אושר חמקמק

בניגוד לדרגת החי, האדם שייך לדרגת המדבר, לכן החסרונות שלו הרבה יותר גדולים ומפותחים. מלכתחילה אין לאדם חסרונות כאלה, אך הם גדלים ומקבלים צביון על ידי החברה. כשהוא נולד, האדם הוא כמו חיה קטנה, ומתפתח בהתאם לסביבה בה הוא חי ובהתאם לדורו. הוא רוצה את מה שהסביבה מביאה לו כחסרונות, את הדברים שכדאי לו להשיג. לכן החסרונות שלו אינם חורגים מעבר למה שהאדם צריך כדי לספק את גופו וצרכים בסיסיים נוספים, כמו בית, משפחה, ילדים וכסף. כלומר, כל מה שאנו זקוקים לו, מעבר למה שצריכה החיה שלנו, נקרא "כלכלת האושר".

במשך תקופה ארוכה חשבנו שאנו יכולים למלא את עצמנו באמצעות עודפים למיניהם, תחרות בתחומים רבים מאוד, ושאם נרוויח יותר מכולם אז נוכל לצבור יותר כסף, רכוש ודברים נוספים הגורמים לנו הנאה. אבל, מסתבר שהאדם לא מתמלא מכל הדברים האלה, אלא להיפך, הוא מגיע לריקנות, כי האושר מצוי מעֵבר לְמה שהגוף שלנו זקוק לו. ברור שהאדם צריך לקבל את מה שהגוף צורך, זה לא נתון במחלוקת. הגוף שלנו צריך לקבל את הדרוש לו לקיומו, בכמות ובאיכות רציונלית. אנו צריכים להתקיים כמו בני אדם בדורנו, לכל אחד צריך שתהיה הכנסה שנתית ממוצעת, אבל מעבר לזה, הרגשת האושר נותרה חמקמקה. אנו עדיין לא מבינים זאת, אבל יש סוד איך להיות מאושר, והתשובה אינה תלויה בכסף.

אדם יכול להסתכל על הדשא של השכן, כי הרצון שלו לקבל לעצמו, המחשבה לתועלת עצמו בלבד, גורמים לו לרצות להיות עשיר ומוצלח יותר מכולם, אבל בסופו של דבר האדם מגיע למצב שגם מזה נמאס לו, ורואה שהגישה הזו מביאה לו רק בעיות וטרדות ופוגעת קשות באיכות חייו, הרי "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו", כלומר, אם ימשיך כך, הוא לא יגיע לאושר. זוהי הסיבה שב-60 השנים האחרונות, ניכר שהדור הצעיר נכנס לייאוש, אנשים נכנסים לדיכאון, לסמים, מתגרשים, ונכנסים לבעיות רבות נוספות.

כתוצאה מכך שהשיטה הכלכלית והחברתית הנוכחית אינה מסוגלת לספק אושר לאדם, האנושות מביאים אותו לקריסה, גם בצרכים הרגילים, הטבעיים שלו. הוא לא רוצה להקים משפחה ולהוליד ילדים, הוא סובל מבעיות רבות. כשאנשים מתפתחים הם לא רוצים להיות חיה שהולכת לעבודה, מקבלת את מה שהיא מקבלת יותר ויותר מאותו סוג של תמורה, ורודפת כל הזמן אחרי מילוי של רצון גבוה יותר, בהיררכיה עליונה כלשהי. בסופו של דבר אנו לא מרגישים מאושרים. מי שחי בשכונה של אנשי הייטק, רואה איך הם רצים בבוקר לעבודה. האישה וגם הבעל רצים לעבודה, דוחפים את הילדים לאוטו, מביאים אותם לגן הילדים ועוזבים אותם שם ליום ארוך, חוזרים מאוחר, ואז מוציאים את הילדים מהגן. האנשים טרודים מאוד, מסביב לשעון. אדם שחי חיים כאלה הוא כמו מכונה, ואם ננענע אותו קצת, כדי להפריד אותו מהמרוץ הזה, לא נגלה שהוא מאושר. זהו מצב משותף לכולם, אולם הם לא מרגישים כך, מפני שהם מהופנטים על ידי הסביבה.

 

סוד האושר - מילוי שלא יכבה את החיסרון

אם מדברים על הטבע שלנו, רואים שהוא כולו רצון ליהנות, והרגשת התענוג קשורה להרגשת החיסרון. החיסרון והתענוג חייבים להיות קשורים יחד כך שהתענוג לא יכבה את החיסרון. לדוגמה, כשאדם יושב ונהנה מסעודה, כעבור עשר דקות הוא כבר נהנה פחות, אחרי עשרים דקות כבר אין לו הנאה ואחרי חצי שעה הוא כבר לא יכול להסתכל על האוכל, אלא רוצה לעזוב את השולחן ולעבור לעיסוקים אחרים. החיסרון שלו כבה על ידי המילויים והתענוגים שקיבל, ובנסיבות כאלה הרגשת האושר שלו, השמחה, הרגשת המילוי, עוברת. כשאדם שבע הוא מפסיק ליהנות. ההנאה שלו קיימת רק כשהוא ממלא את החיסרון. ברגע שהחיסרון של האדם נפגש עם המילוי, באותו הרגע, הוא מרגיש תענוג, סיפוק, התפרצות. אבל אם הם לא נפגשים יחד, אז אין תענוג. יכול להיות אושר אינסופי, אבל האדם לא מרגיש אותו. איזה אושר חשים אנשים זקנים וחולים, אפילו אם יארגנו להם שולחן מלא, סעודת מלכים, ריקודים ומוסיקה? הם לא ישמעו, לא יראו, מפני שאין להם כבר חסרונות לאוכל, אלא חסרונות אחרים.

מה שמתגלה כיום באנושות, הוא חיסרון גדול להרגשת המילוי, התענוג, לשמחה, להרגשה של אושר. לכן, ככל שעוסקים במילוי האדם, רואים שהחסרונות והמילויים חייבים להיות יחד. זו החכמה הגדולה, סוד האושר. צריכים לדעת מהו החיסרון של האדם, ואז להביא לו מילוי מתאים, בצורה כזו שהוא ייהנה ממנו כל פעם, ולא שהמילוי יכבה את החיסרון. האתגר הוא לבנות כלכלה המבוססת על העיקרון הבסיסי הזה. הקושי לא קשור רק לעיתוי שבו נגיע לכלכלה כזו המפגישה חסרונות ומילויים לאושר, בלי שיכבו אחד את השני, אלא הוא מתחיל בכך שלא ניכר שאנו מבינים איך לבנות בכלל מערכת כלכלית כזו. הגדרת האושר חייבת להיות מילוי שלא מכבה את החיסרון. חסרות לנו דוגמאות למצבים כאלה בין חיסרון למילוי. למשל, אדם שרכש דירה, מתרגל אליה תוך מספר שבועות והרגשה הסיפוק מהרכישה עוברת. גם מי שקונה אוטו, מתרגל אליו בתוך שבוע, ומפסיק ליהנות ממנו, או ממשיך במקצת, אך לא באותה עוצמה כל דבר שהאדם רוכש, ממלא ומכבה לו את החיסרון, מוחק אותו.

