כלכלה בעולם של חוקים מוחלטים

חכמת הקבלה מרבה להתייחס אל הטבע, הן ככוח המפתח ומכוון את האדם ואת האנושות, והן כדוגמה למערכת הרמונית, מאוזנת ומקושרת, שכל חלקיה וכל המערכות שבה מחוברות והכול עבור מטרה אחת משותפת. אבל לעת עתה, כשבוחנים את הקשר בין הטבע לבין המערכת הכלכלית הנוכחית, חייבים לקבוע שאין שום דמיון ביניהם, לצערנו או טובתנו, קשה להגיד, אבל זוהי עובדה. הטבע מייצג את חוקי העולם ואנו התפתחנו מאותה נקודת האנרגיה של המפץ הגדול, שממנה נולד החומר של היקום. החומר הזה מתפתח מאותה הנקודה, ובה יש מלכתחילה כעיקרון, גם חומר, אנרגיה ומידע. הכול יָצא מאותה הנקודה, וכל החוקים נובעים מנקודת המפץ הגדול, זוהי תחילתה של האבולוציה, היציאה לפועל של האנרגיה שנמצאה בנקודת הפיצוץ. כך התחיל היקום שלנו, לפני 14 מיליארד שנה ומאז הוא מתפתח, עד לגוף כזה מיוחד, כדור הארץ והחיים שעליו, לרבות התפתחות המין האנושי. ככל שאנו חוקרים את חוקי הטבע, רואים את ההתפתחות כהתפתחות של חוקי הטבע, איך שהם משתלשלים, באים, מתפתחים ונכללים זה מזה. מתוכם יוצאים עוד ועוד דומם, צומח וחי, עד שיָצא האדם, שמתפתח בצורה היסטורית. אנו עדיין מוגבלים מאוד ולא מבינים מה קורה כאן, מגלים מדי יום עוד ועוד דברים חדשים, חלקם מנוגדים לשכל שלנו. אנו לא מסוגלים לעכל את כל המכלול הזה של החוקים והשפעת הכוחות זה על זה, וכמה מכל זה נסתר מאתנו. גם על עצמנו אנחנו לא יודעים או מבינים הרבה, על הפסיכולוגיה, על התפיסה שלנו. אפילו איך אנו רואים ומה אנו רואים בדיוק, האם מה שאנו רואים באמת קיים, או שזה נמצא בתוכנו בלבד, כהתרשמות מתהליכים פנימיים שלנו. יש כאן הרבה מאוד שאלות ואין עליהן תשובות, בעוד המדע טוב בכך שהוא מסתפק במה שהוא רואה, ובטוח שזה נמצא תחת החוקים שגילה, וכך הוא מתפתח.

כך, מאותם הממצאים שבאים כתוצאה מהחקירות שלנו, לפי הכלל "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אנו חוקרים את התופעות, חוזרים עליהן, רואים את החוקיות, ומשתמשים בה בחיים שלנו, בכל הצורות שבה. אנו מוגבלים, מסתפקים במה שידוע לנו ואת כל יתר ההשערות, עדיין לא קיבלנו כחוקים. בחיים שלנו אנו מסתפקים באותן הידיעות שאנחנו בטוחים שבהן אנחנו שולטים ושהן לא משתנות, בחוקים קבועים, מוחלטים, שבהם לבטח אנו יכולים להשתמש, ולפיהם איכשהו לקבוע מה צפוי, מהיום למחר. אבל בעצם, ההתפתחות המדעית שלנו, בין השאר בתחומי הפיסיקה, כימיה, אסטרונומיה וכולי, היא עדיין בראשיתה, אפילו את הצעד הראשון עוד לא עשינו. נכון, ודאי שאנו כל הזמן משתכללים בהתפתחות המדעית שלנו, אבל צריכים לקחת בחשבון מה עומד בפנינו. האנושות מתפתחת, ואנו צריכים לדעת מה גורם להתפתחות שלנו.

הטבע שלנו הוא הרצון ליהנות ובאמצעותו אנו מתפתחים. זה הטבע של כל הדומם, הצומח, החי והמדבר, ובכל מין יותר ויותר. בדרגת המדַבר הרצון ליהנות הוא הגדול ביותר מכל יתר דרגות ההתפתחות. הרצון ליהנות שבמדבר, התפתח משך כל החיים, ומדור לדור, וזו תופעה שלא מתרחשת בדרגות דומם, צומח ובחי. כך, במשך ההיסטוריה, מפני שהרצון ליהנות שלנו מתפתח, אנו רואים שבמשך ההיסטוריה שלנו, בכל דור ודור, האנושות מתפתחת, קובעת לעצמה לפי מידת ההתפתחות שלה חוקים חדשים של התנהגות אנושית, בסביבה, במשפחה, בחברה ובכל תחומי החיים. גם המדע שלנו מתפתח, אנו לומדים יותר, ומלמדים יותר, כל החברה האנושית מתפתחת, וכשהיא מתפתחת, אנו יכולים לסרוק לאורך ההיסטוריה מה קורה לנו. מהתהליך הזה מתפתח המדע, אנו לומדים את צורת ההתפתחות, כלומר מזהים את הסיבה להתפתחות, את הגורם המשפיע עליה ואת תוצאותיה. לכן, לו היינו מתפתחים לפי הצורה הזו, באופן ליניארי, היינו יכולים לנסח השערה, מהיום למחר למרות אי הוודאות הקיימת לגבי העתיד, לפי ההסתמכות שלנו על אתמול ושלשום, אנו מניחים שיש ביכולתנו להגיד משהו על המחר.

 

העולם השתנה והתעגל, הכלכלה לא

כך התפתחנו במשך אלפי שנים, ובצורה מיוחדת במאתיים שלוש מאות השנים האחרונות, בהן עברנו התפתחות מואצת של הטכנולוגית החדשה, החל ממכונת הקיטור, הדפוס, החשמל ועד לאן שהגענו בתחילת המאה העשרים. אלא שהחל משנות ה-40 לערך של המאה ה-20, ההתפתחות שלנו החלה להשתבש. בעצם, כבר בתחילת המאה ה-20 העולם שלנו החל להשתנות לחלוטין. במקום עולם שמתפתח בצורה ליניארית, ההתפתחות שלנו הפכה למהירה, בקצב מואץ הולך וגדל, עם תוספת מדור לדור. עד תחילת המאה ה-20, התקיימנו והתפתחנו בצורה אגואיסטית, כחברה אגואיסטית, שמתפתחת באמצעות האגו שמתפתח בכל אחד מאיתנו, וחיינו זה לצד זה על פי חוקי קשר רגילים בינינו, כפי שהיו לנו מדורי דורות. החוקים האלה לא השתנו הרבה במשך אלפי שנים. חוקי המסחר, התעשייה וחוקים כלכליים שהיה להם דמיון רב לאלו שהיו נהוגים בפַּרס העתיקה, בהתאמות המתבקשות.

אבל לפתע החוקים האלה מפסיקים לעבוד, ומספר גדל והולך של מדענים וחוקרים מסבירים לנו שהסיבה לכך היא בגלל שהעולם נעשה עגול. ההתפתחות הקודמת שלנו, תאמה את העולם שבו מיליארדי אנשים מתקדמים כתוצאה מהתפתחות האגו שלהם, שיצר ביניהם קשר כמו של טור חיילים, קשר אגואיסטי, מבוסס על שיקולי כדאיות, רווח והפסד, כבסיס לכל תנועה, החלטה או התקשרות. כך האדם התקשר עם סביבתו, על בסיס השאלה מה כל אחד מרוויח ומה כל אחד מפסיד בכל רגע ורגע בחיים. התוצאה של ההתקשרות הזו הייתה גם הכלכלה הרגילה, כזו שאנו מכירים ומסוגלים לפתח, ולתכנן תוכניות, להתקשר בחוזים ובהסכמים בינינו, בתחומי המסחר, התעשייה, הפיננסים ובכל שאר התחומים הרלוונטיים. את ההתקשרות הזו בינינו, את הכלכלה האגואיסטית הנוכחית שלנו, אפשרה הוודאות והנחת המוצא שברורה ומובנת לנו, ה"קח ותן", כמה כדאי, כמה לא כדאי בין כולם. אפילו המחשבים שלנו, שמתוכנתים לפי הטבע האנושי, מבינים את זה, גם אנחנו מבינים את זה, כולנו. כללי היסוד האלה אפשרו לנו לנהל את הכלכלה ולהתקשר זה לזה, לנהל מו"מ, לסחור, לצרוך ולשלם, הם אפשרו לנו להבין ולהסתדר זה עם זה, בשפה האגואיסטית המשותפת לכולנו. אבל התקופה הזו, העולם הזה, הם נחלת העבר.

