המהפך הכלכלי של משקי הבית

המהפך שמביאה איתה כלכלת האושר, לא יכול לדלג על התא הבסיסי הקרוב ביותר לאדם - המשפחה. על הגישה להיות פשוטה, כל אחד זכאי לקבל מהחברה את מה שדרוש לו כדי להתקיים. בעל הסולם כותב ב"כתבי הדור האחרון" על כך שמגיע לאדם ולמשפחתו מה שהם צריכים כדי להתקיים בכבוד.

כיום, נהוג להכין בבתים רשימת קניות של מוצרים בסיסיים ומזון, כל משפחה לפי טעמה והעדפותיה, חלק מהדברים משותפים לכולם וחלק בהתאם לאופי של בני המשפחה. למרות השונות בין רשימות הקניות של משפחות שונות, הן נותנת לנו בכל זאת אבחנה לגבי מה בסך הכול האדם צריך, זה מה שהם קונים. בהדרגה, עם ההפחתה הדרמטית בהיקף הפרסומות והשקיעה של תרבות הצריכה, במסגרת השינוי הכללי שהחברה תעבור, העיסוק יהיה בהתנהגותם הכלכלית של אנשים שכבר אינם מבולבלים מהפרסום ומהמרכזיות של חוויית הקניות בחיינו. לכן, בהדרגה ובאמצעות החינוך והלימוד של חכמת החיבור ואורח החיים המבוסס על עקרונותיה, נגיע למצב בו הצריכה תהיה דומה עבור כולם, פחות או יותר. ברור שיש מקום לטעמים והעדפות אישיים, כל אחד יכין מחתיכת הבשר או מהירקות שלו את מה שהוא רוצה, אבל כבר יהיה ברור לנו מה אמורה להיות התצרוכת הרגילה של אדם ומשפחתו, איזה כמות וסוג של מזון, ביגוד, חומרי ניקוי ודברים נוספים הדרושים בבית לתצרוכת היומיומית ולתפקוד תקין של משק הבית, הוא צריך.

 

"טוב לתקן, שלא יהיה שום אדם תובע צרכיו מהחברה, אלא יהיו נבחרים לכך, שיחקרו מחסור כל אחד ויחלקו אותן לכל אחד ואחד. ודעת הציבור יוקיע את התובע לעצמו איזה צורך לאיש גס ומנוול כמו גנב וגזלן של היום".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 822)

 

כלומר, החינוך ממלא חלק מרכזי בתהליך הזה. אומנם בעל הסולם אינו כותב על כך בצורה מפורשת, אבל כדי ששיטה כלכלית כזו תתקיים צריך להתחיל בהקמתה של מערכת חינוך, מלווה וצמודה מאוד לכל אחד ואחד, במסגרתה גם ילדים וגם מבוגרים, ירכשו הבנה מה כדאי ומה לא כדאי גם להם וגם לחברה. כשהאדם ירגיש את עצמו כחלק אינטגרלי מהסביבה, מהחברה, ודאי שלא יגזים ויתבע יותר ממה שדרוש לו באמת וגם לא פחות, אלא בכל רגע נתון הוא יודע אם ומה חסר לו ובמידת הצורך תמיד יכול להוסיף. כך יהיה חופשי מהדאגה המתמדת לחומריות המאפיינת את החיים המודרניים. מצד שני, שיטה כזו רחוקה מאוד ממערכת דיקטטורית, כמו למשל בבתי סוהר, שממש סופרת כמה כפיות הכניס האדם לפה וכמה לא.

המטרה היא להביא הן את האדם הפרטי והן את החברה כולה למצב בו הצריכה תהיה ברמה רציונלית, שפויה, מאוזנת ולא מוגזמת ומנופחת כפי שהיא כיום. אין מדובר על צריכה מינימליסטית או הכרחית, כי גישת החינוך המבוססת על עקרונות חכמת הקבלה אינה מקדמת ערכים של סיגופים. מה שגוף האדם זקוק לו כדי להתקיים, ברמת חיים נורמלית, זה מה שמגיע לו מהחברה. על פי גישה זו יש כאן בהחלט מקום להתאמה אישית לאופי ולנסיבות החיים של כל אחד ואחד. כך למשל, מי שעשה התעמלות וצריך לאכול שוב, שיאכל. מי שבתהליך הבראה ממחלה וצריך לאכול יותר וגם סוגים מסוימים של מזון, יקבל. הכוונה היא להביא את האדם לחופש מהדאגה הזו ולקבוע מסגרת נורמטיבית לצריכה הכללית של האדם.

במסגרת חברה כזו, כנראה שכל רשתות המרכולים הגדולות ייעלמו, יחד עם כל מה שמשרת כיום את תרבות הצריכה המנופחת, ואנשים יקבלו את האספקה שלהם ישר לביתם. גם על פי מודל כלכלי כזה, יש בהחלט צורך בכלכלת בית, כיוון שעדיין יעמדו בפני האדם אלטרנטיבות שונות הקשורות לניהול היום יומי של משק הבית שלהם, אם כי העיסוק הזה יתפוס חלק הרבה פחות מרכזי בחיי האדם, בהשוואה למצב הנוכחי. גם היום, בצורה טבעית, סל הקניות החודשי שלנו די קבוע, אנו יודעים, מכוחו של הרגל, מה נצטרך, פחות או יותר, לבוקר, לצהריים, ולערב במטבח הביתי, חומרי ניקוי וכל הדרוש לניהול יום יומי של משק הבית. צריך לקחת בחשבון שהעומס על משק הבית יפחת, גם על המטבח, כיוון שאורח החיים השיתופי החדש, כולל אלמנטים רבים שכיום מוטלים על משק הבית. האנשים יאכלו במקום בו הם לומדים, זו תהיה חברה שמערבת לימודים, עבודה, מקומות רבים להתאספות חברתית וחיבור, ומשפחה, ובהתאם הפעילויות האלו יכללו גם ארוחות וסעודות, כל המסגרות, 3 פעמים ביום. יוצא שבכל בית צריך להיות מטבח עובד וכל הדרוש לניהול משק הבית, אך כמות הקניות שנצטרך תקטן משמעותית, בשל אורח החיים השיתופי החדש ומאמצי החיבור שלנו. כמובן שבהתאם ישתנה גם התפקיד והנחיצות של כלכלת הבית בחיינו.

 

מכלכלה של עודפים לכלכלה מאוזנת

כל האלטרנטיבות, לכאורה, שהאדם חש שעומדות בפניו, הן מלאכותיות, תוצאה של תרבות השפע וצריכה מוגזמת, המוזנת באמצעות מבול של פרסומות, גלויות וסמויות הגורמות לו לצרוך הרבה מעבר למה שהוא זקוק באמת. מחייבים אותו לצרוך כמה שיותר ואף מעבר ליכולת הכלכלית האמיתית שלו, ומקלים עליו את השימוש באשראי, כדי לממן את תרבות הצריכה. אבל אם נעזוב את האדם בשקט, נגלה שהוא מפחית באופן טבעי את הצריכה שלו, לרמה פחות או יותר נורמלית, בדומה לאותה רשימת הקניות ההכרחית שעל המקרר.

