עתיד העולם בשינוי האדם

כיום, איננו מסוגלים לפתור שום בעיה בעולם, לא בעזרת כסף, לא בעזרת כוח ולא באמצעות אמצעים אחרים למיניהם שבעבר היו אפקטיביים. העולם השתנה וההתפתחות של הרצון קידמה אותו לדרגה בה הדרך היחידה לפתרון הבעיות הרבות שאנו מתמודדים איתן היא שינוי האדם. מדובר על אתגר משמעותי המחייב מאמץ גדול מצידנו, באמצעות "החינוך האינטגרלי" ומערכת של לימוד להמונים, להביא לכל אדם את ההבנה באיזה עולם אנו חיים, ולאיזו צורה, בין אם אנו רוצים בכך או לא, אנו חייבים להיכנס. מהי צורת החיים, מהו אופי היחסים בינינו, מהי מערכת היחסים הנכונה בין היחיד לחברה ומהו השינוי שהאדם עצמו צריך לעבור, כדי לא רק לשרוד, אלא לפרוח, להיות מאושר ולהתפתח מבחינה פנימית ורוחנית. או שהשינוי הזה יקרה כתוצאה מלחץ שלילי, על ידי התפתחות בלתי רצויה, או שזו תהיה התפתחות רצויה, אפילו מצידנו, שבמסגרתה נהפוך ליותר ויותר מחוברים, כפי שמתבקש מחיינו בעולם שקושר את כולנו יחד, בתלות הדדית הדוקה, אפילו בעל כורחנו. עלינו להגיע למצב בו נרגיש את עצמנו כנמצאים ברשת קשר אחת הדדית, חיים מתוך ערבות הדדית בינינו, מקיימים מערכת שמספקת לכולנו את החינוך וההשכלה הנכונים, אודות הרשת הרוחנית שמתגלה מתוך האנושות, כתוצאה מהאבולוציה, מההתפתחות של הרצון.

לכן, בראש ובראשונה אנו צריכים לראות את החינוך הזה כיסוד, כאלמנט המרכזי, שבלעדיו אי אפשר יהיה לעשות שום דבר. החינוך ישנה את האדם ואת מערכות היחסים בינינו, בכל הרמות. הוא יביא לאנשים הרגשה של איחוד וחיבור ביניהם, לא בגלל שאנו יפי נפש, אלא בגלל שהרגשה כזו מחויבת כיום מצד הטבע. החינוך יבנה בנו את הנחיצות לפתח את ההרגשה הזו בינינו, ואת ההבנה עד כמה היחסים המתוקנים בינינו רצויים, כי הם, ולא הכסף, מספקים לנו את הביטחון. מהם נגזרים גם היחס הנכון אל הסביבה האקולוגית והאנושית, ואופיין של מערכות החינוך ושאר מערכות החיים שלנו.

זו גם הסיבה לכך שכל התכניות של הכלכלנים הבכירים, ממשלות ובנקים מרכזיים, לחלץ את הכלכלה מהמשבר, אינן מחזיקות מעמד ולא נושאות את התוצאות המקוות. הם לא לוקחים בחשבון את התהליך שאנו עוברים, בצורה מחויבת שאינה נתונה לבחירתנו. בחכמת הקבלה יש מושג הנקרא "מכבש ההתפתחות" והוא זה שחוצב וסולל עבורנו את הדרך, הוא בונה את הכביש, וכל מה שלא נמצא על אותה הדרך דינו להיכשל ולהעלם. זוהי הסיבה שעלינו להיות קשובים למכבש ההתפתחות, לקחת אותו בחשבון בכל מה שקשור לצורה בה אנו מתייחסים זה אל זה ומארגנים בהתאם את כל מערכות החיים שבנינו, לרבות הכלכלה והחברה. מכבש ההתפתחות אומר לנו שהכול צריך להיעשות רק מתוך חיבור בינינו. חיבור יהיה לבטח, בטוב או ברע, הוא עובדה מוגמרת. רק מתוך החיבור, נוכל גם להבין מה יהיה עם המטבעות, עם הכלכלה והפיננסים, עם התעשייה והשגשוג הכלכלי שאנו מחפשים כיום ללא הצלחה. הכול נגזר מהשינוי בקשר בינינו, כדי שיתאים לתלות ההדדית ההדוקה בינינו, בעולם שעבר תהליכי גלובליזציה ואינטגרציה מואצים.

 

הכסף כנטל, והשיתוף כנכס כלכלי

אנחנו צריכים לזהות במה אנו יכולים להתחיל להוריד, בצורה טבעית, את כל העומס הרב שמביא איתו הכסף ממערכת הבריאות, מערכת החינוך, מערכת הביטחון ומכל שאר המערכות שבנינו, שכיום מושתתות על כסף.

במצבנו הנוכחי, אנו משלמים על כל פרט, שירות או מוצר. אם צד א' לא משלם לצד ב', צד ב' לא עושה דבר, אפילו לא תנועה קלה עבורו. את ההתנהגות הזו הכלכלנים מבינים, מחשבים עלויות ומתמחרים מוצרים ושירותים בכל תחומי החיים שלנו. כמה זה עולה ולמי, מי משלם ומי המקבל. כך מתפקדת כיום הרשת האגואיסטית שלנו. כל עוד כולנו הופעלנו והתייחסנו זה אל זה על ידי האגו, שהיה אינדיבידואלי, יכולנו לעשות חשבונות נכונים בינינו. אומנם היו קשיים אובייקטיביים בהתנהלות הכלכלית שלנו, גם בגלל שלא פשוט לחשב את הכול במסות גדולות, אבל בסך הכול הקיום הכלכלי של כל אחד תלוי ומחושב לפי היגיעה שלו, ויגיעה נמדדת בכסף. בכל מקום, כמות, ואיכות היגיעה נמדדות בכסף, וכמו כן אנו יכולים לקנות את היגיעה של מישהו אחר, ובאמצעות הכסף כאמצעי תשלום, להעביר את היגיעה ותוצריה מזה לזה. בחיים כאלה, כמות הכסף משקפת את כמות היגיעה של האדם, את האנרגיה שהוא מוציא, רוצה לקבל או לתת. אבל אם מדובר על מצב שבו אנו מגלים את מערכת הקשר בינינו, את העולם המקושר, בו כולנו תלויים זה בזה, את המערכת שמחייבת אותנו להיות בקשר הדדי, אז הכסף מפסיק להיות אלמנט מרכזי בקשר בינינו והדגש עובר למה מחייבת אותנו אותה מערכת הקשר שהתגלתה בינינו. לא האגו של האדם מחייב אותו לעשות חשבון על כל דבר, אלא למרות שהאגו נשאר, החשבון החדש שאנו מחויבים לעשות נובע מכך שמערכת הקשר בינינו מהווה שיקול נוסף מרכזי. לדוגמה, כמו במשפחה, להורים אין ברירה, הם משקיעים בילדים, עובדים כדי לפרנס את המשפחה, חייבים לספק למשפחה את צורכי הקיום הבסיסיים שלהם ואפילו מקיימים קשרים דומים עם בני משפחה רחוקים יותר מהמשפחה הגרעינית, מקבלים ונותנים. כלומר, יש קשרים שאי אפשר למדוד אותם בכסף, קשרים של קרבה.

כיום, אנו צריכים להתחיל לקחת את הקשרים האלו בחשבון. מה נעשה? במידה שבה אנו מעלים את רמת ההתפתחות, הלימוד, הכרת החברה שלנו, במה היא משותפת לכולנו, כמו קיבוץ, כפר או מושב, בהם כולם משתתפים ושותפים למערכות חברתיות וכלכליות רבות, כך אנו מתחילים להבין ולהתחשב בהקלה הפוטנציאלית שיש בחיים משותפים כאלה, בהם היחסים בינינו אינם מושתתים על כסף, אלא על קרבה ושותפות גורל. ליחסים כאלו השפעה חיובית על יוקר המחיה ועל העול הכספי והמנטלי שנלווה ליחסיים הנוכחיים בינינו, בהם הכסף הוא שיקול מכריע וכל אחד נאלץ לדאוג לעצמו. לדוגמה, שירותים עירוניים כגון ניקיון, שמירה, גינון, חינוך ורווחה, יכולים להפוך לנושאים מרכזיים בהם התושבים מעורבים, פעילים, אחראיים. שיתוף כזה לבטח יביא איתו גם תוצאות כלכליות חיוביות, כמו חיסכון בחשמל, בגז, במים, בהוצאות שיטור פיקוח ובמרכיבים מרכזיים נוספים של יוקר המחיה.

