הדיאלקטיקה של הכלכלה והחברה האנושית

 

"האנושות מתקדמת לאט לאט באופן הדרגתי, והיא מטפסת ועולה כמו על שלבים של סולם. כל שלב שבה אינו אלא שלילת השלב שקדם לה. כן כל תנועה וכל מצב, שקיבלה האנושות בהנהגת המדינות, אינו אלא שלילת המצב הקודם לה. וזמן קיומו של כל מצב מדיני הוא, עד שיתגלו מתוכו החסרונות והרשע שבו, ותוך כדי גילוי הליקויים שבו, נמצא מפנה מקומו למצב חדש המשוחרר מליקויים אלו. ונמצא שאלו הליקויים המתגלים במצב ומחריבים אותו הוא כל כוח הפיתוח של האנושות, שהרי הם מעלים את האנושות אל מצב מתוקן יותר ממנו".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 496-495)

 

ודאי ששיטות ייבָּנו אחת על חורבנה של השנייה, כך אנו לומדים מהחיים שלנו. איך היינו בוחרים את המצב הנוכחי? אם במצב הקודם לא היינו מגלים חסרונות וליקויים, לא היינו מחליפים אותו. בהתחלה המצב היה טוב ומספק, ואחר כך גילינו בו נקודות למיניהן שלא היו כל כך מספקות עבורנו, הן גדלו יותר ויותר עד שגילינו שאיננו יכולים להישאר במצב הקודם, נפרדנו ממנו והתקדמנו למצב חדש. ככל שאנו מגלים את החסרונות במצב הקודם, החסרונות האלה מצביעים לנו על המצב הבא, שבו החסרונות האלה אינם קיימים ובמקומם יש מצבים טובים יותר. כך מגיע כל דבר חדש ואי אפשר שיהיה אחרת. בכל הצורות שבטבע, הגדילה, ההתקדמות היא רק מתוך החורבן של המצב הקודם ולא על ידי התאמות שנבצע למצב הקודם, כי אנו לא יודעים את העתיד. את העתיד האדם בונה דווקא מהחסרונות של המצב הקודם. אם הוא מזהה את החיסרון, ויודע באיזו צורה נכונה הוא צריך להיות במצב הבא, אז הוא יכול לעשות זאת. כך אנו יכולים לתקן את עצמנו, אבל הבעיה היא שהאדם צריך לרצות לעזוב את המצב הקודם, לפני שיתגלה בכל צורתו הרעה, המזיקה.

בניגוד למהפכות שקרו בעבר הרחוק באירופה, דווקא בזמננו, אם לוקחים כדוגמה את המשבר העולמי ב-2008, או את המחאה החברתית בישראל ב-2011, רואים שרבים הרגישו שכך אי אפשר להמשיך, אבל בכל זאת השיטה הכלכלית והחברתית לא השתנתה. השאלה היא מדוע איננו מסוגלים להתקדם מיוזמתנו למצב החדש, הבא. ראשית, כי אנו עדיין לא יכולים לאתר את המצב הבא. אם נסתכל על אירופה, לעומת כלכלה קטנה כמו ישראל, או ארצות הברית שיכולה בינתיים לדאוג לעצמה באמצעות צעדים כלכליים שהיא מבצעת, אירופה אינה מסוגלת להתמודד עם מה שקורה בה, ובכל זאת היא אינה עושה דבר. מדוע? כי אנו לא יכולים לאתר את המצב הבא, עד שהמצב הקודם מגיע לגמרי לחורבן.