נשאלת השאלה איך המילוי שהאדם מקבל, התענוג, איך השכר שלו לא יכבה את החיסרון? איך אפשר להרגיש מאושר כל הזמן?

אם נמצא את הנוסחה הנכונה, לא נצטרך לתת לאדם מילויים מוגזמים ומלאכותיים, שהמרוץ אחריהם גובה מכולנו מחיר יקר ולא מביא לתוצאה המקווה. האדם יקבל מילוי נורמלי, רציונלי, מילוי שהכרחי לקיום גופו, לרבות בית, משפחה, משכורת ממוצעת כדי שיוכל להתקיים ולספק לילדיו את כל הדרוש להם, אבל חיוני שמעל כל אלה, תהיה לו הרגשת אושר. אם נגיע למצב כזה, נוכל לאזן ולקבוע בצורה מאוד צנועה את הקיום הרגיל שלנו, את רמת החיים החומרית, אורח החיים, יום העבודה שלנו והאיזון בין בית עבודה ומשפחה, ובמקביל נהיה מאושרים.

הבעיה הזאת צריכה להדאיג בראש ובראשונה את הממשלות, ואת האנשים הנמצאים בקצה העליון של הפירמידה הכלכלית, אלה המנהלים אותנו באמצעות מערכות הכלכלה והפיננסים. האליטות שרוצות להביא את האנושות לצורות שיניבו להם רווח מקסימלי, מודעות לכך שכשהקהל מרוצה, הוא מוכן להמשיך. לכן, גם אלה המעוניינים לעשות מאיתנו עבדים מודרניים. צריכים להבין מה זה נקרא למלא את האדם כדי שיהיה מרוצה, ולא יגיב בצורה קיצונית למצבו האמיתי, באמצעות מהומות, הפיכות ומחאה המכוונת נגד האליטות והמשטר. זו הסיבה שכל ממשלה דואגת קודם כל לכך שהקהל יהיה מרוצה, כי זה מחזק את מעמדה ויציבותה.

 

האשליה של תעשיית הפרסום

תעשיית הפרסום המשגשגת לא יכולה לספק לכך מענה, היא לא מצליחה לייצר אצלנו אושר אמיתי. הבעיה היא שלמרות כל הפרסומות והשכלול של התעשייה, למרות שאנו משקיעים סכומי עתק בפרסום והגידול בתקציבים, האדם מאבד רצון למצוא אושר באמצעות קניות וצריכה. דווקא בגלל שהפכנו לצרכנים כפייתיים, הקונים מכל הבא ליד, אנו מרגישים פחות ופחות מאושרים. כי הרצון שלנו גדל כל הזמן גם בצורה איכותית, לא רק מבחינה כמותית. בעבר ההתפתחות העיקרית של הרצון הייתה כמותית, רצינו לצבור עוד רכוש, בתים נוספים וכסף, אבל בהדרגה הרצון התחיל להשתנות באיכותו. התוצאה היא שאנו כבר לא צריכים את הקניות הללו, אין לנו יותר את היכולת ליהנות ולהתגאות בכך שאנו הבעלים של טירה במקום של בית רגיל, או של לימוזינה במקום אוטו רגיל. יש לזה גבול.

האדם זקוק להרגשה, אלא שהרגשת האושר תלויה פחות ופחות בקניינים חומריים, המקנים לו הרגשה סתמית. יש לנו צורך להרגיש את עצמנו מאושרים. אנו עוברים כביכול לעולם יותר וירטואלי, בו הרגשת החיסרון והרגשת המילוי הופכים לווירטואליים, אווריריים, קשורים יותר להרגשה מאשר לקניינים גשמיים. לַמה אנשים פונים לשימוש בסמים? כי הם רוצים הרגשה בצורה טהורה, גלויה. הרגשה שאינה מלובשת בחפץ כלשהו. אנו רוצה ליהנות, מחפשים תענוג, אבל שיהיה לפי החיסרון שמתעורר בנו. התוצאה היא שאנו מחפשים אחר תענוג שלא יכבה את החיסרון, אנו רוצים ליהנות לאורך זמן, בקביעות. האדם אינו רוצה ליהנות כבהמה, כי הוא מצוי בשלב התפתחות מתקדם יותר של הרצון, בחיסרון גדול יותר. הוא רוצה ליהנות ולמלא את החיסרון שלו, שכל הזמן גדל מבפנים, והוא מושפע הרבה פחות מפרסומות וממאמצי שיווק אגרסיביים. אנו עדים לניסיונות רבים לבלבל את האדם באמצעות פרסום והשפעת הסביבה, מתוך שאיפה לדכא את החסרונות הגבוהים והמפותחים יותר שלו לאושר קבוע. המסרים שהאדם מקבל מהסביבה ומהפרסום הם שזה נורמטיבי לצרוך כמה שיותר, שעליו ליהנות מחוויית הקניות, שכך כולם נוהגים, שיבלה ויטייל כמו כולם, שיצפה בטלוויזיה בסדרות שכולם רואים.

המטרה של המערכת הכלכלית הנוכחית ושל אלו שהיא נמצאת בשליטתם, היא לבלבל ולהוריד אותנו לחסרונות נמוכים יותר שהם מספקים לנו, ורוצים שנשאר בהם. אבל זה מצב שהופך לבלתי אפשרי, כיוון שהחיסרון שבנו גדל מבפנים כל הזמן, הרגישות שלו לפרסום הולכת וקטנה, הרבה יותר קשה לשנות או לעכב אותו מלהתפתח מבחינה איכותית. זו הסיבה לעלייה בתקציבי הפרסום, השיווק והמכירות. אם בעבר השקענו בהם כ-20% ממחיר מהמוצר, כיום, כדי למכור, מושקעים בהם משאבים רבים שיכולים להגיע עד 60% ממחיר המוצר, וגם כך אין הצלחה רבה במכירות.

 

החכמה איך לקבל

החידוש הוא בכך שהאדם מחפש לא רק להיות מאושר, אלא להיות מאושר באופן קבוע. זה הטריק, זה סוד העניין. איך לספק לו את מה שהוא צריך, כדי שיהיה כל הזמן מאושר? איך להגיע למצב בו האדם מקבל תענוג שבונה בו חיסרון נוסף, עליו יקבל שוב תענוג, ושוב חיסרון והנאה?

אפשר להגיע למצב כזה באמצעות חכמת הקבלה. לָמה היא נקראת "חכמת הקבלה"? כי דרכה האדם לומד ויודע שלקבל, זה לא סתם, אלא שצריך לעשות את זה בחכמה, כדי שמה שהוא מקבל לא יכבה בו את החיסרון, אלא יגדיל אותו. במצב הנוכחי, כמה שהוא טועם, הוא ירצה לטעום עוד ועוד ואף פעם לא ייהנה. האדם אינו רוצה לחיות בהרגשת חיסרון מתמיד ושלילי, כך הוא לא נהנה, ולכן הגיע לשלב בו הוא שואל את עצמו מתי סוף סוף הוא ירגיש מאושר ובקביעות. איך הוא מגיע למצב בו הוא מגביר את החיסרון ונהנה ממנו, ושוב מגביר אותו ונהנה, איך הוא מגיע להרגשה של חיים נצחיים, שהוא לא מרגיש שההנאה והאושר פוחתים ומסתיימים, לא מרגיש שהוא יורד ומאבד את תחושת החיים, אלא מרגיש שהוא כל הזמן עולה, מתפתח ונהנה?

