שלטון הכסף והתפוררותו

לרוב, הכלכלנים לא מקבלים את הגישה הכלכלית והחברתית המבוססת על משנתו של בעל הסולם וחכמת הקבלה. השאלה היא, מה מתוך גישתה של חכמת הקבלה אודות כלכלה וחברה ניתן להסביר להם? מה יגרום להם לפקוח את העיניים למציאות סביבם, להבין אותה ואת ההתנהגות האנושית על פי חוקי הטבע ולשנות בהתאם את אופי היחסים שבין אדם לזולתו? לשנות בצורה מחויבת את התנהגותו ותפיסת המציאות של כל אדם ואדם, כדי לאזן את המערכת הכלכלית ואת הקיום האנושי על פני כדור הארץ? זוהי התוצאה המקווה מפנייה אל הממסד הכלכלי הנוכחי, כדי לצאת מהמשבר הרב תחומי בו האנושות נמצאת. בעל הסולם עצמו כתב על כך שהפנייה העיקרית שלו היא אל הציבור הרחב, ולא אל האליטות ובעלי ההון:

 

"דבריי הם רק לפרולטריון, דהיינו אל הנחשלים שהם רוב החברה, כי החרוצים והאינטליגנציה הם ישאבו תמיד את השמנת, הן במשטר קומוניסטי והן במשטר בורגני. ועל פי הסברה ייטב להם יותר, לחלק גדול מהם, במשטר קומוניסטי, מפני שלא ייראו מפני בקורת".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 834)

 

הכלכלה המודרנית החלה להתפתח לפני כ-400 שנה, מתקופת הרנסנס ואילך, במקביל להתפתחות הטכנולוגיה וכל הערך המוסף שהאנושות ומנהיגיה הפיקו וקיבלו כעודף, שלא היה בעבר. הם התחילו לארגן את החברה האנושית כולה, מתוך ההסתכלות פשוטה, שמטרתה, הצורך של השליטים והמנהלים לסדר את האנושות בצורה כזו שהם ינהלו אותה על מנת להרוויח, זו הייתה מטרתם. הם ראו למול עיניהם שיש בעולם טכנולוגיה מתפתחת, מכונות קיטור, אחר כך חשמל, רדיו, והמצאות רבות ונוספות ושאלו את עצמם איך יוכלו לנהל את האנושות כך שאנשים יהיו ממושמעים, כמו בתקופת העבדות או בימי ביניים, בהן כולם חיו תחת שלטון הכוח, אלא שמתקופת הרנסאנס השליטה מתחלפת ומשתכללת. במקום שלטון הכוח, שהפך לבלתי אפשרי בשל ההתפתחות האנושית, תופס את מקומו שלטון הכסף.

לפי אותו קו המחשבה, למרות שהיה צורך להעלות את רמת המודעות של בני האדם, לטפח בהם תרבות וחינוך, המטרה בכל אלה הייתה לגדל אותם כך שהם יהיו "עבדים מודרניים" של השליטים והאליטות. המטרה הייתה לשמור את בני האדם בתוך רשת, כך שכל אחד ידע את מקומו. הלך המחשבה הזה שרר בצמרת הכלכלית הבכירה ביותר, המנהיגים והאליטות, המתכננים את המהלכים הגדולים של האנושות, ולא בקרב הכלכלנים שישבו בבנקים ובחברות הגדולות וניהלו את הרשת עצמה. על הפרק היו שאלות והחלטות מהותיות, ובראשן השאלה איזה חינוך צריכים להעניק לכל אדם, כדי שישכיל ויתחנך, במידה שתאפשר לו להשתלב בחברה, מבלי לסכן את הסדר החברתי ואת שליטת האליטות? שאלה נוספת שעסקו בה הייתה איזו תרבות צריכים ליצור בקרב כולם, כדי שהאוכלוסייה תהיה שבעת רצון. החיפוש היה מאוד מגמתי, אחר תרבות פופולרית כזו, אחרי חינוך שאינו מורכב יותר מדי. האליטות פעלו לפי הצורך לתת לאנשים, דרך כלי התקשורת, מטרות פשוטות של החיים, מטרות הקשורות לחברה הצרכנית הרגילה, השאיפה לבית ומכונית לידם, ודברים נוספים, מתוך מטרה שכך כל אחד ישב במקומו, יעבוד ויעשה מה שהאליטות צריכות ומעוניינות שיעשה.

בהתאם לכך, המסקנה שלהם הייתה שעליהם להחזיק בידיהם את כלי התקשורת, כדי שהם יקנו לבני אדם את המסגרת, את המטרות שלהם, את סגנון החיים שלהם והנורמות החברתיות והכלכליות. בהתאם היה עליהם לארגן את הצבא ואת היחסים הבינלאומיים בין המדינות. בעצם, האדם שיושב למעלה בקצה הפירמידה, מסתכל על העולם וחושב כיצד הוא מארגן את כל העולם, את המדינות, החברות הבינלאומיות, העמים למיניהם, כך שהוא יוכל לשלוט בהם על מנת להרוויח כמה שיותר. להרוויח משמעותו גם בכסף, גם בכוח, גם בהווה וגם בעתיד. יש אנשים כאלו בעולם, הם אינם רבים, אך הם יודעים, נמצאים ושולטים. תחתיהם, יש בכל מדינה אנשים, אומנם בעלי מעמד רם, אך נמוך יותר מהם, הממשיכים את אותו הקו וכך הלאה, יש נוספים תחתם בפירמידה הכלכלית והשלטונית, עד הכלכלנים שמסדרים את התוכניות של האליטות. אותם כלכלנים, כגורם ביניים, אינם קשורים לדברים הגדולים האלה, הם בעצמם נמצאים תחת ההשפעה הזאת, של הטלוויזיה, של האינטרנט, של כלי התקשורת, של החינוך בבית הספר, באוניברסיטה, כך הכול מנוהל. המערכת כולה מכוונת אותם גם להרוויח סכומים לא גדולים מדי עבור עצמם ולפקח ולבקר היכן כולם נמצאים. כך הרשת הזו עובדת.

 

הפירמידה הכלכלית מאבדת את יציבותה

הרשת הזו עבדה בצורה נכונה עד הזמן האחרון, עד שלפתע הגיע המשבר. כל מה שיש בידיים של האנשים בצמרת, בקצה הפירמידה, כוח הכסף, כוח הצבא, כוח השליטה של כלי התקשורת, לפתע הולך ונעלם להם מבין האצבעות. התפקיד המרכזי שממלא האינטרנט במחאות ובמהפכות מדאיג אותם והם מעוניינים לעצור את הסיכון לשליטתם, הם מסננים, ועובדים יחד עם כל הרשתות באינטרנט, משתדלים, אך בכל זאת משהו משתנה בזמננו. כל הרשת הכלכלית הזו, שנפרסה מלמעלה, אותה רשת שיצרה והנציחה את שליטתם של מספר מצומצם של שליטים גדולים, המנהלים את העולם, חדלה לפתע לעבוד.