כבר בתחילת המאה ה-20, התחילו מדענים וחוקרים מובילים לזהות תופעות המעידות על כך שאנו משתנים, מהצורה האגואיסטית, מחברה אגואיסטית, שמתקדמת בשל האגו שמתפתח בכל אחד מאיתנו, לצורה, לחברה, אחרת וחדשה. בלי התראה, החוקים מתחילים להשתבש, לפי ההבנה שלנו, כאילו נכנסנו למקום חדש ואינו מוכר, שהוא כמו בסרט מדע בדיוני, עולם שונה, לכאורה מעוות, בו כולם מעוותים ולא מתקיימים בו החוקים הקיימים בעולם שלנו. כאילו נכנסנו לתקופה חדשה, שבה הכול מתנהל לא לפי הקשר הקודם שהיה בינינו. נראה לנו כאילו בני האדם אינם קשורים יותר באמצעות חוקי האגו הפשוט, של שיקולי כדאיות, קח-תן וחליפין של תועלות, מוצרים ושירותים. החוקים הקודמים היוו את הבסיס למציאות שלנו, לכלכלה שלנו, כיוון שכל אחד מאיתנו היה קשור בחוזה, מפורש או במשתמע, בחוק מסוים של האחד עם השני, וכך גם החברה כולה, וכל השכבות והמעמדות בתוכה, השכבות החלשות, מעמד הביניים, העשירון, המאיון העליון והאליטות. כולם פעלו לפי פירמידת הצרכים של מסלאו.

אבל התקופה הזו הסתיימה, בלי התראה מוקדמת. אנו מרגישים עתה שהיו לנו כלים ואילו עתה אין לנו כלים לסדר את חיינו, את ההתקשרות בינינו את המערכת הכלכלית והחברתית. כאילו הכול מתחיל להיכנס לשדה מגנטי, שמעוות את הקשרים בינינו. הוא יוצר בינינו קשרים שאותם אנו לא מבינים. שדה חדש של כוחות שאיננו מסוגלים לעבוד בו עם האגו שלנו. נראה לנו שהחוקים על פיהם בנינו את כל מערכות החיים משתנים, או שלחוקים האלה, עלינו להוסיף מקדם בכל נוסחה ונוסחה כשאנחנו פועלים, אבל טרם מצאנו את המקדם הנכון. בעולם החדש, הנוסחאות הקודמות כבר לא בתוקף, ולכן התחלנו לחפש, איך בכל זאת אנו יכולים לשלוט במצב, כי בכך תלויים צורכי הקיום הבסיסיים ביותר שלנו, מה נאכל היום, לא רק מחר.

מאז המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008, וההתאוששות הכלכלית האנמית מאוד המאפיינת את מדינות המערב, למרות שורה ארוכה של תמריצים כלכליים ואמצעים חסרי תקדים באיכותם ובכמותם, מודים כלכלנים רבים שהמשבר אינו רק כלכלי, אלא גם במדע הכלכלה. מבחינתם, חוקי הכלכלה המוכרים לנו לא חזו את מה שקרה, לא העריכו את היקף הנזקים והמשאבים הדרושים לתיקונו ולא את חוסר יכולתה של הכלכלה העולמית להתאושש בצורה משמעותית. אנו נמצאים במצב בו כולם רואים שמשהו השתנה בצורה מהותית ושאין לנו יכולת להתמודד עם החוקים החדשים שהעולם מתנהל לפיהם, כיוון שהם אינם מוכרים לנו. מה שמעניין במצב שלנו הוא שהמבוכה הזו שלנו לא שייכת רק לחוקי הכלכלה, אלא לכל חוקי ההתקשרות בין בני האדם.

לדוגמה המשפחה, מה יכול להיות יותר טבעי, כשגבר ואישה קובעים בחוזה את התנאים לבניית החיים המשותפים שלהם, כמו בעסק משותף? כי משפחה זה עסק, בו כל אחד מתחייב ומצפה לתמורה. כל אחד מבני הזוג תורם ומצפה שההנאה זה מזה תהיה הדדית, באופנים שונים, החל מהצורה הגשמית הטבעית ביותר, דרך ההתפתחות עם הילדים ועד לזקנה. זהו החוזה החשוב ביותר בחיינו, אבל גם במקרה הזה אנו רואים שלפתע איננו מסוגלים לקיים אותו. אפילו בינינו לבין הילדים שאנו מולידים, כבר אין חוזה שמתקיים, אנחנו לא מסוגלים להמשיך ולקיים את ההתקשרויות בינינו, שחיינו לפיהן דורות על גבי דורות. המצב הזה מקיף את כל סוגי הקשרים בין בני האדם, במערכת החינוך, בתרבות, בתעשייה, במסחר, בכלכלה ובכל שאר מערכות החיים שיצרנו בינינו. למשל, במקומות העבודה, ישנם שינויים לרעה במוסר העבודה, האדם לא רוצה לעבוד, הוא לא מסוגל, הוא בא לעבודה והוא פשוט מעורפל. אם נדבר עם בעלי עסקים שזוכרים מה היה לפני שלושים וארבעים שנה, הם יודו שהם לא מבינים מה קורה.

 

האתגר שבהתאמת החברה והכלכלה לחוקי המשחק החדשים

קרה כאן משהו בתוך האדם, שהשפיע מאוד על היחסים בין בני האדם, ואנו עדיין לא יכולים לקחת את זה בחשבון. אומנם אנו רואים את התופעות, אבל לחשב אותם, לראות בהם חוקיות חדשה ולזהות אותה, אנו לא מסוגלים. כי אנו עדיין שייכים לדור הקודם, כנראה שעוד לא התפתחנו מספיק, בשכל וברגש, בתפיסה, בהבנה, באנליטיקה שלנו, כדי לברר את הדברים, לקשור אותם, לעשות אנליזה וסינתזה על כל הנתונים, ולראות בכך חוקיות חדשה. חוקיות שעל פיה נוכל לקבוע, לדוגמה, שמשפחה צריכה לחיות בצורה מסוימת, למרות שהיא משהו אחר לגמרי מזו המוכרת לנו כיום, במטרה לשמר את המשפחה כמסגרת החברתית הקרובה והאינטימית ביותר שלנו, כדי שהיא תתקיים בצורתה החדשה, במקום שתתפרק אחרי מספר שנים, כפי שמעידים שיעורי הגירושין העולים ברחבי העולם כיום.