בניהול של החברה המתוקנת, השאיפה היא להיפטר מכל העודפים, להגיע למצב בו מצד אחד האדם יצרוך מה שהוא צריך לטובתו, לבריאותו, ולא ירגיש שהוא מוגבל. מצד שני, אין סיבה להמשיך ולרצות חפצים, מזון ודברים נוספים שתוך זמן קצר נזרקים על ידינו, בגלל שאנו לא יודעים מה לעשות עם כל העודפים. השאיפה היא להפסיק עם המצב הנוכחי בו 40-30 אחוזים ממה שאנו רוכשים ברשתות השיווק והמרכולים נזרק לפח. מדובר על בזבוז נורא, עומס על התקציב המשפחתי וכמובן על מערכת ייצור ושיווק שלמה שמייצרת הרבה מעבר לצורכי הקיום הנורמליים של כולנו.

כלכלת הבית החדשה תשאף להגיע למצב בו כולם מקבלים מה שטוב להם, בריא להם, את מה שירצו ויבחרו כדי לממש את הצריכה המיטבית עבורם. אף אחד לא מחייב את כולם לסטנדרט או למוצר אחד, יש וימשיכו להיות סוגים שונים למיניהם, למשל בגבינות, אחד רוצה 5 אחוזי שומן, השני 3 אחוזים, והשלישי קוטג' או שמנת. ברור שהבחירה בין המוצרים השונים תיוותר בידנו הצרכנים, אלא שהכול ייעשה במסגרת של צריכה רציונלית, זה כל ההבדל. יהיו לנו מבחר גדול של מוצרים, מכל סוג, אך לא בשפע מוגזם ופרוע כמו היום, שכל מטרתו היא להפוך אותנו לצרכנים כפייתיים ולהרוויח על חשבוננו, כשבדרך כלל הרווחים מתנקזים בסופו של דבר למספר מצומצם של חברות גדולות ובעלי הון, בקצה העליון של הפירמידה הכלכלית והחברתית. העודפים האלה ייעלמו, כי בראייה כוללת אף אחד לא מרוויח מהם, לא הצרכן ולא החברה בכללותה. הכלכלה החדשה מציבה לעצמה מטרה כפולה, כלומר שגם הצרכן וגם החברה ירוויחו ביחד מהמערכת הכלכלית. ירוויחו, הכוונה שלשניהם יהיה טוב. המערכת החדשה לא תתבסס על משחק סכום אפס, בו הרווח של צד אחד הוא בהכרח ההפסד של הצד השני, או על מניפולציות על הצרכן ומסחר לא הוגן, אלא על סינרגיה, השפעה הדדית וערבות.

 

"כמובן שהדברים אמורים אם כל היחידים ממלאים את תפקידם לציבור בשלמות. ומקבלים לא יותר מהמגיע להם, ולא לוקחים מחלק חברם. אבל אם חלק מהציבור אינם מתנהגים כאמור, הרי כפועל יוצא מזה, שלא זו בלבד שמזיקים לציבור אלא שגם ניזוקים. אין להאריך יותר בדבר שידוע ומפורסם, והאמור עד כה אינו אלא להראות את נקודת התורפה, כלומר, המקום התובע את תיקונו. והוא שכל יחיד יבין שטובתו וטובת הציבור אחד הוא ובזה יבוא העולם על תיקונו המלא".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 461)

 

מערכת הייצור, התעשייה והגידול ייבנו על סמך סך הצרכים של האוכלוסייה ולא להיפך, כפי שזה מתבצע כיום. מדובר על פירמידה הפוכה שתיבנה על בסיס ביקושים ריאליים, נורמליים ורציונלים מצד הצרכנים ובהובלתם. ההיצע של המוצרים ימשיך להיות רחב ויאפשר לכל אחד לקנות בהתאם להעדפות האישיות שלו, הכול יהיה תלוי בצרכנים, אבל לא צפוי ריבוי מלאכותי ומפתה של מוצרים, כיוון שמתוך מערך החינוך בו ישתתפו כולם, בני האדם יגיעו בעצמם לצורת קיום כזו, שבה יש לכולם הכול בצורה בריאה, בכמות מספקת, ונורמלית.

להתנהגות כלכלית אחראית כזו מצד הצרכנים יש גם תועלות חברתיות רבות ואפקט ממתן על אי השוויון והפערים החברתיים שהחברה האנושית מתמודדת עימם כיום ללא הצלחה. אם נדאג לצריכה וייצור רציונליים, במקום להיזרק, ייעשה שימוש בכל העודפים, שיוקצו לאזורים שיש בהם מחסור, או לאוכלוסיות חלשות, ברחבי העולם, כך נוכל לספק לכולם את צורכי הקיום הבסיסיים שלהם ולהקטין דרמטית את אי השוויון, מבלי להגדיל את סך התקציב ואת הנטל על הציבור. השלב השני של חלוקת העודפים הוא הפסקת ייצורם וכך נוכל לקצץ בתקציב כולו ולהקל על משלמי המסים ועל הציבור כולו.

 

עצמאות כלכלית והוזלת יוקר המחיה

אשר לעצמאות הכלכלית של משקי הבית, בעצם כיום אין לאף אחד עצמאות כלכלית. זו אשליה, מטופחת באמצעות שטיפת מוח מכלי התקשורת. לא רק שאין מה לחשוש מאובדן העצמאות הכלכלית, אלא להיפך, המעבר לחיים במסגרת הכלכלה החדשה יקנה לאדם, לראשונה, עצמאות כלכלית אמיתית. הוא יוכל לחיות ולצרוך לפי הטעם האמיתי והטבעי שלו, ולא על בסיס מה שנחרט במוחו באמצעות מערכת משומנת של פרסומות וטיפוח תרבות הצריכה. מומחי תזונה ומדענים יודעים מה טוב ומה רע עבורנו מבחינת הרגלי קניית וצריכת המזון שלנו. סוגיות בריאותיות כמו כמות השומן, הרגלי צריכת מוצרי חלב בהתאם לגילאים השונים, צריכת נתרן, מלח וסוכרים אמורים להיות שיקולים מובילים בקניות שאנו עורכים, על פיהם כדאי לנו לבחור. אבל בפועל, לכל משפחה רשימת הקניות שלה ובה פעמים רבות מוצרים שאינם בריאים בעליל, או שכדאי להגביל ולצמצם את צריכתם, אבל כל אחד מגן על הבחירה שלו ורואה בכך חלק מהעצמאות הכלכלית שלו.

במקום להיות מודאגים מכך שהכלכלה החדשה תגביל את האדם, תלחץ עליו ותכניס אותו לסרט נע, עלינו להכיר ביתרונותיה ולהבין שהפרמטר המשמעותי שצריך להסתכל עליו הוא החינוך. במערכת שבה כולנו נלמד אודות העולם החדש ועל הקשרים בינינו, נושא הצריכה הרציונלית יהווה חלק ממערך השיעורים, וידון בסדנאות בין האנשים והתוצאה תהיה שנגיע כולנו לתובנה שצרכנות רציונלית היא לטובתנו, אישית, חברתית וכלכלית. לכן בני האדם יקבלו ברצון את הפרידה מתרבות הצריכה ומנזקיה, זו תהיה העצמאות הכלכלית האמיתית.

