כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "חיי שרה"

(בראשית כג, א – כה, יח)

 

 

כבר בתחילת פרשת ״חיי שרה״ מסופר על פטירתה של שרה בגיל 127 , ועל ההספד של אברהם עליה. לאחר מכן, מסופר על קניית מקום הקבורה מעפרון החיתי בארבע מאות שקל כסף, וקבורת שרה במערת המכפלה בחברון.

בהמשך אברהם מתנגד לכך שיצחק יישא אישה מבנות הכנענים, ולכן הוא שולח את עבדו, אליעזר, לארם נהריים. אליעזר פוגש שם את רבקה והיא מציעה לו ולגמליו לשתות ממי הבאר, הוא מבין שזאת האישה הראויה ומביא אותה ליצחק.

בסוף הפרשה מסופר על סוף חיי אברהם, שבהם הוא נושא אישה נוספת בשם קטורה, ונולדים להם שישה ילדים. אברהם שולח אותם לארץ קדם ואת ירושתו הוא מוריש ליצחק בלבד. אברהם נפטר בגיל 175 שנים, יצחק וישמעאל קוברים גם אותו במערת המכפלה. לאחר מכן, מסופר על תולדות חייו של ישמעאל ופטירתו בגיל 137 .

מדוע כל פרשת ״חיי שרה״ מדברת על סיום? בהתחלה על סיום חייה של שרה, אחר כך של אברהם, ועל התחלה חדשה של רבקה ויצחק?

יש פירושים רבים לכך שהפרשה נקראת ״חיי שרה״, ומדוע מתחילים בה ממות שרה. לפי חכמת הקבלה יש הסברים רבים, אבל עלינו קודם כול לבחון את הדברים מהזווית הנכונה.

מדובר על אדם, כי כל התורה מדברת על אדם אחד, על פנימיות האדם. כיצד הוא רואה, כיצד הוא מגלה את התכונות, את הרצונות ואת המחשבות שלו, מוח ולב, וכיצד הוא מדמה את עצמו ברצונות ובמחשבות לבורא וכך מגלה אותו, ״בוא וראה״.

הרצון לקבל שבאדם, בין שמתוקן יותר, ובין שמתוקן פחות, באופנים שונים, בדרך כלל כולל בתוכו חלק שנקרא ״נוקבא״, אישה, שכולל את שרה, רבקה וכן גם את קטורה. והחלק הגברי הוא הכוונות שמעל הרצון לקבל. כאן כל הכוונות הן ישמעאל, יצחק, ויש גם את אליעזר וכן הלאה. הפרשה הקודמת מסתיימת בכך שהאדם יוצא מאלוני ממרא, וכיצד הכול התגלגל הלאה עם אברהם, שרה ואלימלך, ואילו כאן אנו רואים שמגיעים כבר לתיקונים שנקראים ״מות שרה״.

כלומר אברהם סיים את התיקון, האדם סיים את התיקון שנקרא ״התיקון של אברהם״, הכוונות של ״קו ימין״, שכולו חסד, שכולו על מנת להשפיע, על הרצון לקבל שנקרא ״שרה״. הרצון לקבל הזה כולו מתוקן, ואז הוא נפטר מתפקידו, סיים אותו והוא מגיע למצב שנקרא ״מערת המכפלה״.

״מערת המכפלה״, הכוונה מצד אחד ה״מלכות״, ומצד אחר ה״בינה״. כלומר המלכות עולה לבינה, ויורדת בחזרה לבינה, והבינה יורדת למלכות. יש התכללות הדדית, של בינה במלכות ומלכות בבינה. אלה תכונות קבלה והשפעה ועד כמה הן מתוקנות ונכללות זו מזו. זה מה שנקרא ״מערת המכפלה״, ולכן שׁם מקום הקבורה של כל האבות. האבות הם ״התכונות העיקריות בנשמה״, אברהם, יצחק, יעקב, אדם הראשון וחלקים נוספים מהרצון לקבל של האדם.

