כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "כי תבוא"

(דברים כו, א – כט, ח)

 

 

 

פרשת "כי תבוא"

"וידעת היום והֲשִׁבותַ אל לבבך"

מושגים

"והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי"

 

פרשת "כי תבוא" פותחת בחלקו האחרון של נאום משה בפני העם לפני מותו. משה מצווה על העם לכתוב את הדברים על אבנים גדולות ומסוידות, ולבנות מהן מזבח לבורא, עם הכניסה לארץ ישראל. משה מתאר את הברכה שתבוא על עם ישראל אם ישמור את המצוות, ואת הקללה שתבוא עליו אם לא ישמור אותן. הוא מפרט את מעמד הברכה והקללה בהר עיבל ובהר גריזים, מי יעמוד בכל צד, מהן קללות ומהן ברכות, ואת אופן אמירתן. כמו כן, הפרשה עוסקת במצוות הביכורים ובמצוות דיני מעשרות. בסיומה של הפרשה משה מסכם את כל המאורעות שעבר העם, את עזרת ה' לעם בכל שלב, ואת מחויבות העם לשמור על המצוות.

 

הנשמה שלנו כוללת תרי"ג רצונות, שמלכתחילה כולם כיצר רע, מכוונים לטובת עצמנו, בקשרים שונים ביניהם, וגם ללא קשר ביניהם. בכל רצון ורצון שבתוכנו מתגלה במקרה הטוב דאגה לעצמנו, ובמקרה הגרוע מתגלה כיצד אנו משקרים, גונבים ומנצלים את הזולת לטובת עצמנו. גם אם איננו מנצלים אחרים, עדיין אנו מרגישים שטוב לנו יותר ככל שרע להם. מטבענו אנו בנויים כך שנמדוד ונבדוק עצמנו ביחס לזולת. אין לנו למי לפנות ולהתלונן על כך, משום שהבורא הרי מודה, "בראתי יצר רע". מלכתחילה, התהליך החל במצרים, שם קיבלנו את היצר הרע הגדול, הרצון לקבל.

גילינו אותו בהר סיני, שם הסכמנו להיות "כאיש אחד בלב אחד", להתקשר בינינו. אף על פי שהיינו כולנו בהר של שנאה, התלכדנו סביב הר סיני והבענו נכונות להתחבר בינינו. אף על פי שלא היינו מסוגלים לבצע זאת הלכה למעשה, היינו מוכנים ללכת לקראת זה. די היה בזה, כדי שנקבל את כוח התיקון הנקרא "תורה" כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

במשך התהליך של ארבעים שנות מדבר, שעברנו בכל פרשיות התורה, שרובה מתרחשת בעצם במדבר, הכנו את עצמנו, תיקנו את עצמנו וגילנו בכל פעם מחדש את הטבע שלנו. גילינו עד כמה אנחנו רעים, נקלעים לבעיות, מבצעים עבירות ומקבלים שוב ושוב עונשים על כך. התהליך שעברנו במדבר הכשיר אותנו לתיקון הכלים שלנו, לתיקון הרצונות שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, מרצונות לטובת עצמנו לרצונות לטובת הזולת. התיקון מתרחש על ידי ייסורים מלמעלה, או על ידי ההבנה שלנו כיצד לתקן את עצמנו. כך אנו מגיעים למצב שנקרא "ארץ ישראל", למצב שבו אנו מוכנים פחות או יותר, להפנות את הרצונות שיש לנו לטובת עצמנו לטובת הזולת.

בתחילת המדבר, ליד הר סיני, תיקנו את כל תרי"ג הרצונות שלנו, שהם 613 הרצונות שמהם מורכבת הנשמה המקולקלת, שמלכתחילה נבראה כך – "בראתי יצר רע". הגענו למצב שבו איננו רוצים לעשות רע לזולת, זה נקרא "לעבור את המדבר". כעת, לפני הכניסה לארץ ישראל, עלינו לתקן את הרצונות, כך שבאמצעותם נעשה טוב לזולת.

"עבודת המדבר" היא "אל תעשה לחברך, מה ששנוא עליך". כוונת הרצון לטובת הזולת נקרא "ואהבת לרעך כמוך" – זה השלב הבא – כיבוש הארץ והעבודה בארץ ישראל. זאת העבודה שלנו, זה התיקון שלנו, לכוון את כל הרצונות שלנו מעצמנו לזולת. לשם כך ניתנה התורה, כמו שכתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". אם האדם מכוון את עצמו לעבודה הזו הוא נקרא "לומד תורה", עובד ה' ומבצע את התיקון שלו. אם נעשה זאת במשך החיים שלנו כאן ועכשיו, בעולם הזה, אם נבצע את שני השלבים הללו בעבודה, את שתי המדרגות הללו, נעבור את המדבר אל ארץ ישראל ונגיע לגמר התיקון.