כאן נשאלת השאלה, אם יבוא מישהו מהצד ויראה לנו את המקום שצריכים לתקן, האם נסכים עמו? אם עדיין לא גילינו את כל הרע שבמצב הנוכחי, איך נסכים עמו? את מה שקורה עכשיו ניתן לתאר כמצב טראגי. שיטת התיקון קיימת, והתיקון הוא תיקון האדם, ולא החברה, לא הכלכלה, ולא תיקון של מערכת כלשהי בחברה האנושית. תיקון האדם עצמו צריך להתרחש עכשיו במציאות, ואנו לא מסכימים עם זה. כי אנו חושבים שבאמצעות טלאים חיצוניים שונים, כמו למשל רפורמות כלכליות או חברתיות, איכשהו נסבול ונתקן את המצב הנוכחי. אלא שעל ידי כל התיקונים האלה כביכול, אנו מושכים את הזמן והקלקול שיתגלה, יתגלה במכה אחת ובכל העומק שלו. אם ניקח את האמריקאים כדוגמה, מה הם עושים עכשיו עם הכלכלה שלהם? שוב מנפחים את הבועות, שמלכתחילה פגעו בהם מאוד. דבר דומה קורה עם האירופאים, במקום להגיע לחיבור ביניהם, במקום שישתדלו לפחות ללכת לכיוון חיבור ביניהם, כי כל ההצלחה שלהם תלויה בחיבור, הם לא מסוגלים ללכת לקראת חיבור ביניהם, הם לא רוצים בו. במקום מאמץ להתחבר, הם מסתפקים בצעדים כלכליים, קיצוצים, גזירות ולעיתים גם תמריצים כלכליים. אבל אלה לא תיקונים, אלא רק אמצעים למשוך במקצת את הזמן, אבל דווקא בגלל האסטרטגיה הזו, המחלה תתרחש עמוק יותר ותתפתח עד שתתפרץ. לכאורה, כמעט 7 שנים מפרוץ המשבר, המערכות הכלכליות והחברתיות איכשהו מתפקדות ונרשם שיפור מינורי בפרמטרים הכלכליים, אך בהשוואה למשאבים שהושקעו, בהשוואה לפרק הזמן שחלף, הניסיון שלהם להתמודד עם המשבר הכלכלי נכשל לחלוטין, במיוחד אם לוקחים בחשבון שבינתיים הם טיפלו בעיקר בבעיות הבוערות, אך לא בבעיות היסוד שמעיקות על כלכלת אירופה, כמו הר החובות הריבוניים, שוק עבודה לא יעיל, הזדקנות האוכלוסייה, משבר החובות של מדינות ובין מדינות ובעיות רבות נוספות, שאין ביכולתם להתמודד איתן. אולי הם יצליחו לדחות את הבלתי נמנע, אפילו לזמן רב, אבל הסיום מפחיד מאוד, כי הרס כלכלי וחוסר קשר בין כולם, יביאו למכות של רעב, מחלות ובסופו של דבר למלחמה שתפרוץ בין כולם. האירופאים יגיעו ממצב שבו קיימים עדיין קשרים והבנות ביניהם, למצב שבו הכול קורס, פשיטת רגל של מערכות, עד למצב של חוסר אונים שיוביל להתחלה של מלחמה. העמים, הארצות, והמערכות למיניהן כבר מתכוונים ומתכוננים למצב כזה.

 

"ובתהליך הזה של ההיסטוריה הוא מראה לנו, איך המשטר הפיאודלי, הראה את ליקויו ונחרב, ופינה מקום למשטר הבורגני. ועתה הגיע תורו של המשטר הבורגני, להראות ליקויו ולהיחרב, ולפנות מקום למשטר היותר טוב ממנו, שלפי דבריו הוא משטר הפרוליטריון".

(הרב יהודה אשלג, עיתון "האומה", כתבי בעל הסולם, עמ' 496)

 

בעל הסולם מתייחס כאן לקרל מרקס ולגישתו הדיאלקטית לפיה ההתפתחות היא מתוך קונפליקט. כך אנו מתקדמים בצורה ליניארית כביכול, אבל מפני שזה כל פעם היה מתוך התפתחות של האגו עצמו, יותר ויותר, אז התרחשה התחדשות, עלית מדרגה באותו הנתון. המבקרים המודרניים של הקפיטליזם, מרבים לדבר על כך שזו שיטה כלכלית שהיא בעלת יצר הרס עצמי, ובהתאם, על הצורך להגביל את הקפיטליזם, ליצור מנגנוני פיקוח ואיזון, כדי לרסן אותו ובכך לאפשר את קיומו. באופן פרדוכסלי, גם כלכלנים מובילים, מנהיגים וארגונים כלכליים בינלאומיים, כמו קרן המטבע הבינלאומית, המעוניינים לשמר את השיטה הקפיטליסטית ומאמינים ביתרונותיה, החלו אף הם להתייחס לצורך להגביל אותו, לפעול לצמצום הפערים האדירים ואי השוויון, כיוון שהם מזהים בהם סכנה מוחשית ועיקרית לשלום העולם ולכלכלה העולמית. לעת עתה, מעטים מהם בלבד מאבחנים נכון את הבעיה ומבינים שהאדם הוא הבעיה ומאמינים שצריך להציל את הקפיטליזם מהקפיטליסטים, כלומר מטבע האדם. אבל בינתיים, למרות ההכרה המתרחבת בחסרונות של השיטה הנוכחית ובצורך לשנות אותה מהותית, כדי לשמור עליה, אין בנמצא כלכלנים והוגי דעות שמוכנים לקבל את המסר של חכמת הקבלה ושל בעל הסולם, שאין טעם לבצע רפורמות בשיטה הקפיטליסטית, מבלי שנשנה תחילה את האדם, באמצעות החינוך.

בעל הסולם כותב כאן, שהמשטר הבורגני יחריב את עצמו ויפנה את עצמו למשטר הפרולטריון, כלומר שהקפיטליזם יסיים את תפקידו מעל במת ההיסטוריה ושמשטר סוציאליסטי יחליף אותו. בפרקים הקודמים, דיברנו בהרחבה על ההבדלים המהותיים בין הניסיון הסוציאליסטי הכושל במזרח אירופה, לבין המשמעות של סוציאליזם על פי גישתו של בעל הסולם.