לאחר מכן, מתחילים התיקונים עם יצחק ורבקה. לא יכול להיות שהשמאל המתוקן שנקרא ״יצחק״, יעבוד עם הרצון לקבל שנמצא בדרגת כנען. לכן, עליו לעלות לרמה שאליעזר מוצא לו, אלי-עזר. כלומר יש כאן כוח מיוחד שבא מצד אברהם.

 

עבדו של אברהם.

כן, הוא עבדו של אברהם, אבל הוא בא מצד הבורא, כי הוא הולך באמונה למעלה מהדעת ומוצא רצון לקבל מיוחד, יצחק הוא המשך של אברהם.

קודם כל עלינו להבין שכל האבות ובכלל כל הסיפור שעליו אנחנו קוראים בתורה, מתארים את התכונות הפנימיות של האדם, כך הוא מגיע ממצב למצב, וכך נקראים כל המצבים הפנימיים שלו. תחילה הוא עבד עם הרצון שלו שנקרא ״אברהם״, אחר כך מתוך אברהם נולד הרצון החדש ״יצחק״. ואז מתואר כיצד הרצונות האלו מעבירים ביניהם את התכונות וכך מתגלגלים ליעקב וכן הלאה. כלומר התורה מספרת לנו כיצד האדם משתנה ומשתפר לקראת ההתאמה לבורא, אלה גילויים שבאים מהבורא כלפי האדם.

בשלב זה אליעזר פוגש את רבקה וקונה אותה. עניין הקניין שייך לאישה, קונים אותה. הכוונה שאת הרצון לקבל הזה על האדם לקנות, עליו להשקיע כוחות כדי לצרף אותו לכוונות על מנת להשפיע. תחילה לוקחים את רבקה ומכניסים אותה לאוהל שרה. כלומר הרצון לקבל הזה מקבל שם עיבוד, תיקונים ראשונים, לאחר מכן הוא כבר מיועד להיות חלק כשר לעבודת ההשפעה, להתקשרות עם הזולת בעל מנת להשפיע. וכך, לאחר שהרצון לקבל הזה מתוקן, רבקה כבר יוצאת מאוהל שרה והופכת להיות אשתו של יצחק.

באופן כזה הגיע אברהם לדרגה כזאת שההמשך שלו, יצחק, ממשיך קדימה עם התכונות החדשות שנקראות ״רבקה״, ואז אברהם, אותה תכונה קודמת, אותו רצון קודם, בא לממש את עצמו עם ״נוקבא״ חדשה. עתה יצחק כבר נפרד ממנו, ואותו רצון שנקרא ״אברהם״ ממשיך לתקן את עצמו על ידי קטורה. וכמו שכתוב, לאחר מכן היא יולדת לו שישה בנים. בלימוד חכמת הקבלה, בדרך כלל איננו מדברים על בנות, אבל כדי ללדת חייבים את שניהם, תמיד יש זוג, זכר ונקבה, רצון לקבל עם הכוונה על מנת להשפיע. אנחנו מדברים בדרך כלל על הכוונה

על מנת להשפיע, כי לפי גודל הכוונה משתמשים ברצון, הכוונה היא הקובעת. לכן מדובר בדרך כלל על הזכרים ולא על הנקבות. אברהם גם נותן להם את שיטת התיקון שנקראת ״ארץ קדם״. הוא נותן להם מקום לתיקון. ומכאן אנחנו שומעים שבעולמנו יש שיטות שמתאימות ל״בני קדם״.

 

האם אלה הן תורות המזרח למיניהן?

כן, גם תורות המזרח, כולן באות מאברהם, רק לא באופן ישיר כמו הדתות. בדתות יש ג' קווים, ״קו ימין״ זה האסלאם, ״קו שמאל״ זאת הנצרות ״הקו האמצעי״ זאת היהדות ויש עוד תוספות של תורות המזרח שבאות ממה שנקרא ״בני הפילגשים״. אברהם מלמד את הבנים האלה ושולח אותם קֵדמה, לארץ קדם.

