כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "אחרי מות" - "קדושים"

("אחרי מות", ויקרא טז, א – יח, ל)

("קדושים", ויקרא יט, א – כ, כז)

 

 

פרשת "אחרי מות" - "קדושים"

"כִּלאְיים ושַׁעַטנז"

"הוי ארץ צִלצְַל כנפיים"

מושגים

 

 

הפרשות "אחרי מות" ו"קדושים" מחוברות ביניהן. בפרשת "אחרי מות", לאחר מות שני בניו של אהרון – נדב ואביהוא, הבורא מפרט בפני משה דינים שונים הקשורים לאופן שבו אהרון רשאי לגשת אל הקודש במשכן; הדבר כרוך בהבאת קרבנות מסוימים. אהרון צריך לבחור בין שני שעירי-עזים, שהאחד מוקרב כחטאת, והשני נשאר בחיים ונשלח למדבר כ"שעיר לעזאזל".

בפרשה מפורט גם האיסור לשחוט את הבהמה למאכל ללא הבאת קורבן לאוהל מועד. הבורא מורה למשה לצוות על העם שלא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ולא להישמע לחוקותיהם. בסיום הפרשה, הבורא אומר לעם ישראל, לא להיטמא בכל הטומאות שעשו העמים שישבו בארץ כנען לפניהם, משום שאם יעשו כן, הארץ תקיא אותם.

בפרשת "קדושים", הבורא אומר לכל בני ישראל באמצעות משה: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם". 1

בפרשה מפורטות מצוות רבות ושונות, בין אדם למקום, בין אדם לחברו, וכאלה הנוגעות לקורבנות. הפרשה עוסקת ביראת אם ואב, בשמירת השבת ובאיסור עבודת אלילים. חלק מהמצוות קשורות לארץ ישראל, לארץ כנען, במעשר, בפרי העץ, באיסור ללכת אחר עבודות זרות ובדינים נוספים.

הפרשה מסיימת באיסור מוחלט על גילוי עריות ועל ניאוף, שעליהם יש עונש מוות. הבורא מצווה על בני ישראל לשמור את החוקים כשיגיעו לארץ, ולהתרחק מכל המעשים שעשו בארץ מצרים. עליהם להבדיל בין בהמה טמאה לטהורה, וכך יבדיל גם הבורא בין ישראל ובין כל שאר העמים, וכך הם יהיו לו קדושים.

רובנו סבורים שהתורה מדברת על העולם הזה, שהיא מלאה בפעולות גשמיות, ומתוארים בה חיות, בהמות, בני אדם, חפצים שונים, כללי התנהגות בחברה, מה מותר ומה אסור ועוד.

אולם אנחנו שוכחים או שאיננו יודעים כלל, אם איננו לומדים על כך, שהעולם הזה אינו אלא העתקה מהעולם הרוחני.

למעשה, בסיפורי התורה מדברים רק על העולם הרוחני. הכוחות הרוחניים נתפסים בנו כהעתקה מהרוחניות. הם מצטיירים בנו, בהתאם לדרגה שלנו, לתפיסת העולם שלנו. לכן, נדמה לנו שאנו רואים לפנינו עולם ומלואו, מלא בפרטים, בפריטים, שהתורה כביכול מספרת לנו כיצד להתנהג עם כל פריט ופריט, עם כל דבר ודבר, לטובה או חלילה לרעה, לפי רצון הבורא.

רצון הבורא הוא להיטיב עם נבראיו, להעלות אותם לדרגתו, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". 2 כלומר, לגרום להם להיות כמוהו, באהבה ובהשפעה. כי הוא הכלל "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה". 3 הוא הכלל שבאמצעותו מגיעים מאהבת הזולת לאהבת ה', בסיום התיקון שלנו.

לאמיתו של דבר, עלינו לברר את הקשר בין השחיטה של בהמות, או הימנעות מפעולות מסוימות, או ביצוע פעולות אחרות, ובין הדבקות בבורא, לאהבת ה', או לאהבת ישראל, או לאהבת העולם בכלל. עלינו להבין שאין התורה מדברת על תיקונים, מלבד תיקון הלב, ככתוב "ניתנה לאנשי לבב". 4 לכן כל המצוות הכתובות בתורה, כמו שכותב אבן עזרא בפירוש שלו לתורה, נועדו לתקן את הלב בלבד, את הרצון של האדם. התורה נועדה להביא אותנו לאהבה, משום שמלכתחילה הטבע שלנו הפוך מאהבה והוא כולל: יצר רע, קנאה, תאווה, כבוד ועוד, כפי שאנו רואים בגלוי בעולמנו.

