התפתחות הרצון והטכנולוגיה מאיימת על תרבות הצריכה

החומר של כל הבריאה הוא הרצון ליהנות, רצון להתמלא בהרגשת החיים. לכן, תלוי במה האדם ממלא את החיים שלו. ספורטאי חש מילוי וסיפוק ממדליה, מהישגיו ומההערצה כלפיו. אישה, מכך שמסתכלים עליה, כמה היא יפה ואיזו שמלה יש לה. ילד קטן מתמלא מרכיבה על אופניים. כל אחד שמח ממשהו. מה משמח את האדם? אם נבחן את כל מה שאנו יכולים ליהנות ממנו, ברור שהאדם צריך לקבל מנת מילוי, וניתן לתרגם את התהליך, כפי שעושים הכלכלנים, לכמה קילוגרמים של חיסרון יש בכל אחד, כמה קילוגרמים של מילוי כל אדם, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר, צריכים ומאיזה סוג. כך אפשר להבין כל אחד, האם יש לו בריאות, ביטחון, הנאה מהמשפחה, הרגשת שליטה, הרגשת תחרות והרגשת עצמאות. אם נערוך רשימה של הדרישות העיקריות של האדם, במה הוא יכול למלא את עצמו, אז אנחנו צריכים לראות תחילה לאן אנו מתקדמים לפי הטבע. כי אם נמשיך לנהוג בהתאם למה שבא לנו, לא נצליח, אלא ניכנס לדרך צדדית ונגיע למבוי סתום, למשבר, כמו המשבר הנוכחי. לכן, האלטרנטיבה שלנו היא ללכת בדרך ישרה, בכביש הראשי והנכון, בהתאם למה שהטבע מקדם אותנו.

קל להיווכח עד כמה החברה האנושית לא מצליחה עם הילדים, עם עצמנו, עם הזוגות הצעירים, עם הקשישים ובתחומים רבים נוספים. לַמה? אם נלך בדרך אחרת יכול להיות שהכול יסתדר, ויסתדר לטובה. באותו המצב נמצאת התעשייה, איננו מסוגלים למכור לאנשים את כל מה שאנו מייצרים ומעוניינים למכור להם. למרות מאמצי שיווק רבים, פרסומות והנחות, כבר אי אפשר למכור להם מכל הבא ליד, כי כוח הרצון שלהם לקנות, אזל. מבלבלים אותם, הרי 60-50 אחוזים ממחיר המוצר מוקצים לפרסום ולשיווק של המוצר עצמו, וכך נוצר עומס אדיר של פרסומות. לא נוכל להמשיך ולבלבל את הציבור, כדי שיקנה יותר ויותר מוצרים ושירותים, כדי להרוויח על חשבונם. בנוסף, בגלל העלייה בהוצאות השיווק והפרסום, הרווח של היצרן על כל מוצר מתכווץ והוא נאלץ למכור כמויות אדירות, למיליונים של צרכנים, כדי להרוויח. המצב הזה לא יימשך, על רקע הירידה ברצון לקנות, לצרוך.

אם מערכות התעשייה והמסחר, ומי ששולט עליהן, לא ינהלו את האדם לפי הרצון שלו, דינן להיכשל. אי אפשר לבלבל את האדם ולשווק לו באגרסיביות מה שאינו צריך או רוצה על מנת להצליח ולהרוויח. זו התנהלות שנידונה לכישלון, אפילו של החברות הגדולות והחזקות ביותר, שכתוצאה מכך צפויות לאבד גובה, לאבד את השליטה בחיים, לא שלהן, אלא של כל כדור הארץ. לכן בכל הקשור לאליטות השולטות ממרום הפירמידה, עלינו להפיץ בקרבם את המידע והתפיסה החדשה הזו, כפי שהיא ברורה לנו ושהיועצים שלהם אינם מבינים אותה. ראשי העולם מתחלפים, מלכים, ראשי ממשלות, נשיאים ושרים בכירים, הם לא מבינים מה קורה. מה שקרה בסוריה, ולפניה במצרים, בלוב ובתוניסיה. היחלשות המשטרים אינה מוגבלת למזרח התיכון בלבד, זו תופעה עולמית. גם באירופה התחלפו ממשלות, מפלגות שלטון ונשיאים בקצב מהיר מאוד, מאז פרץ המשבר ב-2008. אנשים, גם הבכירים ביותר, אינם מבינים את המגמה החדשה, ולכן הם לא יכולים לנהל אותה. כמו שכותב בעל הסולם, האנשים נהנים מתחרות, אז תנו להם תחרות. אנשים רוצים להיות גדולים, תנו להם להיות גדולים. אבל אי אפשר להמשיך לשלוט על הכול בצורה הנוכחית, כשהאליטות מרכזות בידיהן את הכול, את התחרות, הכסף, המדליות, הערכת הציבור וגם את ההרגשה האישית, האינדיבידואלית והעצמאית. ככה הן לא יכולות להמשיך.

גם היום כשמוכרים לעַם מוצרים ושירותים, מוכרים לו את מה שהוא פחות או יותר צריך, למשל מכונות כביסה או מזגנים. גם אם הם מתקלקלים מהר, במכוון, אז כל שנה הוא קונה חדש. אבל בכל זאת, מוכרים להם משהו מתוך רשימת המוצרים והשירותים שהאדם צריך כדי לחיות. אומנם מבלבלים אותו, במתכוון ומכניסים אותו ללופ, משכנעים אותו שהוא כל הזמן צריך גם את זה, צריך גם מוצר אחר ולהחליף ולשדרג כל הזמן, אבל בכל זאת הוא קונה מתוך מה שהוא צריך.

