזרת הבורא, עזרת ה', הוא לא היה מתעלה מעל המִצרים שלו.

אם כן, אנו רואים שבכל התהליך הזה יש "משחק", שהוא בעל משמעות, בין פַרעֹה שמתחזק ובין כוח ישראל שמתחזק. ורק כשהאדם מגיע למצב של מבוכה וחוסר אונים, הבורא אומר לו, בוא אל פרעה, כי אני הכבדתי את ליבו. כלומר, דווקא על ידי ההכבדה, הבורא רוצה להציל את האדם. ובכך, מראה הבורא את גדלותו.

התהליך הדרמטי והתנאים הקשים שאנחנו עוברים הם למעננו. בלימוד חכמת הקבלה, כשאנו מתעלים מעל האגו שלנו ומגלים את הרוחניות, את הכוח עליון, אנו עוברים תהליך פנימי שאינו פשוט. זהו תהליך של בירור עצמי, בדיקה עצמית ומאבקים פנימיים בין הרצונות, הכוחות והכוונות. זאת, כדי שנבין מהו הכוח העליון, מהו העולם הרוחני, היכן הוא נמצא, שכן איננו רואים או מרגישים אותו בחושינו.

את כל הכוחות התומכים האלה: פרעה, יתרו, משה, אהרון, ישראל שבמִצרים, וכל האבות שנמצאים מאחור, עלינו לקבץ כאוסף של כוחות הרוצים להתעלות מעל האגו ולגלות את העולם הרוחני.

הכוחות האלה עומדים מול פרעה, מול האגו, ודורשים להתעלות מעליו, "שלח את עמי ויעבדוני במדבר". 4 כל זאת כדי לגלות את הגַדלוּת, את אותה עזרה שהאדם מקבל מלמעלה, מהבורא, שהוא כה זקוק לה. רק כך האדם רוכש לעצמו את הכוח שהבורא שולח אליו, את הכוח העליון, כוח ההשפעה, אהבת הזולת, שבאמצעותם הוא מתעלה מעל האגו ויוצא ממִצרים. זו ה"לידה רוחנית", רק אז יתחיל להרגיש את העולם הרוחני, ומכאן והלאה כבר יש לו תחייה.

הפרשה פותחת בפנינו שלב חדש בהתפתחות האדם, לכן ספר "שמות" הוא הספר השני בתורה. יש לנו חמישה חומשי תורה כנגד חמשת הרצונות האגואיסטיים שבנו, שאותם אנו צריכים לתקן, בחמש מדרגות, שהן עולמות: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, עד שאנחנו מגיעים לגמר התיקון, לגאולה השלמה. כל עולם כולל בתוכו עוד חמש תת דרגות, ובכל דרגה עוד חמש תת דרגות, סך הכול מאה עשרים וחמש מדרגות שאנחנו עולים עליהן עד גמר התיקון השלם, עד הגאולה השלֵמה.

לאחר השלב הראשון, שהוא שלב ההכנה, הגאולה מתחילה. האדם מגלה סוף סוף את ה"פרעֹה" האמיתי שבו, את האגו האמיתי שלו. מכיוון שהאדם נמצא מול שני כוחות מנוגדים, פרעה ומשה, הוא נזקק לכוח השלישי שיכריע ביניהם, הכוח הזה הוא הבורא, הכוח העליון, שמתגלה ועוזר לו.

 

הפרשה מתארת את השלב של ההכנה ללידה הרוחנית. האם זה דומה במידת מה לְמה שקורה כיום בעולם?

ודאי. כולנו נמצאים בבירור האגו שלנו; השליטה שלו בנו, ומרחב המחיה המצומצם שהוא מאפשר לנו. טרם הגענו להכרת הרע בתוך האגו, אבל אנשים רבים כבר מתחילים להבין שאנו חסרי אונים, משום שאיננו יודעים כיצד לתקן את המשבר הכללי.

 

זו הרגשת "מצרים" או שעדיין לא?

