תפקידה החדש של הכלכלה

מערך חינוך ההמונים, למבוגרים וצעירים כאחד, המבוסס על חכמת החיבור הוא המתאם בין האדם לבין חוקי העולם החדש, עולם שמחייב אותו להשתנות, להתפתח, ולהגיע לחיים טובים, מאוזנים ומאושרים. אחת התובנות הראשונות שהמשתתפים רוכשים במהלך התהליך הוא שאנו מחלקים את החיים שלנו בצורה מלאכותית לחיי משפחה, עבודה, חינוך ילדים, בריאות, כלכלה, אקולוגיה ולתחומים נוספים. בעצם מדובר על מכלול של דברים, התלויים זה בזה בכל אדם, בכל סביבה ובכל מדינה. מערך הקשרים ההדדיים הזה משתנה גם הוא עם הזמן והמקום, אבל בסך הכול אלה נקראים "חיים". החיים שלנו עוברים עכשיו ממגמה של התפתחות אגואיסטית פשוטה, ליניארית, לחוקיות מקושרת והדדית, כי רואים שהעולם נעשה עגול, מקושר ושאנו תלויים זה בזה, יחד עם הסביבה והאקולוגיה ומערכות רבות נוספות. לכן, ברור שאנו לא יכולים לראות ולבחון היבט אחד או חלק מהחיים שלנו, בניתוק מהחלקים האחרים, להיפך, הכול שייך למכלול אחד, וכלול עוד יותר, הרבה יותר ממה שהיה בעבר, הכול הפך למחובר ומקושר, חוץ מהאדם.

בעבר, האדם היה מסוגל להעריך את ההשלכות של כל צעד שלו, על חייו, למשל הוא ידע שאם יתגרש התוצאה תהיה שיהיה חייב לעבוד יותר כדי לפרנס שתי משפחות, או שאם ייוולדו לו ילדים נוספים הוא יצטרך לעבוד יותר, או שאם יתרחק מהסביבה וייצא מחוץ לעיר, הוא יצטרך לדאוג לכל השירותים שיחסרו לו בחיי הכפר, על אחת כמה וכמה אם הוא יתנתק מהחברה האנושית. אבל כיום, כל החשבונות האלה הם הרבה יותר מורכבים, בגלל שהמערכת הפכה לשלמות אחת שכל הפרטים שלה מחוברים וקשורים זה לזה.

לכן הכלכלה צריכה לשמש סוג של כיפה כללית, שתסביר לנו את הקשר ואת הכדאיות הכלכלית של התהליך, המעבר מהחיים כיום לעולם החדש, את הצעדים שנצטרך לעשות, באיזה סדר ובאיזה קצב. לכלכלה יש תפקיד מוביל בהסבר שלנו, כיוון שהיא צריכה לתת לנו חשבון מדויק על כל פרט ופרט, על השינויים הדרושים וסדרם, כדי להתאים את עצמנו לעולם החדש, לתנאים החדשים של המציאות.

אנו שקולים למי שיושבים ברכבת ונכנסים למקום חדש שבו פועלים חוקים חדשים, שונים מאלו המוכרים לנו. לפי החוקים החדשים, הכול קשור, הכול מורכב, סגור ומחובר, בעוד אנו בעצמנו לא כאלה. אנחנו נכנסים לעולם החדש עם הגוף והנפש, עם כל מה שיש לנו, לא מדובר על מזוודות שהאדם לוקח איתו ממקום למקום. מדובר על תהליך מורכב, במסגרתו האנושות לוקחת איתה את כל השירותים, הטכנולוגיה, התעשייה, מערכת הכלכלה, המשפחה, התרבות, החינוך וכל שאר מערכות החיים שפיתחנו. את כל אלו אנו לוקחים, כביכול, לחיים החדשים והשאלה היא איך אנו, כל האנושות, מגיעים ברכבת הזו לתחנה החדשה, שבה פועלים החוקים החדשים?

מדובר על שינוי מהותי, של מכלול שלם, וברור שיש לו השפעה על הכלכלה. הכלכלה לא נבנית בצורה שבה נבנתה בעבר, על בסיס הסכמי כדאיות בין פרטים אגואיסטיים וחיפוש אינדיבידואלי אחר רווח, הצלחה, עושר. השיטה הכלכלית הקודמת היא שהביאה אותנו למשבר הנוכחי. אבל בעולם החדש, המקושר, הכלכלה היא תוצאה מהחיבור בין בני האדם, ולכן היא צריכה לקבל מבנה זהה למבנה החברתי. היא צריכה לספק לנו תשובות, במיוחד בשלבי המעבר מהמצב הישן למצב החדש. מה אנו צריכים לעשות קודם? עד כמה אנו מוכנים לזה? מה תהיה ההשקעה הנדרשת בכל שינוי? ומה התמורה שנקבל מבחינה כמותית ואיכותית, מכל צעד שלנו, בתהליך ההתאמה של האדם, של החברה, לחוקי המערכת העגולה, הכללית והמקושרת?

 

הכלכלה אמורה לשרת אותנו ולא להיפך

לכן, אחרי שמלמדים את האדם מהי כלכלה, על התלות ההדדית בינינו, על הסיבות למשבר, על הצורך לשנות את עצמנו וכיצד, האדם אמור להגיע למסקנה שהוא צריך להשתנות ולהיות מחובר, להרגיש את הזולת ולנהוג בעצמו וכלפי האחרים לפי המתחייב מחוקי העולם הגלובלי והמקושר, מחיים בחברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת. זה השלב בו עלינו ללמד אותו מהו העולם החדש, החברה החדשה. עליו להיות מוכן לחיים החדשים, מעוניין לקיים אותם. זהו השלב בו הכלכלה צריכה לספק לנו את החשבון, כמה אנו צריכים לעבוד, מהם הדברים והמקצועות ההכרחיים שבהם עלינו לעבוד. אילו מפעלים ומשרדים צריכים לסגור משום שאין בהם שום צורך בחיים החדשים, כי אנו נכנסים לתחנה חדשה, לעולם חדש, שבו הם לא קיימים, כי אין בהם שום צורך. הכלכלה הנוכחית, האגואיסטית, התנפחה למימדים עצומים, בתעשייה, בשירותים, בפרסום, כדי לעודד את האדם לצרוך, לייצר בו רצונות חדשים, מלאכותיים באמצעות השפעת הסביבה והפרסומות ולגרום לו לחיות חיים של צרכן כפייתי. כך גדלו דורות על גבי דורות, עד כדי כך שאנו לא מודעים לשעבוד הזה, שהגענו למצב בו אנו משרתים את השיטה הכלכלית, במקום שהיא תשרת אותנו. תרבות הצריכה הפכה לנדבך המרכזי של המרוץ אחר הצמיחה הכלכלית, היעד מספר אחד במעלה של הכלכלה והחברה המודרניים, למרות שבגלל הטבע האגואיסטי שלנו, פירות הצמיחה חדלו לחלחל למטה, לכיסו של כל אחד מאיתנו, אלא נותרו בידיו של מיעוט שהלך והתעשר, על חשבון כל השאר. לכן, גם בשל המשבר הכלכלי העולמי וגם בגלל שהאגו של האדם מתפתח ומשתנה, ובעיקר בשל הכניסה שלנו לעולם העגול, המקושר, אנו צפויים לראות התכווצות משמעותית מאוד של המערכת הכלכלית והתעשייתית, כפי שהיא מוכרת לנו כיום. בזכות החידושים הטכנולוגיים די ב-10% מהאוכלוסייה, ככל הנראה אפילו פחות, כדי לספק לכולנו את צורכי הקיום הבסיסיים שלנו, לרבות מזון, פתרונות דיור, ושירותים חיוניים כמו בריאות, חינוך ולוגיסטיקה. רמת החיים בעולם המתוקן, בחברה מתוקנת המתקיימת לפי חוקי הדור האחרון תספק לכל בני האדם, בצורה שווה פחות או יותר, את כל צורכי הקיום שלו, ברמה נורמלית, בריאה, מאוזנת, לא פחות, אבל גם לא יותר, כיוון שההתפתחות הגשמית, החומרית שלנו תאבד את מעמדה המוביל הנוכחי, לטובת התפתחות אישית, פנימית, חברתית ומאושרת.