 

ההזדמנות שלנו - שינוי מתוך למידה

כיום, לראשונה בהיסטוריה, אין הכרח שנגיע לקריסה טוטאלית, כי אנו יודעים מה עלינו לעשות כדי לתקן את המצב. לאורך ההיסטוריה, האנושות עברה ממצב למצב על ידי מהפכות, שפיכות דמים, מלחמות, וקריסה של שיטות ומערכות. אבל כיום זה לא חייב להיות כך. כי אין שינוי במסגרת אותה התחדשות אגואיסטית כבעבר, אלא דווקא להיפך, צריך להיות שינוי באדם עצמו. לכן הכול תלוי בחינוך האדם, השאלה שבמוקד היא איך אנו מלמדים את האדם להיות מחובר בחברה האנושית ומחובר לטבע החיצוני. זהו התיקון שצריך לקרות וכך נרגיע ונרפא את כל הפצעים.

כפי שבעל הסולם כותב כאן, בשלבים הקודמים של התפתחותה, האנושות באמת לא ראתה קדימה מהי צורת המשטר הבאה שאליה צריך להגיע ולכן התפתחה מחורבנו של מצב קיים, אל מצב חדש. לעומת זאת, כיום אנו יודעים, גם מחוסר ברירה וגם מכך שהטבע מחייב זאת, את מה שמתגלה מראש בחברה האנושית, ומה שצריך להיות: משטר גלובלי, שיקשור את כל האנשים ברחבי העולם בצורה שווה, למערכת אחת הדדית, בהבנה ובהשלמה זה עם זה. זו קריאת הטבע. בפעם הראשונה אנו רואים מולנו דוגמה, איך אנו צריכים להיראות.

אנו לומדים ורואים את זה בכל מערכות היחסים בטבע, באקולוגיה, באקלים, ובכל מה שקורה בחברה האנושית. הגענו למצב בו אנו נמצאים בעודף. ייצרנו מוצרים ומותגים רבים שאין בהם שום צורך. לאורך ההיסטוריה האנושות בנתה לעצמה מערכות הכרחיות לקיומה, אבל מזה 70 שנה, אנו בונים מערכות שאין בהן שום צורך לקיום שלנו, אלא רק כדי שמישהו ירוויח מהן כסף רב, ויצבור כוח ושליטה. אבל אין בכל העודפים האלה צורך לקיום האנושי, ולכן הצורה הזו כבר משולה למחלה, ועתה היא צריכה להתחלף.

הפעם, הזמן הרב שלוקח לאנושות להבין את הכיוון הנכון, הוא דבר שלילי. כי אם יש בידינו תרופה, אז אנו יכולים להתאים אותה לכל מצב ולכל אומה, לכל יבשת ולכל משטר, ויכולים להתחיל, מיידית, לגלות את השיטה ולחנך את האדם. יש עמים ומדינות שסובלים מאוד, בכל מיני אופנים, כמו באפריקה או באירופה, וגם בה תלוי באיזה חלק, כי קיימים הבדלים גדולים מאוד בין צפון או דרום אירופה. אסיה ובעיקר סין, נמצאות לפני קריסה, למרות שזה עוד לא ניכר, אבל בסופו של דבר זו בעיה גדולה. אנו כבר יכולים להתחיל, לפחות דרך רשת האינטרנט שפתוחה יחסית לכולם, להפיץ את שיטת התיקון ולעשות את זה בצורה רחבה ככל האפשר. כאן אנו זקוקים לעוצמה כללית של הגורמים השולטים ברשת, של אנשים שמבינים את הבעיה, שיש להם יכולת ועוצמה לעזור ולעשות.

 

האליטות והמובטלים באותה הסירה

כיום, האליטות פועלות לשימור הסדר הכלכלי והחברתי הקיים, כי בראייה שלהם הם המרוויחים הגדולים מהשיטה. כל המשאבים האדירים שממשלות הזרימו לשווקים הפיננסיים והתמריצים לכלכלה הריאלית, נועדו לחלץ אותם מהמשבר ולהשיב את המצב לקדמותו. האינטרס של האליטות הוא זה שקובע את דרך הטיפול במשבר העולמי שמלווה אותנו מאז 2008. לכן, כדי להימנע מחורבן ולהתפתח לכיוון הנכון, אנו חייבים למצוא גישה למנהלים ולמנהיגים, כדי שיבינו, על סמך מה שניתן לראות בהתפרצויות ובמחאות, שכדאי להם להביא את החינוך והלימוד של חכמת החיבור לאזרחים, ולמובטלים הנפלטים ממעגל העבודה. אין להם סיכוי להתקבל לעבודה אחרת והם הופכים למסה המאיימת על המשטר, על העשירים ועל כולנו. אם לא נתחיל לטפל במובטלים, מדובר בבעיה שהיא בבחינת חבית אבק שריפה עם פתיל קצר מאוד. לכן הטיפול בבעיית האבטלה חייב להשתנות מהותית ולשלב אלמנט של חינוך, יצירת סביבה ומסגרת חיים. אי אפשר להמשיך ולהסתפק בחלוקה של סכומים קטנים כדי שהמובטלים יוכלו להתקיים. צריך גם להחזיק אותם כבני אדם, שיבינו מה קורה בעולם ולהם, שאף אחד לא אשם במצבם, בטח לא הם, ושהם חיים בתקופת מעבר מאוד מיוחדת בהיסטוריה של האנושות, שבה כולנו צריכים להיות מחוברים יחד, כדי להקל על כולנו את המעבר לשלב הבא. אם האליטות והמנהיגים, המחזיקים בידיהם את העוצמה הכלכלית, המדינית והביטחונית של המדינות, ישתכנעו מהמסרים ומהאפקטיביות של החינוך לחיבור, הם יאמצו את השיטה, לפחות בחלקה, ויעזרו לפתח אותה ולהביאה לעמים, כדי לא לסכן את עצמם, ואת שליטם.