כמובן שהדיון אודות כלכלת האושר מותנה בראש ובראשונה ביכולתנו לספק לכל אדם את ההכרחיות שלו, את צורכי הקיום שלו ושל בני משפחתו, ברמה נורמלית ורציונלית. זו לא בעיה. ישנם פתרונות להסדרת חלוקה הכרחית עבור כולם, בצורה פחות או יותר שווה. מעל אותה רמת קיום הכרחית לכולם, עלינו להבין, בכל הקשור לכלכלת האושר, שהאדם יכול לחוות הנאה אמיתית רק אם הוא נהנה בכלים שאינם שלו, בחסרונות לא של עצמו.

את המערכת הכלכלית שתתמוך במצב כזה, ניתן לכנות "כלכלה אלטרואיסטית". כמו שאימא נהנית ככל שהיא נותנת יותר לתינוק שלה. ככל שהיא מסוגלת לתת לו יותר, או לספק לכל הילדים שלה את כל מה שנחוץ להם, כך היא נהנית יותר. מבחינתה זהו תענוג בלתי מוגבל, בתנאי שיש לה אפשרות לספק להם את הצרכים שלהם וגם ילדיה ייהנו כל הזמן ממנה.

 

כלכלה אלטרואיסטית

היכולת להבדיל בין חיסרון למילוי, היא השינוי שיאפשר את כלכלת האושר, מעל אותה רמת קיום חומרית הכרחית. כל מה שעלינו להוסיף לכלכלה, זה את האהבה. כי אם האדם אוהב את זולתו, אז הוא ממלא את החיסרון שלו, ולכן הזולת מתמלא, לא האדם עצמו, אלא הוא נהנה מכך שהוא זה שממלא. כשהאדם אוהב, המילוי שלו הוא מכך שמי שהוא אוהב, מתמלא. במצב כזה, האדם לא מכבה את החסרונות שלו, וההרגשה שלו, כשהוא ממלא את הזולת שהוא אוהב, היא נצחית. אימא שנותנת ודואגת לתינוק מרגישה שהיא מתמלאת, והיא באמת מתמלאת. היא מקבלת סיפוק מכך שהתינוק אכל יפה, ושואלת את עצמה מה עוד היא יכולה לעשות עבורו, כלומר היא כל הזמן מרגישה תענוג בדאגה שלה לזולת.

כשעוסקים בכלכלה אלטרואיסטית, הכוונה לשיטה כלכלית ברמה שמעבר להכרחיות, כי ההכרחיות לא נחשבת, כי מבחינת הדאגה להכרחיות האנושות לא שונה מדרגת החי. מבחינת הגוף שלנו, צריכים לספק לו כ-2,000 קלוריות ביום, לא יותר. לא על כך מדובר, אלא על הרגשת החיסרון בחיים, מעבר למה שהגוף שלנו צריך. שם, האדם מרגיש כיום שהוא לא מאושר.

המושג כלכלה מבוסס על הפועל לכלכל, למלא, צריך להבין שהכוונה איננה למלא את הכיס, אלא למלא את החיסרון של האדם. אפשר למלא את החיסרון באמצעות כלכלה מיוחדת, הנקראת כלכלת האושר, או כלכלה אלטרואיסטית. בדיוק כמו אימא שממלאת את החסרונות של מי שקרוב אליה וכך אינה חשה מוגבלת, אלא רוצה לתת כל הזמן ונהנית כשמקבלים ממנה. זה יכול להיות גם מצבנו, אם נתקשר כולנו במערכת אחת, וכל אחד ידאג איך הוא יכול להזין את החברה האנושית. אם כל אחד מאיתנו יפתח יחס כזה לחברה האנושית, כמו של אימא לתינוק שלה, אז כל אחד יוכל ליהנות, ללא הגבלה. זוהי צורתה המתקדמת של הכלכלה, בחברה המתוקנת.

גם התעשייה תשתנה ותיהפך לתעשיית האושר, כלומר לכזו שתוכל לספק לכל אחד ואחד את הדרוש לו ולבני משפחתו לצורך קיום חיים נורמליים, והאדם לא יצטרך יותר מזה. כי באמצעות החינוך אפשר להביא את בני האדם למצב שבו כולם דואגים לכולם. על מה הדאגה? איך להביא לכולם תענוג. התענוג אינו חומרי, אינו מבוסס על מתנה חומרית, אלא על כך שאנו מייצרים בינינו חיסרון כללי לפיו אנו רוצים ליהנות זה לזה, לגרום אחד לשני תענוג ואושר. במצב כזה של דאגה הדדית, וכשיכולים להעביר את ההרגשה הזו אחד לשני, ורוצים למלא זה את זה, אז כל אחד מאיתנו מתמלא בהרגשת חיים מהזולת, וכל אחד מאיתנו מקבל מכך סיפוק פנימי רב. ממלא את עצמו בכך שהוא ממלא את הזולת בהרגשה כזו, זה נקרא אושר. כשמתחבקים עם אדם שאוהבים. לא באהבה גופנית בין גבר ואישה, אלא כשמתחבקים עם אדם שאנו מרגישים אותו קרוב מאוד ללבנו. במצב כזה, ככל שאנו יכולים לספק זה לזה הרגשה טובה כזו, הרגשה של מילוי, כך כל אחד נהנה מכך שיש לו מישהו שיכול לספק לו את ההרגשה הזאת. לפי מידת ההנאה שלו מיחס כזה אליו, הוא מסוגל להחזיר אהבה ולתת לזולתו. מצד אחד האדם הוא בעל המילוי, והחיסרון נמצא בזולת, ומצד שני האדם הוא בעל החיסרון לקבל מהזולת את הרגשת האהבה אליו. התוצאה היא שכל אחד ממלא את השני, וכל אחד נמצא בחיסרון של השני. כלומר, החיסרון וגם המילוי לא נמצאים באותו המקום ולכן המילוי לא יכבה את החיסרון, בניגוד למצב שאנו מכירים כיום. זהו סוד האושר, בגלל ההפרדה בין המילוי לחיסרון, אנו יכולים ליהנות ללא הגבלה.