כפי שבעל הסולם כותב כאן, לכל משפחה יגיעו מומחים ויבררו יחד איתה את הצרכים שלה, מה ברצונם לשנות בהרגלי הצריכה וההתנהלות הכלכלית של משק הבית, ובהתאם, החברה תספק לכל משפחה את אשר ביקשה. מבחינה לוגיסטית, ההפצה עצמה לא חייבת להיעשות בשיטה של דלת אל דלת, אלא באמצעות הזמנות באינטרנט ואיסוף עצמי ממרכזי חלוקה אזוריים. הצורה עצמה פחות חשובה, ובסופו של דבר, בגלל שאוכלים גם בעבודה, בבתי ספר, במערכת החינוך, מה שהמשפחה בכל זאת תצטרך יגיע לביתה בצורה כזו, לפי בחירתה. צורכי הקיום של משקי הבית יקטנו, ביחס ישר לעלייה במרכזיות של מסגרות החינוך, הקהילה והעבודה בחיינו. המפעלים שיישארו על כנם, אלו שבאמת הכרחיים, יציעו לעובדיהם גם ארוחות בוקר וערב וגם אפשרות לקחת מזון מוכן הביתה, זו תהיה הנורמה והכלכלה תוכל לתמוך בחלוקה כזו, כי המוצרים כולם יהיו זולים משמעותית ממחירם כיום, כיוון שהמחירים לא יכללו את עלויות הפרסום הגבוהות ואת הרווח המוגזם שכל גורם בשרשרת הייצור והשיווק מעוניין ליטול לעצמו, על חשבון האחרים. אלו הסיבות שבמסגרת הכלכלה החדשה, כלכלת הערבות, יהיה קל מאוד לספק לכל אחד את מה שדרוש לו בצורה רציונלית.

אם ניכנס למסעדות במקומות העבודה, נבחין כי בסך הכול האנשים אוכלים, פחות או יותר, אותו דבר. מי שמרבה לטייל בעולם מכיר את זה היטב. המזון די דומה ודווקא התפתחות התיירות בימינו, תרמה לתהליך הזה, בסופו של דבר, רוב האנשים ברחבי העולם דומים במאפייני הצריכה שלהם.

איפה שהאדם נמצא, תמיד יש סוגי מאכלים דומים, בין אם זה בשר, ירקות, דגים כאלה או כאלה וכדומה. גם בבתי המלון, הארוחות סטנדרטיות. בהדרגה, החינוך לחיבור ולמשמעות החיים בחברה שמחוברת בכל החלקים שלה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת, יקרב בין בני האדם, אבל לא יעשה מהם אנשים דומים בטעמים שלהם, אין בכך שום צורך, אבל ניהפך לפחות רגישים לכל ההבדלים הנוכחיים בינינו, במיוחד בכל הקשור לאוכל ולצרכים מיוחדים. התוצאה תהיה שבמצב העתידי לא נצטרך להשקיע במשהו שדורש עבודה רבה מהאדם. לדוגמה, אנו נשתה את היין הטוב ביותר, שכיום נמכר בלמעלה מאלף דולר לבקבוק, כיוון שמחירו היום מגלם בעיקר את שווי המותג והפרסום ולא את עלות חומרי הגלם והייצור. לכן, בכלכלה החדשה הכול יהיה יותר זול, בלי שהאיכות תיפגע, להיפך, כל אחד ייצר את האיכות המקסימלית עבור הזולת, כפי שהיה מייצר עבור עצמו. כולנו נשתדל לעשות את הטוב ביותר בצורה הפשוטה ביותר. הגישה החדשה לכלכלת בית מתבטאת בכך שהדברים הכי טובים ובריאים, יהיו זולים וזמינים לכולנו, כי אף אחד לא יתכוון "לגזור קופון" ולהרוויח על חשבון האחרים, בכל שרשרת הייצור, השיווק והמכירות. הרווח של כל אחד מאיתנו יהיה בכך שנספק לכולם את המוצר הטוב, המתאים והטעים ביותר. זו לא בעיה, עם כל הטכנולוגיות שברשותנו.

 

החינוך הוא המפתח לאיזון בין חומריות לרוחניות

אין דרך להגיע לכלכלת בית כזו בלי חינוך, ולמרות הקדמה הטכנולוגית והרצונות האיכותיים שמתפתחים באדם, אם רוצים לחסוך דרך ארוכה וכואבת, הפתרון מתחיל בחינוך לחיבור לכולם. אם אנו לא הולכים לחנך את האדם לחיים במצב החדש, אז למה שהוא ירצה לשנות משהו, בטח ובטח לכיוון הכלכלה האלטרואיסטית? הוא לא ירצה ולא יוכל לנטוש את אורח החיים הנוכחי שלו בתוך שיטה כלכלית אגואיסטית ודורסנית. לחינוך יש כאן חשיבות מיוחדת, הרבה מעבר למה שאנו מייחסים לו כיום, כי באמצעות החינוך נגיע לחברה מתוקנת.

לדוגמה, נוכל להסכים מהם סוגי המאכלים הבריאים והטובים ואותם לספק לאוכלוסייה, לבחירתה. החינוך יאפשר לנו להעלות את האדם מדרגת ההתפתחות שלו למדרגה שבה הוא משקיע יותר בהתפתחות הרוחנית שלו, ולכן אינו מתמקד ויחדל להקדיש זמן כה רב לבחירת מאכלים למיניהם ולצורות חיים מיוחדות. אדם כזה יהיה שקוע כולו בהתפתחות הפנימית שלו והרבה פחות בדאגה לצרכים הלא הכרחיים של גופו ולחיים הגשמיים שכיום מהווים את מרכז חיינו.

אם נחכה עד שהרצון לקבל שלנו יגיע למדרגת התפתחות מתקדמת כזו, ללא חינוך, לפנינו תהליך ארוך מאוד, שמהפכות ומלחמות ושאר אסונות יהוו חלק ממנו. חינוך חוסך מאיתנו מאבקים שאופייניים לתהליך העלייה מדרגה לדרגה בהתפתחות האנושית. לאורך ההיסטוריה, ההתפתחות האנושית עלתה לנו בהרבה מאוד מלחמות ושפיכות דמים, עד שבסופו של דבר אנו מחליפים את האג'נדה שלנו מהיסוד, וכך מתפתחים ועוברים מדרגה לדרגה. הדוגמאות למהפכות כואבות כאלו הן רבות, למשל במעבר לימי ביניים, מימי ביניים עד הקפיטליזם, ועכשיו מהקפיטליזם לצורה אחרת חדשה, לצורה השיתופית והעגולה, או לקומוניזם האלטרואיסטי, שכזכור אינו דומה לניסיונות הקומוניסטים הכושלים במזרח אירופה לאורך המאה ה-20, שהיו כולם מקולקלים. בניגוד לכל המעברים האלה, שתמיד היו מלווים במאבקים גדולים מאוד, בפעם הראשונה בהיסטוריה, אנחנו יכולים לעשות את המעבר הנוכחי, שהכרחי שנעבור אותו, כיוון שהוא בהתאם למגמה של הטבע, בצורה חלקה, מתוך רצון והסכמה, שאליהם נגיע באמצעות החינוך.

זו הגישה שאנו ממליצים לנקוט בה. אין ויכוח על כך שהאנושות מתפתחת למצב חדש. משנה לשנה זה נעשה יותר ויותר ברור וגם העולם כבר מדבר על כך, בניגוד להכחשות וחוסר הבנה שאפיינו אותו בעבר בתגובה לתחזיות אודות כיוון ההתפתחות העתידי של האנושות. אבל כדי שזה יקרה בצורה יפה, טובה, רכה, אנחנו צריכים להפעיל תהליך של חינוך. ללא חינוך, החיפוש הזה יהיה כרוך במכות. מאז ומעולם החזק ניצח. הפעם, מתוך ההתפתחות שלנו לשלב הבא, עלינו להגיע למצב בו מי שצודק, מי שחכם, מי שמרגיש ומבין, הוא מנצח, הוא זה שיוביל אחריו את האנושות. כמו שאומרים "החכם רואה את הנולד". התפתחות כזו לא תתרחש כל עוד בני האדם נמצאים במדרגתם הנוכחית, אלא רק בתנאי שנעלה אותם לדרגה החדשה של תפיסת המציאות וכאן תופס החינוך תפקיד מרכזי.

