רקע - הממסד הכלכלי דבק בגישתו

כשמנתחים את מצב הכלכלה והשווקים הפיננסים בעולם, בתחילת 2015, נראה כאילו העולם למד לחיות עם המשבר הנמשך בכלכלה הריאלית, האמיתית, מאז 2008. הבעיות המהותיות עדיין מלוות אותנו, ביניהן החוב הגבוה של מדינות וצרכנים, האבטלה הגבוהה במיוחד בקרב צעירים, ואי השוויון שרק הולך וגדל ברחבי העולם. הכלכלנים אפילו מרוצים מכך שארצות הברית חזרה לתוואי של צמיחה כלכלית ושגם אירופה על הסף של חידוש הצמיחה הכלכלית. הם מתעלמים מכך שמדובר על התאוששות כלכלית אנמית, מהוססת ושברירית, במיוחד אם לוקחים בחשבון את היקף התמריצים, המוניטריים והפיסקליים, שממשלות ובנקים מרכזיים ברחבי העולם הזרימו, כדי לאושש את הפעילות הכלכלית. אבל מרבית הכלכלנים מעדיפים לראות את חצי הכוס המלאה. מה שעוזר להם ולאליטות לאמץ את הגישה האופטימית הזו היא הגאות הנמשכת מאז 2009 בשוקי ההון ברחבי העולם, בהובלת השווקים הפיננסיים בארצות הברית, ששברו שיאים חדשים ועלו לרמות גבוהות מאלו שהיו טרם המשבר בראשית 2008. גם הסקרים מעידים על אופטימיות של משקיעים, כלכלנים ומנהיגים. בסך הכול, עולם כמנהגו נוהג, לא חיסלו את המשבר, לא טיפלו בסיבות לכל הבעיות שנותרו על השולחן, אלא למדו לחיות איתו, אפילו למדו להרוויח ממנו.

מצד שני, בקרב מיעוט של כלכלנים בכירים, אנשי פיננסים ופרשנים מובילים, מתחילה להתרקם גישה אחרת, ריאלית הרבה יותר, ועל פניה קרובה יותר לגישה הכלכלית הנגזרת מחכמת הקבלה, המציבה את האדם במרכז, את ההתנהגות האנושית כגורם הראשון במעלה בכישלונות הגדולים, וגם בהצלחות הגדולות בכלכלה ובפיננסים. כדאי להעמיק ולברר, איך קורה שקפיטליסטים אדוקים, מגיעים לאבחנות מדויקות אודות טבעו הבעייתי של האדם, ואודות המרכזיות של היחסים שבין בני האדם במתרחש בכלכלה ובפיננסים.

לדוגמה, כשהתבקש אחד מבכירי הפרשנים הכלכליים בישראל, להסביר את סוד ההצלחה של המודל השבדי, הוא לא היסס לסכם כך:

"אם אפשר להסביר את ההצלחה הכלכלית והחברתית השבדית, הרי זה ללא ספק בגלל האמונה באנשים".

"הערבות ההדדית מתה, תפוס כפי יכולתך זה העיקר".

 

רולניק מרבה לעסוק ביחסים הבעייתיים בין בני האדם, בקיומן של קבוצות אינטרס מקושרות המתחרות ביניהן, בכלכלה שהפכה למשחק בה המנצח לוקח את כל הקופה ובאגואיזם כגורם מרכזי לקלקולים בחברה ובכלכלה.

אחרים, מתחילים לייחס את מקור הבעיות לא לשיטה הכלכלית, אלא לטבע האדם:

"הקפיטליזם אינו הבעיה - אלא הקפיטליסטים המנצלים אותו לרעה".

 

בנוסף, בטורי פובליציסטיקה ובבלוגים כלכליים שאינם בלב הקונצנזוס, מתרבים דיונים ערים העוסקים בשאלות כמו מי אשם במצבנו, השיטה הכלכלית או טבע האדם?

 

שינוי כיוון: מי מקולקל, הכלכלה או האדם?

נשאלת השאלה, האם זו אכן התחלה של שינוי גישה מצד הכלכלה הקלאסית, אודות המשבר וסיבותיו, ואל המרכזיות של הכלכלה ההתנהגותית בניתוח הבעיות בכל פתרון עתידי לבעיות הכלכליות והחברתיות של האנושות.

עלינו לקחת בחשבון שאותו מיעוט של כלכלנים ומנהיגים, שמתחילים לתהות על הנחות העבודה של הכלכלה הקלאסית ולהבין שהמשקל של ההתנהגות האנושית, של הטבע האגואיסטי של האדם, הוא מכריע. אבל הוא מיעוט של אנשים חכמים, שלא יכולים לשקר לעצמם כל הזמן, אפילו אם זה כדי להרוויח כמה שיותר. הטבע הולך ומתגלה, מרגע לרגע, והם מתחילים לראות איפה באמת נמצא שורש הבעיה. הפלא הוא שהם עדיין לא קובעים שהמשבר הוא משבר אנושי ושלא מדובר על משבר פיננסי. כי המשבר הפיננסי שהחל ב-2008 ושעודו מלווה אותנו, במיוחד בכל הקשור לכלכלה הריאלית, האמיתית, הוא משבר אמון, משבר ביושר, עד כמה שניתן בכלל לומר שיושר הייתה תכונה שאפיינה את השווקים לפני המשבר. הכול הגיע לשקר כזה, לבועות שהתנפחו בגלל תאוות הבצע האנושית וחוסר האכפתיות של האחד כלפי השני, עד שהתפוצצו. בעצם, כל מה שקרה תלוי בהתנהגותם של בני האדם. ככל שהשקרים, ההונאות והמניפולציות הפיננסיות והמסחריות התרבו, הבועה התנפחה, עד למצב שלא ניתן היה לשלוט עליה והיא התפוצצה.

כמו בכל מערכת אחרת בעולם המקושר, גם המערכת הפיננסית פגעה בעצמה, בגלל הטבע האנושי וחוסר היכולת לבלום או לרסן את תאוות הבצע והרצון, על חשבון הזולת, זה המחיר של יצר ההרס העצמי של האגו האנושי, ובתחום הפיננסים הוא בולט במיוחד. אלא שבגלל שכל המערכות תלויות זו בזו, השבר במערכת הפיננסית גרר איתו את הכלכלה ואת כל העולם למשבר עמוק מאוד והסב נזקים אדירים, כספיים, חברתיים ואנושיים. אבל הלקחים לא הופקו, לפחות לא הלקחים המהותיים ובמידה רבה העולם עדיין נוהג כמנהגו, במיוחד בכל הקשור לתחום הפיננסים, שכבר אחראי על מספר בועות חדשות, גדולות מהקודמות. למרות שכלכלנים רבים יודעים להכיר בייחודיות של המשבר, בהשוואה למשברים קודמים, עדיין לא שומעים מהם אמירות על כך שהמשבר שעברנו הוא משבר אנושי, חברתי, שנתן את אותותיו גם בכלכלה ובפיננסים, ולא להיפך. עדיין לא ניכרת בקרב כלכלנים ומנהיגים נכונות להכיר בכך.

