הכול קשור לכלכלה

כדי לתרגם את השינוי ביחסים בינינו, לשינויים בכלכלה, הן ברמת החברה כולה והן ברמת המשפחה, קוּרס החינוך המבוסס על חכמת החיבור אמור לכלול גם נושאים כלכליים רבים. לא מדובר רק על טכניקות פשוטות כיצד לבצע מעקב אחר ההוצאות החודשיות, לשלוט עליהן ולנסות לאזן את התקציב המשפחתי, למרות שאלו טכניקות מוכרות וחיוניות בכל הכשרה כלכלית ופיננסית, ברמת הפרט והמשפחה. אבל התוספת הייחודית של חכמת הקבלה לכלכלת המשפחה קשורה יותר לתחום הכלכלה ההתנהגותית, כלומר לבחינת ההשפעה שיש לאופי האדם, לסביבה, לקשרים שבין אדם לזולתו, לשיקולים רציונליים ולא רציונליים שלנו על החלטות כלכליות, ולחשיבות המכרעת של הגורם האנושי בהבנת הסיבות לבעיות הכלכליות ובפתרונן. הבה נדמיין לעצמנו שאנו, כמפתחי הפרק הכלכלי בקורס, מתכנסים לישיבת עבודה, כדי לברר איך לבנות את הפרק הכלכלי במסגרת הקורס ולהחליט יחד אילו נושאים הוא אמור לכלול ואיזה משקל יש לתת לכל נושא.

ראשית, ברור כי לנושא הכלכלי חשיבות מכרעת בתהליך השינוי שהאדם, המשפחה והחברה כולה עוברים במסגרת החינוך לחיבור ולחיים בחברה מקושרת. כי הכלכלה היא יסוד החיים שלנו. גם לפי הצרכים הבסיסיים של כל אדם, לרבות אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד והשכלה, כולם מתבססים בראש ובראשונה על המזון, הביגוד, ועל כל מה שאדם צריך כדי לחיות, מבחינה גופנית, פיזית. לכן הכלכלה היא היסוד של החינוך החדש, המקושר. לולא המשבר בכלכלה העולמית, האנושות לא הייתה מגיעה לדיון מהותי ולשאלות לאן פניה. נכון, המשבר מורגש בתחומים רבים נוספים, כמו במערכת החינוך ובגידול הדור הבא. אבל כשהמשבר מגיע לכלכלה, הוא מתפרש אצל מרביתנו כאיום מוחשי הרבה יותר ואנו נדרכים לפעולה. הבעיה היא שהמשבר הכלכלי והפיננסי, שמשפיע על הקשרים בינינו, ועל כל תחומי החיים, בכל הרמות, הוא המאיים עלינו ביותר, וממנו אנו מפחדים יותר מכל דבר אחר. אפילו המשבר האקולוגי, מכות הטבע והאקלים, הם בעלי השלכות כלכליות מרחיקות לכת ועולות לנו ביוקר. בסופו של דבר, הכול קשור לכלכלה:

 

"לפי חומר השעה, יש עִמי להציע פתרון אמיתי, הראוי לדעתי להתקבל ולאחד כל הזרמים שבתוכנו לחטיבה אחת. אולם, מטרם אתחיל בהצעתי, הייתי רוצה להניח מקודם את דעת הקוראים, שבלי ספק ירצו לדעת את הדעה הקדומה שלי בשטח המפלגתי. והנני להודות, שהאידיאה הסוציאליסטית, שהיא הרעיון של חלוקה שווה וצודקת, אני רואה אותה לאמיתית ביותר: כי כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו; ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכירה חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה; והקץ לכל הצרות".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

גישה חדשה לעולם גלובלי ומקושר

 

"המתבאר שהציבור והיחיד היינו הך, ואין כל חולשה ליחיד מחמת שעבודו אל הציבור, כי גם חירות הציבור וחירות היחיד, דבר אחד הוא. וכמו שמחלקים ביניהם את הטוב, כן מחלקים ביניהם את החירות. הרי שמדות טובות ומדות רעות, מעשים טובים ומעשים רעים, נערכים רק כלפי טובת הציבור. כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלימות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי הפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים. אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 461)

 

החינוך המושתת על חכמת הקבלה, כולל התייחסות נרחבת לנושאי כלכלה, הנדרשים כשאנו צריכים לבנות אדם חדש, אדם שיבין באיזה עולם הוא חי, בעולם שבו כולם קשורים זה לזה, זו הסיבה שהוא נקרא "חינוך אינטגרלי", כיוון שהכול תלוי בקשר בין בני האדם. הקשר הכלכלי אינו מספיק, גם לא המדיני, כי צריך שהאדם בעצמו ירגיש שהוא חי, תלוי באחרים וגם משפיע עליהם בצורה הדדית ונמצא בקשר עם כולם. העובדה שמתפתח קשר וירטואלי בינינו, קשרים תרבותיים וחברתיים אינם מספיקים. האדם צריך לחיות מתוך הרגשה ואחריות גדולים יותר, לגבי הקשר הנכון שלו עם כולם, קרובים, רחוקים, מדינות, עם המערכת הבינלאומית וגם עם הטבע, כי הכול זה בעצם מכלול אחד, זו גם ההגדרה המדויקת של המונח "אינטגרלי". "חברה אינטגרלית" היא חברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת. בהדרגה ובמיוחד לאחרונה האנושות והמדע מגלים שהעולם הוא עגול, מחובר ומקושר בצורה הדדית. לכן מטרתו של החינוך האינטגרלי היא להביא את האדם, להרגיש את עצמו נכון בעולם החדש. חיוני להבין שבלי שהאדם יתחיל לאמץ פילוסופיה, הסתכלות, הרגשה, ויחס נכונים לעולם שבינתיים משתנה, ייווצר פער בלתי ניתן לגישור בינינו לבין החוקים של העולם החדש, הגלובלי והמקושר. החברה שלנו משתנה, הטבע משתנה, הכול משתנה, אבל אנחנו נמצאים בפער שהולך וגדל, בינינו האינדיבידואליסטים, האגואיסטים מאז ומעולם, לבין העולם שנעשה עגול, בעל כורחנו.

 

"כי כדור ארצנו די עשיר לפרנס לכולנו; ולמה לנו מלחמת החיים הטרגית המעכירה חיינו מדורי דורות? הבה נחלק בין עצמנו את העבודה ואת פריה במידה שווה; והקץ לכל הצרות".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 494)

 

אנו לא מתאימים לעולם, לאותה המסגרת, לתשתית, למערכת הקשר שמתגלה. האדם אינו מתאים אליה, אינו מתאים לעולם החדש. הוא נכנס לעולם שבו כולם קשורים זה לזה, כולם תלויים זה בזה, כל הארצות, כל המדינות, יחד עם הטבע, דומם, צומח וחי, עם האקלים ועם כל שאר מערכות החיים. יוצא שהאדם לא לוקח בחשבון אילו אסונות הוא גורם לעולם ולחברה האנושית, בכל מיני רמות, מפני שהוא עדיין לא בנוי, לא מותאם לעולם החדש. החינוך החדש מיועד להתאים את האדם לעולם החדש שהוא עגול ומקושר.