ייתכן שנוכל גם לסדר לכולם אורח חיים, יחסים בין אישיים וגם שיטה כלכלית שונים, כדי לחזק את המסגרות שהולכות ומתרופפות אל מול עינינו. עלינו ללמוד כיצד לחשב את הנוסחאות החדשות, הנגזרות מהחוקיות החדשה של ההתפתחות האנושית, בתוך החברה שלנו. לדוגמה, גם במקומות העבודה, יכול להיות שהיחסים בין העובדים לבין עצמם ובינם לבין המעסיקים צריכים להיות אחרים, מוסר העבודה צריך להשתנות, אופי העבודה צריך להשתנות וגם הרובד החוקי הקשור ליחסי עובד מעביד. ישנם תחומים בהם יהיה לנו יותר קשה לשנות את החוקיות הקיימת, כמו למשל את החוקים בעולם המסחר והתעשייה, כיוון שאלו מערכות שבראשן עומדות עדיין קבוצות אינטרס חזקות מאוד, שמצליחות, איכשהו, להתנהל לפי החוקיות הישנה, שממש מוחזקת בכוח, למרות שמתחת לפני השטח ברור לכולם, גם להם, שהכול משתנה ושלא לעולם חוסן. לעת עתה, אנו מתפתחים מחוסר ברירה, בצורה שמחייבת אותנו להתפתח, צופים על עצמנו ולומדים מהחיים, בעיקר מהמכות ומהשברים. אבל זו לא דרך ההתפתחות הרצויה, כיוון שהיא מלווה בסבל אנושי רב, רחב היקף. השאלה היא האם אנו כבר מסוגלים, על בסיס הניסיון שצברנו ושעודנו צוברים מדי יום, להתחיל לייחס לעולם ולהתפתחות שלנו חוקיות חדשה עבור כל מערכות החיים והיחסים הבין אישיים בינינו, ומתוכה להיערך לעתיד, לחשב את צעדנו לקראת ההתפתחות העתידה שלנו, זהו מצבה הנוכחי של האנושות. אין ספק שנוכל לבנות חוקים חדשים עבור מסגרות חיינו, עבור המשפחה, בתי הספר, ליחסים שלנו עם הילדים ובמקומות העבודה. נוכל גם להקים מקומות עבודה מסוג אחר, בעלי אופי שונה לחלוטין, המתאים לשינויים בחוקי ההתפתחות שלנו ושל העולם שהפך למערכת אחת עגולה וקשורה, הקושרת אותנו ביחסים של תלות הדדית מוחלטת, לטוב ולרע. התאמות דומות נוכל לבצע גם בתחומים אחרים, כמו במערכות המסחר, התעשייה, הכלכלה והפיננסים. יכול להיות שהכול ייבנה מחדש, כל מערכות היחסים והחיים שלנו, כי בעצם כולם מהווים עבורנו העתקה מהיחסים הקודמים שלנו.

הקשר בין השיטה הכלכלית הנוכחית לבין הטבע שלנו הוא מוחשי וחזק ביותר. מצד אחד אנו מסרבים להכיר בכך שהעולם הפך למקושר הדדית, ומצד שני הטבע האנושי האגואיסטי שלנו עיצב והוביל את ההתפתחות של הכלכלה מאז ומעולם. אנו רואים בעולם, למרות שעוד לא על עצמנו, שבני האדם משתנים ומתפתחים אחרונים, בהשוואה לדרגות הדומם, הצומח והחי, מפני שאנו המשוכללים והמורכבים ביותר, לכן אנו צריכים לראות מה קורה בטבע, ללמוד ממנו. אנחנו רואים שהטבע, הסביבה הכללית על פני כדור הארץ, אם ניקח לדוגמה את כל הדומם, שזה כדור הארץ לרבות האקלים, או את כל עולם הצומח, ואת כל עולם החי שבתוך צומח, ואותנו בני האדם, שהאנושות כולה עוברת שינוי גדול. החל מהאקולוגיה, שינויי האקלים, שנגרמים מההשפעה שלנו על הסביבה, שבתורה חוזרת ומשפיעה עלינו. בכלל, ניכר שכולנו עוברים שינויים גדולים, שינויים שמקרינים גם על עולם הדומם, הצומח והחי.

מכל השינויים האלו אנו צריכים ללמוד שהעולם נעשה "אינטגרלי", כללי, עגול, בלתי נפרד, שייך לשלמות אחת, קשור בכל הפרטים שלו. אבל לנו קשה לקחת את זה בחשבון, האגו שלנו לא מרשה לנו לעשות זאת. אנו עדיין מתייחסים לכל דבר בצורה נקודתית, האדם, מונע על ידי הרצון שלו ליהנות, מחפש בכל רגע ורגע מה הוא יכול לקחת, ליהנות, לנצל, לגנוב, לשקר. לא חשוב איך, העיקר להרוויח כמה שיותר. מה שמגביל אותנו זה לא שיקולי מוסר או אתיקה, אלא רק הפחד ממכות או מעונש. לולא הפחד הזה, ההסתכלות של כל אחד מאיתנו על כל סיטואציה מטרתה להסב לנו את הרווח המקסימלי. זו ההסתכלות הטבעית של האדם, הוא לא רואה אחרת. האדם לא רואה שיש כאן משהו נוסף שהוא יכול ליהנות ממנו. כל אחד מאיתנו רואה ומזהה רק את הדברים שמהם הוא יכול או ליהנות או להינזק. זה הטבע שלנו, שמזהה רק שני דברים, או פלוס או מינוס כלפי הרצון ליהנות של כל אחד מאיתנו.

ההשלכות הכלכליות של הטבע הזה שלנו על השיטה הכלכלית הנוכחית הן ברורות ומשמעותיות ביותר, כי מצד אחד היא מושתתת על הטבע הנוכחי שלנו ומטרתה לשרת אותו, ומצד שני היא מנוגדת לטבע, לעולם שעבר תהליכי אינטגרציה וגלובליזציה מואצים, שקשרו אותנו ביחד בתלות הדדית שהופכת למוחשית יותר ויותר, בכל התחומים.

האדם מוסיף להתייחס לכולם ולטבע כמו שהתייחס אליו במשך אלפי שנים, לא רק זה, אלא מדור לדור היחס שלו הופך ליותר אגואיסטי וצרכני. אבל פתאום העולם נעשה עגול, ואם מישהו רוצה לגנוב, הוא בעצם גונב מעצמו, ואז זה חוזר אליו, דרך כל העולם, כמו בומרנג. לכן אנחנו במבוכה, כבר לא יכולים לדעת מה לעשות, האם לשבת בחיבוק ידיים? אנו לא יודעים כיצד להתנהג בעולם החדש. לכאורה, המסקנה המתבקשת היא שנעשה בינתיים כמה שפחות, "שב ואל תעשה עדיף". כי מצד אחד, ככל שאנו מתקדמים וממשיכים במגמת ההתנהגות הנוכחית שלנו, היא רק מקלקלת לנו מאוד את העולם, את הסביבה, את החיים שלנו, את הכול. מצד שני, השאלה היא איך אנו יכולים לעצור את עצמנו, כי זה נגד הטבע הפנימי שלנו. אנו עדים לקונפליקט גדול מאוד בין הטבע הפנימי של האדם ליהנות, הרי כל אחד מאיתנו רוצה עושר, סמלי סטאטוס כמו יאכטה, וארמון בתור בית, כל אחד מאיתנו עדיין רוצה לבלוע את כל העולם. אבל יחד עם זה, ככל שהאדם רוצה יותר לעצמו, כך זה חוזר אליו, כמו בומרנג, התגובה של הטבע העגול והמקושר להתנהגות שלנו היא שלילית ומורגשת בנו כמכות ומשברים. מה עושים?

השאלה היא האם אנחנו מסוגלים בכלל להבין את החוקים החדשים של המערכת? לפי ההבנה הנוכחית שלנו במערכות ובחוקיות שלהן, אנו לא יכולים להבין מה קורה ומה ההשלכות של מעשינו, כיוון שכל עוד אנו לא נמצאים בתפיסה זהה לכל המערכת המקושרת שבה אנחנו קיימים, אז אנו לא מסוגלים להבין אותה. כלומר, כל עוד אנו לא מזדהים עם המערכת בצורה שלמה, עד שלא נגיע למצב בו המערכת תהיה קיימת בכל אחד מאיתנו כמודל פנימי, עד שכל אדם לא ירגיש אותה כדי שיוכל לבנות בו את המודל הזה בכל מיני צורות, בכל מיני הפעלות, עד שכל אלו לא יקרו, האדם והחברה האנושית כולה לא יידעו איך להתנהג זה אל זה. בשונה מהצורה הליניארית שבמסגרתה חיינו והתפתחנו, ותמיד היה לנו ברור איך לנהוג, כי התפתחנו והתנהלנו לפי תוכנת הפעלה דומה, אגואיסטית, ולכן כל אחד ידע איך להתייחס אל המציאות ואל הזולת, אבל העולם השתנה ולכן נכנסו לתקופה שבה אנו נמצאים בחוסר אונים.

 

החוקים המהווים בסיס לכלכלה החדשה

עלינו למפות וללמוד את החוקים החדשים של הטבע, בעולם הגלובלי והמקושר ולהשתנות בהתאם:

1. החוק הראשון הוא שכולנו קשורים ותלויים זה בזה.

