כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "כי תישא"

(שמות ל, י״א - לד, ל״ה)

 

 

פרשת "כי תישא"

"מחצית השקל"

מושגים

סיכום

 

 

פרשת "כי תישא" פותחת בבקשה שעל כל אחד מבני ישראל לתרום מחצית השקל, להקמתה משכן. בפרשה מצוינים פרטים נוספים אודות המשכן כמו: שמן המשחה, השולחן, המנורה וכליה וכן הלאה, מינויו של בצלאל בן אורי בן חור לבעל המלאכה הראשי במשכן, ומינויו של אהליאב בן אחיסמך לעוזרו, והציווי על בני ישראל לשמור את השבת.

בהמשך, בו בזמן שמשה עולה להר סיני לקבל את "לוחות הברית", ובושש לבוא, בני ישראל מבקשים הוכחה לקיום הבורא ולכן דורשים מאהרון לבנות עגל זהב. אהרון נענה לבקשותיהם, לוקח את כלי הזהב שלהם, מתיך אותם ובונה את עגל הזהב. כאשר משה יורד מההר ורואה זאת, לוחות הברית נשברים. הבורא רוצה להרוג ולהשמיד את כל עם ישראל,ומשה מתחנן על נפשם. משה דיבר "פנים אל פנים" עם הבורא, ומבקש להסתיר את עצמו.

בסופו של התהליך הבורא מסכים וכורת ברית עם עַם ישראל ומבטיח לו שייכנס לארץ ישראל. הוא חוזר על הציווי של "שלושת הרְגָלים" ועל איסור עבודה זרה.

 

משה נמצא עם הבורא על הר סיני "ארבעים יום וארבעים לילה", כותב על לוחות הברית ויורד מההר, "ויהי, ברדת משה מהר סיני, ושני לוחות העדות ביד משה, ברדתו מן ההר; ומשה לא ידע, כי קרן עור פניו בדברו איתו", 1 עד כדי כך ששוב היה צריך להסתיר את עצמו מפני העם, משום שפחדו לדבר איתו.

למי שאינו מכיר את שפת הקבלה, קשה להבין שמדובר כאן בהתפתחות הפנימית של האדם. מדובר בטבע שלנו, שהוא הרצון לקבל, רצון אגואיסטי, שצריך לתקן. התורה מדברת רק על תיקון הרצון, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

מטרת התיקון היא לשנות את יצר הרע שלנו, האגואיסטי, שכולו מכוון לעצמו, לניצול כל העולם לטובת עצמו, ולהפוך אותו ל"ואהבת לרעך כמוך", לאהבת הזולת.

התורה מספרת על תהליך שאינו פשוט, שאותו עובר כל אחד ואחד. המשבר הכללי שאנו מצויים בו כיום, יגרום לנו לצאת אל האור, לתיקון, כמו יציאת מצרים. כולנו נמצאים כיום לפני הר סיני, עם אגו גדול, עם כל ה"כלים" שלקחנו ממצרים. במשך אלפי שנות התפתחותה צברה האנושות אגו גדול אולם כעת איננו יודעים מה לעשות עימו, מלבד לברוח ממנו.

כשאנו נמשכים להר סיני אנו מגלים הר של שנאה בינינו. רק הנקודה שלנו, הנקראת "משה" היא שמושכת אותנו קדימה, לקראת החיבור למשהו עליון יותר, לדרגה עליונה יותר, לדרגת "האדם" הדומה לבורא. כולנו עדיין "כבהמות נדמו", 2 אנו עדיין מופעלים מהטבע, על ידי האגו שלנו, באופן נחרץ וטוטאלי, בעוד שעלינו להיות "עם חופשי בארצנו", עַם חופשי ברצון שלנו. "כך הוא דרכה של תורה". 3

כדי לעשות זאת, על כל אחד ואחד, שרוצה לעלות לדרגת אדם, לגלות את הבורא ואת מציאות העולמות סביבנו, ללכת בקו מיוחד, הנקרא "מחצית השקל". מחצית פירושה, לא לימין ולא לשמאל, אלא חיבור שניהם יחד. גם הרצון לקבל משתתף כי הוא עזר כנגדו, כנגדו צריך את ה"מאור המחזיר למוטב".