בעבר, מה שקבע ועבד היה הכוח הפשוט. מלך מול מלך, כך ממלכות נמצאו במערכות יחסים ביניהן, דיפלומטיה, מלחמות, וחלוקת השליטה בעולם. זה היה תורן של הממלכות. בשלב ההתפתחות הבא, הכוחות השולטים, המניעים את העולם עשו זאת באמצעות הכלכלה, בצירוף השלטון. בעצם, המנהיגים ומערכות השלטון השונות נמצאים דווקא תחת שליטתם ומרותם של אלו שבאמת מנהלים את העולם. אבל כיום, המבנה הזה מתפורר, השליטה על מה שקורה בעולם איננה נתונה בידיהם של אלה ולא של אלה.

המשבר הנוכחי אינו דומה לזה שהיה לפני כמאה שנה בארצות הברית, וגם למשבר שעבר על רוסיה, אלא זה משבר של כל הפרדיגמה הקודמת, שגרסה כי אפשר לנהל את בני האדם בכוח, או בכוח הזרוע או בכוח הכיס. היום, המערכת מפסיקה לעבוד.

 

"ואין שום עצה ותחבולה אל הנחשלים שיצאו מפחד המלחמות והאבטלה והשפלות, אלא הקומוניזם האלטרואיסטי. לפיכך אין דבריי מופנים לחרוצים ולאינטליגנציה, כי בטח לא יקבלו דבריי, אלא רק לפרולטריון ולנחשלים, הם יוכלו להבין אותי ואליהם אני מדבר. וגם לאותם החסים על הנחשלים ומשתתפים בצערם".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 834)

 

כפי שבעל הסולם כותב, על מה יש למקובלים לדבר עם הכלכלנים הבכירים בכנסים התקופתיים שלהם? הם חדלו להיות חיילים של האליטות, של בעלי ההון הגדול המחזיקים בידם עוצמה אדירה, שמסתכלים על כל מה שקורה בכדור הארץ וחושבים לעצמם כיצד הם ימשיכו ויסדרו את העולם, לטובת האינטרסים שלהם. אפילו הם אינם מסוגלים היום לשלוט בצורה ברורה, קל וחומר כלכלנים מן השורה, אפילו אם הם נחשבים לבכירים. הדפוסים הקודמים חדלו לעבוד, והם עדיין מתקשים להבין זאת, אך זו המגמה, למרות שהיא מתגלה רק בחלקה ובהדרגה.

ככל שהעולם מתקדם, אותה אליטה קטנה מנסה לטמטם את בני האדם, באמצעות כלי התקשורת והתוכניות למיניהן שאנו רואים בטלוויזיה. ניכר שבמקום להעלות את התרבות, להעלות את האדם, לחנך אותו לדבר גדולים, עדינים וגבוהים יותר, קורה בדיוק להיפך. משנה לשנה הרמה יורדת ולא במקרה, אלא בכוונה. אבל בכל זאת, התוכנית הזו אינה מצליחה. אנשים אכן נמצאים בתהליך ירידה לאטימות גדולה יותר, אבל בה בעת, מסתבר שאי אפשר לנהל אותם ממש, לשלוט עליהם כבעבר. גם מבחינה כלכלית, ככל שרוצים למכור להם יותר ויותר, לעודד את הצריכה הפרטית ואת תרבות הצריכה, ככל שמייצרים מוצרים זולים יותר, הדורשים תמיד תחלופה, גם זה לא עובד, כלומר לא מרגיע את בני האדם ולא מחזק את שליטת האליטות.

למה? כי האדם מחפש אושר, הוא כולו רצון ליהנות, רצון למלא את עצמו. ובנקודת הזמן הנוכחית אנו מרגישים שלמרות שהרצון שלנו משתנה כל הזמן, אנו לא נהנים מזה שאנו מקבלים. הפסקנו ליהנות, כי כנראה קיים סוג שונה של מילוי, שצריך להתגלות בבני האדם.

כך, כל מה שאנו עושים לא עוזר לנו. פיתחנו תיירות, תעשיית בידור, אלפי ערוצים בטלוויזיה, ומה לא, ובכל זאת, מהילדים בבית הספר ועד אלינו הגדולים, ככל שיש לאנושות יותר אפשרויות, כך היא מרגישה את עצמה יותר אומללה. אנו מרגישים שחייבת להיות הגדרה אחרת של אושר, מפני שברור לנו שהרגשת האושר אינה תלויה בכסף. יש על כך מחקרים רבים מתחום מדעי האושר, הפסיכולוגיה והכלכלה וההתנהגות. בנוסף, אם בוחנים למשל את ארצות סקנדינביה, הנהנות ממערכת סוציאלית מתקדמת וביטחון כלכלי גבוה לתושבים, מסתבר ששיעורי הדיכאון, התאבדויות, וגירושין גבוהים מאוד. האדם דורש מילוי חדש, סוג חדש של מילוי שאנו לא מסוגלים לתת לו. גם אם נפתה אותו בכסף נוסף, הוא לא יהיה מוכן לעבוד עבורו.

 

המהפכה התעשייתית החדשה מאתגרת את האליטות

האנושות מתקדמת למצב מאוד מיוחד גם מבחינת ההתפתחות של שוק העבודה. אנו נמצאים במאבק בין שתי מגמות, זו מול זו, אבל בעצם האחת משמשת כ"עזר כנגדו" בהשוואה לשנייה. מצד אחד, אלה השולטים ומנהלים את התעשייה, המסחר ואת המערכת הכלכלית, מעוניינים שאת הכול יעשו מכונות, וכיום אנו נמצאים במצב שבאמצעות מכונות, רובוטיקה וננו-טכנולוגיה ניתן לעשות הכול, כמעט ללא יוצא מן הכלל. במצב כזה, ספק אם יותר ממיליונים בודדים יעבדו ברחבי בעולם, ובכך הם יכסו את כל צורכי העולם. אין שום בעיה להגיע למצב כזה בהתחשב במהפכה הטכנולוגית שהעולם עובר. במקביל, מה שיסייע להגיע למצב בו ניתן יהיה לספק את צורכי האנושות כולה באמצעות כוח עבודה שלא יעלה על 5-3 אחוזים מהאוכלוסייה, הוא העובדה, שבנוסף החברה האנושית מתפתחת, באמצעות החינוך, לפרידה מתרבות הצריכה וההתמכרות לקניות ולמצב בו כל אחד יקבל את מה שהוא צריך, לא פחות, אבל גם לא יותר. כך יתקבל איזון בר השגה, על רקע הירידה בביקושים מחד גיסא והגידול ביכולות היצור ההמוני הטכנולוגי מאידך גיסא.