אנחנו צריכים לשכנע גם את עצמנו, וניכר עד כמה שזה קשה. מה על המשפחה לעשות? קודם כל היא צריכה לחנך את עצמה. כתוצאה מהחינוך הם ירגישו חופש, ואז אפילו אם סל הצריכה של מוצרים ושירותים שהיא חיה ממנו כיום הוא מוגבל מאוד בהכרח, הוא לא ייראה כמוגבל, להיפך. רמת החיים הנוכחית תיראה לנו לא רק הכרחית, אלא אף רציונלית ואפילו יותר מזה. למשל, בני המשפחה יבינו שכדאי לעבור מצריכה של דברים מיוחדים, שהשפעת הסביבה ומערכת פרסום משומנת מציגים לנו כחיוניים עבורנו, לדפוס צרכני חדש, מאוזן ולקנות דברים פשוטים יותר. לא רק ששינוי כזה לא ישפיע לרעה על הבריאות, אלא בדרך כלל קורה ההיפך. הכול תלוי ביחס של האדם. האדם מרגיש עד כמה הוא מסתפק ומסופק. לכן, גם במצב הזה, יש להעמיד שוב את החינוך לפני הכול. אין טעם לשנות משהו בכלכלה עצמה, החל מרמת המשפחה ועד לרמה המערכתית, בלי תהליך מקדים ומקיף של חינוך, למבוגרים וצעירים כאחד, לכולם. קורס כזה ישנה את האדם ואת התנהגותו בחברה, גם מהבחינה הכלכלית. לא נצטרך להמתין לסיומו של קורס החינוך כדי להבחין בתוצאות טובות, זה יקרה כבר במהלך הקורס. חשוב גם להבין שתהליך החינוך החדש אינו מסתיים במועד ספציפי, אלא שבעצם מדובר על קורס שאינו נגמר, כי אם הופך למסגרת חיים חדשה, עבור כולנו. לדוגמה, האדם נכנס לעבודה של עשר שעות ביום, העבודה אינה דומה לזו שבה כולנו עסוקים כיום. במסגרתה האדם ילמד, יעבור סדנאות משותפות עם עמיתיו לקורס, ילמד ממשתתפים אחרים, ויימצא במערכת חברתית יחד עם כולם. אין לו זמן לבטלה או לבזבז גם כשהוא לא עסוק באחת מהפעילויות הנ"ל, כי בכל נקודת זמן הוא או מייצר, או לומד, או מלמד ובכל מקרה מקיים אינטראקציה חברתית וחיובית עם עמיתיו. כך, בהדרגה הוא משתנה, במקביל לחינוך שהוא עובר. גם כאן, הדגש חייב להיות על החינוך, שחייב להיכנס לכל פינה ורגע, לכל חלק במערכות היחסים בין בני האדם, למלא את הכול. למלא את התאים שלו במוח, בבטן ובין האחד לחברו. כלומר, בעוד שמבחינה חומרית האדם לא ירגיש מחסור, מבחינה סובייקטיבית ופנימית הוא יחוש מסופק ומאושר והביטוי של סיפוק כזה הוא ביחסים טובים, בריאים והרמוניים בין בני האדם.

 

העדר הגבלות על הצריכה ורמת החיים

מבחינה כלכלית, אין חשש ממגבלות על הצריכה הפרטית ועל רמת החיים של בני האדם, בחברה החדשה, המקושרת הדדית. כל השינויים, גם בתחום הכלכלי, הם תוצאה מחינוך. אין הגבלות שרירותיות. האנשים לא צריכים להרגיש שום הגבלה, להיפך. החינוך ישנה אותנו עד כדי כך שלא נצטרך יותר. לא צריכה להיות הגבלה, בעל הסולם לא כותב על הגבלה. כשהאדם נמצא בחברה, אז החברה עצמה, מתוך הכרה והבנה, מתוך דעה חברתית כללית, נורמות וערכים, נותנת לו להרגיש טוב ונוח. האדם יצרוך לפי רשימה מיוחדת, ואין צורך להכין אותה פעמיים או יותר. הוא מרגיש חלק אינטגרלי מהחברה עד כדי כך שנוח וטוב לו. אין לו הרגשה שהוא נאלץ להסתפק במשהו או שהוא מוגבל מבחינת רמת החיים והצריכה שלו. לדוגמה, אם הצרכן לא צריך שלושה גביעי קוטג', אלא רק שניים, אז הוא ייקח שניים בלבד, ואם ירצה את השלישי, בבקשה. כך בהדרגה נתקן רבים מהעיוותים ומהנזקים של השיטה הכלכלית הבזבזנית הנוכחית. לדוגמה, בחברה המערבית זורקים כיום כ-40% מהמזון שנרכש. המצב קיצוני עד כדי כך שיש מאכלים שאפילו לא פותחים אותם, אלא סתם זורקים, בעיקר כדי להשפיע על ההיצע ובאמצעותו על המחירים לצרכנים ולהגדיל את רווחי היצרנים והמשווקים. במסגרת הכלכלה החדשה, וכתוצאה מתהליך החינוך, התופעה הזו תיעלם בהדרגה.

אשר לקביעת הסטנדרטים לצריכה ולרמת החיים, במסגרת הכלכלה החדשה, התהליך יהיה דומה מאוד לאיך שהוא מתבצע כיום, כלומר לפי סל מוצרים שמקובל בחברה. צריך להתחיל מאותה רשימת קניות ולבדוק מה רציונלי ואופטימלי. בימינו, אין טעם להגביל במשהו את האדם, במיוחד כיוון שאנו חיים בתקופה בה הכול נמצא בשפע. ברשימה כזו יש מקום למוצרים קבועים שהאדם צורך ביום, מזון ומוצרים הכרחיים לניהול משק הבית. מדי פעם יתווספו לרשימה מוצרים נוספים שאינם סטנדרטיים, לפי הצורך והרצון של האדם. בהתאם, גם ההתנהגות שלנו בחנויות, כצרכנים תתפתח ותשתנה לחלוטין. כיום מקובל להתמקח על מחירים, לדרוש הנחות ולהשוות מחירים בין חנויות שונות לפני הרכישה. ההתנהגויות האלה הן תוצאה של מערכת לא הוגנת, תחרותית ומכוונת למטרות רווח גדול ככל האפשר, בדרך כלל על חשבוננו הצרכנים. חוסר האמון בין כל הגורמים בולט ומכתיב את ההתנהגות הכלכלית והמסחרית שלהם. במקביל לשינויים באופייה של המערכת הכלכלית, תשתנה גם ההתנהגות שלנו הצרכנים. מקובלים כינו את ההתמקחות על המחירים בשם "גניבת דעת". אפילו אם האדם נכנס לחנות ושואל כמה זה עולה, בלי לקנות, זה נקרא "גניבת דעת", כי הוא שואל בלי כוונה לקנות. מדובר אומנם בשלבים מתקדמים יותר אליהם נגיע, באמצעות החינוך, במסגרת ההתפתחות הפנימית שלנו. אולם ברור שההתנהגות הצרכנית הנוכחית שלנו תחדל להתאים למציאות הכלכלית החדשה, בה אין מאבק בין יצרנים לצרכנים והכלכלה איננה נתפסת כמשחק סכום אפס, בו הרווח של צד אחד הוא בהכרח ההפסד של הצד השני.