אם הרצון הזה של האדם, מלבד ההכרחיות לדברים הבסיסיים, ייעלם ובמקומו יתפתח רצון לכיוון של חיבור, של הרגשת המשפחה, רצון להרגיש את מהות החיים, את הרגשת החופש, אז האליטות ומשרתיהן לא יוכלו לשלוט באדם ושליטתם הנוכחית תתערער. עד כה, מה שהן עשו זה להביא בצורה מתוחכמת את האדם לכך שהוא עובד 12 שעות, ועוד 12 שעות הוא נמצא בבית, או אפילו פחות מזה. אלה החיים שלו. אבל האליטות לא יוכלו להמשיך ולעשות זאת, כי האדם מאבד את הרצון לדברים שרצה להשיג בעבר. הרצון שלו משתנה והופך לאוורירי, רוחני יותר. הוא פונה לכיוון שונה, האדם רוצה לגלות את מהות החיים, להרגיש אותם, להרגיש חופשי. אנשים ממשיכים להגיע לעבודה, אבל הם לא מסוגלים לעבוד יותר מ-50-40 אחוזים מהזמן, הבעלים והמנהלים מבינים את זה. כשהם שוכרים עובד חדש, הם כבר מסכימים לכך מראש. לכאורה, הם יכולים לפטר חצי מהעובדים, אבל אין להם ברירה, אם הם יעסיקו רק חצי מהעובדים, הם יקבלו רבע מהתפוקה. הרצון נעלם. צריכים לקבל זאת כנתון מהטבע, כעובדה אין מי שיכול לשנות אותה במאומה. אנשים פונים לשימוש בסמים, לתרופות אנטי-דיכאוניות, והם נאלצים להרגיע את עצמם עם אלכוהול. האדם נמשך לדברים חדשים והחומריות נגמרת.

גם על פי ההתפתחות הטכנולוגית ברור שהחומריות נגמרת, הטכנולוגיה עצמה עוברת לעולם ווירטואלי. במקום לבנות דברים, יש מדפסות חדשות שיכולות להדפיס הכול, אפילו בתים, כלים, בגדים, הכול. אנו נכנסים לעידן אחר, הוא כבר כאן. הבעיה היא שאנו לא יכולים להשתמש בטכנולוגיה ובמוצרים הזולים שניתן להפיק באמצעותה, כי בעלי הטכנולוגיה הנוכחית מעכבים את ההתפשטות והתפוצה של הטכנולוגיה החדישה ושומרים עליה יקרה ובלתי נגישה לציבור, אבל היא בעצם כבר ממש מעבר לפינה, אי אפשר לעצור את התהליך הזה. בהחלט אפשרי שבקרוב נסתובב עם שבב של טלפון חכם בתוך הראש, בשן או בתוך האוזן. הרעיונות והטכניקות, לכל מיני יישומים מתקדמים שיקלו עלינו מאוד את החיים ויוזילו אותם, כבר כאן. גם בתחום פיתוח התרופות, למה צריך לקבל מדי יום כדור, אם אפשר לבלוע באופן חד פעמי קפסולה, שבמקרה ונצטרך, תפריש תרופה זו או אחרת? כבר היום הדברים המתקדמים האלה קיימים, מי צריך את כל המפעלים והתעשייה הכבדה? הרי יש פטנטים לחיסכון באנרגיה ויצירת אנרגיה חדשה. אין לנו צורך בתחנות הדלק ולא בייצור חשמל מפחם או באמצעות כורים גרעיניים. הכול כבר קיים. מצבר קטן מאוד יכול לספק אנרגיה לשנה שלמה. אלא שלא נותנים לדברים האלה להתפתח, ולהפוך למסחריים ובמחיר שווה לכל נפש, אחרת ממה אנשים ירוויחו? צריך להבין שכך הדברים יימשכו, כל עוד לא יהיה משבר גדול וחיינו ממש יתהפכו, אבל המגמה ברורה.

 

האלטרנטיבה של בעלי ההון

תהליך השינוי וההתפתחות של הרצון, בקרב האליטות, הוא תהליך מאוד קשה. הם אינם יודעים, מבינים, או מרגישים שיש כאן שינוי, ואם כן, הם לא מזהים לאיזה כיוון. אף אחד לא מספר להם על זה והם צורכים תקשורת אחרת מזו המיועדת לקהל הרחב. אבל אין להם ברירה. אלה שעד היום חיו ברמה הגבוהה ביותר, בה יש להם הכול, עושר, נוחיות וסטאטוס, החלו לסבול מחוסר וודאות ומייאוש. הם נתקלים בבעיות גדולות, ברכוש, בעסקים, בפיננסים, הנזקים גדולים מאוד, מיליארדי דולרים, אבל הם לא יודעים מה לעשות, אין יותר במה להיאחז, אלא במה שיש, וזה מה שיש. בלתי אפשרי לפנות אליהם ולהסביר שתוך עשר עד עשרים שנה מצבם לא רק יתדרדר, אלא ייעשה לבלתי הפיך והם יאבדו את עושרם ומעמדם. בשבילם זו תקופה קצרה, כי מדובר על משפחות שבמשך מאות שנים אוספות את העוצמה הכלכלית ושולטות בעולם, לדוגמה, משפחת המלוכה באנגליה, גם הרוטשילדים ומשפחות אחרות מאותו הסוג. המשפחות האלו מייצגות הון ועושר בלתי ייאמן, מיליארדים רבים של דולרים ויותר מזה, שליטה על כדור הארץ. לא עסק קטן פה ושם, אלא ידם בכל. לכן הם מתקשים במיוחד לגלות מקור כוח אחר, שבאמצעותו יוכלו לשרוד, להמשיך לשלוט, ולשמור לפחות על חלק מהרכוש האדיר שלהם.