כך, נגלה, כביכול בצורה פתאומית, מקורות ומשאבים כלכליים רבים מאוד, שכיום מתבזבזים במערכת, בגלל המאפיינים האגואיסטיים והאינדיבידואליים שלה. כך, בשל העובדה שאנו מרגישים את עצמנו כחלק מסביבה, חברה, מערכת אחידה, אנו יכולים לקחת על עצמנו, בהתנדבות משימות חברתיות רבות ולשפר את איכות חיינו ואת מצבנו הכלכלי. לא מדובר רק על חיסכון בהוצאות, אלא על מיצוי הפוטנציאל הכלכלי האדיר החבוי בערבות ההדדית בינינו. עודפים רבים, בכסף, רכוש, כוח אדם, תמחור עודף של מוצרים ושירותים ובתחומים רבים נוספים, יתפנו ויופנו לרווחת הכלל, במקום לשרת אינטרסים צרים וקשרי הון-שלטון. כשאנו מקבלים על עצמנו מערכת יחסים כזו בינינו, העומס הנוכחי על מערכות החיים פוחת דרמטית ולא רק שהחומריות תשתפר ותעיק פחות מבעבר, אלא ההקלה תוסט ל"כסף החדש". כלומר להתחייבויות החדשות של כל אחד מאיתנו, לעבוד ולשרת את החברה ורווחת הכלל, בשעות הפנאי, לפי היכולות של האדם ובהתאם לדרישות ולצרכים של העירייה.

הרוח החדשה הזו, יחד עם ההקלה הכלכלית, איננה מוגבלת לרמת העיר בלבד, ויש לה תפקיד ופוטנציאל משמעותי גם ברמת המדינה. למשל, אפשר להקים מחסנים של עזרה הדדית, מוסדות של גמילות חסדים ועמותות דומות. גם ההשפעה על תקציב המדינה יכולה להיות חיובית ודרמטית, אם החשבונות יתנהלו על בסיס מערכת הקשר החדשה בינינו, מתוך דאגה, נכונות לוויתורים הדדיים, התחשבות וערבות הדדית בינינו, במקום על בסיס מאבקי כוחות, ניגודי אינטרסים, קשרי הון שלטון ומנטליות של קח כפי יכולתך. ברובד העמוק יותר, רק בהתאם לרמת החינוך שהעם יקבל ולפי רמת השינוי שהסביבה תחולל בו, בין השאר באמצעות השפעת כלי התקשורת, אנו יכולים לדבר על היחסים החדשים בינינו ולעבור מהכסף הישן שמפריד בינינו, לכסף החדש.

 

התערערות האמון בכסף, בזהב ובמערכת הפיננסית

אנשים עדיין לא איבדו את האמון בכסף וממשיכים להחזיק בו ולעבוד תמורתו, למרות המשבר הפיננסי שפרץ ב-2008 ושאיים למוטט את המערכת הבנקאית והפיננסית, למרות הדפסה והזרמה סיטונאית של כספים מממשלות ובנקים מרכזיים, ולמרות שמאז ניתוק הקשר בין הזהב לשטרות הכסף שלנו, מרבית הערך של הכסף אינו מיוחס לנכסים כלכליים אמיתיים, אלא לאמון בסיסי בשיטה כולה, מצד כל השחקנים בשוק הכסף. מדוע שיטת הכסף נותרה איתנה? ראשית, מדובר על הרגל, אנשים לא משקיעים בכך מחשבה רבה, עבורם כסף זה כסף. מבחינתם לכסף שברשותם יש כוח קנייה והוא משרה בהם ביטחון. הם משתמשים והוא מקנה להם אפשרות לרכוש את הכול. אין דבר שאנו לא יכולים לקנות, ממוצרי מזון בסיסיים ועד למכונית, דירה, תכשיטים וטיולים. התרגלנו להוציא שטרות מהכיס, לשלם ולקנות. זו עובדה. האדם קצר ראייה, הוא מאמין במה שיש לו ביד, הידיים שלו זה הוא. בשלב מסוים במהלך המשבר הפיננסי, הייתה בהלה מסוימת והאמון במערכת הבנקאית נסדק, כלומר לא האמינו לְמה שיש בבנק. במדינות בהן המשבר היה חריף במיוחד, כמו ביוון, קפריסין ובמדינות אחרות, ערך הכסף נפל חדות ואחר כך עלה לפתע, מבלי שלאדם הייתה כתובת לפְנות אליה, כל המשחק הזה התנהל למול עיניו, בלי שום יכולת שלו להשפיע על מה שהתרחש. במקרים דומים בעבר, של משברים פיננסיים, הממשלות היו אלו שהתערבו וכיסו את החובות, ייצבו והסדירו מחדש את המערכת הפיננסית, אבל היום המצב הפוך. הבנקים הם השולטים על הכול, לרבות על הממשלות. זוהי אחת הסיבות שהאדם אינו מאמין לשום דבר. גם הזהב חדל להיות מפלט קלאסי ליום סגריר, בגלל הנזילות הנמוכה שלו. נניח שהאדם מחזיק זהב לעת חירום ונאלץ להשתמש בו באופן מיידי. עד שהוא מעמיד אותו למכירה ועד שמישהו מעוניין לקנות אותו, הוא מהווה נכס לא נזיל. עבור המדינות, מדובר ברזרבה חשובה למקרי חירום, אך גם המעמד הזה של הזהב מתערער בהדרגה. כבר לפני אלפי שנים חז"ל אמרו לנו ששליש מרכושנו צריך לאגור בשטרות, שליש בזהב ושליש בנדל"ן, ובצורה כזאת האדם צריך לשמור את עצמו. כלומר, אם ערך השטרות נפגע, אז לפחות נשאר הזהב, שאפשר לממש, ונדל"ן שבכל זאת צריך. על פי העיקרון הזה מומלץ לאדם להשקיע גם את העודפים שלו, בחלוקה לשליש, שליש, ושליש.

המטבעות הדיגיטליים החלופיים, כמו הביטקויין ודומיו, קשורים לשיטה הכספית הקיימת, הם לא נמצאים על פלנטה אחרת. יש הבדל גדול ביניהם לבין ההצמדה של ערך הכסף לזהב (Gold standard) עד שבוטלה, בהחלטה אומללה, בשנות ה-80 של המאה הקודמת. שיטת הייצור והשליטה הנוכחית על כמות הכסף, בין של המטבעות הסטנדרטיים או האלטרנטיביים, מנותקת ממגבלה אמיתית על הכמות של הכסף ומבוססת על כמויות משתנות בקצב מהיר. בכל רגע, הבנק הפדראלי בארצות הברית יכול להדפיס מאתיים מיליארד דולר נוספים לשווקים ולמשקיעים אין שליטה על כך וגם יכולת התגובה שלהם מוגבלת. בעבר, אי אפשר היה להדפיס יותר משווה ערך לכמות הזהב שהייתה ברשות הממשלה והבנק המרכזי ולפיכך כמות הכסף הייתה קשורה לכמות הזהב. אבל לאחר ביטול הזיקה החזקה הזו בין כמות הכסף לזהב, ניתן להדפיס כסף כמעט ללא שום מגבלה. סכומי העתק שהוזרמו ומוזרמים לשווקים הפיננסיים ולכלכלה כדי לחלץ אותם מהמשבר הנמשך מאז 2008, עלולים לפגוע בערך הדולר ובמקרה כזה, ברור שייפגעו גם כל המטבעות האלטרנטיביים הניתנים להמרה לדולרים.