אם צפויה אבטלה המונית כזו ואם רק כמה מיליוני אנשים יוכלו לעבוד, לצד המכונות והרובוטים, ולספק לכל אוכלוסיית העולם את צורכי הקיום שלה, מה יעשו כל היתר, ישבו בבית? או לחילופין צריך לצמצם את אוכלוסיית העולם? הרי לפני 100 שנה היו במקום שבעה מיליארד איש כיום, שלושה מיליארד איש בלבד, ולפני מאתיים שנה היו מיליארד בלבד. אולי תהליך הגידול באוכלוסיית העולם צריך להתהפך ועלינו לגרום לכך שאוכלוסיית העולם תתחיל לרדת במספרה? על פי קו המחשבה הזה, שאופייני לאותן אליטות, לאותו מיעוט עשיר ובעל עוצמה פוליטית, כלכלית וצבאית, בשביל מה הם צריכים את כל האנשים ברחבי העולם, מהי התועלת עבורם? אם הם לא מרוויחים מכל אחד ואחד, אז הם אינם מעוניינים שכמות האוכלוסייה תישאר ברמתה הגבוהה הנוכחית או אפילו תגדל. כך המנהלים מנתחים את העובדות ואת המגמה. מאז ומעולם הם הסתכלו על בני האדם כעל אמצעי להרוויח, אבל כיום הם לא רואים שבני האדם הם אמצעי בעל פוטנציאל כלכלי גבוה. אם לא רווח כלכלי, מה לעשות עם כולם? הרי צריכים להאכיל אותם, לדאוג לבריאותם, לחינוך, לפנסיה, לדאוג לילדים שלהם, ולכל שאר מערכות החיים. מבחינת האליטה, אין לה ברירה אלא להתחשב בהם, לחשוב מה האנשים יעשו בזמנם הפנוי, ובהתחשב בהתפתחות הטכנולוגית ובמגמות בשוק העבודה, הזמן הפנוי גדל מאוד ויגיע בקרוב לעשרים וארבע שעות ביממה, אנשים עלולים להשתגע מכך.

התמונה הזו מוסיפה לאליטה דאגה ובעיות. אולי עולה במוחה מחשבה לגרום, באמצעות מניפולציות, למלחמת עולם שלישית, מנוהלת היטב, ובאמצעותה לנקות את השטח ולהיפטר מהרבה בעיות? או שלעת עתה, כדי לא לפעול בצורה כה בוטה וישירה, המסקנה היא שצריך להמשיך ולטמטם את בני האדם, יותר ויותר, לנתב את האדם לעיסוק קטן פנימי, שיהיה מרוצה ממנו ועסוק בו, כמו כלב במלונה? המסר שהאדם יקבל מאותה רשת שליטה נסתרת היא שיישאר עסוק במה שמעסיק אותו כיום, שיתקיים, עם האישה או הבעל, שיש לו ילדים, יש לו תרבות זולה, חינוך מינימלי, יש לו את המסרונים בטלפונים הניידים, מכשירי קשר וצעצועים דיגיטליים למיניהם, וזהו. המטרה היא לתת להם חינוך, מסגרת כזו של חיי תרבות שהם לא ירצו שום דבר נוסף, אלא שהסיפוק שלהם יהיה בזה בלבד. זו גם המחשבה מאחורי ההשקעה בתעשיית התיירות והתעופה המוזלת, כי המטרה היא להנגיש עבור יותר ויותר בני אדם, ברחבי העולם, את בתי המלון, מנוחה, חופש, במטרה שזה מה שהם ירצו, זה אמצעי להגביל ולסגור אותם. שיסעו לתורכיה, למצרים לקפריסין או תאילנד לנוח, אבל בכל זאת ל"גדולים" יש מקומות משלהם, מחוץ להישג ידם של כל השאר.

 

האושר מתרחק מהכלכלה ומהכסף

בפני האליטות, בעלי ההון, השליטים ואלו המושכים בחוטים מאחורי הקלעים, ניצבת בעיה קשה אחרת. כיום אין ביכולתם לגרום לאוכלוסייה הגדולה הזו מילוי, הרגשה של אושר, אפילו לא אושר ממש אלא קיום נורמלי לכולם, אין במה למלא אותם, כי הרצון הפנימי שלהם משתנה וגדל בצורה איכותית. כבר לא מספיק לתת לאדם מכונית חדשה ומפוארת במקום הקטנה שיש לו, ובית בן כמה קומות במקום הדירה הקטנה שלו, כי הוא צריך מילוי איכותי, חדש, ואת זה האליטה איננה מסוגלת להעניק לו. לכן היא מסתכלת על המגמות בעולם, על מה שקורה באנושות והיא מרגישה מאוימת וחשה דאגה גדולה.

הכול חוזר למעלה, כמו בומרנג. האליטות יודעות שהן לא יכולות לנהל את בני האדם במצבם הנוכחי. בנוסף, גם אלו המצויים בקצה הפירמידה אינם מרוצים ורואים שהכסף אינו מהווה עבורם מילוי מספיק. לתחושתם, גם אם יהיו להם מיליארדים נוספים, הם סתם שוכבים להם בחשבון הבנק, אבל לא גורמים להם סיפוק ואין להם שימושים בכסף הזה, כי לא משנה מה הם ירצו, זה לא ימלא אותם. למרות שהם בעלי עוצמה ושולטים על כל כדור הארץ, זה כבר לא ממלא אותם. גם אצלם, בתוכם, יש סוג חדש של רצון שגדל ומתפתח ולכן, למרות מעמדם, הם מרגישים את עצמם ריקים. בנוסף, אנשי האליטות נוכחים לדעת שכל ההון, העושר והרכוש שאגרו, הכול נעלם ומה שנשאר, זו כמות זהב שעדיין יש לה ערך כלשהו, בהשוואה לשטרות הכסף הירוקים שהמשבר, הריבית הנמוכה והדפסה סיטונאית של כסף על ידי בנקים מרכזיים, שחקו את ערכם בצורה משמעותית ומאיימים על שוויים העתידי. לכן, בין אם נרצה בכך או לא, נאלץ בסופו של דבר לחזור לכלכלה המבוססת על הזהב ומחירו, כי כל השאר זו בועה גדולה, שאנו ניפחנו בחמישים השנים האחרונות ועכשיו כולם משלמים על כך מחיר כבד, הכול הולך ונעלם, כאילו כל מה שעשינו, היה לחינם.