אברהם מעביר ליצחק את התיקון העיקרי שלו ברצון לקבל שהוא צריך לממש עכשיו, כלומר ל״קו שמאל״. לאחר שהוא מעביר לו את התיקון הוא נפטר. הכוונה, שבכך האדם מימש את הרצון לקבל לעצמו, האדם סיכם את התפקיד שלו בצורת אברהם, ויצחק ממשיך אותו הלאה. התכונה שלו שנקראת ״יצחק״, עוברת לתפקוד שלם. ואז יצחק וישמעאל קוברים את אברהם באותה מערת המכפלה ליד שרה, וזאת בעצם כל הפרשה.

רק בסוף הפרשה מדובר גם על הפטירה של ישמעאל, בינתיים גם הרצון הזה מקבל תיקון משלו ונפטר מתפקידו.

 

שרה חיה 127 שנים, אברהם 175 שנים וישמעאל 137 שנים. מדוע חשוב מניין השנים?

כי אלה דרגות ולא מספרים של שנים. אלה דרגות שהאדם מגיע אליהן בתיקון של הרצון המסוים הזה, ואינו צריך יותר מכך. זה מצביע רק על מספר השלבים שהיו דרושים לרצון כדי להיתקן.

 

מה מיוחד בתורות המזרח, מה היא תורת ״בני קדם״? האם אפשר להגדיר אותה כנטייה מסוימת באדם?

קודם כול השיטה היא עם נטייה ל״קו ימין״. שיטה מגבילה, כלומר אל תדרוש מהחיים יותר ממה שמגיע לך. שיטה זו הפוכה מהקיים כיום בעולם, ולכן יש התנגשות רבה. כל אותן ארצות המזרח, הודו, סין ויפן, קיבלו זאת והשתנו, ולקח זמן רב עד שבכלל הגיעה אליהן ההתפתחות האגואיסטית.

כי בשיטה זו היה הכול מושרש על כך שהאדם יסתפק במועט, במה שיש לו הן בגשמיות והן ברוחניות. כל הטכניקה היא בנטייה פנימית בתוך האדם, אבל כדי למצוא בתוך האדם את מקום הרוגע, מקום האיזון, על ידי דיכוי הרצון לקבל בלבד. וזה הפוך משיטת הקבלה, כמו שכל יתר השיטות הפוכות ממנה, רק כל אחת בהיבט משלה. שיטת הקבלה נקראת ״קבלה״ כי היא מבוססת על קבלה, משתמשים בה בכל הרצון. לכן, ״כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו״ 1.

חכמת הקבלה מקורה בבני ישראל שקיבלו אותה מאברהם, יצחק ויעקב, ואחר כך ייסדו אותה ביניהם במסגרת האומה הקטנה. לאחר שייסדו אותה היא הייתה ב״המתנה״ לגלוּת בת אלפיים השנה שעברנו. כי במשך גלות זו חיכינו עם השיטה עד שכל העולם יתפתח ויגיע לאגו הגדול, המופרז. על כך מצביע המשבר האחרון הגדול, הגלובלי.

משום שהאגו התגלה בכל ה״יופי״ שלו, בכל העוצמה שלו, אנחנו יכולים להפיץ שוב את חכמת הקבלה ולממש אותה. מה שאין כן, תורות המזרח היו דווקא בפריחה הרבה לפני כן. הן התפתחו והתגלו כלפי מסות של אנשים, מיליונים השתמשו בהן. כמו כן, גם הדתות הגיעו יחסית למימוש שלהן. למעשה כיום מנסים לחדש אותן, להחיות אותן, אבל אלה כבר שלבים של הכרת הרע בהן, כי בסופו של דבר הן אינן יכולות לשמש את האדם כדי למצוא כיוון בחיים, ובעיקר, הן אינן יכולות לענות על השאלה של מטרת הבריאה, לכן חכמת הקבלה מתגלה.

