כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "משפטים"

(שמות כא, א – כד, י״ח)

 

 

פרשת "משפטים"

"דינו לבוקר משפט"

"הזקן"

מושגים

"משגיח מן החלונות"

 

 

בפרשת "משפטים" הבורא נותן למשה אוסף של חוקים, דינים רבים העוסקים בתחומים שונים. דינים בין אדם לחברו, דיני עבד עברי, דיני אמה עברייה, רצח, גניבה, הלוואה ועוד. וכן דינים בין אדם למקום, בשר וחלב, שבת, שמיטה וכולי.

משה מוסר לבני ישראל שהבורא יסייע להם בכניסה לארץ ישראל, וגם מזהיר אותם לא לעבוד עבודה זרה. הוא קורא בפניהם מספר הברית, והעם עונה, "נעשה ונשמע". משה בונה מזבח ומקריב קרבנות לבורא ונכרתת ברית בין העם ובין הבורא. משה מבצע את ציווי הבורא, עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית בליווי יהושע משרתו, ושוהה שם "ארבעים יום וארבעים לילה".

בפרשת "משפטים" משה עולה להר סיני, אף על פי שקיבל קודם לכן את כל המשפטים וכל החוקים, ובני ישראל כבר קיימו את התורה והחוקים, בנושא הקרבנות. הדבר מלמד שמשפטים וחוקים לחוד, ותורה לחוד.

הפרשה פורשת לפנינו את כל החוקים של העולם הרוחני, את כל מה שעל האדם לבצע. וכדי שנוכל לבצע זאת, עלינו לקבל את התורה. התורה ניתנה כי "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין". מראים לאדם מיהו לעומת מה שעליו להיות בדרגת "האדם", באהבת הזולת וחיבור בין כולם, בתיקון של כל הרצונות האגואיסטיים שבתוכו.

לכן החוקים באים קודם. מי שמתחיל ללמוד את חכמת הקבלה, מבין שעליו לתקן קודם את עצמו, את היחס שלו לקבוצה, את היחס שלו לעַם, לעולם. לפניו עומדים תיקונים רבים שכולם תיקונים פנימיים של יצר הרע. כשהאדם מבין מה עליו לעשות, מגיע זמן קבלת התורה.האדם לומד לקבל את המאור, שמתקן אותו כל פעם בזמן הלימוד.

כך האדם משיג בהדרגה את העולם העליון, את הבורא, את הכוח העליון שממלא אתהעולם העליון. לכן, "נעשה ונשמע". קודם האדם עושה, ולאחר מכן בכלים המתוקנים שהוא בונה, הוא מגלה את הבורא שממלא את הכלים.

הפרשה מסבירה מהו מבנה הנשמה, כי אין דבר מלבדה. האדם אמנם חי גם עכשיו בתוך הנשמה, אולם הוא מרגיש ומבין את העולם הזה בתוך הנשמה, רק במידה מועטה מאוד, בדרגת הדומם. הפרשה מורה לאדם כיצד לפתוח את הנשמה, את הכלי שלו, לתקן את הרצונות ולהרחיב אותם. דבר המאפשר לו לצאת מגבולות העולם הזה. כאשר האדם מתקן את כל יתר הרמות שבתוך הנשמה, הרצונות המקולקלים, הוא פותח אותם ומגלה בהם את המימד העליון, את העולם העליון. כך בנוסף להרגשתו את העולם הזה הוא מרגיש גם את העולם העליון, כמו שכתוב, "עולמך תראה בחייך". 1

התורה ניתנה כדי שנפתח את עצמנו להרגשת העולם הרוחני, ונחיה בשני העולמות על ידי ההרגשה הנוכחית, על ידי הגוף שלנו, עד שנבין שלמעשה אין זה הגוף שלנו.

גם כיום העולם, כלל האנושות, נמצא במשבר, במעבר מהרגשת העולם הזה, להרגשת העולם הנוסף, העולם הרוחני.

בכנסים על עתיד העולם, מדענים, פיסיקאים, ופסיכולוגים דנים על כך. לטענתם, כל האנושות נמצאת בתקופת מעבר. הם מכנים זאת מעבר קוונטי, מעבר לתפיסה תת מודעת ראשונה חדשה. אם כן, אנו עוברים לחוקים חדשים ולתפיסה חדשה של המציאות.

פרשת "משפטים" אקטואלית מאוד לימינו. גם כיום, אנו מגלים שאיננו יודעים את החוקים הפועלים בעולמנו, ולכן קשה לנו להסתדר בו. כשאנו מתחילים להכיר את העולם, אנו מגלים שכדי להסתדר בו, אנו זקוקים לתורה להוראה, כי "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין".

עלינו להכיר בכך שחסר לנו כוח האור, המאור המחזיר למוטב, תורת האור, חכמת הקבלה, שבאמצעותה נגיע לתיקון טבע האדם. על ידי הטבע המתוקן נראה את המציאות החדשה, המורחבת. כשמשה מגיע עם יהושע להר סיני, הוא משאיר אותו למטה ועולה למעלה, שוהה "ארבעים יום וארבעים לילה" כדי לקבל את כוח התורה, זה נקרא שהוא "עולה מדרגה".