עד היום הייתה להם אפשרות לשלם לכל המובטלים שנפלטו ממעגל העבודה, אבל מה יקרה אם הכלכלה תמשיך להתדרדר? מהיכן ייקחו את הסכומים הדרושים לתשלום דמי אבטלה וקצבאות עבור מיליוני המובטלים החדשים? הם צריכים להבין שלמרות שהמשבר לא פגע, לעת עתה, במעמדם הכלכלי ובעוצמת ההשפעה שלהם על מערכות שלטוניות וחברתיות, הגידול הצפוי באבטלה ושיטת הטיפול המוגבלת הנוכחית במובטלים, עלולים להתפתח לאיום קיומי על מעמדם.

לכן עלינו לפנות למקבלי ההחלטות, הם אנשים חכמים, והם יבינו שכך הם יכולים להרגיע את האדם, להרגיע את מיליוני המובטלים החדשים, בעלות זניחה, ממש בפרוטות. רמת האבטלה הגבוהה בספרד, באיטליה וביוון מהווה עבורם בעיה. הם צריכים להבין שאם לא נחנך את העם, לא נרגיע אותו, לא ניתן לו יחד עם הפרוטות שאנו מחלקים לו, גם הבנה מסוימת כיצד לשמור על עצמו, איך להיות בחיבור טוב, ולא בחיבור שלילי ולצאת למחאות אלימות, לשבור חלונות, ולשרוף רכוש, בכך הם מסכנים את עצמם. חייבים לעשות את הדברים האלה, הם רציונלים. את המסר הזה כל אחד מהבעלי ההון יכול להבין. השאלה היא אם נוכל להעביר להם את הגישה הזו לטיפול בבעיית האבטלה ובמשבר הכלכלי, או שעלינו לפנות אליהם עם מסר עמוק יותר, כזה המהווה פריצת דרך רעיונית.

 

אוזן קשבת לחכמת הקבלה

בעל הסולם כותב על אותה נקודת פריצה רעיונית ובאמת אנו סטינו קצת מדרכו. לדבריו, חכמת הקבלה חייבת להתגלות בכל העולם, לכולם, וכולם צריכים להכיר שהפתרון נמצא דווקא בעם ישראל. אם כולם יחזיקו ברעיון הזה, ויעלו את עם ישראל מעליהם, כבעל שיטת התיקון, דווקא כך כל העולם יינצל מהחורבן. אבל כשאני קורא את השורות האלה, מצד אחד אני מתקרב לזה, אבל מצד שני אני לא רואה שגילוי של דרך התיקון הזו לעולם יכול להועיל. כי כל העולם נמצא בדחייה ושנאה עזה לישראל, האנטישמיות פורחת. כלפי חכמת הקבלה בפרט יש לכל אחד ואחד דעות קדומות, עתיקות ומקולקלות. אם נגלה להם מה שיש בה, הם לא יקראו, לא יבינו, לא ירצו. מה שיקרה יהיה שקול לסתימה טבעית באוזניהם. ואנו עלולים לקלקל את היחסים בינינו, במקום לתקן אותם.

למרות שהייתי מאוד בטוח בגישה של הערבות ההדדית והחינוך לחיבור בעבר, בגלל קצב ההתקדמות המהיר של העולם, אני מתקרב יותר ויותר למצב שמתעורר בי הצורך לדבר בגלוי על חכמת הקבלה, לדבר על שיטת התיקון, לדבר על המימד העליון שאליו אנו צריכים להגיע, ושזו הדרגה הבאה של האנושות. לדבר על דברים אי רציונלים. כי בצורה רציונלית, אני לא מבין איך יקבלו את זה. צריכה להיות כאן "סיעתא דשמעיא", השגחה מלמעלה, עזרה גדולה מאוד מלמעלה.

אני לא רואה איך המנהיגים, העמים, מיליארדי המובטלים, איך הם שנמצאים אי שם ברחבי העולם, במיוחד באירופה, תחת שליטת הדתות, האמונות והסטיגמות למיניהן, איך הם יוכלו לשמוע מה שנאמר מפיו של יהודי מישראל? צריכה ממש להיות כאן איזו הארה מלמעלה שתפְתח להם את העיניים והאוזניים. לכן אנו מלבישים את העקרונות של חכמת הקבלה בשפה של חינוך לחיבור. בעצם מה כוונתנו? אם האדם עושה את הפעולות האלה בהנהגה שלנו, בגלל המעורבות שלנו, בעלי השיטה, בכל הפעולות שלו יהיה מאור שישַׁנה אותו, שיתקן אותו, שיביא לו את התכונות החדשות, את תכונת ההשפעה.