 

מטבעות חברתיים והתנועה לשינוי מוניטרי

יש כלכלנים ופעילים חברתיים שמנסים להחדיר לשימוש מטבעות חברתיים, במקביל לשיטת הכסף הקיימת, מטבעות שמקבלים בתמורה לשירותים שאדם נותן לזולתו ושניתן או להמירם לכסף רגיל, או לצרוך בהם שירותים ומוצרים אחרים. אבל יש הבדל מהותי בין המטבעות החברתיים האלה, המבוססים על העברת תמורה חדשה כלשהי, מטבע חדש, ללא שינוי האדם, לבין השינוי הפנימי באדם וההשלכות הכלכליות שלו, במערכת הקשר שמתגלה כיום בינינו. שינוי האדם הוא תנאי מקדים לכל שינוי במערכת הכלכלית או המוניטרית ובלעדיו כל הרפורמות למיניהן ייכשלו, כולל הניסיונות לבנות קהילות חברתיות באמצעות שימוש במטבעות חברתיים. הניסיונות האלה משולים להליכה עם קביים במקום רגליים והם לא יצליחו. מהו ההבדל? במקרה של מטבעות חברתיים ווירטואליים למיניהם, אם אדם לא משקיע את עצמו בחברה בגלל שהוא מרגיש שהוא חלק מהרשת הכללית, וההרגשה הזו היא שמעוררת בו מחויבות כלפי החברה, אז לא מדובר על שינוי אמיתי, אלא על צביעות, או לכל היותר על שינויים טכניים שזמנם קצר ותועלתם מזערית.

מי שמאמין במטבעות החדשים, במטבעות הדיגיטליים כמו הביטקויין, או במטבעות החברתיים והקהילתיים למיניהם, יתבדה, כי הם לא פותרים את הבעיה. הסיבה לניסיונות להשתמש במטבעות כאלה מקורה בכך שאנשים מאבדים את האמון בשטרות הקיימים, חלקם נמצאים במצוקה כלכלית ופיננסית ולכן הם נעזרים במטבעות ובפעילות חברתית מקומית. אבל אין בפתרונות המקומיים האלה עתיד, אלא הם לא יותר מניסיונות צולעים, לא רציניים והם חלק משוק פרוץ ובלתי מבוקר.

העיקרון של תשלום באמצעות יגיעה לטובת הזולת מודגם בסרט מדע בדיוני על אנשים שלכל אחד מהם יש בפְנים מנוע שעובד, ולכל אחד מוקצה מלכתחילה זמן מנוע של 50 שנה. האדם יכול להעביר את זמן החיים שלו למישהו אחר. למשל, כשהוא נכנס לקולנוע, הוא משלם על כך דקה, על קניות בסופר הוא משלם שתי דקות מהחיים שלו, וכך הוא משלם בזמן מהחיים שלו, תשלום ביגיעה, תשלום בזמן החיים. באותה צורה הוא יכול גם לקנות את החיים שלו, אם הוא הולך לעבוד אצל מישהו, כי השכר שלו הוא תוספת דקות או כמה שעות לחיים. סיטואציה דומה מתרחשת עם הכסף. עלינו להבין שאנו נמצאים בתהליך בו הטבע מחייב אותנו להתפתח, מחייב להתפתח לכיוון הקשר בינינו. לכן ניסיונות חברתיים ומוניטריים למיניהם, שאנו נבצע, מחוץ לתחום של שינוי ההתקשרות בינינו, לא יחזיקו אלא ייכשלו. כל המאמצים שלנו צריכים להיות מכוונים רק להתקשרות הנכונה בינינו, וכתוצאה ממנה נראה מה אפשר לשנות בחיינו, בכל התחומים, לרבות בכלכלה ובשוק הכסף. אבל הכול מתחיל בטיפול בהתקשרות בינינו ורק שינוי כזה יניב תוצאות מוצלחות ובנות קיימא, אחרת כל הרפורמות והיוזמות לא יחזיקו, חבל על המאמצים שלנו. לכאורה, אנו יכולים לתכנן דברים יפים ומוצלחים, אך בפועל אין להם סיכוי להצליח, להיפך. פתרונות מקומיים כאלה יכולים להקל על האנשים במקום מסוים, כמו גם סחר חליפין ללא מעורבות כלשהי של כסף, אבל הם לא פותרים את הבעיה עצמה.

זרם אחר של התנועה לשינוי מוניטרי ברחבי העולם, מטיף להעברת המונופול על ייצור הכסף מהבנקים לידיה של המדינה ולשינוי מקיף במבנה המערכת הבנקאית, כדי ששיטת הכסף הנוכחית, המבוססת על חוב, במקום על נכסים, תוחלף בשיטה אחרת, אחראית ושפויה יותר, כך שהמערכת הבנקאית לא תוכל לייצר כסף יש מאין ולהגדיל באמצעות מתן אשראי את כמות הכסף בצורה לא אחראית ומתוך האינטרס הצר שלה ולא לטובת האינטרס הכללי. לא רק שהכלכלנים חלוקים בינם לבין עצמם באשר להצעות האלה, אלא שצריכים לזכור שמלכתחילה המדינה היא שהעבירה את השליטה בשוק הכסף לבנקים ושכיום במידה רבה הבנקים הם השולטים במדינות ולא להיפך. המשבר האחרון הוכיח את כוחם של הבנקים, שנחשבו כגדולים מדיי מכדי ליפול ובעצם אילצו את המדינות לחלץ אותם, תוך השקעת סכומי עתק בשווקים הפיננסיים, על חשבון הגדלת החוב הלאומי של התושבים כולם והגדלת אי השוויון למימדים גדולים מאי פעם. אין אפשרות להחזיר את הגלגל לאחור, כי המדינה חלשה מול האליטות ובגלל שקשרי הון-שלטון הם כיום סבוכים וחזקים מאי פעם, עד כדי כך שקשה להפריד בין השניים. הכסף מניע את הפוליטיקה ולפיכך המערכת הפוליטית חלשה ומגינה על האינטרסים של האליטות ועל המערכת הפיננסית שמשרתת ומעשירה בעיקר את האליטות עצמן. מדובר על האליטות שממש בקצה הפירמידה הכלכלית והחברתית, אותן עשר או עשרים משפחות, שכל העולם אצלם בכיס. הם מדפיסים מתי שנוח להם, עושים את מה שטוב להם ולנו אין יכולת לעשות נגדם דבר. לכל אחת מהמשפחות האלה יש מאות רבים של מיליארדי דולרים, מדובר על סכומי עתק, נכס שהועבר משך מאות שנים, מדור לדור. לכן אין סיכוי להחליש בצורה משמעותית את המערכת הפיננסית והבנקאית, כיוון שאת מקור הכוח שלהן מסרה להן המדינה עצמה. גם הניסיון לעשות שימוש במטבעות דיגיטליים, כמו הביטקויין, שחפים מחוב ריבוני, מוגבלים בכמות שלהם ומאפשרים התקשרות בין אדם לאדם, ללא תיווך של בנק מרכזי או ממשלות, לא יצלחו. אומנם השם שלהם שונה, אך כל עוד קיים מנגנון המרה שלהם לכסף אמיתי, במיוחד לדולר, מדובר בעצם על אותה הגברת בשינוי אדרת. אם עבור כל יגיעה ויגיעה, נניח של יום עבודה או שירות שעשית עבור מישהו, האדם הרוויח דולר אחד, והוא רוצה להחליף אותו עכשיו ולשלם במטבע אחר, לדוגמה ביטקויין, אז למטבע האלטרנטיבי יש שייכות למערכת הכסף הקיימת. לכן גם למטבעות דיגיטליים כמו הביטקויין ודומיו יש אקוויוולנט אל הדולר. מנגנון ההמרה הזה קיים והוא זה שימנע את ההצלחה של כל המטבעות הדיגיטליים או החברתיים למיניהם, למורת רוחם של הכלכלנים והאוהדים המושבעים של המטבעות האלטרנטיביים. מטבע חדש, המבוסס על האדם "הישן", דינו להיכשל. הביטקויין יהיה מוגבל, יעשו בו שימושים כאלו או אחרים, אבל מהפכה אמיתית הוא לא יכול לייצג, למרות שאיננו מבוסס על חוב ריבוני, שאי אפשר להדפיס ממנו כמה שרוצים ושמלכתחילה נקבעה מגבלה על הכמות המקסימלית שלו בעולם. הרי בסופו של דבר קונים או מוכרים את ה-BITCOIN בדולרים. לדוגמא, יכול להיות שקונים או מוכרים בשר, או סוכר, זה לא משנה מה, אבל הכול משורשר לדולרים ולכן הם תלויים בו. אם הבשר יתייקר במחיר הדולרי שלו, גם המחיר שלו בביטקויין יעלה בהתאמה.