לכן התורה מספרת לנו, בהתאם לתפיסה שלנו את העולם הזה, כיצד לתקן את עצמנו, את הרצונות שלנו, בפנימיותנו. משום שאי אפשר לתקן את האגו שלנו בבת אחת, מעל מנת לקבל לעצמי, לעל מנת להשפיע, לטובת הזולת. שכן, התיקונים הרבים שאנו מבצעים ברצונות שלנו הם הדרגתיים.

שתי הפרשיות, "אחרי מות" ו"קדושים", סמוכות ומחוברות, מפני שיש בהן שני תיקונים גדולים. האחד הוא להשפיע על מנת להשפיע ככתוב, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". 5 והשני הוא, "ואהבת לרעך כמוך", שהוא תיקון מתקדם יותר.

התיקון הראשון הוא רק אל תעשה רע לזולת. כשאנו רוצים כל הזמן בטובתנו, התוצאה היא תמיד על חשבון הזולת. התיקון הראשון נמסר לגֵר, לאדם האגואיסט הרוצה לתקן את עצמו. כדי שזה יתקן את עצמו ויעלה מהאגו, מ"אומות העולם" שבו, לדרגת ישראל, כלומר ל"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". בכך אנו מצמצמים את האגו שלנו ולא פוגעים בזולת. השלב הבא הוא הדרגה המתקדמת, "ואהבת לרעך כמוך", שעלינו להגיע אליה.

לאחר כל המצוות והתיקונים הללו, האדם מרגיש את העולם שמצטייר בו, בתוך הרצונות שלו, בכל רצון ורצון מתרי"ג הרצונות שמהם הוא מורכב. כשהוא מתקן את הרצונות הללו מרצונות אגואיסטיים לרצונות של נתינה ואהבה, הוא רואה עולם הפוך, ככתוב, "עולם הפוך ראיתי". 6 הוא רואה עולם עליון, הפועל לפי חוקים חדשים, אחרים לגמרי, חוקי נתינה, חוקי אהבה, חוקי חיבור. כיום לא רק שהעולם מצטייר לנו כמצוי בקשר אינטגרלי, אלא שאנחנו בעצמנו נעשים אינטגרלים, ומתייחסים אליו כך; כוללים את כולם ורואים את הכול כמכלול אחד.

זו הסיבה ששתי הפרשיות הללו מצורפות יחד. התיקון האחד שבפרשת "אחרי מות", הוא תיקון מיצר הרע, ואילו בתיקון השני, שבפרשת "קדושים", אנו מתעלים מעל היצר הרע ומעלים את הרצונות שתיקנו לדרגה הבאה. קודם, כביכול רק ניערנו מהם את האבק, וכעת אנו מעלים אותם לנתינה, לאהבה, למקום הקדושים.

בשלב הראשון, אנו מתעלים מעל הרצון לקבל האגואיסטי שלנו בלבד, ומעבירים זדונות לשגגות, ושגגות למצוות. בשלב השני, אנו מתקנים את הזדונות, שהעברנו קודם לשגגות, למצוות, כשהכול הוא למען האהבה. על ידי כך שהאדם מתייחס לכולם באהבה חלוטה, הוא מגיע לאהבת ה'. זו התוצאה האחרונה שבה הוא מגיע להשתוות עימו, ככתוב, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך", ומשיג דבקות עימו. זוהי בעצם מטרת התיקונים, מטרת הבריאה, מטרת כל הדרך שעלינו לעבור.

הכול מתחיל מהשבירה, מהרגשת הרע, מהכרת הרע, שזה גם המעשה של נדב ואביהוא בפרשה הקודמת, לכן הפרשה קרויה "אחרי מות". כל המעשים שלנו הנמצאים בתיקונים, בנויים זה אחר זה.

אל לנו לשכוח שהתיקונים האמיתיים הם רק ברצונות שלנו, אנו מתקנים את הלב שלנו, והעולם שלנו הוא עולם הדומם, עולם מדומה, שבו אנו משחקים כילדים בחול.

