כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "כי תצא"

(דברים כא, י – כה, י״ט)

 

 

 

פרשת "כי תצא"

"מוציא שם רע"

"להכרית זרעו של עמלק"

מושגים

"מוציא שם רע"

 

 

בפרשת "כי תצא" מפורטות מצוות מיוחדות ונדירות, כגון יחס לבן סורר ומורה, בן מתמרד; בן בכור האהובה ובן בכור השנואה; מצוות שילוח הקן, שדורשת מהאדם שרוצה לקחת ביצים מהקן, לשלוח קודם את האם, את הציפור, ורק אחר כך לקחת את הביצים.

כמו כן, מפורטות מצוות רבות שעוסקות בחיי היום יום, במוסר ובסדר חברתי, בהשבת אבידה ובהלכות גירושין, וכן החובה לנהוג ברגישות כלפי אנשים במצב רגיש: עניים, גרים, יתומים ואלמנות. בנוסף, מוזכרת החשיבות שבמשפט צדק. המצווה האחרונה בפרשה היא לזכור לעד את אשר עשה עמלק לעם בצאתו ממצרים, כשהתנפל עליהם בהיותם לא מוכנים, ולמחות את זכרו.

 

הפרשה מציינת שלב בהתפתחות הרוחנית הפנימית לאחר קבלת האגו שלנו, קבלת יצר הרע ממצרים. קודם על יצר הרע שבנו להתגלות, כמו שכתוב "בראתי יצר רע". הגילוי מתרחש כשאנחנו מנסים להגיע לאהבת הזולת, לצאת מעצמנו, כל אחד ואחד מעצמו. כשהאדם משתדל לצאת מעצמו, הוא מגלה עד כמה הוא נמצא בעצם באהבה עצמית ושנאה לזולת. אז הוא קובע שיחס השנאה שלו לזולת ויחס האהבה שלו רק לעצמו נקרא היצר הרע.

הגילוי הזה הוא עבודה פנימית עמוקה ולא פשוטה. לא מן הסתם כתוב, "בראתי יצר הרע". "בראתי" – הכוונה "הבורא ברא". ההכרה ביצר הרע שנמצא באדם, שהוא שנאה לזולת ואהבה עצמית, דווקא היא מקרבת את האדם למגע עם הבורא. מן ההכרה הזו האדם יוצא לדרך של עבודה קשה, כשהוא משתדל להיות טוב לזולת, כמו שכתוב, "ואהבת לרעך כמוך", ומגלה בתוכו מעצורים גדולים מאוד, שלמעשה באים מלמעלה, מהבורא. זהו המגע הראשון של האדם עם הבורא.

בעקבות המגע הראשון עם הבורא, האדם מתחיל להתקדם יחד איתו בשותפות. אז "בראתי תורה תבלין", לאדם יש אל מי לפנות, יש מי שיעזור לו לתקן את עצמו. דווקא על ידי היצר הרע האדם מגיע לקשר עם הבורא. יצר הרע הוא המתווך, המקשר, בין האדם לבורא וזו הסיבה היחידה שהאדם זקוק לו. האדם יכול לעשות פעולות שונות, "מצוות אנשים מלומדה", לחיות חיים שלמים, בלא להזדקק לדבר, עד לרגע שבו הוא משתדל להיות באהבת הזולת ורואה עד כמה זה בלתי אפשרי.

בעולם שלנו יש אנשים שמכירים בערך אהבת הזולת מתוך הרגשה פנימית, דחף למשהו רוחני, לגלות מה הטעם בחיים, מה המטרה שלהם, מה מהות החיים. יש אנשים שמגיעים לאהבת הזולת מתוך שרע להם בחיים, אין להם תקווה לעתיד, בגלל המשבר הכללי וכולי, כמו שאנחנו רואים כיום בעולם. הם מחפשים איך לצאת מהמצב שאליו נקלעו ומגלים שהעולם הפך גלובלי, אינטגרלי, והברירה היחידה העומדת בפניהם היא להתחבר בקשר הדדי עם האחרים, שאם לא כן לא יהיה להם מה לאכול מחר.