במסגרת כלכלה מתוקנת כזו, האדם יקבל את מה שהוא הזמין, לביתו, כי כולנו נשרת זה את זה. אורח החיים שלנו יהיה שונה מאוד מזה הנוכחי. חלק מהיום נבלה בלימוד, ובחלק אחר מהיום נעסוק בחלוקה של מצרכים, בהפצה של שיטת החינוך החדשה, בחינוך הילדים ובפעילויות רלוונטיות נוספות. לא נקדיש זמן רב לייצור ולתעשייה, בשל תהליכי אוטומטיזציה ורובוטיזציה. כל העבודה שלנו תהיה לשרת זה את זה. זו עבודה שנעשה בעצמנו ובשמחה, מפני שהיא שייכת לחיבור בינינו, לכן לא נרצה לעזוב את העבודה הזו. למרות החידושים הטכנולוגיים והשחרור מהצורך להקדיש את מירב זמננו לעבודה, דווקא את המקום שבו אנו יכולים באמת לשרת זה את זה, נשאיר במיוחד בשבילנו. עבורנו זו לא יגיעה בלתי רצויה, להיפך, היא כדאית עבורנו ומחזקת את החיבור והאהבה בינינו.

 

חירות כלכלית וחברתית

 

"המציאות מורה לנו, שאין כלל זכות קיום ליחיד, אילו היה מבודד לעצמו, בלי ציבור בהיקף מספיק, שישרתוהו, ויעזרוהו בסיפוק צרכיו. ומכאן, שהאדם נברא מלכתחילה לחיות חיי חברה, וכל יחיד ויחיד שבחברה, הוא כמו גלגל אחד, המלוכד בגלגלים מספר, המותנים במכונה אחת, - שהגלגל היחיד אין לו חירות של תנועה בערך יחידתו לפי עצמו, אלא נמשך עם תנועת כלל הגלגלים, בכיוון ידוע, להכשיר את המכונה לתפקידה הכללי".

(הרב יהודה אשלג, מאמר "השלום בעולם", כתבי בעל הסולם, עמ' 460)

 

בצורה כזו אנו מרגישים כשאנחנו נכנסים לקשר כזה, כשהקשר בינינו מתגלה. אמת ונכון, אנו קשורים בקשר הדדי, כמו גלגלי שיניים הקשורים ותלויים זה בזה. זהו המצב הקבוע בינינו, אך עד כה הוא לא היה מורגש. אלא שעתה מישהו כאילו סוגר עלינו, מצמיד אותנו, ואנו מתחילים להסתובב בצורה אחידה, יחד, תלויים זה בזה. לכן אין לנו ברירה, ככל שנרגיש ונראה את המכונה הזו, את התלות ההדדית בינינו, כך עלינו להסכים לחיות מתוך הרמוניה כזו בינינו, אחרת נקלקל את המכונה, היא לא תוכל להסתובב. התלות ההדדית מחייבת אותנו להסכים לעבודה הזו, להסכים לקבל את התנאים של הטבע, להסכים להסתובב מרצוננו. אפילו אם הטבע לא היה מחייב אותנו, אנו בכל זאת מעוניינים לחיות כך, כדי שהרצון שלנו יהיה מותאם לטבע. רק במצב כזה נרגיש חופשיים. למרות שנסתובב יחד, כמו גלגלי שיניים במכונה, בגלל שאלו היחסים בינינו הנדרשים ונקבעים לפי הטבע, נרגיש את עצמנו חופשיים. אם הסיבובים האלה הם לטובתו של האדם, והוא תיקן את האגו שלו כדי שלא להסתובב איך שבא לו מתוך חוסר הבנה של הסיטואציה, אלא מפני שהוא רוצה להסתובב עם כולם יחד, אז האדם ירגיש חופשי ומאושר.

זה נקרא "חינוך אינטגרלי", המאפשר לנו להיות קשורים יחד עם האחרים ולהרגיש את המצב הזה כמצב הטוב ביותר. כל אחד מאיתנו הופך לגלגל שיניים. גם היום זה מצבנו, אלא שהיום אנו חשים ייסורים וצרות, כי אנו לא יודעים איך להסתובב ביחד. אם נבין את מצבנו ונסתובב עם כולם באותה הצורה, אז האדם ירוויח, כיוון שכל המכונה הגדולה הזו, כל האנושות, המורגשת כמכונה אחת, היא שלו, והוא נמצא בהרמוניה עם כולם.

גם היום, בעודנו רחוקים מאוד מהמצב העתידי המתוקן, ההמלצה עבור משפחה מודרנית שחיה את חייה ומנסה לשרוד במסגרת שיטה כלכלית עוינת ואנטי חברתית, היא לאמץ את החינוך כדגל. כל המשפחה צריכה להתחיל לקרוא, לשמוע, ולהבין מה קורה בעולם, מה קורה איתה, מה קורה עם בני האדם, עם כל אחד ואחד, וכך היא תתחיל להתייחס אחרת אל החיים ואל כל מה שיש לה. יש בעולם אנשים שחיים ברמות צריכה שונות לחלוטין, ובכל רמה ורמה יש כאלה שמסתפקים במה שיש להם ומרוצים, ויש כאלה שיש להם לכאורה הכול, רמת החיים שלהם גבוהה ובכל זאת מרגישים חנוקים, עד כדי כך שהם לא יכולים להרשות לעצמם כלום.

רמת חיים ואושר הן תפיסות סובייקטיביות, הכול תלוי ביחס של האדם לחיים, ואותו אנו צריכים לאזן. כי במציאות בה כולנו מהווים חלקים של מערכת אחת, גלובלית ומקושרת, מערכת סגורה בה כולנו קשורים ותלויים זה בזה, אפילו בעל כורחנו, על האדם להרגיש כמו גלגל קטן, בתוך מערכת של גלגלי השיניים שמסתובבת עם כולם יחד בהרמוניה, ואז הוא לא ירגיש שרע לו. האנשים המאושרים ביותר חיים בארצות שאין בהן עודפים כלכליים משמעותיים ואפילו לא דברים הכרחיים עבור כולם. מה כן יש להם? הם מסתובבים כולם יחד. הם לא מרגישים שכל אחד עוצר את השני, שכל אחד לוחץ על השני. יש להם הרגשה של הרמוניה כללית, ובזכותה האדם מסתפק במה שיש לו, אין לו הרגשה שחסר לו או שהוא מוותר על משהו. לכן, הכול תלוי בחינוך.

הציפייה ממשפחה מודרנית כזו, שחיה את חייה, משלמת משכנתא ומתמודדת עם יוקר המחיה והעלות הגבוהה של גידול ילדים, היא שמתוך מה שלמדה וספגה בפרק הכלכלי בקורס החינוך לחיים בחברה מקושרת, תדע איך לאזן, לווסת את עצמה, כך שתהיה מסוגלת להתמודד, לעת עתה, עם התנאים של תקופת המעבר, בין החיים בשיטה הכלכלית האגואיסטית הנוכחית לבין הכלכלה החדשה, כלכלת האושר.

