סוציאליזם, או קפיטליזם בתחפושת?

הסוציאליזם לפי פירושו של בעל הסולם אינו דומה לשיטות הקיימות היום בעולם שנהוג לכנותן שיטות סוציאליסטיות. ראשית, בעל הסולם כתב את "הדור האחרון" לפני קרוב למאה שנה, וצריכים להבין שהמילה "סוציאליזם" הייתה אז עדיין בחיתוליה. המונח הוא פשוט ומשמעותו שאם דואגים לסוציום, לחברה, לעם, זו נקראת גישה סוציאליסטית. דאגה לעם, לסוציום, לחלוקה של צורכי הקיום, לביטחון ולבריאות. אומנם לא היו אז מערכות כאלה, לא הייתה מערכת בריאות אחידה, פנסיה, ביטוח לאומי, תמיכה לאם חד הורית, לנכים וכולי, כמו שיש היום במדינות מפותחות, שבהן מנגנונים כאלה הם דבר רגיל ואין לכנותם סוציאליזם, אלא פשוט הגנה מינימלית שיש לאדם בחברה, בעם. כיום אנו כבר לא מכנים מדיניות כזו בכינוי סוציאליזם, אבל לדאגה הזו לעם, בכל מיני מצבים שיכולים לקרות לכל אחד ואחד, בעיקר במצבי חולשה, קראו אז סוציאליזם. עד לפני מאה שנה, או אפילו פחות, העם לא היה מוגן כפי שהוא מוגן כיום באמצעות מערכות שונות. לכן הגישה הזו כונתה סוציאליסטית.

אם ניקח לדוגמה את סקנדינביה של היום, נראה שהמימוש של אותה האידיאולוגיה, כלומר של הדאגה לעם, לכל אדם, נמצאת ברמה גבוהה מאוד. אבל בכל זאת לא יכולים לקרוא לזה סוציאליזם, במשמעות שעליה מדבר בעל הסולם, כי סוציאליזם זה קודם כל כשאנו מגיעים לרמת חיים שווה, ואילו בסקנדינביה ובמדינות סוציאל-דמוקרטיות רבות נוספות, המשטרים נשארו קפיטליסטים.

בעל הסולם מסביר לנו שלא צריכה להיות תחרות, למעט תחרות ברמה האנושית, בתרבות, בחינוך ובהשכלה. התחרות צריכה להיות בדברים שעל ידם האדם מעלה את עצמו לטובת החברה, ולא בכך שהוא הורס ומנצל את האחרים כדי להעלות את עצמו. התחרות היא לא על כסף, לא על רווח גשמי, התחרות היא על ההתפתחות הפנימית של האדם. קנאה, גאווה, כבוד, אלה הם סימנים למיניהם, מדליות שהאדם מקבל מהחברה ושאנו מעוניינים לחלק אותם לכל מי שמצטיין, כי בסופו של דבר הוא מעלה בזה גם את עצמו וגם את העושר הרוחני של החברה, את עושר הקשר בין האנשים, את מידת המדע החינוך והתרבות. האדם צריך להישאר בתחרות כזו עם האחרים, כי זה לטובת כולם. מדוע אנו צריכים לאפשר תחרות בתחומים שבהם זה מגיע להרס כללי, ועוד לייחס לכך הצטיינות מיוחדת?

כתוצאה מהתחרות הכלכלית הגענו למצב שהחברות הגדולות נעשו גלובליות, ועכשיו הן מנהלות את כל העולם. הן לא שואלות, אלא להיפך, הן מנהלות את הממשלות, הכול נמצא בידיים שלהם היום. המטרה שלהן היא אך רק רווח מקסימלי ולא חשוב איפה ומה, על חשבון מי או מה. הן פרוסות במקומות שנוח להן, בונות איפה שנוח להן בלי לשאול מדינות, עמים או ממשלות. לכן זה לא סוציאליזם. למרות שבמדינות המפותחות העם מקבל כיום שירות סוציאליסטי, אבל ברור שזו לא צורת משטר סוציאליסטית. אל לנו להתבלבל בין מודל מדינת הרווחה המודרנית, לבין הסוציאליזם, במשמעותו האמיתית, על פי בעל הסולם. עולם המונחים והגישות הכלכליות והחברתיות עלול לבלבל אותנו.

בעל הסולם מציע שנקיים בינינו "חברה אינטגרלית", כלומר חברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת. הכול כדי לתת לכולם, לכל אחד ואחד, ביטחון ורמת חיים אחידה ומקובלת, רציונלית. בנוסף, מטרתה לתת, לכל אחד ואחד, התפתחות רוחנית, תרבותית וחינוכית, כלומר לספק לאדם את שאר הצרכים הפנימיים שלו. צריך לחנך את העם בהתאם, כדי שעל ידי החומריות הוא יספק לעצמו את מה שהגוף שלו דורש, בצורה בריאה ונכונה, ומעבר לה, יתפתח ללא גבול, כאדם.

