כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "ויחי"

(בראשית מז, כ״ח – נ, כ״ו)

 

 

פרשת "ויחי"

"הנה אביך חולה"

מושגים

"אָבֵל מצרים"

 

 

 

בפרשת "ויחי" יעקב ובניו מצטרפים ליוסף במצרים. כשקרב זמנו של יעקב למות הוא קורא ליוסף ומשביע אותו שיקבור אותו בארץ ישראל ולא במצרים, ויוסף מבקש ממנו שלפני מותו יברך את שני בניו, אפרים ומנשה. יעקב מברך אותם, ואומר שהם יהיו כבניו, ראובן ושמעון. לאחר מכן יעקב מברך גם את כל שאר בניו ומצווה אותם לקבור אותו במערת המכפלה, בארץ ישראל.

לאחר מותו של יעקב, יוסף מקבל אישור מיוחד מפרעה לצאת לקבור את אביו בארץ ישראל. הוא עולה לארץ כנען יחד עם אֶחיו, וכל זקני מצרים, מגיע למערת המכפלה, קובר שם את יעקב ולאחר מכן חוזר חזרה לארץ מצרים. בדרך, אחיו של יוסף חוששים שמא הוא ינקום בהם על שמכרו אותו לעבדות, אולם יוסף מרגיעם, ומבטיח להם שתמיד יישאר אחיהם ולא האויב שלהם.

ברכת יעקב מתקיימת, למנשה ולאפרים נולדים ילדים רבים. לקראת סוף הפרשה יוסף עומד למות. הוא קורא לאחיו, ומספר להם שהבורא יוציא אותם ואת בניו ממצרים, ומצווה עליהם לקחת את עצמותיו ולקבור אותן בארץ ישראל.

 

התורה כולה מלמדת את האדם כיצד לפתח את הנשמה שלו. מלכתחילה יש לנו רק נקודה שבלב, המתגלה כשהאדם מתחיל לשאול: בשביל מה, ולמה אני חי? מתוך השאלה הזאת, האדם מתחיל לגלות שהוא חי לא רק כדי לחיות את החיים כאן, בעולם הזה, למשך כשבעים שנה בלבד, אלא שהחיים הללו ניתנים לו כהזדמנות לפתח את הנשמה.

הנשמה מתפתחת מהיצר הרע, וכנגד היצר הרע יש את "המאור המחזיר למוטב". כלומר, אם אנחנו מתקנים את היצר הרע על ידי המאור המחזיר למוטב, אנחנו מפתחים את הנשמה. כך היצר הרע הופך ליצר טוב. אין מדובר רק ביחסים יפים וטובים בינינו, אלא באמצעות המאור אנחנו מתחילים להרגיש גם את העולם הרוחני, את הא-לוהות, כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". 1

הפרשה עוסקת בשלושת הכוחות העיקריים: אברהם, יצחק ויעקב, שהם: חסד, גבורה ותפארת. כוחות אלה מצויים בנשמה של כל אחד ואחד, או בנשמה הכללית שנקראת "אדם". אברהם ויצחק הם שני קווים מנוגדים, ימין ושמאל, חסד וגבורה, ואילו תכונת יעקב שבָּנוּ, הבכיר שבאבות, כוללת בתוכה את אברהם ויצחק, והיא הקו האמצעי, הנקרא "תפארת". השימוש בתכונת יעקב, כלומר בשני הכוחות המצויים בה מכוון אותנו לראשונה לאופן התיקון הנכון של הנשמה.

תוצאת השימוש בכוחות של תכונת יעקב, היא הבנים שלו. הבנים הם כל התכונות שיוצאות מתכונת יעקב, מהתכונה האמצעית, שמשתמשת בכל כוחות הטבע כדי לפתח את הנשמה שבאדם, את חלק א-לוה שבנו, החלק העליון שבנו. כל מבנה הספירות מסתיים בתכונת יוסף, שהוא היסוד שאוסף בתוכו את כל התכונות הקודמות: חסד, גבורה, תפארת, נצח והוד.

יוסף הצדיק נקרא יסוד, כי הוא "צדיק, יסוד עולם", 2 "עולם" הוא כל המבנה שפועל כלפי המלכות, כלפי כל כלל ישראל, כלפי כל הרצונות שבאדם.

הרצונות של האדם הם מצרַים, האגו שבנו. אם אנחנו מייצבים נכון את המבנה העליון הזה, שיש בו חסד, גבורה, תפארת נצח, הוד ויסוד, אנחנו יכולים לפעול נכון כלפי מצרים שבנו, כלפי פרעה שבנו, שהוא היצר הרע, האגו שבנו.