החינוך לחיים בעולם כזה הוא מכלול, ומתייחס אל הבעיות העיקריות שאנו כחברה אנושית מגלים שאיננו מסוגלים לפתור. בין השאר, הכוונה לבעיה בחינוך הילדים ואנחנו רואים מה קורה עם הנוער. הוא מתייחס גם לבעיה של הזוגות הצעירים ובכלל לבעיות זוגיות, החיבור בתא המשפחתי. לפנינו בעיה גם במקומות העבודה, שמתגלה בזמן האחרון, שלאנשים אין מוטיבציה לעבוד. יש גם בעיות בתרבות הכללית, בעיה של האדם בעולם, ששוקע לייאוש, לשימוש בסמים ודיכאון, וכמובן בעיות משמעותיות מאוד בתחום האקולוגיה והכלכלה. אפשר לקבץ אותם לחמש בעיות עיקריות: מערכת החינוך, זוגיות, שוק העבודה, תרבות וכלכלה. אלו חמש בעיות שאנו צריכים לעסוק בהן, במקביל, בקורס. אי אפשר לעסוק בהן בזו אחר זו, אלא צריך לעשות זאת בו זמנית, כי אם העולם שלנו הוא מקושר ומשולב, אז האדם צריך לקשור אותן יחד, והן תלויות זו בזו. מהכלכלה לכל יתר הבעיות ומכל שאר הבעיות לכלכלה, זה הכול אחד, בגלל שהאדם אינו מחובר לזולת, הוא זה שמעורר את כל הבעיות האלה, מפני שהוא לא מתאים לעולם החדש, המקושר הדדית. מבנה הקורס, חייב לשלב את הגישה שלנו לכל הבעיות האלה, מתוך אותה גישה אחת, מקושרת, עגולה ושלמה ומתוך הבנה שהן קשורות ביניהן. זהו החידוש בקורס, לא רק שהיחס לכל בעיה הוא ייחודי, מעמיק, אלא שניתוח הבעיות ופתרונן מתייחס לכך שהן כולם קשורות זו לזו. המשותף לכולן הוא האדם וחוסר ההתאמה שלו לעולם החדש.

הכלכלנים יתקשו לחבר את כל הבעיות האלה לאחת, כיוון שהם רואים את הכול דרך הפריזמה הכלכלית, מבחינתם הכול זה כלכלה. אבל בעצם, עליהם לראות את הבעיות האלה כמכלול אחד, כי אין בעיה שהיא כלכלית בלבד, בלי כל שאר הבעיות, כמו שלא יכול להיות שאחד הנושאים ייפתר בלי שהבעיות הכלכליות תיפתרנה. מדובר על מכלול אחד, זה מחויב המציאות. הרתיעה של האנשים, במיוחד שלנו המבוגרים, מהצורך לחזור ולעבור תהליך של חינוך כלשהו, לרבות חינוך המבוסס על חכמת החיבור שמטרתו להתאים את האדם לעולם החדש ולחוקיו, היא מוחשית וברורה. אף אחד לא רוצה להתחנך. האגו שלנו מונע מאיתנו להודות שאנו זקוקים לחינוך, למרות שבינתיים הבעיות רק מחמירות וכל הפתרונות המסורתיים, כל התיאוריות והמדעים, כל הדיסציפלינות, לא מצליחים להתמודד עם המשבר הרב תחומי ולתת לו מענה. בכל זאת, טבעי שהאדם מתנגד לכך שעליו להתחנך מחדש. מה שאנו צריכים, בראש ובראשונה, זה ליצור חיסרון, רצון, הכרחיות לחינוך החדש. להביא את האדם לידיעה שבלעדיו הוא לא יצליח בחיים, לא יפתור שום בעיה. דווקא ההשתתפות שלו בקורס תהפוך אותו לאדם מוצלח, בחיים הפרטיים שלו, בחינוך ילדיו, בזוגיות, בעבודה, בהתקשרות לבני אדם, בהבנה איך לסדר נכון את החיים הכלכליים שלו, ויצליח גם לאזן את המשבר האקולוגי שתלוי מאוד בהתנהגות שלו ושלנו כחברה.

בכל מהדורת חדשות, או סוגיה כלכלית או בריאותית ובנושאים רבים נוספים, אנו רואים שהעולם הוא עגול, שאנו תלויים זה בזה, ואם זה קרה שָׁם, אז זה יגיע גם לכאן, או להיפך. כמו וירוס שמתפשט בעולם, האנשים לומדים זה מזה, מסיבה שלא תמיד ברורה להם. הם לא יודעים לָמה, ואנו צריכים לפתוח להם את העיניים, מהי הסיבה. לא מדובר על קשר מקרי, שמתפשט דרך כלי התקשורת או הרשתות החברתיות, מדובר על קשר עמוק יותר בינינו. נדמה כאילו אנו נדבקים זה מזה, כמו במחלה מדבקת, וכך כל דבר בעולם. זה מפני שאנו קשורים מבפנים. מדענים דיברו על כך כבר משנות השלושים של המאה הקודמת, אבל היום זה כבר מתחיל להיות ברור ממש. חשוב שהאדם יידע שהמערכת הכללית היא כולה קשורה, ושכל החיים שלנו הם מכלול אחד. אנו תלויים גם בפיצוצי השמש ובירח, בכל מה שקורה בכדור הארץ ובמה שאנו עושים. אולי המחשבות והרצונות שלנו פועלים גם הם על הטבע, הדברים קשורים כולם. אם נוצר כתם נפט באוקיאנוס, מעשה ידינו, אז התוצאה עלולה להתבטא לא רק בזיהום הים, אלא גם בשינויי אקלים פתאומיים, הוריקנים ומכות קור. לכן, עלינו להכיר את העולם, כי אנו תלויים יותר ויותר בעולם העגול. אין לנו ברירה, האדם חייב לדעת.

חינוך על פי חכמת החיבור משמעותו שהמבט של האדם, ההסתכלות, קליטת המציאות שלו יהיו יותר רחבים. האדם לא יכול להישאר בתוך הכפר שלו, בביתו או בקהילה שלו, כאילו שהוא מבודד מהעולם, כי הבעיות מגיעות גם אליו. לפתע, גם בעיר או בשכונה שלו מתחילות בעיות, גירושין, אי סדר חברתי, בעיות בחינוך הילדים, בכלכלה, ובעיות נוספות שתלויות אלו באלו. מחירי המזון עלולים לעלות בצורה חדשה, בגלל שהייתה מכת קור באירופה, או בצורת בצפון אמריקה וזו רק דוגמה. התלות הזו היא כל כך גדולה, כל כך חשובה לאדם, שכדאי לו להכיר אותה ואת העולם הגלובלי והמקושר, משתלם לאדם ללמוד ולדעת את כל המכלול הזה, כי בו תלויים החיים שלו, אפילו האינטרס הצר, הפרטי, הקטן שלו. עלינו לבנות את תהליך החינוך סביב ההסבר איך להצליח בחיים המודרניים, כך ניתן להתגבר על הרתיעה של האדם מתהליך חינוכי ולמשוך את כולם.