 

לא מנהלים, אלא מנוהלים

העובדה שאנו מגלים יותר ויותר עד כמה החיים שלנו תלויים ביחסים התקינים בין בני האדם, היא טבעית, מפני שלפי חכמת הקבלה אנו מתקדמים בזמננו לחברה שיש בה תלות הדדית שמתגלה בצורה נחרצת. בין אם אנו רוצים בכך או לא, זה לא תלוי בנו בכלל, כל בני האדם נכנסים בהדרגה ובעקביות לרשת הקשר הזו בינינו. כמו ברכבת הנמצאת בתנועה, שכל האנושות נמצאת בתוכה, ובכל מטר בהתקדמות שלה, אנחנו נכנסים לאווירה שבה אנו יותר ויותר מקושרים וקובעים כל אחד את גורלו של השני. זהו מצבנו וכל התהליך הזה לגמרי לא תלוי בנו.

חכמת הקבלה מציגה כאן תפיסה חדשה לגמרי, המסר הוא שלראשונה בהיסטוריה לא אנחנו מנהלים את העולם, אלא לעולם יש תהליך משלו ואנחנו בתוך אותו התהליך. כלומר, אנחנו לא מעל הטבע, אלא בטבע, חלק ממנו, ולטבע יש תוכנית, הוא מנהל אותנו, משנה אותנו, ובהתאם לתוכנית הטבע אנו משתנים, היחסים בינינו משתנים. כך מתגלה שאנו נמצאים ביחסים צמודים יותר בכל מיני מובנים ורמות, ובהשפעה הדדית חזקה יותר. היא עד כדי כך חזקה וגדולה, שלפתע אנו מרגישים שנכנסנו לקלאץ', מצמד, לקשר הדדי, למנעול שנסגר. למרות ההרגשה החדשה הזו שלנו, אנו לא מסוגלים לברוח מהמנעול הזה שקשר אותנו ביחד, לא יכולים לחתוך את הקשרים האלה, למרות כל הניסיונות שלנו, הרי בהכרה ובתת ההכרה אנו כל הזמן רוצים להתרחק זה מזה.

אפילו העובדה שאנו נמצאים בקשר וירטואלי שהתפתח מאוד בשנים האחרונות, זה סוג של בריחה מהיחס בין בני האדם. נדמה לנו שאנו נכנסים לקשר יותר הדדי, אבל זה בדיוק להיפך, אנו לא רוצים אפילו לדבר זה עם זה, אלא מעדיפים לתקשר זה עם זה דרך מסרונים, אפליקציות ורשתות חברתיות, כלומר להתרחק זה מזה. מצד אחד נדמה לנו שכולנו נמצאים ברשת אחת שקושרת בינינו בצורה טבעית, ושאנחנו חייבים להמשיך ולפתח אותה, ומצד שני בתוך הרשת הזו אנו נמצאים בבריחה ההדדית זה מזה. בכלכלה זה מורגש משני הכיוונים. מצד אחד אנחנו מאוד רוצים להשתמש זה בזה, בארצות, במדינות, ביבשות, במסחר ובצריכה, כיוון שהתלות ההדדית בינינו מאוד ניכרת וקלה לזיהוי, במיוחד בתחומי הכלכלה והפיננסים. מצד שני כל אחד מאיתנו רוצה לעשות את זה בריחוק זה מזה. ההדדיות הזו מאוד לוחצת עלינו.

 

"הכרת הרע" של הכלכלנים

השאלה היא עד כמה נבין נכון את מה שקורה. זה בהחלט משמח לקרוא ולשמוע התבטאויות בקרב כלכלנים ומומחים, שמתחילים להכיר בכך שהיחסים בין בני האדם הם המרכיב החשוב ביותר בחשבונות הפיננסיים והכלכליים למיניהם. אבל ראשית מדובר במתי מעט, ושנית עדיין לא ניכר שהם מקבלים את זה כחוק חדש שמופיע לפנינו ולפיכך מחייב אותנו להתחשב בו, בכל תחומי החיים, לרבות הכלכלי, החברתי והפיננסי.

בכל זאת, תחילתה של ההכרה במרכזיותם של טבע האדם ושל הקשרים בינינו, במתרחש בכלכלה ובפיננסים זו בהחלט התחלה, ניצנים לתהליך שחכמת הקבלה מכנה "הכרת הרע". אבל עדיין, כלכלנים ובכלל כל בני האדם, רוצים לברוח מזה, אף אחד לא רוצה להיות בקשר כזה ולהכיר בכך שהוא תלוי באחרים. כל אחד רוצה להסתתר בפינה שלו ורק להרוויח ולהצליח, כמה שפחות להיות בקשר עם האחרים. למרות הנטייה הטבעית הזו שלנו, הקשר הזה בינינו יתפוס את מקומו כמרכיב בולט והכרחי, יותר ויותר. הכרת הרע היא כבר שלב ב', אחרי שאנו מכירים ומודים בכך שאנו תלויים זה בזה, רק אז אנו מגלים שהתלות הזו היא תלות לא טובה מבחינתנו, כי כל אחד מאיתנו נשאר באגו שלו, לא רוצה לפרגן לשני במאומה, אלא ההיפך, הוא רוצה לבנות את הצלחתו על חשבון הזולת וכמה שיותר, כי במידה שהאדם מצליח ומוערך יותר מהזולת, במידה בה הזולת נחות ממנו, כך נמדדת ההצלחה של האדם.

ולכן כאן יבוא החשבון של הכרת הרע. על האדם להכיר בכך שאם הוא קשור לכולם, אז הצלחתו והצלחתם זה היינו הך. כי אם אנחנו נמצאים במערכת אחת, איך יכול להיות אחרת? למסקנה המתבקשת הזו השלכות כלכליות מרחיקות לכת, לדוגמה יוצא שאנחנו מגיעים למצב שאין יסוד לקפיטליזם, אין יסוד לתחרות, שניים מהנדבכים המרכזיים בכלכלה המודרנית. אם אנחנו מגלים את הקשר ההדדי בינינו, האדם לא יכול להזיק לשני כי בסופו של דבר זה חוזר אליו, כמו בומרנג שחוזר אליו באותה הצורה ואפילו גרועה ממנה. תחושה דומה נרגיש גם לגבי השיטה הכלכלית. כל אדם יבין וירגיש שאין באפשרותו להרוויח על חשבון השני, שקשר כלכלי כזה אינו אפשרי, אלא אם אנו מגיעים ביחד למצב ששני הצדדים מרוויחים, אבל גם זה בתנאי שהרווח המשותף שלהם הוא לא על חשבון האדם השלישי, כי אנו מגלים שגם השלישי נמצא באותה רשת הקשר איתנו, וכך גם הרביעי, החמישי וכולם. אז איפה הרווח, איפה ההפסד?

איך ייראו החיים הכלכליים במערכת קשר סגורה כזו בינינו, מה עלינו לעשות? האם העולם יחזור לכלכלה פשוטה המבוססת על סחר חליפין? מה שברור הוא שעמודי התווך של הכלכלה הנוכחית מנוגדים לחלוטין לחוקים של אותה מערכת הקשר בינינו ולכן נצטרך לבנות כלכלה חדשה, שמתאימה לתלות ההדדית בינינו, לעולם הגלובלי והמקושר. היסוד של התחרות הולך ונעלם, מפני שהעולם שלנו נעשה מקושר ודומה לגוף האדם, שכל התאים והמערכות שלו מתקיימות כדי למלא את תפקידן במערכת הכללית, מתוך תלות הדדית ועבור מטרה אחת משותפת. הקשר הזה מבטל את יסוד התחרות ואת הנחות המוצא של הקפיטליזם. מה נעשה? איזו מערכת של יחסים פיננסים, כלכליים, אנחנו יכולים לבנות?