מבחינתם, עד לאחרונה הכול היה מסודר לטובתם, מערכת שלמה שרתה אותם ובמקרה הצורך פתרה להם כל בעיה שנוצרה. מיליוני עובדים ברשותם והכול תיקתק. אם יש תקלות, תמיד הייתה להם דרך לטפל בהן, זה חלק מהחיים. יועצים לרוב, אם צריך הם יגייסו עוד בכירים לצבא היועצים שלהם ויסדרו עוד פרס נובל למישהו. מה שצריך לעשות הם ידאגו שיקרה, אין בעיה. ביכולתם לדאוג גם לכך שהמערכות המדיניות והכלכליות הבינלאומיות יפתרו עבורם את הבעיות הבוערות, לכנס מפגש מיוחד של ה-G20 איפה שיצטרכו. מבחינתם הכול קיים רק כדי לשרת את האינטרסים שלהם, הם יעשו, ידברו, אם צריך יחרחרו ויזמו עוד מלחמה, היכן שצריך. הכול בידיים שלהם. לכן אי אפשר להציע להם שום דבר חדש, זה בלתי אפשרי. אם נסביר להם שהטבע מקדם אותנו ולקראת איזה עולם אנו צועדים, ייתכן שהם יודו שזו האמת, וישארו עם סימני שאלה לגבי העתיד. כדי להבין ולהפנים, הם צריכים לשמוע שהכול נשאר בידיהם, ושההבדל היחידי הוא בכך שבעצם הם זורמים עם הזמן ומתקדמים עם העולם. מבחינתם השאלה היחידה היא האם כוח השליטה נותר בידיים שלהם או לא? אם התשובה חיובית, עליהם להבין מה הם צריכים לעשות בשביל לשמור על העוצמה שברשותם. הלך הרוח הנוכחי שלהם משקף תחושה שהכוח והשליטה אצלם, הם התרגלו לדעת שמדי יום נכנסים לכיסם מאות מיליוני דולרים נוספים, עוד חצי מיליארד, ועוד אחד, כך התרגלו. מכאן ברורה השאלה שלהם, האם זה יימשך או לא? התשובה אינה נעימה עבורם, כי כל יום יהיה להם פחות, על רקע ההתכווצות של הביקושים העולמיים, ירידה חריפה הצפויה בצריכה הפרטית והמשך המשבר העולמי בשוק העבודה. עסקים רבים נסגרים, והם לא יוכלו להמשיך למכור ללא גבול, לא יהיו מסוגלים להמשיך ולבלבל את הציבור. ענף התיירות צפוי להתכווץ משמעותית ואנשים יפסיקו להתרוצץ בכל העולם כתיירים, הם גם לא ימשיכו בטירוף הקניות, הכול יצטמצם, כמו בלון נפוח שהאוויר יוצא ממנו. הכול יהיה קטן והרבה יותר פשוט. אנשים לא ירצו יותר מכך, כי הם ירצו למלא את עצמם במשהו חדש, בהתאם להתפתחות הרצון שלהם.

במצב כזה, מה על האליטות לעשות כדי להמשיך ולשלוט? להתחיל למלא את האוכלוסייה ברצון החדש שעכשיו מתגלה בהם. אם האליטה תשכיל להיות כמו אינפוזיה עבורם, אז היא תוכל להמשיך ולשלוט. היא לא תשלוט בכוח הכסף, כי לציבור כבר לא אכפת ממנו והם לא יעבדו עבורו. האליטה צריכה להבין שכמו כל הטכנולוגיות, העולם הופך להיות יותר ויותר ווירטואלי.

הרצון שמניע את האדם היה ונותר רצון להתמלא בתענוג, אבל בניגוד לעבר, כעת זה לא תענוג מקניית חפצים או צבירת רכוש ועושר, אלא ניתן לספק לאדם תענוג באמצעות הרגשת חיבור, איחוד, אהבה והרגשה של שמחה שמייצרים אצלו. זה מה שהאליטה צריכה להביא להם, את המילויים האלה שמתעוררים בהם עכשיו ולהבין שהם כבר לא בעלי הבית ושהטבע משנה בהם את הרצון. הטבע מקדם את האדם כך שפתאום הוא רוצה מים במקום יין, ואין מי שיוכל למכור לו יין כבעבר, הוא לא קונה. אפילו אם ייקחו את כל המים בעולם, אדם בעל רצון חדש כזה בכל זאת יחפש אותם, כי זה מה שהוא רוצה.

במשך שנים רבות, האליטות יצרו בקהל רצון מלאכותי לקניות, לצרכנות, והלעיטו אותנו בפרסומות, כדי שנרוץ. העמידו לפנינו קשיים, ומצד שני דאגו שנקבל הלוואות, שנוכל לחיות מעל ליכולתנו הכלכלית האמיתית, לקבל אישור לאוברדרפט מהבנק, העיקר שנקנה ונקנה וניכנס עמוק וחזק יותר לעבדות. השאיפה של האליטות היא לייצר מצב בו כולנו חיים בעבדות עבורם. כרטיס העבודה שלנו, חוזה העבודה, ההלוואה מהבנק, כל אלה הם חוזה העבדות שלנו. אבל, כיום, האליטות חייבות להבין שהמצב השתנה ושאנשים לא ירצו להמשיך ולחיות כך, אלא ירצו אך ורק לקנות חיים מאושרים, באמצעות כך שירגישו את מהות החיים. בשונה מהמצב הנוכחי, את המילוי הזה אי אפשר יהיה למכור לבני האדם בכסף. אם האליטות ישכילו לספק לציבור את זה, הם יקבלו בתמורה את הנאמנות שלנו, תמיכה, הערצה, הכרה שהן מספקות לנו את החיים, את החיוּת, כך, נאהב ונעריך אותן. אבל, במקביל האליטה צריכה להבין שלא ניתן לה שום דבר שמדיד בזהובים ושהוא בעל ערך בעיניהן כיום, כפי שהתרגלו.

 

מטבעות של חיבור

מה שהאליטות יוכלו לקבל מאיתנו זה הערכה, אהבה, חיבור והרגשת כבוד. זהו המטבע החדש שהעולם פונה אליו. פרוטה ששווה כבוד אחד, עשר אגורות שקולים לכבוד גדול יותר וכך הלאה. המטבע החדש ישקף את מה שהאדם מקבל מהחברה, סימני גדלות, הערכה. כפי שבעבר האליטות הבינו שהאדם זקוק לדברים הכרחיים ובעבורם היה מוכן לעבוד יומם ולילה, ושאם הם יתנו לו הרגשה שהוא צריך עוד ועוד, הוא יעבוד כמה שרק יוכל, עכשיו תורן של האליטות להבין שהעידן הזה נגמר. לא שהצורך הזה נגמר באדם, כי הגוף שלו נותר אותו גוף. האדם צריך להאכיל אותו, להשכיב ולרחוץ אותו, הוא צריך בית, משפחה, כל הרצונות האלו נותרו כבעבר. מה שהשתנה זה שהאדם לא חושב יותר רק על הדברים האלמנטריים האלה, פתאום יש לו מחשבות הרבה יותר גבוהות, מפותחות, שבגללן הוא מאבד עניין בצריכה מוגזמת, או בסמלי סטאטוס ובכל מה שמשעבד אותו כיום, הוא מוכן לחיות אפילו ברחוב, הוא מוכן לחיות בכל מצב ומצב, העיקר למלא את הרצון החדש שמתעורר בו.

כי מה שמגדיר את האדם הם הרצונות שלו, והרצון החדש שמתעורר בו כיום הוא הרצון לדעת שהוא שייך למהות החיים, מבין מה הם החיים. כמו הווירטואליות שמתפתחת בנו, כמו הטכנולוגיה המתפתחת בחברה האנושית, כך גם באדם מתפתחת טכנולוגיה חדשה, פנימית, אנושית, שממנה הוא נהנה, ואליה הוא נמשך.