יש לנו שני קווים, מצד שמאל הרצון לקבל, ומצד ימין האור. וככל שהאדם משלב אותם יחד, הוא מתקן את הרצון לקבל שיהיה כמו האור, בעל מנת להשפיע, "ולילה, כיום יאיר, כחשיכה כאורה", 4 וכך הוא מתקדם. זהו התיקון הראשון – לא יותר ולא פחות, בדיוק מחצית. האדם מתקדם כשהוא משיג את התיקון הזה, את שיטת ההתקדמות הזו.

לאחר מכן יש להכין את המשכן וכליו, את השמן ואת כל הנלווה לכך. התפקיד הזה נמסר רק לבצלאל. בצלאל באדם, שנמצא בצל א-ל, בצל הבורא. הוא מעתיק מהבורא המתגלה לו את כל התכונות, ולכן הוא נקרא "חכם בלב". הוא משלב נכון בין הלב שהוא הרצון, ובין החכמה שבדרך כלל היא במוח. הוא משלב נכון בין ימין לשמאל. לבצלאל יש את חכמת הלב, ולכן הוא זה שיכול להקים את המשכן.

המשכן הוא סידור הנשמה – שאנו בונים בתוכנו מתוך תרי"ג הרצונות שלנו, על פי התכונות הנכונות – שבה כל החלקים מחוברים בהתאמה לבורא, כך האדם נעשה דומה לבורא. ליצר הרע שלנו יש תרי"ג תכונות, שאותן כל אחד ואחד וכולנו יחד צריכים לכוון בעל מנת להשפיע,לאהבת הזולת. מי שיכול לעשות זאת, הוא רק מי שיש בו את תכונת בצלאל, שמעתיק את תכונות הבורא על עצמו והופך להיות כצל שלו.

הפעולה הזו נעשית על ידי התחברות לשכינה, למלכות דאצילות, שמתחילה להעתיק את התכונות האלה מזעיר אנפין דאצילות. לזעיר אנפין יש שש ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, כשהמלכות היא האחרונה שמעתיקה. לכן העבודה שלנו היא להעתיק את שש התכונות האלה מזעיר אנפין, שנקרא "הקדוש ברוך הוא", זעיר אנפין דאצילות, בהתגלות הבורא בכל ימי העבודה האלה.

חכמת הקבלה מציגה את המטרה שלנו – גילוי הבורא לנברא בעולם הזה. באמצעות החושים שלנו, בהתגלות הבורא אלינו, אנו מצרפים את עצמנו ונדבקים בקדוש ברוך הוא יותר ויותר.כשאנו מסיימים להעתיק את שש התכונות, מגיעה ה"שבת", התכונה השביעית המסכמת, שמסיימת את עצמה בעצמה מלמעלה, לכן זה נקרא "אתערותא דלעילא",התעוררות מלמעלה. אור עליון מיוחד מגיע ומסדר לאדם את כל שש התכונות בסדר הנכון, ואין הוא צריך לעשות עוד דבר.

לכן, האיסור לעבוד בשבת כמוהו כאיסור להתערב בחלק השייך לאור העליון. שישה ימים אתה עובד, מברר, מסדר את הקווים, ימין ושמאל, מכוון את הרצון לקבל ואת האור, את המוח ואת הלב. ובסיום אתה מציג את העבודה שלך ואז, "ה' יגמור בַּעֲדי" 5 – האדם מקבל את השלמת המדרגה. זהו בעצם התהליך שעלינו לעבור בתיקון של כל הנשמה, כך שבוע אחר שבוע, עד שאנו מסיימים "ששת אלפים שנה".

עלינו להביא בחשבון שיש בנשמה שלנו רצונות מיצר רע, שאינם מתגלים לנו בראייה ישירה או בבירור ישיר. לכן, יש צורך בבדיקות מיוחדות, שאי אפשר לעשותן אלא על ידי "עגל הזהב". זאת, משום שאינו מסמל נפילה או ירידה כלשהי, או מצביע על אשמים, אף על פי שבתורה זה נכתב באופן כזה.