 

תפקידו ההיסטורי של הקפיטליזם

כבר בתחילת המאה ה-20, ראה בעל הסולם שהארצות המפותחות דאז, מתפתחות לכיוון הלא נכון. הוא ראה את זה, כחכם הרואה את הנולד, אבל אנו, לרבות הממשלות והעמים לא ראינו לאן זה מוביל אותנו. אם אנו חוקרים את התעשייה האופיינית לאותה התקופה, רואים שכבר אז התעשייה לא לקחה בחשבון את טובת העם, או המדינה, ואפילו לא את טובת העולם, אלא רק את טובת עצְמה. לדוגמה, ידוע שאורך החיים של נורות החשמל הראשונות שיוצרו היה ארוך במיוחד, אבל מאוחר יותר, בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, התחילו לייצר אותן בצורה כזו שהן לא תחזקנה יותר משנה, מסיבות מסחריות. אנו רואים כבר אז את המגמה, המטרה, שהייתה מכוונת כולה לרווח הפרטי של האדם, לעצמו, בלי לקחת בחשבון בכלל תופעות לוואי ונזקים שייגרמו כתוצאה מכך. חומרי גלם מתבזבזים שלא לצורך, אנו הורסים את האקולוגיה שלנו, אנו גובים כסף מאנשים וכביכול נותנים להם אפשרות להרוויח, אבל העיקר זה הרווח הפרטי שלנו.

ודאי שבשנותיו הראשונות, הקפיטליזם היה דבר מתקדם. אנו יכולים להגיד את אותו הדבר על תקופת העבדות. אנשים שלא היו כפופים לעבדות הבינו אחר כך שזה משטר מתקדם ובחרו גם הם בעבדות. האם זה הגיוני? כדאי? זה היה כדאי, גם לבעלי הבית וגם לעבדים. לעבדים היה כדאי מפני שהם הבינו שהם מרוויחים פת לחם, הם הרגישו שהם תחת שליטת בעל הבית ולא צריכים לחשוב על כלום. אותו הדבר קרה בימיו הראשונים של הקפיטליזם, כפי שצ'ארלי צ'פלין צייר לנו את הדברים בסרט זמנים מודרניים. זו הייתה תקופה מתקדמת, בעיקר בגלל שהיה צריך להביא כוח אדם מהכפר לעיר. לכן ודאי שזה היה מאוד מועיל, אבל רק לתקופה קצרה, עד אשר אותם בעלי בית הבינו את מה שהם אף פעם לא חשבו עליו, עד שכל הקפיטליזם עבר מוטציה והתחיל לאכול את עצמו.

גם אז וגם היום, נוצר פער בלתי נסבל בין המודל הקפיטליסטי התיאורטי, לבין מה שקרה בפועל. ההנחה שהקפיטליזם ייצר צמיחה ורווחה כלכלית שתחלחל אל כולם, דרך הפירמידה הכלכלית, נכשלה. למעט תקופה קצרה מאוד, מסיומה של מלחמת העולם השנייה ועד לשנות השמונים של המאה העשרים, פירות השיטה הקפיטליסטית לא חלחלו מבעלי ההון, התעשיינים והיזמים, דרך מעמד הביניים ועד השכבות החלשות. הקפיטליזם צמח מתוך המהפכה התעשייתית שהמטרה שלה הייתה להחליף את האדם במכונה, כך שלא תהיינה בעיות וצרות. מה עם האנשים? שימותו מרעב, מה זה חשוב. זו הייתה המטרה מלכתחילה. לא צריכים לייפות את זה במילים יפות. הרי כל אחד ואחד מאיתנו יכול לתאר את עצמו כבעלים של עסק, גם היום רואים שבכל מפעל הוצאות שכר העובדים מהוות את עיקר ההוצאות. המחשבה הקפיטליסטית המקורית הניחה שאם ניתן להביא מכונה במקום אדם, אז מה טוב. האם המעסיק אמור לחשוב על העובדים? ודאי שלא. זו הייתה הגישה הקפיטליסטית מלכתחילה. על ברכי הגישה הזו הקפיטליזם צמח. בהתחלה, כל עוד לא המציאו מספיק מכונות ושיטות, זה איכשהו פעל, והקפיטליזם נחשב למשטר מתקדם, אבל הוא לא היה יותר ממשטר של עבדים. אין כאן מקום לשיפוט, בעד או נגד, צריכים רק להבין את המגמה של כל גישה וגישה.

לגישה הקפיטליסטית הזו, היה תפקיד בהתפתחות האנושות, היא סייעה לתהליכים אנושיים וחברתיים להבשיל, עד לנקודה בה אנו נמצאים כיום, בה העולם מתחיל להבין שהוא צריך להשתנות, כדי לשרוד ולשגשג. דווקא מה שקרה ברוסיה היה התפתחות מוקדמת ולא בשלה של הרעיון הסוציאליסטי. בהתחלה, הם התפתחו יפה מאוד לפי הגישה הקפיטליסטית. סביב מלחמת העולם הראשונה, ובפרט לפני המלחמה, בשנים שבין 1910 עד 1913 הרוסים התפתחו יפה. אם הם היו ממשיכים כך זה היה בסדר גמור, הם היו יכולים לחנך את העם, ואז אפשר היה לעבור למשטר פרו סוציאליסטי, נניח כמו בסקנדינביה או באירופה. אבל מפני שהרוסים אכלו בוסר, מפני שהם שברו את ההתפתחות הקפיטליסטית הנכונה, ולא נתנו לה לגדול ולפרוח ולהגיע לבשלות, אלא קנו את הסוציאליזם לפני הזמן, הם הרסו את עצמם. לכל דבר צריך לתת מקום.

בעל הסולם כותב לנו משהו אחר. כבר בשנות העשרים והשלושים של המאה ה-20, הוא כותב לנו על העולם כעל משפחה אחת, על מערכת סגורה המקושרת הדדית. כך הוא ראה את הדברים. ודאי שההרגשה שלו היא לא ההרגשה שלנו, הוא מתקדם מאיתנו בהרבה. לכן ודאי שהשיטה הקפיטליסטית צולעת, היא תביא אותנו לחורבן, ואכן כעבור כמעט מאה שנה מאז שבעל הסולם כתב את הדברים, הגענו לזה.