 

המרכזיות של הכלכלה בחינוך לחיבור

בעבר, האדם היה תלוי בפרה שלו, בשדה, באישה ובילדים שלו, ובמספר מצומצם של אנשים שחיו איתו בכפר. זה הספיק לו כדי לראות את הכפר כולו במבט אחד. היה לו ברור ממה הוא מתפרנס, ממה הוא ממלא את עצמו. אבל היום הוא תלוי בהרבה מאוד פרמטרים, ולא שהוא תלוי בהם, אלא הוא גם משפיע עליהם, זו בעיה מורכבת יותר עבורו. לדוגמה, כיום כל אחד תלוי בסין, בהודו, ביפן, באירופה ובעוד מדינות, אפשר לראות את זה אפילו לפי הבגדים שלנו, כמה מדינות השתתפו בייצור שלהם. אותו דבר לגבי האוכל ובכלל בכל מה שיש סביבנו. בעצם, כל העולם נמצא כאן, משפיע ומושפע מכל אחד מאיתנו. הבעיה היא שלאדם לא אכפת מכל המערכת המורכבת הזו. עבורו העיקר זה ללכת לחנות הקרובה, לקנות וליהנות. במסגרת החינוך לחיים בחברה מקושרת עלינו ללמד את האדם לא רק ממה הוא ניזון ועד כמה כל האספקה ומקורות ההזנה שלו תלויים ביחס שלו אליהם. את הנקודה הזו, את העובדה שיש בינינו קשר הדדי, שכולנו תלויים זה בזה, עלינו לחשוף בפני האדם, כדי שיבין מה נדרש ממנו, מהן המשמעויות של הקשר והתלות ההדדית בינינו.

ידיעה כזו תרחיב את דעתו של האדם. יכול להיות שבחיי היום יום לא נראה לנו שכל אחד מאיתנו צריך לדאוג לזה, אבל כשמתחילים לראות את הדברים האלו בצורה יותר מעמיקה, אנו מתחילים לגלות שאם נקודת המבט שלנו תשתנה, נוכל לשנות את רשת הקשר, את מערכות הקשר בינינו, כך שאולי ביחס החדש בין בני האדם, נבנה יחד גם יחס חדש ונכון בין העמים והמדינות. כמובן שתוצאה עיקרית וחשובה מאוד מהיחס החדש בינינו תהיה יחס חדש לכלכלה חדשה, שבעצם כולה תלויה רק ביחסים בין כולם. בהתאם, המשנה הכלכלית על פי חכמת הקבלה נגזרת משינוי חברתי-ערכי. בגלל חשיבותה ומשקלה הסגולי הגבוה של הכלכלה בחיינו, החלק הכלכלי בקורס החינוך המקושר יהווה כ-50% ממנו, בעוד ארבעת התחומים האחרים ישלימו את המחצית השנייה. אבל לא מדובר על חלוקה סכמתית, כיוון שעלינו לעסוק בכל הנושאים בכל מפגש.

 

להנגיש את הכלכלה החדשה לאזרחים

הרתיעה של אנשים מלימוד נושאים כלכליים היא מובנת, למרות שהם מודעים לחשיבות תחום הכלכלה ונתונים בקשיים כלכליים. הסיבה היא שהכלכלנים מתייחסים לתחום שלהם כתחום נפרד, כזה שאינו קשור לכל שאר הנושאים, כמו למשל האקולוגיה. הם לא מעבירים את הנושאים הללו כבסיס לכל דבר אחר. אי אפשר להתעלם מהקשר בין אקולוגיה לכלכלה, הרי שינויי האקלים ומכות אקולוגיות הם בעלי השפעה דרמטית על המשק והכלכלה ולהיפך. על בסיס אותו עיקרון, אם נדע כמה אנו מפסידים, בגלל שאנשים רבים מיואשים, סובלים מהיעדר מוטיבציה בעבודה, מעלייה בשיעור הגירושים, ומבעיות רבות בחינוך ילדים, אז נתחיל לקשור את כל המכלול הזה לסיבה אחת ולפתרון אחד ובמסגרתו לכלכלה חשיבות מרכזית.

כל הבעיות שהאנושות מתמודדת עימן עולות לנו כסף רב. הכלכלה מאפשרת לנו לספור בכסף, לכמת את הנזקים ולהסביר לנו במספרים את התוצאות של המשבר בכל שאר התחומים. העלייה ביוקר המחיה שתורמת משמעותית לגידול בעוני ובאי השוויון, היא תופעה כלכלית מדידה, השאלה היא מה קורה שפתאום כל מיני מוצרים ושירותם מתייקרים, אבל בעצם הכול קשור זה לזה. כלומר, הכלכלה יכולה לתאר לנו במספרים את ההפסד שנגרם לנו בגלל שאנו לא מטפלים בצורה גלובלית, בבעיות בתחומי החינוך, הזוגיות, במוסר עבודה, באקולוגיה וכולי. אם לאנשים יש רתיעה מהמונח עצמו, כלכלה, צריך לקרב את התחום אליהם ולהסביר שמדובר בכיס שלהם, בדברים שמאוד קרובים ומשפיעים על חייהם, ולא על כלכלה תיאורטית או גבוהה. כך יגברו העניין והנכונות של הציבור ללמוד ולהפנים את החשיבות של הכלכלה בחיינו ואת הפוטנציאל האדיר שיש לכלכלה, בשיפור חיינו מן הקצה אל הקצה. עלינו להציג בפני הציבור דוגמאות לכמה אנו מפסידים עקב כל הבעיות שיש לנו בתחומי החיים השונים. הכלכלה לא קיימת בפני עצמה, היא קיימת כדי להסביר לנו במה אנו תלויים וכמה אנו מפסידים או מרוויחים, זאת הכלכלה. העובדה שלכלכלנים ולאקדמיה יש הגדרה אחרת, כאילו היא מדע או מכשיר בעל זכות קיום עצמאית משל עצמו, אינה משנה דבר. הכלכלה לא יכולה להיות מנותקת מהחיים שלנו, כי באמצעותה אנו רוצים להבין איפה בחיים אנחנו מרוויחים או מפסידים, היא מהווה מכשיר, לא יותר.

כמו שיטת התיקון כולה, גם התחום הכלכלי צריך לכלול סדנאות, הפעלות ומשחק של המסרים העיקריים בתחום הכלכלי. כשמושיבים את המשתתפים בסדנא, הם צריכים לדבר על כמה הם מרוויחים או מפסידים מכל דבר, לדוגמה מזוגיות מוצלחת ולהבדיל מזוגיות שמתפרקת, מיחסי עבודה טובים או לחילופין מעימותים וחוסר תקשורת מול העמיתים והמעסיקים וכולי, בכל תחומי החיים. את כל הדוגמאות האלה ורבות נוספות צריך ללבן בסדנאות, כדי שהמשתתפים יקבלו צורך לחיבור הדדי, כיוון שבסופו של דבר, במערכת סגורה ומקושרת הדדית, היחס של האדם לכולם חוזר אליו, ואם הוא שלילי, הוא פוגע בו עצמו, כמו במערכת כולה. באמצעות דוגמאות ומשחקים, אפשר לתת לאדם את ההרגשה איך דברים יכולים להיות טובים הרבה יותר, אם הוא ישנה חלק מדפוסי ההתנהגות הנוכחיים שלו, ובעצם אם יעשה את הכול בצורה הפוכה. על המשתתפים להבין כמה כולנו היינו יכולים להרוויח אם היינו מתנהלים אחרת.