השאלה היא האם האליטות יכולות לפנות כך לבני האדם ולסייע להם לממש את הרצון החדש שמתפתח בהם? זוהי הדרך היחידה הפתוחה בפני האליטות, שסופה טוב, מבחינתן. עליהן להבין כי האנושות הגיעה לגמר ההתפתחות שלה, לגמר התפתחות הרצון, ושעבור השלב הזה עברנו את כל שלבי ההתפתחות הקודמים.

מבחינה כלכלית ומסחרית, האליטות חייבות להפנים שתהיה להן אפשרות למכור, לשווק ולפרסם רק מה שקשור להכרחיות, כלומר לצורכי החיים הבסיסיים של כולם, ברמה נורמלית, לא פחות וגם בשום צורה שהיא לא יותר. הציבור לא ירוץ אחרי שום דבר מעבר למה שהכרחי. המשבר הכלכלי העולמי שמגיע "ינקה" לנו את כל העודפים, בייצור, במסחר, בתעשייה ואת הביקושים המבוססים על התמכרות לתרבות הצריכה. כי הטבע מסדר את הכול בצורה מאוד פשוטה. בעיות רבות לפנינו, המטוסים לא יטוסו, והאוניות לא ישוטו, ואלה רק דוגמאות ספורות ממה שעלול להתרחש, אם לא נקשיב לטבע.

והעיקר, אנשים לא ירצו לקנות מה שהאליטות וכל המערכת התעשייתית והכלכלית שבשליטתן מוכרים להם, זהו אמצעי השליטה הנוכחי שלהן על הציבור. אליטות חפצות חיים, המעוניינות להמשיך ולשלוט, צריכות לשנות את דפוס ההתנהלות שלהן ולשלוט על הרצון החדש של בני האדם, לא הרצון לכל מה שמכרו להם בעבר, אלא הרצון החדש שנמצא בהם, במטרה לפתח ולמלא אותו, ולשמור אותו בידיים שלהן.

האנשים יתחילו עכשיו לגלות בהכרח, שמה שחסר להם זה מהות החיים, מטרת החיים, איחוד, חיבור, ויחס יפה זה לזה. הגילוי הזה מגיע כתוצאה מתסכולים, מהפכות פנימיות גדולות, והוא שייהפך לקו המוביל את החברה האנושית. זוהי הסיבה לפופולריות של תחום חדש בכלכלה, "כלכלת האושר", שבעבר זכתה ליחס מזלזל מצד כלכלנים בכירים וכלי התקשורת כאחד. כיום יש לכלכלת האושר ייצוג הולך וגדל בכלי התקשורת ובמחקרים מתחום הכלכלה ההתנהגותית והפסיכולוגיה. השיח הכלכלי והציבורי החל לעסוק גם בכלכלת האושר, באושר הפנימי. לא בעושר בכיס, אלא הרגשת האושר, בחשיבות של מילוי האדם, בראש ובראשונה, בהרגשה יפה. באיזה מטבע ניתן למלא את האדם? לא לחינם הפוליטיקאים שמחפשים את התמיכה של הציבור מבליטים מסרים הקשורים ליחסים יפים, לחיבור בין בני אדם, ולצורך בערבות הדדית. זהו הכיוון החדש, גם של המערכת הפוליטית, הכלכלית וצריך להיות גם זה של האליטות. ניכר שזה מתרחש, ברקע ובקצב הולך וגובר.

 

מי שיספק את הרצון האיכותי החדש, ישלוט

אין ספק שהעסק החדש הוא איך מייצרים מילוי לרצון החדש של האדם ומה ירצה בתמורה מי שמייצר ומספק אותו? התשובה היא שליטה, זו התמורה העיקרית, כי אמצעי השליטה הקודמים שהיו ברשותן של האליטות, כוח הכסף, כוח הצבא, כוח פוליטי, מאבדים את האפקטיביות שלהם. על האליטות להפנים שהן יכולות לשלוט בבני האדם באמצעי השליטה החדש, בידע שלהן איך להביא לציבור את שיטת המילוי החדשה. איך? באמצעות פנייה של האליטות אל האנשים, על ידי סידור וארגון שלהם מחדש, הסברה של מה שהם לא מבינים ולא יודעים. אם האליטות ישכילו ללמד את הציבור איך להתארגן, להפוך אותם, כמו במשחקים בגן ילדים, לצורות חדשות המספקות תשובות לרצון החדש המתעורר בהם, האנשים מתמלאים, ויהיו מוכנים לתמוך באליטות בעקביות, יעריכו ויקבלו אותן. זו השליטה החדשה. האליטות צריכות לאמץ כאן זווית ראייה חדשה. דווקא כיום, שנראה להן שאין בעולם מקום לאנשים גדולים וחזקים כמותם, דווקא כאן נפתח להם שטח עצום והזדמנויות חדשות לשליטה.

 

"שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הביטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו ביטחון החזק; ועוד במידה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כוח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותה המידה בשדה אחר; כי שערי ההתחרות והכבוד לא יינעלו לעולם".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

במסגרת התהליך הזה, עלינו להרבות ולדבר אודות החיים החדשים. מה ייתן ויתרום כל אחד, ואיך העולם יתנהג, באיזו מערכת כולנו נחיה, איפה מקומן של האליטות ואיך הן צריכות להתנהג, כבר עתה, כדי לשמור על מעמדן גם בעולם החדש, מתוך הכרה שההתפתחות שלנו, במאפייניה הנוכחיים, מסתיימת. באנגליה ובמדינות רבות נוספות, יש משפחות ששולטות חמש מאות, שבע מאות שנה ויותר, מדור לדור. קשה לתפוס את זה ולעיתים הן בעצמן אינן מבינות עד כמה עמוקה האחיזה שלהן, הפלישה, לכל מה שקורה לאנושות ולכדור הארץ. אלו הנמצאים בראש פירמידת השליטה צריכים להבין שהעידן הנוכחי נגמר, מפני שעד כה ההתפתחות הזו הייתה התפתחות אגואיסטית, ואגוצנטרית והייתה מיועדת רק כדי לשלוט בכוח הכסף, ברכוש. ככל שיש לאדם יותר רכוש, הוא זה ששולט. הצבא שלו, כי בגלל הצורך בכסף, הצבא ניתן לקנייה ולהשפעה. גם האנשים קשי היום נמצאים בבעלותם של בעלי ההון, כי האחרונים מספקים להם עבודה, או קצבאות ותמיכות למחוסרי העבודה. הכול התרכז בכוח הכסף, אבל עתה, הכוח הזה נעלם.