העובדה הזו נחשפת לפנינו בהדרגה. יש אנשים שמגלים אותה מתוך דחף פנימי, ויש כאלה שנדחפים אליה על ידי הייסורים. אבל כולנו, במוקדם או במאוחר, נהיה מחויבים להתחבר עם הזולת בערבות הדדית, כדי להשיג ולו רק את ההכרחיות בחיינו.

אנו מגלים שהחיבור הוא בלתי אפשרי. הטבע שלנו מונע מאיתנו להתחבר עם האחרים, כביכול "שם לנו רגל". אנו מתחילים להכיר בכך שיש שליטה עליונה, שהבורא, הכוח העליון, לא נותן לנו לעשות דבר. אז אנחנו מתחילים לעבוד שלושתנו יחד – אני, יצר הרע שלי והבורא – כמו בסיפור מצרים, נאמר "בוא אל פרעה, כי הכבדתי את ליבו". 1 משה שבאדם, הבורא ופרעה עובדים יחד. כך אנחנו מתקדמים. האדם מאבחן את יצר הרע – עזר כנגדו. אין לו ברירה, משום שדווקא בעזרתו הוא פונה לבורא. לולא יצר הרע האדם לא היה פונה אל הבורא, לא היה מגלה אותו, לא היה זקוק לו.

אנו מתקדמים על ידי תיקונים שונים על יצר הרע שלנו, תוך שאנו מתקשרים באמצעותו יותר ויותר לבורא. ככל שאנו נדבקים יותר לכוח ההשפעה והאהבה הכללי השולט בעולם, גם אם הוא נסתר, כך אנו נחשפים אליו ומשייכים אותו יותר אלינו. האדם מנצל את יצר הרע שלו ובסופו של דבר הוא מוותר עליו בשמחה, משום שהוא נברא כדי שנמחק אותו.

בפרשה הזו אנחנו מגיעים לדרגת עביות גדולה של יצר הרע, הבאה לידי ביטוי במצוות המיוחדות. מצווה היא תיקון יצר הרע. היצר הרע שלנו מתחלק לתרי"ג רצונות אגואיסטיים שעלינו לתקן אותם בעל מנת להשפיע לזולת, לאהבת הזולת. בפרשה הזו אנו עוסקים ביצרים הגדולים ביותר, הרעים ביותר והכבדים ביותר. זאת, אף על פי שנראה, שהאדם נפגש בהם רק לעתים נדירות בחייו. למעשה רק אחרי שתיקנו תיקונים רבים קלים, אנו מתפנים לפגוש את יצר הרע שבנו שהוא בעל התכונות הדורשות תיקונים אלו.

מכאן, מצוות בן סורר ומורה, שילוח הקן, ומחִיית עמלק, שזו המצווה הקשה ביותר. זה ממש ל"ב האבן שלנו, היסוד של כל הרע, המהווה את המגע האחרון בחיבור הנצחי שלנו עם הבורא. האדם והבורא מתחברים יחד, "ישראל, אורייתא קודשא בריך הוא, חד הוא". 2 זה מתבטא באהבה החלוטה לזולת, כמו מצד הבורא, גם מצד הנברא. זאת המטרה.

 

מה פירוש בן סורר ומורה?

בן מלשון מבין. האדם מבצע פעולה כלשהי בלא להכיר, להבין או להרגיש אותה. הוא חייב לתקן את האגו שלו, את הרצון לקבל שמתבטא דווקא בינו לבין הזולת, בהיסח דעת, בלא לדעת מהו בדיוק אותו תיקון. אין הוא יודע מה זה נקרא להשפיע, או לא להשפיע. האדם מבחין רק בכך שאין הוא נמצא במגע טוב עם הזולת, והשנאה והדחייה עוצרות אותו בהתקדמותו, אם בהתקדמות הרוחנית ואם בהתקדמות הגשמית. הוא רואה שהחיים הרגילים שלו בעולם, הם חיים רעים מאוד, ואין הוא יודע מה יקרה איתו מחר. משום כך הוא מגיע לצורך לתקן

את היחסים בינו לאחרים. כשאנחנו מתקנים את היחסים בינינו, אנחנו עושים עבודה שהיא למעלה מדעתנו. אפילו, נגדנו, כי על פי טבענו איננו רוצים בה.

