האנושות ממשיכה להתפתח, הכלכלה לא

 

"והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהיא הרעיון של חלוקה שווה וצודקת, אני רואה אותה לאמיתית ביותר. כי כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו. ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכירה חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה; והקץ לכל הצרות!".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

הכלכלה רק עוזרת לנו לחיות, אבל היא לא החיים עצמם. לכן אנו צריכים לראות איך אנו מסדרים את הכלכלה בהתאם לאותו התהליך שהאנושות עוברת בהתפתחותה. ניכר שכל פעם שהאנושות מתפתחת, גם הכלכלה משתנה בהתאם. לא רק המצב הכלכלי משתנה, אלא גם מדע הכלכלה, השיטה עצמה, כל הזמן. תהליך כזה אמור להתרחש עתה לנגד עינינו. כשאני מדבר עם כלכלנים ואנשי מפתח על הכלכלה, הם מחזיקים בשיטה שלהם בשיניים, ולא חשוב לאילו כיוונים האנושות תתפתח. זוהי גישה לא בריאה, ואפילו ילדותית, בדומה לילד שמחזיק במוצץ או בצעצוע שלו ואינו רוצה לעזבו. זה הרושם שאני מקבל מההתנהגות הנוכחית של הכלכלנים. הכלכלה אמורה לסייע לנו לסדר את מערכות החיים שלנו, החל מייצור של כל הדברים הנחוצים לנו ועד לאספקה שלהם לכולם. כך בסך הכול הכלכלה צריכה לעזור לנו לחיות, מבלי שאנו נשרת אותה, אלא שהיא תשרת אותנו.

על פי חכמת הקבלה אנו בעיצומה של עלית מדרגה רצינית מאוד בחיי החברה, שלא הייתה כמותה בכל ההיסטוריה. אנו רואים שבאמת התקדמנו ועודנו מתקדמים למצבים שלא היו כדוגמתם. תפיסת המציאות, תפיסת העולם, הפיסיקה הקוונטית, הפסיכולוגיה החדשה, בכולם מדובר על העולם החדש, על האדם שעובר התחדשות פנימית בתפיסת המציאות. אכן, זהו תהליך מאוד בלתי רגיל, הנראה לנו כלא ריאלי, אבל להיפך, דווקא הוא ריאלי ונכון.

לאחרונה אני נמצא בקשר עם פיסיקאים רבים, מומחים בפיסיקה קוונטית, והם מבינים אותי טוב מאוד, ואומרים שזה בדיוק מה שהם מבינים מתוך הפיסיקה, שהיא מדע שכל כך מבוסס על החיים שלנו, שכולנו סומכים עליו. לדבריהם, העולם הוא רב גווני, אנו רואים רק חתך מאוד מיוחד שלו וישנם חתכים רבים נוספים. ועתה עלינו לעבור מראיית העולם בצורה שטחית, פשוטה ושטוחה כזו, לתמונה תלת ממדית, אפילו בעלת אינסוף ממדים. זו תפיסה אחרת, גם המוח של האדם וכל התפיסה הקודמת שלו צריכים לעבור התחדשות מיוחד, ואנו מתקדמים לקראתה. לכן החברה נכנסת למשבר, כדי שהוא ידחוף אותנו, את כל האנושות, לתפיסה החדשה, להרגשה החדשה, לעולם הנצחי, השלם, שבו אנו חיים. במקום לראות צורה אחת בלבד, ביכולתנו לראות את העולם מהרבה פוזיציות, זוויות וגוונים. כך מסבירות לנו הפיזיקה והפסיכולוגיה המודרנית. האנושות עדיין לא נמצאת בזה, אך היא מתקדמת לקראת תהליך כזה.

 

כלכלה המבוססת על חוקי הטבע

זו בעיה להסביר את מה שבעל הסולם כותב על הסוציאליזם, כי הוא לא היה סוציאליסט, כפי שרצו להאשים אותו בתקופת שלטון המנדט הבריטי. כשהוא הוציא את עיתון "האומה", היו כאלה שהלשינו עליו והציגו אותו כסוציאליסט ואז סגרו את העיתון. הסיפור מוכר. בעל הסולם כותב שבאותו המצב החדש שאנו חייבים להגיע אליו, החברה תהיה מאוזנת, כולם יהיו מחוברים יחד, כולם יהיו תלויים יחד בתלות יפה, הדדית, כולם יחיו בצורה שווה ובחיבור יפה.

זה נראה אולי כחלום, אבל זה לא חלום, וגם לא סוציאליזם כפי שהאנושות מבינה את המונח הזה כיום. אלה פשוט חוקי הטבע, שכך באים ומתחילים להתגלות לנו, מחייבים אותנו לצורה כזו של קיום, של כלכלה. כדי להסביר לנו שגישתו הכלכלית והחברתית אינה קרובה לשיטה הסוציאליסטית כביכול, הוא כותב כך, כדי להסביר לנו את כוונתו.

גישתו של בעל הסולם לגמרי לא שייכת לפוליטיקה, הוא אינו איש פוליטי, אלא מסתכל על המצב מהזווית של חכמת הקבלה, של תפיסת המציאות המתקדמת, ומשם הוא פונה אלינו. במציאות המתקדמת הזו, אנו חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד, אנו חייבים להיות במערכת אחת, מערכת אנלוגית, מערכת כמו זו שאת ההתחלה שלה אנו כבר מגלים כיום בעולם. קיום בתלות הדדית שלמה, מלאה בינינו, כך שכל האנשים ירגישו את כולם בפנים. אנו צריכים לעבור עלית מדרגה משמעותית, להרגיש את כולם כנמצאים בגוף אחד. כפי שהאדם מרגיש את הגוף שלו כמערכת אחת, כך הוא יצטרך להרגיש את כל המציאות כולה, דומם, צומח, חי, בני אדם, כל היקום, ואפילו מעבר ליקום. הוא יצטרך להרגיש שכל מה שהוא רואה ומרגיש לכאורה מחוצה לו, זה הוא. תפיסת האדם, התרחבות הדעת שלו, כך זה יתפשט. אומנם נראה לנו שזה בלתי מציאותי או שלא ידוע מתי זה יקרה, אבל זה צריך לקרות כבר בזמננו, ואנו צריכים להבין לאן אנו הולכים.

אם הכלכלה תתפתח בהתאם לזה ואפילו קצת יותר מהר ממה שבני האדם שאינם לומדים את חכמת הקבלה מבינים, אז היא באמת תסייע לנו לעבור את השלבים האלה בצורה יפה, רכה, חלקה וטובה. אם לא, אז בכל זאת נתקדם, אבל על ידי לחצים פנימיים שלנו ולחצים של הטבע, המתבטאים במשבר כללי רב גווני בכל תחומי החיים, באסונות טבע ומכות נוספות. בכל זאת הכלכלה תצטרך באיזושהי צורה להתאים את עצמה לצורות החדשות, גם אם יבואו מאין ברירה. ודאי שצורת ההתפתחות הכואבת הזאת היא לא זו הרצויה. לכן אם אנו רוצים, ולו במשהו, לדבר על הכלכלה העתידית, אנו צריכים לקחת בחשבון את מה שמציגה לנו חכמת הקבלה כחברה העתידית, הדור הבא.