לעת עתה, המטבעות האלטרנטיביים למיניהם אינם זוכים להתנגדות משמעותית מצד האליטות והמערכת הבנקאית, כיוון שאינם נתפסים כאיום משמעותי על השיטה הקיימת. אבל אפשר להיות בטוחים שאם הם יתפסו תאוצה ויחלו להוות איום של ממש על המערכת הבנקאית שכיום שולטת ומנהלת את שוק הכסף, תיפתח נגדם מלחמת חורמה, בהוראתן של אותן עשרות משפחות בודדות, המנהלות את העולם. אסור לנו לשכוח איפה הכסף והיכן כוח הכסף.

 

כסף חדש, דאגות ישנות

אובדן האמון של האנשים בכסף, דוחף אותם לחפש אלטרנטיבות שנחשבות לבטוחות, אבל זה לא יעזור להם, כי ההתפתחות שלנו מובילה אותנו למצב שבו נאבד ביטחון בכל דבר, מלבד בחיבור בינינו. אם אנו רוצים ביטחון, הפתרון הוא לבנות חברה שתספק לנו חיבור, אהבה ותמיכה, אלו המרכיבים של הביטחון שאנו מחפשים. זהו הכסף החדש, ולא מטבע או שטר כלשהו, אמיתי או דיגיטלי. הכסף האמיתי, הנכון, הוא מידת החיבור של האדם לחברה המאוחדת. בהדרגה, הכלכלנים מתקרבים להבנה הזו, שהכסף הווירטואלי ואובדן האמון במטבע בטוח ובשיטת הייצור והשליטה על כמות הכסף בעולם, קורים דווקא עכשיו, כדי להעביר את בני האדם למצב אחר, כדי שהאדם ישאל את עצמו, במה הוא יכול לייסד, לבנות את עצמו, מה יהיה מחר? מה יהיה עם המשפחה, עם הילדים, מה יקרה, מה קורה, במה הוא יכול להבטיח את העתיד, ולו במשהו. לאדם הרגיל מאוד חשוב מה איתו, מה עם המשפחה, מה עם הפנסיה שלו ועם מערכות חיים נוספות שכיום גורמות לו לאי וודאות ודאגות, שרק הולכות וגדלות. מה הוא יעשה, מה יהיה, לקנות עוד דירה או לא? מה לעשות עם הכסף? הוא לא יודע איפה לשים אותו, בבנק לא בטוח, תחת הבלטות גם לא, אולי לקנות זהב? ואם כן איזה משקל ואיפה להחביא אותו? אנשים לא יודעים מה לעשות. המצוקה הזו קיימת גם אצל אלו שלכאורה יש להם הכול, גם המיליונרים והמיליארדרים. הם לא יודעים בדיוק מה לעשות עם הכסף, אז מה הם עושים? הם עושים חיים, הם קונים כאן כמה בתים ושם כמה בתים. אבל זה כסף קטן, הם באמת לא יודעים מה לעשות, כי אין אלטרנטיבות. המערכת הפיננסית כולה קשורה ברמה הגלובלית והיא חשופה לסיכונים רבים, במיוחד שהריבית הנמוכה לא מעניקה את הפיצוי הראוי ביחס לסיכון. אין להם מה לעשות עם הכסף. אין מדובר על מקרה, כי מה שקורה נעשה במיוחד על ידי הטבע, נגזר מתוכנית ההתפתחות שלנו, הכול כדי שנבין מה האדם צריך. אוכל, ביטחון, שיהיה טוב לו ולילדים שלו, שתהיה לו פרנסה, פנסיה, בריאות טובה, שירותי בריאות, ומערכות הכרחיות וחיוניות לחיים.

האדם יכול לקבל את כל אלה רק דרך הסביבה שהוא יבנה, סביבה נכונה, טובה, חמה, וידידותית. ההשתתפות שלו בה, מה שהוא יתרום לה ויקבל ממנה בחזרה, היא הכסף במערכת כזו. ככל שהאדם תורם לחברה יותר, מחזק ומאחד אותה, כך הוא יקבל ממנה בחזרה. הרכוש האמיתי, הנכס של האדם, זו הסביבה. אנו לא צריכים יותר מזה. אחת ההצעות האפשריות היא לבנות מונה, שימדוד כמה האדם תורם לחברה? אם תרם, לדוגמה, עשרים שעות בשבוע, עשה משהו לרווחת החברה או הזולת, אז המונה זוקף לזכותו כסף, וכך נקצה את הזמן שלנו לשעות יגיעה לטובת החברה ולמעשים לטובת הזולת. במנגנון מדידה ויגיעה חברתית כזה, אין אינפלציה ולא מחלות נוספות המאפיינות כיום את השיטה הכלכלית ואת שוק העבודה, אם אדם תרם לחברה, הוא יכול להעביר את הכסף שנזקף לזכותו תמורת היגיעה החברתית שלו למשפחה, כמו שטרות, אבל כלפי הסביבה. בנסיבות חיים כאלה, המערכת החברתית תתייצב, תתאזן, תגיע לאופטימום וגם תהיה נטועה היטב במציאות היום יומית, והשיטה תמשיך להיות מבוססת על כסף, אלא שהכסף מתבסס על ביטחון אחר, על ההשקעה של כל אחד מאיתנו בסביבה ידידותית וטובה. בחברה כזו, אנו עובדים כל הזמן על ההשקעה בחברה, ומחזקים את הסביבה, מהדקים את הקשרים שלנו עם הסביבה, ואז לבטח העתיד שלנו יהיה כולו טוב. נוכל להשתחרר מכל הדאגות שלנו, שכיום רק הולכות ומצטברות, נוכל לחיות כמו בגן עדן, כמו בחופשה שבה הכול כלול, בה האדם קונה כרטיס, כולל הכול, נכנס לבית מלון, ויש לו שבוע ימים, הוא ומשפחתו, ליהנות בלי אף דאגה שבעולם. כך יכולים להיראות כל החיים שלנו, כל יום ביומו, אבל כדי להגיע למצב הזה יש צורך בחינוך. עלינו לעבוד על זה, על אותו השטר, הכסף, כלומר הכיסוף, שמכסה את האגו שלנו, תמורת יחס טוב מצד כל אחד מאיתנו לסביבה. זה הכסף חדש שאליו צריך להגיע, ביחד.