האדם נכלל מגופו, כמו בהמה, כלומר בדרגת החי. על האדם וגופו להסתפק בצרכים הכרחיים, מה שנקרא ״הגיוניים לחיותו״, במה שהגוף באמת צריך כדי להתקיים באופן רגיל. ובכל מה שמעבר לרצונות הגופניים, ברצונות שהם מעבר לתפקוד הגוף, הנורמאלי, עלינו לכוון לעלייה לעולם העליון. כלומר לפתיחת העולם העליון. כך שכל הרצונות הללו שגוברים בנו מעבר להכרחיות, באים כדי שנממש אותם בהשפעה לזולת.

כיום השיטה הפוכה, על כולנו להיות אגואיסטים כמו הרצונות הללו, בלי התיקון שלהם, ולהשתמש בהם כמה שיותר, לרכוש ולקבל כמה שיותר. זו החברה הצרכנית שהתפתחה במערב, ובעיקר בארצות הברית. זה היה הסמל של כל החברה המודרנית עד לפני מספר שנים, עד שהגיע המשבר.

המשבר מוכיח לנו שאיננו מסוגלים לחיות בלי גבול, בלי סוף, בלי שום הגבלות, ולהיות לנצח חברה שצורכת יותר, שמגלה יותר, שגורמת לנו לקנות עוד ועוד. ה״שופינג״ הפך להצלחה הגדולה ביותר של האדם, וכך כל האופנה וכל ההפרזה באוכל ובכל מה שיש. ברור שלדברים האלה יש גבול, וזה מגיע כיום בצורת המשבר הכללי.

עכשיו אנחנו יכולים לראות את כל הדברים שמתגלים, ולאן האגו שלנו הביא אותנו. קודם כול הוא הביא אותנו למצב כזה, שאדם אינו יכול להסתפק בכלום. ״לימדו״ אותנו שעלינו לרכוש יותר ויותר ולהיות בתחרות בלתי פוסקת בינינו. זה נעשה על ידי כלי התקשורת, הפרסום בטלוויזיה וכדומה, הלעיטו אותנו עם מטרות שקריות.

בנוסף לכך אנחנו קונים ומבצעים הכול לפי מה שמלמדים אותנו לעשות, כדי שמישהו ירוויח, אנחנו גם נכנסים לחובות, ועם זאת אנחנו מעולם לא היינו שמחים. וההסבר לכך פשוט, כי גם מצד הטבע איננו יכולים להיות שמחים, כי אנחנו לעולם לא מתמלאים. כי כשאדם ממלא את הרצון לקבל במשהו, מתגלה רצון חדש. כלומר כשאדם מקבל משהו הוא מרגיש סיפוק רק ברגע שהוא מכניס משהו לתוכו, אולם כשהמילוי נמצא בו כבר אין סיפוק.

מכאן, שהאדם לעולם אינו מתמלא. כמו כן, הכוונה של אותם אנשים שרוצים להתעשר מאיתנו, ומציעים לנו כל פעם מוצר חדש, היא כדי שנמשיך להיות לא מאושרים. כי אם האדם מאושר, הוא לא יקנה שום דבר.

אם כן, התוצאה היא שאנחנו הצרכנים לעולם לא שמחים. לכן האנושות, אחרי הכול, נכנסה לדיכאון כללי עצום. בכל העולם תופעת הדיכאון הולכת ומתפשטת והיא נפוצה ביותר. 40%- 30% מאוכלוסיית העולם נמצאת בדיכאון. ואפשר להגיד שאפילו הרבה יותר, אבל רק חלקם מוגדרים ככאלה, הדיכאון מוגדר כמחלה.

לכן, אנחנו מגיעים למצב שבו עלינו לחדש את שיטת אברהם, יצחק ויעקב, לשיטה המסבירה לנו כיצד לנהל את הרצון שלנו באופן נכון. אנחנו יכולים לעשות זאת דווקא על ידי שיטת הקבלה, כי היא מסבירה לנו כיצד עלינו לעבוד עם האגו שלנו, לא לדכא אותו אלא למלא אותו במלואו. באופן כזה שהאדם נשאר מלא כל הזמן וגם מרוצה מזה ושמח. בנוסף, האדם מגיע לפקיחת עיניים, לפתיחת העולם החדש, שהוא בלתי מוגבל, נצחי ושלם. כלומר האדם מקבל כאן מילוי בלתי מוגבל.