במסגרת ההתכווצות הרצויה הזו של התעשייה והשירותים, מקצועות רבים ייעלמו מן העולם, מקצועות שאין להם תרומה אמיתית לכלכלה החדשה, לאדם החדש. למשל, משרדים של עורכי דין או רואי חשבון, ענף הפיננסים שצמח למימדים מפלצתיים, כמובן שתעשיית הפרסום האדירה וכל הנגזרים שלה, לכל אלו אין מקום במסגרת הכלכלה שמתאימה לחוקי העולם החדש. לא רק מגזר השירותים יתכווץ משמעותית, אלא גם התעשייה. מפעלים רבים שיצרו מוצרים שאין הכרחיות בייצור שלהם, או שבעצם פעלו רק כדי לשרת את הרווח של הבעלים, תוך כדי הפעלת מניפולציות פרסומיות ושיווקיות עלינו הצרכנים, בלי שהיה לנו צורך טבעי במוצרים שלו, אלא רק צורך שבעל השליטה הוליד בנו בצורה מלאכותית, כדי למכור לנו כמה שיותר ולהתעשר. אבל עכשיו, במסגרת תהליך השינוי, הכניסה למערכת המקושרת והמחוברת החדשה, אנו צריכים לבדוק את הכלכלה החדשה בצורה אחרת לגמרי.

 

שלב המעבר - פונקציית המטרה הכלכלית החדשה

המשק צפוי להתקדם להילוך חדש, שישקף את השינויים המהותיים בכלכלה, בעקבות השינויים בקשר בינינו ובהתאמה ההדרגתית של החברה האנושית לחוקי המערכת העגולה והמקושרת שבה אנו חיים כיום. אדם שירכוש את הידיעות על כך, במסגרת קורס החינוך על פי חכמת החיבור, צריך להיות מוכן לעבוד שעות ספורות בלבד ביום, בעבודות שהן הכרחיות וחיוניות לחברה החדשה, ובתמורה לקבל מהחברה החדשה כיסוי לכל החיים של הצרכים ההכרחיים, הרציונלים שלו. המטרה של המשוואה הכלכלית החדשה הזו היא לאפשר לאדם להקדיש את כל הזמן הפנוי שלו להתקדמות לחיים רוחניים, בחיבור, ערבות הדדית ואהבת הזולת, כך שבסופו של דבר הוא ירגיש מילוי, אושר. כאמור, הרגשת האושר בחיים אומנם מותנית ברמת הכנסה מסוימת, בת השגה, שמאפשרת לאדם קיום חומרי רציונלי ונוח, אך אינה ממשיכה לעלות עם גידול נוסף בהכנסה. יש לאדם גבול בהכנסה, שמעליו האושר לא עולה בעוצמתו. האושר הוא פונקציה של קשרים עם בני האדם, בכל המעגלים הקרובים והרחוקים שלנו, של אינטראקציה חברתית חיובית ובריאה, של תמיכה חברתית וביטחון סוציאלי המבוסס על ערבות הדדית ואמנה חברתית רחבה.

נניח שאדם עובד במפעל שמייצר מוצרים לאנושות, לחברה החדשה אין בהם שום צורך. ברור שהמפעל צריך להיסגר בסופו של דבר ואנו צריכים לבחון את הנזק מסגירתו, כיוון שהדבר עלול ליצור נטל על הציבור. התופעה הזו צפויה להיות מאוד שכיחה, בגלל ההתכווצות הצפויה של התעשייה והמסחר שהתנפחו למימדים מלאכותיים ומזיקים בשיטה הכלכלית הנוכחית, בשירות תרבות הצריכה. עלינו להיערך לשינוי הזה, לחשוב מה עושים עם כל המשאבים והאנשים שייפלטו משוק העבודה, האם יש לנו מקומות חיוניים עבורם, במסגרת הכלכלה החדשה, שאליהם אנו יכולים להפנות את האנשים שייצאו משוק העבודה?

כדי שתהיה לכל אחד מאיתנו ולכולנו יחד כחברה, כלים מתאימים להתמודד עם הקשיים הצפויים בתקופת המעבר בין השיטה הכלכלית הנוכחית שקורסת ואינה מתאימה לחוקי העולם החדש, לבין חיים בהרמוניה ובתוך שיטה כלכלית שתשקף את הקשר והתלות ההדדית בינינו, אנו נדרשים ללמוד תחילה איך נראית חברה מקושרת, הרמונית ועגולה ואיך בני האדם חיים בצורה שמתאימה לחוקיה. בגלל המורכבות ואי הוודאות המאפיינים את תקופת המעבר, שגם בעל הסולם לא התייחס אליה בפירוט בכתבי הדור האחרון, עלינו לצייר לאדם את החיים המאושרים והבטוחים הצפויים לו ולחברה האנושית כולה בשלבים היותר מתקדמים של תהליך ההבראה, התיקון. יותר קל לנו לתאר את המצב המתקדם, המאוזן, ההרמוני, מאשר את שלב המעבר שאינו נהיר לנו דיו ושמלווה בחששות ובקשיי פרידה מהשיטה הכלכלית הנוכחית. דווקא הקפיצה הזו, מהשיטה הכלכלית הקיימת לתיאור השיטה החדשה, יתקבל באדם בברכה ובטבעיות, כי ההסבר ותהליך הלימוד מבוססים על חוקי הטבע, שמחייבים אותנו להתפתח ולהשתנות בכיוון זה. רק אחרי שהאדם מסוגל להתרשם מהכיוון, מהמטרה ומהחיים הנוחים ומלאי הסיפוק שצפויים לו, עלינו להסביר לו איך יתבצע המעבר למציאות כזו, ללמד אותו תהליכים כלליים למיניהם שנצטרך לעבור, כחברה, ללא קשר לנסיבות הספציפיות שלו. נניח שהאנשים, בהרגשה הפנימית שלהם מוכנים, אחרי הקורס הזה, לעבור לשלב ב', אז מהו שלב א' של המעבר לקראת החיים החדשים? איך אנו צריכים להתחיל לשנות את חינוך הילדים, את היחסים בינינו ואת אורח החיים המשותף שלנו, לרבות המערכת הכלכלית כולה? בהתאם לבירורים האלה, להערכה אודות תהליך המעבר עצמו, נוכל לבחון את המערכת הכלכלית הקיימת, התעשייה, המסחר ושאר המקצועות ומקומות העבודה, ולמיין למה יש זכות קיום במסגרת הכלכלה החדשה ולמה לא. כך בהדרגה נוכל לבחון יחד איך אנו צריכים להתחיל לשנות את כל המערכות שלנו, מערכת הבריאות, מערכת החינוך, המערכת הכלכלית, הקהילתית, מערכת שעות הפנאי שלנו ואת כל שאר מערכות החיים שבנינו.

 

לא אוטופיה, אלא מציאות חדשה הנגזרת מחוקי הטבע

ההסבר הזה, על שלב ב', על הכלכלה החדשה והקיום ההרמוני והמאושר עלול להיתפס אצל האדם כאוטופי או לא רציני. זו הסיבה שעלינו לבסס אותו על חוקי הטבע, על מגמות שכבר כיום ניתן לאתר, שמרמזות על הכיוון העתידי שלנו, ועל מחקרים רבים שתומכים בחכמת הקבלה ובחזון הכלכלי חברתי שלה. מחקרים אודות היתרונות הרבים שבחיבור, סינרגיה וערבות הדדית, בהשוואה לנזקים ולחולשות של השיטה הכלכלית הקיימת. בנוסף, זה לא שלאדם יש ברירה, כי אם אנו לא נשתנה ונשנה בהתאם את השיטה, אז התהליך הזה של הפרידה מהשיטה הנוכחית האגואיסטית והמעבר לשיטה הרמונית ואלטרואיסטית יקרה בכל מקרה, בצורה טבעית, עם או בלי השתתפות פעילה מצדנו. הטבע ינקה מאיתנו, בצורה מאוד אגרסיבית, את כל ה"ג'אנק", את כל העודפים שאנו מייצרים ללא שום צורך.