 

מטבעות חברתיים - כישלון ידוע מראש

יש בעולם התנסויות רבות בתחום המטבעות החברתיים, שמטרתם לעודד קשרים טובים יותר בין אדם לזולתו ועזרה לזולת, באמצעות מעשים טובים שתמורתם יקבל האדם מטבע חברתי לזכותו, בו יוכל לעשות שימושים שונים, החל מלהמיר אותו לכסף רגיל, דרך רכישה של מוצרים ושירותים קהילתיים ועד לחיסכון ושימוש עתידי בו, לצרכיו שלו. בקהילות בהם ניסיונות כאלה מתבצעים, דווח על ירידה בפשיעה, עלייה באיכות החיים, שיפור בפני העיר, ואווירה חמה וטובה יותר בין התושבים. לכאורה, יש מכנה משותף בין הניסיונות האלה לבין הגישה של חכמת החיבור לכסף ולחיי קהילה. נשאלת השאלה האם הגישות האלה סותרות, או משתלבות? למרות התוצאות החיוביות מהשטח, המטבעות החברתיים אינם מייצרים שינוי אמיתי באדם וביחסים שלו עם הזולת, או כלפי החברה כולה, אלא רק מאפשרים לקנות באמצעותם את יגיעת האדם. המסר לאדם, בקהילות שאימצו את המטבעות החברתיים הוא שכדאי לו לטפל כיום בקשישים, כי בעתיד כשהוא יהיה זקן, יטפלו בו. כלומר, האדם קונה באמצעות היגיעה שלו את השירות העתידי שיקבל מהחברה. אין הבדל מהותי בין ניסוי כזה לבין השיטה הנוכחית בה אנו עובדים וחוסכים לטובת שימוש עתידי. מהו השינוי המהותי? במה העלינו את החברה ליחסים של ידידות, לאיחוד בין חבריה? בעצם, גם השימוש במטבעות חברתיים כאלה מנוגד למגמת הטבע. כי הטבע פועל כדי שנצטרך להיות מקושרים, מחוברים בינינו. עלינו לבדוק את עצמנו, כלפי התהליך שאנו, כחברה אנושית, עוברים. שום דבר לא קורה סתם, אנו לא חברה סטאטית, וגם לא פועלים בצורה מקרית או ספונטנית. אנו יודעים שאנו חיים על פני כדור הארץ, בחברה אנושית, שאנחנו נמצאים תחת מכבש ההתפתחות בתהליך האבולוציה, ושהוא מחייב אותנו להיות יותר ויותר מקושרים זה אל זה. זה צריך להיות הקו המנחה שלנו בכל פעולה או ניסוי שאנו עושים, ולשאול את עצמנו האם הפעולות שלנו, כמו למשל הנהגת מטבעות חברתיים כאלה, הן בהתאם למגמה של הטבע, או נגדה? מהי המסקנה שאנו אמורים להוציא מכך שאנו כולנו מקושרים? אנו חייבים להיות מקושרים, אפילו בלי כסף, וללא שום תמורה אחרת. השאלה איננה אם מה שהאדם עושה למען הזולת או לטובת החברה משתלם לו או לא. הטבע מחייב את האדם להיות מקושר, ולכך אין קשר לחשבון שכל אחד מאיתנו רגיל לעשות, האם ישלמו לו על יגיעתו או לא.

הנהגת מטבעות חברתיים כאלה עדיין מנוגדת למגמת הטבע, למרות שלכאורה היא משרתת תהליכים חברתיים וקהילתיים חיוביים. היא משולה להדפסה מיידית של מיליארדי דולרים, והחלוקה שלהם לכולם, תמורת היגיעה. המסר מאחורי השיטה הזו הוא שהקהילה מעוניינת שחבריה יעסקו בפעילויות חברתיות יפות, שיתחבקו, יספרו דברים יפים וטובים זה לזה, ועל כל דבר היא תשלם להם. האם זה יעזור לאדם? ההחדרה של מטבעות חברתיים מייצגת ניסיון מצד החברה, לחייב אותנו להיות מקושרים יותר זה לזה? אבל זה יהיה קשר שנובע מהתשלום בגינו, תמורת כסף, או שווה ערך לכסף. התושבים יהיו יותר מקושרים זה לזה, כי הקהילה תשלם להם על כך. הסדר כלכלי כזה נוגד את תוכנית הטבע, לפיה אנו צריכים לתקן את עצמנו כך שנרצה את זה, בלי שום תשלום או תמורה, כדי שנגיע למצב בו התשלום שלנו יהיה הקשר עצמו. זה לא מצב גבוה או מחוץ להישג ידנו, אלא מאוד מציאותי והוא לפנינו. אם לא נתפתח לכיוונו, שום דבר לא יעזור לנו. כל התוכניות היפות שלנו רק יצרו משבר נוסף, גדול מקודמו.

כל הרפורמות החברתיות לכאורה, הן בתחום הכלכלי והם בתחומים אחרים, דינן להיכשל, כי הן לא עוסקות בשינוי ההתקשרות בינינו, אלא מנסות לתקן את הבעיות והסימפטומים של הקשר הלא נכון בינינו, המנוגד לזה הנגזר מהתלות ההדדית בינינו.

לכן, הרפורמה של המטבעות החברתיים לא יכולה להצליח, כי זו לא התקשרות, אלא חליפין של אינטרסים, כשכל אחד פועל לטובת עצמו וכדי לשרת את האינטרס העצמי שלו, הוא מוכן לשתף פעולה עם האחרים. לא מדובר על יותר מחליפין אגואיסטי, כזה שאפיין אותנו מאז ומתמיד.

לדוגמה, אם אדם א' נכנס למסעדה ומישהו בא ורוצה לעזור לו וממליץ לו מה לאכול, האם הוא באמת רוצה לעזור לו? התשובה ברורה, מדובר על מלצר שמרוויח מההצעה שלו וגם מצפה לטיפ עבור הצעתו. האם זו הרפורמה, התיקון שהעולם זקוק לו, זה מה שאנו רוצים שיהיה? בלי תיקון האדם?

 

האם מטבעות חברתיים יכולים לשנות את האדם?

חלק ממחוללי הרפורמות האלה, מבינים את הצורך בשינוי היחסים בינינו וטוענים שרפורמות חברתיות, כמו זו של המטבעות החברתיים, הן אמצעי מצוין לחינוך ולשינוי הדרגתי של היחסים בינינו. לטענתם, כל רפורמה כזו מייצרת אינטראקציה חיובית בין אנשים, משפרת את חיי הקהילה, מייצרת סביבה ערכית וחיובית כאלטרנטיבה למצב הנוכחי ומשפיעה על הערכים של חברי הקהילה. אבל בעצם, לא יצא מהרפורמות האלה כלום. דפוס הפעולה אינו משתנה ועודו מבוסס על אינטרסים אינדיבידואליים ועל חליפין כלכלי, המבוסס על כסף, לא משנה איך נקרא לו. דולרים, או מטבעות אחרים, אלטרנטיביים, ורודים, צהובים, או כחולים, זה הכול אותו הדבר. נניח שאדם מטפל בקשיש ובתמורה הילד שלו מקבל חוג, והילדה שלו מקבלת קופון לרכישת מתנה בחנות, זהו אותו השטר, רק שהוא וירטואלי או דיגיטלי. כוחו של הכסף נמצא בנייר, או ברשומה האלקטרונית המייצגת אותו. למה להחליף פרה בחמור? מטבעות חברתיים לא מייצגים שום דבר חדש ולפיכך מי שתולה בהם תקוות שיחוללו שינוי חברתי משמעותי, יתבדה. היוזמים של רפורמות כאלה הולכים נגד הטבע שמחייב אותנו להשתנות. הם חושבים שניתן לשנות את היחסים בינינו באמצעות הכסף ומתעמקים בסוגים חדשים ואלטרנטיביים של מטבעות, אבל בעצם עדיין מדובר על כסף. אם אנו עדיין קונים שירותים ומוצרים באמצעות המטבעות החברתיים, אז על איזה שינוי מדובר? האם האדם מקבל מזולתו יחס חדש במהותו? לא. הסיפוק שאנשים מדווחים שהם חשים בקהילות כאלה מקורו ברווח שלהם ואם לא היה רווח, הם היו מפסיקים להשתתף בניסוי, באופן מיידי. הם פעלו בעבר ופועלים בהווה, כדי לשרת את האינטרס העצמי שלהם. הדיווחים שהם מגלים לפתע את ההנאה שבשכנות טובה הם מגוחכים. מי צריך שכנים? אף אחד לא רוצה את השכנים, מרביתנו מעדיפים אפילו שלא להכיר אותם. בלי חינוך, בשביל מה לצאת בערב ולטרוח בפעילות קהילתית או עם השכנים? בשביל מה לתת יגיעה, לבזבז קלוריות? הרי האדם מתכנן את חייו בהתאם לאנרגיה. הוא שואל את עצמו מדוע עליו לתת לזולתו חלק מהחיים שלו, את האנרגיה שלו? מה מחייב אותו? הוא חושב על האנרגיה שיקבל בתמורה, ממקום אחר, בצורה אחרת. כל פעולה שלו הוא שופט לפי מידת ההנאה שהיא תגרום לו, ולכן מבחינתו ישנה פעולה של נתינת אנרגיה, הנאה ושל קבלתה. זה נקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה". אין כאן משהו מיוחד. במה הרפורמות החברתיות, ללא תהליך מקדים של חינוך, יחייבו את האדם להתייחס לזולת טוב יותר? אם האדם מרוויח יותר מהקשר עם הזולת, אז הוא מתייחס אליו יותר טוב, בהתאמה. אבל בפנים, הוא שונא אותו, כי האדם צריך להשקיע בזולת ואז לקבל ממנו.