לא חשוב מי הקהל שלנו, מה שחשוב זה כיצד למשוך אותו אל הקורס, על מה הדגש בקורס, בצורה שתפנה לכל אדם. יש כאלה שאכפת להם מהבעיות בתחום האקולוגיה, אחרים נמשכים לתחום הכלכלי, או לחיי הזוגיות, לחינוך ילדים ולנושאים נוספים, שבכולם יש לנו מסרים ברורים. עלינו לבחור את המשתתפים לפי תחומי העניין שלהם, ולא לפי רמת החיים או רמת החינוך שלהם. כלומר, להזמין ולקבץ את האנשים לקורס, לפי אופי המשיכה שלהם לידיעת העולם הגלובלי והמקושר, לפי הבעיה העיקרית שהם מרגישים, כזו שתביא אותם לקורס, לתהליך. זה טבעי שלאחד יש בעיה בחינוך הילדים, לאחר בחיי הזוגיות, ולשלישי מוסר העבודה. אנו מגיעים אליהם לפי סוגי הבעיות שלהם, בדומה לקבוצות קואוצ'ינג למיניהן. אין שום צורך לפנות לחוד לקהלים שונים בהתאם למעמד הסוציו אקונומי שלהם, למרות שתמיד אפשר להתאים את רמת ההסבר ואת השפה בה אנו משתמשים, לקהל שלפנינו. אין גם צורך להרחיב על ההתפתחות ההיסטורית של השיטה הכלכלית, כי עלינו לספק לאדם את מה שמעניין אותו מלכתחילה, או לדון איתו על נושאים שהוא יכול להתעניין בהם מיד ולהכיר בכך שהם חשובים לו.

 

הכלכלה היא הטכנולוגיה של חיינו

הכלכלה יכולה לעזור לנו להבין, איך באמצעות בניית הקשר הנכון בינינו, שיתבטא גם בחלוקת משאבים שונה מזו הנוכחית, אנו יכולים לבנות משק טוב ויעיל יותר, כי היא לא קיימת ללא החיים שלנו. הכלכלה היא שׂפה, שמתארת איך אנו יכולים להיות קשורים בינינו בצורה אופטימלית, כדי שיהיו לכולנו רווחים נאים. אבל יש כאן חשיבות להגדרות. מה זה רווחים, האם זה רק כסף? ברור שלא, רווח נאה תלוי גם בבריאות, וביחס של האדם לעבודה, למשפחתו ולהיבטים נוספים ורבים של חייו, כל המשוואה המורכבת הזו היא הכלכלה, כי הכלכלה היא הטכנולוגיה של החיים. כמו שאנו לוקחים חומרים ומעבירים אותם דרך פס ייצור ותהליכים שונים עד שמתקבל מוצר מוכן, כמו הטכנולוגיה של תהליך הייצור, הכלכלה היא הטכנולוגיה של החיים שלנו, מההתחלה ועד הסוף, היא השׂפה של החיים, המאפשרת לנו לתכנן ולמדוד איך אנחנו עושים את זה בכל שלב ושלב ובין השלבים, בצורה המועילה ביותר. הרתיעה של הציבור מעיסוק בכלכלה מובנת וזו אשמתם של הכלכלנים, שהבדילו את עצמם מהחיים, יצרו מפלצת פיננסית מאיימת שלאדם הפשוט אין שום אפשרות להבין או לבקר. הבעיה היא שהכלכלנים מתעסקים רק עם הכסף, כל הזמן עסוקים בחישובים ובתוכניות איך להרוויח יותר, במקום שיתעסקו עם בני האדם, ויתכננו איך להפוך את החיים לקלים יותר, מההיבט הכלכלי, בצורה הכי קרובה ומובנת לאדם.

אם הכלכלה היא הטכנולוגיה של החיים, המשמעות היא שהכלכלנים יכולים להמליץ לאדם המלצות איך לשפר את חייו, בכל תחומי החיים. הכלכלה יכולה להראות לאדם מהן העלויות והנזקים של בריאות לקויה, של חיי משפחה שמתפוררים, של יחסי עבודה לקויים בין העובדים. אם הנזקים האלה יהיו מונחים מול עינינו, ברור שהחשיבות לטיפול בכל הבעיות האלה ושל ניהול אורח חיים בריא, מאוזן, המתאים לחיים בחברה מחוברת ושוויונית, תעלה משמעותית ותתרום להבראת החברה כולה. לדוגמה, הנזקים שאנו, כחברה תעשייתית צומחת מסבים לכדור הארץ, חוזרים אלינו כמו בומרנג, ויוצרים משבר אקולוגי שנזקיו מוערכים במאות מיליארדי דולרים בכל שנה. תארו לעצמכם אם היינו יכולים ללמוד איך להתקשר נכון בינינו, אחת התוצאות הייתה גם יחס נכון ומאוזן לכדור הארץ ולמשאביו. כך נוכל להשפיע על המשבר האקולוגי ולהרוויח. דווקא הכלכלנים צריכים לטפל בבעיות כאלה ובפתרונן. אבל הבעיה היא שהכלכלה דואגת לעצמה, היא משרתת את האליטות, היא כלי שרת בידיהם, כדי להגדיל את הרווחים שלהם על חשבון ההמונים, וזה מה שמלמדים את הכלכלנים באוניברסיטאות. לכן אנשים לא רוצים לשמוע כלכלנים. הכלכלנים צריכים לשנות את הגישה, לגישה הוליסטית, מקושרת וברורה לאדם הפשוט. עליהם להשתדל ולשכתב את כל החיים במספרים, להדגים כיצד אנו יכולים להיטיב לבני אדם את החיים, איך ללמד אותם לחיות בעזרת כלכלה אופטימלית. אם הכלכלנים יגיעו עם הוכחות ודוגמאות במספרים, הם יוכלו לשכנע את האדם שהוא חייב להיות קשור ומחובר לכולם, כדי שנוכל לשנות את חיינו לטובה ולהתגבר על הקשיים בכל התחומים, באמצעות היחס היפה שלנו, בינינו, ואל הטבע. הכלכלנים יוכלו לחשב ולהציג לציבור את מערך החיים שלנו, המורכב מדומם, צומח וחי, כמה נרוויח כולנו אם נצליח לחיות יחד עם כולם בהרמוניה. הכלכלנים יכולים לספק את המספרים. התוצאה תהיה שכל אחד יחשוב, כל אחד יבין שמספיק לו לעבוד שעתיים ביום ודווקא כך להרגיש עשיר כרוטשילד, בכל תחומי החיים, בחיי המשפחה, בבריאות, באקלים שייהפך לידידותי כלפינו ובכל שאר תחומי החיים. שינוי מהותי כזה יכול להתרחש אך ורק באמצעות מכשיר שנקרא כלכלה, הטכנולוגיה של החיים. הכלכלנים צריכים להיערך להסבר פשוט, ברמה של האדם הממוצע, על איך הוא צריך לחיות, בכל שלב ושלב בחיים שלו, מנערוּת ועד זִקנה, להסביר לו איך להתנהג בצורה כזו, שכתוצאה מההתנהגות הזו שלו, הוא ירוויח חיים מצוינים, מלאים, איכותיים, ללא משברים. המכשיר העיקרי להסבר הזה הוא הכלכלה. על הכלכלנים להיערך ולהוכיח זאת, זה בהחלט במסגרת יכולתם של הכלכלנים שלומדים את חכמת הקבלה ועקרונותיה.

באמצעות הסבר כלכלי, עלינו להדגים לאדם מהו ההפסד שלו מכל הבעיות שהוא מתמודד עימן בחייו וכמה הוא ירוויח אם ילמד, יאמץ ויחיה בהתאם לגישה המושתתת על חיבור ואהבת הזולת. מה שמייחד את הכלכלה, זה שהיא יכולה לספק הוכחות חד משמעיות, יש ברשותה מספרים, יש לה גישה בריאה שקשה לעמוד בפניה. הציבור יבין שמדובר על פתרון מאוד רציני ומוחשי.

 

מהי כלכלה בעולם המקושר?