 

התמודדות הכרחית עם משבר כלכלי ואבטלה גואה

הלימוד אינו מחליף את הצורך שלנו ללמוד מה לעשות, איך להתנהל מבחינה כלכלית ופיננסית כאן ועכשיו, עם הבעיות והקשיים של השיטה הנוכחית, במיוחד על רקע ההתדרדרות הצפויה בשוק העבודה והגידול הצפוי באבטלה. לאדם כזה עלולים להיות חובות ולפתע הוא מוצא את עצמו ללא עבודה, המפעל או המשרד בו עבד נסגר והסיכוי למצוא עבודה חדשה נמוך מאוד, אז, בהתאם ובכפוף להשתתפות שלו בתוכנית הלימודים החדשה, הוא זכאי לקבל הבטחת הכנסה, שיותר נכון לכנות אותה "מלגה", במצב החברתי החדש. החלפת הביטוי "הבטחת הכנסה" ב"מלגה" איננה סמנטית בלבד, אלא היא מהווה שיפור בתפיסה של המצב החדש, הן מבחינת הערך העצמי שהאדם מייחס לו והן מבחינה חברתית. המעמד והיחס שלנו אל מי שמקבל "מלגה", טוב ומכובד יותר ממובטל שזכאי ל"הבטחת הכנסה". בנסיבות כאלה, על החברה לדאוג שלא יזרקו אותו מהבית, והוא צריך לקבל ממנה את הדברים ההכרחיים לקיומו. ילדיו צריכים להמשיך ללמוד בבית ספר, והוא בעצמו חייב להשתתף בחינוך החדש. זה תפקידנו וחובתנו כחברה, לדאוג לכל המסגרת הזו, הכלכלית והחינוכית, סביב אלו שנקלעו למעגל האבטלה הגדל והולך.

אם לא נדאג, מה נעשה, מהי האלטרנטיבה להתמודד עם המצב הבעייתי הנוכחי? ברחבי העולם המערבי, מצבם הכלכלי של מיליונים התדרדר ומאות אלפים נזרקים מבתיהם. זה קורה בספרד, בארצות הברית ובמקומות נוספים. הבתים נשארים ריקים, האנשים נמצאים ברחוב, מי מרוויח ממצב כזה? מי צריך את הבתים שלהם? אף אחד. מה יעשו אלו שנמצאים ברחוב, עם המשפחות? האם צריך לחכות עד שתקום מחאה חברתית רחבה שעלולה להיות מסוכנת? האם המדינה צריכה להמתין לסיטואציה כזו כדי להפנים שעליה להתחיל לחנך את העם? לָמה להמשיך בצורה כזו? במקום לאפשר למצב להמשיך ולהחמיר ולהגיע למצב של פצצת זמן כלכלית וחברתית, המדינה ומערכותיה צריכות לפעול מיד ולהכניס את האזרחים, ובראש ובראשונה את המובטלים ובני משפחותיהם, למסגרת חינוכית שתלמד אותם מהי המגמה החדשה של החיים ואיך ניתן לחיות בה ברמת חיים נורמלית מבחינה חומרית ובאושר והרמוניה מבחינה חברתית ופנימית.

הכלכלנים, משרדי הממשלה ומערכות החיים השונות צריכות להבין שהאנושות מתפתחת לכיוון כזה בו לא תהיה עבודה לכולם, אלא למעטים בלבד. מכאן ברור הצורך המיידי לתכנן את החיים שלנו כך שעבודה לא תהיה. האם במציאות כזו אנשים יחיו ברחוב? מנהיגים, פוליטיקאים והאליטות חייבות להבין שאם הם ישאירו את האזרחים ברחוב, התוצאה תהיה שבקרוב מאוד הם בעצמם יהיו ברחוב, בלי כוח ובלי שליטה על מה שמתרחש. לכאורה, המושכות בידם, הם המנהלים את כל המדינה, אבל הם לא יוכלו להיות בטוחים בעצמם ובמעמדם. בנוסף, האם מצורת התנהלות וטיפול כזה בעם, יכולה הממשלה לבנות כלכלה חדשה? אין למדינה ולמערכת השלטונית ברירה, הן חייבות לדאוג לאוכלוסייה, אחרת יתערער אמון הציבור והתוצאה יכולה להיות שינוי משטר, או מהפכה והתדרדרות עד כדי אלימות. השאלה היא על מה הממשלות ממליצות?

הגישה למציאות המורכבת ולהרעה הצפויה בשוק העבודה ובמצבם הכלכלי של רבים מאוד צריכה להיות שאין מנוס מלקבל את המצב החדש, כמצב הכרחי, שאנו צריכים לעבור בהתפתחות ההיסטורית שלנו, ושאין לנו ברירה. כלומר, במקום לנסות לבלום את המגמה, עלינו להסתגל אליה ולהשתנות בהתאם. לכן אם אין עבודה, אז אין, זה מצב נתון, פרי ההתפתחויות הטכנולוגיות, הרובוטיקה והירידה בביקושים בגלל ההתפתחות האיכותית של הרצון, ולכן האדם לא אשם. המדינה חייבת לספק לכל אדם את המינימום הדרוש לו למחייתו ובתמורה לדרוש ממנו את מה שהוא מסוגל. זו המשוואה. מבחינת היכולת הכלכלית של המדינה לשאת בהוצאות כאלה, לספק לחסרי העבודה סל צריכה בסיסי, לשלם להם מלגה ולממן את המסגרת החינוכית להמונים, זה בהחלט בהישג ידה, בלי להכביד על תקציב המדינה או להעלות מסים ולהטיל גזרות כלכליות. היום אנו במצב בו עם ההתפתחות הטכנולוגית המואצת ושינויים נוספים, אנו מסוגלים לקיים ולממן שיטה כלכלית תומכת כזו, בתקופת המעבר, עד שהדברים יתייצבו והמערכת תתאזן. הבעיה איננה כלכלית, אלא ערכית, כולנו צריכים לעבור חינוך לחיבור, כולל אלה המנהלים את המדינה ואת כל מערכות החיים.

מכאן חשיבותו ומרכזיותו של ה"חינוך האינטגרלי", סכום הידיעות שהאדם חייב לדעת, לאיזו שיטה, עולם, פרדיגמה הוא נכנס. אנו יושבים ברכבת והיא עוברת מאזור אחד לאזור השני, ואנו מגיעים ומתקרבים לאזור החדש, שבו החיים הם אחרים. זה נקרא "חינוך אינטגרלי", את זה אנו צריכים לדעת, אחרת איך ננהל את החיים שלנו?

ברור לנו, מבחינת המציאות, שהתנאים משתנים, ואילו אנו מתייחסים לחיים כאילו לא חל בהם שום שינוי. אבל התנאים משתנים. אלפי אנשים איבדו מקום עבודה ופרנסה ונזרקים לרחוב, הילדים שלהם מפסיקים ללכת לבית הספר, המובטלים החדשים לא מקבלים שום טיפול, כאזרחים, הם ממש מתבטלים ומאבדים את הצורה האנושית. הילדים שלהם לא רוצים ללמוד וחיים בחוסר תקווה, הם חושבים לעצמם שאין טעם ללמוד אם לא תהיה עבודה. הייאוש עובר מדור לדור, הצעירים רואים את ההורים וחושבים לעצמם שאם להורים שלהם אין עבודה, אז בשביל מה להם ללמוד?

אם לא נשנה את היחס שלנו למה שקורה, אם לא נבין עד כמה מהותי הוא השינוי ומה הוא דורש מאיתנו, אנו עלולים להגיע להרס של העם והמדינה. זו החשיבות של החינוך לחיבור, שבראש ובראשונה פותח לנו את העיניים, ומראה לנו לאן אנחנו הולכים, מה קורה, כדי שנבין, ובהתאם לכך נשתנה ונתפתח.