2. החוק השני הוא שהכול חוזר אלינו. מדובר על קשר, על תלות שגדלה בקצב מעריכי. לא שהאדם בצורה אינדיווידואלית קשור לעולם וככל שהוא גורם לו רע זה חוזר אליו בצורה ליניארית. אלא לפנינו קשר בעל מקדם שכל הזמן גדל, כלומר הכול חוזר אל האדם בצורה הרבה יותר גרועה ממה שהוא מצליח לגנוב מהעולם. זה חוזר אל האדם כתוצאה מההתייחסות שלו אל הטבע ואל משאבי כדור הארץ, הגישה שלנו היא צרכנית, אנו כל הזמן שואלים את עצמנו מה אנו יכולים לגנוב, לכאורה מהטבע לפי האגו שלנו.

3. החוק השלישי הוא שכלכלה מאוזנת וצריכה רציונלית יחליפו את תרבות הצריכה המוגזמת: גישה "צרכנית" לטבע, משמעותה למעלה מההכרחיות שלנו כמין האדם, למעלה ממה שאנו זקוקים לו כדי להתקיים פיזית, ברמת חיים נורמלית ומאוזנת. בעצם, עלינו לחשב מה האדם צריך בממוצע, מה אמור להיות ברשותו כדי להתקיים בצורה נוחה ומספקת. לא מינימום ולא מקסימום, אלא צורה אופטימלית, רציונלית. זהו אחד מעקרונות הבסיס של הכלכלה החדשה, המתוקנת, והתרומה שלו להצלחתה היא משמעותית מאוד. לעומת זאת, הגישה הצרכנית שלנו אל הטבע כיום, תרבות הצריכה, ההתמכרות לפרסומות ולקניות, המרוץ הבלתי פוסק אחרי צמיחה כלכלית כמה שיותר גבוהה, כולם מזיקים מאוד עבורנו, ואת הנזקים אנו מרגישים בקצב הולך וגובר, בגלל הקישוריות וההדדיות של המערכת.

4. לפי החוק הרביעי, המשוב שאנו מקבלים מהטבע מטשטש את הקשר בין סיבה ומסובב. אם האדם מתייחס לסביבה שלו בגישה צרכנית, מוגזמת, לא רציונלית, אם הוא רוצֶה רק לקבל, עליו להתחיל להבין שיש תוצאה שלילית להתנהגות הצרכנית המוגזמת שלו, לניצול של הטבע, לניצול של הזולת. התגובה השלילית מהמערכת כתוצאה מההתנהגות של האדם תגיע אליו בחזרה, אך לא תמיד בצורה ישירה ומפורשת, אלא בכל מיני צורות. לדוגמא, אם אדם גנב כסף, זה לא אומר שהוא יינזק בתחום הכלכלי כתוצאה ממעשיו. הצורה העגולה והשלמה מחייבת כל אחד להיות קשור לכולם, אחראי על כולם. בדומה לקיבוץ, או קולקטיב. זו מערכת שאנו לא רגילים אליה, אבל אנחנו כבר בתוכה, כפופים לחוקים שלה. חיינו במשך אלפי שנה במערכת שחוקיה היו ברורים לנו ותאמו את ההתפתחות האגואיסטית שלנו ולפתע נכנסנו למערכת חדשה, שקושרת אותנו זה לזה בצורה חסרת תקדים, על כל המשתמע מכך. אנו מאוד לא רצינו להיכנס אליה, איננו מסוגלים להיות כאלה, אבל המערכת הזו מצמידה אותנו זה לזה יותר ויותר. אנו מרגישים את המשמעויות של התלות הזו בינינו, ולא חשוב איפה בדיוק האדם עושה נזק, לאדם אחד או לחברה, זה חוזר אליו לבטח, אבל ייתכן שדרך אנשים אחרים, כי כולנו מקושרים יחד. לדוגמה, יכול להיות שאדם יעשה נזק ליחסי העבודה שלו עם מישהו, וזה יחזור אליו דווקא דרך התחום האקולוגי, בצורה של מכת חום, קור, או סופה. כלומר, התגובה מהטבע הופכת לרב גונית, לאו דווקא מאותם האנשים ואפילו לא בהכרח מהחברה האנושית, אלא מהמכלול כולו, מכל התסריטים האפשריים על כדור הארץ. לדוגמה, ייתכן שבגלל שאדם לא מתנהג נכון עם אנשים מסוימים או עם הטבע במצב מסוים, למשל אם כרת או שרף יער, אז כתוצאה ממעשיו הוא ייתקל אחר כך בבעיות במשפחה, למרות שהם לכאורה לא קשורים זה לזה, אבל זה כך, והאדם לא יודע, לא מבין את המערכת הזאת, כי הוא לא יכול לקשור את הדברים יחד.

עד כה, התייחסנו אל החוק הראשון, לפיו הכול חוזר אל האדם, אל החוק השני לפיו כולנו קשורים ותלויים זה בזה וצריכים לאמץ צריכה רציונלית במקום הגישה הצרכנית המזיקה שלנו, ואל החוק השלישי אודות המשוב שאנו מקבלים מהטבע, שאינו באותו המישור של המעשים שלנו.

5. החוק החמישי מתייחס לאחריות המשותפת שלנו, האחד כלפי השני וכלפי הטבע. המשמעות של האחריות המשותפת הזו בינינו היא בניית מערכת של ערבות המתקיימת בינינו.

מבחינתנו, המשמעות של כל מכלול החוקים האלה הוא צרה גדולה נוספת. כי במערכת הזו שבה אנו קשורים זה לזה, אנו נעשים גם אחראים זה על זה, ערבים זה לזה. הגענו למצב בו מלכתחילה ושלא בידיעתנו או הסכמתנו, כל אחד מאיתנו מוצא את עצמו חתום בחוזה אחד עם הזולת. כולנו נמצאים עכשיו כלפי הדומם, הצומח והחי, לפחות כלפי האקולוגיה, קשורים במערכת אחת. לכן לא חשוב היכן בכדור הארץ האדם עושה משהו, הוא מקבל בתמורה מכה, אבל במקום אחר. האם המשמעות היא שעלינו להתחיל לחוקק חוקים שיגבילו אותנו, את היחס שלנו כלפי משאבי כדור הארץ, כלפי האקלים, מחשש מה יכול לקרות? רצינו להפעיל את אמנת קיוטו, שהגבילה את פליטת הגז פחמן דו חמצני, ולחוקק חוקים נוספים, אבל הניסיון מעיד על כך שאף אחד לא יכול לעמוד בהגבלות ובחוקים האלה. אחת הסיבות היא שאנו לא יודעים לפענח את הקשרים בין התופעות השונות, למשל את הקשר בין זיהום האוויר שאנו גורמים, לבין מכות הטבע, והשינויים הלא צפויים באקלים ברחבי העולם, סופות הקור, החמסינים, השרפות, השיטפונות, הבצורת וכולי.

 

עלינו להשתנות כדי להינצל

אנו צריכים קודם כל לעכל ולהבין, שלא נהיה מסוגלים להבין את החוקיות החדשה, את ההשלכות של מעשינו ושל היחס שלנו כלפי הטבע וכלפי הזולת, כל עוד לא נשתנה. כל עוד השכל והרגש שלנו לא יהיו עגולים, חלק משלמות אחת, מחוברים. אנו צריכים להיות מסוגלים לבנות בתוכנו מודל, העתקה ממה שקורה מסביבנו, אחרת לא נוכל למצוא את הנוסחאות החדשות כדי להסתדר עם העולם, בכל התחומים, במסחר, בתעשייה, בקשר עם בני האדם, עם המשפחה, עם האקלים, עם כל מה שסובב אותנו, ואולי גם להגיע למצב שהאדם יסתדר עם עצמו.

ניכר שהאדם והאנושות לא מרגישים שהם נמצאים במצב טוב, כתוצאה מכל ההשפעות השליליות, החל מבעיות במשפחה ועד למכות האקלים ומכות נוספות ברחבי העולם. אבל במקביל, האדם מתחיל להרגיש שגם עם עצמו הוא לא מסתדר. הוא חי תחת מועקה, לא טוב לו, לא אכפת לו, הוא נמצא בחוסר אונים, בלי כוח, בלי רצון, אין לו מוטיבציה. כלומר, הווירוס הזה נכנס בו גם מבפנים, הוא חודר גם לתוכו.