 

האם העולם בשל לשינוי הנדרש במודל החברתי-כלכלי?

 

"כי בני אדם אינם מבינים להיזהר ולהסתכל בכל דבר, אם הוא בשל כל צורכו. והגם שהדבר מועיל והוא אמיתי לפי תוכנו, יש עוד להתעמק בדבר, אם הוא בשל כל צורכו, אם כבר התבגרו המקבלים במידה מספקת, שיוכלו לעכל אותו במעיהם; ובעוד שהם מחוסרי זמן התפתחות, הרי האמת והמועיל מתהפך במעיהם ונעשו לשקר ולמזיק".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

אכן זו בעיה, לכן צריכים להתאזר בסבלנות ולתת לכל דבר ודבר להתפתח. זה תלוי בעם, בסביבה ובמצב הכללי. השאלה המתבקשת היא האם היום האנושות מוכנה לקבל את שיטתו של בעל הסולם?

היום אנו נמצאים במחסור בזמן, ובנוסף העולם אינו מוכן. מי שמדבר עם אנשים ברחוב, מתרשם שהם לא יודעים מה לעשות, הם לא מקבלים את שיטת החיבור ואת העובדה שכולנו קשורים זה לזה. הם בקושי מבינים זאת. הם שמעו על כך שהעולם מחובר ושאם קורה כאן משהו, אז בטח שיהיו לכך השלכות במקומות אחרים, אבל הם לא מרגישים את זה בעצמות, הם לא מרגישים את זה ממש על בשרם. לכן אי אפשר לעשות עם אוכלוסיית העולם שום דבר, אפילו שאנו רואים שהתעשייה, המסחר, התרבות והחינוך, הכול נמצא בדעיכה והגורל של כולנו נעשה כגורל אחד. אנו רואים שהעמים עצמם, הסוציוּם עצמו, לא מוכן לעכל את זה, והשאלה היא האם הוא יהיה בכלל מוכן לזה אי פעם?

לעניות דעתי, הם לא יהיו אף פעם מוכנים. אלו אנשים רגילים, שהם כ-90% מהאוכלוסייה, סובלים אבל אינם יכולים להבין מהי הסיבה לסבלם. הם מאשימים וצועקים על הממשלה שלהם, או יכולים להאשים מדינה מסוימת שכביכול עושה להם עוול. התגובה שלהם תלויה באיך מסובבים אותם. אבל להבין באמת מהי הסיבה לסבל, הם לא מסוגלים.

גם מבין המומחים בכלכלה, בסוציולוגיה ופוליטולוגיה (מדע העוסק בתורות הפוליטיקה), לא רואים רבים שמסוגלים לכך. מי שמחפש ומשתדל למצוא אנשים שמסתכלים על העולם בצורה בריאה, שבמבט אחד תופסים את התמונה, מוצא שהם יחידים, מדובר בעשרות אנשים בעולם, ולא יותר.

אנו רואים גם שהמדינות והממשלות חלשות. הן מנוהלות על ידי מערכות הכלכלה שהן בין לאומיות, וידיהן של הממשלות כבולות, הן לא יכולות לעשות דבר. אין כאן שיפוטיות או קביעה אם זה לרע או לטוב, אלא רק ציון עובדה. ברור לנו שיש גופים בין לאומיים, עשירים מאוד, הקובעים מה שטוב להן בכל מקום ומקום על ידי הלובי שלהם, באמצעות כניסה למערכות ממשלות וממסדיות שונות וקשרי הון-שלטון. מה הממשלה עושה? היא דואגת בעיקר לתחום הביטחון וגם להחזיק את העם בגבולות מסוימים. כי המצב הכללי, המצב הכלכלי ומצב הרוּחַ, מנוהל על ידי הקפיטליסטים.

כאמור, ניכר שעמי העולם אינם מוכנים לשיטה של בעל הסולם ולתפיסת העולם עליה היא מושתתת.

 

חינוך העם, מהאדם הפשוט ועד לאליטות

השאלה היא מה מידת המוכנות של עם ישראל, שיש לו תפקיד מיוחד בתהליך התיקון והבנייה של חברה ושיטה כלכלית חדשה. גם עם ישראל אינו מוכן. אם אנו מדברים עם אנשים ברחוב, גם הם לא מבינים את זה. את הסיבות למשבר הם תולים בטעויות של הממשלה ואומרים שזה נובע מהמשבר הכללי בעולם, אבל מה זה בכלל שייך לזה? לכן חכמת הקבלה מסבירה שקודם כל אנו צריכים לחנך את העם. גם בעל הסולם מדבר על כך שאנו חייבים לשוב ולשבת על ספסל הלימודים. אנו צריכים ממש לחנך את העם, לפתוח לאדם את העיניים, בכמה שהוא מסוגל לעכל את זה שאנו נמצאים היום בעולם שהוא שקול למשפחה אחת.