אלה רק חלק מהבעיות הרבות שהעולם מתמודד עימן כיום. במישור של העולם שלנו, יש אנשים גדולים, קטנים, אדונים, ומשרתים, אבל אם מסתכלים פנימה, עמוק יותר, רואים שזוהי תכנית הבריאה, שזה הטבע שמגדל אותנו כך באבולוציה שלו, ומוביל אותנו לתכלית חדשה. אולי כרגע איננו יודעים לזהות אותה, אבל ניכר שמדובר במשהו חדש, בסוג חדש של רצון. אם בעבר היינו מנוהלים על ידי כוח הזרוע, אחר כך באמצעות כוח הכסף, התעשייה והידע, כיום אנו מגיעים למצב בו הכוח העליון בחברה האנושית הוא כוח ההכרה, הכרה במהות החיים. הרצון הזה גדל בתוכנו, והטבע מגדיל אותו בצורה עקבית, בכל אחד מאיתנו. לא עוזר לנו להיות צמודים לפסיכולוג ולקבל תרופות הרגעה, או אפילו להשתמש בסמים, אנו חסרי אונים. התפתח בנו רצון חדש, שאם לא נמלא אותו, לא נרגיש את האושר. בכל האנושות, בכל בני האדם, ללא קשר למעמדם הכלכלי ולעוצמה שברשותם, קיימת נטייה כזו, הרצון להיות מאושר.

גם האליטות, למרות הבלבול המכוון שהם מביאים למיליארדי אנשים קשי יום, באמצעות שליטה על אמצעי התקשורת והסדרות בטלוויזיה, ובאמצעות כך שמאפשרים להם לרכוש פלאפונים ומשחקים דיגיטליים ממכרים לשחק בהם, רואים שאמצעי השליטה האלו, חדלו לעבוד. הם איבדו את האפשרות לשלוט בבני האדם, וכולם, מהגדולים ועד הקטנים, נמצאים בתחושה של ריקנות וחוסר אונים.

בקרוב, ייפלטו משוק העבודה מיליארדי אנשים ומיליונים ספורים בלבד ימשיכו לעבוד. נניח שמבחינה חומרית האנושות תצליח לספק את כל מה שדרוש לצורך קיום בכבוד לכל אלה שלא יעבדו, הרי ההתפתחות הטכנולוגית תאפשר זאת. הדפסה בתלת מימד, לדוגמה, תהווה חלק משמעותי במהפכה הזו, תהיה לנו היכולת להדפיס לכל חסרי העבודה בתים, להדפיס עבורם מכוניות, הכול יהיה קל לביצוע ולא ידרוש משאבים מיוחדים.

איך ניתן לאדם מילוי? איך נגרום לו להרגיש מאושר? על פי גישת האליטות, האלטרנטיבה היא ביצוע פעולה גנטית מיוחדת שמטרתה לשלוט בהמונים. בינתיים, מתפשטת בכל העולם הלגליזציה של המריחואנה, אבל זו רק ההתחלה. דרך האוכל למשל, כפי שכיום מספקים להם מזון שניתן לרכישה במרכולים, אולי צריכים להמציא תוספי מזון מיוחדים כאלו וכמה שיותר מהר יותר טוב, כדי שאנשים יחיו כמו זומבים, ושלא יזעזעו את המערכת הפוליטית, הכלכלית והחברתית הנוכחית, האם זה ניתן לביצוע? כמובן, שבמהלכים כאלה אנו פועלים נגד המגמה של הטבע ומי יודע איך זה יחזור אלינו בכלל, איזה מחיר כולנו נשלם עליהם?

עלינו לחפש פתרון גם עבור האנשים שינטשו את הגישות הנוכחיות לפתרון המשבר ויחפשו אלטרנטיבות, אין ספק שיהיו כאלה ולהם אפשר יהיה לספר על ההסתכלות של חכמת הקבלה ומשנתו של בעל הסולם. הקושי הוא להסביר לאליטות ולמנהיגים, שבינתיים שולטים בעולם בכוח הכסף, הצבאות, והמערכות הפוליטיות, מה הם יכולים להכין למחר, עבור עצמם והעולם, כדי שאיכשהו יתקיימו? עלינו להציע להם אלטרנטיבה, אחרת ברירת המחדל שלהם עלולה להיות מלחמת עולם, שהיא בעיניהם אחד הפתרונות, וקונפליקטים צבאיים מקומיים שהם מאפשרים ומעודדים את קיומם, נותנים לאלימות להתפרץ במקומות רבים, בדומה למנתח שפותח את הפצע כדי לנקז את המוגלה ולמנוע זיהום פנימי, צריכים לפתוח את הפצע הזה בעולם ולמנוע את ההתדרדרות הצפויה שלו.

אין שום סיכוי להמשיך בכיוונים הקודמים המוכרים לעולם. האנושות במצב מעניין מאוד. בפעם הראשונה בהיסטוריה עלינו ללמוד מהטבע, מהי מגמתו ואיך נמשיך את תהליך האבולוציה שאנו עוברים, דווקא מתוך התחשבות עם הטבע. בעבר, קיבלנו דחף פנימי לשלוט, בכוח הזרוע, המלוכה, התעשייה, הכסף, המדע, והמידע, ואילו כיום עלינו להבין מהו השלב הבא בהתפתחותנו. אם נתנגד לטבע, לא נוכל לשרוד. המחלה של היום, חוסר אונים, היעדר, חיים ללא שמחה, הם כל המהות של האדם, כל מה שהוא רוצה מהחיים. לא חשוב ממה הוא נהנה, אבל העיקר שירגיש תענוג. הרצונות של האדם גדלים, גם כמותית אבל בעיקר איכותית, ועבור אותו רצון באיכות חדשה אנחנו איננו מסוגלים לאתר את המילוי. בעצם, האנושות הגיעה לשלב בו עליה להכיר בכך שהמילוי מגיע מהרגשת מהות החיים.

לראשונה אנחנו ניצבים בפני פרדיגמה חדשה באמת. היא חדשה בכך שלא משנה בכמה נשנה את העולם החיצון, סביב האדם, הוא לא יקבל מכך מילוי. אפילו את תכנית החלל סגרנו ואיתה תוכניות גדולות ושאפתניות אחרות. חשבנו שבאמצעותן נוכל להשיג דברים חסרי תקדים, להרגיש, נתמלא בסיפוק גדול בכל חמשת החושים שלנו, אבל זה לא קרה. להיפך, ברחבי העולם יותר ויותר אנשים אינם רוצים להקים משפחה, לא רוצים ילדים, לא רוצים כלום. התופעות האלה מתפרצות, לא מתפתחות, אלא מתפרצות בצורה טבעית מכל הצדדים. אפילו מדינות העולם השלישי מתקרבות לזה מהר מאוד, תופסות את אותה הרוח, ומאמצות את אותו היחס לחיים.