לכן שיטת הקבלה מתגלה כיום, ובאמצעותה ניתן לכל אדם בעולם שיטה להגיע לשלמות. והשלמות היא רק בגילוי הבורא, כי רק בכך האדם ממלא את עצמו.

 

מה הייחודיות של חכמת הקבלה, כיצד קורה שהאדם גם מלא וגם מאושר? הרי הסברת שכאשר האדם מתמלא מיד הוא מרגיש ריק, אם כן מה מיוחד בשיטה הזו?

נכון, זה החוש של הטבע. אם אכלתי משהו, אני שבע וכבר איני רוצה לאכול, באכילה אני מדכא את הרצון לקבל שלי, את הרעב והתיאבון. השיטה עובדת כשאנחנו מתקשרים זה לזה, כך שכל אחד כביכול מאכיל את האחר, כך יש לנו תמיד אפשרות למלא את האחרים ולהתמלא מכך. כך כל אחד מקבל את המילוי שיש בכולם, ואיננו מוגבל על ידי הכלי הקטן שלו. באופן הזה אנחנו מגיעים למילוי בלתי פוסק, כשכל הזמן אפשר להוסיף לאחרים, ולהגיע למילוי בלתי מוגבל בכמות. זה נקרא שהאדם מגיע להרגשה שהמילויים שלו הם בלתי פוסקים,

נצחיים ובלתי מוגבלים, שהוא מגיע לגילוי העולם הנצחי והשלם. כי בעצם הרגשת העולם הזה היא הרגשה בתוך הרצון לקבל שלנו.

כיום אנחנו חיים בתקופה שבה אנחנו ממש מממשים את השיטה הזאת בפועל. ועל עם ישראל לעשות זאת לפני כולם, מפני שאנחנו בעלי השיטה וביכולתנו לעשות זאת. אצלנו זה מושרש בנשמה, מפני שבעבר התקיימנו וחיינו על פי השיטה הזו. אלא שכעת עלינו לחדש זאת כדי להיות ״אור לגויים״, כדי להביא זאת לכל העולם. זה הוזכר גם בפרשה הראשונה, על בבל, שבעצם עכשיו מתגלה שוב ״בבל״ עם אותה שבירה, עם אותה בעיה, ועלינו לסיים את אותה עבודה שהתחיל אברהם.

לכל הפרסומים יש כוח עצום על האדם, כמו לדוגמה עם מכשיר הפלאפון. האדם מרגיש שהוא צריך מכשיר חדש, ואם יהיה לו מכשיר חדש יהיה לו טוב. הוא רוכש את הפלאפון, מתמלא, מוריד אפליקציות ומשחק, עד שכבר אין לו נחמה מכך. הוא מנסה להוריד עוד, למלא את עצמו, עד שיוצא המוצר הבא, הגרסה המתקדמת יותר. כלומר כל פעם שההנאה תיגמר יהיה עליו לרכוש מוצר חדש.

כי האדם ״מסכן״, הוא חייב למלא את עצמו, ולכן הוא מחפש מקור מילוי. אפילו שהוא יודע שהמילוי ייגמר אין לו מה לעשות, זה כמו עם אוכל. הוא חושב לעצמו, אמנם זה ייגמר אבל בינתיים אני נהנה.

 

אנחנו נתקלים במצב הזה פעמים רבות בשיעורים הראשונים, כשאנו מנסים להסביר את הגישה של חכמת הקבלה. בין צורת המילוי הקיימת ובין צורת המילוי עליה מדברת חכמת הקבלה, שבה כל אחד ממלא את האחר ומכך נהנה, יש פער עצום. זה לא ״מתלבש״ לאדם בהרגשה. מה הם שלבי הביניים לאותו אדם שרכש נניח אייפון, כיצד אפשר לתת לו בכלל מושג או הרגשה שיכול להיות משהו אחר שיחליף את מה שיש לו עכשיו?