בעניין השכר והשוויון, כותב כאן בעל הסולם ש"נוכל לחלק את העבודה ואת פריה במידה שווה". תחילה על האדם לקבל חינוך כדי להבין שאחרת העולם לא יתקיים יותר. העולם גמר להתקיים לפי התפתחות האגו, שכל אחד היה בתחרות עם השני. דווקא זאת הייתה הצורה הרצויה, כי כך התפתחנו, עד שכל אחד התפתח בצורה אישית, כניצנים שיוצאים מהאדמה, התפתחנו לגובה. עכשיו כולנו צריכים להיות יחד. יחד, זאת המגמה הנוכחית בהתפתחות שלנו. אף אחד לא יגדל יותר לבדו. מי שרוצה להמשיך ולגדול לבדו, בצורה אגואיסטית, דווקא הוא, ייפול. אנו נראה את זה קורה גם אצל אנשים גדולים, כמו מנהיגים, מקבלי החלטות ואליטות וגם אצל אנשים קטנים, אזרחים מן השורה. ההתקדמות שלפנינו כעת היא רק כלפי החיבור עם האחרים.

 

תחרות מסוג אחר

אם אדם רוצה לגדול בתחרות עם אחרים, בבקשה, אבל בתחרות מסוג אחר, לא על כסף או שליטה, אלא במגמה החדשה, לחיבור. זה יהיה השכר. כי השכר יהיה פנימי, נפשי, בדרגת האדם שכל אחד מאיתנו יתפתח אליה, בעוד דרגת הגוף שלנו, הבהמה שבנו, היא תקבל את מה שמגיע לה. כפי שבטבע אין חיה המקבלת יותר ממה שהיא צריכה מצד הטבע, כדי להתקיים. החוק הטבעי פועל בה בצורה כזו, שהיא לא אוכלת פעמיים. היא אוכלת כמה שהיא צריכה, עוזבת את מה שהיא לא גמרה וממשיכה הלאה. כך זה מסודר.

גם אנו צריכים להגיע לחלוקה כזו בין הגוף שלנו, לפנימיות שלנו, לנשמה. להגיע לכך שההתפתחות שלנו, מעתה והלאה, היא התפתחות רוחנית, פנימית של האדם.

כמה אנו יכולים להמשיך ולעשות לטובת הגוף שלנו? מספיק לראות למה הגענו עם הכלכלה הנוכחית, שכולה עובדת ומוקדשת כדי לייצר עוד ועוד מוצרים ושירותים, ומשרתת את תרבות הצריכה, מתוך הנחה שאולי האדם צריך את זה. אבל הוא לא, הוא לא צריך יותר, אלא פשוט נכנסנו לטירוף, הגענו לאחרונה להתפתחות יתר, כולה אגואיסטית ואנו לא יודעים מה לעשות עימה. כך נוצר חוסר איזון קיצוני כזה, אי שוויון בו חצי מהעולם גווע ברעב וחצי מהעולם לא יודע מה לעשות עם העודפים שהוא מייצר וצורך. עד מתי זה יכול להימשך?

אנו צריכים להבין שמה שאנו רואים בטבע, שאנו קשורים בינינו, זהו רק קצה הקרחון, ובתוכו מתגלה החוק שכל הטבע הוא מערכת אחת ואף אחד לא חופשי בכלל מהשני, וכל החופש של האדם הוא בהתפתחות שמטרתה להיות בהרמוניה עם האחרים.

עד כמה שזה נראה פרדוקסלי, כביכול זה מוחק את זה, אבל לכך מקדם אותנו חוק הטבע. ההתפתחות של האדם יכולה להיות אינסופית, אבל במה? בכמה שהוא נמצא בהרמוניה עם האחרים. כשהוא נכנס להרמוניה עם האחרים, מתוך ההשתוקקות שלו, הוא מתחיל להרגיש את ההרמוניה הזו, היא שממלאת אותו ונותנת לו הרגשה אינסופית, הרגשה של חיים נצחיים, הרגשת קיום שאינו מוגבל.

 

האדם שבנו

הגוף של האדם בכלל לא שייך לו. האדם מאכיל אותו, משרת אותו כמה שהוא צריך, עד כמה שהאדם חי בגוף שלו, כביכול עד כמה שהגוף חי לידו ועוזר לאדם להתקיים זמן מה, עד שהוא רוכש את הקשר שלו עם הזולת בצורה כזו שהאדם כבר נמצא שם בפסיכולוגיה שלו, ואז הגוף שלו כביכול מתבטל, עוזב ונשאר אי שם רחוק, עד שהוא נעלם.

"האני" חי בתוך הקשר של האדם עם האחרים, ואז הגוף שלו, במקום גשמי הופך לרוחני. הקשר של האדם עם האחרים הופך להיות הגוף שלו, שבו יש זרימה חדשה של יחסים בינינו. אלה הם הגוף והחיים הרוחניים של האדם. ולהכרה הזו אנו מגיעים עכשיו, וזה יתגלה בקצב מהיר מאוד.

כדאי לנו בכל זאת לראות את התמונה הזו, את הגישה של הפיסיקאים, מתחום הפיסיקה הקוונטית, שלפתע גילו שהם נמצאים ממש באותו מסלול שחכמת הקבלה מדברת עליו. הם התקדמו ועתה ברור להם שאותה הצורה שאנו מציירים להם את עתיד העולם, כבר נמצאת בתוך העולם, אלא שאנו צריכים עכשיו, בהתפתחות שלנו, לגלות אותה, וכאן יש לנו בעיה עם הכלכלנים. הכלכלנים אינם מסוגלים לתפוס את ההתפתחות החדשה הזו ולהתאים אליה את הכלכלה. העיניים שלהם מסוגלות לקלוט רק תמונה צרה וחד מימדית, הם רואים רק את הכסף מול העיניים. אבל בכל זאת, הם יצטרכו להבין מספר עקרונות מחכמת הקבלה ולא יותר מזה. אנו רואים שכל המדענים הגדולים והפיסיקאים, כותבים מאמרים עבור אנשים רגילים. והם כבר עשרות שנים נמצאים בדעה הזאת. עכשיו זה מובן להם, אבל הם עדיין לא דיברו על כך, או שדיברו על זה כדבר פיקנטי לקהל הרחב. בגלל המשבר, הם מתחילים לצאת ולדבר על כך בצורה פרקטית יותר, כמונו. אפשר לראות איך משני הכיוונים, חכמת הקבלה והפיזיקה הקוונטית, אנו באים לכיוון אחד ומקבלים את הצורה העתידית.