הדבר החשוב ביותר שאליו אנו צריכים להקדיש תשומת לב מרובה הוא איך לענות לאדם על החיסרון החדש שלו, על השאלה "בשביל מה אני חי?" החיסרון הזה מגיע מתוך האדם. אין ספק שיש מי שחושבים איך לדכא אותו בצורה גנטית או על ידי הלעטה שלו בתכניות טלוויזיה וסדרות למיניהן, פרסומות ושליטה על סדר היום הציבורי באמצעות כלי התקשורת. דיכוי כזה של הרצון החדש באמצעות שינויים בגנים, בהורמונים נמצא על הפרק, אבל אין לו סיכוי להצליח, כי הטבע עמוק יותר מהשינויים הפיזיים האלה, והם חיצוניים לטבע. האנושות יכולה למשוך כך את הגסיסה הזאת שלה, כמו חולה שגוסס, עוד כמה שנים, אבל לא יותר. בסופו של דבר, הטבע ידרוש מאיתנו שינוי מצד האדם ולהפסיק לשנות את החיצוניות. אין לנו יותר מה לעשות בעולם. מה נעשה, במה נתמלא? נותר רק לתת לאדם מענה פנימי.

 

כלכלה של חיבור

 

"ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לביטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של הדור האחרון כי כל אשר לו ייתן בעד נפשו".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 467)

 

כאן נשאלת השאלה, האם השליטים הגדולים והאליטה מבינים את זה, או מסוגלים להבין את זה, ולגשת בצורה חדשה לעולם, לאנושות, לקדם את העולם למטרה הזו, לתיקון יפה כזה? לא צריך לצפות מהם שיסכימו לוותר על השליטה והעוצמה שלהם, אלא אפשר להסביר להם ששינוי כזה יקנה להם שליטה בבני אדם, שליטה שאותה הם מאבדים כיום. אם הם יתנו לאוכלוסייה רוגע, יחס כמו של גדולים כלפי קטנים, השליטה שלהם לא תיפגע.

הבעיה היא, איך להעביר להם את הגישה החדשה הזו כלפי החיים והאנושות. אם הם יקשיבו, עליהם להבין תחילה שהכול תלוי בחינוך. חשוב להבין שצריכים לחנך את בני האדם לא באמצעות הסדרות המטמטמות בטלוויזיה, אלא דווקא על ידי חינוך שלמיליארדי האנשים שהחלו עתה להפטר בהדרגה מבעיות הקיום שלהם, כי אנו יכולים להאכיל כיום את כולם, מספיק שנחדל להשליך מזון ותוצרת חקלאית. איך לא לזרוק אוכל? לחנך אותם לדאוג יותר זה לזה. אין צורך לייצר או לגדל יותר, לא תוצרת שלך, לא במזון מעובד ולא להגדיל את ההיצע בכל אחד מצורכי הקיום הבסיסיים. התוספת היחידה הדרושה לנו היא תוספת בחינוך. כך נפתור את בעיית הרעב ובעיות רבות נוספות, באמצעות תוספת בחינוך. אם באמצעות החינוך, המושתת על חכמת החיבור, נפתור את בעיית הקשר שלנו זה עם זה, נביא לכולם שמחה והרגשת אושר. ממה? מכך שהם מתחילים לייצר ביניהם יחסים כאלה שמהם מגיע התענוג. כי תענוג, בסופו של דבר, מקורו בקשר הדדי. זוהי יצירת החיים.

כרגע, אנו חיים כמו תאים בודדים שאינם יכולים להתקשר ביניהם. אם נקשור את כל התאים האלה יחד, לאורגניזם, למערכת, לגוף אחד, נייצר בין התאים האלה זרימה של חיים, בה הם מרגישים כנמצאים בהתפתחות, במילוי הדדי. הם לא מרגישים את מה שיש בכל אחד, אלא את מה שכלול בזרם הכללי. זה כמו לחבר מחלקים את גוף האדם, ואז הוא מתחיל לחיות, הוא מתחיל להרגיש, להבין ולהתמלא בתענוג החיים. כרגע, לאף אחד אין את אותה הרגשת החיים. במהלך ההיסטוריה שלנו, פיתחנו כל חלק וחלק, להיות מוכן לחיבור. הלב, הכבד, הכליות ושאר האיברים, מוכנים. כעת, נותר רק לחבר אותם. אם נתחיל להביא לאנושות את שיטת החיבור, נאפשר לה להרגיש את החיים של הגוף הכללי, חיים בדרגה עליונה יותר.

זוהי הכלכלה החדשה, לא כלכלה של כסף, אלא כלכלה של חיבור בין בני אדם ובמהות החיים שהם משיגים כתוצאה מהחיבור ביניהם. לא מודדים את הכלכלה החדשה בדולרים או באונקיות זהב, אלא ביחידות של אושר. זה מה שמכלכל את האדם, וזה מה שאנו צריכים להתחיל לעשות כבר מהיום למחר.

כיום, ישנן שתי רמות של כלכלה. כלכלה של הבכירים, שליטים, בעלי ההון, אותן אליטות שהזכרנו, שמה שמעניין אותם זה איך לשלוט בעולם, והכלכלה מבחינתם היא חלק מתוכנית גדולה, גלובלית. הצבא והמדינה, בכל מדינה, כל המערכות החיים, לרבות התקשורת, כולן נמצאו תחת שליטתם. זו כלכלה אחרת, כלכלה של תכנון השליטה, כי כלכלה היא בעצם שליטה. ויש את הכלכלה הרגילה, זו שהאליטות מאפשרות להוריד למטה, שבה הכלכלנים הרגילים משחקים ומשובצים בכל המערכות למיניהן.

 

הטבע מאתגר את הכלכלנים והאליטות

פרופסור ג'וזף שטיגליץ חתן פרס נובל לכלכלה, כתב אחרי המשבר של 2008:

"המודלים המאקרו-כלכליים הסטנדרטיים נכשלו בכל המבחנים החשובים של התיאוריה המדעית. הם לא חזו את המשבר הפיננסי, וכשהוא התרחש, הם המעיטו בערכם של השפעותיו".