 

השלב האחרון בהתפתחות השיטה הכלכלית

 

"זהו לדעתי הסינתזיס האחרון שאין ההיעדר גנוז בתוכו עוד".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 844)

 

כלומר, השיטה הכלכלית והחברתית החדשה, שתחליף את הקפיטליזם, ותבטא את השינוי בטבע האדם וביחסים בינינו, מאגואיזם לאלטרואיזם, מאינדיבידואליות לשיתופיות, מאי שוויון קיצוני מובנה, לשוויון וחלוקה צודקת, איזון והרמוניה מושלמת בין כולם, היא השלב האחרון.

מבחינה כלכלית, החיבור בין כל חלקי המציאות יאפשר לנו להרגיש מה אנו צריכים כדי לספק לעצמנו את הדברים ההכרחיים לקיומנו, ברמה רציונלית, ולא יותר. זה מה שהיה חסר לנו בשלבי ההתפתחות הקודמים. מה עשינו? התחלנו לייצר כל מיני דברים שאין בהם צורך, רק כדי להתעשר. מילאנו מספר רצונות טבעיים שבאדם, בית ותכולתו, מכונית וחופשה שנתית. עשינו את זה בצורה נורמלית, מידתית. הבעיה התחילה כשהתחלנו לחשוב מה עוד אפשר לעשות, איך להרוויח מכאן והלאה. כך התחלנו לפתח מוצרים ושירותים שלאדם אין בהן צורך או חיסרון משמעותי, אבל באמצעות פרסום ניתן לבנות בו חיסרון. הקמנו מערכת חינוכית, תרבותית, כלכלית וחברתית, המטפחות ותומכות בתרבות הצריכה וכך התקדמנו. הבעיה היא שהתקדמנו עד כדי כך שהתחלנו להרוס את כוח הקנייה.

על כך דיבר מרקס, שהחורבן צריך לבוא, כי בסופו של דבר, אנו מרוקנים את כוח הקנייה של העם. למרות שיהיו לנו חומרי גלם בשפע, תנאים אקולוגיים טובים, משאבי נפט ואנרגיה, הכול, אבל האגו שלנו הוא זה שבסופו של דבר גורם לזה שהעשירים רוצים לרכוש את הכול ולא להשאיר לאחרים דבר, למעט שיחיו כעבדים. אנו רואים שהעשירים הורסים בעצמם את מעמד הביניים. כתוצאה מהשחיקה של מעמד הביניים חלה ירידה בכוח הקנייה של הציבור, מה אז יעשו העשירים? אפשר לעשות אחד משני דברים: או מלחמה, ואחריה מעגל הצמיחה הכלכלי יתרחש מחדש, יהיה מה לבנות, מה לעשות, או שאין ברירה, נצטרך לשנות את הגישה כולה, לקראת כלכלה חדשה, שיתופית ורציונלית, על פי גישתו של בעל הסולם, כלכלה שמתאימה לעולם שהפך למערכת אחת גלובלית ומקושרת הדדית. אין באופק אפשרויות נוספות.

שיטה כלכלית שנגזרת מהעקרונות של חכמת הקבלה תהיה שיטה יציבה ומאוזנת, מפני שהיא לא בנויה על האגו של האדם, היא בנויה על האיחוד בין בני האדם. ככל שהאיחוד שלנו הוא זה שקובע ומכתיב לנו את ההתנהלות שלנו, כך מתוכו נבנה את מה שנחוץ לנו, את מה שאנו חייבים לספק לעצמנו, לכולם בשווה. רק את סל הקיום ההכרחי עבורנו, שיחולק שווה בשווה, על בסיס עיקרון השוויון היחסי, כלומר כזה המתחשב בנסיבות הייחודיות של כל אדם. את כל שאר הדברים, את הייצור המוגזם של מוצרים ושירותים, את כל המערכות הכלכליות התומכות ומטפחות את תרבות הצריכה, את ההתעללות שלנו בכדור הארץ, במשאביו והפגיעה האקולוגית שאנו מסבים לו, את כל אלו, לא נעשה. נתקדם כל הזמן רק כדי לגלות מקורות אנרגיה זולים יותר, מכונות טובות יותר וכולי. עלינו לעשות הכול לכיוון שיהיה לכל אדם מה שנחוץ לו כדי להתקיים ברמה נורמלית, הכרחית בלבד. אז כל אחד יהיה מסופק ממה שיש לו ולכן, בהכרח, זו תהיה מערכת יציבה מבחינה כלכלית וחברתית.