האתגר שבפנינו הוא כיצד אנו יכולים לממש אותה, ואחד הבירורים המרכזיים, בגלל המרכזיות והחיוניות של המערכת הכלכלית בחיינו, מתמקד בשאלה מהי הכלכלה של האנושות החדשה.

 

"וכדאי להטות אוזן לדברי החבר מ. בוטקובסקי השואל: "מדוע לא יעשה איש הפוליטיקה, חבר התנועה הסוציאליסטית, כאותו פיסיקאי, שאחר שהניסיון גילה ליקויים באינטרפרטציה, שהיה רגיל לה בחוקי הברזל של תורתו, לא נרתע מלנער את חוצנו ממנה"".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

זה בדיוק מה שעבר על הפיסיקאים. הם היו מתוסכלים מאוד מתחילת המאה ה-20 ועד שנות ה-60, 70, ובהדרגה התחילו להתרגל לעולם שהוא לא בדיוק כפי שנראה לחושים שלנו. הם הסיקו זאת גם מתוך נוסחאות, ואחר כך מתוך מספר ניסיונות עם התאבכות (אִינְטֶרֶפֶרֶנְציָה) של האור, עם התכונות של האור בגלים, ובקוונטים. הם עברו הרבה מאוד שינויים. אבל מה שטוב אצל הפיסיקאים, שאם הם נמצאים מול עובדה, הם לא מוחקים את העובדה, אלא מוחקים את עצמם ואת התפיסה הקודמת שלהם. אבל זה לא המצב אצל הכלכלנים, מפני שבמקרה שלהם זה לא מדע, זה משהו אחר באמת.

 

קנאה, תאווה וכבוד

 

"שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם, אם לא הביטחון החזק בכלכלתם, להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו הביטחון החזק. ועוד במידה יותר גדולה. ושמא תאמרו שיחסרו מכבודם הקדום, שהיה להם בתור בעלי רכוש? גם זה לא כלום, כי אלו האיתנים שהספיקו כוח לנחול כבוד בתור בעלי רכוש, בלי ספק, ימצאו כבוד באותו המידה בשדה אחר, כי שערי ההתחרות והכבוד לא יינעלו לעולם".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

כל מה שטבעי ואופייני לאדם, הרצון להתקדם כל הזמן, להתחרות, לחפש, לבדוק ולהשוות את עצמו כלפי החברה, כל אלה יישארו. כל התכונות האלה שיש בכל אדם, קנאה, תאווה, כבוד, שליטה, לא ניתנו לו סתם מהטבע, אלא על מנת שיתקדם. השאלה רק לאן האדם לוקח אותן, לאיזו התקדמות, לטובתנו או לרעתנו? כיום, ברגע שאנו מתחילים להיסגר כמערכת אחת, אם האדם משתמש בכל התכונות האלה כביכול לטובתו, אבל לרעת כל הסביבה, נגרם לו בחזרה נזק הרבה יותר גדול, אפילו בהשוואה לאם היה מזיק לעצמו בעצמו. כי אם אדם מזיק לכלל, והזולת, הציבור הם רבים ואינם שונים מהאדם עצמו, אז הנזק שהוא כביכול גרם לכולם, חוזר אליו, על היחיד. כך ניתן לתאר פי כמה האדם סובל.

זו המערכת המקושרת הדדית שמתגלה עכשיו והגילוי שלה אינו תלוי בנו, היא תתגלה בקצב שלה. אם לא נבין את זה, נספוג מכות, ובמיוחד בעלי ההון והאנשים החזקים כביכול, שאוהבים לנהל ולנצל את האחרים, הם יסבלו מאוד. חכמת הקבלה אינה מעוניינת שמישהו יסבול, אלא להיפך. אותם אנשים שכיום מנהלים את החברה האנושית ואת המערכות הכלכליות, שמתוקף תפקידם זה, הם עשירים ובעלי השפעה, שיישארו כאלה, שימשיכו להיות בעלי השפעה. ההבדל המהותי הוא רק שתהיה להם כבר מטרה אחרת, לטובת החברה, כיוון שאנו כבר נמצאים בחברה מקושרת הדדית, היינו במערכת קשר סגורה, מחויבת המציאות בינינו. זה השינוי שאנשים צריכים לעבור במוחם, והוא תלוי בהכנה. לכן בעל הסולם כותב שראשית צריכים לשבת על ספסל הלימודים.

תחרות תהיה בכל דבר, למעט בדברים שאיתם האדם מזיק לחברה. אם זה לטובת החברה, אז שכולם יהיו בתחרות וכמה שיותר. גם קנאה היא יסוד טוב מאוד להתקדמות ולהתפתחות. כתוב, "קנאה, תאווה וכבוד, מוציאים אדם מן העולם", כלומר מעלים אותו למדרגה אחרת, גבוהה יותר. אדרבה, שתהיה תחרות. הכלכלנים ובני האדם בכלל, מתקשים ליישב בין תחרות, הישגים אישיים והישגים קבוצתיים, כי האדם האגואיסט תמיד משווה את עצמו לאחרים, רוצה להיות מוצלח או עשיר מהם ומבחינתו תחרות מבטאת יריבות, ניגודי אינטרסים ומשחק סכום אפס, בו הרווח של האחד הוא בהכרח ההפסד של השני. את התפיסה השגויה הזו עלינו לשנות, בעיקר באמצעות החינוך. לדוגמה, נניח שאנו חמישה אנשים הנמצאים בג'ונגל, ואנו צריכים להגיע למטרה התלויה בהצלחת הקבוצה, ככל שכל אחד נותן יותר, כולנו מצליחים. האם אכפת למשתתף א' שמשתתף ב' יתרום יותר למאמץ הקבוצתי וייתן יותר ממנו? ודאי שלא, כי אם ברור לכולם שכך אנו ניצלים יחד מכל הבעיות שיש לנו בדרך, אז התחרות הטבעית לובשת צורה אחרת לחלוטין. האם כל אחד רוצה לתרום למאמץ המשותף? כן. האם כל אחד רוצה להיות יותר מכולם? כן, זה טבעי. האם כל אחד רוצה לקדם את החברה כולה ואת עצמו למען החברה? כן. אין כאן שום בעיה. האדם עדיין אינו מרגיש את זה, הוא לא נמצא בזה, ולשם כך צריך לתרגל בשיטת חינוך, תרגילים, סדנאות, אבל כך אנו צריכים לראות את הסיטואציה שלנו ודרכה את נושא התחרות. כפי שבעל הסולם כותב, ששערי התחרות והכבוד לא ינעלו, בעוד המאבקים על שליטה והשנאה ההדדית ייעלמו.