 

סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל לשעבר וסגן יושב ראש הבנק הפדרלי בארצות הברית כיום:

"יש יותר אי סדר מאשר בעבר, אנחנו במצב מסובך. מה שקורה עכשיו זה לא מה שכתוב בספרים ולא מה שציפינו שיקרה, בנסיבות כאלה, מבצעים מהלכים תחת לחץ, והתיאוריות לאו דווקא מצביעות כראוי כיצד יש לנהוג במצבים כאלה".

 

כל הניסיונות להסביר לאותם כלכלנים בכירים, בשנים שלפני המשבר העולמי שפרץ ב-2008, לרבות לחתני פרס נובל בכלכלה, שאנו נמצאים בפתחו של המשבר, לא רק שלא זכו להבנה, אלא אף נתקלו בגישה מזלזלת, כמו מצדו של מבוגר אחראי כלפי ילד, שלא מבין לאן הוא נכנס ועל מה הוא מדבר. לשיטתם, אין משבר ולא יכול להיות משבר בסדר גודל כזה.

נשאלת השאלה, מה האינטרס של הכלכלנים הבכירים, מה הם מרוויחים מתגובות כאלו לאתגרים ולשאלות המהותיות המוצגים בפניהם? ייתכן שכך הם מכינים את האנושות לקראת מה שצפוי לה. יש לבכירי הכלכלה והפוליטיקה יכולת רטורית גבוהה, בשילוב עם כוח רב הנמצא בידיהם.

אבל בניגוד לפוליטיקה, אנו מייחסים לכלכלה רצינות, כי היא מבוססת על כסף, תוכניות, חישובים מתמטיים כביכול, ותקציבים, ולכן אנו נוטים להתייחס להתבטאויות של הכלכלנים ברצינות רבה ולא כאל דברים סתמיים. במידה וכלכלן בכיר חורג מן התלם ומתבטא בצורה חריגה, המסכנת את האליטה ואת האינטרסים של בעלי ההון, הוא עלול לעורר את זעמם ולמצוא את עצמו במרכזה של התקפה מקצועית ומתוקשרת היטב על מסקנותיו ושיטת המחקר שלו במטרה לערער את אמינותו המקצועית, או אפילו קורבן לעלילת שווא סנסציונית, מתוכננת היטב שמטרתה לחסל את הקריירה שלו.

 

כשהכלכלנים הבכירים מדברים, הם עושים זאת בצורה מחושבת מאוד. לכן יש להתייחס לכל ההתבטאויות שלהם כאל פוליטיקה גבוהה, במטרה להכין את הקהל למכות ולבעיות. לפעמים הם מציגים את הדברים כאילו שאף אחד לא יודע מה לעשות או לא חזה את מה שקורה ולעיתים הם באמת אינם יודעים, אבל כל ההתבטאויות שלהם מחושבות במידה ובמינון ובסיטואציה. זה לא שהם מהפכניים ופותחים את הלב ומדברים מתוכו, אלא הם יודעים שהכול מאוד מסודר ונשלט ביד קשה. על רקע כישלונם של ממשלות, בנקים מרכזיים וכלכלנים בכירים לפתור את הבעיות המהותיות שגרמו למשבר העולמי מאז 2008, למרות מאמצים ואמצעים חסרי תקדים שהפעילו ועודם מפעילים, ברור שהמושכות היום אינן מצייתות לידיים. לכן הם מחפשים כיצד לחזור לשליטה.

חכמת הקבלה והחינוך האינטגרלי המבוסס על עקרונותיה מציעים חשיבה מחוץ לקופסא, כיצד לפתור את המשבר ולבנות חברה וכלכלה בריאות, מאוזנות ומאושרות. האם האליטה השלטת, כמה עשרות משפחות עשירות וחזקות ברחבי העולם, תקשיב לפתרונות אלה? אפשר להמליץ, אבל רק לאלו שבקצה הפירמידה והרבה פחות לרוב המכריע של הכלכלנים ושאר בעלי המקצוע שהם בחזקת המבצעים בלבד, הצבא של האליטה. הפנייה לאליטה מבוססת על ההמלצה שעליהם להבין את המגמה, שנגד הטבע אין מה לעשות. שאנו חיים על פני כדור הארץ הקטן, שכולו סגור בכוח הטבע, ושאין ברירה. לפי חכמת הקבלה, ברור שזו תקופה של שינוי גדול ומהותי בעולם ושאנחנו איננו מסוגלים ללכת נגד המגמה. לכן, אם הם רוצים להמשיך לשלוט, הם צריכים להבין את המגמה של הטבע ושנגדה לא הולכים, להיפך, הולכים איתה.

 

"שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם אם לא הביטחון החזק בכלכלתם להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו ביטחון החזק; ועוד במידה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כוח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותה המידה בשדה אחר; כי שערי ההתחרות והכבוד לא יינעלו לעולם".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

התהליך מוכר. אם מזהים מגמה הנראית כמאיימת, מנסים תחילה ללכת נגדה, ואם התגובה הזו אינה מצליחה, אז בעדה, וכך נפתחת האפשרות לנהל, כביכול, את המגמה. לכן, האליטה חייבת להחליט מהר מאוד איפה חבריה נמצאים. אם הם ילכו נגד המגמה של הטבע, לא יישאר כלום מכוחם ומעושרם. אם הם ילכו איתה, הם יישארו מנהלים, כי יש להם יכולת וכוח לנהל, יש להם גם צבא, כלומר המערכת הכלכלית, המסחר, התעשייה, הצבאות, הממשלות, כולם מהווים את הצבא של אותה האליטה. עליהם להבין שזה מה שצריכים לבצע כדי ללכת יחד עם הטבע. לָמה? כי כיום הטבע מזמין דווקא אותם, מתוך כל בני האדם, להשתנות. האליטה צריכה להבין שעליה לקחת את כל המערכת האדירה שלרשותה ולהביא לאדם כלכלה החדשה, כלומר מילוי חדש.

בכלכלה חדשה כזו, אין טעם להתרכז בצעצועים למיניהם שיש לאדם בביתו, כולל הבית והמכונית, או להתעסק עם קרנות הפנסיה, הביטוח הלאומי, ומערכות נוספות שהמערכת הכלכלית עסוקה בהן כיום. משקלם של כל אלה בטל בשישים. מי שנמצא בראש הפירמידה הכלכלית והשלטונית צריך לחשוב איך הוא ממלא את האדם בהרגשת החיים, זו הכלכלה החדשה, כי כל היתר הם בחזקת שטויות, שכבר בעתיד הקרוב נוכל לדאוג לכל היתר במאמץ מזערי, ובנסיבות כאלה, כל הצבא הזה, כל האנושות חייבת לשנות את הכוח המניע שלה ולעבוד על הרגשת החיים.