האדם מבקש תיקון בלית ברירה. הוא מוכן לאהוב את הזולת אף על פי שאינו מרגיש שום צורך בכך. העבודה הזאת נקראת "עבודה למעלה מהדעת". האדם אינו מבין מה הוא עושה, ואינו יודע מה בדיוק קורה. פעולת האדם נעשית בלית ברירה, זה נקרא שהוא מגיע להבנה. כי לאחר שהאדם מתקן נפתחת לו באמת מציאות חדשה, שבה הוא רואה ומרגיש, בכל החושים, בכל השכל והרגש שלו. הדרגה הזאת נקראת בן, מבין. כי הוא מבין את המצב, מרגיש אותו ושולט בו.

 

אם כן, מה הפירוש של בן סורר ומורה?

מצב שבו האדם לא רוצה להכיר את המדרגה הבאה ולא רוצה לתקן את עצמו; כשיש בו משהו שמתנגד לה עד כדי כך שאינו יכול להתגבר על ההתנגדות שבו. קורה לעתים שיש בנים שכל מה שנעשה איתם הם בכל זאת יעמדו על שלהם. מצד אחד הוא הבן שלך, ומצד אחר זהו מצב ש"אין מה לעשות עימו", צריכים להביא אותו לתיקון כמו שהתורה כותבת לנו. אלו התיקונים שאנחנו צריכים לעשות עם עצמנו, כי הכול נמצא בתוך האדם, וזה קורה בכל מצב ומצב, אם פחות ואם יותר, ונקרא "צער גידול בנים". 3

 

כיום בדורנו, אנו רואים שקשה מאוד לתקשר בין הורים לילדים, וגם בין מחנכים לתלמידים. יש פער גדול מאוד.

כן. במיוחד בדורנו, מפני שאנחנו קרבים לדור התיקון. סוף סוף אנחנו מתחילים לגלות מהו הטבע שלנו, שהוא ממש יצר הרע. אנחנו רואים את זה בתוכנו. אנו מגלים יותר ויותר עד כמה אנחנו אכזריים ולא מתחשבים באיש. האדם בקושי מסתדר עם עצמו, וכל שכן עם בת הזוג, עם הילדים ובכלל.

כזהו האדם של היום, אולם אין הוא אשם בדבר, שהרי זה טבעו, שכך הוא מתגלה. אנחנו מרגישים כך גם אצל הילדים שלנו, אולם דווקא אלו הם התנאים שמביאים אותנו לתיקון.

זה נקרא ש"פרעה מקריב בני ישראל לאבינו שבשמים". 4 היצר הרע שלנו הוא זה שעוזר לנו להכיר בכך שאי אפשר עוד להתקיים ללא סדר נכון של הדברים.

 

בפרשה מוזכר גם עניין הגירושין. ואכן, כיום אנחנו עדים לכך שלא ירחק היום וכמות הגרושים תהיה שווה לזו של הנשואים.

כיום כבר יש יותר; חמישים ושבעה אחוז גרושים באירופה. תופעה זו מתחילה להתפשט גם באמריקה, שבה המשפחה האמריקאית הייתה עד כה יחסית יציבה.

 

האם אפשר לעשות את העבודה גם בזוגיות. יש בינינו לפעמים כעס, שנאה?