אותו מיעוט בקרב הכלכלנים, שמתחיל להכיר בתלות ההדדית הזו בינינו ובמשמעותה, למד על כך מהשטח, ממצבה של הכלכלה העולמית, שמתקשה להתאושש מהמשבר שהחל ב-2008 ועודו מלווה אותנו. אוזלת היד של המודלים הכלכליים הקיימים, גרמה להם לבחון מחדש את חלק מהנחות הבסיס שלהם. יש כאלה שרואים יותר, כאלה שלא רואים, או רואים פחות. יש כאלה שרוצים לסגור את העיניים ולהמשיך כמה שאפשר את השיטה הקפיטליסטית, לנצל את הזולת, עד שהמערכת תתפוצץ שוב ותשאיר את כולנו עם ידיים ריקות. או שהם יבינו ויגיעו לדיאגנוזה הנכונה, וממנה למסקנה שזה האדם שצריך להשתנות, שהיחסים השבורים בינינו מסבים לכולנו נזקים אדירים, כיוון שאינם מתאימים להרמוניה ולערבות המתבקשים מאותה תלות הדדית בינינו. הכול תלוי במידה שבה האדם חושב שהוא זה שמנהל את העולם, או שהעולם כמנהגו נוהג ופיתח את החברה האנושית עד למצבה הנוכחי, שבו אנו מגלים את עצמנו כמשפחה אחת, כי כולנו תלויים זה בזה.

זו רק התחלת הגילוי, קשה לראות ולזהות את המצב אליו הגענו, אבל זה מה שיתגלה בשנים הקרובות. אז לא נוכל לצאת למלחמות פיננסיות, לא לתחרות חסרת רסן וגם לא למלחמות אמיתיות בכוח צבאי. כי כל אחד ואחד ירגיש שאם הוא פוגע בזולת, הוא פוגע בעצמו, שהוא יורה לעצמו ברגל. הגילוי הזה צריך להגיע, להפוך לנחלת הכלל. בינתיים הוא רק מתחיל להתגלות לאנשים שיודעים לזהותו. אנו רואים שהתשתית שלנו, כל היסוד של החברה שחיינו בה במשך אלפי שנים, נעלם ושאנו כביכול חוזרים לחברה פרימיטיבית, קדמונית, שבה חיינו בחמולה, כמשפחה אחת גדולה.

בינתיים, כלכלנים ומומחים רק מתחילים להפנים את המשמעויות של השינויים שהאנושות עוברת ושל ההתאמה הנדרשת מצידה לחוקי העולם הגלובלי והמקושר. נניח שהאדם מתאר לעצמו, כמי שלמד מערכות, שבמערכת שעכשיו מתגלה, כולנו קשורים זה לזה, נניח ברמה מסוימת, למשל במערכת הפיננסית, או בתעשייה ובמסחר, למרות שבפועל התלות הזו קיימת גם בכל שאר מערכות החיים. אותו אדם, בתוך החתך שבחר לבחון מסך המערכת, ייווכח שכולם תלויים זה בזה. נניח שכל המערכת הבנקאית, כל המערכת הפיננסית, תלויות זו בזו, עד כדי כך שהן שייכות למערכת אחת, כאילו מדובר בבנק אחד, מה אז הוא יעשה? האם לא יצטרך לשנות את היחסים בין בני אדם במערכות האלה, את היחסים בין הסניפים, היחסים בהעברת המידע, הכספים, את התחרות, את הכול? האדם יצטרך להשתנות. אם בעבר הצליח להרוויח איכשהו, לגלגל את הדברים, זה על חשבונו של האחר, המצב החדש שקשר אותנו יחד דפוס ההתנהגות הזה, הפך לבלתי אפשרי, כי עכשיו מתגלה לו שההצלחה חייבת להיות כללית, משותפת. כמו במשפחה, אדם לא יכול לעשות פעולה על חשבון מישהו, לפגוע או להשאיר את הילד הקטן, הסבא הזקן, האימא במחסור או מצוקה. הוא חייב לסדר את כולם. כלומר, ההסתכלות שלו חייבת להיות חלק משלמות אחת, כוללת. עד כמה שהאדם יבין את זה, ועד כמה שירגיש ויוכל לבצע שינויים בתפיסה שלו, כך תתבטא ההצלחה שלו, באופן יחסי לאחרים. חייב להיות כאן שינוי בתפיסת המציאות, ביחס לעולם, לפחות במישור המקצועי של האדם, בתור התחלה, ומבחינתו של האדם שינוי כזה יאפשר לאדם להצליח יותר מכולם, כי בעולם החדש, יצליח מי שישתנה בהתאם למה שקורה ומתברר לנו מהמציאות בשטח.

לכן, אם קרן המטבע הבינלאומית מגיעה למסקנה שכדי לעודד ולשמור על צמיחה כלכלית ארוכת טווח, חייבים להפחית את הפערים ולצמצם את אי השוויון, מבחינתה זו מסקנה מהפכנית, שאיננה אופיינית למחשבה הקפיטליסטית, אבל בעצם הכלכלנים מגיעים אליה בעל כורחם, הם מחויבים להיות כאלה, לא שהם רוצים בכך. אבל בכל זאת מדובר על נקודת מפנה משמעותית, שאין לזלזל בה.

 

כלכלה אגואיסטית, כלכלה אלטרואיסטית והתהום שביניהן

מדובר באנשים שעד לאחרונה דגלו ותמכו בכל מאודם בשיטה הקפיטליסטית, אפילו הניאו-ליברלית, ונהגו והצדיקו את השוק החופשי, את היד הנעלמה כמנגנונים שאסור לגעת בהם. והנה בעקבות המשבר ואוזלת היד של הכלים המסורתיים שברשותם, נוצר שינוי דרמטי בעמדתם. קרן המטבע איננה גוף איזוטרי, חסר חשיבות, אלא מעצבת דעת קהל ואוזניים של מנהיגים, כלכלנים מובילים ובנקים מרכזיים ברחבי העולם כרויות היטב לכל התבטאות או מחקר שיוצא ממנה. העובדה שקרן המטבע קוראת להפחית את אי השוויון והפערים, וקושרת את השוויון להצלחה כלכלית, לשרידות המערכת ולחידוש הצמיחה, משקפת בהחלט תפיסה חדשה.

זו בהחלט נקודת מפנה, תחילתה של מהפכה בגישה הכלכלית, המותנית בכך שנזהה כבר עכשיו שההצלחה העתידית של המערכת הכלכלית תלויה אך ורק בהכרה מצידנו שכולנו נמצאים במערכת אחת. במקביל, כדי לבסס את התובנה הזו ולהסיק ממנה את המסקנות והפעולות המתבקשות מצידנו, עלינו להתחיל לחקור את עצמנו ולראות שאנו לא בנויים, לא מסוגלים לזה. כלומר, דורשים מהאדם להיות הפוך ממה שהוא, אז איך יכול להיות שיתקדם? האדם לא מסוגל להשתנות, הטבע שלו הופך להיות בעיניו למשהו שהוא כמו מחסום, קיר שהוא לא מסוגל לדלג מעליו. האדם יגיע בהדרגה להבנה שהוא לא יכול להיות מוצלח במערכת הפיננסית שמתגלה עכשיו, שהוא לא ראוי להיות חלק ממנה, כיוון שהוא רואה את המצבים שמתגלים לו כהכרחיים, שהוא חייב לקבל את כולם כאילו שזו המערכת שלו, להתייחס אל כולם בשוויון, לעשות חשבונות, נוסחאות חדשות, תכניות חדשות, במטרה לייצר לא רווח אגואיסטי עבור עצמו, אלא רווח כולל, משותף. האלמנט החדש הזה, חייב לשמש כציווי עליון, כפונקציית מטרה קבועה של כל החלטה כלכלית שלו, להגיע לרווח הכולל המקסימלי, כך שגם כל יתר המרכיבים בנוסחה יהיו מכוונים לטובת הכלל.