השליטה הקודמת על הציבור התבססה על כוח הכסף ועל הגדלה מתוכננת ומכוונת של הרצון של האנשים באמצעות פרסום אגרסיבי, יצירה והאדרה של "תרבות הצריכה". בנו בהם רצון מלאכותי וחייבו אותם למלא אותו. אבל התהליך הזה הסתיים. אף אחד לא יכול להמשיך ולהגדיל בהם את הרצון, ולחייב אותם לעבוד כדי למלא אותו. השליטה הזו עליהם מיצתה את עצמה. כעת, מה שניצב בפני האליטות הוא עולם שיש בו מיליארדי אנשים, ואחת הסכנות היא שהן יזמו מלחמת עולם שלישית, לא סכסוכים מקומיים אלא מלחמה כוללת שנזקיה עלולים להיות כבדים מאוד, בחיי אדם וברכוש, עד כדי חיסול מחצית מהאוכלוסייה. אסור להגיע למצב שבו לו תהיה להן ברירה, כי הרצון משתנה מצד הטבע, זהו הנתון היחידי שהאליטות לא שולטות בו.

גם האפקטיביות של התקשורת, כאמצעי שליטה בידי האליטות, הולכת ופוחתת. כל עוד הרצון שהוביל את בני האדם היה הרצון לרכוש, לצרוך, אז ניתן היה להגדיל אותו בהם, לבלבל אותם, לכוון את הרצון הזה לכיוון דברים מסוימים, ששירתו את האליטות וביצרו את שליטתן. אבל מה קורה אם הרצון הזה נעלם? האדם נמצא במצב של ירידה, אזלו כוחותיו, אין לו חשק להמשיך במצב הנוכחי, להשתעבד לצריכה ולקניות. זה מה שקורה עכשיו. בנוסף, הגיע המשבר והוא מוציא את הצעירים משוק העבודה, אינו נותן להם אפשרות להקים משפחה, ובטח שאינו דוחף אותם לקניות.

כוח הקנייה של הציבור נפגע משמעותית ובמיוחד בקרב הצעירים, ששיעור האבטלה שלהם, ברחבי העולם המערבי, מרקיע שחקים. אנשים ברחבי העולם המערבי, בגילאי שלושים וארבעים חוזרים לחיות אצל ההורים שלהם, וזו סיטואציה מורכבת מבחינה אישית, חברתית וכלכלית. לפנינו בעיה כפולה. מצד אחד, הרצון הולך ונעלם, והמשבר לא מאפשר לאנשים לקנות אפילו את הדברים ההכרחיים והבסיסיים ביותר. מצד שני, אליטות, מנהיגים וכלכלנים איבדו את היכולת לשלוט, כי המשבר חותך את הקשר בינם, כשליטים, כאליטות, לבין האדם הפשוט. האדם אינו שומע היום את מה שהם מפרסמים, והוא לא רץ לעבוד, כי אין לו לאן לרוץ. לפנינו פרדוקס ברור מאוד, לכאורה מאוד ברור מה בעצם חסר לעולם.

מה הבעיה? לדוגמה, בשיאו של המשבר העולמי שהחל ב-2008, עלה שיעור האבטלה בספרד לכ-20% ובקרב צעירים לכ-50%. בתנאים כאלה הסכנה לפרוץ מחאה, אפילו אלימה, גדלה. לָמה לא לספק להם עבודה, לתת להם את מה שחסר להם? הם צריכים בתים? שיבנו בתים. הם צריכים מכונות כביסה, מקררים? למה לא לאפשר להם לייצר אותם? לָמה העולם לא מסתובב בצורה כזו? הרי לכאורה הדברים נראים פשוטים מאוד. בנסיבות בהן יש מקרים רבים של אנשים רעבים ברחובות, שאין להם מה ללבוש, שאין להם כלום, למה שלא נספק לכל אחד את מה שהוא צריך, באמצעות מפעלים ומקומות עבודה?

זה לא קורה כי המשבר מקורו בהיעדר התאמה נכונה בין הרצונות והצרכים, לבין מה שהעולם מסוגל להציע במתכונתו הנוכחית. אנשים התפתחו לדרגה שבה הם גם לא רוצים ולא צריכים את מה שמציעים להם. הגענו למבוי סתום. יש רצון אחר באדם. אם נתעמק יותר במה שקורה, נראה שהאנשים שיוצאים לרחובות ומוחים, לא צועקים כיוון שהם רוצים לחיות כמו בורגנים, לא. הרצון בהם משתנה. הם רוצים לדעת בשביל מה כדאי להם לחיות, זה בתוכם, הם עדיין לא מבינים את זה, אבל זה מה שקורה בהם. לכן גם אם הם באים לעבודה, נניח שיספקו להם עבודה, הם לא יכולים לעבוד, אין להם כוח לעבוד.

 

מדוע הסיכוי למהפכה עממית נמוך?

גם בנסיבות בהן האליטות יתקשו להפנים את השינוי באדם ובעולם, קשה לראות את הפרולטריון מתאחד, כפי שחזה מרקס, ויוזם שינוי מהותי, או אפילו מהפכה. אין לשלול את זה על הסף, אך זה יהיה קשה הרבה יותר בהשוואה לעבר. האנשים כיום יותר אינדיבידואליסטים, האגו שלהם איכותי יותר, הם לא ממש יכולים להתקרב זה לזה, הם לא באמת יכולים להתאחד, כל אחד ואחד מסוגר בתוך עצמו.