במפגש הראשון עם משתתפי הקורס, יש להתמקד בהסבר מהי כלכלה בעולם שכולו קשור, מה זה נקרא לכלכל, כלומר, לספק לכולם בצורה שווה, בצורה הכרחית, את מה שדרוש להם לקיומם. אם הפתרון הוא כולל והדדי, במסגרת חברה שמחוברת בכל החלקים והמערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת, אז צריך לספק לכל חלק וחלק את החיוּת שלו, כך שהוא יוכל להיות חלק בלתי נפרד, בריא ומועיל כלפי המערכת כולה. זוהי הכלכלה. לדוגמה, אם האדם לא מספק ללב את מה שהוא צריך, לרבות מינרלים ויטמינים, וחומרים חיוניים נוספים, אז הלב לא יכול לתפקד ולשרת את כל הגוף.

הנושא השני מתייחס לשאלה, איך הדברים האלה קשורים ביניהם, שכולם קשורים ותלויים זה בזה. לכן המשמעות היא שאם אנו רוצים לשנות דבר אחד, אנו חייבים לשנות את כולם, בגלל התלות ההדדית והכללית בינינו, ובינינו לבין המערכת כולה. החיים במערכת מקושרת ומחוברת משמעותם שלא סתם שאחד בתוך השני, אלא כל אחד עבור כל הגוף, וכל הגוף עבור כל אחד. כך אנו היום מגלים את האנושות, וצריך לספק לכך גם הסבר כלכלי. אין צורך להרחיב בהסבר על המצב הקיים, בעולם המודרני, למשל על איך בגלל שיש חלוקת עבודה, במסגרתה סין, הודו ומדינות מתפתחות נוספות באסיה מייצרות עבור כל העולם את מרבית המוצרים, ושזו אחת הסיבות לכך שהגענו למשבר תעסוקתי באירופה, הסובלת מרמת שיא של אבטלה.

ההסבר עצמו פחות חשוב, אלא עלינו להתמקד בפתרון, כלומר להסביר מה צריך להיות, איך ייראה המצב העתידי, במסגרת החיים בחברה מחוברת ומקושרת, הנגזרים מתמונת הטבע שאנו מגלים, מה עלינו לעשות, איך זה צריך להסתדר. אלה הנושאים של השיעורים הראשונים.

 

מה השתבש? אנחנו

הנושא השלישי, אחרי הדיון מהי כלכלה ועל התלות ההדדית בינינו, הוא מהי הסיבה שאנו לא מסוגלים לחיות כך, בקשרים טובים כאלה בינינו, בהרמוניה, שתאפשר לנו להגיע לאותו מצב עתידי יפה. כי גם אנשים מן השורה, גם מעמד הביניים וגם האליטות, הם אינדיבידואליסטים, הם אינם מסוגלים לחשוב בהיקף כזה הנדרש להבנת המשמעויות של קיום במערכת מקושרת, בחברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת. מלכתחילה האדם הוא אגואיסט, והוא לא רואה יותר מקצה האף שלו, מהכיס שלו, מהבית שלו, אולי מהשכונה שלו, מקסימום מהמדינה, למרות שלמרביתנו אכפת רק מעצמנו ומהמדינה. רופאים שיוצאים למאבק מקצועי ומזניחים את החולים, בעוד שלאחרים לא אכפת. זו רק דוגמה, אין כאן טובים ורעים, זה הטבע של כולנו, כל אחד מוכן לצאת למאבק על זכויותיו שלו ולא אכפת לו מאחרים. אנו לא מרגישים יותר מאשר את עצמנו. את כל היתר, את החיבור, את ההדדיות הזו בינינו, את ההשפעה ההדדית שבינינו, אנו לא מרגישים. אבל אנו מתקדמים לקראת מערכת שתהיה יותר ויותר קשורה, גלובלית. קישוריות זה לא להיות מוגבל בפנים, בתוך אזור קטן, אלא סביב העולם, ואז אנו תלויים זה בזה. לדוגמה, הסיוע הכלכלי שישראל מקבלת מדי שנה מהאמריקאים, יכול היה להיות גדול משמעותית, לולא המשבר הכלכלי שפוגע במשק האמריקאי. גם לו רצו, האמריקאים לא יכולים להגדיל את הסיוע הכלכלי. כולם תלויים בכולם. לכן האתגר שבפנינו הוא איך אנו הופכים את האדם ואת החברה, את האדם, המשפחה, החברה, המדינה והמדינות כולן, את כל הציביליזציה שלנו, להתקשרות הרמונית, כוללת והדדית בינינו.

 

הצורך בשינוי האדם

יש צורך בהסבר על טבע האדם, בהרחבה, גם היסטורית, איך התפתחנו על ידי האגו במשך אלפי שנים, ומכיוון שאנו נכנסים לתבנית החדשה. עד לאחרונה, הטבע דווקא דחף אותנו כל הזמן להתפתח, באמצעות הגדלת האגו שלנו. לפתע, הטבע מתחיל לסגור את הקשר האגואיסטי בינינו, בעוד שהכלכלה מבוססת כולה על האגו האנושי, על השאיפה האינדיבידואלית לרווח. הטבע סוגר את כל בני האדם, לא בצורה אגואיסטית, אלא בצורה הדדית, כוללת ומחוברת, ולכן אנו לא יודעים מה לעשות. כי בנסיבות החדשות אנו צריכים ללמוד את המערכת החדשה, לבנות כלכלה חדשה, ואותה אין באפשרותנו לבנות, כי אין לנו מבט חדש. השלב הבא בהסבר הוא הצורך בשינוי האדם. איך אנו משנים את האדם? אנו יכולים לשנות את האדם אך ורק באמצעות הסביבה. איך מוצאים סביבה כזו שהיא כבר מקושרת הדדית? אין דבר כזה. אם הייתה סביבה כזו, היא הייתה בנויה מבני אדם שמקיימים ביניהם את חוקי הערבות וחיים לפי הכלל ואהבת לרעך כמוך.

אנו צריכים להתחיל לארגן קורסים וסדנאות, ומתוך החינוך, האדם, באמצעות הסביבה יוצא מהעבודה בקבוצות קטנות, בסדנאות והסמינרים, כאדם חדש, עם השכלה "אינטגרלית", ומתחיל להבין שהוא תלוי באחרים, שאחרים תלויים בו, ושרק בצורה הדדית הוא יכול לפתור כל בעיה ובעיה בחייו. עד כדי כך, שגם אם יש לו בעיה קטנה מאוד, הוא יודע שכדי לפתור אותה, הוא ימצא תשובה רק בתוך החיבור עם האחרים, שכולנו נגיע לפתרון. אלא שבמסגרת הכלכלה, צריך לצבוע את כל השינויים האלה, הבעיות והפתרונות באור הכלכלה, כלומר תמיד לציין כמה אנו יכולים להרוויח וכמה כולנו מפסידים כיום. כך נוכל להשפיע על המוטיבציה של האדם לקבל עליו את השפעת הסביבה ולהשתנות, דרך הכיס. צריך לייצר עבור האנושות דו"ח רווח והפסד כזה.

ברור כי הפתרון לכל הבעיות מצריך את שינוי האדם. אבל לא כדאי להשתמש בביטוי הזה, שינוי האדם, כי אף אחד לא אוהב את זה. גם את המונח "חינוך" אנשים לא אוהבים, הוא נשמע להם מתנשא, מלמעלה ומעורר אנטגוניזם. לכן, במקום לכנות את התהליכים ההכרחיים בשם שינוי או חינוך האדם, עדיף להתייחס לצורך להתאים את עצמנו לעולם החדש, לסביבה החדשה. תפקיד הכלכלנים, בכל התהליך הזה הוא להסביר לאדם מדוע זהו צורך כלכלי מובהק.