אבל האדם לא מבין מהי "טובת הכלל", הוא לא בנוי בצורה כזו. ההבנה הזו, ההכרה הזו בטבע שלו, האישי, נקראת הכרת הרע. ואז הוא נמצא בדילמה, כי כביכול הרכבת ממשיכה לנוע, והוא חייב לקפוץ ממנה. הוא כבר לא מתאים להגיע איתה לתחנה הבאה אם לא ישנה את הטבע שלו. אדם לא יצליח להיות כלכלן, העובד בתוך המערכת החדשה הזו שמתגלה, מפני שהטבע שלו כולו הפוך ממנה. אף אחד לא קיבל תכונות שעל ידן יהיה מתאים לחשב, לתכנן ולפעול במערכת בצורה שהיא דורשת מהאדם לפעול בה, כרכיב חיוני בתוכה. איך מי שנולד, התחנך והתפתח במערכות אגואיסטיות, יוכל לתפקד נכון במערכת כלכלית חדשה, אלטרואיסטית באופייה?

כל אדם, במיוחד הכלכלנים, חייבים לפתח רגישות ומודעות לתהום הפעורה בין שתי המערכות האלה ולהפנים שעל האדם להשתנות, כדי להתאים את עצמו למערכת החדשה הקושרת בינינו. זה נקרא "הכרת הרע". מצב כזה יחייב אותם להתחיל ללמוד מהי המערכת הכללית הזאת שמתגלה כיום. בנקודה הזו הם יגיעו סוף סוף למצב שהם ירצו לשמוע מה יש לחכמת הקבלה ולחינוך לחיבור הנגזר ממנה, להגיד.

בעצם, מה שקורה כיום לאנושות הוא דבר פשוט. אם העובדה שכולנו קשורים זה לזה, תלויים זה בזה מתגלה והופכת לנחלת הכלל, כנראה שהגיע הזמן שנוכל להסביר לאדם שהבעיה היא בשינוי הגישה. הנקודה העיקרית בשינוי הגישה הזו היא האם הטבע למעלה מאיתנו, או שאנו למעלה מהטבע? זו הנקודה העיקרית. האם האדם מנהל את הכול, או שהוא בסך הכול מנוהל? האם האדם צריך לסדר את הטבע ולכופף אותו איך שבא לו, או שלהבדיל, הטבע מנהל אותו ולכן האדם צריך להתאים את עצמו לטבע? זוהי הנקודה העיקרית.

יבואו עוד מכות, כדי ללמד אותנו שאנו נמצאים תחת השגחה, תחת השפעת הכוח שמקדם, תחת התכנית העליונה, ובין אם אנו רוצים בכך או לא, זה המצב, אנו נמצאים ברכבת, נוסעים, משתנים, גם הסביבה והחברה משתנות. יצאנו מנקודה A לנקודה B, הגענו לנקודה B כשכולנו כבר מכירים זה את זה. אנו מגיעים יחד לנקודה C ולא רק שאנחנו מקושרים זה אל זה, אלא אנו כבר תלויים זה בזה ומכירים בתלות הזו בינינו. אבל בנקודה D אנו מתחילים להכיר שאיננו רוצים את המצב הזה, את הקשר והתלות ההדדית בינינו. אולי דרך טלפונים, אולי דרך מחשבים, לתקשורת כזו בינינו האדם איכשהו מוכן, כל אחד נמצא עם המחשב שלו, אבל אנו לא רוצים לדבר בארבע עיניים.

צריכה להיות כאן הכרת הרע, אולי נקודה D היא נקודה בדרך. נניח שהגענו לתחנה, ואנו מתחילים להבין, כתוצאה מהכרת הרע, שאם לא נתחיל להתנהג לפי התוכנה הכללית הזו שקושרת בינינו, שבה אנחנו נמצאים, היא העטיפה שלנו, אז החברה האנושית תיכנס בהכרח לתחנת הרכבת הזו ב"בום", כלומר בצורה מאוד לא נעימה, אלא הרסנית. אנו נכנסים ומגלים שכולנו מקושרים, ואין ברירה. כאן עלינו לראות שלפי הטבע שלנו, אנו חייבים לעבור את התיקון שלנו, כי את התנאים החיצוניים אנו לא יכולים לשנות. זו בדיוק נקודת המשבר, שמתחיל מכך שאנו צריכים להכיר שאנחנו לא מיועדים, לא מתאימים לתנאים האלה. בשלב הבא, אם אנו כבר מודים בזה, אם הסכמנו לזה, אז תתפתח באנושות הנכונות והמוכנות לשמוע את שיטת התיקון, והשיטה הזו תתגלה להם כשיטה הגיונית, שמגיעה עבורם ממש בזמן, כמו אוויר לנשימה.

 

מהי הרלוונטיות היום לספריו של קרל מרקס?

בינתיים, כלכלנים מובילים מזהים שיש קשר בין צמיחה כלכלית לבין שוויון, אך הפתרונות שהם מציעים, כדי ליצור חברה שוויונית יותר שתמצה את פוטנציאל הצמיחה הכלכלית שלה, הם פתרונות מסורתיים, כגון העלאת נטל המס על העשירים, השקעה בחינוך, תמיכה בהתאגדות של עובדים ובהעלאת שכר המינימום וכולי. אף אחד מהם לא הגיע למסקנה שמה שעומד בדרכה של האנושות, בדרך לחברה ולכלכלה יפה, לחיים בריאים, מאוזנים והרמוניים, זה הטבע האנושי וכנגזרת ממנו הצורה בה אנו מתייחסים זה לזה. טרם התגבשה אצל הכלכלנים והוגי הדעות התובנה שצריך לשנות את טבע האדם ובטח ששיטת התיקון אינה מוכרת להם. אם הדברים ימשיכו להתנהל בקצב הנוכחי, השינויים שאנו מחויבים לעבור עלולים לקחת עוד שנים רבות, אם כי התהליך כבר החל. חכמת הקבלה מדברת על המשבר כבר מתחילת המאה ה-21, לכל הפחות, אבל כולם, לרבות כלכלנים מובילים ופרשנים, צחקו, טענו שאנו מגזימים, הם לא רצו לשמוע, כי זה היה מאוד לא מציאותי מבחינתם, למרות שבסך הכול התחזיות המדויקות שהצגנו אודות המשבר הגלובלי הצפוי, הקדימו את זמנן וסיפקו להם הזדמנות שהוחמצה, להימנע מהמשבר. רק אחרי שהמשבר התפרץ, הם התחילו להכיר בכך שלפניהם לא עוד אירוע בשורה של משברים קודמים, אלא משבר כללי, מיוחד, שהם והכלים המסורתיים שברשותם, מסוגלים בספק רב להתמודד עם לפחות חלק מהסימפטומים שלו, אבל לבטח לא עם שורשיו.