 

"כל העולם משפחה אחת היא".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 821)

 

התלות הזאת בינינו היא עד כדי כך גדולה שבעל הסולם משווה את העולם כולו למשפחה. הוא לא כותב כמו בעם, או כמו בכפר, אלא הוא אומר כמו במשפחה. זהו קשר כל כך הדוק, שהוא לא קשור לכיס או לרווח והפסד, אלא הוא קשר רגשי, הרבה יותר עמוק. האדם צריך לדאוג שזה יהיה מורגש בלב שלו, עד כמה שטוב או רע למישהו, בתאילנד, בסין, או בברזיל, ממש עד כדי כך. איננו יכולים להציג דרישה כזו בפני העם, ולא ברור אם באמצעות החינוך נוכל פעם להגיע ולהעלות את העם להרגשה כזו, שכולנו משפחה אחת. גישת החינוך המבוססת על חכמת החיבור, חכמת הקבלה, גורסת שכן, ואנו חייבים לשאוף לכך.

 

"ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לביטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של הדור האחרון כי כל אשר לו ייתן בעד נפשו".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 467)

 

בעל הסולם לא כותב על חינוך של האליטה הקפיטליסטית, אלא של העם כולו. הוא לא מתמקד באליטות, כיוון שברור לו שצורת המשטר הבאה, לא יכולה להתנהל על ידי אותם קפיטליסטים שרצונם להתעשר בלבד. המגמה שלהם לא טובה. הם אנשים חכמים, בעלי יכולת, אנשים שאפשר לקנא בהם בהמון תחומים, בכוחות הנפש שיש בהם, ובהצטיינות שלהם, חוץ מדבר אחד, הם לא מסוגלים לפעול אלא רק למען רווח פרטי, עצמי. החשבון שלהם הוא חשבון מאד מדויק, הם מוכנים להרוס את הכול כדי להרוויח בעצמם. בצורה כזו הם לא מסוגלים לנהל עולם גלובלי ולא יכולים לצאת מהמצב הקודם, אלא אם כן יראו עד כמה שהעולם נהרס ולא משאיר להם שום אפשרות להתקיים. הם יכולים להקדים תרופה למכה, כי זה מחייב שתהיה בהם רגישות למצב המתקדם. זו בעיה גדולה. הם בכל זאת אנשים שכך התחנכו ומבינים את המצב, שעדיין יש להם אפשרות להתקיים בצורה הקודמת. יש להם במה למלא את האגו, את הרצון הגדול שלהם. השאלה היא כיצד הם יכולים להיפטר ממנו?

אולי אם נציע ונשלב אותם בכל מערכות החינוך המבוסס על חכמת החיבור, באמצעות שילוב של לימוד ופעילויות משותפות ובראשן סדנאות, ונראה להם עד כמה שהם יכולים להיות יותר מסופקים, מלאים בצורה נפשית ופנימית, מכך שהם יהיו המנהלים של החברה העתידית, חברה יפה ומאוזנת שמביאה את האנושות להתפתחות, ואת כדור הארץ לתיקון ולניקוי. ודאי ששווה לנסות, אבל הם יצטרכו לעבור מהפכה פנימית קשה מאוד. כל מה שיש בהם הוא טוב, למעט הגישה. הפוטנציאל שלהם לשמש מנהלים ומובילים גם בחברה החדשה המקושרת הדדית אינו תלוי בכישורים הרבים שלהם, אלא בשינוי פנימי שהם צריכים לעבור. האם נוכל להסביר להם שהגישה שלהם קורסת, שהקפיטליזם והעולם שהוא מעצב, מחשב את קיצו לאחור וגורם לסבל אנושי בהיקף חסר תקדים? שגורלם תלוי בגורל כל העולם, גם אם זה לא נראה להם כך כרגע, כיוון שהם, לכאורה, המנצחים הגדולים של השיטה הקפיטליסטית הנוכחית? אכן הם כבר מתחילים לראות את זה. אבל האם אנו יכולים להביא להם את השיטה החדשה ושהם ירגישו שיש בה גם סיפוק, התפתחות, תחרות, אבל לא על חשבון האחרים?

עדיין לא ברור אם זה אפשרי. אבל ודאי שאם היינו יכולים, הם אנשים מצוינים בניהול ובתחומים רבים נוספים. צריך רק להחליף את המטרה. צריך להעלות את המטרה לרמה יותר גבוהה, זה מה שההתפתחות האבולוציונית שלנו דורשת מאתנו כיום. מה דורשים מאתנו? החברה האנושית חייבת לעגל את עצמה, כמו כל חברה מקושרת-אנלוגית, וההתפתחות שלה צריכה להיות לגובה.

האליטות מורכבות מאנשים שיש להם רצון לקבל גדול, בשפת הקבלה הכוונה לדרגת עוביות גבוהה מאוד של הרצון ובעל הסולם מכנה אותם "האיתנים". יש להם שכל, רגש ויכולת קליטה, תפיסה, ספיגה, מאוד גבוהים, ואפשר להשקיע מאמצים רבים מאוד בתיקון שלהם. אם רק הייתה לנו גישה לבעלי ההון ולמנהלים, זה בהחלט משהו שעלינו לשמוח ממנו ולנסות לעשות. אבל בינתיים, רואים שזה מאוד קשה, ואפשר גם להבין אותם. כשאנו נמצאים במגע עם אנשים כאלה, מורגש עד כמה שאדם כזה אינו מסוגל. אולם השפעת הסביבה על האדם היא משמעותית ולכן צריכים לבנות סביבה שתעודד אותם, שתסייע להם להשתנות. הם יתחילו את התהליך בתור משחק. סביבה כזו צריכה להתחיל ולספק להם הסבר קצר על האגו, על ההתפתחות שלו, על העולם שהפך למקושר הדדית, רק כדי להביא את כולם לרמה שווה של הבנה וראייה. בהמשך, על הסביבה להנחות אותם במשחק, איך נבנה את המדינה העתידית, כדי להגיע למצב בו כולם נמצאים בסיפוק גשמי בצורה שווה, פלוס מינוס, וכל ההתפתחות היא רוחנית, בסיפוק נפשי, כי בהתפתחות הרוחנית שלנו אנו לא צריכים להיות תלויים, לא באוצרות הטבע, לא בזיהום האוויר, ולא בשום דבר אחר. הכול פנימי ורוחני. צריך למשוך אותם לאתגר הזה, לתת להם משימה כזו, לבנות עתיד כזה, איך אפשר להגיע לכך? אמנם לא לבנות בפועל, אלא לקבל מהם עצות. מה הם היו יכולים לעשות, איך בונים את מערכות הכלכלה, התעשייה, השיווק, המסחר וכולי. כי כל המערכות הקיימות נשארות, רק שפעולותיהן מכוונות בסופו של דבר ליצור רמת חיים שווה, ליצור דברים הכרחיים לחיים ולא יותר.