כדי להקל על האדם שנחשף לראשונה למסרים הכלכליים והחברתיים העיקריים של חכמת הקבלה את קבלתם, עלינו ליצור דוגמאות, מתחומי חיים שונים, ליתרונות הכלכליים הרבים של קשר נכון בינינו, לפוטנציאל הכלכלי האדיר הטמון באמנה חברתית כללית המבוססת על ערבות הדדית והרגשת הזולת. לדוגמה, נניח שלאדם יש בעיה בתחום שירותי הבריאות, זו בעיה מאוד רווחת, בכל העולם. הוא משלם לקופת חולים סכומים גבוהים מדי חודש, שהולכים ומתייקרים, ללא פיקוח משמעותי, מדי שנה. אבל מערכת הבריאות שהקמנו היא לא יעילה, ולעיתים קרובות מלעיטה אותנו בתרופות מיותרות, אפילו מזיקות ובבדיקות מיותרות שמחייבות ייצור של ציוד יקר שלא תורם לבריאות הציבור, אלא בעיקר למערכת עצמה ולאלו המתפרנסים ממנה. הגענו למצב שברור לנו שבנינו את המערכת הזו ושהיא אוכלת את עצמה. השאלה היא איך נבנה גוף של אנשים רציניים, שעברו הכשרה וחינוך המושתת על המשנה הכלכלית והחברתית של חכמת הקבלה, ושבמקביל הם מומחים בכל התחומים הרלוונטיים, לרבות בתעשייה הרפואית, בבתי החולים, במפעלים שמייצרים מכשירים רפואיים, בתעשיית התרופות ובפרמקולוגיה. הגוף הזה יהיה אחראי לסדר עבורנו את מערכת הבריאות, להבריא אותה ולהביא אותה למצב שהיא תיתן לנו שירות טוב, בריא, מתחשב ובמחיר שווה לכל נפש. אם אחרי שהגוף הזה יפעל, האדם יצטרך להשקיע במקום 500 שקלים לחודש, רק 50 שקלים לאדם, התוצאה החיובית הזו תהווה עבורנו דוגמה מספקת, כדי לשכנע כל אדם, ביתרונות ובתועלות הכלכליות והאיכותיות של השינוי שמגיע בעקבותיו של החינוך המבוסס על חכמת החיבור, כלי מרכזי בעיצוב החיים החדשים.

אין לצפות מההמונים, בוגרי הקורס, שישנו כך את המציאות. לכך עלינו להיעזר ולהשתמש במומחים, כל אחד בתחומו שלו, ולהפוך אותם לאנשים עם חזון מקושר, שלם ועגול. אז הם יוכלו לבדוק את כל המערכות הקיימות, להיכנס לעומק ולתכנן עד כמה ומה אפשר לקצץ ועל מה לוותר. לדוגמה, יש בעולם אלפי מפעלים שפועלים ומייצרים את אותם המוצרים, או התרופות, ואותו גוף של מומחים בתחומם, בעלי הכשרה וחזון המבוססים על חוקי הטבע ויסודות חכמת הקבלה, יחליט האם כדאי לנו לשמר את דפוס הפעולה הנוכחי, או לייצר אותם במספר מצומצם של מפעלים, בצורה יעילה יותר. מטרת כל השינויים היא להגיע למצב שבו הרפואה תשתנה ותפעל לטובת האדם והחברה האנושית, ותכסה את כל ההיבטים השונים בבריאותו של האדם.

 

שינוי כלכלי מתוך הסכמה חברתית וחינוך

אומנם מדובר על שינויים מהותיים בכל מערכות החיים, בהשוואה למצבנו הנוכחי, אבל התפקיד של האדם הבודד, בכל התהליך הזה, הוא יחסית פשוט, הוא רק צריך להיות מוכן לזה. מוכן משמעותו שאין לו התנגדות, אלא שהוא מבין ותומך בכל השינויים שהמערכת צריכה לעבור. ההסכמה שלו היא הדבר העיקרי, כשבמקביל עלינו להביא אותו לנכונות להשתתף בצורה פעילה, במידה שיהיה בכך צורך, בשינויים שהמערכת הכלכלית ושאר המערכות מחויבות לעבור. כי האדם אמור להבין שבסופו של דבר כל השינויים הם לטובתו.

בתחום הבריאות, שקרוב לכל אחד מאיתנו, די ברור שכולם יסכימו לשינויים, חוץ מאלה שמרוויחים מהמצב הנוכחי בעוד כל היתר סובלים. אבל עלינו לפעול באותו האופן ולבחון את כל המערכות שבנינו. כי כל מערכת כזו נבנתה מלכתחילה מתוך הצורך לשרת את החברה האנושית, את הסביבה, את המדינה והאדם. הבעיה היא שאחר כך, המערכת הזו גדלה עד כדי כך, שהיא סגרה את עצמה, החלה לשרת את עצמה, להגן ולפעול מתוך אינטרס צר שלה, וכתוצאה מכך השירות לציבור נפגע, מבלי שנוכל להתערב ולתקן את המצב. רק באמצעות החינוך לחיים בחברה מקושרת, באמצעות וועדות שמורכבות ממומחים מקצועיים שעברו תהליך חינוך ורכשו ממנו הרגשה, הסתכלות, גישה וחזון מקושרים, כלולים ומשולבים, יהיה עלינו לשנות את המערכות הקיימות. מדובר על שינויים גדולים מאוד, אך בשונה מהניסיונות הלא אפקטיביים לשנות את המערכות הקיימות באמצעות מאבקי כוחות, חקיקה וכוחנות, אנו מדברים על שינוי אפקטיבי ומהותי, אבל רק באמצעות החינוך. זה יקרה לא באמצעות מאבקים או פקודות, אלא מתוך הבנה משותפת שזוהי הדרך היחידה. כל אדם שיעבור את החינוך המבוסס על חכמת החיבור יבין שאין לנו ברירה. הוא יתמוך בגישה זו בצורה רצונית, לא רק בעל כורחו. לדוגמה, אם הוא מועסק במקום עבודה העומד בפני סגירה, אז הוא מבין שהחברה כולה מתקדמת לקראת החיים החדשים ושהוא יקבל פיצוי, שיהיה לו ממה לחיות, שתהיה לו אותה רמת חיים כמו כולם, עד שיסדרו לו, מבחינת הצורך של המערכת, עבודה אחרת, בהתאם ליכולות שלו, אם בכלל. אבל בגלל הגידול הדרמטי הצפוי באבטלה, בגלל ההתכווצות מחויבת המציאות של ענפי התעשייה והמסחר, שברובם מיותרים ומשרתים אינטרסים צרים של אלו המרוויחים מתרבות הצריכה, ייתכן בהחלט שלא תימצא לו עבודה חדשה ואז האדם יתעסק כל היום בחינוך של עצמו ושל האחרים. האנשים שיעסקו בחינוך על פי חכמת הקבלה, כמורים, מדריכים, מארגנים ומובילים, הם אלו שגם יצטרכו להקים מחדש את מערכות החיים שלנו, על פי העקרונות של המערכות הרוחניות, יחד עם מומחים מקצועיים בתחומים השונים. הם יפעלו יחד, המומחים והמחנכים, כדי להבריא את המערכות הקיימות ולהתאים אותם לחוקים החדשים בעולם המקושר והעגול, בו כולנו קשורים ותלויים זה בזה.