כיום, חלק קטן מהכלכלנים המובילים מתחילים להכיר בכך שהמשבר הוא לא משבר פיננסי, אלא משבר בטבע האדם, שאינו מתאים לאותה המערכת שהאנושות נמצאת בה כיום. במה מתבטא תהליך ההתפתחות שהאנושות עוברת? בכך שהיא מתקדמת בעקביות בתהליך בו האגו שלנו מתפתח וסוגר אותנו בהתקשרות יתר, בקשר ותלות הדדית שהולכים ומתהדקים משנה לשנה, מציביליזציה לציביליזציה. מדי מספר מאות שנים האנושות התפתחה, מעבדות לימי ביניים, לפיאודליזם, אחר כך לקפיטליזם, ועכשיו אנו עומדים לפני כניסה לגישה סוציאליסטית, אפילו קומוניסטית, כלומר לאורח חיים שיתופי, שוויוני והרמוני, המזכיר את הקומונה, בכל תחומי ומערכות החיים שלנו, לרבות המערכת הכלכלית. אם כל אדם מקושר כך עם האחרים, ברור שהמסקנה המעשית תוביל לחיים כאלה, לקומונה, ובנסיבות כאלה עלינו לקחת ממדף הספרים את קרל מרקס ולהתחיל ללמוד אותו.

לראייה, ניתן לראות היכן יש הצלחה יחסית בכלכלה, בחברה, דווקא בצפון אירופה, במשטרים הסוציאליסטיים, בשוודיה ובמדינות סקנדינביה האחרות, בכל המקומות שבהם בני האדם יותר מקושרים ביניהם, בקשר נכון, המבוסס על שוויון, התחשבות הדדית ומודלים כלכליים שמטרתם לייצר איכות חיים גבוהה לכולם, גם על חשבון הסיכוי של האינדיבידואל להתעשר על חשבון האחרים. נכון, אפשר להמעיט בהצלחה השבדית ולטעון שהמודל הכלכלי והחברתי המיוחד שהם בנו מצליח מפני שמדובר בעם קטן, עם אחד ובאוכלוסייה הומוגנית, ולכן הם מרגישים את עצמם יותר קרובים זה לזה, מרגישים שאומנם יש תחרות, אבל לא לפי האופי שלהם, שהם כאלה קרים, שיש בהם גוון אפור, שהם עצלנים. זה נכון, אבל ניכרת אצלם גם הרגשה שהמדינה קטנה, שכולם קשורים זה לזה, כולם דומים זה לזה, כולם כמשפחה אחת. זו הרגשה פנימית שמאפיינת את שבדיה והיא הסיבה העיקרית להצלחה היחסית שלה, בהשוואה לכל יתר המדינות. אבל בהתפתחות אנו נראה גם שם משבר גדול, כי המודל החברתי הנוח שהם בנו לעצמם לא מבוסס על תיקון הטבע שלהם, אלא על אופי ונורמות חברתיות קיימות. הם פשוט כאלה. זה מזכיר במקצת שבט קדום, גם שם ניתן לראות צורת התנהגות כזו. זה לא שהשבדים מוצלחים, הם עדיין לא גילו את הרע שביניהם, אבל יגיעו גם זמנים כאלה.

מהו מקורה של ההצלחה הכלכלית והחברתית היחסית של שבדיה? מכך שהם מרגישים את עצמם כעם אחד, קרובים זה לזה, יש ביניהם אמונה. לזה אנו צריכים להגיע, אחרת אין לנו סיכוי. אבל לעת עתה, כלכלנים בוחנים את הדוגמה השבדית ומסיקים ממנה את המסקנות הלא נכונות, שאינן משרתות את שיטת התיקון, אלא להיפך. הם סבורים ששילוב מיוחד כזה של ימין ושמאל כלכלי, בצירוף סולידריות חברתית, הוא המתכון להצלחה. אבל הם לא קולטים שמצד השבדים הנוסחה הזו לא חייבה מאמץ, לא חייבה אותם לשנות את הטבע שלהם, כי מלכתחילה זה עם אחד קטן. השאלה המהותית היא איך נוכל ליישם את אותה הדוגמה, בכל העולם, כשאנחנו באים מצד הרע, לא מצד הטוב, כלומר שהמגמה הטבעית שלנו היא פירוד ולא חיבור, אגואיזם ולא אלטרואיזם, אינדיבידואליזם ולא שיתוף וערבות בינינו? המקרה השבדי לא יכול לשמש כדוגמה להצלחה לחיבור עבור האנושות, הם לא הצליחו, הם היו כאלה מלכתחילה.

המודל הכלכלי והחברתי השבדי, אינו מתאים לחברות אחרות, כי זו מדינה קטנה, כמו משפחה, יש להם הרגשה שהם משפחה אחת. עם קטן, פחות מעשרה מיליון תושבים ומי שביקר שם מרגיש שהשבדים כולם אינם מאופיינים ביצר רע גדול ומפותח. הם שומרים על עצמם, אינם רוצים לקבל אף אחד מבחוץ. שבדיה היא מערכת מאוד סגורה, הם בתוך עצמם, לא רוצים להיות קשורים באחרים, זה האופי המיוחד שלהם. לכן אי אפשר לצפות ממדינות ועמים אחרים לחקות את המודל השבדי, הוא ייחודי לה ולמספר מצומצם של מדינות קטנות והומוגניות נוספות. אבל האבחנה של כלכלנים שבוחנים את סוד ההצלחה השבדי וקובעים שהמפתח הוא האמונה באנשים, קיומו של קשר הדדי רגשי בין כל בני האדם, שמרגישים את עצמם ששייכים למשפחה אחת, לעם אחד, לגורל אחד, היא אבחנה מדויקת וחשובה עבור האנושות כולה. אבל בעוד אצלם הרגשה כזו היא טבעית, אנו צריכים להגיע אליה בצורה מלאכותית, מפני שלאף אחד מאיתנו אין אותה באמת, לכן עלינו לשנות את עצמנו, כדי להגיע לאותה ההרגשה.

 

קול קורא אל הכלכלנים

חובתם של תלמידי חכמת הקבלה, של המחנכים החדשים, לעזור לאותם כלכלנים בכירים שהחלו, איכשהו, לעבור את התהליך הזה של הכרת הרע. כולנו כמו במשפחה אחת, אם האדם רואה את הקרובים שלו, חברי המשפחה, סובלים, לא יודעים מה לעשות, והמשבר, הסבל ואי ההצלחה שלהם, יפגעו גם בו, כי כולם קשורים במערכת אחת, אז הוא חייב לבוא אליהם, חייב לחפש איך להגיע אליהם, איך להעביר להם את החכמה, את הכרת הרע. עלינו לעזור להם להיות מודעים יותר לתהליך שהם עוברים, לכוון קצת, לזרוק רמז, קצה חוט. זו חובתנו, בכמה שאפשר, לעבוד עבור האנושות ולחנך אותה.