כמו אימא שרוצה לתת לתינוק שלה, אין גבול לרצון שלה לתת לו, אפילו אם הוא כבר לא רוצה לקבל, היא כל הזמן רוצה לתת לו עוד ועוד. איך היא מסתכלת עליו, בודקת אולי חסר לו משהו כזה או אחר, היא נהנית מכל נתינה ונתינה. החיסרון נמצא בו והמילוי נמצא אצלה, ואז המילוי לא מכבה את החיסרון. אם המילוי היה אצלה ולא בתינוק, כמה היא יכולה לנהוג כך כלפי עצמה? זה הסוד, סוד גדול מאוד ולא פשוט. האנושות לא מבינה אותו, לכן, עד שהיא לא תגיע לייאוש, לייאוש גדול ממש, היא לא תוכל לגלות או להבין את הפטנט הזה. מדובר על פתרון קל מאוד, זול ונגיש לכולם, אך קשה להרים ולממש אותו. לכן מה שנדרש, כדי לזרז ולפתח את התובנה הזו באנושות זה רק פעולות הסברה. מתוכן נבין איך אנו צריכים לבנות את החברה שלנו, כדי לספק לכולם כלכלה גופנית וחומרית הכרחית, ומעליה לבנות את כלכלת האושר. הצרכים אינם הבעיה כיום וגם לא היכולת הפוטנציאלית שלנו לספק לכל בני האדם את ההכרחיות שלהם, אלו לא יהפכו אותם למאושרים. ההרגשה, הרצון בדרגת האדם, המדבר, הוא רצון וירטואלי וגם המילוי שלו וירטואלי. המילוי נובע מהיחס, מהרגשה משותפת, מאהבה, הוא אינו מילוי שמקורו בסיפוק ממתנה חומרית שקיבלנו. לכל היותר מתנה כזו יכולה לשמש עבורנו כאינדיקציה ליחס של הזולת אלינו, אך לא יותר מזה. אין לנו צורך בסמליות הזו, כי היום הכול עובר למימד הווירטואלי.

 

האשליה של כלכלת הפנאי

 

"מה שבאמת צריך לעשות הוא לחנך אנשים לפנאי שהעושר הגדל שלנו מאפשר. יש מגוון פעילויות אינסופי, מתחביבים ועד פעילויות פנאי, שהיום אין לאנשים מספיק פנאי עבורם".

הגישה הזו של רוברט סקידלסקי, היסטוריון וכלכלן פוליטי ואחרים איננה נכונה והיא מייצגת את הכלכלה הנוכחית ולא את הכלכלה החדשה, כלכלת האושר, המבוססת על החכמה איך לקבל, חכמת הקבלה. מהי "כלכלת הפנאי"? זו בעצם הכלכלה הקיימת כיום. כלכלת הפנאי מבוססת על המילוי שהגוף של האדם זקוק לו, אבל, בשונה מכלכלת האושר, האדם לא נהנה מהיחס של הזולת אליו. תרבות ופנאי הם מילויים שכל אחד צריך. האחד הולך לשמוע אופרה, השני לקרב איגרוף, השלישי לכדורגל, והרביעי לריקודים, כל אחד הולך למקום אחר. האם שעות הפנאי האלה, הבילויים והפעילויות שאנו משתדלים לפנות עבורם זמן ומשאבים, גורמים לנו להיות מאושרים? חלקית כן, אבל זה לא אושר אמיתי. אם נבדוק יסתבר לנו שהם נהנים, אך אינם מאושרים. מדוע? כי הם ממלאים את הכלי של עצמם, המילוי כיבה את החיסרון ולכן ההנאה היא זמנית, חלקית ואינה מותירה רושם או סיפוק אמיתי לאורך זמן.

לעומת זאת, כלכלת האושר מתייחסת אל המונח אושר כמילוי בהרגשה אינסופית. קיים מרכיב מאוד מיוחד בתענוג הזה, הוא אינו נגמר. אם האדם יתפוס את הרגע הזה, את התענוג שהוא חווה עכשיו, את המצב היפה, הטוב, שהוא נמצא בו עכשיו, שממלא אותו, זהו אושר שלא נגמר אף פעם. האדם נמצא בזרימה הזאת, בגל הזה כל הזמן, יכול רק לעלות יותר ויותר, יש לפַניו אופקים אינסופיים, הוא יוצא מגדרים של זמן תנועה ומקום, שבו חי הגוף שלו, ונמצא ברמה של האדם המדבר, במישור אחר לגמרי, במימד חדש.

 

מה בין מילוי רוחני, לחומריות?

השיטה הכלכלית הנוכחית תתחיל להתכווץ, כמו בלון נפוח שמתרוקן. כתוצאה מתהליכי החינוך, המערכת תרגיש שהיא אינה זקוקה לכל העודפים שהאנשים המציאו רק כדי לאסוף עוד ועוד שטרות ירוקים, הם ירצו לאסוף את השטרות הוורודים. שטרות ורודים מייצגים את הרגשת האושר. תתגבש הבנה של מה באמת אנו צריכים כדי להיות מאושרים, ובני האדם יתחילו להחליף את הערכים שעל פיהם הם חיים ולא ירצו את השטרות הירוקים. לא חסרים מיליארדרים בעולם, אבל מה יוצא להם מזה? הם יתחילו להרגיש שהכסף לא נותן להם מילוי. מה הוא מקנה להם, האם את הרגשת הביטחון? בחברה העתידית תהיה לכל אדם הרגשת ביטחון גדולה יותר, כי הוא לא יפחד מאף אחד, אלא ירגיש מאושר, חיים נצחיים, מילוי נצחי. זו הרגשה שאי אפשר לרכוש בכסף.

האם לעשירים אין בעיות במשפחה? אין בעיות עם הקרובים, עם הילדים, ובעיות רבות נוספות? לעשירים שבינינו יש את אותן הבעיות כמו לכולנו, רק בצורה מסובכת יותר, בגלל העיסוק שלהם. אם האדם מתנקה במקצת מהמשחק התחרותי הזה, ומכל השטויות שיש לו, הוא יכול להבין שלפניו פתרון א-לוהי שמעלה אותו לדרגת קיום אחרת לגמרי. אנו עולים למימד ווירטואלי, לחיים חוץ גופיים, ללא תלות בהרגשת הגוף שלנו, כי אנחנו מייצבים גוף חדש. בִמקום הגוף הבהמי שלנו, אנו מייצבים גוף שהוא הרגשה חדשה, רוחנית ומשותפת בינינו, בה אנחנו מרגישים את החיים המשותפים שלנו, והופכים להיות כדמות אדם אחד, כגוף אחד. אם מתחילים להיכנס לשם בהרגשה שלנו, אז אנחנו מתנתקים מהרגשת הגוף, ממש מתנתקים, ומתחילים להיווכח שהרגשת הגוף שחשנו קודם, הגוף הפיזי, הורגשה ברצונות הקטנים בלבד. ואילו עתה, מפני שהרצונות האלה מלווים את הרגשת האושר, הם גם נכללים בה. כי הגוף הפיזי שלנו, בסך הכול ממלא את עצמו, כדי לקיים את הרגשת כלכלת האושר, לכן גם הוא נכלל בה. במצב כזה אנו מתחילים לראות שהעולם הוא בכלל לא גשמי, שאין בעולם שלנו לא דומם, לא צומח ולא חי, אלא שהרגשנו כך ברצונות הקודמים שלנו, אבל כל העולם הוא רצון בלבד.