את השנאה האדם מתחיל לכוון רק כלפי עצמו. כלומר, הוא בעצמו מתחיל לשנוא בו את כל אותם התכונות והדברים שלא מכוונים אותו נכון כלפי טובת החברה. כי אם האדם מהווה חלק אינטגרלי מהחברה, אין לו יותר אפשרויות לחשוב על משהו אחר. אם אנו כלולים כולנו יחד, אז הכול ברור. במצב כזה, שבו אנו נמצאים במצב מאיים התלוי בכולנו, איך יכולה להיות שנאה בינינו, איך האדם יכול לשנוא את האחרים?

 

"התחרות גדולה נמצאת להם בשדה פעולה של השפעה לזולתו עד שמרביתם מביאים את עצמם בסכנות נפשיות, כי דעת הקהל מחשיב ומכבד מאד בהתפעלות יוצאת מהכלל את התוארי כבוד ממדרגות הגבוהים בהשפעה לזולתו".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 852)

 

אם תימשך צורת התחרות הנוכחית בינינו, העתיד יהיה קודר מאוד. בדוגמה שלעיל, אותם חמישה אנשים לא יֵצאו מהג'ונגל. או שאנו, מפיצי שיטת התיקון, נעביר את המסר הזה בהקדם ולכולם, כך שיהיה מובן וברור שהדוגמה הזו באמת מתרחשת, או שבאמת נחיה בג'ונגל. יהיו כאן צונמי, התפרצויות של הרי געש, ותופעות טבע נוספות, וגם מלחמות פנימיות ומכות חברתיות נוספות. ללא ספק יהיה לנו ג'ונגל, כך או כך, כי האדם הוא זה שעושה את הג'ונגל, בחוסר הסדר הנכון, בקשר הלא נכון בינינו, המתבטא גם בשיטה כלכלית שמזיקה לכולנו. לפי ההתפתחות שלו, הגיע הזמן שבו האדם צריך לסדר את הג'ונגל שהוא יצר. שערי התחרות והכבוד לעולם לא ייעלמו, רק המטרה תשתנה, לטובת החברה או כביכול לטובת עצמו.

 

עתיד יפה גם לבעלי ההון

 

"שהרי אפילו המיליונרים שבקרבנו, מה הנאה להם מכל רכושם, אם לא הביטחון החזק בכלכלתם, להם ולזרעם לכמה דורות?! אשר גם במשטר של חלוקה צודקת יהיה להם אותו הביטחון החזק. ועוד במידה יותר גדולה...".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

בעל הסולם כותב על המיליונרים והשינויים שיצטרכו לעבור. הוא מבין שההצעה שלו לחלוקה שווה וצודקת היא בעייתית עבורם. כיום הם מרגישים שיש להם כוח בכסף. אנו צריכים ללמוד שבחברה כולם קשורים זה לזה. החינוך לחיבור, למשמעות של חיים בעולם מקושר, נועד במיוחד להחדיר לתוך המוח והלב של האדם מה זה נקרא מערכת, שהוא יראה אותה קיימת כך לפניו. שזו מערכת אחידה, שכולם תלויים זה בזה. האדם לא יכול להוציא ממנה דבר, כי המערכת כולה תיפול. הוא לא יכול להזיק חלילה למישהו, כי זה חוזר אליו דרך כל המערכת, באופן ובעוצמה גרועים הרבה יותר ממה שהוא גרם. אם חוסר האיזון שהאדם גורם במערכת כתוצאה מהמעשים שלו הוא במילימטר, אז כיוון שהיא כולה קשורה בצורה הדדית ומשולבת, כשהיא יוצאת מאיזון, הנזק שנגרם גדול פי כמה וכמה, וכל זה חוזר אליו. במערכת כזו האדם נמצא בפחד, בחרדה, הוא מאוים. לכן על כל אדם לתאר לעצמו איזו שמירה עליו להפעיל על עצמו כדי לא להזיק, אלא להיות מועיל. את זה צריך להביא לאדם כתמונה ברורה, שזה כך, בתוספת כל הצורות המתחילות להתגלות לנו עכשיו מהטבע שבו אנו נמצאים.

אני כותב לכם, ואני לא יכול להעביר לכם את הרגש שלי, ההתפעלות וההתרגשות שלי, אבל אני רואה מה קורה בעולם, איך הטבע מתחיל להיות מנוגד, עויין לנו. תראו מה שקורה, איך זה מתחיל עוד ועוד להיסגר עלינו מכל הצדדים וגם מבפנים, איך מיליוני אנשים יוצאים משוק עבודה, איך כל מה שבנינו מתפרק, הכול מפסיק להיות בקשר הנכון, העולם מתחיל לשקוע. עוד מעט תראו משרדים ריקים, מפעלים עומדים מלכת, ואנשים שנמצאים בבית בחוסר מעש. והצעירים, אחרי כמה שנים ללא עבודה, מה הם יעשו? ומה יקרה עם כולם כשיהיו בלי שום עיסוק? זה הרי נורא. כל זה כך קורה בעולם. לא צריכים את אסונות הטבע, זה כבר אסון. קשה אפילו לתאר לאיזה מצב נגיע תוך כמה שנים.

כיום אנו, עם ישראל, חוששים מהשתלטות גורמי איסלאם קיצוני וטרור על העולם הערבי, אבל ייתכן מצב חמור בהרבה, מכל הגבולות ובמספרים הרבה יותר גדולים, לאור השינויים הדרמטיים המתרחשים במדינות הגובלות לנו. מה נעשה איתם? איזה אסונות האדם צריך? זה קרוב מאוד.

 

"ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לביטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של הדור האחרון כי כל אשר לו ייתן בעד נפשו".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 467)

 

גם לבעלי ההון יהיה ביטחון, במסגרת שיטה כלכלית חדשה המבוססת על עקרונות חכמת הקבלה. מה הם צריכים עכשיו? כאמור, האדם חי מתוך המילוי הפנימי, מתוך המילוי הנפשי. את המילוי הזה, אי אפשר לקנות בכסף, אלא ניתן לקבל אותו מהחברה.

מה נותנים לו המיליונים שיש לו בבנק? סכום של אחד פלוס עשרה אפסים אחריו? הרי מרבית הכסף הוא וירטואלי ולא נמצא אצלו בכיס. אלא מדובר בבעלות על מפעלים, נפט, אוניות, מסחר חברות תקשורת, מרכולים, רשתות ביגוד וכל מיני עסקים ונכסים נוספים, הכול מפוזר בסוגים שונים של השקעות.