כל אחד ואחד שעובר את התהליך הזה, חייב לעבור את כל הירידות והנפילות; כפי שהיה עם פרעה במצרים ועם בני ישראל במדבר אחרי מעמד הר סיני. גם כשנעבור מהמעמד הזה הלאה למדבר, ל"ארבעים שנות המדבר", נמשיך לגלוֹת מצבים, שכביכול אינם טובים.

בכל פעם שמתגלים הרצונות הלא מתוקנים אנו "נופלים" בהם, ולכן אין לנו ברירה, אלא לגלותם ולתקנם. כי "אין צדיק בארץ, אשר יעשה טוב, ולא יחטא", 6 או "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן". 7 קודם יש להיכשל, לברר את הכישלון ולתקן אותו, ואז מובטח לנו שלא נחזור על כך. מובטחת לנו שמירה, משום שהרצון הזה כבר תוקן בכוונה על מנת להשפיע ובאמצעותו אנו מתקדמים לאהבת הזולת.

כשהאדם רואה, שלמרות העבודה שעשה אין לו גילוי הא-לוהים, משה אינו חוזר מהר סיני, הוא נמשך שוב לרצון בכוונה על מנת לקבל, לרצון האגואיסטי הרגיל, הנקרא עגל הזהב. הרצונות המקולקלים שבאדם, הנקראים ערב רב שואלים לאן נעלם משה? לטענתם, עלינו להמשיך בדרך, כפי שאנו מבינים בתוך הדעת, על פי הראייה והשכל, ולא למעלה מהדעת.

כשהאדם חוזר להתנהל בתוך הדעת, הוא שמח מאוד, משום שנדמה לו שכך הוא מבין ומרגיש הכול. אמנם אינו עולה למדרגה עליונה יותר, אבל לפחות הוא נמצא בעולם המתאים לו מבחינת האגו שלו. זהו מצב שאנחנו נמשכים אליו מאוד. אנו רואים עד כמה קשה להסביר לכל העולם את מה שהטבע מחייב אותנו עכשיו, מהי שיטת התיקון וכיצד לעלות לדרגה הבאה. הבורא, הטבע, "א-להים" בגימטרייה הוא "הטבע", לוחץ עלינו ורוצה להעלות אותנו, ואנחנו כביכול מתנגדים לזה ב"עגל הזהב", בשמחה ובחגיגה.

כאשר הנקודה שבלב שלנו מתגלה, היא מתנגשת בעוצמה עם הרצון האגואיסטי, ששוב התפרץ. ההתנגשות הזו היא "שבירת הלוחות". ההתנגשות היא בין הנקודה שבלב –שבאמצעותה האדם רוצה מאוד לעלות ולהידבק בעליון, לעלות לדרגה עליונה יותר, לגלות עולמות, אין סוף, להיות במרחב של השפעה – ובין הגילוי שהאדם נמצא בתוך הנקודה של "עגל הזהב", והוא אינו מסוגל לסבול זאת. או אז, נשברים כל היסודות, שבהם היה קודם בקדושה. על החוטאים בעגל נגזר עונש מוות, ואז משה קורא "מי לה' אליי". 8 זהו התיקון על הרצונות שהתגלו עכשיו, הקשורים לעגל הזהב ושאי אפשר להמשיך איתם.

לאחר תיקון כל הרצונות האחרים, שלושת אלפים ההבחנות שהרג משה, הוא עולה שוב להר סיני. הכוונה היא, שאותה נקודה שוב מתעלה בתוך האדם, ושוב הוא מקבל את לוחות הברית. הוא מגלה שוב את הא-לוהות, את הבורא, ומתחיל לרדת למטה עם הלוחות השניים שאינם כמו הראשונים, יש ביניהם הבדל גדול, ביום הכיפורים.

הלוחות הראשונים ועגל הזהב מתרחשים בתשעה באב. משבועות עד תשעה באב אלה הם הלוחות הראשונים, ומתשעה באב עד יום הכיפורים אלה הם הלוחות השניים. ארבעים יום ועוד ארבעים יום, הם זמן התיקון שממנו אפשר להמשיך.