 

המומחים בשינוי

לא מדובר על שינוי כפוי שמונחת מלמעלה, אלא על השתתפות פעילה של בוגרי שיטת החינוך, שיהפכו לנדבך חשוב בבנייה מחדש של מערכות החיים, במידה שהאדם מתאים לזה, לפי המומחיות והנטייה שלו, כי ברור שלא כל אחד מתאים. לא מדובר על שינוי עממי מלמטה למעלה, וגם לא על שינוי כפוי מלמעלה למטה, אלו שתי הגדרות גסות שלא מתאימות למציאות החדשה. השינוי יגיע מהמומחים בחינוך המושתת על העקרונות של חכמת הקבלה, שהם קומץ לא גדול של אנשים, שיפעלו יחד עם המומחים בכל תחום ותחום, בתנאי שגם המומחים יעברו את קורס החינוך לחכמת החיבור. כך נוכל לבנות יחד מערכות חברתיות, כלכליות וגם את המגזר הציבורי וכל הגופים שמעניקים שירותים לאזרחים, לרבות גופים ממשלתיים שמשרתים את הציבור, כמו למשל מערכת מבקר המדינה. השילוב של מומחים בחכמת החיבור ובמערכות מקושרות עם מומחים מקצועיים ייצור הזדמנות לעסוק בשאלה, איך אנו מעבירים את מערכות החיים הקיימות במדינה ובהמשך גם בעולם, ממצבן הנוכחי, למצב החדש. מדובר על שינוי מלמעלה למטה, אלא שהוא יתבצע בהובלה של מומחים בשיטת החיבור ובחכמת הקבלה ולא של הממשלות והמערכת הפוליטית, שאינן מבינות במערכות מקושרות והרמוניות. הממשלות נמצאות כיום במצוקה, כיוון שהתנאים היום לא דומים לשום דבר שהם נתקלו בו בעבר. הן בעצמן מודות שלא ברור להן מה קורה בעולם. זוהי גם הסיבה שהמומחים המקצועיים בכל תחום, למשל בתחום הבריאות, או התברואה, או הרווחה, יצטרכו לעבור הכשרה מסוימת בחכמת החיבור, כדי שהם יסכימו, יבינו, וירגישו את המערכת ואת השינויים שעלינו לבצע כדי להתאים את עצמנו לחוקיה. כך נוכל לקבל את כל ההחלטות יחד, לשלב בין כל הגישות של המומחים המקצועיים ושל המומחים בחינוך לחיים בחברה מקושרת, הרמונית.

האדם, בין אם הוא מומחה מקצועי או לא, חייב לדעת שמלמדים אותו את חוקי הטבע החדשים שמתגלים עכשיו, מלמדים אותו בצורה מדעית, מעשית, פרקטית, ומראים לו דוגמאות למיניהן מהחיים והוכחות מהמדע, ממחקרים וממצאים של מדענים, סוציולוגים, פוליטיקאים, ופסיכולוגים. השינוי שעל האדם לעבור, בתפיסה ובהרגשה שלו, בהתאם למה שמתבקש מהקשר בינינו בעולם הגלובלי והמקושר, יתבצע במיוחד באמצעות הסדנאות. כי הגישה החינוכית החדשה מתחלקת להשכלה וחינוך. בפרק ההשכלה אנו נותנים לאדם את עקרונות המדע וחוקי המערכת המקושרת שבה הוא חי. בפרק החינוך אנו מאפשרים לו להשתתף, לטעום מחברה מחוברת השואפת לחיות בערבות הדדית והרמוניה. באמצעות הסדנאות, הישיבה בצוותא והדיון הפתוח, השוויון בין כל הדוברים והמאמץ להקשיב, להזדהות ולהרגיש את הזולת, בין אם זה מתבצע במפגשים של עשרה אנשים, או חוג יותר קטן ואינטימי, או יותר גדול, אנו מלמדים את האדם את החוקים החדשים, למשל בנושא המשפחה, במגע שלו עם הקרובים והרחוקים יותר. כך אנו נותנים לו טעימה מהמצב החדש, שתשאיר לו התרשמות חיובית ורצון להגיע ולתרום לבניית חברה עתידית כזו. במקביל, הוא מבין, שהטבע מחייב אותנו לזה, עד שהוא נעשה מוכן. בפרק ההשכלה בקורס, חייבים להתייחס גם אל הכישלונות של השיטה הנוכחית, בכל התחומים, לרבות כישלונה של הכלכלה, כי אנו צריכים להראות לאדם שאי אפשר להמשיך כך יותר. אבל הדגש במסרים שלנו הוא לא על הכישלון, אלא על כך שהטבע מחייב אותנו להשתנות ולהתאים את עצמנו למצב החדש, זה הנושא החשוב והעקרוני לנו ביותר. הטבע מחייב התאמה למצב החדש ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים לבנות את עצמנו בהתאמה לחוקי הטבע, אחרת אי ההתאמה אליו מהווה עבורנו איום קיומי.

 

דאגה לצורכי משקי הבית ולחברה כולה

מדובר על שינויים שאינם מנותקים מהסביבה הקרובה והמיידית של האדם ומשפחתו, להיפך. אדם צריך לדעת איך בונים כלכלת בית. כי בעולם החדש, במסגרת הכלכלה החדשה והחיים בחברה שמתקדמת לקראת תיקון הקשר בינינו, האדם יקבל מהחברה הקצאה חודשית של כל צורכי הקיום שלו ושל משפחתו, על בסיס מפתח הקצאה שווה בין כולם ובהתאם לנסיבות הספציפיות שלו, כמו מספר הנפשות, תחום העיסוק, היכולות האישיות והסביבה בה הוא פועל וחי. היישום של אותו שוויון יחסי-סגולי בין כולם יתבצע במרוכז. החברה תנפיק לאדם כרטיס מגנטי שישמש אותו לקניות במרכולים, או במחסנים מיוחדים לאספקה לוגיסטית שימוקמו בקרבה למקום מגוריו. לאחר שהוא יקבל מהמחסן או החנות את מה שהוא צריך, המוצרים שקיבל יירשמו וייגרעו מסך ההקצאה החודשית שקיבל. כך יוכל האדם לבדוק את מצבו, את היתרה והשימוש שעשה בהקצאה החודשית, באמצעות המחשב הביתי או המכשיר הנייד שלו, שיהיו מקושרים עם המחשב שבחנות. זו רק דוגמה, החידושים הטכנולוגיים יאפשרו הרבה צורות אלטרנטיביות של רישום ותקשורת, היום זו כבר לא בעיה. כך הוא יוכל להבין מה יש ברשותו ומה לא, מה נותר לו מסל הצריכה החודשי שהוקצה לו ומה לא. בצורה כזו אנו מלמדים אותו כלכלת בית. כלומר, אם ברצונו להחליף מוצר אחד שקיבל במוצר מקביל אחר, אז בבקשה, אבל בסך הכול הסל שלו הוא סל מוגדר היטב. מדובר על סל שיותאם לצרכים הספציפיים של כל אדם, בצורה מאוזנת, שפויה ורציונלית ולא על צנע או חיים בצמצום. ההבדל העקרוני לעומת המצב הנוכחי הוא שהיום אנו זורקים חצי מהאוכל שאנו רוכשים, בעוד חצי מהאנושות גוועת ברעב.

כתוצאה מהחינוך שלנו, נראה גם שלא נצטרך את המומחים לכלכלת בית, אלו המוכרים לנו כיום. כי אם אדם דואג לזולת, אז זה כבר מספיק לו, כדי לחסוך איפה שאפשר לחסוך. הוא לא צריך להפחית את הצריכה שלו לרמה נמוכה מזו שהוא צריך, אבל הוא יאמץ דפוסי התנהגות כלכליים וצרכניים המתחשבים במצבם של האחרים, כמו במשפחה. התנהגויות מסוימות נוכחיות שלו, המבוססות על חוסר אכפתיות, חוסר הרגשת הזולת וזלזול, ייעלמו לחלוטין. לדוגמה, כשאדם יוצא מחדר בביתו הוא מכבה את האור ובמקום אחר מחוץ לביתו הוא לא מכבה אותו, כי לא אכפת לו, הוא לא חושב על זה בכלל. או שאצלו בבית הוא מקפיד להשתמש רק במה שהוא צריך, להשאיר לשאר בני המשפחה ולשמור את מה שצריך בתנאי אחסון אופטימלים, במקרר, כדי שיוכל להשתמש בהם יותר זמן, ואילו בחוץ הוא מגזים, צורך וזורק, לא חושב על מי שתלוי גם הוא באותו מוצר או פריט. כל ההתנהגויות השליליות, האגואיסטיות האלה ייעלמו בהדרגה, בגלל שהאדם ירכוש דאגה לזולת והיא תנחה אותו, בכל צעד ושעל שהוא מבצע.