אם תשאל את המיליונרים והמיליארדרים של היום, כמה הם שווים, מה יש להם, הם אפילו לא יודעים כמה, אלא רק שיש להם מה שהם כביכול צריכים, ללא הגבלה. אבל באופן מעשי, קרוב לאדם, מה בדיוק יש לו? אומרים על אדם כזה שיש לו שני מיליארד, חמישה מיליארד, חמישים מיליארד, לא חשוב כמה. איפה יש? הכסף בסך הכול נמצא בכל אותן ההשקעות שלו. האם זה שלו? מה זה "שלו"? יש לו רק את ההרגשה הפנימית שהוא בעל הבית, שהוא המנהל של הנכסים שלו, ולא יותר.

כלומר, מה שיש לאדם זה את המילוי הנפשי, הפסיכולוגי שהוא בעל הבית של העולם. שהוא רוכש את הכול, שאנשים מכבדים אותו, שהם מרגישים שהוא בעל כוח, וזהו. יש לו הרגשה כזו בלבד, ולא יותר מזה. אדם כזה יכול להרשות לעצמו להוציא 100 דולר ולתת תשר למלצר, הוא יכול לאכול במסעדה הכי יוקרתית, לשחק גולף, לשוט ביאכטות, ועוד כיד הדמיון הטובה, אבל בסופו של דבר הסיפוק שלו הוא נפשי. ואנו רואים שאין להם סיפוק, לא ביאכטות ולא מאורח החיים הראוותני שלהם. הייתי באירועים כאלה, הסתכלתי עליהם ממש, הכול מאוד עצוב.

לכן בעל הסולם כותב שבמשטר של חלוקה צודקת, הביטחון, הסיפוק וההנאה שלהם יגדלו, בהשוואה למצבם הנוכחי של העשירים שבינינו. כי הנאה יכולה להיות רק מהנאה פנימית, נפשית ולא חומרית. עושר נותן לאדם ביטחון כי נראה לו, שיש לו גם בהווה וגם מספר דורות קדימה, די אמצעים לקיים את עצמו ואת משפחתו ושלא יחסר לו ולהם כלום. על המוות הוא לא יכול לדלג, אבל בשיטה עליה אנו מדברים, אנו מתעלים מעל החיים והמוות. כשהאדם קושר את עצמו עם הזולת, עם כל המציאות, עם הטבע כולו, הוא מתעלה מעל החיים והמוות, כי את החיים והמוות אנו מרגישים בגוף שלנו, ואילו באמצעות חכמת הקבלה אנו רוכשים מנגנון חיצון, מחוץ לגוף, את המערכת הרוחנית, שבה הקשר בינינו נקרא הגוף הרוחני שלנו, והזרימה ההדדית שיש בין כולנו, היא כוח החיים הרוחניים. לכך אנו מגיעים, ואז כשהגוף שלנו מת אנו לא מרגישים אובדן כלשהו.

למיליונרים יש לכאורה ביטחון במשך החיים האלה, וגם בהמשך עבור הילדים והנכדים. בשיטה שלנו, בכלכלה ובחברה העתידית, שבעל הסולם כותב עליהם, יש להם ביטחון גדול יותר, גם בחיים הללו, כי הם חיים בתוך חברה מאוזנת שדואגת לכל צורכי חבריה. מה האדם צריך בצורה הכי בריאה וטובה לגוף שלו? כמו חיה שיודעת לטפל בגוף בצורה נכונה ומאוזנת, הוא צריך אוכל בריא, ואת כל הדברים שמתאימים לגוף שלנו, כי דרגת החי שבנו אינה זקוקה לעודפים. מעבר לכך, האנשים הללו כשמתקשרים זה עם זה, רוכשים חיים רוחניים, חיים נצחיים, הם יוצאים לרמה הבאה של החיים. הם לא חיים את החיים בתוך הגוף שלהם, אלא חיים בתוך הקשר בין בני אדם. בתוכו, כשהם רוכשים ביניהם את תכונת ההשפעה ההדדית, אז בתכונת ההשפעה ההדדית הזו הם מתחילים להרגיש חיים שנקראים "חיים רוחניים", חיי השפעה. אלה חיים נצחיים, שלא שייכים לזמן, תנועה, מקום, לכל מה שיש לנו ברמה האגואיסטית.

חיים רוחניים כאלה הם הרבה יותר מתחליף לעושר או לכסף שייתכן שהמיליונר יצטרך לוותר עליו. בתמורה על הוויתור על הכסף, הוא יקבל פיצוי הרבה יותר גדול, מהחברה עצמה, אפילו בלי הדרגה הרוחנית. היום הוא נמצא כל הזמן בהרגשה של תסכול, בפחד מפשיטת רגל, באי וודאות מהשינויים בשווי ההשקעות הפיננסיות שלו בשוקי ההון למיניהם, טרוד ללא הרף, הרוויח או הפסיד, הפסיד או הרוויח? מיום ליום המצב נעשה פחות ודאי ופחות רגוע. האדם כבר לא נמצא בתחרות משמעותית עם האחרים, אלא חושב איך להינצל מהמכות, כי המכות מתחילות להגיע מכל הצדדים. זו טעות לחשוב שרק הבעלי ההון שנמצאים בקשיים מרגישים בעיה, האם האחרים לא קשורים ותלויים בהם? בוודאי שכן. הרי ברור שזה רק עניין של זמן והכול יתפורר לכולם. לכן, הכלכלה החדשה משדרגת בצורה משמעותית את תחושת האושר והביטחון של כולם, לרבות העשירים. במקום דאגות, חשדנות, לחץ וחוסר יכולת להגיע לתחושת אושר, היא מאפשרת להם הרגשה של חיים, רוגע וחופש.

אנשים כאלה נמצאים בלחצים גדולים מאוד, ההתרוצצויות והלחצים הללו לא משמחים אף אחד, למרות שלאדם הפשוט, המסתכל מבחוץ על המיליונרים, זה נראה כך. אבל ההרגשה הזאת, האקשן וההנאה מהתחרות נשארים. בעל הסולם מציע משטר כלכלי חברתי שבמסגרתו יש לאדם הכול, חוץ מהלחץ השלילי, הפחד והחשש מהצלחה. כלומר, האדם לוקח איתו את כל הדברים הטובים ומשאיר מאחור רק את הפחדים והחרדות, וכך הוא מגיע לביטחון מלא, זה הביטחון שבעל הסולם כותב עליו. איזה ביטחון יש לאדם היום, במיוחד אם הוא נמנה על המאיון העליון, שמרכז בידיו את מרבית ההון בעולם? שיהרגו אותו? שיהרסו אותו? שמיליוני מובטלים יצאו למהומות ברחבי העולם ויחוללו מהפכה שתכוון נגדו? במה אדם כזה יתגאה בפני אחרים? מיום ליום יש לבעלי ההון פחות במה להתגאות, כשברקע המשבר הגדול הזה. הם מרגישים את עצמם במצב מאוד לא נוח.