גם בייצור הדברים ההכרחיים האלה צפויה התקדמות טכנולוגית משמעותית, עד שנבנה בסופו של התהליך "פרפטום מובּילה" (מכונות הנעה נצחית). אנו יכולים להתקדם במבחינה טכנולוגית וטכנית לקראת פיתוח מקורות אנרגיה זמינה, בלתי מוגבלת ובעלות זניחה ממש, ולבנייה של מכשירים למיניהם שלא יצטרכו לקבל מבחוץ מקורות אנרגיה כלשהם. כלומר, המין האנושי יתפתח לקראת כלכלה ומשק שיוכלו לספק לו את צורכי הקיום הנורמליים, עם מינימום מאמץ ומעורבות מצדו. הדאגה לחומריות, שכיום גוזלת מאיתנו מאמצים רבים ומסבה לנו נזקים אישיים, חברתיים וכלכליים, תפנה את מקומה ממרכז הבמה. אבל התפתחות האדם, בכל שאר התחומים, תהיה רק לכיוון הרוחני, כי מתוך החיבור בינינו אנו נרגיש את המימד העליון, את העולם העליון, את המקום שבו האדם מרגיש את עולמו, ולא את הגופים שחיים בעולם שלנו כגופים, בדרגת החי.

אומנם האדם מחפש ריגושים, שתרבות הצריכה לכאורה מספקת לו, אבל אם הוא נמצא בהשתוקקות לדברים גבוהים יותר, רוחניים, ומסופק מבחינה חומרית, אז לא יפריע לו להפסיק לרדוף תמיד אחרי המוצר החדש הבא. את החידוש האדם יקבל מההתפתחות הרוחנית. ממה הוא מקבל התרגשות, האם מהמקרר או המדיח החדש שהוא מכניס לתוך המטבח ומתפעל ממנו? ההתרגשות הנוכחית שלו לקראת השקה של מכשיר סלולרי חדש, מקורה בפרסום. זה משְחק, מישהו מרוויח ממנו. תרבות הצריכה והמרדף שלנו אחרי קניות, חידושים ומותגים, ממלאים לכאורה את הצורך שלנו בהתחדשות, אבל זו לא התחדשות מהותית, אמיתית, להיפך, היא מלאכותית וחולפת תוך זמן קצר מאוד, במרוץ אחרי הריגוש הבא. לעומת זאת, ברמה החברתית, תחושה של התחדשות פנימית תעבור מהאחד לשני, מפני שאנו נהיה מקושרים. הריגוש יהיה סביב קשר פנימי בינינו ולא סביב מוצר חיצוני. אין לזה דוגמה מהמציאות הנוכחית שלנו.

 

אילו סיפוקים ומילויים מציעה הכלכלה החדשה?

העולם לא קולט עדיין את מצבו. בני האדם נמצאים כיום במשבר, רואים שהכול נגמר, שאין לאדם ממה ליהנות. הסדר העולמי קורס, הדיכאון נפוץ, מחלות, מגיפות, אסונות טבע, עוצמתם של המשברים גוברת מפעם לפעם. ממה האדם רוצה ליהנות? מאיזו התחדשות הוא עוד יכול ליהנות, ובמה? לא שצריך להגביל את עצמנו ולחיות עם הגבלות חומריות ובסיגופים. להיפך, המערכת הכלכלית צריכה לספק את כל מה שנחוץ לכל אחד מאיתנו, כדי לחיות ברמת חיים נורמלית, לספק לו סל מוצרים ושירותים חיוניים, לרבות יציאה לחופשות משפחתיות. את הקיום החומרי הזה ניתן להבטיח לכולם ולמצוא לו מימון, על פי העקרונות של הכלכלה החדשה, המותאמת לחוקי העולם הגלובלי והמקושר ולשינויים המתחייבים מהחיים בו, באדם וביחס שלו לזולת. כלכלה המבוססת על חכמת החיבור, על ערבות הדדית, תדאג שרמת החיים הזו, לא פחות ממנה ולא יותר ממנה, תהיה זכות יסוד של כל אדם. צריכה מוגזמת וחיים ברמת חיים גבוהה יותר מרמה נורמלית, מאוזנת ושפויה, היא כבר לא מאוזנת, אינה הדדית ומזיקה לאדם ולמערכת המקושרת כולה. המסר צריך להיות ברור: על כל אדם ועלינו כחברה, להתארגן בעולם הזה, להיות בהרמוניה עם הטבע, ואז נראה שנצטרך לעבוד שעתיים ביום בלבד. בכל יתר הזמן האדם יבדוק במה למלא את עצמו, ובאמצעות המילוי הזה, הרוחני, יהיה מאושר.