 

מתחברים ומרוויחים

הנושא הבא בהסבר מבוסס על הכדאיות הכלכלית של הקשר הנכון בין בני האדם, של החיבור המתבקש מהתלות ההדדית בינינו בעולם הגלובלי והמקושר. יש לפתח הסבר לפיו אם רוצים להרוויח, בכל תחומי החיים, צריכים תחילה לעבור את החינוך. הוא יקדם את האדם לבריאות, לחיי משפחה טובים, ליחסי עבודה טובים עם המעסיקים ובין העובדים, לקשר בריא ומאושר בינינו, במשפחה, בקהילה, בעיר ובמדינה, בכל הרמות. בסופו של דבר זו הכלכלה. צריך לפנות אל האדם ולהדגים לו כמה הוא ירוויח אם הוא יסדר את כל מה שיש לו, בהתאם לעקרונות החינוך לחיבור, כדי להתאים את מערכות החיים שלנו לתלות ההדדית החזקה בינינו. המסר צריך להיות שאם נסדר את החיים שלנו לפי היחס החדש בינינו, בצורה חיובית, בשמחה, אז כל מערכות היחסים שלנו, עם בן או בת הזוג, עם הילדים, עם הקולגות בעבודה, עם השכנים ובכל תחום ואינטראקציה חברתית שאנו מקיימים, גם האדם וגם כולנו יחד נרוויח כתוצאה משינוי היחסים בינינו. בנוסף, הנזקים הכלכליים האדירים שהקשרים המקולקלים הנוכחיים בינינו גורמים, ייעלמו ונחוש הקלה כלכלית משמעותית מאוד. הפוטנציאל הכלכלי שביחסים הרמוניים בינינו הוא אדיר, ועל הכלכלנים לחשב ולהדגים אותו, כדי שכולם יכירו בכך.

התפקיד של הכלכלנים בקורס הוא להראות איך אנו בונים חברה מקושרת והרמונית באמצעות הקשר בינינו, שעליו אנו לומדים מהכלכלה, ואיך בני אדם מרוויחים מהקשר החדש הזה, בכל תחומי החיים. כך הכלכלה משלימה את כל יתר הגישות החוקרות את ההתנהגות האנושית, כמו הסוציולוגיה או מערכת החינוך. על הכלכלנים החדשים להסביר איזה הפסד אדיר נגרם לכולנו כתוצאה מהליקויים החמורים במערכת החינוך, כי אם החינוך לא מגיע בצורה נכונה לילד, זה מוביל לבעיות בבית הספר, ואחר כך לעבריינות ולבעיות בהשתלבות בצבא, בחברה. וכך האדם עלול למשוך את הבעיות האלה לאורך כל מסלול חייו. כלומר, למרות שלכאורה נראה שהילד איכשהו מתחנך בבית הספר, פחות או יותר, ההשפעות השליליות של הבעיות בשיטת החינוך הנוכחית מורגשות מאוד והן ארוכות טווח. בשיטה דומה, ניתן לחשב את הנזקים שנגרמים למערכת הכלכלית ולכל אחד מאיתנו כתוצאה מיחסי עבודה לקויים, או מהתפוררות מוסד הנישואים וכמובן מהמשבר האקולוגי שלאדם יש בו תפקיד מרכזי. בסופו של דבר, הכלכלנים צריכים לכמת את הכול לכסף.

לדוגמא, נניח שהאדם לא יזרוק את העודפים שלו, הרי למי אין ארונות שלמים שמכילים דברים מיותרים. האדם המודרני במדינות המערב זורק חצי מהאוכל שלו, רואים את זה לפי פחי הזבל, יש הרבה אריזות מזון שאפילו לא פותחים אותן, ממש כך. גם מרכזי המזון, המרכולים, אולמות אירועים, מסעדות ויצרני מזון זורקים כמעט חצי מהמזון ומחומרי הגלם, למרות שהם ראויים למאכל ולשימוש. אם היינו מספקים את המוצרים האלה לאנשים שאין להם כוח קנייה, היינו יכולים להפחית משמעותית את חוסר הביטחון התזונתי של כמעט רבע מהאוכלוסייה, את הרעב, העוני, המצוקה החברתית, והעבריינות. גם את זה אפשר לספור, לכמת ולהציג למשתתפים, כדי להוכיח שכדאי לנו להרגיש את עצמנו בצורה מקושרת ומחוברת.

בשלב הנוכחי של ההסבר הכלכלי לציבור הרחב, הדגש צריך להיות על המסר שאם מתחברים, מרוויחים. זהו המסר העיקרי, רק תלוי באיזה קנה מידה. דווקא הכלכלה חייבת לדבר כאן בצורה נחרצת ורצינית ביותר, כי דרך הכיס הכול מובן, הסבר שמגובה במספרים הוא האפקטיבי ביותר. אם ניקח את סך התופעות השליליות עבורנו, בתחומי הכלכלה, הבריאות, העלייה בשיעורי הדיכאון והיעדר מוטיבציה של עובדים ובתחומים רבים נוספים, ונכיר, נבין מה גורם לנו חוסר התאמה למערכת הגלובלית של הטבע, שמתקרב אלינו כיום יותר ויותר, התוצאה תהיה שנבין שנגרם לנו הפסד אחד גדול, מדובר על חישוב פשוט. נראה שמכל יופיים הפוטנציאלי של החיים, מכל החיים המאושרים שיכולים להיות לנו, אנו לא מקבלים אפילו עשירית ממה שאנו יכולים לקבל. כל היתר, כל אותם 90 אחוז מהמאמצים שלנו נעלמים, רק מפני שאנו לא מחוברים נכון. תארו לעצמכם כמה היינו יכולים להרוויח יחד, בכל התחומים.

 

לקראת כלכלה מאוזנת ושוויונית - הגמילה מתרבות הצריכה

האדם צריך גם להבין את הנזקים שתרבות הצריכה גורמת לו ולחברה כולה ולהפנים שהשינוי לקראת חברה מחוברת, מאוזנת והרמונית, כולל גם גמילה מתרבות הצריכה. כרגע, זה נשמע לנו בלתי ריאלי וגם קשה מאוד ליישום, כיוון שהסביבה מחנכת אותנו מגיל צעיר לצרוך, לקנות ולבזבז. תעשייה אדירה של פרסום מייצרת אצלנו רצונות לחפצים, שירותים וסמלי סטאטוס שאין לנו צורך אמיתי בהם, עד כדי כך שהכלכלה כולה מבוססת על התרומה של הצרכן הפרטי, של הצריכה הפרטית, למשק ולכלכלה הבינלאומית. בעולם המערבי המפותח, המנוע של הכלכלה היא הצריכה הפרטית, ששיעורה מגיע עד ל-70% מסך התוצר הלאומי הגולמי.