נותרה רק דעת החברה, שעדיין מחזיקה בכך שזה טוב להיות בעלי אמצעים. איזה בעלי אמצעים? ביום אחד כל הכסף הזה יכול להפוך לשווה פחות מהנייר עליו הוא מודפס, כי אנו מבינים שאין כלום מאחורי השטרות עצמם. מה האדם יאכל אז? תמונה יקרה שיש לו, או את הזהב שיש לו? הרי בנסיבות כאלו, האוכל יהיה העיקר.

 

שוויון שאינו מוחלט או כפוי

כאמור, בעל הסולם אינו מתכוון לשוויון מוחלט בין כולם, הוא מודע להבדלים הטבעיים שיש בינינו, מבחינת היכולות, הרצונות והתכונות הספציפיות של כל אחד מאיתנו.

 

"כי מצד הטבע, אין הכוח לעבודה שווה אצל כל אחד ואחד, - ויש לך אחד מהחברה שהוא מתייגע בעבודתו, מפני חולשתו, בשעה עבודה אחת - הרבה יותר מחברו העובד שתי שעות, או יותר. וכן יש לפנינו עניין פסיכולוגי. כי העצל מאד מטבעו, מתייגע גם כן בשעה אחת - יותר מחברו בשתי שעות או יותר. ולפי השקפת מידת האמת, הברור, אין לנו לחייב חלק אחד מהחברה, להתייגע, יותר מהחלק האחר, לסיפוק צורכי חייהם".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 462)

 

ברור שחלק מבעלי ההון הם אנשים מרובי כישרונות ויכולות, מעל הממוצע. לכן מקומם של אותם מיליונרים בחברה החדשה לא ישתנה. הם יוסיפו להיות מרכיב חשוב בחברה וחשוב שלמרות השינויים המהותיים הצפויים בשיטה הכלכלית והחברתית, נמשיך לכבד אותם ונעשה כל מה שביכולתנו כדי שהם יישארו במקומם ובתפקידם. צריך לוודא, אפילו להתחנן בפניהם, שכל אחד יישאר במקום שלו במערכת, במקום שבו הוא הכי מועיל לה, ויכולת הניהול שבה ניחנים רבים מחברי האליטה הכלכלית, יכולה להיות נכס חשוב עבור החברה. האם ניקח פועל פשוט או בעל מקצוע מקרב הצווארון הכחול, כדי שינהל את כל המערכת? ודאי שלא. כמובן שבמשרדים ממשלתיים זה משהו אחר, שם יש פוליטיקה, פרוטקציה ולא בהכרח המוכשרים והאיכותיים ביותר הם שמגיעים לדרגות הניהול הבכירות.

אבל אלה שהגיעו ביגיעת כפיהם להיות מנהלים בכירים בתעשייה, במסחר, הם אנשים שיודעים לנהל, יודעים לראות את הדברים בצורה מערכתית, ואז מה זה חשוב לנו אם הם עשירים כקורח או לא. צריך רק קצת לפתח אצל אדם כזה את ההבנה מה קורה עכשיו בחברה, איזו מערכת עכשיו עובדת, מהי החוקיות החדשה המתרחשת כיום ושאינה מוכרת לנו, והוא יתפוס את זה מהר. אותו כישרון ניהולי שיש לאדם במערכת שאנו נמצאים בה היום, ישמש אותו גם במערכת החדשה המקושרת ומחוברת בצורה הדדית והדוקה. הוא לא צריך לשנות שום דבר. למה אנו צריכים לשנות משהו? הדחפים הללו, הכוח הזה, הרצון החזק להיות המומחה, הגדול, המשיג, השולט, המשנה, לא נמצאים בהרבה אנשים, זה מאוד מכובד.

אשר לעתידם ולתפקידם של הכלכלנים, השאלה היא עד כמה יש להם שכל לתפוס את המערכת החדשה ולהתכופף כלפיה, להיות כפופים לתנאים החדשים, לפתח כלכלה חדשה. מנהלים יהיו לבטח, גם במערכת הכלכלית, אין שינוי משמעותי בניהול, השינוי הוא רק במטרה לשמה פועלים. המנהל צריך לנהל את המפעל, יש בו עובדים והוא צריך לשבץ כל אחד במקומו, בחברות הגדולות ובכל המערכת. אלה אותן הרשתות. לדוגמה, אם האדם מסתכל על ניהול של איבר בגוף שלו, אז האיבר מתפקד בתוכו כדי להפיק מעצמו תועלת בצורה הכי טובה, כדי להיות בהרמוניה עם האיברים האחרים, ולא כדי לאכול את האחרים. המנהלים בעצמם צריכים לפעול באותו האופן, וכך אנו מתקשרים בינינו.

כלומר, התחרות תהיה על עד כמה האדם תורם יותר לכלל החברה, אבל זו תהיה תחרות כמו בין כל אדם ואדם, כולל תחרות בין בעלי ההון. אומנם המטרה של התחרות תשתנה לחלוטין, אבל התחרות עצמה, על הדרך הטובה ביותר להגדיל את התועלת הכלכלית ואת התפוקה, לא תשתנה. המעבר מחברה קפיטליסטית המאופיינת באי שוויון קיצוני, לחברה שיתופית ושוויונית, לא אמור לשנות את תפקידם של מי שכיום הם בעלי ההון. גם היום כשחלקם פושטים רגל הם ממשיכים לעבוד, ונוכחים לדעת ששום דבר נורא לא קרה, אלא להיפך, מכבדים ומעריכים אותם, מבקשים שיישארו בתפקידם. הם לא יישארו מיליונרים, הם יישארו מנהלים, ויקבלו סיפוק ששווה יותר מהמיליונים שלהם, במקום אותם מיליונים. יכולות ניהוליות מפותחות הם נכס לחברה. גם אם לא מדובר על מי שהתחיל מכלום והפך למיליונר, אלא על אדם שירש הון רב, או הפך לבעלים של חברה משפחתית, עדיין נדרשים כישרון ויכולות ניהוליות רבות מאדם כזה. הרוב המכריע של האנשים במצב הזה, עסוקים מאוד. אומנם יש להם אנשים אחרים שעובדים עבורם, אבל מי בחר אותם? מי בכל זאת לוחץ עליהם בצורה מסוימת, מנהל אותם? ברור שבעלי ההון מנהלים את הרכוש הפיננסי או התפעולי והמסחרי שבבעלותם. אדם כזה בכל זאת נמצא במערכת הזו, היא תלויה בו. מספיק שהוא לא מפריע למומחים ולשכבת מנהלי הביניים עם כל המיליארדים שלו. כלומר, גם אם הוא שכר אנשים שינהלו עבורו את עסקיו והוא לא עושה כלום, זה מבטא שיש לו שֵׂכֶל לא להתערב ולא לקלקל, אלא להאציל סמכויות ולקבל משם דיבידנד לעצמו. אין דבר כזה שאדם בעל אמצעים לא עושה שום דבר, שזה סתם בא לידו, הוא נמצא בכל זאת בתהליך, בקשר. אנו צריכים להעריך ולכבד את האנשים האלה, כי בכל מקרה הם אנשים מיוחדים, לעומת האחרים, בעלי בסטות בשוק, פועל או אפילו רופא פשוט. הם יודעים איך להתייחס לכוחות האנושיים ולהוציא מהם תועלת.