 

דרושים מנהלים בעלי גישה משולבת-מקושרת

 

"והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהיא הרעיון של חלוקה שווה וצודקת, אני רואה אותה לאמיתית ביותר: כי כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו; ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכירה חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה; והקץ לכל הצרות! שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הביטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו הביטחון החזק; ועוד במידה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כוח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותה המידה בשדה אחר; כי שערי ההתחרות והכבוד לא יינעלו לעולם".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

האדם ניזון מתוך החברה, הבעיה היא שהאדם ניזון מסיפוק פנימי. גם הכסף אינו כסף, זה לא המטבעות. כשהאדם מקבל מסמך מהבנק שמאשר שיש לו מיליארדים בחשבון, זה ממלא אותו. עבורו, יש בזה ערך רוחני, לא גשמי. הוא לא מרגיש את השטרות ביד, לא יושב על שק זהב. יש כאן סיפוק של ביטחון, רגיעה מפחדים, מספקות, הרגשת כוח, הרגשת יכולת. האם אנו יכולים לתת לאדם את אותם המילויים, באמצעות כך שהוא מקבל מהסביבה, מעתה והלאה, הערכה, כבוד, הרגשה של תמיכה, אהבה, יחס חם שממלא אותו יותר ממה שכל חשבון בנק ימלא אותו? סך הכול האדם מתמלא מערכים השונים מכסף ורכוש, אם הוא מקבל סיפוק כזה מהסביבה. וזאת מפני שאנו חיים בעולם גלובלי וכל אחד מאתנו הוא חלק קטן מהמערכת הכללית. אם אנו נתייחס בהתאם לאדם העשיר ביותר בעולם, באמצעות היחס שלנו אליו, אנו יכולים לבטל את הצורך שלו לספק לעצמו את אותם המילויים, או להקטין משמעותית את הצורך שלו במילויים כמו כסף, שליטה וכוח. זו פסיכולוגיה פשוטה.

לא צריך להניח מראש שלעשירים, המרוויחים הגדולים של הקפיטליזם, אין מקום ותפקיד, במסגרת השינוי בשיטה הכלכלית-חברתית. מקומם הוא בחברה. השאלה היא לא אם הם ישמעו לנו, אלא האם הם יכולים לשנות את הגישה שלהם, את המערכת הפנימית שדרכה הם רואים את העולם בצורה סלקטיבית, תחרותית ואישית? האם יזנחו את הגישה להרוויח, ועל מנת להרוויח, להרוס, ועל מנת לבנות את היכולת הזו, להוליד וכן הלאה? האם הם יראו את העולם כמערכת המחוברת בכל החלקים והמערכות שלה עבור מטרה אחת, שכולם קשורים זה לזה וחייבים לחשוב על טובת כולם?

האם יתחילו לחשוב איך כל אחד מהם פועל עכשיו לטובת כולם מהשטח שלו, מהחברה שבשליטה שלו? איך הוא כאיבר בתוך הגוף מתייחס לטובת הגוף כולו? איך הוא מספק לכל הגוף את השירותים שלו, בנאמנות כאילו 100% מצורכי הגוף כולו מגיעים ממנו? אם לא נשנה את הגישה שלהם לעולם, הם לא יוכלו להישאר ולנהל את המערכת הכלכלית ואת המדינה.

בתרחיש כזה אנו צריכים אנשים אחרים, שלהם כן תהיה גישה אינטגרטיבית, הבנה והרגשה של העולם המקושר הדדית. ההתאמה לתפקיד תהיה על בסיס קריטריון מהותי אחד, מי שמתאים הוא מי שילמד ויתפוס את הניהול המשולב והמקושר, למרות שאדם כזה אינו משתייך לשכבת המנהלים, לעשירים, לאלה שמובילים כיום, אבל יש לו גישה נכונה לעולם. עוד יצמחו אנשים כאלה, העיקר זה לקדם את כולם על פי העקרונות של החינוך החדש.

אם בעלי הגישה המשולבת והמאוחדת היו נאספים במקום המנהיגים הנוכחיים של ה-G20, אז הם היו יושבים סביב שולחן עגול ומגיעים למסקנה משותפת, הם היו מפתחים תהליכים חדשים. אומנם למנהיגים השייכים כיום ל-G20 יש רצון לעשות משהו בעולם, אך הגישה שלהם ישנה. הם אינם מסוגלים לראות ולקבל את העולם כעולם גלובלי, לכן כפי שהם באים כך הם עוזבים את הוועידות הללו, בלי שום הישגים או החלטות מהותיות.