אבל הגמילה מתרבות הצריכה תהיה טבעית וקלה מאוד עבורנו, במסגרת תהליך החינוך, כיוון שהיא נובעת מהקישוריות של החברה. אם אדם דואג שהחברה תהיה מחוברת והרמונית, המשמעות היא שהוא צריך לדאוג שכולם יקבלו את מה שנחוץ להם למחייתם בשווה, שתהיה אספקה לכולם, על בסיס הקצאה שווה, פחות או יותר, המותאמת לצרכים ולנסיבות הייחודיות של כל אדם ומשפחתו. מצב כזה אפשרי רק בתנאי שהאדם צורך את מה שהוא צריך באמת, לא יותר מזה, אך גם לא פחות. אם אדם לוקח יותר, המשמעות היא שמישהו צריך לייצר יותר, והתוצאה המצרפית היא שאנו גונבים מהטבע. חברה מקושרת היא חברה אופטימלית, בה כל אחד מקבל את מה שמגיע לו, את מה שנחוץ לו כדי להתקיים ברמת חיים נוחה, יפה, בטוחה ונכונה. אין כאן עניין של סיגופים או מגבלות על כל מה שנחוץ לכל אחד מאיתנו לכדי להגיע ולחיות ברמת חיים כזו, אבל לא ברמה גבוהה ממנה, מוגזמת. כי צריכה מוגזמת וחיים ברמת חיים גבוהה יותר מנורמלית, מאוזנת, שפויה, היא כבר לא מאוזנת, לא הדדית. לכן במסגרת החינוך המתבסס על עקרונות חכמת הקבלה, אנו משתדלים להסביר למשתתפים את מהות החברה החדשה.

ההסבר הזה אינו מנוגד לרצון הטבעי של האדם, כי במצב כזה, האדם יודע שכולם מקבלים אספקה שלמה, מלאה, שהם לא חיים במחסור. מצד שני, הם לא צריכים עודפים מיותרים שאחר כך נזרקים, אלא חיים פחות או יותר בצורה נורמלית. אין בכוונתנו להגביל את האדם, זה לא שממחר הוא אמור לקנות חצי ממה שהתרגל לקנות. אף אחד לא מחייב את האדם, אלא הוא בעצמו מתוך החינוך שהוא עובר, משתנה והופך להיות לצרכן שקול, מודע לנזקיה של תרבות הצריכה ולצורך להגיע בינינו לרמת חיים פחות או יותר אחידה, שווה, אבל בו זמנית מספקת, נוחה ונורמלית. כך האדם מתחיל לחשוב על המצב האופטימלי שלו, על ההתקשרות שלו לאחרים, הוא הופך למודע לכך שטוב יותר אם ישתמש בדיוק במה שהוא צריך ולא יותר מכך. הוא יגיע להתפתחות כזו שאם ישתמש ביותר, זה כבר יהיה יורגש אצלו כאילו לקח את העודף הזה ממישהו, והתחושה הזו איננה קשורה לכך שהוא קנה את הכול בכספו שלו, אלא הוא ירגיש שזה לא נכון, לא טבעי, כי בשימוש היתר, בצריכת היתר הוא בעצם גונב מהטבע ומהחברה הכללית. כך, באמצעות יחס כזה, אנו צריכים להגיע למצב שנייצר רק את מה שנחוץ לנו לחיים מאושרים. העיקר זה האושר הפנימי, ואם בשביל להגיע אליו אנו צריכים להגדיל מאפיינים מסוימים בחברה ובכלכלה שלנו, ולהקטין תכונות ומאפיינים התנהגותיים וצרכניים אחרים שלנו, אז נעשה את זה.

 

איך מגיעים להסכמה שהשוויון הוא כורח המציאות?

המדד שלנו הוא הרגשת האושר בחיים משותפים כאלה. לא מדובר על קומונה שיתופית, אף אחד לא יהיה שותף של האדם בדירה שלו, בעבודה, או בחשבון הבנק שלו. השותפות מתבטאת בהרגשה כללית, בביטחון שכל אחד דואג לאחרים, בזה שבטוח שיש להם וגם לו את כל מה שצריך כדי לספק לכולם רמת חיים נוחה, נורמלית. כדי להגיע לכך, כל אחד לא מקטין את עצמו אבל מסתפק במה שנחוץ לו, מתוך בחירה, כתוצאה מתהליך החינוך ומהשפעת הסביבה. חלק גדול מהשינויים לא יתבטאו במעשים, אלא בעיקר במחשבה. אם האדם מרגיש שהוא חי עם כולם במערכת אחת, הוא כבר מתחיל להתנהג נכון.

הרתיעה הגדולה של אנשים מהצורך להגיע לשוויון כלכלי וחברתי, לסגור את הפערים האדירים שהשיטה הכלכלית הנוכחית יצרה, היא מובנת. אלה שיש להם, הנמצאים בקצה העליון של הפירמידה הכלכלית חוששים להפסיד את רכושם ומעמדם, חוששים שהקטנת הפערים תבוא על חשבונם. גם בני מעמד הביניים, שהולך ונשחק, לא מוכנים לדבר על שוויון, כי השאיפה שלהם היא להתקדם, להרוויח יותר ולהצטרף לשכבות החזקות. גם האינטרסים של האליטות ברורים לחלוטין. מכאן, ההתנגדות הרבה שיש, כמעט מקיר לקיר, לשוויון כערך מרכזי בכלכלה ובחברה החדשות.

אלא שזה כורח המציאות, גם אם נעזוב לרגע בצד את ההיבט המוסרי, זה שנגזר במדויק מדפוס היחסים הנכונים בינינו במערכת שבה כולנו קשורים ותלויים זה בזה בקשר הדוק שלא ניתן לבטלו. אנו צריכים להראות לכולם שאנו מתקרבים למצב, בצורה מוחשית יותר בארצות המפותחות, אירופה, אמריקה, שבו קודם כל כולם רוצים ביטחון. כולם מפחדים מהמשבר, הפערים הכלכליים מגיעים לרמה כזו שהם מסכנים את הכלכלה, את יציבות המשטר, את יציבות החברה כולה. זה קורה בכל מדינה ומדינה, הן במערב ובטח במדינות המתפתחות ובעולם השלישי. בעצם, אנו מכינים לעצמנו פצצה שיכולה לפוצץ את העולם כולו. לא לחינם הוכרז אי השוויון כסכנה המוחשית ביותר לכלכלה העולמית בוועידת דאבוס הבינלאומית בראשית 2014 והיא מדאיגה כלכלנים בכירים, מנהיגים ואת קרן המטבע הבינלאומית שמרבה לחקור את התופעה ומבהירה במחקריה שהקטנת אי השוויון תשרת את הכלכלה, את הצמיחה ותייצב את שוקי ההון ואת המערכת הפוליטית והבינלאומית.

מבחינה כלכלית של משאבים, היצע וביקוש, אין שום בעיה להביא את כולם לרמת חיים שמספקת אותם, לתת לכל אדם את מה שהוא צריך כדי להתקיים בצורה נוחה ולא מתוך מצוקה. ניתן בקלות, לחסל את הרעב, את חוסר הביטחון התזונתי ואת העוני המוחלט, לא את זה שנמדד באופן יחסי-סטטיסטי, אלא את העוני שפירושו שאין לאדם קורת ראש ומזון כדי לקיים את עצמו ואת משפחתו. הדרך לצדק חלוקתי אינה סבוכה מבחינה כלכלית גרידא. מספיק שנאסוף ונחלק מחדש את כל העודפים, במזון, בביגוד, במוצרים בסיסיים שהעולם המערבי זורק. בנוסף, השיטה הכלכלית הנוכחית היא בלתי יעילה בצורה קיצונית. סכומי עתק מבוזבזים בשל חוסר יעילות של המגזר הציבורי, ובשל קשרי הון שלטון וקבוצות אינטרסים מקושרות שדואגות להטבות מפליגות לעצמן על חשבון האינטרס הציבורי וכולי. אם ניישם את העקרונות שנרכוש מהחינוך, מהפנמת הקשר ההדדי והבלתי ניתן להתרה בינינו, יהיה לנו ברור שיש בישראל, כמו בכל העולם, די והותר כדי לספק את צורכי הקיום הבסיסיים של העולם כולו, בטח ובטח אם נרתום את החידושים הטכנולוגיים הרבים לטובת הכלל ואם החברה תציב כיעד מרכזי את חיסול העוני וסגירת הפערים הכלכליים. כלומר משאבים יש ואת המוטיבציה אנו נרכוש באמצעות תהליך החינוך.