בפרשה הזאת מתוארת תחילתה של העבודה ההדדית עם החלק הא-לוהי שבנו, הכולל את האבות עד יוסף, כולל יוסף. העבודה ההדדית כוללת את כל תכונות ישראל, היורדות אל האגו ופועלות בו. כך התורה מלמדת אותנו כיצד לעבוד עם עצמנו, לאתר בנו את כל התכונות העליונות של כל ט' הספירות העליונות, שסופן ביסוד – יוסף, ולהשפיע למלכות, הספירה העשירית – פרעה.

יעקב הוא החלק העליון שבתכונות הבורא – אברהם, יצחק, ויעקב – שהן המשולש העליון: חסד, גבורה ותפארת. ואילו התכונות: נצח, הוד, יסוד – הן המשולש התחתון, הן כל תכונות "בית יעקב", בני יעקב כולל יוסף. כשהתכונות הללו פועלות נכון בתוך מצרים, מצרים זוכה לשפע וכולם מרוצים ומתפתחים. כשיעקב נפטר, החלק העליון של מבנה הנשמה מסיים את תפקידו, באמצעות יוסף במצרים. יעקב הוא קו אמצעי, כשהתכונה הזו יורדת למצרים, באמצעות יוסף, ומטפלת במצרים, מצרים מתעשרת וגורמת לשביעות רצון של כולם כולל פרעה.

עם זאת נכנסים למצרים כוחות השפעה. בהדרגה הם מתפתחים ברצון לקבל האגואיסטי, כוח ההשפעה, שמבין שהוא יכול להרוויח מכך, כמו: לסחור עם הזולת, להתחשב בזולת. בדומה למסחר הבינלאומי כיום, המונע מתוך ההרגשה ש"אני יכול להרוויח דרכך ואתה דרכי". זה אינו מצב של תינוק שאינו רוצה לתת או לקבל דבר מהזולת, אלא זוהי התפתחות של תכונות ההשפעה, שעדיין עובדות עם תכונות הקבלה.

כך תכונת יעקב יורדת למלכות, למצרים, לרצון לקבל הכללי שלנו. היא כמו סוס טרויאני, שנכנס לאגו שלנו. הרצון לקבל מספק לאגו כל טוב להנאתו. האגו נהנה מתכונת ההשפעה שבו, העובדת לטובתו, ומההרגשה שכאילו הכול טוב ויפה, וזאת עד שאנו מגיעים לימינו, למצב שבו אנו מרגישים שמשהו נגמר. כך קרה גם במצרים. יעקב נפטר, ואז זקני מצרים, בברכת פרעה, מובילים אותו לארץ כנען, למערת המכפלה, שם הוא נקבר על ידי בניו. מערת המכפלה – מלשון הכפלה, כפול. במערת המכפלה שני העולמות, בינה ומלכות, מחוברים יחד.

לאחר זמן מה, כשבני יעקב חוזרים למצרים, הסיפור חוזר על עצמו עם יוסף. אולם להבדיל מיעקב, יוסף נשאר במצרים, ורק לאחר זמן מעלים את עצמותיו משם. כלומר העצם, כל היסוד שמחדירים לתוך מצרים, כל תכונות ההשפעה, שעובדות יחד עם הרצון לקבל האגואיסטי, בסופו של דבר, גורמים לנו למצב של ייאוש, לשבע שנות רעב. מתוך כל הבעיות האלו, האדם מגלה ומרגיש שהוא חייב להיפרד מהאגו, ואז מתחיל תהליך היציאה מהאגו.מתכונת יוסף יוצאים שוב שני כוחות, אפרים ומנשה, שקיבלו את ברכת יעקב. הם יוצאים ממשולש עליון למשולש תחתון, ופועלים במצרים. לפני מותו, יוסף מספר לכל הסובבים אותו, שבבוא העת יצאו כולם ממצרים, וכי הסיבה לכניסתם אליה הייתה לקחת ממנה את כל מה שאפשר לתקן, חוץ מל"ב האבן. אפשר להוציא הכול ממצרים, חוץ מהיסוד של הרע האחרון, שאותו איננו מסוגלים לתקן, אלא בגמר התיקון, "ויצאו ברכוש גדול". 3

יוסף נפטר, כדי להגיע להכרת הרע. כשהאדם מתפתח בצורה אגואיסטית, הוא מתנתק מכל דבר טוב שיכול להביא לו השילוב בין תכונות ההשפעה ובין תכונות הקבלה שבו. אדם זה מגיע למצב ייאוש, יובש, עד למצב של "וייאנחו בני ישראל מהעבודה", 4 ומכאן מתחיל תהליך היציאה.