כיום, העולם מצוי בעידן חדש, בפני בעיית המשבר הגלובלי שיש לפתור. זהו ה"תרגיל" שלפנינו. אם ניגש אליו באופן נכון, כפי שהתורה מספרת לנו, נקבל את התורה, את פנימיות התורה כ"תורת אמת". ואז נדע כיצד להגיע לגאולה, מתוך הגלות, מתוך העבירות שכולנו נמצאים בהן, לשלב של "אחרי מות", לשלב של "קדושים".

בפרשה מסופר שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, ואם יקיים את החוקים של הכנענים, תקיא אותו הארץ. פרשה זו תמיד באה בסמוך ליום העצמאות, דבר שמעלה תמיהה חזרנו לארצנו אחרי אלפיים שנה, אולם עדיין אין זה נראה שאנחנו מקיימים בדיוק את החוקים הרוחניים.

גם אין זה נראה שאנחנו אוחזים בארץ ישראל. אנחנו עדיין נמצאים כאן בסימן שאלה. אולי איננו רוצים להודות בזה, אבל זה כך. אנו מודעים לכך שאנחנו עדיין תלויים בשכנים שלנו ובכל העולם. אם העולם כולו ילחץ עלינו עכשיו, לא תהיה לנו ברירה, אלא לעשות מה שיגידו. 

"כל העולם" הכוונה היא לבורא, לכוח העליון שמסדר לנו לעת עתה את התנאים, שעל פיהם נעשה באמת תשובה אמיתית, שנתחיל להיות עם ישראל בארץ ישראל. ישר א-ל משמע, להידמות לכוח ההשפעה והאהבה, לכוח העליון, הדורש מאיתנו להיות ב"ואהבת לרעך כמוך". אם נשיג אהבת אחים על פי חוקי הערבות, חוקי הקבלה, חוקי חכמת החיבור, כפי שאנחנו מפיצים לכולם, נאחז בארץ באמת. ארץ היא רצון, הרצון הפנימי שלנו, והוא זה שקובע בדיוק עד כמה נהיה דבוקים לקרקע, לארץ ישראל.

הכול תלוי בנו. נתנו לנו חלק קטן מסוים, ואם איננו מסוגלים להתקיים בהתאם לחלק זה, אז "חותכים" מאיתנו חלק, ועוד חלק ועוד חלק. זה לא מפני שהשכנים או האו"ם החליטו, זה מפני שאנחנו בתוכנו, איננו מתאימים לארץ ישראל.

עלינו לדעת שהאיום הזה קיים משום ש"לב שרים ומלכים ביד ה'". 7 אם נהיה מותאמים לארץ ישראל, נקבל אותה, ואף אחד לא יוכל לשלוט בנו. הכול תלוי בהתאמה שלנו לארץ ישראל. אם נכוון את הרצונות שלנו לקדושה, "קדושים תהיו, כי קדוש אני", 8 קדושה היא השפעה ואהבה, אין ספק שנקבל אותה גם בעולם הזה, את כל ארץ ישראל, ואף אחד לא יוכל להגיד דבר. כולם יסכימו שאנחנו אלה שבאמת צריכים להיות כאן בארץ. העם שיהיה כאן יהיה עם אחר, "עם ישראל", שיחיה לפי "ואהבת לרעך כמוך", כפי שהיה לפני החורבן.

 

מתקבלת תחושה שאמנם אנחנו בארץ שלנו, אולם עדיין בגלות.

כן. כך כתוב, קיבוץ גלויות.

 

מה פירוש, שהארץ מקיאה את הרצונות?

אם איננו מתאימים עצמנו לרצון אל, לארץ ישראל, הארץ מקיאה אותנו, דוחה אותנו. זהו חוסר השתוות הצורה. השתוות הצורה היא החוק הכללי של כל הטבע, הקובע עד כמה אנחנו מתאימים ונמצאים קשורים ממש לארץ, לקרקע. השתוות הצורה מתקיימת במידה שאנחנו קשורים זה לזה, במידה שאנחנו מגיעים בינינו לערבות, לחיבור, לאהבת אחים. אם איננו כאלה, איננו שייכים לארץ ישראל.

 

האם מדובר על ארץ ישראל כיום? הרי כתוב "רצונות", ולא בני אדם, או אנשים, או ישראלים. האם מדובר על רצונות או על הארץ?

אנחנו לא נמצאים עדיין בארץ ישראל האמיתית. זאת, משום שאנחנו והרצונות שלנו עדיין מקולקלים ושליליים, כולל האנרגיה בינינו, ולכן איננו מאפשרים לארץ ישראל להיות יפה. עדיין איננו מרגישים שהקרקע שלנו פורחת.