עד לאחרונה לא היה טעם לפנות לכלכלנים המובילים עם המסרים האלה, כי הם לא יכלו לשמוע, אבל עכשיו כן. הפנייה וההסברה לאותם כלכלנים בכירים חייבת להתבסס על העיקרון המוכר "חנוך לנער, על-פי דרכו", כלומר לפנות אל הצורך הקיים שלהם, בצורה שמותאמת לעולם המושגים ולאורח המחשבה שלהם, ממש כמו שפונים לילדים קטנים שכבר מתחילים לראות שהם צריכים את מה שאנו מביאים להם. לאותם כלכלנים יש כבר חיסרון כלשהו, הם רואים שהם נתקעו, לא מסוגלים לפתור את הבעיות המשמעותיות בעזרת הכלים המסורתיים שברשותם, למרות שהם מנסים כבר שנים. לכן התפתחה בהם תחושה שהם מתמודדים עם משבר שיחייב אותם לשנות פרדיגמה, שהם ניצבים בפני תנאי, שאם לא יקיימו אותו, תהיה להם ולכל האנושות בעיה שרק תלך ותחמיר. כך הם יגיעו למסקנה המתבקשת, שכולנו צריכים להיות מחוברים למערכת החדשה. אז תגיע אליהם קבוצה, שהרעיונות שלה מבוססים על חכמת הקבלה, ותדבר איתם על הצורך לשנות את טבע האדם ואת הקשרים בינינו וגם תסביר איך צריכים לעשות את השינויים האלה בבני האדם. אותה קבוצה אפילו תביא איתה תכנית הבראה, עבור כל החברה הגדולה של הכלכלנים ואנשי הפיננסים. למה שהם לא ישמעו? אולי כיום עוד קשה להם לקבל את זה, אבל יבוא הזמן, עוד חצי שנה, עוד שנה, ההתקדמות היא לכיוון הזה. אבל אנחנו לא צריכים לחכות, אלא לעשות מאמץ ולהפיץ את שיטת החיבור, לקהלים רחבים ככל האפשר ובכך למנוע מהאנושות כולה סבל רב.

דווקא בפנייה לכלכלנים יש פוטנציאל גדול, כיוון שהם מסוגלים לקרוא ולהפנים מסרים מורכבים, ניתן בהחלט להגיע אל ליבם וזו תהיה ממש פריצת דרך, מהפכה אמיתית בתפיסה הכלכלית של העולם. ניתן לשלב בפורומים ובכנסים של כלכלנים הסברים וסדנאות, ניתן לשלב מצגת מקצועית וסדנה, כדי להעביר אותם תהליך שהוא גם שכלי וגם רגשי, פנימי. בסדנה כזו כדאי לשאול אותם מהי הסיבה האמיתית למשבר שאנחנו חווים? איך מגיעים לפתרון? האם הפתרון הוא רק בשינוי טבע האדם? איך אנחנו מתקנים את טבע האדם? אילו מערכות נבנה כאן ועכשיו שעל ידן נתקן את עצמנו? איך אנחנו, אנשי כלכלה, נתקן את עצמנו כדי להבטיח, לעצמנו קודם כל, עתיד טוב? איך להצליח בגדול בתנאים החדשים ההכרחיים שמקורם מהטבע? סדנה כזו היא בהחלט אפשרית. כשאנשים מתחילים להרגיש שהקרקע ממש נשמטת מתחת לרגליהם, הם מוכנים להכל.

 

דרוש מודל כלכלי עבור משפחה בת 7 מיליארד איש

אין לצפות מאותם כלכלנים, שיש בהם ניצנים של הכרת הרע, שיחצו את התהום שבין דיבורים למעשים, הם לא יכולים לעשות שום מעשה, הם לא משתנים, הם לא מסוגלים, הם עדיין מדברים רק בצורה תיאורטית. בהדרגה הם מכירים בכך שעל סמך המסרים החדשים שלהם אודות חשיבותו של הגורם האנושי בכלכלה, אז השלב הבא שהם יגלו הוא שכולנו קשורים זה לזה, ואז הם ישאלו את עצמם איזה מודל כלכלי הם יכולים ליישם בהתאם לאותה תלות הדדית בין כולם? כאן צריכים להסביר להם, שאם הם לא תיקנו את עצמם, כלומר שאם המודל הכלכלי האלטרנטיבי שיציעו לא יתבסס על תיקון האדם ובהתאם על תיקון הקשרים שבין האדם לזולתו, אז גם המודל החדש שהם ינסו ליישם ייכשל. לא משנה כמה מערכות הם יבנו, הן לא תהיינה מתאימות, כי עכשיו בטבע הכול נחשב לגוף אחד, למערכת אחת מקושרת, ומה שקורה כאן, קורה בכל מקום. לכן האדם חייב להיות שונה כדי לראות את המערכת כמשפחה אחת. לא נוכל להתאים את עצמנו לחיים במערכת כזו, אלא אם כן נשתנה. כי האדם, כפי שהוא כיום, ישאל את עצמו בשביל מה לו לעבוד? היום הוא עובד כדי להרוויח בעצמו וזה היה התמריץ, המטרה שלו, אבל בעולם מקושר כזה בשביל מה הוא יעבוד? כדי שלכולם יהיה טוב? אין לו חומר דלק ומוטיבציה לזה.

לכן האדם צריך לראות אותם כקרובים שלו, ואז הוא ישמח שהם ירוויחו. האומנם עליו להשתנות עד כדי כך? לדאוג לטובתם של מי שנמצא בהוואי, בטוקיו, בניו יורק, בלונדון, בכל המקומות? אם הוא צריך לדאוג שתהיה להם הקלה, שיפור במצב הכלכלי והצלחה, המשמעות היא שהאדם צריך להרגיש אותם כבני המשפחה שלו, כקרובים אליו, אחרת הוא אינו בנוי למערכת החדשה, המקושרת. אחרת, אין לו חומר דלק, מוטיבציה, כדי לעשות את הפעולות האלה. לאדם שמצוי בבירור פנימי כזה, אין יכולת להמשיך לתפקד כבעבר. ייתכן שיחדל לעבוד ככלכלן, הוא לא יידע מה לעשות, כי הוא מתחיל להכיר בכך שכל פעולה שיעשה, שלא מתוך הנקודה הזו שכולם קרובים אליו ומתוך רצון חדש לעשות להם טוב, אם זה לא מהנקודה הזו, אז הוא גורם נזק, להם ודרכם לעצמו. יוצא שפתאום הוא גילה שהוא נשאר בלי עבודה, בלי יכולת לתפקד, כל עוד הוא לא משנה את עצמו.

יש פער אדיר בין דיבורים למעשים. אומנם מדובר על אנשים חכמים שמבינים מערכות ושהגיעו למסקנות מתקדמות יחסית, בטח בהשוואה למרבית הכלכלנים שממשיכים בשלהם, אבל בכל זאת הם לא מסוגלים לעשות שינוי בטבע שלהם. מדובר על שינוי בטבע האדם, כדי להגיע למצב שכל אדם ירגיש את הזולת לא כזולת, אלא כמי שנמצא ממש בתוכו, כמו משפחה שלו. כשאדם חושב על משפחתו, הוא הולך להרוויח, לקנות דירות לילדים, לסדר את עצמו יותר טוב, את הפנסיה, את החופשה, מתכנן איך לשלוח את בעתיד את הוריו לבית אבות מיוחד, וכולי. הוא כל הזמן חושב איך הוא מסדר את עצמו ואת המשפחה כך שיהיה לכל אחד את התנאים הטובים ביותר לחיות, להתפתח, ליהנות.