אם אותן עשרות משפחות בראש הפירמידה, יבינו שכך הן יכולות לשלוט על העולם, ובשיטה כזו העולם אכן ישמע וימלא את התפקיד הרצוי מבחינתן, תחתיהן, אז הן באמת תוכלנה לכלכל את האנושות, לספק לכולם את מה שבני האדם רוצים, בהתאם לרצון החדש שהטבע מזמין בהם מבפנים, בעוד האליטה תמשיך להשתמש ברצון הזה כאמצעי שליטה חיצוני. במקום כסף, הנה מגיע שטר חדש לעולם, אושר, המלך החדש אינו ירוק, אלא וורוד.

הפנייה לאליטה צריכה לכלול הסבר שהמערכת האדירה שהם בנו בכל העולם צריכה להפוך בחלקה למערכת חינוך, ובחלקה צריכה להמשיך לתפקד כמערכת האספקה הכלכלית של כל צורכי החיים ההכרחיים שהאדם זקוק להם, החל מאוכל, מין ומשפחה. את אלה צריך לספק לאדם לגופו. אבל עכשיו, כשהוא מתחיל לשאול שאלות שאינן מאפיינות חיות, אלא רק את בני האדם והרצון האיכותי החדש שהטבע מפתח בהם, אודות מהות החיים, לצורך זה צריכים להקים מערכת אחת נוספת. לפיכך, ברור שצריך להקים מערכת של תעשייה ומסחר במינון ההכרחי לאנושות, ואת כל שאר המערכות המיותרות הקיימות כיום צריכים להתחיל לקפל, לסגור בצורה הדרגתית. אחרת, צפויות בעיות, מהומות ומלחמות. זו העבודה שלפנינו, לנהל את העולם בתהליך הירידה שלו מכל הנכסים המדומים ומהכלכלה המלאכותית והמנופחת, חזרה לצריכה רציונלית. זו עבודה גדולה מאוד, במסגרתה הכלכלנים לא יכולים ללכת הביתה, להיפך, הם יהיו עסוקים מאוד. צריך להתחיל לחשב בכל מקום בעולם, איך מתחילים לסדר את האדם, איך להביא לכל אחד ואחד את ההכרחיות הדרושה לקיום ברמה נורמלית שלו ושל בני משפחתו, איך לחנך את כולם שלא לזרוק מזון.

לדוגמה, מצד אחד לשלושים עד ארבעים אחוז מהאיטלקים חסר מזון, ומצד שני, כשלושים אחוז מהמזון שנצרך באיטליה נזרק לפח. האם יש חוסר אמיתי במשהו? לא. יש חוסר רק בגישה הנכונה בין בני האדם, ולא בשום דבר אחר. אם אצל אדם אחד יש במקרר עודף מזון ומצרכים, ואצל הילדים שחיים לידו יש מחסור, האדם לא חושב להעביר להם לפחות את מה שיש לו בעודף. החיים שלנו משקפים חוסר התחשבות, ואת הבעיה הזו אפשר לפתור רק באמצעות חינוך.

במדינה הסובלת מרעב ומחוסר ביטחון תזונתי, יש מקרים בהם הורים מפסיקים לדאוג לילדיהם ושולחים אותם לרחוב כדי לשרוד וישנם גם מקרים בהם אנשים נכנסים לבתי סוהר במתכוון, כי הם יודעים ששם יזכו לטיפול רפואי ואוכל. כל התופעות האלה מקורן בחוסר חינוך, בחוסר התחשבות, והתוצאה היא שהאוכל שהיה צריך להספיק לכולם ולשמור גם על השקט החברתי, למנוע מהומות ובעיות, נזרק, נרקב.

וכך צפוי להיות בכל העולם, מצד אחד שפע, ומצד שני עלייה דרמטית במספר האנשים הרעבים ללחם ומשפחות הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי, יחד עם בזבוז, זריקה של כמויות אדירות של מזון וחומרי גלם, ושימוש לא נכון בעודפים. נכון, חלק מהשיקולים בשריפת העודפים, בהשמדה של תוצרת חקלאית טובה לחלוטין, קשורים לרצון של היצרנים והמתווכים לשמור על המחירים באמצעות שריפת העודפים, אבל אין לתלות בכך את הסיבה האמיתית למצבנו. פשוט אין גישה, אין הרגשת הזולת, אין הרגשה משותפת, מה שצריך לשנות זה את הגישה.

האליטה, אם ברצונה להישאר בשלטון, צריכה להורות לכלכלנים המשרתים אותה, להקים ולנהל מערכת כלכלית כזו שתוכל לספק לכולם את צורכי הקיום ההכרחיים שלהם, ובנוסף לספק לכל אחד הרגשת חיים מאושרים. לדוגמה, ברוסיה הממשלה חשבה שהיא יכולה לעשות את אותו הדבר. אמנם היה חסר לה שכל וגישה נכונה, כי הם לא למדו מחכמת הקבלה ומהטבע, אבל הם רצו לעשות את מה שגם האליטה כיום אמורה לעשות. לשלוט בעם, ולדאוג שיהיה מסודר מבחינת קיום פיזי וחומרי נורמלי, שאנשים יתייחסו יפה זה לזה, שלא יזרקו, שלא ינהגו באלימות, שלא יגנבו, בעוד האליטה שולטת בהם.

 

שליטה באמצעות חינוך ותעשיית האושר

שליטה יכולה להתבטא גם באמצעות כסף וגם על ידי כבוד. כשמכבדים מישהו, הוא יכול לשלוט, גם כשמפחדים ממנו. מי שמספק לבני האדם אוכל ודואג לצורכי הקיום שלהם יכול לשלוט בהם. יש מושכות רבים לשליטה, ובסופו של דבר האליטה רוצה להרגיש את עצמה כשולטת, שהעולם שלה. כדי להציל את שליטתם המתערערת, הם כביכול מחליפים את הסוסים האלה באחרים. איך מספקים לאדם את אותו המילוי הפנימי, את הרגשת האושר? באמצעות חינוך.

אפשר להתחיל בכך, שכל הסימנים בחברה האנושית, כל הבעיות, נובעות מחוסר קשר בין בני האדם. משפחות מתפרקות ואין חינוך של ממש לילדים. מצבה הרעוע של מערכת החינוך אינו מקרי, אלא מכוון, כי המטרה של האליטה היא שהעמךָ יישארו בדרגת חיות. זה מכוון כך בכל העולם. האם אנו לא יכולים לחנך את הילדים שלנו? לא. למה? כי זה במתכוון.