הקטנה דרמטית כזו של מימדי העוני ואי השוויון לא תחייב אותנו לעבוד יותר, כי אין צורך להגדיל את העוגה הכלכלית כולה, אלא רק לחלק אותה בצורה צודקת ושוויונית יותר. המרוץ האובססיבי אחרי צמיחה כלכלית, מעבר לקצב הגידול הטבעי של האוכלוסייה, הוא מיותר ומסב לחברה האנושית נזק כלכלי וחברתי בל ישוער, לרבות הגדלה דרמטית באי השוויון, על רקע חוסר היכולת המוכח להגיע לצמיחה מכלילה, שפירותיה מחלחלים מהאליטות ובעלי ההון אל כיסו של כל אחד מאיתנו. אבל לא מדובר על גזירה משמיים, אלא על דיסציפלינה כלכלית שלטת, שנלמדת באוניברסיטאות ושמוטבעת בכל אחד מאיתנו באמצעים מגוונים ומתוחכמים, החל מילדות ובמשך כל חיינו. זניחת תרבות הצריכה והמרוץ אחרי צמיחה כלכלית גבוהה ככל האפשר תניב תוצאות חיוביות רבות, בכל הרמות. בין השאר אחת התוצאות תהיה שנעבוד הרבה פחות, ויהיה שקט וביטחון לכולם.

לכל הארצות המפותחות צריך להיות עניין רב בהגעה למצב כזה, כי בכך הם יבטיחו את מעמדם, את חוסן הכלכלה שלהם, יקטינו את חוסר השקט של השכבות החלשות וגם יחזקו את הכלכלה, שנפגעת קשות מהרמה המסוכנת של אי השוויון הכלכלי. אין כאן עניין להדגיש עקרונות של שוויון וחלוקה צודקת, כי זהו תוצר לוואי ברור והכרחי מהפנמת הערך של מערכת מתוקנת ומקושרת, שמתקיימת בה שיטה כלכלית המתאימה לעקרונותיה. העיקרון הבסיסי הוא לא שוויון או חלוקה צודקת, כי זה כביכול מגיע בצורה כפויה או מלאכותית, אלא ההסכמה הרחבה שצריך לתת לגוף את מה שהוא צריך, לא פחות אבל גם לא יותר. לדוגמה, אם הוא צריך חמש חולצות, שיהיו חמש חולצות. זהו מסר שלאדם יותר קל לקבל, במסגרת הקורס. כי על רקע העלייה באירועי הטרור הבינלאומי ומהומות חברתיות אלימות ברחבי העולם, האדם מתחיל להבין שאם לא נספק לבני האדם את הנחוץ להם לצורך קיום נורמלי, מכובד, התוצאה תהיה בסופו של דבר התפרצויות של אלימות וטרור, ברחבי העולם. אין לנו ברירה, את זה צריך להסביר לאדם. כדי שהוא ירגיש בטוח, הוא צריך להיות חלק מחברה שתספק לכל אדם את הדברים ההכרחיים לקיומם, תמורת השתתפות שלהם בחינוך על פי חכמת החיבור. המשוואה ברורה, החברה תספק לכל אחד את האספקה החיונית עבורו, בתנאי שהוא ילמד וישתתף בתוכנית החינוך. המקור הכלכלי של כל מה שנספק לתלמידים הוא העודפים שכולנו צברנו ועודנו צוברים ללא צורך, בשיטה הכלכלית הנוכחית, האגואיסטית. לכן אף אחד לא יינזק מהסיוע לתלמידים, זה לא יבוא על חשבונו של אף אחד. אבל כאמור, החברה תעביר את המצרכים והשירותים הבסיסיים לאדם, רק בתנאי שהוא מתארגן ומוכן להיות חלק מהמסגרת החברתית החינוכית, כי באמצעותה אנו מנטרלים אותו מכל רע.

 

הסברה כלכלית חיובית

במסגרת הפרק הכלכלי בקורס, יש בהחלט התייחסות לצורך לשנות את האדם, כתנאי בסיסי לחיים בחברה מקושרת, מתוקנת ומאוזנת. שינוי האדם מתבצע על ידי החברה. התוצאה החשובה ביותר של ההשתתפות שלנו בסדנאות, בפעילויות המשותפות על בסיס עקרונות הסדנה, היא שאנו משתנים. כמו במשחק, אנו בונים מערכת הרמונית ומקושרת מלאכותית בינינו, ורוצים ללמוד ממנה. מה זה נקרא שכל אחד מאיתנו משתתף במערכת כזו? איך הוא צריך להיות? זהו ה"חינוך האינטגרלי", המערכת עצמה מחנכת אותנו, ואנחנו בונים אותה בינינו. זהו שינוי הטבע האנושי, אנחנו צריכים להוסיף לאדם את הרגשת העולם המודרני, המקושר. המערכת הזו שאנו בונים בינינו, היא המערכת הרוחנית, לפי הכללים הנהוגים בקבוצה. בעצם, שינוי טבע האדם ושינוי היחסים בינינו זה אותו הדבר, כי האחד בלתי אפשרי בלי השני, האחד מאפשר את השני.

לכן, בפנייה שלנו לאדם, צריך להגיד לו את מה שנוח לו לשמוע, בעיקר בגלל שהוא ישתנה לא מההרצאות ומההשכלה אודות העולם הגלובלי והמקושר, אלא דווקא מהאינטראקציה החברתית, ממאמצים להתחבר ולהרגיש את הזולת, מההפעלות, הסדנאות וקבוצות הדיון, שההשתתפות שלו בהן, על בסיס חוקי הסדנה, כלומר על השוויון בין המשתתפים, ההקשבה, ההזדהות והיעדר הביקורת, היא שחשובה, הרבה יותר מההרצאות ומהחומר העיוני. זו הסיבה שאין גם צורך לעסוק בהכרת הרע מצד האדם, אלא דווקא להתמקד בהכרת העולם החדש. אין סיבה לדבר על הרע בכלל, על הרע שיש באדם ועל השינוי שהוא מחויב לעבור. הגישה צריכה להיות חיובית, לדבר ולעסוק בטוב. אנו מלמדים את האדם איך להצליח בחיים החדשים, בעולם החדש. את זה הוא ירצה לשמוע וזה מה שתפקידנו להסביר לו, איך להצליח בעולם החדש. לכן, בסופו של דבר, ההשתתפות בתוכנית החינוך היא מחויבת המציאות. לפי ההתפתחויות בעולם והאיומים הרבים על הכלכלה, החברה והמערכת הבינלאומית כולה, ברור לנו שנצטרך להגיע לחינוך המבוסס על עקרונות חכמת הקבלה, כלומר להבנת העולם החדש. הבעיה היא שנגיע לפתרון דרך צרות, משברים וייסורים רבים, שיתגברו יותר ויותר, המגמה היא ברורה. אסור להסבר הזה להישמע כמו איום או תחזית קודרת, אלא רק להיות חלק מלימוד מה עלול לקרות לנו, לכל אחד מאיתנו. עד מתי הבעיות יתגברו? עד שהאדם יתחיל לחשוב, להבין שהוא צריך להתחיל ללמוד, לדעת מה קורה בעולם, בחייו, ולמה.