כך בדיוק הוא צריך כיום לחשוב על כל העולם. איך? על שבעה מיליארד אנשים? איך אפשר? אפילו אם נניח שלא נדרש ממנו לחשוב על כל העולם, אלא לחשוב רק על המערכת הכלכלית והפיננסית, שבכל העולם יש בינינו קשר כזה שמחייב אותו לקבל אותם, לקבל את כולם, להכיר בכך שכולנו צוות אחד, כמו יחידת קומנדו שיוצאת לקרב וכל אחד תלוי בשני, ממש חיים או מוות. איך האדם יכול להגיע להרגשה כזו? הרי זה נגד הטבע שלו.

הסיטואציה שבה כולנו נתונים, יכולה להזכיר מקרה בו מגיעים עורכי דין, שופט ומושבעים ואומרים לנו שמבחינתם כולנו משפחה אחת. המסר שלהם כלפינו הוא שזה שאנו לא מסתדרים בינינו, זה העניין שלנו בלבד, בעוד הם מתייחסים אלינו כאל דבר אחד. במצב כזה, אין לנו ברירה, אנו חייבים להסתדר איכשהו בינינו, אבל זה דורש שינוי ביחסים בינינו. שינוי יחסים כזה שקול ממש לשינוי טבע האדם, כי מלכתחילה לא מדובר על בני משפחה אחת שמתמודדים עם קשיים בקשר ביניהם, אלא על אגואיסטים שמופעל עליהם לחץ חיצוני להתחבר, מצד הטבע, למרות שחיבור זה דבר שהפוך למהותם. כל אחד מאיתנו צריך להרגיש כך, כמו כלפי בן משפחה קרוב, כלפי כל אחד, אפילו אם הוא זר לו לחלוטין, למשל אדם שעובד בבנק בלונדון, ובבנק בניו יורק ובמקומות אחרים ברחבי העולם, האדם צריך להרגיש אותם כמו את בני משפחתו הקרובה, שנמצאים יחד, תלויים זה בזה.

כאן האדם צריך באמת שיטה שתהפוך אותו, שתשנה אותו. הכלכלנים וגם אחרים שיפתחו בהדרגה את ההכרה וההרגשה שעליהם להשתנות, לא יכולים לעשות זאת בעצמם. ייתכן שנהיה עדים לניסיונות רבים כאלה מצידם, לשנות את ההתנהלות הכלכלית והחברתית, לבצע רפורמות שאמורות להיטיב עם האנושות, אבל אין ספק שהתוצאה מכל הניסיונות האלה, גם אם יהיו כנים, תהיה שלילית, ובעצם הם יגרמו למצבים מאוד לא נעימים. כל ניסיון כזה, למרות המטרה הטובה מאחוריו, יהווה זעזוע רע מבחינת האנושות כולה. בדומה למה שהרוסים ניסו לעשות, הם רצו להגיע לחלוקה צודקת, לשוויון ולחיבור ביניהם, בלי לשנות את עצמם. מה יצא מזה? הם הרגו ארבעים מיליון איש, כדי לחייב אותם להיות אלטרואיסטים ומקושרים זה לזה. האם הם השיגו משהו? כלום.

 

נקודת ההכרעה - פירוד או חיבור

זהו עתידה של כל רפורמה או ניסיון לשנות דברים לחיוב, להתאים את החברה האנושית לחוקי העולם הגלובלי והמקושר, ליצור כלכלה המבוססת על הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", ללא שינוי עצמי, ללא שינוי הטבע האנושי, ללא שינוי מהותי באופיים של הקשרים בינינו. כי זה מה שאגואיסט מסוגל לעשות ללא תיקון של האנשים, של טבע האדם, ללא חינוך המושתת על חכמת החיבור והשיטה לתיקון האדם. האם ניתן לחייב אותם בכוח להיות אלטרואיסטים, להיות קרובים זה לזה, להרגיש תלויים זה בזה? ברור שזה בלתי אפשרי. ניסיונות כאלה עלולים להיות מסוכנים לאנושות כולה, כיוון שאיך אדם שהוא אגואיסט בעצמו וללא שיטת חינוך שיכולה לשנות את בני האדם, יוכל לקדם את הרעיונות האלטרואיסטיים לכאורה שלו? הוא יחייב אותם להיות קשורים זה לזה? כיצד? טיפוח הגאווה הלאומית עלול לייצר תוצאה שלילית, התפתחות של משטרי לאומניים, נאצים, שניצנים שלהם ניתן לראות כיום, כי על ידם ניתן לקרב בין בני האדם, בני אותו הלאום, אבל על חשבון שנאה יוקדת לכל השאר. האנושות משולה לרכבת המתקרבת לענן העומד בדרכה, והענן הזה זו המערכת החדשה של הקשר בין בני האדם. אם בני האדם אינם מתאימים אליו, הענן הזה הופך להיות לענן של גזים רעילים.

המגמה הזו, של הקצנה, של שנאת זרים, של לאומנות קיצונית ניכרת כיום ברחבי העולם והיא מתפשטת, גם לכיוון מזרח, וגם למערב. זו סכנה אמיתית, מוחשית והיא עלולה להוות צעד לקראת מלחמת עולם שלישית. אסור לשבת בשקט, אלא לכתוב, לפרסם ולהדגיש את התיקון ההכרחי שאנחנו צריכים לעבור ולהסביר את היסודות של הגישה, על מה היא מבוססת ומה הרציונל שלה, כי אם, לדוגמה, אנו פונים לאותם כלכלנים בכירים, מדובר על אנשים שיודעים לקרוא וייכנסו לעומקם של הדברים. אבל בנוסף להסברה והפצה של שיטת החיבור, העולם בכל זאת מתקדם גם לרע וגם לטוב, בשתי הרגליים. אם הם יבינו שעליהם להשתנות ויסכימו ליטול חלק בחינוך על פי חכמת החיבור, זו תהיה התקדמות בדרך מהירה וקלה. אם לא, אז תהליך ההתפתחות ייהפך לכואב ומר. אבל בכל מקרה הוא יימשך, כך או כך, את הרכבת הזו אי אפשר לעצור. בינתיים אנו רואים מגמה הפוכה לזו של חיבור והרמוניה בין אנשים או מדינות. למשל, בוונציה הוחלט במשאל עם להתנתק מאיטליה. גם קטלוניה שוקלת להתנתק מספרד, ובעיות דומות קיימות גם בצרפת, אנגליה וסקוטלנד, בכל מדינה ומדינה יש חלקים גדולים שרוצים להתנתק זה מזה. גם באירופה, בריטניה שוקלת להתנתק מהאיחוד האירופאי. המגמה היא הפוכה מזו המתבקשת מאותה תלות הדדית בינינו בעולם שהפך לכפר גלובלי קטן, בו כולנו קשורים ותלויים זה בזה. כל אירופה המאוחדת לכאורה, מתקדמת לקראת פירוד וניתוק, גם מבחינה פוליטית וגם כלכלית ומדינית.

מהי המסקנה המתבקשת מהמגמות המסוכנות האלה? התשובה היא שהגישה הלא נכונה כלפי חיבור, מביאה להרס.