ככל שאנו מתקדמים דרך המדבר לארץ ישראל, לכניסה לארץ ישראל, אנחנו יכולים לראות כיצד הדרישה לתיקון שלנו נעשית מכוונת יותר, עניינית יותר ומעשית ומובנת יותר, כך שאפשר להסבירה באופן מעשי לאדם שבכל פעם מתקדם ומתקן עצמו באהבת הזולת.

לכן מדובר בפרשה על אבנים, על בניית המלכות והבינה, על הקשר בין שתי המדרגות האלו – הברכה והקללה. המלכות הלא מתוקנת כקללה, ודרגת הבינה המתוקנת, שהמלכות מצטרפת אליה, כברכה. הן נמצאות כשני הרים מול האדם שמשתמש בהן. אדם הנמצא בין ברכה לקללה, נמצא בין שני הקווים הללו, והוא בונה את עצמו כקו אמצעי, זה המבנה של הנשמה המתוקנת שלנו.

מדובר על בניית המזבח, הפרשה מדברת על "אבנים". אבן מלשון הבנה, מבין. אבן היא דרגת הבינה. האדם הולך למעלה מהדעת, למעלה מההבנה שלו. הוא מתעלה ורוכש רגש ושכל א-לוהי ממש, למעלה מהטבע שלו. ומתוך המודעות בהשגה החדשה הזאת, הוא כותב על האבנים, על המלכות, שהיא אבן, ל"ב האבן שלו. על אף שהלב אינו רוצה להיתקן, הוא מביא אותו בהדרגתיות לתיקונים ובונה איתו את המזבח.

הפרשה מדברת על המעשר, על החלק העשירי, שהוא המלכות עצמה, הספירה העשירית, שבונה עצמה לפי כמה שהיא מקבלת, או לפי כמה שאינה מקבלת. הפרשה עוסקת גם בעניין הברית, "ברית מילה, פריעה ועטיפת דמא". 1 עד כמה אנחנו יכולים להשתמש בכל רצון ורצון לטובת הזולת, ועד כמה לא. וכיצד אנחנו מתקנים את החלק שאיננו מסוגלים לתקן בכל רצון, ומשתמשים בו לטובת הזולת, אף על פי שהוא נשאר לא מתוקן. הפרשה מסבירה כיצד אנחנו ממשיכים כביכול לתקן אותו עוד ועוד.

 

מדובר כאן על התהליך של הכרת הרע במצרים, כניסה למדבר וארץ ישראל וכן הלאה. כיום עם ישראל כבר נמצא בארץ ישראל, אולם נראה שעדיין לא נכנסנו בכלל למצרים. יש פער גדול בין מה שקורה כיום בפועל, ובין היכן שאנחנו אמורים להיות. איך אפשר להסביר את הפער הזה?

כיום אנחנו נמצאים במצב אחר, על כן אין לנו צורך לעבור את כל הדרגות האלו. "אנחנו", הכוונה לאותה קבוצה שנאספה והתחברה לאברהם, שיצאה בעבר מבבל לארץ כנען, ומארץ כנען, לאחר דרגות יצחק ויעקב, נכנסה למצרים.

מצרים משמעה, שרכשנו את הרצון לקבל האגואיסטי הגדול שלנו, שממנו רצינו לברוח משום שהיה לנו רע מאוד. כל הרע שבחיי האדם מגיע בשל היותו אגואיסט, מפני שהוא שונא את כולם ואינו יכול לצאת מזה. הוא עצמו מביא על עצמו את המצבים הללו בחייו, אף על פי שהוא מצטער על כך שהוא נמשך למצבים האומללים האלו ולדברים שאין בהם ממש ערך. כך למעשה, הוא גומר את עצמו, "שורף" את החיים שלו בדרגה הבהמית הקטנה ולא מצליח להתעלות לדרגה גבוהה יותר.