כיום, אין לאדם מילוי שיכול לשמש תחליף למילויים החומריים ולסיפוק שהוא רוכש מהם, באמצעות כסף, עוצמה, שליטה וכבוד חברתי. לכן, גם האנשים שיכולים להרשות לעצמם לעבוד ארבע שעות ביום, חוזרים בסופו של דבר לעבודה סביב השעון. מה שהאדם יחפש, במדרגת ההתפתחות הבאה שלו, היא חוויה פנימית, התחדשות שאינה תלויה בחומריות ובמרוץ אחרי כסף וכוח. יש הרבה מה לעשות בלי החומר, רק ברוח. שם הוא לא מזיק לאף אחד, להיפך, הוא גורם טוב לכולם ולעצמו. האדם משיג נצחיות בחיים שלו, בקיום שלו. הוא לא משחק עם צעצועים מיותרים למיניהם כדי לשכוח מהחיים. להיפך, הוא מרגיש את האינסופיות בטבע, כי הוא נמצא בו וחש את זה. ממצב כזה, האדם כבר לא יכול לחזור ולרדת לחומריות הזו ולהשקיע בה יותר ממה שהוא צריך כדי להתקיים, ואז גם החומריות מצטרפת לרוחניות. למצב כזה מתקרבים באמצעות חיבור בינינו, אז כל אחד ואחד יתחיל להרגיש מבפנים, בצורה אינסטינקטיבית, שכן, זה בא, זה קיים. כך ייראו החיים של האדם, הוא מתחדש מתוך החיבור עם האחרים. דרך כלי התקשורת, דרך כל מה שיש לו. אבל הוא ירגיש שמזה הוא מחייה את עצמו, שהוא כל הזמן מתחדש, שהוא חי בהרפתקה.

בהתאם, הגישה שלנו לכסף תשתנה לחלוטין. הכסף הוא אמצעי, אבל האדם חייב אמצעי נוסף כדי להרחיב את התענוגים שלו. בתענוג רוחני האדם לא צריך אמצעים, הוא לא צריך כסף.

זהו גם ההבדל בין חיבור שאנו מסוגלים להגיע אליו כיום, לבין חיבור רוחני. החיבור הנוכחי בינינו הוא משעמם, כי האדם לא מקבל ממנו התחדשות. בחיבור המלאכותי שאנו מסוגלים להגיע אליו כיום, האדם לא משיג דבר. זהו חיבור אגואיסטי, כל אחד נהנה מזה שהוא מושך לעצמו משהו מהחיבור, וזהו. אבל אם הוא מחדש ומעלה כל הזמן את החיבור הזה, אז הוא מורגש בו כהרפתקה. במצב כזה, האדם כביכול מטייל בעולמות, חי מעבר לזמן לתנועה ולמקום, נמצא במצב שהוא מעל החיים הגשמיים. כשהוא מסתכל על הגוף שלו, בדרגת החי, הוא רואה שהוא חייב להתקיים, לספק ולמלא אותו במה שהגוף צריך. בינתיים, כל עוד האדם נמצא בהתפתחות הרוחנית ועדיין לא סיים אותה, הוא צריך את הגוף הזה, כדי לעשות מתוכו, כל פעם, את העלייה למדרגת ההתפתחות הבאה. כי בין העליות הוא יורד לרמה הגשמית, נופל לעולם הזה. האדם לא צריך יותר מזה, כי יש לו הרפתקאות, וגילויים כאלה שהוא לא מסוגל לרצות יותר עבור הגוף שלו. ממה הוא נהנה, כשיש לו בפנים התעלות רוחנית? אפילו כשהוא יושב עם החברים, שותה ואוכל, הוא נהנה. כל העטיפה הגשמית הזו רק מועילה. מה מפריע לו, למה הוא צריך ללכת ולעבוד, האם הוא נהנה מהעבודה? יש לו עכשיו עבודה אחרת, עבודה על חיבור עם הזולת, על התפתחות פנימית וחברתית ומאמץ להשתוות עם הטבע. אם האדם מחפש אתגר, הקיום הרוחני מציע לו אתגר גדול בסדרי גודל מאתגרים יותר משהוא מוצא בקיום הנוכחי שלו. התענוג הקטן ביותר מהרגשת המימד העליון, גדול פי מיליארד מהתענוג שלנו כאן. המספרים האלה הם רק כדי להמחיש לנו את ההבדל המהותי הזה. השאלה היא איך האדם, עם הרצון שלו ליהנות, יכול לעזוב אותו? צריך גם לזכור שהרצונות שהפוכים מרוחניות, הם נבזיים.

בקיום המתקדם הזה, בדרגת ההתפתחות הבאה של האדם ושלנו כחברה, האדם לא מאבד את הייחודיות שלו, אלא להיפך. אחת הטענות בקשר לקריסת הקיבוצים והקומוניזם הייתה שהאדם איבד את הייחודיות שלו. הקריסה של הניסיונות האלה קרתה בגלל שהם לא היו בנויים לזה, הם לא התחנכו לזה, הם לא היו ראויים לזה. אבות הקיבוצים כן היו מסוגלים, אבל הבנים לא. בשביל מה הבנים היו צריכים את הקיבוצים? הבנים ראו שיש חופש ופיתויים בחוץ. הקיבוץ חייב את האדם להיות יחד עם כולם, בהתחייבות ההדדית, והצעירים לא היו מוכנים לכך. לא נתנו להם שינוי פנימי. נתנו להם חינוך חיצון, כמו ברוסיה. חייבו את כולם להגיד שהם חברים של כולם, אבל לא הייתה בהם הרגשה פנימית, שהם קשורים יחד. לעומת זאת, אנו מדברים על התיקון הפנימי של האדם, ובמידה שהוא מתקן את עצמו, אז הוא נכנס לחיבור אמיתי ונשאר נאמן לו. את התיקון הזה אפשר לעשות רק באמצעות לימוד חכמת הקבלה, או לפי הגישה של חכמת הקבלה.