לכן אנו נתקלים בבעיה אחת ויש לה רק פתרון אחד. אנו חייבים להשתנות, פשוט כדי להינצל, כי מי יודע מה יהיה מחר, אולי מלחמת עולם שלישית, והשאלה מי יגמור אותנו יותר מהר, האקלים או מכה אחרת. המסקנה היא שאנחנו חייבים להשתנות, ואם אנחנו נשתנה, בגלל שאנו כנזר הבריאה, החלק המפותח ביותר בכל בטבע, אנחנו נשפיע באמצעות השינוי שלנו בצורה חיובית גם על כל חלקי הטבע, על החברה האנושית כולה, לרבות על המשפחה, על חינוך הילדים, על הכלכלה וכל שאר מערכות החיים. כלומר, אנו נוכל לגרום לשינויים מתוך השינוי הפנימי שלנו, או בצורה ישירה יותר, על ידי כך שאנו משתנים וגורמים לשינויים באופן ישיר, יזום, מעשה ידינו או בצורה עקיפה, עדינה יותר, תוצאה של ההתכללות בין כל חלקי המערכת המקושרת. כלומר, שמספיק שרק אנו נשתנה, והשינוי הזה ישפיע על שאר המערכת, ייצור תגובת שרשרת איכותית. כי אנו מהווים את הנקודה הגבוהה שבפירמידה, לכן יכול להיות שבשל העובדה שבמערכת מקושרת ועגולה הכול כלול זה בזה, אנחנו נשפיע על הכול רק כתוצאה מהשינוי שלנו.

האדם לא יבין את החוקים החדשים של העולם הגלובלי והמקושר, עד שהוא בעצמו לא ישתנה. זה מחייב אותנו. כי אם יש לפנינו מערכת, אז אנו צריכים ללמוד אותה כדי לגשת אליה. לדוגמה, אם נניח שישנם חוקים חדשים בין בני האדם, והם כוללים חוקי מסחר ותעשייה, אבל האדם שאינו מכיר את החוקים האלה, את הקשרים החדשים בין בני האדם, מעוניין להתקשר בחוזה בתחום התעשייה או המסחר. יהיה לו קשה מאוד להשתלב נכון, כי הוא פועל לפי החוקיות הישנה ולא החדשה, אבל בכל זאת איפה שהוא יוכל בכל זאת להיכנס ולהתנהג כמו שבעבר, הוא יעשה את זה. אבל בחוקים הגלובליים, זה הרבה יותר קשה לפעול ללא היכרות והשתוות הצורה איתם, במיוחד שגם הם יותר ויותר נוגעים לחיים הפרטיים שלנו. לכן רואים שאנו מאבדים את הגישה נכונה ומשלמים על כך מחיר כבד.

את הכול אנו מקבלים מהטבע. רק חוקי הדומם, הצומח והחי משתנים יותר לאט מהחוקים בין בני האדם, ברמת המדבר, כי שם התהליכים הם תהליכים גיאולוגיים שאורכים מיליארדי שנים, או מיליוני שנה, או אלפי שנים לפחות. למשל, במה שונה הפרה של היום מהפרה של לפני אלפיים שנה? היא שונה במשקל, גם בהתאם לטיפול שאנו מעניקים לה, במה אנו מאכילים אותה וכולי. אבל במהותה היא לא שונה. מה שאין כן, האדם המודרני, בהשוואה לאדם שחי לפני אלפיים שנה, שונה בצורה מהותית, אפילו הגנטיקה שלו השתנתה, כל מה שבו השתנה, בטח ובטח השכל, הרגש והתפיסה. לכן, בכל הפירמידה הזו, העיקר זה השינוי שבאדם.

 

חוקי הכלכלה האגואיסטית

כיצד השיטה הכלכלית יכולה להשתנות, להתאים את עצמה לחוקיות החדשה שמתגלה בטבע ובקשר בינינו? כדי להבין את זה צריך תחילה לנתח את החוקיות שאפיינה את ההתפתחות הכלכלית עד כה. כלכלנים עדיין מדברים על חוקי ביקוש והיצע, על כך שעדיף להתערב כמה שפחות בכלכלה, כיוון שלשוק יש יכולת להביא את עצמו למצב של איזון, באמצעות מנגנון היד הנעלמה, שהתוצאה שלו אמורה להיות אופטימלית עבור כולם, למרות שההתנהגות של כל פרט היא אגואיסטית, אינדיבידואלית ושמטרתו של כל אחד הוא למקסם את רווחיו שלו. כבודה של התיאוריה הכלכלית הזו במקומה מונח, עסקנו בה בפרק שדן בבעיות במודל היד הנעלמה של אדם סמית, אבל בפועל אנו רואים שהמודל הזה עבד עד לאמצע המאה ה-20, פחות או יותר. מאז, הכול השתבש ואין איזון במערכת הכלכלית, או הפיננסית או במערכות הרווחה ובכל שאר מערכות החיים שאנו מנסים לנהל לפי עקרונות כלכליים מסורתיים. ההנחה שמספר רב של שחקנים חופשיים, אפילו אם הם אגואיסטיים, יוכלו להגיע ביניהם לשיווי משקל כלכלי, פשטה את הרגל, כי אנו הפסקנו לפעול לפי התנאי הזה, כבר לפני שבעים שנה. העיקרון הזה, שנחשב לעיקרון על בכלכלה המודרנית, גורס כי צריך לתת לטבע, לאגו של האדם להסתדר, והתוצאה תהיה הטובה ביותר עבור כולם. למה? כי זה הטבע של האדם, ובני האדם יסתדרו ביניהם, גם אם הם יאכלו זה את זה, ירוויחו זה על חשבונו של זה. כמו שכתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה". המסר של העיקרון הזה לבני האדם הוא שילכו, יעשו, יבנו לעצמם את החיים. למה? כי יש בכל אחד היגיון בריא והוא יודע מה טוב לו ומה רע עבורו, והתוצאה תהיה שכל אחד יסתדר, בהתאם לחכמה שלו, לחוזק, לתכונות האופי ולטבע מסוים המאפיין אותו. ההנחה הייתה שאיכשהו כולם יסתדרו, יבנו מערכת אגואיסטית כזו שכל אחד ירוויח ויפסיד לפי ההצלחה, היגיעה והיכולות שלו. ואכן, לאורך כל ההיסטוריה והשיטות הכלכליות השונות שאפיינו את החברה האנושית, זה היה המצב. אבל הכלכלנים, התחילו לעוות את ההתפתחות הזו החל מאמצע המאה ה-20, הם הנהיגו בה שינויים שעיוותו אותה והוציאו אותה משיווי משקל. הכלכלה חדלה לעבוד לפי החוקים הפשוטים של האגו. היא הגיע לשיאה, בתקופת הפריחה של הקפיטליזם באמצע המאה ה-20, בעשורים שאחרי מלחמת העולם השנייה, בין השאר בזכות התפתחות תעשייתית מואצת וחידושים טכנולוגיים מהותיים שהחברה התעשייתית והצרכנית רתמה לשירותה אלא שכתוצאה מכך הכלכלנים ומעגל הולך ומתרחב של בעלי הון שנוצר כתוצאה מפריחתו של הקפיטליזם, החלו לצבור כוח וחדלו לאפשר לחברה להתפתח לפי חוקי האבולוציה הטבעיים, שבמסגרתם מי שיותר חזק, בשכל או ברגש, יותר מוכשר וממולח, או מי שירש עיזבון גדול, מתפתח יותר, בהשוואה למי שלא ניחן בכל אותם הכישורים והנסיבות. האליטות והכלכלנים שבשירותם, מנעו מהכלכלה העולמית להמשיך ולהתפתח בצורה טבעית כזו, אלא התחילו לעוות את השיטה, את ההתנהגות שלנו במסגרתה. המרוויחים הגדולים של השיטה צברו ועודם צוברים את הונם באמצעות מניפולציות על החברה האנושית, על הצרכנים, על העובדים, על משקי הבית. לשם כך הם רתמו את כלי התקשורת לשירותם וגם את המערכת הפוליטית והשלטונית. מטרתם הייתה לעורר בנו רצונות למיניהם, לשכנע אותנו שכדאי לנו לממש אותם, ולעודד אותנו לקנות, לעבוד כדי שנוכל לצרוך, הרבה מעבר להכרחיות שלנו, העיקר שנבזבז סכומים גדולים ככל האפשר. תרבות הצריכה הפכה למאפיין העיקרי, למטרה של השיטה הכלכלית, היא שיעבדה את מרביתנו, בעוד המאיון העליון מתעשר ממנה ובזכותה בהיקפים חסרי תקדים, עד כדי כך שהגידול באי השוויון הפך לתופעה עולמית אקוטית, המאיימת על מדינות, על יציבות משטרים ועל האליטות, שהן לכאורה המנצחים הגדולים של השיטה. כלומר, החברה האנושית, הכלכלה, חדלו לפעול בהתאם לצורה האגואיסטית הטבעית, והחלה להתנהג לפי רצונם של מעטים, שהגיעו לקצה העליון של הפירמידה הכלכלית והחברתית ולפי האגו שלהם היא פועלת. השליטה של חלק מהבעלי ההון על משאבי הטבע ועל אוצרות המדינה, הפכה אותם לבעלי תפקיד מכריע בכלכלה ובהתנהגות הכלכלית שלנו, היא איפשרה להם למלא תפקיד מכריע בהקצאה של אנרגיה ומשאבי טבע לאזרחים, לתעשייה ולממשלות, הם אלו שקבעו מה הצרכנים ירצו לקנות, וכמה הם ירצו ומה יהיה אורח חייהם, בכל הקשור להשלכות הכלכליות ההתנהגותיות שלהם. העיוות הזה, שמעטים הכניסו את עצמם כגורם חזק, אינטרסנטי, בלתי מתחשב ומניפולטיבי, עיוותה את חוקי הטבע. התהליכים האלה החלו כבר בתחילת המאה ה-20.