 

האדם הכלכלי החדש

בינתיים, רק חלק קטן מהמשפחות מבינות את המציאות החדשה ומצויות בתהליך של חינוך לחיים בחברה מחוברת ומקושרת. הן חיות בסביבה תרבותית נורמטיבית שממשיכה לדבוק בערכים חומריים, בתרבות הצריכה תוך התמכרות לקניות ולשימוש בלתי אחראי באשראי, בתחרותיות ובאגואיזם. לכן עליהן להתמודד עם הבעיות שסביבה כזו מזמנת להן, בצורה פרקטית ומחושבת והן נמצאות בעצם במרוץ בלתי פוסק, תוך ניסיון, שלרוב אינו מצליח, לאזן בין ההכנסות, הוצאות, הרצונות והאפשרויות של בני המשפחה. למשל, אם במשפחה שלנו מספר ילדים וכל אחד מבקש מכשיר סלולרי חדש, ההורים לא אמורים לרוץ ולקנות להם מהר את מה שהם מבקשים, אלא לעצור ולבדוק היטב מה היכולות הכלכליות של המשפחה, מה סדר העדיפויות הנכון, תוך מתן עדיפות למימון סל הצריכה ההכרחי עבור המשפחה בהווה ובעתיד, ורק אז להחליט אם לקנות לילדים מה שביקשו, או לא. אם אין למשפחה מספיק כדי לקנות את הסל ההכרחי, אז הילדים לא יקבלו את המכשיר הסלולרי החדש שביקשו, העיקר שהמשפחה תדע לקראת מה היא הולכת. זוהי כל הבעיה.

בקורס לכלכלת הבית החדשה והמקושרת, המבוססת על כלכלת האושר ועקרונותיה, לא מלמדים את האדם להסתפק במועט, בכלל לא נוגעים בזה. אלא מתחילים לפתוח לו את העיניים, על החיים, על המצב האקולוגי, על מצב מערכת הבריאות. מלמדים אותו איך האדם מסתכל על החיים, איך הפרסומת עובדת עליו, למי הוא מאפשר להרוויח אם הוא קונה דברים שהוא אינו צריך ונושאים נוספים חיוניים רבים. כך בהדרגה, ממש כמו מי שרוצה להיגמל מעישון או אלכוהול, האדם מתחיל לקבל גישה חדשה לחיים. בהדרגה הקורס יפעל עליו וישנה אותו, יגמול אותו מדברים שלמרות שידע שהם מזיקים עבורו, הוא נצמד אליהם כמו אל אוויר לנשימה.

אחרי הקורס ועוד במהלכו, האדם לא מרגיש שהוא הולך להסתפק במועט, אלא שהכיוון החדש שלו, מבחינה חומרית, הוא חיים רציונלים. הוא יקבל מזה סיפוק, ממש כמי שנגמל מעישון וחש הקלה ושחרור. לא שהוא מתנתק מהתענוג, אלא שהוא עתיד לקבל תענוג נוסף, מהשחרור מהתלות הקודמת שלו בצריכה מוגזמת ומשאר השפעות שליליות של הסביבה והפרסומות. הוא יחוש הקלה עצומה מכך שהוא כבר לא צריך את אורח החיים הקודם, המשעבד והמזיק. הוא נהנה מהחיים הפשוטים והבריאים, במקום מההתמכרות לדברים שהם כביכול הטובים ביותר ושבפועל אין בהם שום דבר טוב עבורו. פשוט יותר זה טוב ובריא יותר. למשל, אם האוכל בריא, אז הוא בריא, ואם הוא טעים, הוא טעים, ובדרך כלל המאכלים העממיים הפשוטים הם הבריאים יותר עבורנו. הקורס מקל על האדם לעבור לפסים מאוד פשוטים, שלכאורה נראים צנועים, אבל האדם לא ירגיש שהגביל את עצמו או שכפה על עצמו איסורים וצמצומים, אלא שהוא רכש הבנה וכישורים כיצד לחיות בצורה נורמלית, יפה, טובה, וליהנות מכך, לחוש בתענוג שלא חש קודם.

בקורס לכלכלת בית, המבוסס על שיטת החיבור, האדם מקבל סיפוק מכך שהוא קשור לכולם. הוא קשור למגמת החיים החדשה, הנכונה, וכך הוא מתקשר לטבע. כולם ירגישו את זה, כמו נוסעים ברכבת שמגיעים לעיר חדשה. הוא מקבל מזה סיפוק, הסביבה החדשה שלו, שעוברת איתו את הקורס, מהווה עבורו מקור לתמיכה, חברה, והם עושים ביניהם סדנאות ודיונים למיניהם. בדומה לקבוצות תמיכה של אלכוהוליסטים או נרקומנים לשעבר, הם מרגישים מהתמיכה שהקבוצה מספקת להם סיפוק גדול. בנוסף, לא רק שמבחינת בריאות ואורח חיים נכון הקורס אינו חוסך שום דבר מהאדם, אלא מלמד אותו איך להיות באיזון עם הטבע, זה השינוי העיקרי שעל האדם לעבור כתוצאה מהקורס, וההסבר מבוסס על כך שלפי הטבע אנו צריכים להתנהג זה אל זה בצורה כזו וכזו, בניגוד לצורה בה אנו מתייחסים זה אל זה היום. כשנותנים לסוס בבוקר שמפניה, בצהריים עוגת קרם ובערב המבורגר, הוא לא יאכל. הדוגמה ברורה, אנחנו צריכים לאכול ולצרוך את מה שטוב לסוס שלנו, היינו לגוף שלנו, לא פחות אבל גם לא יותר, כי ההגזמה מתוכננת ומטופחת על ידי מי שרוצה להרוויח כל הזמן מכך שהפכנו לצרכנים כפייתיים, שרוכשים כמויות מוגזמות, מוצרים לא הכרחיים, וגם זורקים ומחליפים בצורה בלתי אחראית את מה שרכשנו רק לאחרונה. האדם מתייחס לאורח החיים הצרכני הזה כאל עובדה קיימת. הוא קונה, משתמש יום אחד, וזורק. כדי לקנות הוא עובד, קונה, זורק, עובד, קונה, וזורק. אבל האדם, מרגע שנכנס לקורס כלכלת הבית, במסגרת החינוך לחיים בחברה מקושרת, אינו מעוניין להמשיך ולחיות בצורה כזו, להסתובב כך סביב הזנב של עצמו. מעגל הצריכה והעבודה אינו מייצר עבורו אושר או סיפוק, אלא רק טרחה, דאגות ועוגמת נפש. מישהו אחר מרוויח, בצורה מתוחכמת, מהעבדות המודרנית הזו ואילו האדם עצמו אינו מעוניין להמשיך ולחיות כך.