יש בינינו אנשים שיש להם נטייה להגיע למימוש כזה. לא מפני שהם יפי נפש או אלטרואיסטים מלידה, אלא משום שיש להם רצון חזק מאוד לגלות את האמת. הם אינם יכולים להתקיים בעולם שלנו בלי לגלות את סוד החיים, טעם החיים, מטרת החיים. אלה אנשים עם רצון מיוחד שנקרא ה״נקודה שבלב״. הם באים ללמוד את חכמת הקבלה. הרצון קיים בהם ויש חומר לימוד בשפע ובצורות שונות שניתן לכל דורש בלי הגבלה.

ויש אנשים ללא נטייה לגלות את סוד החיים, הם רוצים ליהנות מהחיים, כל אחד בנטייה שלו, בצורה שלו, בגודל, ברצון משלו. לאותם אנשים יש להסביר שהאדם יכול ליהנות משני כיוונים של פעולות. האחד, לכיוון עצמו, ואז הוא משתדל כל הזמן למלא את עצמו, ונמצא בריצה בלתי פוסקת, כך שהוא מתמלא ומתרוקן וחוזר חלילה, עד שנגמרים החיים. ככתוב ״אין אדם מת וחצי תאוותו בידו״ 2.

הכיוון השני הוא הפוך, על פי גישה האומרת שאפשר ליהנות לא רק מקבלה לעצמי, אלא גם על ידי נתינה לזולת. במציאות קיימות שתי צורות. הצורה האחת, היא צורת הקבלה, העולם כולו נמצא בצורה זו, וכולם משתדלים לממש אותה ככל שאפשר. וכבר מובן שאיננו מצליחים בכך וגם הטבע מתנגד לכך. מצד אחד, יש לנו הגבלה באוצרות הטבע, מצד אחר, יש לנו בעיה עם המשבר, כך שייווצר מצב שנהרוס זה את זה במלחמות.

הצורה השנייה היא צורה מיוחדת, אין כוונה שעכשיו אתן לכולם, כמו נניח אימא שנותנת לתינוק, כי היא מרגישה שזה התינוק שלה והיא מוכנה להשקיע בו את החיים שלה, אין דורשים זאת מאיתנו. כלומר אין מדובר על קבלה נקייה כמו שאנו נוהגים לקבל כיום, וגם לא נטייה נקייה כמו מצד האם לבנה. אלא הכוונה להשפיע לזולת, אבל כשאני משפיע לזולת אני נהנה. כלומר אני מקבל תענוג, מילוי. יש כאן חכמה מיוחדת, שיטה מיוחדת, שלפיה אני יכול ליהנות מהשפעה, כלומר אני מתמלא.

לקבל או להשפיע פיזית זה רק עניין התנאי ליהנות, אבל בסופו של דבר אני נהנה. ובכלל מטרת הבריאה היא שהאדם יגיע לתענוג, להנאה, רק השאלה היא על ידי איזו פעולה? על ידי פעולת הקבלה איננו מסוגלים להגיע לתענוג, ובוודאי שלא לתענוג נצחי, שהרי אנחנו כבר נמצאים במשבר מתקדם ומתרחב. אולם כשאנחנו משפיעים זה לזה אנחנו יכולים להגיע למילוי, רק יש ללמד את האדם כיצד עושים זאת.

כלומר הבעיה היא רק פסיכולוגית כיצד אתן לאחר ואיהנה? חסרה לי הרגשת הקשר עם הזולת כך שאיהנה. נאמר שיש לי חבר ואני אוהב אותו, אזי ככל שאני נותן לו, אני נהנה יותר. לא מפריע לי לתת לו, אלא ההפך, אני מגלה בזה מקור לתענוג, מקור למילוי. כיצד אנחנו יכולים לגלות את השיטה ליהנות על ידי נתינה? ״ואהבת לרעך כמוך״, מגלים זאת על ידי חכמת החיבור, שיטה המבוססת על חכמת הקבלה ועוסקת בגילוי כוח הטבע שמחבר בין כל בני האדם. מטרתה לגלות בעזרת חיבור בין בני אדם, אותו כוח עליון הוא כוח הטבע. השיטה

מושתתת על סדנאות, מעגלי שיח, ופעילויות חיבור מגוונות. בספר זה מתוארת העבודה המעשית של האדם המתנסה בחכמת החיבור.