כל אדם יגיע לדאגה כזו, שצריכה להיות דאגה משפחתית לכולם, כולנו משפחה אחת. יחסים כאלו בינינו, המבוססים על דאגה, הרגשת הזולת ותחושה שכולנו משפחה אחת, יביאו אותנו באופן טבעי למצב בו לא נצטרך מומחים בכלכלת בית, כי החינוך לחיבור ולשיתוף יכסה את הכול. בעצם, גם המקצוע של מומחה לכלכלת בית, במתכונתו הנוכחית ייעלם, לא יהיה בו צורך, כי מומחי כלכלת הבית מלמדים את האדם איך לשרוד בכלכלה אגואיסטית, אכזרית ומניפולטיבית. אבל הכלכלה הזו סיימה את תפקידה ההיסטורי הטבעי, ואילו בכלכלה שתחליף אותה, הכלכלה המאוזנת, הרציונלית והאנושית, לא יהיה צורך בכל הכללים הנוכחיים של כלכלת הבית, כי היא תהיה כלכלה המבוססת על הרגשת הזולת, התחשבות, צדק חברתי ושוויון יחסי. אלא שבשלב המעבר, עד שנרכוש הרגשה של משפחה אחת, אנו מעמידים את כולם מול תנאים חדשים, ולכן צריכים באמצעות החינוך, להסביר להם כיצד ואיך השיטה החדשה עובדת. בנוסף, עלינו להקים ועדות שבראשם מומחים ומחנכים בחכמת החיבור, בשיתוף מומחים מקצועיים לפי תחומי התמחותם ולאחר שעברו הכשרה בכחמת החיבור, כדי שילמדו איך אנחנו מקיימים מערכת כלכלית וחברתית שמפצה את בני האדם, ושדואגת שיהיה להם כל מה שהם צריכים מדי יום ביומו. כלכלת הבית, היא הדבר החשוב ביותר לאדם, כיוון שהיא עוסקת בדברים שהכי קרובים אליו, הדברים הראשונים שהוא צריך. קורת גג, משפחה וכולי. לכן אנו עומדים על זה, מסבירים ומבטיחים להם, שהתוכנית החדשה, הכלכלה החדשה תהיה לטובתם בצורה מובהקת, ולטובת כולם. היא תאחד אותנו, והאיחוד החיובי הזה בינינו יזמין אלינו את התגובה החיובית מהטבע הכללי כולו, שדוחף אותנו להתחבר, כיוון שאנו חלקים במערכת אחת עגולה שבה אנו תלויים וקשורים זה בזה. כשנתחבר, כמו בני משפחה אחת, נרגיש מיד תגובה חיובית מצד הטבע, בכל מיני היבטים, לרבות בתחום האקולוגיה וההתאוששות של כדור הארץ מההתעללות שלנו, כיוון שכתוצאה מהחיבור אנו מתחילים להיות דומים לטבע, לשחות עם הזרם במקום נגדו. כך נגיע למצב שבו נרגיש הקלה משמעותית במשבר ובסבל, ונחליף אותם בחיים נוחים, מאוזנים ומאושרים.

אם נעשה חשבון, מהי העלות הכלכלית של אסונות הטבע ושינויי האקלים הקיצוניים, נגלה שהחגיגות וחוסר האחריות הכלכלית שלנו במקום אחד, עולים לנו אחר כך, דרך אסונות הטבע, פי כמה וכמה במקום אחר. אמנם הקשר הזה בין סיבה למסובב אינו תמיד ניכר לעין, אבל הוא ברור למי שרכש את הרגשת המערכת המחוברת והמקושרת. לכן, במצב כזה אף אחד לא היה הולך לחגוג בצורה כזו, בתנאי שהוא כבר בעל הרגשה רוחנית ותחושת אחריות כלפי הזולת, כלפי החברה כולה. צריך להביא לאדם את הידיעה על הצורה הכללית, הגלובלית, וההרגשה הזו, תחושת האחריות ושותפות הגורל כבר יעמידו אותו בגישה אחרת לחלוטין כלפי החיים בכלל וכלפי חברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת.

 

אבטלה טכנולוגית - לא קללה, אלא ברכה

כאמור, אחת מתוצאות הלוואי של ההתכווצות ההכרחית של התעשייה והמסחר ברחבי העולם, במסגרת הפרידה של האנושות מתרבות הצריכה ומהמרוץ אחרי צמיחה כלכלית, היא עלייה דרמטית בשיעור המובטלים, עד לרמות של 90% ומעלה. אחת הסיבות לגידול באבטלה היא הקִדמה הטכנולוגית, בתחום הרובוטיקה, הדפסות תלת מימד וננו-טכנולוגיה, שבאמצעותם יכולות מכונות להחליף אנשים במספר הולך וגדל של מקצועות ותחומים. המגמה הזו כבר החלה, במקצועות מסוימים הרובוט והמכונה מחליפים את האדם ומומחים רבים צופים שהיא עלולה להוות איום משמעותי על שוק העבודה, על המשק כולו ועל מקור הפרנסה של מספר הולך וגדל של משקי בית. כאמור, ההתפתחות של הרצון שלנו, התפתחות איכותית שגורמת לנו לחוסר סיפוק מהחיים החומריים ומההתמכרות שלנו לצריכה ולעבודה, צפויה להתבטא בירידה בביקושים למוצרים ולשירותים שאינם הכרחיים לקיומנו. התוצאה המצרפית של כל התהליכים האלו ושל תהליכים נוספים שעסקנו בהם בפרקים קודמים, היא גידול דרמטי באבטלה. על פי המשנה הכלכלית של חכמת הקבלה, לא רק שלא מדובר בתהליך מחויב המציאות שאין טעם להילחם בו או לנסות לעצור אותו, אלא הוא תהליך מבורך, שיקרב את האדם לחיים מאוזנים ורציונלים מבחינה חומרית, כשבמקביל מרבית זמנו יוקדש להתפתחות פנימית וחברתית, להתפתחות רוחנית. אולם בעיני הכלכלנים המסורתיים ובעיני האדם הפשוט, במצבו הנוכחי, מדובר על תסריט אימים, שיש לעשות הכול כדי למנוע אותו.

השאלה היא איך להציג את התהליך הבלתי נמנע הזה לאדם, בלי לעורר בו פחד גדול, או דחייה של המסרים של החינוך לחיבור ולחיים בחברה מקושרת. כאן צריך להיכנס להגדרה הנכונה של המושגים. עלינו להתייחס אל המצב העתידי, כמצב שבו אין אבטלה, לאף אחד. מהיום והלאה, מגיל שלוש ואילך, עד היום האחרון של האדם, אף אחד לא יימצא באבטלה. כולם יהיו מחויבים למלא את היום שלהם, בבתי ספר, בגני ילדים, באוניברסיטאות, בחוגים למיניהם, בהשכלה ובחינוך המבוססים על חכמת החיבור. מעבר לאותן שעות, כל אחד יהיה חייב להקדיש את זמנו לעבודה, אם יהיה בו צורך, במפעל או עבודה, מטעם החברה ועבור הציבור. יום כזה יכול להיות בנוי משעתיים או שלוש שעות של עבודה ומלימודים, פעילויות חברתיות וזמן פנוי להתפתחות אישית, פנימית וחברתית בשאר שעות היום. לא מדובר על חזון אחרית הימים, בדיוק להיפך. היום האדם עובד שמונה, עשר ולעיתים גם שתים עשרה שעות ביום, מוותר על שעות יקרות של זוגיות, הורות ופנאי, ובכל זאת מתקשה לגמור את החודש.