 

"והטבה שלמה, בשיעור הגדול שחשב עלינו, איננה, אלא בהשפעה, שהיא תענוג בלי שום גבול וצמצום. מה שאם כן הקבלה לעצמו, היא מוגבלת ומצומצמת מאוד, כי השְׂביעה מכבה תכף התענוג. כמו שכתוב, כל פעל ה' למענהוּ. שכל הפעולות הנוהגות בעולם, לא נבראו מתחילתן, אלא להשפיע נחת רוח אליו. ולפיכך נמצאים בני אדם משמשים בעסקי העולם, בהיפך גמור ממה שנבראו מתחילתם. שהרי הקב"ה אומר, כל העולם בשבילי נברא, כמו שכתוב, כל פעל ה' למענהו. וכמו שכתוב, כל הנקרא בשמי, לכבודי בְּרָאתיו. ואנו אומרים ההיפך ממש מקצה אל הקצה. כי אנו אומרים, כל העולם אך בשבילנו נברא. ואנו רוצים לבלוע כל טוב העולם לבטננו, להנאותינו, ולכבודנו. ולפיכך, אין פלא, מה שאין אנו ראויים עוד לקבל הטבתו השלמה. וע"כ מוטעמת לנו השגחתו בטו"ר, בהנהגת שכר ועונש. כי זה תלוי בזה, ששכר ועונש מסובב מטו"ר. כי כיוון שאנו משתמשים בכלי הקבלה בהיפך ממה שנבראו, אנו מרגישים בהכרח בפעולות שבהנהגה, שהם רע בעדנו".

("ליל הכלה", "הקדמת ספר הזוהר", זוהר לעם, כרך א', עמ' 302)

 

כך גדלנו, הכול מגיע מדרגת הדומם. גדלנו על ידי התפתחות הרצון מדומם, לצומח, לחי, ועתה הגענו לדרגת האדם. זו דרגה מיוחדת, שיש בה משהו נוסף, זו הרוחניות שבנו, כי בהתאם לגוף שלנו, אנחנו שייכים לעולם החי. האדם רוצה להוסיף לגוף הזה יותר ויותר, אבל הגוף הפיזי לא צריך, יש גבול לכמה שהוא צריך. הוא צריך לכלכל את עצמו, אבל כמה בשר, כמה חלב, כמה דברים רבים נוספים המעסיקים אותנו כיום, הוא באמת צריך? כמה בגדים אפשר ללבוש בבת אחת? כלומר, קיים גבול הגיוני למרוץ החומרי הזה.

המערכת הכלכלית הנוכחית והאליטות, שלוחצות על האדם לצרוך כמה שיותר, כדי לצמוח ולהתעשר, החלו לשאול את עצמן מה אפשר לעשות עם האדם, כדי שיצרוך יותר ובכך יהיה מחויב לעבוד קשה יותר ושעות ארוכות יותר, כי הן רוצות לשלוט עליו, כמו על עבד. האליטות והמערכת הכלכלית שברשותן צריכות שהאדם יעבוד, שיקבל מהן פרוטות, ושבפרוטות האלה יקנה את מה שהן מוכרות לו, כדי להמשיך ולצבור רכוש והון. המצב הזה הגיע לסיומו. הגוף נשאר כגוף בדרגת החי, בהכרחיות שלו, עם מה שהוא צריך, ומעליו מתפתח רצון חדש. אין מי שיכול ללכת נגד ההתפתחות הזו, גם לא שליטי העולם ובעלי ההון. ברור שהאליטות עדיין רוצות לתמרן ולהשאיר את כולם ברמה הבהמית, אבל זה לא מצב שיכול להימשך. זה המשבר, כשכל מנהלי העולם הכלכלי שלנו עודם רוצים להחזיק את העולם בדרגת החי, ואילו העולם כולו נמשך, מתוך התפתחות הרצון שלו, ועולה לדרגת המדבר, זה קורה לפי תכנית הטבע.

 

שינוי באמצעות חינוך ודוגמה

האמצעי לשינוי הזה, למעבר לכלכלת האושר, הוא החינוך. אי אפשר לעשות שום דבר אחר, חוץ מלחנך, בטח שלא לחייב בכוח, אלא רק באמצעות חינוך המושתת על חכמת החיבור. בנוסף לחינוך, אפשר, אומנם לא בכל העולם אלא במקומות מסוימים בלבד, לממש את החיים האלה ולתת דוגמה לכל העולם. אבל בסופו של דבר השינוי יגיע רק מהחינוך, אין דרך אחרת. האנשים צריכים להבין לאן הם הולכים, לקראת מה הם הולכים, ולמה כדאי להם להסתפק, כביכול, בזה. בפועל ובניגוד לרושם הראשוני, לא מדובר על להסתפק, כי האדם לא מגביל את עצמו באמת, אלא מתוך הלימוד הוא אינו מגביל את עצמו, להיפך, הוא מרגיש שהכי טוב לחיות כך. החינוך עצמו בונה בו יחס כזה לחיים ולעולם.

מבחינה חומרית, עלינו לספק לעצמנו את הכול. ידוע כי יש היום הכול, מזון, ביגוד, רפואה, קורת גג, חינוך, כל מה שהאדם צריך. אין שום בעיה לחלק אותם לכולם. הבעיה היא החלוקה, כי צריך להגיע לחלוקה שווה, מבחינה סגולית, אך היא תלויה ביחס בין בני האדם ואותו צריך לתקן ולהסדיר. כל מה שמעבר לאותה חלוקה חומרית של משאבים וצורכי קיום, קשור כבר להרגשת האושר. המשבר האמיתי הוא בהיעדר אושר ובחוסר, זו הבעיה, וצריכים להבין איך אנו מסדרים את העולם כך שיכלכל לכל אדם את המילוי החדש.

הדבר היחידי שהמערכת הכלכלית הנוכחית יכולה לעשות כדי לסייע בשלב המעבר מהכלכלה המנופחת והקלוקלת הנוכחית לכלכלה חדשה, מאוזנת, שוויונית יותר וכזו שתוכל להתפתח לכלכלת האושר, הוא להזרים את כל הכסף לחינוך, את כל מה שרק אפשר, את כל העודפים שנוצרו כתוצאה מהכלכלה הנוכחית, את כל העושר שצברו האליטות ושמוחזק בכל הבנקים, למימון תוכנית החינוך החדשה. בהתאם, עלינו לשנות את כלי תקשורת ואת השפעת הסביבה על האדם, כדי להביא לאנושות הבנה לקראת מה אנו הולכים ומחויבים להגיע מכוח הטבע, כי אין לנו ברירה. האליטות והכלכלנים שבשירותם יבינו שהטבע מנצח, שהם לא יכולים להמשיך להתנהל נגדו. עליהם להבין שככל שהם יתנהלו נגד כיוון ההתפתחות שמכתיב להם הטבע, בעולם הגלובלי והמקושר הדדית, כך הם יספגו יותר ויותר מכות, המשך ההתנהלות הנוכחית שלהם אינו כדאי להם. שיבדקו. כתוב ש"חכם רואה את הנולד", הם מוזמנים לראות את הנולד, את מה שקורה בעולם, ובהתאם לזה להתקדם ולהתפתח לכיוון הנכון. אבל כדי שזה יקרה, גם הם צריכים להשתנות, לעבור חינוך לעולם החדש ולהבנת המנגנון הפנימי שלהם של אושר ותענוג. גם הם צריכים להבין מה מקורם של התענוגים שלהם, איך הם יכולים לעבור מירוק לוורוד, ממילוי מלאכותי שאינו בר קיימא, מהכסף לאושר ותענוג אמיתיים ונצחיים. בכך שהם ישקיעו ויסייעו לממן את החינוך החדש, הם יזכו בהרגשת ביטחון, הרגשה של אושר. זו הרגשה מיוחדת, כי בכך הם מסייעים לכל העולם להגיע לשלמות ולאושר. הם יכולים ליצור את השלמות הזו, לרכוש את השלמות הזאת. בצורה כזו הם יכולים לגרום לכל העולם להיות מחובר ומאושר.