כלומר אם מושיבים אנשים בסדנאות, לדבר סביב שולחן עגול ומתחילים להפעיל אותם, כך שיתפעלו זה מזה, ידברו זה עם זה, יתחילו להרגיש זה את זה, הם יתחילו להרגיש את עצמם קרובים זה לזה. פתאום הם מתחילים לגלות שנוצר ביניהם חום, כוח מיוחד. כתוצאה ממאמץ של עשרה אנשים למשל, מתקבלת תוצאה משותפת. התוצאה המשותפת הזאת מתגלה להם פתאום כמילוי, כמשהו חם, טוב, הרגשת ביטחון, הרגשת רוגע, הרגשת החיים, הרגשה של משהו שמעבר לחיים הרגילים, שכדאי לחיות בשביל הרגשה כזו. את הדברים הללו יש ללמד את האדם, אבל אין בזה יותר מבעיה פסיכולוגית.

כבר אחרי הסדנה הראשונה או השנייה האדם מתחיל להרגיש שיש כאן משהו מיוחד, הוא מתחיל להרגיש שחרור מלחצים, מכעסים, מתחיל להרגיש שהוא מתמלא, הוא נהנה. הוא מרגיש בִפנים רגשות ומחשבות טובים, ושכדאי לו להשתמש בגישה הזו. ואין זה דורש מהאדם דבר מלבד השתתפות הדדית.

 

מהי פעולת השפעה? את פעולת הקבלה כל אחד מכיר טוב מאוד, אבל אתה אומר שעלינו להשפיע זה לזה. כרגע אנחנו יושבים בשולחן עגול, דיברנו, אני מרגיש באמת חום, אבל מה זאת הפעולה של השפעה שממנה אני נהנה?

פעולה שבה אתם רוצים להשפיע זה לזה ולכולם יחד.

 

מה פירוש ״להשפיע זה לזה״?

להשפיע מצב רוח, הרגשת ביטחון, הרגשת תמיכה, ידידות, חשיבות, חיבור בינינו. על ידי יצירת יחסים כאלה פתאום מגלים שיש כאן רשת מיוחדת שקושרת בינינו, מעין ברית, שבה כולם הופכים להיות גוף אחד. ואז כל אחד מתמלא מהאחרים. כך שכל אחד מתוך עשירייה (עשירייה היא מבנה רוחני של עשרה אנשים הנמצאים בחיבור) מקבל עכשיו מילוי מתשעה אנשים, שכל אחד מהם גם הוא מתקשר לתשעה, ומקבל מילוי מתשעה אחרים. אם כן, אנחנו מגלים פתאום בינינו, מקור של תענוג, מילוי, אינסופי. זה רק תלוי עד כמה אנחנו נכללים זה מזה, עד כמה אנחנו מעודדים זה את זה, עד כמה אנחנו תומכים זה בזה.

כתוצאה מכך מגיעים פתאום לחכמת הקבלה. החכמה כיצד לקבל מילוי, לא על ידי זה שאנחנו הורסים את הטבע, שאנחנו נמצאים בתחרות בינינו ומתאמצים להשיג יותר, האחד על חשבון החורבן של האחר, והמחשבה כיצד לנצל את כולם, אלא ההפך, נוצר מצב שבו אף אחד אינו מפריע לאחר, כולם יכולים לקבל מילוי בלתי מוגבל, כל האנושות, אפילו שבעה מיליארד איש ואף יותר. אנחנו מתחילים לדאוג לכולם, אנחנו יכולים לחשוב כיצד להתחלק, כיצד אם יהיה לכולם טוב, אזי גם לי יהיה טוב וכן הלאה.

כלומר אני חושב על עצמי, אבל אני חושב באופן כזה שפתאום אני מתחיל לגלות שהמילוי שלי תלוי באחרים. אני מעוניין שגם להם יהיה טוב, וכך מגיעים לאיזון, לכן קיימת הערבות ההדדית.