 

הפער בין הדרוויניזם הטבעי בהשוואה לכלכלי

נשאלת השאלה, מהו ההבדל בין המצב הזה, לבין מה שהכלכלנים מכנים בשם דרוויניזם כלכלי-חברתי, במסגרתו החזק שורד וקוטף את הפירות, בעוד החלשים נדחקים לקרן זווית. לכאורה, הדרוויניזם הכלכלי הוא תופעה טבעית, למרות ההשלכות השליליות שלה על החברה האנושית ועל הכלכלה העולמית. כאן עלינו להבין שהשיטה הנוכחית המעוותת חרגה בצורה מהותית מאותו דרוויניזם כלכלי-חברתי טבעי. הגענו למצב בו החזק ששולט אינו שולט על פי חוקי הטבע ובמסגרתם. כי החזק שבטבע, הוא חזק כחלק מכוחות הטבע ואילו במצבה הנוכחי של החברה האנושית, החזק שולט לא לפי חוקי הטבע, כי החוקים השתנו והוא לא. כיום, המנצחים הגדולים של השיטה הכלכלית שולטים לפי חוקים מלאכותיים ומניפולציות, בין השאר באמצעות רתימת החידושים הטכנולוגיים והשינויים בשוק העבודה ובשווקים הפיננסיים, לטובת האינטרס שלהם, ושימוש בכל האמצעים שברשותם כדי לא לתת לאחרים להתפתח בצורה טבעית. מרגע שהחלו התהליכים האלה וביתר שאת מאמצע המאה ה-20 ואילך, האדם החל לעוות את חוקי הטבע, האליטות התחילו לקבוע לא לפי הטבע, אלא לפי מה שטוב להן, הן התחילו להיכנס לתוך המערכת האנושית ככוח עליון. כך התחלנו את השלב האחרון של ההתפתחות הנוכחית שלנו, אלו ניצני המשבר שהלך והבשיל עד שהתפרץ במלוא עוזו ב-2008 ושנמשך מאז, ללא יכולת ממשית שלנו לשלוט עליו או לחסלו. זו הייתה ההתחלה, כלומר שורשי המשבר שאנו חווים עכשיו, התחילו להבשיל לפני כמעט 100 שנה.

הדרוויניזם שבטבע והדרוויניזם הכלכלי קשורים זה לזה. אנו צריכים להבין שעיקרון היד הנעלמה קיים גם בטבע, כחוק. מה זה "נעלמה"? שאנו לא מבינים, שמאיתנו זה נעלם. לכן אנו יכולים לקבוע רק דבר אחד, שכולנו מתפתחים עד דרגה מסוימת בלבד. עד תחילת המאה ה-20 התפתחנו בצורה ליניארית, מצד האגו שהתפתח בצורה נכונה, מובנת, אגו שהלך וגדל, בקצב פחות או יותר קבוע. אחר כך האגו התחיל להפוך לעגול. כשהוא התחיל להתעגל, הקשר בינינו השתנה בהתאם, לרעה. בצורתו הקודמת, הקשר בינינו היה אגואיסטי פשוט, המתבטא באמרה "לכו ותתפרנסו זה מזה", שמשמעותה שכל אחד תלוי בעיקר בעצמו ומקיים אינטראקציה חברתית, כלכלית ומסחרית עם הזולת, חליפין כלכלי, כדי להתפרנס ולהרוויח. אבל מרגע שהאגו החל לגדול בצורה מעריכית, להתעגל, ומרגע שהעולם הפך למערכת מקושרת וסגורה בה כולנו קשורים ותלויים זה בזה, הקשר הכלכלי והמסחרי בינינו לבש צורה אחרת, מפותחת יותר, שמתאימה לסיסמה "לכו ותתפרנסו כל אחד מכולם", במקום האמרה המוכרת "לכו ותתפרנסו זה מזה". השינוי הזה משקף את האחריות, התלות, הערבות בינינו, אפילו בעל כורחנו. זו הבעיה, כיוון שאנו לא יודעים מה לעשות. בעצם, הגענו למצב שבתוך חוקי הטבע, ישנו מצב מיוחד בהיסטוריה שלנו, שבו אנו צריכים להגיע בהקדם לקביעת ההכרחיות החדשה, לקביעת החוק החדש, ובפעם הראשונה לשנות את עצמנו. אנו חייבים מיוזמתנו, בהכרה מלאה ובצורה אקטיבית, להיכנס לתוך ההתפתחות הדרוויניסטית הזו, לאבולוציה שלנו. אנו חייבים בכוח שלנו, בשכל, בכל העוצמה שברשותנו, להבין דבר אחד קריטי, האנושות חייבת לקבל עכשיו את אותה הצורה של המסגרת שאליה היא נכנסה, כלומר של העולם העגול, הגלובלי, שהחוקים הפועלים בו שונים מאלו שבהתאם להם התפתחנו והתקדמנו במשך ההיסטוריה.

 

כלכלה התנהגותית

לראשונה בתולדות האדם, עלינו לשנות משהו ברכיב היחידי שמאז ומתמיד התייחסנו אליו כקבוע, הרכיב האנושי, ההתנהגותי, טבע האדם. הכלכלה וכל היחסים בינינו התבססו על הנחת מוצא הקשורה לטבע האדם וקבעו כללים שאפשרו לכל אחד להשתמש במה שיש לו, בתכונות הטבעיות שלו. החברה קבעה מסגרת נורמטיבית, חוקית, תרבותית שהטילה מגבלות התנהגותיות מסוימות, כדי למנוע את הרס החברה האנושית, למנוע הרג לא מוצדק ועוולות נוספים, אבל עדיין המסגרת הכללית הייתה מבוססת על ההנחה שכל אדם זכאי להשתמש בטבע שלו. כיום, לראשונה, ההנחה הזו משתנה לחלוטין, עלינו להתחיל ולהעביר את המסר, לכל אדם, שלפני שהוא משתמש בטבע שלו, הוא חייב לתקן אותו, חייב להיות קשור לכולם. בעצם החברה מנסחת עבור האדם את כלל ההתערות שלו, לפיו אסור לו להיכנס לחברה האנושית, לפני שיקבל את התיקון הזה. הפער האדיר הזה, בין המצב הנוכחי, לבין המצב החדש, שהוא מחויב המציאות, מסביר מדוע כולנו נמצאים בחוסר אונים.