במקום שנאה ותחרות, האליטות והמערכת הכלכלית שבשירותם יקבלו כבוד ואהבה שכיום אין להם מאף אחד. במצבם הנוכחי יש להם שונאים רבים מאוד והם אפילו מתגאים בכך ומחפשים את הרגשת העליונות על אחרים, אבל הם גם חיים בפחד מתמיד ועסוקים כל הזמן בחשבונות, כדי שלא יפגעו בהם. בִמקום החיים הקשים האלה, למרות העושר הנלווה אליהם, הם יכולים לזכות בתמונה הפוכה וחיובית, בהתרחבות הנשמה, בלהיות מושא לאהבה של כולם, בלי האקדח שמכוון אליהם כיום. עבורם זה היפוך של ממש, חיים עם כבוד עצמי והערכה מצד החברה כולה. מה כבר יש להם היום?

כחלק מתהליך החינוך לחיבור ולאהבת הזולת, חשוב לתת לכל אחד טעימה יפה מההנאה החדשה הזו, שמקורה בחיבור ובאהבה בין אנשים. כולם מוזמנים לסדנאות של המחנכים על בסיס הערכים והעקרונות של חכמת הקבלה ובהן הם ירגישו, לפתע, טעמים חדשים מהחיבור. גם בהתאם לחכמת החברה, חכמת ההמונים, קיימת הרגשה שמגיעה מתוך החיבור עם כולם. כל המשתתפים יתחילו להרגיש שהם נהנים, מתמלאים מזה, שהחיבור נותן להם הרגשת ביטחון ומילוי שאי אפשר לקנות אותם בסופר.

 

דרגת ה"אדם" שבאדם

החל מהאדם הפשוט ועד האדם החשוב ביותר, חוץ משינוי הגישה שלו לחיים, לפי תוכנית הטבע שמתגלה עכשיו, אין לאדם יותר מה לעשות. עלינו להסביר ולחנך את האדם. זה החלק של ההשכלה, במסגרת החינוך. לאחר הצד של ההשכלה, יבואו סדנאות, פעולות חיבור וסמינרים למיניהם, שמטרתם להביא אותו להרגשה שהוא יזכה לראות איך זה מתממש. המטרה היא להביא את האדם להרגשה ולהבנה שיש לפניו אפשרות להרגיש חיים נצחיים, בלתי מוגבלים, מלאים באושר ובהרגשת החיים. אושר, כלומר הרגשת מילוי, סיפוק, הרגשה של האדם שהוא חי חיים גדולים יותר. בסופו של דבר, כמה הוא יכול לאכול? אם אכל, עובר לו הרצון, נסתם, ולכן נגמרה לו הרגשת החיים. לעומת זאת, בהרגשת אושר אמיתי, שאנו מדברים עליה, האדם לא נסתם או מתמלא, אלא מרגיש זרימה אינסופית, שעוברת בינו לבין האחרים. כך הוא יוצא לתפיסה חדשה של קיום, מרגיש בצורה וירטואלית שהוא חלק ממשהו אינסופי, מרגיש שהוא שייך לעולם הווירטואלי. את הגוף שלו האדם ממלא כמה שהוא צריך, הוא בדרגת החי, הגוף שלו הוא כמו הכלב שחי לידו. אבל הוא, האדם שחי ליד הכלב, והאדם שבו זה משהו אחר לגמרי, הוא לא באותה רמה כמו שהגוף הבהמי שלו חושב וחי, יש לאדם דאגות ומילויים אחרים לגמרי. לאבחנות כאלה הטבע דוחף אותנו ואנו צריכים להבין שאין לנו ברירה, כי המשבר העולמי הנוכחי לא יסתיים. הוא יימשך עד שאנו נקבל את הדרגה החדשה, אם בטוב או ברע, אבל נקבל. ברור שמתוך אהבה ורצון לחסוך בייסורים של העולם כולו, מחייבים בעלי שיטת התיקון את עצמם להפיץ אותה ברחבי העולם בכלל, ובקרב עם ישראל בפרט.

כל אדם, עשיר או עני, מוכר או אלמוני, חייב ללמוד. זו התרומה שלו לבנייה של כלכלת האושר, כי דרגת האדם מושגת באמצעות לימוד, זה תקף לגבי כל אחד ואחד. כל מי שרוצה להיות מאושר, צריך לדעת, איך הוא, בתנאים הנוכחיים, החדשים, יכול למלא את עצמו, לעשות את עצמו מאושר. אם יש לו חיסרון להיות מאושר, הוא מתאים למסגרת החינוכית ולקורסים שילמדו אותו להשתנות, להתחבר, לחיות מתוך ערבות הדדית ולאהוב את הזולת. באמצעות הערבות שבינינו, אנו יוצרים את הכלי המשותף, החיסרון המשותף שבו כולנו מתקשרים זה לזה. כל אחד רוכש שבעה מיליארד כלים, חסרונות, שהוא יכול להשתתף איתם, כביכול למלא אותם בהרגשה שלו. לא מדובר על מילויים חומריים או מוחשיים, אלא רק בהרגשה. הרגשה זה הכוח הווירטואלי שלנו, זו העוצמה הגדולה ביותר שנמצאת בחיים, הרגשה של אהבה. זה הכוח שמוליד את החיים, זה כוח שמפתח את הרצון, זה הכוח שפיתח את החיים מהחלקיק הראשון במפץ הגדול, עד יצירת חיים, עד שנוצרו בני האדם, עד אשר בני אדם התקשרו ביניהם והולידו את האנושות. זה כל כוח האהבה, כוח ההשתתפות, כוח החיבור, הכוח להוליד משהו חדש. וכך האדם מתקשר לשבעה מיליארד איש, ונמצא בחיסרון המשותף ובמילוי המשותף איתם, נמצא בהרגשת חיים אינסופיים. כך אנו שוברים את החומה בינינו לבין החיים הנצחיים, החיים אחרי המוות הגופני. האדם יגיע למצב בו הוא מדלג על המוות הגופני, האם הגוף חי או מת תחדל להיות שאלה כה חשובה עבורו, כי הוא עלה לדרגת המדבר, הוא נמצא בדרגה אחרת לגמרי.

כמו שהאדם, בדרגת החי, לא חש כאב כשהוא קוצץ את השערות או הציפורניים, כי הם בדרגת צומח על הגוף החי שלו, לכן הוא לא מרגיש את האובדן של הצומח ויכול להפטר מהם, כך האדם מתפתח ונפטר גם מהחיים הגופניים שלו, מהחלבונים, ולא מרגיש שהוא נפטר בכלל, שהוא ניזוק במשהו, אם הוא תופס את דרגת הקיום, ברמת המדבר.