האדם משתוקק מלכתחילה למשהו נצחי ושלם, אולם החיים בעולם הזה מובילים אותו לחיות בדרגה בהמית. קשה לאדם לחיות את החיים שלו רק כבהמה, לכן הוא מחזיק בתקווה שיש המשך לחיים בעולם הבא. אם היינו יודעים בוודאות שאין המשך, לא היינו יכולים להחזיק מעמד גם בחיים האלו בעולם הזה, משום שחיינו היו הופכים לחסרי טעם ומהות לחלוטין. לכן יש אנשים רבים שמאמינים בעולם הבא. למעשה, כל אחד ואחד אוחז במשהו מזה.

הגלגולים שעברנו העניקו לנו את ההכרה וההבנה ונתנו לנו את הדחף לצאת ולברוח ממצרים, כשרצינו להגיע להשפעה, לא-לוהות, כדי שהחיים שלנו יהיו גבוהים יותר. עברנו כבר את כל שלבי הבירור והתיקון. החלטנו שעלינו לצאת מהאגו שלנו, ואנחנו רוצים להתעלות, לעבור למימד אחר של החיים. המציאות שבה אנחנו חיים, יכולה להיות מציאות של קבלה לעצמי, כפי שאנו מרגישים עכשיו, כשכולנו נמצאים בלקבל עוד ועוד. אולם ישנה גם מציאות אחרת, שבה איננו קולטים לתוכנו, אלא יוצאים מעצמנו, מעל דרגת החי שבה אנו נמצאים בגוף הגשמי, וקולטים את מה שנמצא מחוצה לנו.

זאת שיטה מיוחדת שנקראת חכמת הקבלה, עלינו ללמוד איך לפעול לפיה, איך לקלוט את המציאות החוץ גופית. איננו מבינים זאת עדיין, ולכן היא נקראת העולם הנסתר, תורת הנסתר. זו הוראה מיוחדת שניתנת לאדם שבאמת רוצה לצאת מעצמו, ולהתחיל להרגיש את המציאות שמחוצה לו, שהיא כולה השפעה, השפעה לזולת, לאהבת הזולת. מציאות זו הפוכה לגמרי מהמציאות המוכרת לנו כיום, שבה האדם משפיע לעצמו ואוהב את עצמו בלבד; הוא רוצה לקבל לעצמו ודואג רק למה ששייך לו.

 

צריך לעבור תהליך כדי להגיע לזה, זה התהליך שמתואר כאן?

צריך לעבור תהליך, לכן אנחנו נקראים "עם עברי", מלשון לעבור. כל העבודה שלנו היא לעבור.

 

באיזה שלב נמצא התהליך הזה? היכן עם ישראל כיום לעומת התהליך הזה?

עשינו את המעבר, עברנו את המדבָּר. התיקון נעשה ראשית על ידי יציאה מהאגו, זה נקרא לעבור את המדבר ולהיכנס לארץ ישראל. כלומר, במקום לקבל התחלנו אפילו להשפיע. עשינו את זה במסגרת של מדינה קטנה ועם קטן שיצא מבבל. אבל כדי לתקן את כל יתר הבבלים היינו צריכים להישבר ולעבור את חורבן בית המקדש. כלומר, להיכנס שוב לאגו, לרצון לקבל, ולהתפזר בין העמים. עשרת השבטים התפזרו וכיום אנחנו אפילו לא יודעים היכן הם. אבל הם מעורבבים בין כל העמים ועושים את העבודה שלהם כמונו, שכיום חזרנו חזרה לארץ ישראל.

קורה כאן משהו מיוחד, שעליו דיברו המקובלים. אנחנו חוזרים חזרה לא כדי לחזור לארץ ולחיות בתל אביב, ביפו, ברמלה בחולון וכולי, אלא כדי לעבור את השלבים של העלייה מהגלות, כמו ממצרים, דרך המדבר, לארץ ישראל ממש. אנחנו וכל העולם נמצאים כיום בשלבים האלו.

מה שקורה כיום בעולם דומה לתקופת פרעה. כתוב שפרעה "קֵרֵב" 2 את בני ישראל לאבינו שבשמים. הוא נתן להם מכות, התייחס אליהם רע, זרק אותם, כדי שיברחו ממצרים. כך עבד הבורא באמצעות פרעה. פרעה הוא בעצם עבד נאמן של הבורא, של הכוח העליון. כיום אנחנו מרגישים שהכוחות האלה פועלים עלינו ועל כל העולם. הם ממש כפרעה שלוחץ עלינו ואין לנו לאן לברוח.