צריך רק לשנות את המטרה, למען מה להפיק תועלת, מהי המטרה, איפה התועלת תבוא לידי ביטוי? כאן התשובות הפוכות במאה שמונים מעלות מהשיטה האגואיסטית והאינדיבידואליסטית הנוכחית. מה שיחליף אותה זה חשבונות ומטרות אחרות, רק לטובת הסביבה, החברה. אבל דווקא הכלכלנים נאחזים בדיסציפלינה הקיימת ומסרבים לשנותה, למרות שחלקם מודעים לנזקים הרבים שהשיטה הכלכלית הנוכחית מסבה לאדם ולמערכת כולה.

 

הכלכלנים נאחזים בקרנות המזבח

לא מובן מדוע הכלכלנים אינם יכולים להחליף נתון אחד בשני, בכל השיטות והחשבונות שלהם. בבורסה הם מודדים את הכול דרך עליות וירידות במחירי הנכסים הפיננסיים, בתקציבי המדינות הם מודדים אחוזי צמיחה בתוצר והכנסות של המדינה ממסים וכולי. מדוע לא לקחת כנתונים פרמטרים נפשיים אנושיים למיניהם, כמו התועלת החברתית, החיבור בינינו, ההדדיות, מידת האיזון בחברה, האיזון שלה עם הטבע, הרוגע, תחושת האושר ולפיהם לבדוק עד כמה גישה כלכלית כזו או אחרת מועילה ומוצלחת, או לא? צריך להיות ברור להם שכך העולם מתחיל להתנהג, בין אם נרצה בכך או לא.

לא במקרה המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008, ממאן לחלוף ובעצם מתחיל לגבות מחירים קשים מאוד מהתעשייה המסורתית, משוק העבודה, מהצריכה הפרטית ומתקציבי המדינות, שמתקשות להתמודד עם הר חובות הדדיים ועם חוב לאומי תופח. כי מצד הטבע הניהול של האנושות כמערכת אחת שהיא מחוברת הדדית כבר קורה ורק אנו לא יכולים להשתכלל בצורה בריאה ולהתאים את עצמנו אליה. הכלכלנים בולטים בפיגור הזה, אך הם אינם היחידים.

השינוי הזה אינו מצריך מהכלכלנים לזנוח את חישובי הכדאיות ולהעדיף רגש על פני נתונים כלכליים יבשים. החישובים כולם יימשכו, אבל יקחו בחשבון את התועלת החברתית, האיזון החברתי, כנתון בנוסחה השואפת למקסימום. לכך על הכלכלנים לשאוף, ולא יותר. לא נדרש מהם לגלות אכפתיות ממה שקורה הלאה, אפילו לא להתחשב באנשים ובשום דבר אחר, אלא רק במה שיתן את התועלת המקסימלית לחברה. לפי הקריטריון הזה בודקים כמה המנהל שווה בשוק, כמה הפירמה שווה בבורסה. צריך לבחון לפי הקריטריון הכלכלי הזה כל פירמה. צריך גם לקחת בחשבון, האם המנהל מזיק לסביבה, למשל כמה דו-תחמוצת הפחמן המפעל שלו פולט לסביבה, כמה לכלוך הוא מוציא, כמה אנשים הוא מפטר. כך עלינו לבחון כל דבר ודבר. בסך הכול הכלכלנים בודקים עד כמה הוא מנהל את החברה שלו בצורה מאוזנת, ובהתאם קובעים את הערך שלו כמנהל ואת שוויה של הפירמה.

איך נבצע את המדידה הזו, אם האדם עדיין אינו מרגיש שהוא חלק ממערכת אחת מקושרת הדדית שבה כולנו תלויים ומשפיעים זה על זה? זה בהחלט אפשרי, לפי מספר פרמטרים. בינתיים אנו יכולים לבצע את המדידה, כי בסך הכול לא דורשים מאיתנו שנקפוץ כבר להרגשת עולם המתוקן במלואו, שחכמת הקבלה מכנה "עולם אינסוף". אלא, אנו יכולים לעשות חשבון, כמו שיש כיום כבר תעשייה ירוקה וענפים נוספים דומים, למרות שלא צריך לקחת אותם כדוגמה לגישה לכלכלה מתוקנת, אלא לאמץ מספר פרמטרים שבשימושם גם למדידה שתשמש בסיס לכלכלה החדשה של המערכת האינטגרלית.

 

מדינה לדוגמה

 

"תחילה יש לעשות מוסד קטן שרוב ציבורו יהיו אלטרואיסטים בשיעור הנ"ל, דהיינו שיעבדו בחריצות כמו בקבלנות, גם מעשר עד י"ב שעות ביום ויותר, וכל אחד ואחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו. ויהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה, עד שאפילו אם מסגרת המוסד הזה תכיל בקרבה כל העולם כולו, אשר אז יתבטל כליל משטר האגרוף, לא יהיה צורך לשנות דבר בין בעבודה ובין בהנהגה. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית עולמית שעליה ילכו ויקיפו עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס במסגרת הקומוניזם יהיו להם תכנית אחת והנהגה אחת עם המרכז, ויהיו כמו עם אחד ממש לרווחים ולהפסדים ולתוצאות".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 821)

 

בעל הסולם כותב, שאנו צריכים לקחת דוגמה ממדינה, שבה הכול מאוזן פחות או יותר. מדינה קטנה, שייעשה בה איזון בין כולם, שנותנת לכולם שכר מינימום לקיומם, שדואגת לכולם, ולבחון איך זה יתבצע ויתקיים פחות או יותר. אנו לא צריכים לחשוב על פרמטרים רבים מספור, אלא להתחיל לבדוק את ההצלחה, לא לפי שורת הרווח הכספי, וגם לא בצמיחה הכלכלית בתוצר, או במכירות בהשוואה לרבעון הקודם, אלא על סמך מדידה לאיזה רמת איזון הגענו בחברה, לפי מספר מדדים המשקפים את רמת האיזון, בהשוואה לרבעון הקודם בפירמה, או בהתאמות המתבקשות, במדינה.