האלטרנטיבה המועדפת על האדם היא אם היה יכול לקחת בלי יגיעה. זה האדם, זה הטבע שלו. לכן, במה הרפורמות החברתיות לכאורה מחייבות אותו? במה הן משנות את האדם? נכון, הן מבוססות על תלות הדדית מסוימת בינינו, אבל ללא שינוי האדם עצמו.

 

כל הרפורמות הכלכליות מנוגדות לטבע

זו נקודת השבירה, המחלוקת האמיתית, ביני לבין העולם, לרבות הכלכלנים הפרופסורים והמרצים למיניהם, זוהי כל הבעיה. האם בכל ההצעות והניסיונות שלהם לתיקון החברה האנושית והכלכלה, יש התייחסות מרכזית, קריטית, לחינוך ולשינוי האדם, או לא?

כי לזה הטבע מחייב ומפתח אותנו. כאנושות, עברנו שלבים משמעותיים מאוד, בהשוואה למה שהיה לפני 15 מיליון שנה, כשירדנו מהעצים. מאז התפתחנו בצורה משמעותית, בתהליך ארוך טווח, והגענו למצב שכיום אנו נמצאים בנקודה של שינוי מהותי.

מדוע מהותי? כיוון שדווקא כאגואיסטים, כאינדיבידואליסטים, אנו חייבים להתחיל להתקשר בינינו, וזה אפשרי רק באמצעות השפעת הסביבה על כל אחד מאיתנו. לכן, את הסביבה אנו חייבים לבנות מתוך הבנה והכרה שאין לנו ברירה. האדם צריך להתחיל להשתנות, הוא צריך לחייב את עצמו לשינוי כזה, באמצעות הסביבה. זוהי הסיבה שרפורמות והצעות לתיקון העולם, באמצעות מניפולציות למיניהן, ללא חינוך, דינן להיכשל. הכלכלנים נוטים לזלזל בחינוך או להמעיט בחשיבותו וטוענים שהמפתח לשינוי טמון בכסף ובשינוי השיטה הכלכלית או תיקונה. אבל הטבע רוצה מאיתנו משהו גבוה יותר, ואז כל אחד מאיתנו יהיה יותר גבוה וכולנו יחד, לפתע נהייה כאגודה אחת. עליהם להבין שבגלל שהם לא הולכים לכיוון הזה, אלא רוצים משהו אחר, הם רק מרחיבים ומגדילים את המשבר הנוכחי. עליהם להבין שללכת נגד מגמת הטבע, זה מסוכן מאוד. אנו עלולים להגיע למצבים קשים ומסוכנים מאוד, גרועים בהרבה בהשוואה להתפרצות מלחמות העולם. הסכנות מגיעות מתחום האקולוגיה, מכות הטבע הגלובליות, ההתנהגות שלנו, חוסר ההתחשבות שלנו זה בזה, ומתבטאות גם בחוסר התחשבות בטבע ובכדור הארץ. אנו גורמים לחוסר איזון בכל מערכות הטבע. מדובר על מנגנון מקושר הדדית, וקשיח, כמו במערכת סגורה. הגיע הזמן שנתחיל לראות ולהבין מהו התהליך שאנו גורמים לו, איך לתקן אותו ובאמצעות שינוי של מה? יש סיבה טובה לפחד מאוד מהכלכלנים ומההצעות שלהם, כמו אלו של רפורמות במטבעות או בשיטה המוניטרית, זהו משחק מסוכן מאוד. הם מושכים זמן, פשוט משקרים לאנשים, גם לעצמם, בתום לב, שאפשר לייצר שינוי ותיקון באמצעות הרעיונות שלהם. אבל בעצם הם לא יעשו כלום, למעט נזקים נוספים לכולנו. כל ניסיון לתקן את הכלכלה או את הבעיות האחרות שהעולם מתמודד עימן, ללא דגש מרכזי על שינוי האדם באמצעות החינוך, דינו להיכשל ולהזיק. כבר היו דברים מעולם. כוונות טובות היו, גם אוטופיות, כמו קומוניזם, סוציאליזם, ואידיאולוגיות נוספות שהיו מי שרצו ליישם אותן בכל מקום בעולם, אך הכול נגמר בדם, בסבל המוני וברעב.

בעצם עידן הכסף נגמר, תהיה לנו מידה אחרת, האדם יקבל חינוך והחברה תהיה אחראית על כך. היא הבנק המרכזי שלנו, היא האחראית על חינוך האדם. האדם חייב לעבור חינוך וכתוצאה מהחינוך הוא ישתנה, כתוצאה מהחינוך הוא יתרום לחברה בהתאם לגובה החינוך שישפיע עליו, ואז יקבל לעצמו את מה שהוא צריך כדי להתקיים. הכסף, צפוי ללוות אותנו עוד זמן מה בתקופת המעבר, אבל בסופו של דבר דינו להעלם מחיינו. מדובר על שינוי מהותי עבור הכלכלנים, לכן החשש שלהם ממהלכים משמעותיים כאלה, ובמיוחד מכך שהכול מתחיל בחינוך ובשינוי האדם, מובן. תהליך המעבר יהיה בעצמו תהליך מרתק, אבל גם לגביו תקף הכלל שכל השינויים החיוביים הם כתוצאה מהחינוך. אסור לנו לרוץ לפני העגלה. השינויים בחברה חייבים להיעשות רק בהתאם לגובה שבו משתנה האדם. אחרת מה נקבל? שידור חוזר של דברים שניסינו ועשינו בעבר. אירופה היא דוגמה טובה לכך. שינו את המטבע, ממטבעות נפרדים לאירו, בלי שהקדימו לשינוי המהותי הזה תהליך של חינוך לכולם, והתוצאות ידועות. גוש האירוע מקרטע והלחצים לפירוקו הולכים וגדלים. אז מה הטעם להנהיג מעכשיו מטבעות נוספים, אפילו אם נקרא להם מטבעות חברתיים? התוצאה תהיה אותה התוצאה.

 

המוסד הקטן, כלכלה שיתופית לדוגמה

חיבור בין בני האדם, בכל מיני צורות, כשהוא מבוסס על חיצוניות ולא מתוך פנימיות, לא מתוך החינוך, אלא כתוצאה מלחצים חיצוניים, מסגרות חיצוניות, תמיד הביא למשבר, ואף פעם לא נגמר בטוב. למשל, מה קורה באיחוד האירופאי? בלי שינוי פנימי הקימו מנגנונים פורמאליים משותפים ויצרו תלות הדדית. מה קרה? משבר. מה קרה ברוסיה הקומוניסטית? בלי חינוך של האנשים, התחילו לחבר אותם יחד, ניסו לייצר מהם חברים יש מאין, בכפייה. אף אחד לא היה מוכן לשינוי כזה מבחינה פנימית, כי המדינה לא חינכה את האדם, מבחינה פנימית, והתוצאה הייתה ידועה וגרועה מאוד, לא רק עבור העם הרוסי, אלא גם עבור העולם כולו, שעדיין חי את הטראומה הקומוניסטית, עד כדי כך שהיא פסולה בעיניו לחלוטין.