 

לעבוד שעתיים ביום ולהישאר עסוק

מי לא ירצה לחיות בעולם שבו הוא עובד, אם בכלל, שעתיים או שלוש שעות ביום, כשהחברה דואגת לספק לו את כל מה שנחוץ לו כדי להתקיים בצורה נורמלית, מכובדת ומאוזנת, ומאפשרת לו לבלות את מרבית שעות היום בפעילויות שידוע שהן מרכיב משמעותי בנוסחת האושר של האדם? צורת הקיום הזו נקראת עבודה. אבל אסור לבלבל את זה עם בטלה, כי במסגרת הכלכלה החדשה האדם יהיה עסוק מאוד, לא יהיה לו זמן לבטלה ולא נצטרך לפקח עליו, כיוון שההתנהגות שלו מקורה באחריות של מי שמבין מה זה להיות חלק ממערכת מקושרת והרמונית, שכל חלקיה, כמו תאים בגוף האדם, מקיימים ביניהם ערבות הדדית, אחראים כולם על תפקוד הגוף. במקום שנעבוד עד גיל מאוחר ולא נוכל להרשות לעצמנו לצאת לפנסיה, נוכל לאמץ אורח חיים שיגרום לנו הנאה רבה. אנשים שחוזרים לאוניברסיטאות בגילאים מאוחרים, נהנים מאוד מהלימודים. במקום ללכת לרופא, הם הולכים לאוניברסיטה, שמחים ומרגישים את עצמם צעירים. האדם חייב להיות עסוק. החינוך על פי חכמת החיבור הוא מסגרת חיים, כולנו נהיה סטודנטים ונזכה למלגת קיום מכובדת מהחברה, בכפוף להשתתפות שלנו בתהליך החינוך, כך נוכל להשתנות בהדרגה, ולהתאים את עצמנו לאותה תלות הדדית מוחלטת בינינו, שיש לה השלכות על כל מערכות הקשר בינינו, בכל תחומי החיים, בטח ובטח בתחום הכלכלי והחברתי. כל אחד יהיה חייב לעבור בחינות, להשתתף בעבודות למיניהן, לרבות בעבודות בשירות הכלל, הקהל, העיר, הקהילה המקומית. כל אחד יהיה עסוק כל היום, חוץ משעות המנוחה בצהריים, בערב ובלילה. כל אחד יהיה זכאי גם לחופש, אבל אף אחד לא ישב בטל, כמנהג המובטלים ומקבל קצבאות הבטחת הכנסה. בעוד מצבו של המובטל היום הוא בכי רע, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת דימוי עצמי, דימוי ציבורי והרס עצמי, דווקא הכלכלה החדשה מציעה לו מעמד משודרג, של סטודנט, שרוכש מיומנויות חברתיות ואישיות, בעוד החברה כולה דואגת לפרנסתו, בכפוף להשתתפות שלו במאמץ הכללי.

אחרי שהאדם יעבור את החינוך לחיבור ויבין את המתחייב מחיים בחברה מקושרת, העתיד הזה ייראה לו רצוי ואופטימלי להמשך ההתפתחות שלו. חשוב גם להזכיר לו, שאין לו ברירה, כי אנו נמצאים מול איום מצד הטבע. זוהי העבודה החדשה של האדם, של החברה האנושית. השתלבות בחברה כזו, באורח החיים הזה היא פעולה של האדם לטובת הכלל, לטובת הציבור. כל אחד משקיע כוחות ומשתתף בבניית העולם המקושר. אם הוא גם לומד, אז יהיו לו הרבה מאוד תפקידים ומטלות, כמו לעבוד בחברה לפי הצורך, להעביר בעצמו קורסים, ללמד את הילדים הקטנים ותפקידים רבים נוספים. על כל עשרה ילדים יהיו מספר מומחים שיעבדו איתם ויחנכו אותם, מדובר על מערכת חינוך רוויית עבודה. אדם צריך להרוויח את לחמו, לחיות ברמת חיים נורמלית ומאוזנת, ואת שאר זמנו ומרצו להשקיע בחינוך, של עצמו ושל הדור הצעיר. בגלל שלב המעבר, שעלול להיראות לאדם מאיים, עלינו להתחיל את הפנייה לקהל בתיאור של שלב ב', של החברה המתוקנת, של חיים מאושרים, מלאי סיפוק והתפתחות אישית ופנימית, עם יום עבודה של שעתיים שלוש והבטחה לקיום חומרי מכובד, שווה ומאוזן, לא פחות, אבל גם לא יותר. למצב כזה חייבים להגיע, כי הוא מותאם לטבע שמביא אותנו למציאות כזו. נקווה שנוכל להעביר את עצמנו אל אותו המצב המתקדם בצורה יפה, קלה ונוחה, כי אם לא, התהליך יימשך בכל מקרה, אבל הוא יהיה מלווה במכות מכל הכיוונים.

לכן, תחילה עלינו ללמוד, לתאר, לדמיין את חיינו במצב המתוקן ובו להתמקד, כי ככל שהאדם עוסק בו, משחק בזה, הוא מפתח את ההרגשה שכדאי לו לחיות במציאות הרמונית כזו והתחושה הזו גדלה בו יותר ויותר. האדם צריך להיות ולבנות את המודל הזה בפנים, בתוך הרגשות והשכל שלו, וכשעוסקים בזה, אז מתרגלים לזה, כמו ילדים קטנים. אם נהיה עסוקים במשחק הזה, בתיאור חיינו בשלב ב', ונתאמץ, אפילו בעלמא, לעשות צעד קטן לקראתו, נזמין בכך את כוחות הטבע שפועלים עלינו והם ישנו אותנו בהתאם. רק אז נוכל לעסוק בבעיות המאפיינות את שלב המעבר, כשמתחילים מחיינו כאן ועכשיו ומתחילים לשנות אותם. אילו מערכות נשנה תחילה, אילו קודם, אילו בהמשך? האם באמת אפשר לשנות מערכות מסוימות קודם ואחרות אחר כך או שהשינוי חייב להיות כולל ובו זמנית?

 

קורס מבוא לחיים בעולם החדש

כדי להעביר את האדם את התהליך הזה ובמיוחד לפני שמתחילים לדבר איתו על ההיבטים הכלכליים והלוגיסטיים של תהליך השינוי ושלבי המעבר, עליו לעבור תחילה קורס מבוא, שהוא נדבך חשוב מאוד עבורו. במסגרת קורס המבוא, עלינו ללמד את האדם על חוקי הטבע, האבולוציה של האנושות, ההתפתחות האנושית, התפתחות האדם, התפתחות הטכנולוגיה, הפוליטיקה, הכלכלה, וכל מה שהאנושות עברה עד שהגיעה למצבה הנוכחי, למשבר רב תחומי. איך התפתחנו על ידי האגו ולמה נקלענו דווקא עכשיו למצב הנוכחי. מה קורה לנו? נדרש הסבר מהצד הפנימי שלנו, מצד החברה האנושית וכל אדם ואדם. כלומר איך הגענו לייאוש ומדוע, מה קרה שהכול מתפרק מצדנו. החלק השני של ההסבר מתייחס לצד החיצון, מצד הטבע. איך אנחנו מרגישים את הטבע הגלובלי שמתחיל להתקרב אלינו ולאיים כמו מפלצת ולמה? מהם החוקים של המערכת החדשה הזו ומה היא דורשת מאיתנו?

את קורס המבוא יעבירו מומחים בחינוך על פי חכמת החיבור, הוא קורס חובה, בלעדיו אין יסוד לכל הגישה שלנו. עם מה ניגש לאדם? סתם כדי לתאר לו את החיים הטובים? הוא יענה לנו שאין לו שום רצון לשמוע אותנו, כי גם כך יש לו חיים טובים. לא יהיה לנו שום מכנה משותף עימו ומכאן החשיבות הרבה של קורס המבוא המשולב. על המרצים בקורס להעביר למשתתף את ההכרחיות של הדברים, להסביר שזהו תהליך שכבר יצא לדרך, שאינו תלוי באדם, שאין ברירה. כל ההסברים המתקדמים יותר, לרבות זה הכלכלי, מבוססים על הנחת המוצא שאין לאדם, אין לנו כחברה, ברירה, זו הבעיה שצריכה לבלוט בקורס המבוא. ולכן על האדם לשמוע על כל הבעיות והצרות, להיווכח שאין לנו ברירה, שהמשבר הינו רב תחומי, הן מצד האקולוגיה, הן מצד התפתחות החברה האנושית, והן בתוך כל אדם ואדם, ובמשפחות, בכל תחומי החיים. חשוב שיבין למה הגענו למצב הנוכחי, מדוע, מהי הסיבה למשבר, ואיך אנחנו מתקנים את עצמנו. מטרתו של קורס המבוא היא להכניס את האנשים לתוך העולם הגלובלי והמקושר, כך שבסוף הקורס, נניח אחרי שנה, אולי אפילו חצי שנה, האדם כבר מוכן בפועל לעבור, להשתנות, לשנות את היחסים שלו עם הזולת ועם החברה, כדי לבנות איתנו חברה חדשה, מחוברת ומקושרת ולחיות באיזון ובהרמוניה, בכפוף לכך שבשלו כל התנאים לכך, האנושיים, המדיניים, החברתיים וכולי.