המרצה בקורס כלכלת בית כזה, לא יכול להיות מי שמרצה כיום בקורסים כאלה, שאינם מבוססים על עקרונות חכמת החיבור, אלא הוא צריך ללמוד תחילה מאיתנו, בעלי שיטת החיבור, ולעבור בעצמו קורס. זה אינו תהליך פשוט. עליו לקבל הסתכלות, תפיסה והרגשה חדשה של החיים החדשים, לרבות יסודות החברה החדשה, היחס בין בני האדם, והחוקים החדשים שלפיהם יתנהגו בני האדם זה אל זה בחברה החדשה. זו תהיה הפעם הראשונה שאנו לא לומדים על הצורה המלאכותית, איך היו היחסים בינינו בחברה הפיאודלית, הקומוניסטית, או הקפיטליסטית, אלא הפעם אנו מדברים על שינוי האדם. המחנך בקורס חייב להרגיש את ההבדל, ובמשהו כבר לעבור את השינויים האלה, לחוש אותם על בשרו. נדרשת ממנו מומחיות בתכונות הפנימיות שלו, ולא ידיעה והשכלה בלבד, עליו להיות מי שבעצמו השתנה, במסגרת החיים החדשים. מהבחינה הזו, למומחה נוכחי בכלכלת בית יהיה הרבה יותר קשה להשתלב כמרצה בקורס, מאשר למי שכיום אינו משמש כמרצה בתחום. מומחה בכלכלת בית, במידה שירצה לשמש כמרצה בקורס, חייב לעבור קורס שלם המבוסס על חכמת החיבור ומשמעות החיים בחברה המקושרת. סביר שיהיה לו הרבה יותר קשה מהאדם הממוצע ברחוב, כי הוא יצטרך לשכנע את עצמו, לעזוב את הפרדיגמה הישנה ולקבל את החדשה. ללא סיוע צמוד מאיתנו, בעלי השיטה, הוא לא יצליח לעבור את השינויים הנדרשים. עלינו להיפגש עם אנשים כאלה ולבחון יחד איפה המכנה המשותף בינינו בכדי ליצור שיתופי פעולה. אבל הגישה היא כל כך שונה, בגלל שהחינוך הוא הקובע, והוא חייב להיות הראשון, וממש משנה את כל הגישה. אי אפשר לגשת לשיתוף פעולה אפשרי כזה מתוך גישה כלכלית רגילה של עלות-תועלת, כמנהג הכלכלנים, כי הגישה היא קודם כל להביא את האדם לצרכים החדשים, באמצעות החינוך.

לפחות בתקופת המעבר יש בהחלט מקום לנתונים ולמומחיות של כלכלנים שהתמחו בשיטה הנוכחית, המקולקלת, כי הם יביאו איתם את הסטטיסטיקות שלהם, את הגישה לבדיקת הרגלי הסביבה, הצריכה, החיסכון, העבודה, המשפחה, והרגלי הילדים. כי עלינו לתכנן את שלב המעבר כך שהוא יהיה כמה שיותר נוח ורך לאוכלוסיות השונות. מכאן הצורך גם במומחים בכלכלת הבית הנוכחית, אין לזלזל במה שהם יודעים.

צריך לשקול טוב מהו העיתוי הנכון להשקת פרק כלכלת הבית בקורס החינוך לחיבור, ייתכן שזה יידרש רק בעתיד ולא כיום, כיוון שלפנינו שינוי מהותי, ממש מעבר לפינה. בקרוב אלפים יצא משוק העבודה וייהפכו למובטלים. יהיה עלינו לארגן עבורם אוניברסיטה המבוססת על עקרונות החינוך על פי חכמת החיבור, אליה כולם הולכים ללמוד במקום לעבוד, ומקבלים ארוחות ומלגת קיום. בשלב הזה, עדיין לא נעסוק בלספק להם לבית מצרכים למיניהם ולכן המחשבה, בפרק הכלכלי, צריכה להיות איך ללמד אותם לחיות בצורה מושכלת ואחראית מהמלגה שקיבלו, בתמורה להשתתפותם בתוכנית הלימודים. לדוגמה, אם אדם מקבל 5,000 שקלים לחודש, חוץ מארוחות ומלימוד חינם, צריך ללמד אותו איך להסתפק בזה, איך לתעדף, מה לצרוך וממה להימנע ואיך לשמור על תקציב מאוזן ולא להיכנס לחובות ולמצבים בעייתיים. בינתיים, כדי ללמד את כל הדברים האלה יש צורך במומחה לכלכלה הישנה. בהדרגה, ככל שהחברה תתפתח יותר לכיוון מאוזן, תיפרד מתרבות הצריכה ותתקדם לחיים על פי העקרונות של כלכלת האושר, הצורך בכלכלה הישנה יפחת עד שייעלם לחלוטין. כמובן שתשלום מלגת הקיום, אותם 5,000 שקלים בחודש, מותנה בהשתתפות של האדם ובני משפחתו בקורס החינוך. כך, מחודש לחודש, האדם ירכוש גישה חדשה, ובהתאם נוכל לעבוד איתו, בצורה יותר ויותר מתקדמת.

 

ברכות למשתתפי הקורס לכלכלת הבית החדשה

מה הייתי מאחל למשתתפים החדשים בטקס הפתיחה החגיגי של פרק כלכלת הבית בקורס החינוך לחכמת החיבור? הייתי אומר להם כך: "אני מאחל לכם כל טוב בקורס החינוך הזה, ומקווה שהוא יפתח לכולנו את העיניים, כדי שנוכל לראות את הצורה החדשה של החברה האנושית המתקרבת אלינו, או שאנו, כמו ברכבת נכנסים לתוכה. בתהליך הזה אנו מגלים, מיום ליום, סימנים חדשים לכך שהחיים בעולם החדש, בכפר גלובלי אחד שקושר אותנו יחד בתלות הדדית שהולכת ומתהדקת, אפילו בעל כורחנו, לא יהיו בנויים על הכלכלה הקודמת, אלא על כלכלה חדשה לגמרי. זו תהיה כלכלה מאוזנת, יעילה וידידותית לכל אדם, המבוססת על צריכה רציונלית, ועל רשת ביטחון חברתית וסוציאלית, ולא כזו המוּנעת לפי שיקולי רווח והפסד אינדיבידואליים, שעיוותו את הכלכלה והביאו איתם תחרות אכזרית, התיישנות מתוכננת מהירה של מוצרים, שמטרתה לאלץ אותנו לצרוך יותר ויותר. לדוגמה, אותה נורה שבמקום שתעבוד 10,000 שעות, היא עובדת 1,000 שעות או פחות, רק כדי שנקנה, נזרוק ונרכוש כמותה שוב, למרות שהטכנולוגיה מאפשרת לספק לצרכן מוצר טוב וזול יותר.

יוקר המחיה ותמחור לא הוגן של מוצרים ושירותים. ריכוזיות של הון ורכוש בידי מעטים, פערים חברתיים, אי שוויון קיצוני, עבדות מודרנית והשתעבדות לחומריות, באים בהכרח על חשבון האושר ותחושת הסיפוק הפנימי של כולנו. זהו מצב שאינו מחויב המציאות, אפשר וצריך לחיות אחרת.

כיוון שאנו נכנסים לעולם חדש, כדאי לנו ללמוד, על פי אילו חוקים הוא מתנהל. ככל שנרצה להתקדם לכלכלה החדשה, יתפתחו בתוכנו תכונות ותחושות פנימיות שיעזרו לנו לארגן את החיים החדשים שלנו בהתאם לחוקי הטבע החדשים שמתגלים. נתחיל לראות את העולם החדש שמתקרב אלינו, ושבחלקו כבר מורגש בינינו, אך לעת עתה אנו רואים בו גורם מפריע, ולא תופעה רצויה ומבורכת. לאנושות אין ברירה אלא למצוא צורה חדשה של כלכלה, כזו המתנהלת על פי חוקי הטבע, חוקי העולם הגלובלי והמקושר. עלינו לחפש את הצורה הזו ולהשתדל להעביר את הכלכלה מצורתה הנוכחית, אליה. אם כך נעשה, כל החיים שלנו, בעולם חדש כזה, ובחברה אנושית ושיטה כלכלית שיתאימו את עצמם אליו ולחוקיו, יורגשו כנעימים, טובים ומאושרים. אולם, כדי שזה יקרה, על האדם להשתנות, להתאים את עצמו ואת היחסים שבינו לבין זולתו, לחוקי החברה האינטגרלית הקושרים אותנו יחד, היינו, חברה שמחוברת בכל חלקיה, בכל המערכות שבה, והכול עבור מטרה אחת. בזכות שינוי כזה בנו, נשתלב ונחיה עם המגמה החדשה של הטבע, במקום נגדה".