זו כבר הרגשת "מצרים". אנחנו נמצאים במצב לחוץ מאוד, משום שעדיין לא ביררנו: האם פרעֹה הוא ה"סבא" הטוב שמגדל את משה על ברכיו ונהנה מכל החיים, וגם היהודים נמצאיםבמצרים כשיש להם כל טוב, או שכבר מתחיל להיות כאן מצב אחר. במשך אלפי שנים התקדמנו בחיים על ידי האגו שלנו, שהלך וגדל, ונהנינו. חשבנו שנשגשג ונתפתח עוד ועוד, והכול יהיה כשורה. לפתע פתאום, אנחנו מגלים שדווקא הכוח הטוב, שבאמצעותו חשבנו להגיע לכל טוּב בחיים, הופך להיות לכוח הרע בעבורנו. זהו פרעֹה ששינה פניו כלפי היהודים במצרים, והפך להיות השליט הרע, ככתוב: "ויקם מלך חדש שלא ידע אתיוסף". 5

במאה השנים האחרונות, בייחוד במאה העשרים ואחת, התחלנו את הבירור הפנימי, ועלינו לסיים אותו במהרה. אולם הכול תלוי בהפצתה של הידיעה על המצב שבו אנו באמת נמצאים, כי האנשים ("ישראל" שב"מצרים"), אינם יודעים מה לעשות. כמו שנאמר בפורים "והעיר שושן נבוכה", לא ידעו עם מי הצדק, גם כאן במצרים הסיפור חוזר על עצמו; על אותם היהודים שרצו להלשין על משה שהרג את המצרי.

לכן, יש להסביר לכולם מה באמת קורה, לַמה, מה הסיבה לכל הרע, לכל המשבר, וכיצד ביכולתנו להתעלות מעליו. אין מדובר אלא באגו שלנו, שהביא אותנו לרע. בתהליך נכון, כמו שהתורה מספרת לנו, עלינו רק לגלות את האגו ככוח הרע, ולהביא אליו את "המאור המחזיר למוטב". כלומר, הבורא שמתגלה עכשיו למשה אומר לו, בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו, אני גרמתי למשבר, כדי שתגלה אותי, כי רק אני יכול לעזור לך לצאת ממנו.

עלינו להעביר הסבר זה מהר ככל האפשר לכולם, ולהראות כיצד אפשר לגלות את הכוח העליון, שבאמצעותו אנחנו זוכים לכל טוּב, "עולמך תראה בחייך". אם נתייחס למשבר שלנו באופן נכון, נשיג בחיים האלה את העולם הרוחני, את הנצחיות, את השלֵמות.

 

מהו "משה" בנוגע אלינו, ברוחניות, ומהם כל הצעדים שעשה ברמה הרוחנית?

"משה" הוא הכוח שמושך אותנו ממצרים, מהאגו שלנו, ומעלה אותנו מעל העולם הזהלעולם הרוחני, בניגוד למה שאומרת בתיה, "משיתיהו" מהיאור. זהו הכוח שצריך עכשיו להוביל את האדם מכאן ועד הכניסה לארץ ישראל, שזהו שלב מתקדם יותר.

 

מדוע בת פרעה נקראת בתיה, הרי בת-יה זה דבר והיפוכו?

פרעה זה האחוריים של הבורא. הכוח העליון משחק איתנו, "בראתי יצר הרע" שזה פרעה, "ובראתי לו תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". הוא מחזיר למוטב את היצר רע, את פרעה. כלומר, בסופו של התהליך על האדם לקחת ממצרים את כל הכלים, את כל הרצונות, ולרוקן את מצרים מכול וכול, כמו שכתוב על בני ישראל "ויצאו ברכוש גדול". 6 זאת, כדי לקדש את הכלים, את הרצונות הגדולים האלה, שהיו עד כה לטובת עצמו, ולהפוך אותם לטובת הזולת. דווקא, ברצונות האלה, האדם מגלה את החיים הנצחיים שלו.

 

למה פרעה מסרב להוציא את ישראל ממצרים?

כי ישראל שנמצאים במצרים נותנים "רכוש גדול" דווקא לפרעה. הכוחות דלהשפיע שנמצאים בתוך הרצון לקבל, מועילים מאוד לרצון לקבל. הרצון לקבל יודע מה לעשות במסחר, בתעשייה, במדע ובתחומים אחרים נוספים. הרצון לקבל הוא כוח מיוחד.

נראה שהבורא מחכה לאישור של פרעה, כי לבסוף הוא מוציא אותם בחיפזון. בתחילה פרעה מסרב, ואחר כך הבורא מוציא אותם בחיפזון.

אדם מחליט. האדם נמצא בין האגו שלו, כוח הקבלה, ובין כוח ההשפעה. הוא זה שמכיר את הרַע שבפרעה. בעיניו הרע הזה הולך ומאבד את כל הכוחות, ועל ידי הפעולות שהוא נוקט הוא יכול לצאת ממנו.