 

כלכלה חופשית? הפרידה ההכרחית מתרבות הצריכה

גישות כלכליות נבדלות בינהן, בין השאר בהתייחסות שונה למידת החופש הרצויה של הכלכלה. הן מבחינות בין כלכלה המבוססת לחלוטין על שוק חופשי ועל מנגנון ה"יד נעלמה" בקצה האחד, לבין שיטה כלכלית מתוכננת במלואה על ידי ממשלה וגופים מטעמה, בקצה השני. בין שני הקצוות האלה, ניתן למקם כל שיטה כלכלית עכשווית. גם כאן חלו שינויים משמעותיים מאז תחילת המאה העשרים וביתר שאת אחרי מלחמות העולם. הימין הכלכלי, למד על בשרו שכדי להימנע מכשל בתנאי קיצון, יש לאפשר התערבות ממשלתית מסוימת בכוחות השוק. מצד שני, גם משטרים סוציאליסטיים למדו להעריך זאת והחלו לחקות חלק מעקרונות השוק החופשי הקפיטליסטי, כפי שניכר כיום בסין, או במדינות הסקנדינביות. בשני המקרים, הנסיבות חייבו התאמה של התיאוריה הכלכלית למציאות המשתנה.

אשר לגישתו של בעל הסולם למידת החופש של הכלכלה, צריך להבין תחילה מה זו כלכלה חופשית? אין חופש. על איזה חופש מדובר, אם כל העיתונים, כל האינטרנט וכל כלי התקשורת נמצאים בידי קומץ אנשים עשירים ובעלי השפעה שמסוגלים לשלם או ללחוץ. על איזה חופש מדובר? חופש נקרא שלכל אחד יש גישה שווה. איזו גישה שווה יש לאדם הפשוט לעיתון, אם מישהו יכול בטלפון אחד למלא את העיתון במה שהוא רוצה? אין שוויון, הוא אינו קיים.

בנוסף, אם ברצוננו לפתור את כל הבעיות, אז יש להתחיל בביטול ענף הפרסום. פשוט מאוד, אסור לפרסם דבר, אסור לשכנע את הציבור לקנות מוצרים ומותגים רבים מספור. אסור ליצרנים ולמשווקים לפרסם בכלי התקשורת, ואז תוך מספר חודשים העולם יירגע. גם כך 90% מהמוצרים שאנו מייצרים ורוכשים הם מיותרים ומזיקים.

אומרים שמערכת הפרסום היא הקטר שמניע את הכלכלה. זה נכון, כי באמצעות הפרסום אנו מייצרים באדם רצונות מלאכותיים וכתוצאה מכך צריכים למלא את הרצונות האלה על ידי תעשייה מלאכותית שאין בה שום צורך, כך הכול מסתובב לו. הפרסום, שהאדם המודרני מופצץ בו, יום ולילה, בגלוי ובתת מודע, הוא הנדבך המרכזי של תרבות הצריכה, שבתורה נחשבת למנוע הכלכלי מספר אחד, כיוון שהפרסום מעודד את הצריכה הפרטית, שעליה נשענת הכלכלה הקפיטליסטית המודרנית. לכן רואים שהמספרים גדלים. המספרים של המוצרים שנמכרים, של המותגים הקיימים, מספרים המייצגים עלייה בתוצר הלאומי הגולמי, בצמיחת המשק וכולי. אבל המספרים האלה הם מספרים מנופחים, אין בהם תועלת לאנושות. המרוץ הזה אחרי הצריכה והצמיחה מביא רק להרס כדור הארץ, לנזקים אקולוגיים, פגיעה בחומרי גלם וכמובן שגם לנזקים רבים לאדם ולחברה כולה. כמה אפשר עוד להתקדם בצורה כזו?

אם נבטל את הפרסום, אז בצורה טבעית הבועה הזאת תקטן לגודל נורמלי, פחות או יותר, אבל זה עדיין לא נקרא שאנו מגיעים לחברה שמחוברת בכל החלקים והמערכות שלה עבור מטרה אחת. כי אנו נמצאים היום בבעיה נוספת. אנו צריכים להיות קשורים זה לזה, כך הטבע מחייב. יש בפנינו תנאי מיוחד מאוד, לא די שלא נייצר עודף ושנפסיק לפתח בבני אדם צורך מלאכותי בחומריות, אלא מפני שאנו כבר קשורים זה לזה, אי אפשר להתנהג בצורה כזו. כלומר, אנו נמצאים בעיוות כלפי המנגנון הטבעי שכבר החל להתבהר ולהתגלות בינינו.

לכן עלינו להביא את החינוך לחיבור, לחיים בחברה מקושרת, לבני האדם. זה יהיה הרבה יותר קל, כי לאחר סגירתה של תעשיית הפרסום, התוצאה תהיה הפחתה של התחרות וכתוצאה מכך התכווצות משמעותית של התעשייה המסחר והשירותים, של כל המפלצת המלאכותית הזו שטיפחנו במשך שנים, עד שהיא קמה על יוצריה ויצרה שיטה כלכלית שוחקת, מאיימת והרסנית, כלכלה שאנו מרגישים שאנו משרתים אותה, במקום שהיא תשרת אותנו. הפרידה מתרבות הצריכה ומהחומריות המוגזמת היא התפתחות חיובית מאוד עבור האנושות, אבל מה יהיה עם כל האנשים שייפלטו מכל המפעלים שיפשטו את הרגל? התהליך הזה הוא בלתי נמנע, השאלה היחידה היא האם השינוי יתרחש בצורה רציונלית, בשליטה שלנו, או שהוא יתקדם באמצעות משברים, מכות ופשיטת רגל המונית סביב העולם כולו?