 

כישלונם של מדדי האושר

מדדי האושר הנוכחיים, המחושבים על ידי מכוני המחקר, כלכלנים ואוניברסיטאות אינם יכולים לשמש כאינדיקציה ללמידת האושר של בני האדם. הם מבוססים על הכלכלה הישנה, על השיטה הקיימת והעיוותים שלה ולבטח גם מושפעים מאינטרסים, עד כדי כך שניתן להניח שיש מי שקנה את התוצאות מראש, או את אלו המחשבים אותן. אין שום טעם להסתמך על הפרמטרים המרכיבים כיום את מדדי האושר למיניהם, לרבות על היחסים הזוגיים, קשרים חברתיים, גידול ילדים, חיים מוסריים, ביטחון כלכלי, צבירת חכמה, ידע, קריירה ותחביבים. הטבע מפתח בנו חסרונות חדשים, לאושר, לחיפוש משמעות החיים, בזכותם אנו כבר לא יכולים להיות כמו קופי אדם, וליהנות מחומריות, היא כבר לא מספקת אותנו. האדם רוצה יותר. הגענו מחסרונות למידע, למדע, לדרגת חיסרון של מהות החיים, לחיסרון של מהות. האדם מרגיש צורך לדעת בשביל מה הוא חי, צורך לראות, כאדם שמתפתח, מה מצוי אחרי האופק.

הרצון של האדם התפתח לדרגה כזו שהוא חדל לרצות את אורח החיים חסר התכלית במסגרת השיטה הכלכלית הנוכחית, הוא לא מוצא בה אושר והחל להבין עד כמה המנגנון הקיים של חיסרון ומילוי הוא חסר תכלית עבורו. התפתחות החיסרון הגיעה למצב שהאדם, המודע לכך שהוא מוגדר על ידי הרצון שלו ליהנות, לקבל, החל לשאול מה בא אחרי הסיפוק הרגעי של החיסרון ומהי התועלת שלו, בשביל מה החיים? אלו השאלות המהותיות שמתחילות לצוץ והן מִדרגת המדבר, לא מִדרגת החי. האדם שבתוך הגוף הפיזי מתחיל להתפתח ולצוץ ויש לו שאלות. הוא מתחיל להגיע לתובנה שלא יהיה מאושר משום דבר שלחברה הצרכנית הנוכחית יש להציע לו, מה עוד אפשר למכור לו? מכונית מפוארת יותר? עוד בית? אבל מה הלאה? זו השאלה שעליה הוא לא מקבל מענה, בשיטה הכלכלית והחברתית הנוכחית.

מאז שיאו של הקפיטליזם, באמצע המאה ה-20, הנוסחה הזו של אושר כתוצאה מהגשמת החלום האמריקאי נשחקת, גם כתוצאה מהגידול באי השוויון ובעבדות המודרנית מצד אחד וגם כתוצאה מכך שמבחינה פנימית, האדם איבד את הרצון לצרוך יותר ולקוות שתרבות הצריכה תהפוך אותו למאושר. זה כבר מאחורינו, אליטות ובעלי אינטרסים רוצים להוריד אותי יותר ויותר לתוך אורח החיים הזה, כבר חמישים שנה אבל אנחנו לא רוצה לחיות כך. זו הסיבה שרבים איבדו את הרצון לחיות בזוגיות, או להקים משפחה, מי רוצה להתחתן היום? מי לא מתגרש? מחקרים בתחום מדדי האושר לא מספקים את התמונה הנכונה אודות מצבנו, אלא משרתים בעלי אינטרסים ורצון לשמר ולהגן על השיטה הנוכחית, שהעשירה אותם. יש באנושות שבע ציוויליזציות שונות. אנו עוסקים כעת בתיאור הציוויליזציה הגבוהה ביותר, מעל ההתפתחות של כל האחרות.

אוניברסיטת קיימבריג' פרסמה מחקר רחב שבדק את תפיסת האושר שלנו. המסקנות שלהם היו שצריך לשנות את היחס בין בני האדם, שכסף לא מודד את האושר ושתפיסת האושר היא סובייקטיבית ולכן המחקר ממליץ לממשלות להשקיע יותר בפיתוח קהילות, במעורבות חברתית של האזרחים, לצמצם את שעות העבודה וליהנות מפעילות ספורטיבית ופנאי. לכאורה, המחקר הזה תומך בכלכלת האושר, אך בעצם הוא לא מעיד על שינוי מהותי בתפיסת האושר עצמו, אלא רק ממליץ על שורת צעדים שתחזיר אותנו למשפחה הטבעית, או לקולחוז, לקומונה, לקיבוץ. נניח שיצאנו מזה. מה הלאה? האם החוקרים המליצו על משהו חדש? האדם התפתח מעבר לרמה הזו, הוא לא רוצה להיות בה. כל הקיבוצים שנותרו בישראל, הולכים להפרטה, זה הכיוון שלהם. אז מי צריך את ההמלצות על חיי קומונה ושיתוף? כל אחד שומר על פרטיותו, אוסר על כניסה לתחום החיים שלו, כל אחד חיי את החיים שלו, כך נראים החיים בארצות הבורגניות ובראשן אמריקה או אירופה.

הכלכלנים נמצאים באשליה לגבי מחקרים מסוג זה ולא לוקחים בחשבון את מאחורי הקלעים שלהם ואת האינטרסים שזמינים ומממנים אותם. גורם אחד מזמין את המחקר, גורם שני מבצע אותו, וגורם שלישי רוצה לפרסם אותו, כי הוא כדאי עבורו וצפוי להניב לו רווח. השיטה הזו עבדה שנים רבות, אך לא עוד. אותם גורמים אינטרסנטיים נמצאים היום מול המגמה של הטבע. האמצעים שהשתמשו בהם בעבר לטובתם עצמם לא יעזרו להם. הרצון שמתפתח בתוך האדם, הוא תהליך שאי אפשר לעכב או למנוע והוא נוגד את כל התיאוריות שלהם, וזו הסיבה למשבר. על האליטות ובעלי האינטרסים להבין שהם צריכים ללמוד את הטבע ומתוך הטבע לדבר. המחקרים המודרניים בסוגיית האושר אינם לפי הטבע, אלא לפי רצונם של מממני המחקר שכך יהיה. הם היו רוצים שהתחזיות שלהם יתממשו, אבל זה לא יקרה. אין טעם לפעול לפי ההמלצות של מחקרים מסוג זה, כי המסקנות שלהם לא יתקיימו.