 

אם כן, כשאני יושב סביב השולחן העגול זה לא כדי לפתור בעיה, אלא אני מגיע כי אני יודע שזה כיף?

האנשים בדרך כלל באים כדי לדבר על בעיות.

 

במעגל מדברים על בעיות, אתגרים, או על כל נושא?

הנושא צריך להיות משותף וקושר בין כולם, ודרכו צריכים להגיע לרמה גבוהה יותר, למקום שבו כולם יכולים להיות בהשלמה זה עם זה.

 

לאחר שיושבים סביב שולחן עגול, אם לא יֵצא מזה משהו מעבר להרגשה נהדרת, תמיד יהיו כאלה שישאלו מה יוצא לנו מזה?

אדם חי מהרגשה, לא יותר מזה. אם הוא מרגיש טוב בחיים, דַי לו בכך. למה אני עושה שופינג? איני צריך באמת את רוב הדברים האלה, הרי מרביתם תלויים בארון. מתחילים להבין בהדרגה שאת ההרגשה אי אפשר לקנות באף מקום, וזה הדבר היקר ביותר בחיים. גם זה נושא לדיון באותם שולחנות עגולים, באותן סדנאות.

 

יש יעד לתהליך, אבל רוב האנשים שמגיעים לשולחן עגול לא יבואו שוב, אפילו אם נהנו מאוד, אם אין פיתיון. בכל זאת יש להציב יעד, שאותו ישיג האדם אם ישתתף בכל המפגשים.

אתה מוכר להם אושר. אתה פותח קורס לאושר, שהאדם ירגיש מאושר, יֵצא מהדיכאון, מהכעסים, ייפטר מבעיות רבות וממחלות. שכן, אם הוא יהיה רגוע הוא יהיה שמח. אנשים ירצו לבוא כי זה חסר לכל אחד. רוב האנשים בעולם אינם מאושרים.

 

ירצו בטוח.

לכן מלכתחילה יש לבנות את הקורס, נניח מעשר פגישות, ולהגדיר יעדים.

 

אנשים שמשתתפים בשולחן עגול חוזרים לחיי השגרה. יש אפשרות להישאר ב״שולחן עגול״ בחיי היום יום? אם כן כיצד עושים זאת?

יש לקשור ביניהם דרך אמצעי התקשורת, כמו האינטרנט הפלאפון. לתת להם לקרוא ספרות, לפתח בעבורם ספרות, גם ספרות רגילה, יפה, עם סיפורים, רומנים וכדומה. לשדר מעגלים בטלוויזיה, כדי שיראו סדנה כזאת יום יום, בתכניות שונות.

 

מהיכן יקבלו את הכוח ביחסים היומיומיים ביניהם, במשפחה?

אין צורך לדאוג לזה, זה יגיע אחר כך, הרגל הופך לטבע שני.

 

האם יש ליצור מודלים של השראה שמהם ייקחו דוגמה?

המטרה קודם כול שהאדם ירגיש בפנים, כך שהוא יהיה בטוח שאם הוא מתייחס יפה לזולת, הוא מקבל הרגשה טובה, נוחה, ביטחון, רוגע, חום, וזה מורגש בכל קומת הגוף. אם אדם מתחיל להתרשם כך, הוא יחפש את המקום שבו הוא יכול לקבל זאת בחיים, ואז הוא ימצא. פתאום הוא יגלה שגם במקום העבודה שלו, בטלוויזיה ובאינטרנט אפשר למצוא זאת.

פתאום הוא יקבל הודעות מאחרים, שנמצאים בחוגים ומתחילים להתקשר זה עם זה, כי הם רוצים לחדש את ההרגשה הטובה. כך זה יקרה צריך רק להמשיך.

ובהקשר לפרשה, שרה היא ה״נוקבא״ המתוקנת, הרצון לקבל המתוקן, היסודי, שממנו והלאה ממשיכים את התיקון למדרגות גבוהות יותר. ובכל הרצונות שלנו נמצא את ״חיי שרה״.

  

הפרשה הקודמת