ההתפוצצות של הבועה המלאכותית הזו שיצרנו, של השיטה הכלכלית הנוכחית, שהיא ביטוי מושלם לטבע האגואיסטי שלנו, היא תהליך שלא ייקח זמן רב. אם היינו עושים זאת בעצמנו, בצורה רציונלית, בהסכמה בינינו, אז הבועה הזו הייתה מתכווצת באיטיות, היינו שולטים על המצבים האלה ומכבים את השריפות, מנהלים את התהליך ואת המעבר לכלכלה האלטרואיסטית החדשה, המבוססת על משטר של חלוקה שווה וצודקת לכולם ועל ייצור והספקה של צורכי הקיום הנורמליים של כל אדם ואדם, לא פחות, אבל בשום פנים ואופן גם לא יותר מהם, כי העודף הוא שהסב לנו את הנזקים הגדולים ביותר, בכל הרמות. אבל לפי איך שזה מתקדם, לא נראה שכך יהיה. לפיכך, הפרידה מתרבות הצריכה ומהשיטה הכלכלית הדרוויניסטית הנוכחית צפויה להיות קשה. נגיע למהומות ולבעיות בכל העולם, נגיע למהפכות גדולות ולשפיכות דמים, והכול מפני שאנו לא רוצים לקחת לידיים שלנו את כל התהליך הזה, באמצעות חינוך.

 

להקדים תרופה למכה ולחזור לספסל הלימודים

 

"והוא מסביר - "בשעת חורבן של תנועת הפועלים הבינלאומית, חובה להיטהר מדעות קדומות, כשהעובדות מדברות בשפת התבוסה, יש לשבת מחדש על ספסל הלימודים, ולהתחיל במרץ ובהכרת האחריות העמוסה על שכם הממשיכים, לחקור את הדרך ועקרונותיה, כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זווית של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים"".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494 )

 

נכון, קשה מאוד להיפטר מהדעות הקדומות שלנו, זה מחייב אותנו לשנות את תפיסת החיים, וזה נגד הרצון שלנו, לכן זה אפשרי רק באמצעות חינוך, כי פריצת הדרך הרעיונית שבעל הסולם כותב עליה היא ממש נגד הטבע שלנו. אני בעצמי, כמי שעוסק בחכמת הקבלה למעלה משלושים וחמש שנה, לא מתאר לעצמי איך אדם מסוגל להגיע לזה בקלות כזו. יוצא שלחצים, איומים, פחדים, רעב, מלחמה, מצבים קשים כאלה לוחצים בדרך כלל על בני אדם. רק אז הם מסכימים לשמור על צורת חיים מינימלית בלבד מבחינה חומרית, ולהתקיים בשלום ובבריאות, כך שלחם חוקם מספיק להם. אבל זה אפשרי. אולם בעל הסולם כותב כאן על מצב אחר לגמרי, בתקווה כי הפצת חכמת הקבלה תאפשר לאנושות להשתנות ולהתאים את עצמה לחוקי הטבע ובכך לחסוך לכל אדם ולאנושות כולה סבל רב, כלומר להקדים תרופה למכה.

 

"אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אנו לומדים את זה מהטבע, רק בצורה קצת יותר מעמיקה ומתקדמת בהשוואה לנהוג בכל העולם. אם האדם נכנס עמוק יותר לטבע, אז הוא רואה שהוא כבר נמצא במערכת שמחוברת בכל החלקים והמערכות שלה, עבור מטרה אחת. מדענים רבים כיום מדברים על כך. רוצה או לא רוצה, הטבע מקדם אותנו לזה. בשלב הבא האדם חייב להיכנס למערכת הזו, ואם הוא לא יהיה תואם לאותה המערכת, אז הוא יפסיד בגדול, את החיים שלו, ולא מייד, אלא בסבל גדול, בכל התחומים, הרמות, המובנים והאופנים.

כשכל כך הרבה תלוי על כף המאזניים, בעל הסולם קיווה לנהל דו שיח בנושאים חברתיים, כלכליים ולאומיים, מתוך רצון לגבש הסכמה לאומית רחבה, במיוחד על רקע האיומים הרבים על הישוב היהודי בארץ ישראל ועל יהודי אירופה. זו הייתה גם הסיבה להוצאתו של עיתון "האומה" בשנת 1940:

 

"הננו להקצות מקום בעתוננו בשביל "במה צבורית" בעד כל הנוגע לשאלות לאומיות, וביחוד בדבר איחוד האומה. וכל מי שיש לו איזה נושא חשוב לאומי, או איזה תכנית לאיחוד האומה, וכמו כן דברי ויכוח ללבן דברים בנוגע להנושאים הללו - הננו מוכנים לקבלם ולפרסמם בעתוננו".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 504)

 

מה שמדענים מסבירים לנו, אלה לא שיטות. הם מביאים לנו הוכחות בלבד. גם ברשותנו הוכחות כאלה מהפיזיקה הקוונטית, ביולוגיה, זואולוגיה, בוטניקה, גיאולוגיה, ומתחומים רבים נוספים. כל הממצאים כיום מצביעים, ואף אחד לא מתכחש לכך, שכל העולם נמצא כמערכת אחת הקשורה בצורה מחויבת ומחוברת הדדית. זה גם הגיוני, ותמיד היה כך, רק שזה לא היה בולט לעינינו. החברה האנושית לא התקדמה נכון במערכת הזו. על פני כדור הארץ תמיד היו מערכות הדומם צומח והחי וכולם נמצאו באיזון מסוים בקיום שלהם, למעט בני האדם, שבמידה שהתפתחו, הכניסו לאיזון הזה שבטבע, חוסר איזון. כך האדם התפתח עד להכרת הרע בטבע שלו, על כך שאינו נמצא באיזון עם שאר המערכות בטבע.