המשבר הנוכחי מעמת אותנו מול מצב שאין ביכולתנו לעבור אותו, או לתקן אותו כפי שהיינו רגילים. גם לא לברוח ממדינה למדינה. אין מקום טוב יותר או גרוע יותר. המשבר מתגלה לנו בכל מקום ובבת אחת, באופן ברור, גלוי ומהיר ביותר. כך נגיע למעלה – "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". 3

עם ישראל, אותה הקבוצה שכבר עברה את התהליך הזה בעבר, נושאים רשימות וגֶנים מהמצבים שעברנו. עלינו להיות "אור לגויים" ובמהירות רבה ככל האפשר. משום כך, הלחץ עלינו ילך ויגבר יותר מאשר על כל האחרים. ככל שנצליח להעביר זאת במהירות לעולם, לצעוק את הצעקה הגדולה ביותר, כך נחסוך את המכות מאיתנו ומכל העולם. כל העתיד הטוב שלנו תלוי במאבק עם עצמנו, עם יצר הרע, עם העולם שלא רוצה לשמוע, ובעיקר בעַם ישראל שלא רוצה לשמוע, זה נקרא "מלחמת גוג ומגוג".

 

מה זה עניין הברכה והקללה? מהו המנגנון הזה?

אלו הם שני כוחות שבאמצעותם האדם מתקדם.

 

האם הבורא עושה את זה?

בוודאי שהבורא עושה זאת, מלכתחילה הוא אומר "בראתי יצר רע". כלומר, הוא מודה בזה. כל האבולוציה שבה אנו מתקדמים היא על ידי אותו "מקל" שעומד אחרינו, וכל הזמן מכה בנו ומקדם אותנו. ולנו אין כל ברירה, אלא לרוץ לפניו או להתקדם בקצב שלו.

אם אנחנו רוצים להתקדם בקצב המקל, זה נקרא "בעיתו", בזמן הנכון, להתקדם על ידי "בעיטות". אולם, אם אנחנו רוצים להקדים את הבעיטות, שלא יפגעו בנו, עלינו לקדם את עצמנו קצת מהר יותר, ב"אחישנה" – להקדים את הזמן, כמו שנאמר: "ישראל מקדשים את הזמנים", 4 מקצרים את הזמנים.

 

כלומר, מראש נוצר מצב שבו יש שתי אפשרויות?

כן. אפשרות אחת, על ידי הקללה שהיא גם תיקון, מכות הן תיקון. אפשרות אחרת היא על ידי הברכה, כשאנו נמשכים קדימה.

 

אנחנו לומדים שהעניין הוא לכלול את כל הרצונות שלנו. אז מה קרה בהר סיני? העם הסכים להיות "כאיש אחד בלב אחד"?

אין צורך ביותר מכך, את כל היתר אנחנו מקבלים. ודאי שישנה עוד עבודה גדולה שצריכה להיעשות, אבל אנחנו כבר מקבלים עזרה, תמיכה, הוראה שנקראת "תורה", כוח שהוא "משה", שמושך אותנו קדימה מהר יותר ומונע מאיתנו את המכות.

התורה מספרת בדרך כלל על הדברים שהאדם עובר בעל כורחו. אין היא מספרת שהאדם יכול לעבור הכול באופן יפה וטוב, אלא רק מצביעה על המכשולים שיש לפניו, בדומה לספר הוראות המציין מכשולים, בעיות, עבירות וכולי. אם נעבור את הדרך לפי טבענו, בלי לקדם את עצמנו בעזרת ספר ההוראות, נקבל קללות. כזוהי הדרך שלנו יש בה קללות, עונשים ובעיות, משום שאנחנו "עם קשה עורף", 5 כפי שראינו לאורך כל הדרך במדבר. אין התורה מביאה בחשבון שאנחנו יכולים לקדם את עצמנו מהר יותר מהמקל שמכה בנו.

 

כל הבחירה שלנו היא אם לעבור את התהליך בטוב או ברע?

כל הבחירה שלנו היא לרוץ קדימה לטוב, להשפעה, לאהבה.

 

איננו יכולים לשנות את התכנית הכללית?

לא. אבל אנחנו יכולים לקבל אותה באופן אחר, באופן רצוי, ולהרגיש אותה כחיים טובים. כמו ילד קטן שאינו רוצה ללכת לבית ספר, ועל כל פעולה כנגד הוא מרגיש לחץ, מקבל מכות, לא קונים לו דבר, מרגיש סבל ממשי וחיים קשים.