רק אחרי שהאדם רכש את ההבנה וההרגשה הזו, מגיעים הקורסים המתקדמים יותר, העוסקים בתיקונים בתחומים השונים, כלכלה, משפחה חינוך, זוגיות ובתחומים נוספים. את הגישה המתוקנת, בתחומי ההתמחות השונים, צריך לרכוש במקביל, כמו בבית הספר, שבכל כיתה הילדים לומדים מקצועות שונים, לרבות היסטוריה, גיאוגרפיה ומתמטיקה, אבל בכל כיתה ברמה אחרת, כשמקצוע אחד משלים את השני. לדוגמה, אדם יכול לאכול כריך מלחם יבש, מרגרינה וגבינה יבשה, או להכין אותו מלחם טרי וחם, לעשות ממנו טוסט עם חמאה, משהו מיוחד עם גבינה שוויצרית או הולנדית. כלומר, במסגרת ההתפתחות של האדם במסגרת החינוך לחיבור, הוא עולה ברמה, משנה לשנה, באותם המקצועות, המועברים ברמה משוכללת יותר ויותר, ולרבות הקשר ביניהם שהופך לפנימי יותר, עד לדרגה בה כולם הופכים למערכת חיים אחת, מקושרת, שכל חלקיה מקיימים ביניהם ערבות הדדית עבור מטרה אחת משותפת. ההדרגתיות הזו והלימודים במקביל של מספר מקצועות היא חיונית, כיוון שהאדם אינו מסוגל להפנים בבת אחת את הדברים. אם ננפח לו את הראש בנושא החיים הזוגיים בעולם החדש, האם יהיה לו אכפת? האם יזהה שבאמצעות החינוך לחיבור הוא פותר את כל הבעיות שלו? אי אפשר להתמקד בנושא אחד בכל תקופת זמן. דווקא מפני שמדובר על חינוך כולל, משולב ומקושר, הוא חייב לבוא כמכלול, להקיף את כל התחומים, ומפעם לפעם להעלות את הרף, את מורכבות ההסבר ואת האינטראקציה החברתית בין המשתתפים. החיים שלנו בסך הכול מחולקים למספר נושאים, בית, כלכלת בית, עבודה, יחסים במשפחה, יחסים בכלל, חינוך הילדים, בריאות, ביטחון ונושאים נוספים, ואנחנו חייבים להעביר אותם לאדם במקביל, כי עיקרון הבסיס בחינוך על פי חכמת החיבור הוא שכל הנושאים, בדיוק כמו כל האנשים, קשורים זה לזה.

לקורס המתקדם בכלכלה, האדם מגיע בידיעה שאין לו ברירה, הוא מגיע אלינו כדי שנספר לו על אותן הבעיות, רק באור הכלכלה. מהי כלכלה? זהו הקשר בין בני האדם. רק שבמקרה של הכלכלה אנו יכולים לכמת אותם בשקלים, בדולרים, אבל זה עדיין קשר בין בני האדם, והקשר הזה צריך להיות מותאם לטבע, בקשר יפה והדדי. כל אחד נותן את מה שביכולתו, כל אחד מקבל את מה שהוא צריך, והכלכלה שלנו צריכה להיבנות לפי המודל הזה. איך אנחנו מגיעים לכלכלה כזו, מהכלכלה הנוכחית, המבוססת על תאוות בצע, שאיפה למיקסום רווח עצמי, תחרות אכזרית וחוסר התחשבות מוחלט בזולת?

את התוכנית הכללית אנו יכולים לבנות, זו לא בעיה גדולה, ניתן לשחק עם זה, כך כמו עם קלפים, זה לכאן וזה לכאן, ובאיזה מינון אנו נותנים כל דבר, על פי העקרונות של הכרחיות, שוויון יחסי וצדק חברתי. מדובר על פתרון תהליכי, ובהתאם גם על מספר קורסים בהדרגה, כשבכל סמסטר ידונו בכל הבעיות שמעכירות את החיים שלנו והדרך לפתרונן, כשמדי סמסטר רמת הבירור, ברגש ובשכל, הולכת וגדלה, בדומה ללימודים בבית הספר. בשנים הראשונות לומדים לימודים כלליים, קרוא וכתוב, חשבון ושפה ראשונה ורק בהמשך הדרך מצטרפים מקצועות נוספים כמו גיאוגרפיה, היסטוריה, מתמטיקה, פיסיקה וכימיה, אבל ברמה מאוד נמוכה. כשעולים לכיתה הבאה, לומדים את אותם המקצועות, רק עם ספרים אחרים, לימוד יותר מורכב, יותר עמוק, וכך כל פעם ופעם עד סיום בית הספר.

 

לימודי כלכלת האושר

לימודי כלכלת האושר הם נדבך מרכזי בפרק הכלכלי של הקורס, כיוון שהם עוסקים בבעיות שקרובות מאוד לליבו של האדם. במיוחד היום ניכר שאנשים מיואשים, חלקם צורך סמים, חלק גדול יותר נעזר בתרופות הרגעה ובנוגדי דיכאון. האנושות מתמודדת עם בעיות איומות, דווקא במדינות המפותחות. לכן הרגשת האושר וכלכלת האושר הם הדברים החשובים ביותר. לפי הגישה המודרנית לחקר האושר, הקובעת באופן ברור שצבירת עושר מעבר לרף מסוים אינה תורמת להרגשת האושר, אנו יכולים להוכיח, ספציפית לכל מדינה, שאדם אינו זקוק להכנסה גבוהה מההכנסה הממוצעת, כדי לחיות חיים מאוזנים מבחינה חומרית ומאושרים מבחינה פנימית. הרגשת האושר לא תעלה לאדם, אלא דווקא להיפך, יהיה עליו להשקיע יותר בקשר שלו עם האנשים, בקשר עם המשפחה, ולהיפתח, לתמוך בקרובים, במשפחה, בסביבה ולשנות את היחס שלו אליהם. כל אלו הם מרכיבים חשובים בנוסחת האושר וניתן להגיע אליהם בקלות, במיוחד אם החברה דואגת שמבחינה כלכלית וחומרית כל אדם ייהנה מביטחון ומסל מוצרים ושירותים שיאפשר לו ולמשפחתו קיום נורמלי, מאוזן לכל חייו. כשהאדם יהיה בטוח שאותה רשת ביטחון כלכלית וסוציאלית תלווה אותו בכל שלב ותקופה, הוא יהיה מסוגל לפתח את האינטראקציות החברתיות וכך להגיע להרגשת האושר, כך האדם חי ומודד את מצבו.

לכן אנו צריכים להסביר את הגישה הזו לאושר ולשים דגש על כך שמטרתה של הכלכלה המושתתת על יסודות חכמת הקבלה היא לשחרר אותו מהעבדות המודרנית ולספק לכל אדם את אותה רשת ביטחון כלכלית הכרחית, שהחברה הנוכחית אינה מספקת ל-99% מהאוכלוסייה. האמת היא שמדובר על פתרון ראוי גם לעשירים של היום, לא רק בגלל שהם לא יישארו עשירים לאורך זמן, אלא בגלל שאת תחושת האושר הנצחי שאליה האדם מגיע בחיים בחברה המתוקנת, אי אפשר לקנות בעד שום הון שבעולם, ולכן זה לא מפתיע לראות שגם בקרב האליטות, מתפשטות תופעות של דיכאון, סטרס, אובדן כיוון וחוסר תקווה לעתיד. מטרתנו אינה למכור לאדם דבר כלשהו, אלא להגיע אליו ולהסביר שקיים איום, יש בעיה, ושלנו יש את הפתרון וברצוננו לתת אותו לכל מי שמעוניין להשתתף בתהליך החינוך. חכמת הקבלה מספקת לכולם פתרון לבעיה שמאיימת עליהם, בעיה מוחשית, שדומה למפלצת שעומדת בדלת ודופקת, ואנו באים לתת לאדם את הפתרון כנגדה, שיוכל להמתיק אותה, להעלים אותה, עד כדי כך שהיא תוכל להפוך למשהו טוב.