לדוגמה, ברוסיה הקומוניסטית קבעו שכולם לומדים אנגלית בבתי ספר, אבל הסתבר שבתום הלימודים אף אחד לא ידע אנגלית. מדוע? כי לא רצו שידעו, למרות שכביכול היה חינוך. זו הנורמה גם כיום, אצלנו. ילדים הולכים לבית ספר במשך שתים עשרה שנה, ומה הם לומדים? חוץ ממכות, זנות וסמים, לא נשאר להם הרבה, למעט ידיעת קרוא וכתוב, ואיך לשלוח הודעות טקסט, זה הכול. גם זה מכוון.

במקום לאפשר לבני האדם להתעסק בכל הדברים האלה, שהפכו לבלתי אפשריים, צריכים לעבור לשליטה חדשה, אחרת, לשליטה באמצעות האושר. מי שיספקו להם אושר, על ידי חינוך, באמצעות אספקה של צורכי הקיום הנורמליים שלהם, באמצעות שליטה באמצעי התקשורת, ישלוט בהם וייחשב כמכובד. כך האליטה יכולה להמשיך ולהנציח את שליטתה. השליטה החדשה הזו נקראת "תעשיית האושר" והיא כוללת תחומים ואלמנטים רבים. שעות הפנאי, בידור, חינוך ילדים, ודברים נוספים רבים. התעשייה המסורתית מתגמדת ובדרכה להעלם. בעתיד נוכל לייצר הכול באמצעות מדפסות תלת מימד. ריהוט, בגדים, כל מה שנרצה, הכול יגיע ממכונות, מדפסות, רובוטים. את הקידמה הזו אי אפשר לעצור, היא ממש בפתח, ואז מה יעשו בני האדם? כבר היום הם אינם רוצים לעבוד בתעשייה המסורתית, כפי שקורה בסין שעוברת את המצבים האלה בקצב מואץ. לכן בסיס השליטה הנוכחי נשמט מתחת לרגלי האליטה ושליטה חדשה אפשרית רק באמצעות עיסוק ביחס יפה וחדש בין האדם לזולתו.

לכלכלנים יכולה להיות תרומה לתהליך הזה, הם חייבים להפוך לאנשי חינוך. האתגר הוא ליצור את כלכלת האושר. איך לבנות לחברה זרימה של יחס כזה שממלא כל אחד מאיתנו. אם פעם הכלכלנים התרכזו בלספק לכולם דולרים, עכשיו עליהם לגרום לכך שבאמצעות המערכת הזו, כל אחד ואחד יקבל עוד גרם של אושר, וגרם נוסף של אושר, כמו באינפוזיה. זה תפקידם החדש של הכלכלנים.

אושר כזה אינו מצב פאסיבי, כמו זה שיכול להיות תוצאה של זריקה, שבעקבותיה האדם שוכב מעולף על הספה עד ליום הבא, ועד לזריקה הבאה שנותנים לו. אושר אמיתי הוא עבודתו האישית של האדם וגם עבודה חברתית גדולה, כל העולם מתחבר לגוף אחד, והגוף האחד מרגיש זרימה אחת של החיים. כך אנו עולים לרמה אחרת של חיים, לדרגת המדבר, אחרי שהשלמנו את ההתפתחות שלנו בשלבי הדומם, הצומח והחי, עולים לדרגת המדבר.

הכלכלנים הם חלק מהצבא שהאליטה בנתה ושבו הם ימשיכו להשתמש לביצור שליטתם החדשה, בהדרגה. מדובר בתהליך לא פשוט. בעוד הראייה היא של עשרות שנים קדימה, למרות שהראייה שלנו מוגבלת, כי זה תהליך המנוהל על ידי הטבע ולא על ידנו, אנו עדיין נמצאים במצב של אי וודאות, רגל אחת כאן ועכשיו ואילו לא ברור היכן השנייה. לפנינו שלב המעבר שצריכים לבצע, והוא לא פשוט, כי מדובר במדינה אחר מדינה, ובחברות גדולות רב-לאומיות שעוברות את השינוי. אם ננסה להתחיל ולצמצם מיוזמתנו את התעשייה המנופחת ואת ענף הפרסום, לפני שהמשבר יגיע ויגרום לכך בעצמו, זה יצור בעיות רבות. כבר היום רואים שסוגרים מפעלים, סוגרים חברות תעופה, והמצב בעולם אינו פשוט. באפשרותנו לחולל את השינוי יחד, לנהל אותו ולהקל על בני האדם בצורה משמעותית. זה בידינו. לא צריך ליזום משבר או לצפות לו. לדוגמה, ברחבי העולם נסגרו מפעלים גדולים. גם ההנהלה וגם העובדים חסרי אונים, אינם יודעים מה לעשות ויש מאות אלפי איש התלויים וקשורים באותו מפעל, במיוחד אם הוא מקום תעסוקה דומיננטי בעיר או ישוב מסוים. למקום הזה צריכים להיכנס הכלכלנים ולנהל את שלב המעבר. צריך לתכנן איך לסגור את המפעל, איך להעביר את העובדים, הספקים והלקוחות שלו לצריכה רציונלית, איך לספק להם את ההכרחיות הדרושה לקיומם, איך להבריא את המקום? זו הכלכלה.

לכלכלנים יש תפקיד ברור בשלב המעבר הזה, בין הכלכלה הנוכחית שקורסת לבין הכלכלה החדשה, כלכלת האושר. לדוגמה, נניח שסוגרים מפעל בעיירה קטנה, וכל האוכלוסייה צפויה להיפגע מכך. על הכלכלנים לגבש עבורם תכנית הבראה, איך לחיות לאחר סגירת המפעל, איך לגשת לממשלה, למי לפנות לעזרה, איך העובדים וכל התושבים צריכים להתארגן מבפנים, ביניהם, בתוך העיירה הקטנה שמונה עשרות אלפי אנשים בלבד, שמעתה והלאה לא יהיו להם מקורות פרנסה. הכלכלנים צריכים לתכנן איך באמצעות התארגנות פנימית ביניהם, התושבים יכולים בכל זאת לשמור על רמת חיים הכרחית, לדרוש ולקבל מהממשלה רק מה שמגיע להם, בתנאי שאלו דברים הכרחיים בלבד. אין צורך ביותר מאמצעי קיום הכרחיים בלבד, כי במקביל, באמצעות החיבור ביניהם, הם יכולים לחיות טוב, גם אם ההכנסה שלהם בפועל קטנה מאוד.

לא ירחק היום ש-90% מהתעשייה תגיע למצב כזה וצריך להיערך לכך מראש, לכן על הכלכלנים לגשת לגיבוש תכניות כאלה בצורה רצינית ומבוקרת.