אפילו אם ההמונים ירכיבו כל מיני תנועות, הן תהינה רבגוניות, יהיה להם קשה לשבת יחד ולשתף פעולה. עד כדי כך שאלף אנשים יקימו 500 תנועות מחאה. לָמה? כי ככל שהרצון באדם גבוה ומיוחד יותר, כך קשה לו יותר להתחבר עם האחרים, ויחד עם זה הוא דורש גם פתרון איכותי יותר. אי אפשר להסתפק בלתת לבני האדם פתרונות בסיסיים בלבד, כמו מזון או מקום מגורים. יש להם איפה לחיות, הם חיים הרבה טוב יותר בהשוואה לאיך שחיו לפני 50 או 100 שנה. יש להם מה לאכול, הם לא גוועים ברעב. החידוש הוא במועקה הפנימית, שהיא מסוג אחר, למרות שהם עדיין לא חשים בכך. היא שייכת לסוג אחר של שאלות. האדם עדיין לא מבין לָמה הוא סובל, והסבל שלו אינו תוצאה מכך שאין לו ממה לחיות. הגוף שלו חי טוב יותר מאשר אי פעם, האדם המודרני חי היום כמו שמלך חי לפני 200 שנה. האם אין לו מנת בשר, חלב, לחם או מים כדי לשתות, להתרחץ? האם אין לו היכן לישון? דווקא עם זה האנשים, איכשהו, מסתדרים. לפני כ-300 שנה, אנשים חיו ברחוב וזה היה נורמלי. הבעיה איננה בגשמיות שלנו, אלא בכך שאנו לא מתפתחים בצריכה הגשמית, אלא בצריכה הפנימית. האדם שואל שאלות מהותיות יותר, למרות שהוא לא מרגיש אותן.

את היעדר התשובות לשאלות החדשות אודות מהות החיים, הצליחה האנושות לדכא, באמצעים ופיתויים חומריים ותרבותיים שונים, למשל באמצעות פיתוח של תעשיית התיירות, שהפכה לענף כלכלי כבד משקל בכלכלה העולמית. נתנו לאנשים אפשרות לפרוח, לטייל, שיסעו בכל העולם, שירגישו את העולם, וייהנו. אבל הסיפוק מכך כבר נעלם. אנשים חדלו למהר ולטוס לכל כיוון ולראות את העולם. גם תעשיית התיירות גוועת, ולא מחוסר אמצעים, אלא מחוסר התעניינות. כאילו האדם גמר עם כדור הארץ. אז לאן ייסע? האם יארגנו עכשיו טיולים לירח? גם את זה אנו לא רוצים, גם תוכנית החלל נגמרה. לפיכך, ברור שיש לאדם המודרני חיסרון חדש, תסכול פנימי, והשאלה היא האם מלבד באמצעות סמים, אין אפשרות להרגיע אותו. לכן אין לצפות לשינוי משמעותי שהאזרחים עצמם יובילו, למרות שאנו עדים לעלייה בתסכול ובמחאה, כי התסיסה צריכה להיות מבוססת על תוכנית, מתוך הבנת המתרחש, וכרגע זהו לא המצב.

 

מדוע על האליטות להשתנות ומה תפקידן העתידי?

הכישלון של בני האדם להתאחד סביב השינוי והשאלות החדשות המתעוררות בהם אודות משמעות החיים, לא צריך להרגיע את האליטות ולטעת בהן אשליה שמה שהיה הוא שיהיה. חשוב שהאליטות ידעו שלמרות שהן עוצרות את הטכנולוגיות החדשות, כל המערכת, המבוססת על הטכנולוגיה הישנה, הולכת לאבדון. אלו המאיישים את השפיץ של הפירמידה הכלכלית והשלטונית צריכים להבין שהעולם הקודם נגמר. אם הם מסתכלים קדימה, והם בדרך כלל רוצים לראות קדימה, כמה שיותר רחוק, אז הם צריכים לראות עולם חדש, כלומר טכנולוגיה וגישה חדשה, יחס חדש בין בני האדם, שליטה חדשה בבני האדם. כל האנושות מתארגנת בצורה חדשה, הכול חדש. אין להם שליטה יותר, הם איבדו אותה. הם כבר לא יכולים לתת לאדם מה שנתנו לו בעבר ולחשוב שזה יספק אותו וינציח את שלטונם. הם איבדו את השליטה, זה נגמר.

כדי להבהיר לאליטות את השינוי המהותי הזה, יש צורך גם בכלכלנים וגם בפסיכולוגים, שחייבים, יחד עם יועצים מתחומים נוספים, לחקור ולהגיע לתובנה שהמרכיב שמשתנה באדם זה הרצון. קודם היה רצון לצרכנות, לִצבירת יותר ויותר רכוש והון, והיום הרצון הזה הולך ופוחת. הוא לא נעלם לגמרי, אבל הוא פוחת. אנשים רוצים מילוי איכותי יותר. כלומר וירטואלי, רוחני יותר. לכן אם האליטות מעוניינות להמשיך ולשלוט באדם, הן צריכות למלא את הרצון החדש שנולד בבני האדם.

ממש כפי שבעבר הם סיפקו לבני האדם את מה שהם רצו וכך שלטו בהם, כך עליהם להזדרז ולחקור מה האדם ירצה. כבר אי אפשר לשחק עם האדם, לאורך זמן, ולתת לו סיפוק מכך שהוא מחליף כל שנה מקרר או מכונית חדשים. המשחק הזה נגמר והמשבר אמור לשמש כקריאת אזהרה עבור האליטות, שכללי המשחק השתנו. אם האליטות מנסות להמשיך ולעודד צריכה פרטית מוגזמת באמצעות פרסומות ומבצעים, הצרכנים אינם מגיבים בהתאם, אלא דוחים את הלחץ השיווקי. לכן עליהן לעסוק במחקר הרצון החדש של האדם, שהוא וירטואלי יותר. האדם אינו רוצה חומריות וחפצים, האנשים גם לא רוצים להתחתן, או להביא ילדים, בטח ובטח שאינם רוצים שטויות למיניהן בבית. הדברים האלה חדלו למלא את הרצון של האדם. מה כן ממלא אותו, למה הוא נמשך? האדם נמשך לחום, להרגשת המשפחה, להרגשת ביטחון, להרגשת חיבור, להדדיות. אלו המרכיבים של הרצון החדש. השאלה שהאליטות חייבות לשאול את עצמן היא האם הן, במעמדן, יכולות למכור לאדם מילוי לרצון החדש הזה, או לא? כדי למכור לו מילוי כזה, עליהן להשליך הצידה את כל המרכיבים של התעשייה הקודמת ולבנות תעשייה חדשה, תעשייה של אושר. אם יצליחו לספק לאדם את האושר שהוא רוצה, אפשר יהיה להמשיך ולשלוט בו.