אדם הוא עולם קטן, לכן עליו לראות שהמציאות כולה נמצאת בו. יש בו את כל המשפטים, את כל החוקים, עם ישראל, כל החלקים בתוך הרצון שלו שהוא צריך לסדר, כמבנה הנשמה. האדם משאיר את מה שנקרא יהושע למטה, ואילו משה עולה לפסגת ההר. כשהאדם מסדר את כל התמונה נכון, בשלב זה של ההתקדמות הרוחנית הנקרא פרשת "משפטים", יש כל פעם התקדמות להשגת מטרת הבריאה. האדם מרגיש כעולה להר, ונמצא כבר במגע עם הבורא.

 

בפרשה מפורטים דינים רבים, דיני עבד עברי, בשר וחלב וכן הלאה, המחולקים לשני סוגים: בין אדם למקום, ובין אדם לחברו. מצד אחד, אנחנו אומרים שהכול זה בין אדם לחברו, ומצד אחר, אנחנו אומרים שהכול זה בין אדם למקום. אם כן, מדוע עושים את החלוקה הזאת?

מפני שכל החוקים נועדו לתקן את הנשמה, את הרצון לקבל שלנו. נברא רצון לקבל בלבד, וכל אחד נמצא בתוך הרצון לקבל שלו. הרצון לקבל מחולק לעשר ספירות: כתר, חכמה, בינה,חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הוא גם מחולק לג' קווים, לחמש בחינות, לעביות שורש, א' ב' ג' ד', יש בו הכול.

כולנו חיים בתוך הרצון לקבל, הנקרא "נשמה", והבורא הוא כוח ההשפעה וכוח האהבה הכללי. כשאנו ברצון לקבל שלנו, לא באהבה ובהשפעה, אנחנו לא מגלים את הבורא בתוך הנשמה שלנו, הוא נסתר. אנו יכולים לגלות אותו, רק אם נתקן את הרצון לקבל שלנו שיהיה בעל מנת להשפיע, שיהיה באהבה לזולת. תוך כדי כך מתגלה כוח ההשפעה והאהבה, הנקרא"הבורא".

השאלה היא איך לתקן, ואיך ללכת לקראת התיקון, מה לעשות ולאיזה כיוון ללכת. כל העולם טועה, כולם חושבים שהם צודקים ומבינים מה צריך לעשות בחיים, דבר שהוביל אותנו לדתות ולאמונות רבות. לאיש, מלבד המקובלים באמת, אין משהו גלוי וברור.

לאמִתו של דבר, התורה שלנו פשוטה מאוד, ככתוב "דבר קל הוא". 2 אדם צריך להגיע לקבוצה, שאין עוסקים בה אלא באהבת חברים בלבד, שזוהי מטרתה. אם נהיה "כאיש אחד בלב אחד" נקבל את התורה, ואם לא נעשה כן, כאן יהיה מקום קבורתנו, ככתוב "אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם". 3 כלומר, הכול מתייחס לחיבור. ישנםשני שלבים באהבת האנושות: תחילה, "דעלך סני לחברך לא תעביד", 4 ואחר כך, "ואהבת לרעך כמוך, זהו כלל גדול בתורה". את שני השלבים האלה יש לבצע בקבוצה. כשהאדם נמצא בקבוצה, הוא לומד את כל החוקים שבין אדם לחברו.

כשהאדם כבר מבין, מכיר, יודע ושולט בכל החוקים, ויש לו חושים ורגשות, הוא כבר מבין כיצד להתקדם מאהבת האדם לאהבת המקום, לבורא. הוא עולה להרגשה של "ואהבת את ה' א-לוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". האדם מקבל את השכל, את הרגש, את ההבנהואת הנטייה לכך כשהוא עוסק באהבת הזולת, לכן מגיעים "מאהבת הבריות לאהבת ה'". בכל אחד משני השלבים האלה יש גם תת דרגות.

 

ישנם דינים "בין אדם לחברו" וישנם דינים "בין אדם למקום". מדוע אנחנו מרגישים שקל יותר לבצע את המצוות "שבין אדם למקום"?

מכיוון שבעבודה שבין אדם למקום אדם יכול לומר כל דבר. די לאדם שישים פתק בכותל, וכבר הוא רגוע. זה טוב, כי האדם אינו מקבל תגובה. אף אחד לא אומר לו, אם זה נכון או לא נכון, אם זה מספיק או לא מספיק. לעומת זאת, כלפי החבר, כלפי הקרובים, הרחוקים, כלפי העם, המדינה, האנושות, האדם כבר צריך להגיע לתכלית, לברר האם הוא אוהב אותם או לא.

אהבה היא כשהאדם לוקח את החסרונות של חבריו וממלא אותם עם כל מה שהוא מסוגל. הוא דואג להם כפי שקודם דאג לעצמו, זאת אהבה. אהבה היא לשרת את הזולת בכול, במקום לשרת את עצמי. כיום דבר זה נראה כבלתי אפשרי. לכן קל יותר להסתיר זאת ולומר ש"עם הבורא אני מסתדר אל תדאג". באופן זה אנחנו רחוקים מאוד מתורת האמת.