 

שינוי אנושי קודם לשינוי כלכלי

האנושות מתקרבת בהדרגה למה שחכמת הקבלה מכנה "הכרת הרע" ולמסקנה שאנו צריכים לשנות את עצמנו, להביא את עצמנו לאיזון עם הטבע. זה מה שחסר בכל הטבע. כך נוכל לספק לעצמנו חיים טובים ועתיד בטוח.

למרות הבדלים אידיאולוגיים, חכמת הקבלה מעודדת ומקבלת בברכה שיתוף פעולה עם כלכלנים, מדענים והוגי דעות וסבורה כי הוא עשוי להניב תוצאות חיוביות. ההבנה שאנו נמצאים במערכת מקושרת הדדית, כולנו יחד, מתחילה להתבסס, למרות שטרם חדרה עמוק לעצמות שלנו. בכל זאת, האדם שומע, זה עובר לו ליד האוזן, אבל לוקח זמן עד שזה חודר יותר ויותר, עד שזה מגיע וחודר, ממש מעיר ומנענע אותו, ומגיע לשלב שזה נוגע בתכונות הפנימיות שלו, ברצון שלו, שהוא כבר בודק, האם זה איתו יחד, או לא. למדנו דברים רבים לפני מספר עשרות שנים בבית הספר, ורק עכשיו האדם מתחיל להבין את הפנימיות שלהם. זה לוקח זמן. אבל ככל שנתחיל ללמוד על כך מהר יותר ונדון על כך, הלימוד ישנה אותנו, יקרב אותנו להבנה איפה אנו נמצאים. הרי אנו לא יודעים מה יקרה בעוד יום, איך אפשר לנהל כך את העולם?

השאלה היא האם וכיצד הם יוכלו להרכיב את השיטה ולממש אותה. ניתן להצביע על שני מצבים, המצב דהיום, והמצב העתידי המחויב. איך אנו יכולים לעבור ממצב למצב? האם באמצעות כל החכמה שברשותנו, הפסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, ובעזרת כל האנשים החכמים שבעולם? איך נוכל לעשות שלום בית בינינו? על כך חובתנו לקיים דיונים. לדוגמה, כשמביאים בעל ואישה לבית משפט מחייבים אותם להיכנס לדיון ביניהם. הם לא רוצים לדבר, אז לוחצים עליהם שידברו, כי אין ברירה, או חיים או מוות. כך אנו רואים את תהליך ההידברות. למרות המכשולים, נדון ונתחיל לפזר את כל המידע ואת החינוך הזה ברחבי העולם. אנשים יתחילו לחשוב על כך ובהדרגה יתחילו גם להבין, להרגיש. פתאום נתחיל כולנו להיות יותר כלולים במערכת הקשר ההדדי בינינו. נתחיל להתרגל לכך שאנו קשורים, נכיר באופי המערכת בה אנו חיים. יהיה לאדם שכל ורגש חדשים ומקושרים, במקום אגואיסטיים, פרוטקציוניסטים ואינדיבידואלים, שמהם יש בשפע כיום. האדם יתחיל להבין שאפשר לבנות את הכלכלה, את המודל החברתי, את כל מערכות החיים, בצורה אחרת. היום אין לנו רגש ושכל נכון. לאף אחד. האדם לא מסוגל לתאר לעצמו חברה כזו, היא לא נתפסת אצלו כדבר בר קיימא. הוא אפילו לא שואל את עצמו איך יכול להיות שמערכת כזו תתקיים.

אבל אם הוא ישתנה בפנים, כמו אימא ל-20 ילדים, שחושבת על כל הילדים בבת אחת, אז אין בעיה, כי הם כלולים אצלה כולם בתוך הרגש שלה. גם אצלנו זה צריך להיות כך, שכל העולם מתקבץ לפתע ונמצא אצל האדם בפנים, במערכת הרגשית שלו. אז לא יהיה לו קשה לחשוב על כולם והוא יוכל לבנות כאלה מערכות, ולקיים אותן.

הבעיה היא רגשית, פנימית שלנו. אנו צריכים, מבפנים, לבנות כאלה מערכות, להביא את האדם לצורה של אדם חדש, אדם מקושר, מחובר. איך? באמצעות חינוך. בנסיבות כאלו לא יחסרו לנו חכמים מכל התחומים, בכלכלה, בפוליטיקה, במבנה החברה, שיוכלו לבנות את המערכות האלה בצורה הדרגתית, כדי שנעלה לרמה חדשה של קיום ועולם.

אומנם השינוי אינו פשוט, כפי שבעל הסולם כותב כאן, מפני שזהו שינוי פנימי של האדם. אבל מרגע שהוא הופך לנחלת הכלל, כלומר, מרגע שההמונים יעסקו בזה, אז מתחילים להבין, שיש כאן עוצמה כללית שפועלת על האדם. כשכל העולם חושב לכיוון אחד, גם הוא מתחיל לחשוב כך. אנו רואים את זה מהסקרים, עד כדי כך אנו קשורים זה לזה. אם כך, אין פה בעיה. העיקר להתחיל להוציא את השיטה הזו החוצה, לעולם.