 

הפער שבין עושר לאושר - אור וכלי

העיקרון הראשון בכלכלת האושר הוא שהחיסרון של האדם נמצא אצל הזולת, והרצון שלו למילוי, הוא למלא את הזולת. זה הסוד של "ואהבת לרעך כמוך", זה הסוד של ערבות בין בני האדם, שהאדם רוצה כל הזמן למלא את האחרים. המילוי לא בא לידי ביטוי בכך שאנו דוחפים כפית זהב לכל אחד, אלא בהרגשה. כל אחד נותן הרגשה של אהבה לאחרים, ומתוך זה כולנו מתחילים לייצר בינינו מערבולת של הרגשת החיבור, אהבה, השתתפות, ערבות, ביטחון. כך אנו לא מתמלאים אף פעם, כיוון שאין יותר מצב בו גם המילוי וגם החיסרון נמצאים במקום אחד, באדם אחד. לאדם א' יש מילוי כדי למלא את אדם ב', ולאדם ב' מילוי כדי למלא את אדם א'. כך יוצא שאנחנו לא מנטרלים את ההנאה מהמילוי של כל אחד מאיתנו. כיצד? באמצעות החיסרון, שנמצא בזולת, וכך זה מסודר בצורה הדדית בין כולנו. ביכולתנו ליצור זרימה אינסופית של הרגשת הקיום, הרגשת החיים. אם לא נפריד בין החיסרון לבין המילוי, אין לנו יכולת לחוות אושר שאינו זמני או חלקי. כל מומחי הכלכלה מתבססים על ההנחה שאם לאדם יש חיסרון כלשהו, הם ימלאו אותו. אבל אם אנו ממלאים את החיסרון אנו הורגים אותו. גם אם תיתן לאדם מיליארדים, אין בו הרגשה של אושר, אושר אמיתי ונצחי.

מעל הכנסה מסוימת, לדוגמה של מאה אלף דולר בשנה, האושר לא עולה יחד עם גידול נוסף בהכנסה, צבירת עושר מגדילה את הרגשת האושר כל עוד האדם לא הגיע למה שהוא מרגיש שהוא חייב שיהיה סביבו, נוחיות, הרגשה טובה ותנאי מחיה טובים. אבל אחרי גבול מסוים, לא חשוב לכמת אותו, זהו תהליך מוגבל. הכלכלנים מכנים זאת בשם פרדוקס איסטרליין. מעל אותה רמת קיום נוחה שאליה הגיע בכוח הכסף, הרגשת האושר של האדם נעלמת. הגוף הפיזי שלנו קיבל את המקסימום, את החיים, נוחיות וזהו. מה הלאה?

בלי הרגשת האושר, החיסרון שלנו אליה גדל כל הזמן, ואנו חשים כנמצאים ביתרת חובה. במצב כזה, עושים חשבון נפש, מה יש לנו בחיים האלה? האדם מגיע למסקנה שטוב לו מותו מחייו. יש לו הכול, אבל הוא חי בתחושה שאין לו כלום. כמו אישה, הפותחת את הארון, ויש לה ארון ענק, ואומרת שאין לה מה ללבוש. יש לה הכול, אבל אין שום דבר. למי שאין חיסרון מפותח כזה, אי אפשר להסביר את זה, את הסוד של כלכלת האושר. ההגדרה המדויקת של "מדד האושר", על פי כלכלת האושר היא זרימת התענוגים והחסרונות מאחד לשני. זה נקרא "כלי ואור".

ניתן למדוד את האושר על פי ההגדרה הזו, אבל המדידה קשורה לפסיכולוגיה שלנו, לפי כמות האור, כמות המילוי הרוחני הווירטואלי, וכמות החיסרון הווירטואלי. המדידה היא לפי גודל הרצונות וגודל המילוי, יש לה קני מידה. הצעד הראשון לקראת האושר הוא להתחיל בחינוך לחיבור ולמשמעות החיים בעולם המקושר.

 

שלב המעבר - לא לשנות שום דבר בכלכלה

בניגוד לנטייה הטבעית שלנו, דווקא מבחינה כלכלית אין צורך לעשות שום דבר, אין מה לשנות לעת עתה. מדוע? כי עם מי נעשה את השינויים? עם אנשים שלא מבינים דבר וחצי דבר אודות העולם הגלובלי והמקושר ומה שהוא דורש מאיתנו? עם אנשים שאינם מודעים להתפתחות הרצון החדש של האדם ולעקרונות הבסיסיים של כלכלת האושר? חייבים להתחיל מהחינוך, כולם צריכים לשבת על ספסל הלימודים. אם זה לא יקרה, צפויות לאנושות מכות גדולות, שידחפו אותה לספסל הלימודים הזה. כלכלת האושר לא בנויה על תסריטי קיצון כאלה, להיפך, מטרתה היא למנוע מהאנושות סבל רב ולכן ההמלצה היא לא להפסיק את הכלכלה הנוכחית, למרות חסרונותיה וכישלונה, לא להפסיק או לשנות שום דבר. כל מה שעלינו לעשות הוא להתחיל את הלימוד והחינוך של חכמת החיבור, להושיב כמה שיותר אנשים על ספסל הלימודים, כמה שעות ביום בטלוויזיה, באמצעות האינטרנט, ובכל הדרכים האחרות.

 

מי יממן את המעבר לכלכלה החדשה?

הדרישה היחידה מהכלכלה הקיימת היא לממן את התהליך הזה, להקצות מיליארדים ספורים כדי לממש את תהליך החינוך עבור מיליארדי בני האדם וכתוצאה מכך נבחין בשינויים רבים, בצורה טבעית, מתוך היכרות של האדם איפה הוא נמצא. שינוי כזה מצריך מאיתנו הרבה רצון, יכולת ארגונית, אוניברסיטה שמטפלת בפיתוח השיטה ובהכשרת מדריכים ומורים וגוף אידיאולוגי מוביל. יש צורך במשאבים ובאמצעים רבים כדי לפתח את החינוך הווירטואלי לחיבור, בצורה הרחבה ביותר, בכל העולם, וכך האנושות תתקדם לכיוון הרצוי, בהכרה, בהבנה, בהדרגה, וכולנו נהיה מרוצים. למי שיש כיום שטרות ירוקים רבים, יהיו הרבה שטרות ורודים, הוא יקבל הרגשת תענוג גדולה בהרבה מזו שהוא חש כיום.

כלכלת האושר אינה שואפת לפגוע באף אחד, בטח לא בבעלי האמצעים ובאליטות, היא לא מורידה אף אחד ממצבו שלו, אלא דווקא להיפך: אותם בעלי ממון ידעו במה כדאי להם להשקיע. גם כיום הם עובדים עבור הרגשה, כי בסופו של דבר אחרי כל דולר, קיימת הרגשה. כך האדם יגיע למצב שידע מה כדאי לו לקנות, במה להשקיע, אילו ניירות ערך לרכוש וכיצד לפעול על פי חוקי כלכלת האושר.

התנהגות כזו היא לגיטימית, כי מאחורי כל צעד שלנו, גם בתחום הכלכלי, נמצא תענוג שעומד למלא חיסרון. אנחנו בסך הכול בני אדם ורוצים רק את זה. ביטחון, רווחה אישית, שגשוג כלכלי, את הכול אפשר להעביר למטבעות ורודים של אושר. זו היכולת שלנו להיות מאושרים. אין בעיה למדוד אותה במטבעות ורודים. אם אדם משקיע בעשרה אנשים שדואגים לו, האם כך הוא לא קנה שטר טוב? בוודאי שכן. לפנינו בעיה פסיכולוגית בלבד, זה ברור ולכן מה שדרוש לכולנו זה החינוך.