גם אלו הנמנים על האליטות עוברים את אותו השינוי ברצון שלהם, והם מבינים זאת איכשהו, הם בהחלט מרגישים שינויים. בינתיים, ההשפעה על ההתנהגות שלהם בפועל, שולית. הם ממשיכים להשתמש ולשחק במערכת הפיננסית והבנקאית כמכשיר לשליטה, וגם באמצעים אחרים הנתונים למרותם, הם רוצים להחזיק את המצב הנוכחי בכל כוחם, לנסות ולייצב אותו, אבל בעצם מצבם משול לזה של אוניה טובעת.

כבני אדם, חברי האליטות מרגישים גם הם חוסר סיפוק ועולות בהן אותן השאלות אודות מהות החיים, למרות הרווחה החומרית והשפע. הרבה מהם פונים למיסטיקה. אפשר לנסות ולדבר איתם אודות דברים מהותיים, כסף, צבא, שליטה, מהפכות ומלחמות, הרי הכול בידיים שלהם. אבל לפתע אדם כזה שואל על מיסטיקה ומורגש שזה מאוד קרוב לו, שבלי זה הוא לא יכול. הוא שואל על גלגולים, כי הרי הוא אדם, למרות שהוא מצוייד באגו גדול ונפוח, בשליטה על כסף וצבאות, עם כל מה שיש לו בידיים, בסופו של דבר, בפנים הוא אדם השואל מי הוא, כשהוא מוריד את כל הכיסויים למיניהם ונותר ערום. זוהי הסיבה שיש להם "גוּרוּאים" רבים, מיסטיקאים הנמצאים לידם, כי הם מאמינים מאוד למגלי עתידות למיניהם.

בהחלט אפשרי לסדר את תפיסת העולם של האליטות ולתת להן תשובות לאתגרים ולשאלות שהרצון החדש המתעורר בהן מעלים. הבעיה היא הגישה אליהן, איך מגיעים ומסבירים להם את זה. קשה מאוד להגיע לאנשים האלה, בקצה הפירמידה. צריך לטפס ולעבור שכבות רבות של יועצים ויועצים של יועצים, עד שלבסוף מגיעים למי שנמצא למעלה ושולט. אי אפשר להסתפק בהסבר לכל היועצים בלבד, גם הם לא מקושרים למה שקורה ולכל היותר הם יכולים לשמוע ולמסור את הפנייה מיד ליד. הניסיון מעיד כי פגישות עם בכירי היועצים של המנהיגים והאליטות אינן מניבות את התוצאה הרצויה ושיש מצדם חוסר הבנה למה שקורה. מבחינתם, התשובה היא מאוד פשוטה, לטענתם כל עוד יש להם כסף וצבא, השליטה שלהם מובטחת, אלו שתי המושכות, והאומנות מצד האליטות היא לשחרר קצת כסף וללחוץ באמצעות הצבא. מקל וגזר, זה מה שהם רואים מול עיניהם, באמצעות המנגנון הזה הם שולטים. אלה שתי הידיים שלהם ומה שמעניין אותם זה הצעות חדשות לשכלול ושיפור של מנגנון השליטה הקיים שברשותם ולא אידיאולוגיה ואבחנות על מורל, חינוך, והתפתחות הרצון. מבחינתם רק כך מנהלים מדינה או ממשלה. קשה להם, זה מובן, קשה לעבור מפרדיגמה אחת לפרדיגמה אחרת, חדשה.

מאיפה יכול להגיע שינוי? שינוי יכול להיות מלמטה, ולא מלמעלה, מפני שלמעלה אנשים מחזיקים במה שיש להם. השליט לא יכול לעזוב את מקורות העוצמה שלו, את מה שיש לו. כדי לעבור לפרדיגמה חדשה, עליו לנטוש את הפרדיגמה הישנה, ואם הוא מתחיל לעזוב את הפרדיגמה הישנה, זה שקול לסוף שלו, כי זה יתפרש כמקור של חולשה ופגיעות. אנשים רבים חושבים אחרת, אבל ממשיכים לאייש, בפרופיל נמוך, את התפקידים הקבועים שלהם בבנקים ובכל מיני ארגונים בינלאומיים. הם מודעים לכך שאם ילכו, באיזושהי צורה נגד המערכת ובעד דיסציפלינה חדשה, סופם יהיה מר ומהיר. מדובר על חבורה גדולה מאוד, צמודה ומגובשת, וזה לא נסבל, מבחינתם, לאפשר לאדם אחד לעשות מה שבא לו, כי כולם תלויים זה בזה. אומנם האליטות מורכבות ממספר משפחות המנהלות את העולם, אך יש להן אינטרסים משותפים רבים, הכול אצלם קורה בחיבור, בתיאום.

 

הנהלה חדשה לעולם

לכן אין לתלות תקוות רבות שמשהו ישתנה מהותית אצל האליטות, זה לא קרה אף פעם, כי מדובר על אגואיסטים כל כך גדולים, עוצמתיים, שלרגליים שלהם קשורים כל כך הרבה דברים המכבידים עליהם ומקשים עליהם להשתנות, כל הכלכלה, הצבאות, יש להם השפעה דרמטית על ההתנהלות של כל העולם. דווקא מקורות העוצמה שברשותם, מקשים על היכולת שלהם לאמץ פרדיגמה חדשה. הם לא מסוגלים לכך. וההבנה שזה כך אינה מהווה כשלעצמה ביקורת, אלא הסתכלות על הטבע האנושי על איך שהוא מסודר.

השינוי צריך לבוא מתוך העם, מלמטה. שינוי כזה אינו דורש מהעם להיכנס לנעליהם של אלו המנהלים את העולם. כדי לסדר את החיים החדשים שלו, העם לא צריך מנהלים. בפעם הראשונה בחיים, הכול תלוי באנשים עצמם, בחינוך. בני האדם צריכים לקבל חינוך, מסגרת לימודית, תוכנית עבודה, איך למלא את הרצון החדש, איך להתארגן יחד ביניהם כדי לממש אותו. לכן השינוי אפשרי דווקא בקרב השכבות הפשוטות, צווארון כחול וכאלו שנפלטו משוק העבודה, בתנאי שיעברו ויהיו חלק מתהליך חינוכי קצר.