אבל לא כולם חיים בתחושה שמפלצת ניצבת מולם, שהמשך דרכה של האנושות חושף אותה לסיכונים קיומיים. העם היהודי בולט בחוסר ההרגשה הזו שלו וזה אחד המאפיינים שלו גם בעבר, אפילו בתנאים הנוראים ביותר, וגם בהווה. חוסר ההרגשה הזו נובע מכוח הגנתי כל כך חזק כך שאינו מאפשר לו לפרש כך את המציאות, מדובר על עם קשה עורף. ככל שזה קשור לפנייה שלנו לתושבי ישראל, צריך להבחין בין תושבי גוש דן, עיירות פיתוח, הצפון או הדרום. לדוגמה, ירושלים היא עיר בעלת מאפיינים שונים לגמרי מחיפה. לכל חלק בישראל, הקטן ביותר, יש אופי משלו. אפילו במפעל כלשהו, בו עובדים אנשים מאזורים שונים בארץ, ייתכן שחלק יבינו את המסרים של החינוך על פי חכמת החיבור וחלק לא. עם ישראל הוא עם מאוד מגוון. וצריכים לשקול היטב כיצד לגשת אל האנשים ולהתאים את הגישה למאפיינים השונים והספציפיים של הקהל זו בהחלט בעיה, שמחייבת את המחנכים להתמודד איתה, לקבוע באיזו גישה לצאת להסברה.

 

היתרונות והפוטנציאל הכלכלי של כלכלה המבוססת על ערבות הדדית

הפוטנציאל הכלכלי הטמון בכלכלה המתבססת על ערבות הדדית בינינו הוא אדיר, הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית. לכלכלנים של היום, גם לאותו מיעוט מתוכם שמתחיל להרגיש את המערכת החדשה שהעולם נכנס אליה ואת חוקיה, קשה להעריך עד כמה היא שונה מהשיטה הכלכלית הקיימת, עד כמה היא תשנה את אורח חיינו ומהם היתרונות הישירים והעקיפים, הגלויים והסמויים של כלכלה המבוססת על ערבות הדדית, התחשבות ואהבת הזולת.

ניתן לסווג את היתרונות לכמותיים, לדוגמה הוזלת יוקר המחיה, צמצום הפערים החברתיים, טיפול בקשרי הון שלטון, חיסול ההון השחור, התייעלות מרצון של המגזר הציבורי והשירות לאזרחים, ושחרור משאבים כספיים ומשאבים רבים, עודפים, שכיום אינם מגיעים לחברה ולא אל מרביתנו.

במקביל מדובר על יתרונות איכותיים יותר, נפשיים, פנימיים, כמו חיי קהילה מפותחים, בריאות, שינוי אורח חיים, יציאה מעבדות מודרנית, הרגשת אושר נצחי וסיפוק פנימי מאינטראקציה חברתית בריאה ומאוזנת ומהתפתחות פנימית ורוחנית של האדם. חלק גדול מהיתרונות האיכותיים האלה ניתן לכמת גם בכסף, כמו למשל השיפור הצפוי בבריאות של האדם וחיסכון בהוצאות הרפואיות וכולי.

בנוסף, יש יתרונות הקשורים לשיפור אקולוגי הצפוי כתוצאה מההתאמה של החברה האנושית אל חוקי הטבע ומהפסקתם של הנזקים הסביבתיים שאנו מסבים לטבע, שחוזרים אלינו במשוב ממנו, פי עשרות מונים.

יתרונות נוספים הם החיסכון האדיר בהוצאות על רגולציה ופיקוח על האדם, על העסקים ובכל תחומי החיים, כיוון שברגע שנשנה את היחסים בינינו, נבסס אותם על הרגשת הזולת ועל ערבות הדדית, נגיע לתחושה של משפחה אחת, תעלם המוטיבציה של האדם לפגוע בזולתו, לגנוב, להפלות, להרוויח על חשבון הזולת, או להשתמש במניפולציות על גבול הפרת החוק, כדי למקסם את רווחיו שלו על חשבון האחרים. החיסכון כאן הוא כפול. ראשית, בתקציב האכיפה, המניעה והענישה, כמו למשל תקציב המשטרה או מס הכנסה או בתי המשפט. שנית, תופעות רבות הנובעות מיחסים לא מתוקנים בינינו ייעלמו ואיתן העלות האדירה שלהם. לדוגמה, עלות הפשיעה בישראל היא כ-14 מיליארד שקלים בשנה וסביר שמתוך ההתקשרות החדשה בינינו, בערבות הדדית, הפשיעה תדעך עד שתעלם. הרווח הכלכלי והאיכותי ממצב כזה, לכל המשק, יהיה אדיר, וזו רק דוגמה אחת מרבות נוספות.

גם המעבר מתחרות אכזרית, מניפולטיבית המבוססת על משחק סכום אפס, לתחרותיות הוגנת, ללא ניצול היא בעלת ערך כלכלי אדיר, לכל הגורמים בשרשרת הייצור, השיווק והצריכה.

כמובן שאחד היתרונות הבולטים הוא חומר הדלק של האדם במסגרת הכלכלה החדשה, שהוא לא חומר דלק חומרי, אלא מקורו בהערכת הסביבה ובמשוב חיובי ממנה על תרומה יוצאת דופן, על מאמץ ועל השפעה לזולת ולחברה כולה. זהו משאב שעלינו ללמוד כיצד להשתמש בו נכון, הוא הרבה יותר חזק מכסף ועסקנו בו בפרקים הקודמים.

חשוב שנציג ונתייחס לכל היתרונות האלה, במסגרת הפרק הכלכלי של החינוך לחיבור וניתן למנות יתרונות רבים נוספים. כי הכול שייך לחיים, ואם האדם לומד את הגישה החדשה לחיים, אז היחס שלו משתנה, הוא מאמץ את הגישה הזו לכל מערכת, כל תחום, כל מה שהוא נוגע בו, מדובר על גישה כללית. לכן היתרונות של שינוי האדם, מטבע אגואיסטי לטבע שתואם את המערכת המקושרת והמחוברת, מתבטאים בכל התחומים. לדוגמה ביחס שלו לבני האדם, בחיסכון משמעותי בהוצאות שנגרמות כיום מהתנהגות כלכלית אינדיבידואליסטית ולא קולקטיבית, ביחס שלו לחברה ולילדים ובכלל לכל דבר. כלומר, רק הגישה משתנה. ההבדל בין החיים הישנים לחיים החדשים הוא בגישה של האדם לחיים. אם קודם הוא שם את עצמו במרכז, והיחס שלו לחברה ולכולם סביבו היה שהם חייבים לשרת אותו, תוך בדיקה מתמדת עד כמה הוא יכול לקבל מהם, להרוויח, להצליח יותר מהם, אז עכשיו זה ההפך. האדם מתחיל לבחון עד כמה ואיך הוא יכול להיות איתם בהרמוניה, בהדדיות, לתרום להם את המקסימום, למעט מההכרחיות שהוא זקוק לה כדי להתקיים.

אלו הקריטריונים לפיהם הוא בודק את עצמו כלפי החברה, והיעד שלו הוא להרגיש את עצמו מוצלח יותר ככל שהוא מתקרב למצב הרצוי הזה של האינטראקציה שלו עם הזולת ועם החברה כולה. מרגע שנאמץ את הגישה הזו, כל אחד מאיתנו וכולנו יחד כחברה, היתרונות הרבים של הכלכלה החדשה, יתרונות כמותיים ואיכותיים, יתגלו ויתרבו. לא ניתן להרכיב רשימה סגורה ומוגבלת של התועלת הכלכלית והחברתית של כלכלה חברתית, על פי חכמת הקבלה וחוקי הטבע, כיוון שמדובר על שינוי גישה כללי, מקיף ושייך לשלמות אחת. בעצם, במקום כל היתרונות הספציפיים, שמייצגים התייחסות מאוד חלקית, ניתן למנות יתרון אחד, המשמעותי ביותר, יתרון על, ממנו נגזרת אחר כך רשימה אינסופית של יתרונות. הגישה החדשה של האדם, היא היתרון הזה והיא מלמדת אותו איך הוא צריך להתייחס לכל דבר, לכל אחד. אז לא חשוב עם מה האדם נמצא בקשר, הכול חוזר לאותה הגישה החדשה והיא מתבטאת בכל תחומי החיים שלנו, לרבות בתחומי הבריאות, החינוך, הזוגיות, הכלכלה, ובכל שאר תחומי החיים.