איננו יכולים לתקן את העולם הזה, מבלי שנתקן את עצמנו. אם נרצה פעם להתחתן ולהקים באמת משפחה יציבה וטובה, נצטרך לדאוג לתיקון של בני הזוג. קודם לכן עלינו להיות מתוקנים. כיום כמעט שאין תקווה. כלומר, אי אפשר לחתום על חופה וקידושין כי זו התחייבות, חוזה שבו החתן מתחייב לכלה. כיום קשה להתחייב, משום שאנו נמצאים תחת לחצים; הבעל יכול התחייב רק אם הוא נמצא בלחץ חברתי, במעגלים מיוחדים של החברה.

 

במסגרת הזוגיות, כביכול קל יותר לנסות לתקן, משום שהאדם לא ממהר לעזוב את משפחתו, האם זה באמת מקום לעבודה?

זאת בעיה. לאחרונה, אנחנו עדים לתופעה כללית בחברה האנושית, שבה רבים לא רוצים להתחתן, לא רוצים משפחה ולא רוצים ילדים. רבים אומרים, "אני אקח אישה עם ילד, או אפילו אגדל ילד אחר". זה אחד מהגילויים שלנו, של יצר הרע שלנו, שאם לא נתקן אותו לא נוכל אפילו להרכיב משפחה.

בנינו לעצמנו מערכות רבות שבעזרתן נצליח להסתדר ללא משפחה. יש ביטוח לאומי, קופת חולים, בית אבות ועוד. כשיש כסף האדם קונה כל דבר; הוא אינו זקוק לחום המשפחתי, משום שהוא כביכול קונה אותו. כיום, אנחנו נכנסים לעולם שהוא הרבה יותר מסובך, שבו הכספים האלה לא יעזרו. אנחנו נמצאים במשבר כלכלי שדורש מאיתנו שנהיה בקשר ידידותי עם הסביבה, עם החברים, עם המשפחה, עם הבנים והאבות וכן הלאה, ואין לנו את זה. זהו גילוי הרע, שיעזור לנו וידחוף אותנו לתיקון היחסים בינינו, לתיקון הקשר, לתיקון טבע האדם. אנחנו עוד נגיע למצב שנרגיש אבודים בלי משפחה. אין לנו משפחה כי איבדנו בדרך את מושג המשפחה.

 

מהם גירושין ברוחניות?

גירושין, פירושם שהאדם לא מסוגל לתקן את המלכות שלו, את הרצון לקבל שלו, ולכן אינו עושה עם הרצון הזה חוזה, כי כגבר הוא לא יכול להתקין את עצמו על האישה, על הרצון הזה שחייב תיקון, ולכן הוא מתגרש ממנו.

 

הרי אנחנו יודעים שיבוא רצון גדול יותר, אז מה התועלת בכך שהתגרשנו?

לכן כתוב שגירושין הם הדבר החמור ביותר. שהשכינה בוכה על כל מקרה כזה. כי כולנו חלקים ממנה, ואם איננו מסוגלים לתקן אותה, אנחנו כאילו דוחים את התיקון, וזה מאוד לא טוב. אבל לפעמים אנשים נכנסים להרגשה כזאת, להבנה כזאת, שחייבים כאן תיקונים נוספים.

 

אדם רב עם אשתו ומרגיש שהוא שונא אותה, ואז הוא פונה לבורא ומבקש תיקון לאהוב אותה, האם זאת דרך לעשות תיקון?

ברוחניות זה קורה. אדם אכן צריך להתמודד עם הרצון לקבל שלו. הוא רע, הוא לא בסדר וגם היא לא בסדר, אולם כשיודעים שאין ברירה וחייבים בכל זאת להגיע לתיקון, אז מגיעים. כל המצוות האלו הם על האדם עם "אשתו" בִפנים, בתוך עצמו, זה הרצון להשפיע שלו. כוח ההתגברות נקרא גבר, ואילו כוח החיסרון שעליו לתקן, אותו רצון שמצא שהוא מקולקל, נקרא אישה, בחיבור ביניהם מתקנים את היחס.