 

בפרשה יש מרכיב שחוזר על עצמו, הברכה לפני המוות. יוסף מבקש מיעקב שיברך את בניו, ואחר כך יוסף מברך את בניו. סיום המדרגה פירושו מוות. מה משמעותה של הברכה לבנים, לנכדים?

מדרגה שמסתיימת הופכת למדרגה הבאה. כלומר, במקומה מגיעה המדרגה הבאה, מדרגה עבה הרבה יותר, עם רצון גדול יותר, והישגים גדולים יותר. אמנם האבות הם גדולים, אבל הם גדולים בזיכוך שלהם, ואילו אנחנו, האחרונים, עושים בימינו את העבודה הגדולה.

כל מדרגה קודמת נותנת ברכה למדרגה שבאה אחריה, היא מוסרת לה את כל הרשימות שלה, את כל הכוחות שלה ותומכת בה מבפנים, מלמטה. זה נקרא "קבירת העצמות" של המדרגה. יש בתוך הנשמה מוח, עצמות, גידים, בשר ועור, חמש אבחנות; קוברים את העצמות של המדרגה, וכך נבנית וממשיכה המדרגה הבאה.

הברכה היא בעצם אור החסדים שהמדרגה התחתונה מעבירה למדרגה העליונה. כלומר, מסך ואור חוזר. כל אותן תכונות ההשפעה שהשיג האדם במצב הקודם, עוברות איתו למדרגה הבאה. בעצם אין יותר מה להעביר ממצב למצב, רק את כוח ההשפעה שהושג, כוח האהבה, כוח הוויתור.

 

אין זה מועיל כנגד העביות הנוספת, הרי לבנים יש עביות הרבה יותר גדולה. אם כן, כיצד ברכת האב, שהוא בעביות קטנה יותר, מועילה לרצון החדש?

הדבר תלוי בבנים. באבא יש הרבה יותר מאשר בבנים. רק שהאב לא יכול היה לממש את העביות הזו. הוא מוסר את מה שיש בו לבנים, ואם יֵדעו כיצד לעבוד איתה, ישתמשו במה שקיבלו כדי להתקדם. לבנים אין יותר מהעביות שקיבלו מהאבות, אולם דווקא בגלל העביות הגדולה יותר שלהם, בגלל הרצון לקבל, האגו הגדול יותר, הם יכולים לממש כוח פוטנציאלי של השפעה מאותה ברכה, בהתאמה לְמי שהם.

 

איך האדם יודע שהוא עומד למות, כמו במקרה של יעקב ויוסף?

כשמסתיימת מדרגה. בגשמיות המצב הרוחני משפיע על המצב הגשמי, אולם ברוחניות, במדרגה שמסתיימת ישנו תהליך; טעמים, נקודות, תגין ואותיות. התפשטות האור והסתלקותו, נעשות בהדרגה. קודם יש ביטוש פְנים ומקיף בפרצוף של הנשמה, בתוך הנשמה.

במצב זה האדם מרגיש שהוא הפסיק לעבוד, מפני שאינו יכול עוד לתקן את עצמו. כדי להמשיך את התיקון עליו להתחיל מחדש, להתחיל תקופה חדשה, להיכנס שוב לרצון האגואיסטי, אולם באופן עמוק יותר ועם כוח חזק יותר.

כולנו כלולים מד' בחינות דאור ישר, או מהשם י-ה-ו-ה, הויה. כל דבר במציאות מתחלק לחמש אבחנות, שורש ואחר כך עוד ד' בחינות, י-ה-ו-ה. לכן, כל פעם אנחנו צריכים להתחיל מחדש, כל פעם יש חיים ומוות, או תהליך של התפשטות האור והסתלקותו. מכיוון שאין בכוחנו לעשות בבת אחת את התיקון, ב"יום אחד", אלא רק על ידי פעולות רבות, "ריבוי ימים", אנו מגיעים לתיקון כללי.

 

האם אנו עושים את התיקון או שהאור עושה בנו את השינוי?

האור עושה בנו את התיקון, אבל על פי דרישה ובקשה מצידנו, זה נקרא "ביצוע" מצידנו. אין לנו כוח, אבל יש לנו כוח להחליט ולהכיר, ולרצות שזה יקרה.