אנשים ומדינות צריכים לקבל את העובדה שהטבע לוחץ עלינו להתחבר, להתאחד, בגלל אותה תלות הדדית שהולכת ומתהדקת בינינו, קושרת אותנו אפילו בעל כורחנו. אבל לעת עתה, אם מסתכלים על מה שקורה בעולם, אין מגמה לחיבור, אין נטייה לאיחוד, אלא להיפך. המחשבה היא שאם בני האדם, ובשינויים המתחייבים גם המערכת הבינלאומית כולה, אינם מסוגלים להתאים את עצמם לטבע, ללכת יחד עם המגמה שהטבע מכתיב לנו ולהיות מחוברים ביניהם, אז יותר טוב להתנתק, כל אחד לחוד. כי אם מתגלה בינינו קשר, ואת הקשר הזה האדם לא מסוגל להחזיק, אז לכאורה עדיף להתנתק מכולם ולהיות יחידה נפרדת, כי אין לו אפשרות לחיות עם הזולת בקשר יפה. המגמה הזו של פירוד צפויה להקצין בעתיד הנראה לעין, ולהתפשט ברחבי העולם.

מדינות לא מוכנות לוותר לא על העצמאות הכלכלית שלהן ולא על כוח הצבא והנשק, למרות שקל להוכיח שהן מבחינה כלכלית והן מבחינה ביטחונית, ההשתייכות לאיחוד של מדינות, מטיבה את מצבם. אבל הן בוחרות להתרחק זו מזו, כמו בצנטרפוגה. יש כאן חסמים רבים בפני האיחוד. לא רק תרבותיים או כאלה הקשורים לגאווה הלאומית ולאגו הקולקטיבי של כל אומה, אלא גם חסמים כלכליים וביטחוניים. למשל בנושא המיסים. הלך המחשבה של מדינה מתריס כנגד החיבור וכנגד שכנותיה. המדינה מתרעמת על כך שעליה לשלם לגוש המדינות או לבנק המרכזי וגם אינה מעוניינת להיות תלויה בו, לא מבחינה כלכלית ולא ביטחונית, היא מעדיפה להיות עצמאית ובמקום לזכות בהגנת האיחוד, לבנות לעצמה יכולות ביטחוניות ותקציביות עצמאיות. העמים לא רוצים להיות מחוברים עם עמים אחרים, כי הם לא עברו שינוי פנימי. האם בא אליהם מישהו וחינך אותם? התשובה היא שלילית. בדיוק כמו במקרה של רוסיה הסובייטית, אי אפשר לכפות איחוד וחיבור, בלי תהליך של הכשרת לבבות, של חינוך, של שינוי הטבע האנושי, לכן כל הניסיונות האלה נכשלים ואף מזיקים.

אם האנושות לא תגיע עכשיו לתיקון האדם, אנחנו נראה את העולם הולך ומתחלק לאלפי חלקים. אבל מצד שני הטבע רוצה לסגור את כולם יחד, ללא תלות ברצון שלנו, הטבע יוצר את אותה תלות הדדית בינינו ואנו מתחילים להיות מחוברים יותר, גם אם לא מרצוננו. כך נוצרת לה קומפרסיה גדולה מאוד, ואנו לא רוצים להיות מחוברים. התוצאה עלולה להיות קשה מאוד, זה מביא לפיצוץ, למלחמה.

לכן אין פתרון אחר, אלא להתחיל להסביר לבני האדם, למי שמסוגל לשמוע, שאנו, בני האדם, חייבים לעבור שינוי, מפני שכולנו נמצאים ברכבת, במערכת שקובעת לנו את הדברים. העובדה שדווקא הכלכלנים מגלים זאת, אנשים רציניים, אנשים בלי סנטימנטים, אנשים שמתעסקים בכסף ורווח, היא מעודדת ויכולה לשמש בסיס להתקדמות משותפת, יחד איתם, אם נסתמך עליהם.

הנקודה העיקרית שאותה צריכה האנושות לברר היא האם הטבע למעלה ממנה, או שהיא מעליו. לאורך ההיסטוריה האנושות התקדמה בידיעה שאנו מעל הטבע. למה? כי ראינו את עצמנו מתפתחים מתקופה לתקופה ופיתחנו יכולות שאפשרו לנו, לכאורה, לשלוט על הטבע, יותר ויותר. הצלחנו להתגבר על כל דבר ודבר, בשכל, בחוכמה, ברגש, בכל התחומים. אנחנו, שיצאנו מהמערות וירדנו מהעצים, הגענו כיום למצב שכל כדור הארץ כביכול נמצא לרשותנו. זו היא בדיוק נקודת הכרת הרע, היום הטבע מראה לנו שכולנו נמצאים תחתיו, חלק ממנו, שמחשבת הבריאה, התכנית הכללית של הטבע, היא למעלה, והאדם נמצא באותה התכנית.

השאלה היא מה קורה אז, כשאנו מגיעים לנקודה הזו, בה אנו מודעים לזה ומודים בכך שכולנו נמצאים תחת התכנית של הטבע, ושהתכנית הזו מטרתה לקשור אותנו יחד? נכנסנו לתקופה שבה אנו הופכים לאנושות מחוברת אחת, שקשורה בצורה הדדית, מאוד צמודה ותלויה זה בזה. אז אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להשתנות. אם עד כה חשבנו שאנו לא משפחה אחת, וכל אחד היה בפינה שלו, פתאום אנו מרגישים, לחץ חיצון, לחץ של החברה, של המדינה, שמתייחסת אלינו רק כאל משפחה. אנו מתחילים לראות שאם לא נקשור את עצמנו כך בצורה כזו, יהיה לנו רע מאוד. לכן עלינו להתיישב יחד ולהתחיל לדון, איך בכל זאת נקבע קשרים נכונים ובריאים בינינו, כמו במשפחה אחת. פשוט כי אין לנו ברירה.

מכאן הנחיצות בהסברה רחבה של שיטת התיקון, מכיוונים שונים ובתחומי חיים שמצויים כיום במשבר, כמו למשל הכלכלה. אסור לחכות למשברים שיזרזו את הבשלות של הכלכלנים הבכירים לאמץ את הגישה שלנו ולהפנים שכדי לבנות כלכלה חדשה ובריאה, צריכים תחילה לתקן את היחסים בינינו ושהתנאי לכך הוא שינוי האדם, באמצעות החינוך. מי שטוען שצריך להמתין עד שהאנושות תסבול מספיק, הוא בעצמו אגואיסט שלא מרגיש אותם כמשפחה אחת, לכן הוא מסוגל לעמוד מהצד ולראות אותם סובלים, שבורים. זו הסיבה שעליו לתקן את עצמו תחילה. ברור שפרסומה והפצתה של שיטת החיבור אינו תהליך קל, העובדה שרק מיעוט מקרב הכלכלנים הבכירים קשוב במשהו למסרים של שיטת החיבור, לא צריכה לרפות את ידינו. אסור לנו לחכות לזה, אלא להקדים תרופה למכה. כשהם ייחשפו להסברים של חכמת החיבור, אפילו אם בהתחלה המסרים האלה ישבו בתת ההכרה שלהם ולא יניבו תוצאה מיידית, בהמשך, יספיק רמז קטן מהשטח והם ייזכרו בגישה כולה ובזכותה יוכלו להתפתח בצורה מהירה וקלה יותר.