מהאישה הפנימית שלו האדם מקבל חיסרון לתיקון, מהגבר שבו הוא מקבל כוח לתיקון שקשור עם הבורא, ואז בשלושה, "איש ואישה שכינה ביניהם", 5 מתקנים את היחס הזה לנכון. אם תיקנו, עשינו מצווה, וכך הלאה: עוד אישה, חיסרון נוסף, ועוד גבר, חיסרון נוסף, ושוב "איש ואישה שכינה ביניהם", ושוב האדם מתקן אותם ועושה מצווה. רצון לקבל, עם מסך ואור חוזר, מבצע זיווג דהכאה ואז מגיע גילוי הבורא בתוך החיבור הנקרא "בן", כלומר האדם מקבל הבנה, הרגשה, דבקות.

 

  

ספר

דברים

"מוציא שם רע"

"יש לאדם לדבר עם אשתו קודם שמתייחד עימה, אולי התחלפה אשתו בשֵׁדה. וזהבאישה, שהיא מצד עצה"ד טו"ר, נוהג בה חילוף לשדה. אבל אם היא מהשכינה,אין לה שינוי. כמ"ש, אני הוי"ה לא שניתי. אני, זו השכינה, שאין לה פחד מהקליפות,כמ"ש, כל הגויים כאַין נגדו".

 

זוהר לעם, כי תצא, 7-8

 

 

האם אפשר לומר שה"אני" ברוחניות זה בעצם הרצון לקבל בתוספת הנקודה שבלב שמתפתחת, האדם מנסה לאזן ביניהם?

"האני" של האדם אינו אלא הבעל והאישה שבתוכו. הוא יודע לעבוד עם שניהם יחד, כדי שה"אני" ידמה לבורא.

 

מהי מצוות שילוח הקן?

זאת מצווה מורכבת מאוד. זה די אכזרי לגרש את האֵם ולקחת את ביצים. בספרים רבים כתוב על כך ובכלל זה, בספר הזוהר, בכתבי האר"י וב"שער הכוונות".

אנחנו המלכות, הרצון לקבל שצריך לקדם אותו ולהתאים אותו לבינה. ה"אֵם" נקראת בינה. אֵם הבנים, האם של ההבנות, של ההשגות. אנחנו צריכים לקחת מהאם את הביצים,

את האפרוחים הבאים, ולגדל אותם. אנו עושים זאת על ידי כך שאנחנו באים ומתקשרים לקן, ועושים מצוות שילוח הקן. זו נחשבת מצווה, משום שאם האדם מגיע למדרגה הזאת, אז בעבורו זאת מצווה. כשהוא שולח את האימא הוא למעשה מתנתק מהבינה, ואז עובד עם הז"ת דבינה, עם חלק ממנה השייך לו. הוא לוקח אותה והופך את הרצונות של ז"ת דבינה, ומתקן על ידם את חלק המלכות. זהו הקשר של הבינה עם המלכות, בצמצום ב'. זאת מצווה גדולה מאוד. כשהאדם עולה, המלכות עולה לבינה ואחר מתנתקת ממנה ומתקנת את עצמה.

 

כלומר גם כאן, כמו שיש בן יש גם אפרוחים שהם ההמשך של התכונה הזאת.

כן, אבל זה אך ורק כשהאדם מתנתק מהבינה, כשהוא יכול, ומסוגל בעצמו להשתמש בחלק ממנה כדי לתקן את עצמו.

 

יש פה את העניין שעמלק "מתנפל" על האדם כשהוא לא מוכן.

"עמלק" הוא בעיה גדולה, זה אותו היצר הרע ביסודו הנמצא ברצון לקבל שלנו. עמלק, זה בעצם ראשי תיבות של "על מנת לקבל". יש כאן עוד דברים רבים. גם בספר הזוהר כתוב, "עַם ו-לֵק", מדוע עמלק? כי אחד זה מבלעם, והשני זה מבלק.