נשאלת השאלה, האם שינוי כזה בקרב אלו המצויים בתחתית הפירמידה הכלכלית והחברתית, ישפיע על אלה הנמצאים בשפיץ שלה, האם הם יבינו מה לעשות וירצו לנהל את הדברים האלה, את השינוי, לכיוון הנכון? צריך לקוות שכן. כי אם עוסקים בתיקון הכללי, כדאי שהאנושות תתקדם לקראתו על ידי משיכה, ובצורה עצמאית ולא באמצעות מכבש ההתפתחות, המורגש בה כמשבר, שידחוף את כולנו חזק ובייסורים. לכן אנו זקוקים לאליטות. יש להן יכולות ארגוניות גבוהות, הן בעלות ידע, כוח, רצון, והתארגנות מתאימה. יש בהן עוצמות והכנות פנימיות רבות, והן יכולות להיות מאוד מועילות. וְודאי שאלו המנהלים כיום את הפירמידה כולה יצטרכו לקבל על כך פיצוי, למשל באמצעות קבלת האפשרות לנהל ולהביא את העולם לכיוון חדש.

סביר שהם יבינו את המגמה וירצו לנהל אותה, ובמקביל, בהדרגה, גם הם, באמצעות החינוך והלימוד של חכמת החיבור, ישתנו ויבינו שהעולם השתנה, הטבע משתנה, הכול משתנה. כמו שכתב בעל הסולם, התחרות נשארת, אותות הכבוד נשארים. מה עוד צריך האדם כשהוא נוסע בלימוזינה באורך עשרים מטרים ויושב בה לבדו? אם בעיניו זה נקרא אות כבוד או שליטה וחשיבות, אז החברה תוכל לספק לו הערכה וכבוד ואפילו את אותה הלימוזינה. אם האליטה תספק לנו חיים טובים, תשתלב ואף תוביל את תהליך השינוי לקראת חיים חדשים ומאושרים, לא צריך להיות חשוב לנו מה היא מבקשת בתמורה.

ניתן לאדם כזה יותר מלימוזינה, אפילו נרצה לרחוץ לו אותה בעצמנו, מכל הלב, כי הוא מביא לנו חיים חדשים ובהם לא נרגיש שאנו פחותים כלפיו. לפנינו אדם שיודע לארגן את הדברים, ולנו יש צורך בו ובשכמותו. כך ירגישו האנשים, ואז היחסים ישתנו, מיחסים של שליט ונשלט, ליחסים של אבא וילד.

מעמדות חברתיים ימשיכו להתקיים, אך המעמדות יוגדרו אך ורק בהתאם לתרומה של האדם לחברה. הכסף החדש יתבטא בכמה שכל אחד משקיע בחברה, והתמורה תהיה בכמה כבוד והערכה הוא מקבל תמורת ההשקעה שלו. צריך לנסות ולפנות לאליטות, זה המסלול הרצוי, במסגרת השינוי שהאנושות עוברת. ייתכן ששינוי גדול לא יתרחש בלי מהפכות ומלחמות גדולות, או באמצעות משבר חדש שיכול לפגוע אנושות באליטות. הבנקים לא יכולים לקרוס, האוניות לא יכולות לטבוע? הכול יכול להיות. אנו לא יודעים מה הטבע יכול לעולל לנו. הוריקנים, צונאמי ושאר מכות אקלים, למרות הסבל האנושי שהם גורמים, מסייעים להבשלה של תהליך ההתפתחות האנושי, לקראת תיקון האדם, תיקון היחסים בינינו ולקראת הקמתה של כלכלה חדשה, אלטרואיסטית במהותה, במקום הכלכלה האגואיסטית הנוכחית שמחשבת את הקץ שלה לאחור. אבל כאמור, נקווה שנקדים ונוביל את השינוי, ונימשך אליו מעצמנו.

 

מפסידים ביחד

אומנם דווקא העשירים, האליטות ואלו המשרתים אותם, הם כביכול המרוויחים הגדולים מההתאוששות הכלכלית שהעולם חווה מאז שיא המשבר ב-2009, אבל זה לא עושר אמיתי. הכול מנופח בגלל הדפסה סיטונאית של שטרות כסף. כמות הזהב בעולם לא גדלה במקביל, לכן לא מדובר על עושר אמיתי. אין כיום שווה ערך אמיתי לעושר. המצב משול למי שנותן צ'ק ללא כיסוי. מה יש למי שקיבל אותו ממנו, לעשות עם הצ'ק הזה? למסגר אותו ולתלות על הקיר? אין מה לעשות עימו, הוא לא יותר מפיקציה. מה השווי הכלכלי האמיתי של אלה שיש להם מיליארדים? יש עשירים רבים בעולם, שיש להם, על הנייר, מיליוני דולרים. אך אם הם יתחילו לדרוש את כספם מהבנקים, יסתבר להם שמרבית הכסף וירטואלי ולא ניתן למשיכה, כך עובדת המערכת הבנקאית, שאינה בנויה למשיכה מאסיבית של כספי לקוחות. בנוסף, מה כבר יוכלו לקבל אותם מיליונרים בכספם, איזה מילויים? כל המערכת הזו ומה שהיא מייצגת, אינם אמיתיים.

במהלך כל המאה ה-20, האליטות שיחקו עם העם. משנות העשרים של המאה ה-20, היטלר הלך לכיוון אחד, סטלין הלך לכיוון השני, רוזוולט, וצ'רצ'יל ונוספים, כל אחד ואחד רצה ללכת לכיוון חדש, אבל באותה המגמה. כולם חיפשו איך לשלוט בעם, בכוח הכסף. ברוסיה, בגרמניה, באנגליה, באמריקה, היו אידיאולוגיות שונות, בין אם מדובר על האידיאולוגיה הקפיטליסטית, האגואיסטית, או על סטלין ברוסיה, מדובר על אותו הדבר, על שליטת הכסף. אבל כעת, השליטה הזו מסתיימת, היא כבר מתערערת ובעצם החלה להיחלש כבר לפני עשרות שנים. למקובלים, אלו המבינים ומרגישים את העולם, היה ברור שזה מה שקורה כבר לפני 20 שנה. חכמים וכלכלנים גדולים, מודים שהבחינו כבר אז שהשיטה מפסיקה לעבוד, אבל הם לא ידעו מה לעשות, לא הייתה להם תשובה ולכן הכול המשיך כרגיל, לכאורה. כל אחד בנה את התיאוריה שלו, אסכולות משלו, אך תשובות אמיתיות לא היו להם אז ואין להם היום. לחכמת הקבלה יש.