איזה מדדים? בעל הסולם כותב לנו שכולם מקבלים את אותו השכר, שכולם מקבלים הטבות למיניהן, לפי הצורך של כל אחד לקיום חיים גופניים, ברמה נורמלית. צריך לבדוק עד כמה כל מה שבנינו כסביבה, חברה קטנה, מפעל, דיור, כל מה שהקמנו מתקיים בצורה מאוזנת וחברתית טובה בינינו. מדובר על מדדים סוציאליים פשוטים. כמובן שתתעורר כאן הטענה שאלו רעיונות סוציאליסטיים, שבעל הסולם הוא אנטי קפיטליסטי, המתנגד לשיטה האמריקאית, או זו הנהוגה בישראל בעשור האחרון. כמו שיש סוגים רבים של סוציאליזם, בסגנון של סקנדינביה, או סוציאליזם כמו זה שניסו להנהיג בקיבוצים או ברוסיה, אנו צריכים להבין על איזה סוג של סוציאליזם מדובר כאן. בעל הסולם כותב על "סוציום", שהוא לטובת העם כולו.

בעיר או מדינה לדוגמה, כפי שבעל הסולם מציע שנקים, בסופו של דבר מגיעים לאיזון, אבל איזון ברמה הגשמית והרוחנית. ברוחניות אף אחד לא שווה לשני, אף אחד. יש לכל אחד אינסוף אפשרויות להתפתח ולעשות מה שהוא רוצה, וכל הזמן כולנו נמצאים בלימוד של המערכת הזאת. אנו מתפתחים כל פעם יותר ויותר. מה שאין כן בצורה גשמית, הגוף שלנו מקבל כמה שהוא צריך, אין כל בעיה.

איזון כזה, כלכלי ורוחני, נמצא ממש בפתח, אבל מספיק להסתכל מה קורה איתנו כבר היום על פני כדור הארץ, כדי לראות שאנו נדחפים למצב כזה, בלית ברירה, על ידי מכות הטבע. המכה יכולה להיות פיננסית, כלכלית, אקולוגית, בריאותית, ביטחונית ובעצם מדובר על משבר רב גווני. כך אנו רצים כדי לברוח מהמכה, לא יודעים לאן לרוץ עד שמקבלים מכה נוספת ועוד מכה וכך אנו פותחים עיניים ורואים מה קורה. אף אחד לא אומר לנו מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו, והאדם לא יודע מה לעשות. צריך רק להתחיל לבדוק באיזו מערכת אנו נמצאים.

 

קפיטליזם בתחפושת סוציאל-דמוקרטית

אשר לשיטות שנקראות סוציאל-דמוקרטיות בעולם, הן רחוקות מלעמוד בקריטריון של קיום לטובת ה"סוציום", כי מדינה סוציאל-דמוקרטית היא בעצם חברה אגואיסטית, קפיטליסטית ונמצאת במין סטייה כזו או אחרת, ניסיון להקהות את הקוצים של הקפיטליזם האגואיסטי, ולכן היא מכנה את עצמה סוציאל-דמוקרטיה. יש ביניהם דמוקרטים, רפובליקנים, סוציאליסטיים נציונל-סוציאליסטים ועוד. בכל המקרים זאת חברה אגואיסטית, כל אחד חושב לטובת עצמו ובזה הכול מסתכם.

 

"יש להודות שקומוניזם אגואיסטי הוא שלב לצדק, על דרך "משלא לשמה באים לשמה". אלא אני אומר, שכבר הגיע עת לשלב הב' שהוא קומוניזם אלטרואיסטי, אכן צריכים להנהיגו בארץ אחת לדוגמא, כי אז ודאי יקבלוהו בעלי שלב הא'. והחיפזון חשוב מאד, כי החסרונות והשימוש בכוח שבקומוניזם האגואיסטי מרחיקים רוב העולם בעלי התרבות משיטה זו בכללה. ולפיכך צריכים להראות לעולם את שיטת הקומוניזם המושלם, שאז בלי ספק יקבלוהו רוב בעלי התרבות שבעולם".

 

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 822)

 

למרות שבמדינות סוציאל-דמוקרטיות מערכות הרווחה מפותחות יותר ואי השוויון בהן נמוך יותר, אין בהן נטייה אמיתית לשוויון. גם השיטה הסוציאל-דמוקרטית מנוגדת לחוק הטבע, ולכן אין מקום להרחיב אודותיה, כי זו לא המטרה הניצבת לפנינו מצד הטבע. יש כאן התפתחות, אבולוציה, ולפיה אנו צריכים להגיע למצב של איזון ברמה הגשמית, לרמת חיים אחידה לכולם, סביב כל כדור הארץ וכל עוד לא נגיע לזה, לא נשתחרר מהמכות.

דמוקרטים, או סוציאליסטים, או שילובים שונים של שניהם, זה לא חשוב איך הם נקראים, זו לא הדרך. לא חשוב כמה מיסים יגבו, או מהי רמתם של הטבות וקצבאות לאזרחים, כולם יגיעו למצב חדש דרך המשבר, כי כולן חברות אגואיסטיות בסופו של דבר, שעסוקות במילוי האגו הפרטי של כל אחד. הן גם לא יכולות להתפתח בהדרגה לכיוון של חברה וכלכלה לפי הגישה של בעל הסולם, כי התפתחות לכיוון מילוי האגו כבר לא יכולה להתקיים. הגענו למצב כזה בהתפתחות שלנו, שלא נצליח להמשיך ולמלא את האגו שלנו יותר ויותר. להיפך, משנה לשנה, אפילו מחודש לחודש, נרגיש עד כמה אנשים צורכים פחות מוצרים ושירותים שאינם הכרחיים, ולא בגלל שאין להם כסף. כל החיים שלנו יתגלגלו בצורה כזו, שהצריכה המוגזמת, תרבות הצריכה והדברים המיותרים הרבים שאנו מייצרים שלא לצורך, ייעלמו בסופו של דבר מן העולם. אם נמשיך לדבוק במודלים כלכליים וחברתיים אגואיסטיים, אז באמצעות מכות ומלחמות יישארו רק דברים הכרחיים לקיומנו, שאותם נצטרך לחלק לכולם, אחרת תהיה כאן מלחמת כל בכל. אם מעסיק לא יספק אוכל לפועלים שלו, מה נעשה אז? עלינו להבין שיש גבול עד כמה אנו יכולים לשחק. לא נוכל להתקדם יותר כחברה אגואיסטית, האגו מפסיק להתפתח ואנו רואים שהוא לא מקבל יותר מילוי, הוא הפסיק לקבל מילוי כבר לפני שבעים שנה, כשהתחיל הייאוש הכללי הזה בעולם וכיום התהליך הזה קרוב מאוד למצות את עצמו ולא בצורה נעימה עבורנו. אני כל פעם נדהם מחדש, עד כמה הכלכלנים נאחזים בציפורניים שלהם בשיטה הישנה, שחדלה לעבוד. מה יוצא להם מזה? אם לא יבוא שינוי בקרוב, המחירים שכולנו משלמים, בכל תחומי החיים, על העקשנות שלנו, יאמירו.