זוהי הסיבה שהקומוניזם האלטרואיסטי שמציע בעל הסולם להנהיג בעולם, מותנה בחינוך, בראש ובראשונה. חינוך מראש של ההמונים, לפני שינוי חברתי או כלכלי כלשהו. בלי החינוך, כל הניסיונות ימשיכו להיכשל, כך זה היה עד כה בכל מקום, בכל מדינה ומדינה. אין מדינה סוציאליסטית שבה זה נגמר בטוב. אנו נראה תוצאות טובות לרפורמות למיניהן, רק כתוצאה מחינוך המבוסס על עקרונות חכמת הקבלה והמותאם לשפה ולמונחים המודרניים, לא לפני כן ולא במקביל אליו. אי אפשר לנסות וליישם רפורמות ובמקביל להעביר את האנשים תהליך של חינוך כזה. התנאי הוא חינוך תחילה. במידה שהאדם משתנה, אז נוכל לשנות את השיטה החברתית, הכלכלית, המדינית ואת כל שאר מערכות החיים שכיום מקולקלות ודורשות תיקון. ההצלחה תגיע מתוך השינוי באדם וההבנה החדשה שלו, באותו האופן ובאותה הרמה.

 

"תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב ציבורו יהיו אלטרואיסטים בשיעור הנ"ל דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשר עד י"ב שעות ביום ויותר, וכל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו. ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה כל העולם כולו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת הקומוניזם יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרווחים ולהפסדים ולתוצאות".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 821)

 

בעל הסולם כותב כאן שלעולם צריך שתהיה דוגמה לשיטה החדשה. גם היא מבוססת על חינוך ומותנית בחינוך תחילה, כי העולם כמנהגו נוהג. הכוונה היא להכניס עיר שלמה, על כל תושביה, לתהליך של חינוך לחיבור. אנו נראה כי תוך חודשים ספורים אנשים מתחילים להשתנות. אנו המחנכים, נלווה אותם בכל צעד ושעל, נהיה יחד איתם בסדנאות, בשיחות ובמפגשים הקהילתיים, ונברר יחד, סביב שולחנות עגולים, מה כדאי לתושבים לעשות בעירם, מתוך הראייה החדשה שלהם של החיים, ראייה שהיא תוצאה של תהליך החינוך. הם יראו שהם כולם קשורים זה לזה, תלויים זה בזה, ויעסקו בשאלה איך לארגן את עצמם כך שהחיים שלהם יהיו טובים, בטוחים יותר? אז נראה גם תופעות של התנדבות ורצון של אנשים לתרום לקהילה, שאינם מבוססים על שיקולים אגואיסטיים, אלא על אלטרואיזם ופעולה לרווחת הכלל. אנשים יקומו ויכריזו שהם יכולים להעביר פעם בשבוע חוג כזה או אחר לילדים, בהתנדבות, כי הם רואים בפעילות התנדבותית כזו תרומה חיובית לקהילה, שתגרום להם הרגשה טובה, זו תהיה הסיבה שהם עושים את זה. אישה אחרת תציע שירותי שמרטפות למספר ילדים בשעות הערב, אצלה בבית, כדי שההורים יהיו פנויים לעיסוקים שלהם וכולי.

ניתן לטעון שגם במקרים האלה, חבוי מנגנון פנימי של כסף, כיוון שהתושבים מחליפים שירותים ומתפרנסים זה מזה, אבל הפעילות ההתנדבותית הזו נעשית לא מטעם ההכרח. אלא הם פועלים בהתאם למגמה של הטבע ובכך מחזקים את הקשר ביניהם, עד שהכסף ייעלם. הם פשוט יגיעו לחיים במצב שבו כל אחד ייקח לצורך הקיום שלו מה שהוא צריך, בצורה רציונלית, ואת כל היתר ייתן או ישאיר לאחרים. באמצעות הקדמת החינוך לכל שינוי בשטח, האדם ייתן לאחרים את הכול. מבחינתו, הוא צריך להתקיים רק כדי להרגיש עד כמה שהחברה חמה ומחבקת, הוא מרגיש בטוח וטוב לו, ממש מרגיש שהוא חי בגן עדן. כי כל מה שיש לחברה, ימצא את דרכו אליו, בכל צורה שהוא צריך, והוא לא ירצה יותר ממה שדרוש לו לחיות חיים נורמליים בקרבם. הסיפוק והמילוי האמיתיים שלו מקורם בחיים ביניהם, בהתקשרות הנכונה שלו איתם.

המבקרים, טוענים שהגישה הזו של חכמת הקבלה איננה פרקטית, בניגוד ליוזמות חברתיות כמו גמח"ים ומחסנים, שפעילים בקהילות מסוימות גם היום. אבל הפעילויות החברתיות הללו לא מגיעות מתוך השינויים שהאדם עובר באמצעות החינוך לחיבור. המצב הנוכחי מזכיר יוזמות כמו "צבא הישועה" בארצות הברית. גם היום, במנהטן, ניתן לבקר במטבחים גדולים ובתור גדול של אנשים, הממתינים להיכנס ולאכול. לא מדובר על יוזמות עתידיות, אלא על מוסדות שהיו קיימים מאז ומעולם. המצוקה של בני האדם היא אמיתית ומיידית ולכן גם הדרישות לפתרונות מידיים מתרבות ומובנות, כי אנשים סובלים.

אם רוצים פתרון אמיתי, של קבע, אין שום דבר מיידי שצריך לעשות, למעט להתחיל ולחנך את האנשים. אז, תוך שבועות ספורים בלבד נתחיל להרגיש אווירה אחרת בעיר. הפשיעה תרד, הקשישים יזכו ליחס המגיע להם, האנשים יתחילו להתייחס זה אל זה ועוד בצורה יפה, העיר תהיה נקייה יותר, נרגיש בחיסכון בחשמל ובמים ובשינויים לטובה, ללא כפייה, בכל מערכות החיים המקומיות.

 

לתת, זה נקרא לקבל

כל השינויים האלה הם תוצאה של החינוך והם יורגשו בנו, ויגיעו לתוך חיינו בקלות רבה, כאילו מעצמם. הרצון לשינוי צריך לבוא מהאנשים עצמם, כי לתת, לפי חכמת הקבלה, זה נקרא לקבל. האדם ירצה לתת.

בדומה לאדם שנותן לילדים שלו וכתוצאה מכך הוא נהנה. זו לא נתינה אגואיסטית, אלא נתינה אלטרואיסטית, כאילו האדם לא נותן לזולת, אלא מקבל את התענוג באמצעות הנתינה שלו. כך אנו צריכים להרגיש, זה נקרא "חינוך אינטגרלי". הכול מתחיל בשינוי הפנימי באדם ובקשרים בינינו, באמצעות תהליך החינוך, שאיתו כל התהליך מתחיל. אז לא נצטרך להמציא מטבעות או שטרות חדשים, לא יהיה בהם בכלל צורך. איפה עובר השטר? מי קונה ומי מוכר? נגיע למצב בו כל אחד שנותן הוא בעצם קונה, הוא זה שמקבל.

שינויים כאלה מחייבים חינוך. השינוי יתבטא בכך שכשהאדם הולך יחד עם הטבע, אז הוא מתחיל לקבל את ההשראה, לקבל משהו שמחזיק אותו. וכך החברה מחזיקה את עצמה, זוהי השפעת הסביבה על כל אחד ואחד מאיתנו. האדם יגיע למצב שאינו יכול לחיות בצורה אחרת. אם הוא מתגורר בעיר כזו, הוא יושפע ממנה בצורה מחויבת, כי הסביבה משנה את האדם, כמו בשטיפת מוח, הוא אינו מסוגל להתנגד לסביבה, זה בניגוד לטבע.