אנחנו אומנם לא מבינים איך הטבע פועל, מכוון את ההתפתחות של הטבע האנושי, אבל בכל פעם אנחנו לומדים עליו יותר, כפי שכתוב, "ממעשיך הכרנוך". החל מהמפץ הגדול, אנו מתפתחים על ידי הטבע. האדם והחברה האנושית לא מפתחים את עצמם מהיום למחר, אלא אפילו בתחומי הטכנולוגיה ושאר התחומים, אנו מפתחים את עצמנו מתוך מה שיש לנו בלב, בנפש.

נכון, לא פשוט להסביר לאדם את עניין הטבע, ככוח שמפתח אותנו, שקובע שיש לו חוקים מוחלטים שדורשים מאיתנו להשתנות ולהשוות אליהם צורה, כדי לשרוד ולשגשג. הגישה שלנו בהסבר חייבת להיות מבוססת על החוקים האמפיריים. כי כולם רואים שהעולם הופך להיות עגול, גלובלי, מקושר, זה מורגש בכל תחומי החיים. גם אלו שחוקרים את התחום, לא בהכרח מבינים ומרגישים את הטבע, כי הם חיים באותו מצב, כמונו, אבל זה המקצוע שלהם, הם לומדים את התופעות החדשות האלה ואת הקשרים הגלויים והנסתרים ביניהם במשך כל שעות היום ונמצאים בקשר עם חוקרים אחרים שעוסקים באונטולוגיה, בתורת ההוויה, בכל התהליכים החדשים שהעולם עובר, ומתוך כל המכלול הזה, למרות שאלה עדיין לא חוקים, הם רואים את מה שקורה כאן, שהתהליך שהחברה האנושית חייבת לעבור, כדי להתאים את עצמה למה שקורה בעולם, הוא לכיוון אינטגרציה.

 

נקודת ההכרעה: היחס שלנו לטבע

גם את העובדה שהטבע לוחץ על האדם, על החברה האנושית להתפתח בצורה מסוימת, המתאימה לחוקי העולם החדש, יהיה עלינו להסביר בצורה שמובנת לכל אדם. הבעיה היא כזו, או שהטבע נמצא מתחת לאדם, או מעליו. זו הבעיה, הגישה. לכן לא לחשוב שאנו מתייחסים אל הטבע כמו לאל. הטבע זו מערכת חוקים שפועלים עלינו. בין אם אנו רוצים בכך או לא, אנו נמצאים בתוך החוקים האלה. הבעיה של האדם היא שהוא חושב שהוא למעלה מהחוקים, וכתוצאה מההנחה השגויה הזו נגרמים לו נזקים והפסדים גדולים מאוד. זוהי הסיבה למשוב השלילי שאנו מרגישים מהטבע, מהעולם, כיוון שעד עתה הנחנו שאנו מעל החוקים, ושבאמצעות כוח הכסף נוכל לעשות מה שנרצה, לרבות ביצוע מניפולציות על החברה האנושית, שניתן לסובב אותה, לחייב את בני האדם להפוך לצרכנים כפייתיים, מכורים לקניות, להתחיל להוציא מתוך האדמה את כל אוצרותיה, לשרוף יערות עד וכולי. את כל אלה עשינו בגלל שחשבנו שאנו יכולים לעשות מה שבא לנו, אבל עכשיו אנחנו מרגישים את המשוב, כי בהתנהגות הזו שלנו התיימרנו לעלות למעלה מהטבע.

אבל המצב האמיתי שלנו הוא הפוך. אנו נמצאים בתוך הטבע, אנו בעצמנו חלקי הטבע, לא כדאי לנו לראות את עצמנו מעליו, כי רק נפסיד מזה, נקבל מכות, משברים וייסורים. להיפך, כדאי לנו להרגיש שאנחנו בתוך הטבע, ניזונים מהטבע, בכל החיים שלנו, ושהקשר הזה שלנו לטבע קובע מה אנו חושבים ומרגישים. במידה שנתחיל לבדוק את עצמנו כלפי הסביבה, להיות איתה לפי חוק השתוות הצורה, באיזון, בהרמוניה עם הטבע, אנו נגיע לחיים הרמוניים עם הטבע, לחיים יותר שלווים ובטוחים.

נקודת ההכרעה הזו, האם להמשיך ולהתנהג כאילו אנו למעלה מהטבע, או להיות בתוך הטבע, היא הנקודה העקרונית, וכדאי שאנו נקבע מי אנחנו באמת, לפני שהטבע ילמד אותנו מי אנחנו. לכן אנו לא צריכים להתייחס אל הטבע כאל כוח עליון, אלא כמערכת שבה כולנו נמצאים וחיים, שאין באפשרותנו לברוח ממנה. זו הסיבה שההסבר מתחיל מהמפץ הגדול, שמדגים שאנו יוצאים מתוך משהו, תוצאה ממשהו, נמצאים בחוקים שפועלים עלינו. לכן עלינו גם לצפות לחוקים שיתגלו מחר, ולנטוש את ההנחה היומרנית שאנו קובעים באילו חוקים נחיה.

זו המהות של המשבר שהחברה האנושית עוברת, הבעיה היא בתפיסת המציאות שלנו. האנושות מצויה במשבר, אבל חכמת הקבלה אינה מצויה במשבר. מדוע? כי האנושות חשבה שהיא שולטת בעולם, והניחה שמה שהיא קובעת זה מה שקורה, ופתאום כולם נכנסו לפשיטת רגל. לעומת זאת, המקובלים לא חשבו שהם בעלי הבית, אלא תמיד חשבו שאנחנו צריכים ללמוד מהטבע יותר ויותר. לכן לא פלא שהכלכלנים ומקבלי ההחלטות נמצאים במשבר. מקובלים כתבו ודיברו אודות החוקיות החדשה שמתגלה בעולם ועל מה האנושות צריכה לעשות כדי להתאים את עצמה אליה כבר לפני מאה שנה וביתר שאת משנת 2000 ואילך ואף חזו את המשבר שהעולם כולו מתמודד עימו כיום. לכן, מי שפוסל את הכיוון של יד מכוונת או של תכלית כלשהי בהתפתחות שלנו, בין אם נקרא לה "הטבע" או בכל כינוי אחר, הוא השונא, המזיק הגדול ביותר לכל האנושות. כפועל יוצא מכך הוא גם הניזוק ביותר מחוסר ההתאמה שלו לטבע ולחוקיו, אבל כיוון שכולנו חלקים מחברה אחת גדולה ומקושרת, משפיעים ותלויים זה בזה, המשמעות היא שגם אנו נסבול בגללו. אבל אי אפשר סתם להטיח את האמת הזו בפניו, מה זה שווה?

צריכים למצוא גישה נכונה להסביר לכולם את מה שאפשר. זו תהיה טעות לבוא ולהאשים אותם. הם עדיין נמצאים בטבע הקודם, ועכשיו עליהם לעבור מהפכה פנימית ממש. לא סתם מהפכה, אלא כזו שהיא חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית. הם צריכים לשנות את הפרדיגמה שלהם, מיסודה ממש. עליהם לשנות את עצמם, ממש להיות אחרים. להגיע להבנה ולהרגשה שכל אחד צריך להיות בתוכו כלול מכל הטבע, גם ממדרגות הדומם, הצומח והחי. כולנו צריכים להרגיש שלהיות למעלה מהטבע, משמעותו שהאדם כולל ומרגיש את כולו, את כל המערכת הזו, את כל החוקיות שלה, את היקום כולו. להיות במעמד של בעל הבית, משמעותו שהאדם "רואה מסוף העולם ועד סופו", ולא נוהג כמו בריון, או עושה מה שבא לו, כמו דב ביער. כדי לשפר את יכולת ההסבר שלנו, אל לנו להיכנס להתנצחויות או לוויכוחים. במקום זאת, אנו צריכים למצוא הוכחות מתאימות, כדי להתחיל להוכיח לכולם שזה כך, ושהמשתתף בקורס החינוך לחיים בחברה מקושרת יראה את התמונה הזו. בכל זאת אנו מדברים עם בני האדם, והסבל, המשבר, עושים אותנו רגישים יותר, פותחים קצת את האוזן. המשבר מאוד משפיע, לפניו לא הייתה לנו שום יכולת או מכנה משותף עם הציבור, אי אפשר היה לדבר על הדברים האלה עם אף אחד. היום יש כבר כאלו שמבינים, וגם מסכימים, סוף סוף, על כך שהמשבר הנוכחי איננו עוד משבר בשורה ארוכה של משברים, ושהוא לא יעבור, לא ייגמר סתם כך. גם בקרב הכלכלנים מתחילה לחלחל ההכרה שארגז הכלים המסורתי לטיפול במשבר ובנזקיו, המבוסס על הפרדיגמה הישנה, אינו מתאים ולא מניב את התוצאות החיוביות הרצויות. זה נכון בכלכלה ונכון בכל שאר התחומים. לאנושות אין מענה למשבר הרב תחומי שהיא חווה. לבעלי שיטת התיקון, תלמידי חכמת הקבלה, אין סיבה להיות שמחים בגלל שהמצב מעיד על כך שהם צודקים, אלא עליהם למצוא עכשיו את הגישה הנכונה, את ההסבר המתאים, כזה שיתקבל, ברגש ובשכל, גם בקרב האנשים הפשוטים, גם במעמד הביניים, גם באליטות, לכולם, כדי להסביר להם מה נדרש מהם לעשות, כי במערכת העגולה והכללית שכולנו חיים בה, השינוי צריך להיות גלובלי.