אנו מושפעים מהסביבה ב-100%. אין לנו את האופציה לא להיות כמו הסביבה. זו הסיבה שחיים בסביבה לדוגמה, שכל תושביה עברו תהליך של חינוך לחיבור ולאהבת הזולת, הם המפתח לשינוי חיובי ולהצלחה של כל רפורמה או אידיאה. בנסיבות כאלה יכאב לאדם אם הוא ירגיש שהוא אינו תורם לחברה. הוא ירגיש כמו אבא שלא נתן משהו לילדיו. בקהילה לדוגמה כזו, אם האדם לא נותן משהו לחברה, אז נגרם לו מכך סבל. לכן המפתח הוא בשינוי האדם, לזה צריכים להביא אותו, זה המטבע החדש: השפעה לזולת, שמורגשת בו כמו קבלה.

 

שינוי חברתי וכלכלי מתחיל בחינוך ובסביבה טובה

יש צורך ברור במטבע חברתי, אבל הוא לא סוג חדש של שטר או שיטה מוניטרית. המטבע החברתי החדש הוא רצון האדם לתת לחברה. זה המטבע. אז נוכל גם להשאיר את כל החנויות פתוחות וללא השגחה. אף אחד לא יגנוב, אף אחד לא ייקח יותר ממה שדרוש לו כדי להתקיים. למצב כזה לא נוכל להגיע בלי שינוי האדם והאמצעי לכך הוא חינוך, לפני כל צעד אחר. גם השפעת הסביבה על האדם היא פונקציה של החינוך. ככל שהאדם מתקדם יותר בתהליך החינוך המבוסס על חכמת החיבור, כך השפעת הסביבה עליו גדלה. היום, הסביבה אומנם משפיעה על האדם, אך היא אינה מחייבת, היא לא לוחצת עליו. היום היא מחייבת אותו להתקלקל, לראות זוועות בטלוויזיה, ללכלך, לצפצף על כולם, זה מה שהיא מחייבת אותו לעשות.

אם האדם לא יעבור תהליך חינוכי, לא מגיע לו לחיות בישוב לדוגמה. למרות ההתנגדות המובנת של האדם לתהליכי חינוך, במיוחד כשהוא בוגר, לא תהיה לו ברירה אלא לעבור חינוך, ולא בכפייה, אלא זה יבוא ממנו, כי הוא יראה שאחרים עברו את התהליך ושהם חיים באושר, בהרמוניה וללא הדאגות שכיום טורדות את מחשבותיו בכל רגע ולא נותנות לו מנוח. אנו נוטים להמעיט בהשפעה של הלחץ הסביבתי ובפעולתו על האדם. המודעות לכך שכל אחד מאיתנו הוא תוצאה של הסביבה, היא נמוכה. אבל בפועל, כן, עשו כל אחד מאיתנו, לשו אותנו כמו בצק של לחמנייה, וזה מה שכל אחד מאיתנו, תוצאה מהסביבה, בכל דבר. אפילו אם האדם נמצא לבד עם עצמו, בכל זאת הוא תוצאה של הסביבה.

אנו צריכים לקבל מהסביבה תוצאה שונה מזו המתקבלת ממנה היום, כך שהאדם יהיה הפוך לגמרי. ההופכיות הזו לא יכולה להתקבל כתוצאה מפשרה, או מהתקדמות במקביל, רפורמות חברתיות לצד חינוך, אלא החינוך חייב לבוא תחילה. אי אפשר להניח שלעת עתה נשתדל לעשות מעשים טובים, או לשנות דברים לטובה, כמו את המטבע או השיטה המוניטרית. זהו דפוס פעולה שאף פעם לא מצליח, להקדים עשייה למחשבה. כל הניסיונות האלה לא יצליחו. רק בהתאם לגודל, לגובה, לייחוד של השינוי באדם, כך החברה תשתנה, ואז נראה מה יישאר לנו מהכסף.

אי אפשר להקדים את השינויים במערכות החיים למיניהן, כולל הכלכלית והכספית ולקוות שבהדרגה תהליך החינוך המקביל יעשה את שלו וישנה את הכוונה שלנו, מכוונה אגואיסטית לאלטרואיסטית. כי אם מדובר על טיפול וחינוך המבוססים על שיטת התיקון, על חכמת הקבלה, אז תוך חודשים ספורים החינוך הופך את כולם למשהו אחר, כי הוא מתבטא בפעולות רבות מאוד, בעיר קטנה, במקום סגור, שבו השפעת הסביבה על האדם היא מכרעת. כשאנו, כמחנכים, נכנסים לעיר קטנה כזו ומתחילים לפעול בקרב התושבים, הם ירגישו את המשבר ויבינו שצריך לצאת ממנו וכיצד. באמצעות פעולות כאלה, סדנאות, מפגשים קהילתיים, משחקים, שולחנות עגולים והרצאות, הקשישים, הילדים, ההורים, נשים חד הוריות, כולם נהנים. אנו מספקים מענה לכל קבוצה, לכל פלח באוכלוסייה, נותנים חינוך לילדים במקום בתי הספר הנוכחיים שהורסים את הכול. אנו משנים את הכול, אין רדיו וטלוויזיה שהתכנים הנוכחיים שלהם הורסים את האדם. אם ניקח עיירה קטנה, תוך מספר חודשים יהיו שם תוצאות משמעותיות, היא תיהפך לעיירה שונה לחלוטין. זוהי השפעת הסביבה על האדם, כך עושים. בואו ננסה.

תוצאות חיוביות ומשמעותיות כאלה, ייתרו את כל הרפורמות שמוצעות כיום לשיפור הכלכלה או בכלל לתיקון מה שדורש תיקון בקיום האנושי. לא נצטרך לעסוק במטבע חברתי חדש, כי לא נספיק להשתמש בו. הכסף יקבל משמעות אחרת, הוא ישמש בתפקיד של מונה, עבור כל אחד ואחד. לפי המידה שבה האדם משקיע בחברה, כך הוא יכול ליהנות מהסביבה, זו המתכונת, לפחות בשלב המעבר, כל עוד התיקון והשינוי של האדם הוא חלקי בלבד, עד שעוברים למצב בו הכול פתוח, כל אחד משקיע כמה שיותר, ומקבל כמה שהוא צריך. אם מטבע כזה יונהג כתוצאה מהחינוך, הוא יכול להיות מועיל מאוד. בלי חינוך תמיד נחזור ונקבל את מה שיש לנו עכשיו, בשינויים מינוריים, שום דבר לא ישתנה. מטבע חברתי יהיה מצופה בהשתתפות חברתית כלשהי, אבל כשכל המנגנון הזה יתפוצץ, המצב רק ילך ויחמיר, בהשוואה למצב הנוכחי, כפי שקרה ברוסיה.

השינויים שהחינוך לחיבור יביא עימו, יהיו מהירים מאוד, למרות שחכמת הקבלה ותלמידיה עסוקים בתיקונים ובשינויים שאורכים שנים רבות מאוד. מהו ההבדל? בכתבים של המקובלים נאמר שאנו מתקנים את עצמנו במדרגות, במשך זמן רב, בעליות, בירידות, ובתהליכים מורכבים. אבל אצל הציבור הרחב, זה לא יקרה, כי אלא שנקראים, על פי חכמת הקבלה, "אומות העולם", לא אלה עם הנקודה שבלב, הם מיתקנים בבת אחת. אצלם הדרך יכולה להיות מהירה וקלה, כי זה חומר אחר לגמרי. כדאי להם לנסות, אנו, מלמדי ותלמידי חכמת הקבלה, ניקח אתכם כשותפים.