אומנם חוקי הטבע הם מורכבים, ובנוסף, האדם לכאורה לא יכול לציית להם ולקיים אותם בדיוק, כי הם הפוכים לטבע הנוכחי שלו, זו עובדה. אלא שעליו רק להכיר את הבעיה שבפניה הוא ניצב. זה הדבר החשוב ביותר הנדרש ממנו. האדם צריך להבין איפה ובאיזה עולם הוא נמצא עכשיו, כי זה עולם חדש שמתנהג לפי חוקים חדשים, והחוקים האלה מחייבים גם אותנו להשתנות. מדובר על מצב שאין לו תקדים. הטבע תמיד קידם אותנו בדרך אבולוציונית. האם האבולוציה היא לא יד עליונה שמטפלת בנו ומקדמת אותנו כל הזמן? האם זו לא אותה תוספת חכמה, רגש ושׂכל שאנו מקבלים בכל דור ודור, ובהתאם מאפשרת לנו לשנות את הסביבה, את החברה ואת כל מערכות החיים שבנינו? האם כל התהליך הזה בא מהטבע או לא? אם לא, אז מאיפה? אנו לא יכולים להתעלם מכך שיש חוק שמקדם אותנו משלב לשלב, ממצב למצב, מדור לדור. החוק הזה מפתח אותנו, אנחנו תוצאה ממנו. האדם הוא תוצאה ממה שיש לו ברגש ובשכל. כך נולד, כך התפתח וכך הוא פועל עכשיו. אבל עכשיו אנו נכנסים לשלב חדש, ולא יודעים כיצד לנהוג, כי הטבע, אותו כוח שמפתח אותנו, לא פיתח אותנו לשלב החדש הזה, הוא כביכול נעצר. האדם, שהוא אגואיסט מטבעו, נכנס עכשיו למצב חדש, כמו בסיפור על עליסה בארץ הפלאות. האדם נכנס עכשיו לחברה, למקום או למפגש כלשהו, הוא לא מכיר את החוקים שפועלים שם. לוקחים אותו למקום מאוד מסוים, והוא לא מכיר איזה יחסים מתקיימים שם בין בני האדם, לא יודע איך להתנהג, איך לדבר, איך להתייחס ולתפקד.

אבל עכשיו החיים שלו תלויים בהם, באותה חברה שחיה ופועלת לפי אותם חוקים שכלל אינם מוכרים לו. מרגע זה והלאה הוא תלוי בהם ב-100%, בכל צעד שלו, ימינה או שמאלה. הם יכולים להרוג אותו, או לבייש אותו, אולי לפגוע בו. לחילופין, הם יכולים להביא לו כל טוב. כלומר, האדם נכנס כביכול לחברה חדשה, שהוא ובעצם כולנו לא מכירים, כולנו נמצאים בערפל. כל אחד מאיתנו לא יודע למי להתייחס, לא יודע מה לעשות, זהו מצב משותף שלנו. אבל החוקים שפועלים בינינו הם חוקים חדשים, זה כבר מעניין אותנו, לפחות אם היינו יודעים מה נדרש מאיתנו, כדי להתאים את עצמנו לאותם החוקים, לא רק כדי לשרוד במערכת החדשה שמתגלה, אלא כדי לשגשג ולחיות חיים שלווים, מאושרים ומאוזנים. לכן, אם יש בחברה האנושית של העולם שלנו, אנשים ספורים שיודעים, אז אנו צריכים ללמוד מהם.

 

מרוויחים ביחד, מפסידים ביחד

מהזווית הכלכלית, אי אפשר לצפות מהאדם, בטבע הנוכחי שלו, להידמות לטבע בהתנהלות שלו. לשם כך עליו להשתנות לאדם שבתוכו נמצא המודל הרוחני. ההתנהלות הכלכלית שלו תהיה בצורה טבעית. כפי שבעבר הוא התנהג בצורה אגואיסטית, פעלה בו תוכנה שכל הזמן חישבה איך להוציא מכל אחד מקסימום תועלת עצמית, בדיוק כמו הפוליטיקאים, או כמו כל אנשי המסחר, הפיננסים והכלכלה, כך הוא ימשיך להתייחס אל כולם, אבל עליו לקחת בחשבון את המערכת העגולה והמקושרת. הוא עושה חשבון האם הוא מזיק בהתנהגות הכלכלית שלו לכלל המערכת או לא. הוא נשאר אגואיסט, אבל אגואיסט "אינטגרלי", כלומר מתייחס אל המערכת כולה כאילו היא שלו. איך ינהג אדם, מבחינה כלכלית, מסחרית, אנושית, אם הוא מתאר לעצמו שכל העולם שלו, כל בני האדם שלו, כל התעשייה, המסחר, כולם שלו? כל מה שצריך לבקש מאותו אדם, האגואיסט ה"אינטגרלי", הוא לעשות הסכם עם כל שאר האנשים, עם החברה כולה, כך שהוא ירוויח, אבל לפי החשבון החדש, בין כולם. חשבון שכולל את כולם, כי במערכת מחוברת ומקושרת הדדית, אם יש הפסדים למישהו, המשמעות היא שההפסדים הם שלו. כולנו מרוויחים ביחד, או מפסידים ביחד. האם יש לאדם נוסחה כזו בפנים? לא. כי הראש שלו עלול להתפוצץ, איך הוא יוכל לקחת בחשבון כל כך הרבה פרמטרים ושיקולים, אם הטבע שלו, שאיננו עגול ושייך לשלמות אחת, לא בנוי בהתאם לזה? כלום לא יעזור לו, אפילו לא כל כוח המחשוב בעולם. כל עוד הגישה הפנימית של האדם לא תהיה זהה לאותו מודל, לעולם המקושר החדש, הוא לא יוכל לגשת אליו, לא יוכל לפתור שום בעיה, לכן המשבר שלנו הוא כל כך רב גווני. בשינויים המתחייבים, זה גם המסר הכלכלי שלנו, עלינו להשתנות ולהגיע לכלכלה אחרת, שמתאימה לחוקי המערכת המקושרת, ולא לכלכלה אגואיסטית המבוססת על משחק סכום אפס, תאוות בצע וחוסר הרגשת הזולת. הרי כולנו תלויים בכלכלה, מדובר על אוכל, על הקיום הפיזי שלנו. האדם יכול איכשהו להתקיים בלי משפחה, אפילו בלי בגדים, אבל לא בלי אוכל. כל הפירמידה של הצרכים שלנו מתחילה מאוכל, מין, משפחה. לכן צריכים להכשיר את כל הכלכלנים, להפוך אותם לכלכלנים שמרגישים את חוקי העולם הרוחני ומהי חברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת. איך? באמצעות השתתפות בתהליך חינוך ההמונים, שמושתת על יסודות חכמת הקבלה.