מבחינה כלכלית, האידיאה הקומוניסטית לא התקיימה בפועל אפילו לרגע אחד. היא הייתה ונותרה כתובה בספרים ולא יותר. תחת סיסמאות של שוויון ושיתוף, התנהלה כלכלה של ניצול, כפייה, הטבות למיוחסים ודיכוי של כל השאר. אבל הניסיון הרוסי הותיר טראומה ברחבי העולם, עד כדי כך שגם היום, הקומוניזם והסוציאליזם נחשבים למוקצים מחמת מיאוס. אבל עיקר הביקורת מסתמכת על הניסיון הרוסי הכושל, שכאמור היה בוסר, כיוון שהוא בוצע בכפייה ולא אחרי תהליך חינוך של האדם, ולא על האידיאה הסוציאליסטית עצמה. הקפיטליסטים מציגים את שיטתם כשיטה מנצחת, למרות שאפילו לרגע אחד, הקומוניזם שיושם במזרח אירופה לא היה של מרקס. אבל כיום גם הגישה הקפיטליסטית קרובה לסיומה.

ההבדל בין הקומוניזם האלטרואיסטי עליו כותב בעל הסולם, לבין הקומוניזם הרוסי הוא בזה שיש בידי הקומוניזם האלטרואיסטי כוח לשנות את האדם. זוהי התשובה. האדם צריך להיכנס לתהליך השינוי. או שנחכה עד שתהיה לו מוטיבציה כתוצאה ממכות מאחור, או שבכל זאת נגרה אותו בעזרת משהו שימשוך אותו קדימה. מוטיבציה חייבת להיות לו, לפחות במקצת. הוא צריך להיכנס למערכת הלימוד, החינוך. גם ממשלות יכולות לתרום למוטיבציה שלו.

 

הטיפול בגידול באבטלה ובקריסת תרבות הצריכה

בשנים שלאחר המשבר הכלכלי הגדול שהתחיל בשנת 2008 בארצות הברית והתפשט ברחבי העולם, חלה עלייה באבטלה והיא הגיעה למימדים מדאיגים. בספרד לדוגמה, שיעור האבטלה התקרב ל-30% ובקרב הצעירים ל-50%. השאלה היא מה על המדינה לעשות כדי להרגיע אותם? הרי אם לא היום אז מחר, אבל תהיה התפרצות חברתית, עממית. אולי כדאי כבר מהיום להתחיל לחנך אותם, להתחיל להביא להם את שיטת החיבור? לא כדי להרוס את מה שיש, אלא למען החיבור. בואו נתחיל להתחבר בינינו ונבנה מערכות עזרה הדדית בינינו, כמו מחסנים למזון ולביגוד, נדאג לחינוך, לחיבור, לחוגים לילדים. בואו נתחיל להשלים זה את זה בחיבור בינינו. יש מה לעשות. אז נגלה לפתע שמהפרוטות שיש לנו אנו יכולים להתקיים, לחיות טוב ולהיות מסופקים. הממשלה והכלכלנים לא מבינים מה קורה עם אדם שיוצא ממעגל העבודה ושאין לו מה לעשות מחר, וגם לא בעוד עשר שנים? הוא מאבד את הצורה האנושית שלו, ועלול להתדרדר להימורים, סמים, זנות, פשע וכולי. זה מה שקרה לרבים באמריקה כתוצאה מהמיתון הגדול והארוך בתחילת המאה ה-20, תקופת השפל הגדול. הממשלה אומנם מנסה לאושש את שוק העבודה, בכלים הכלכליים המסורתיים שברשותה, אבל היא לא תוכל להחזיר את הגלגל אחורה ולמצוא עבודה לכל המובטלים.

התסריט של חידוש הצמיחה ובעקבותיה הצריכה הפרטית לא יתממש. מי יקנה? המובטלים, כמחצית מהאוכלוסייה, כבר אינם יכולים לקנות שום דבר. מי יקנה? העולם נמצא בקריסה, אין מי שיקנה. הכלכלנים בנו את התיאוריות שלהם על ההנחה שתמיד יהיו אנשים שביכולתם לקנות ועל הצריכה הפרטית כמנוע העיקרי של השיטה הכלכלית. אבל היום הם לא יכולים לקנות. רמת החיים באירופה נמצאת במגמת ירידה וגם בארצות הברית ערים שלימות הגיעו לפשיטת רגל, בעוד שוק העבודה נותר שברירי ופגיע.

ממשלות וכלכלנים עסוקים, מאז שפרץ המשבר ב-2008, בהזרמת תמריצים לשווקים הפיננסיים ולכלכלה הריאלית המקרטעת, בתקווה לאושש את הצמיחה הכלכלית, את הצריכה הפרטית ואת שוק העבודה, שלושה גורמים שקשורים ותלויים זה בזה. אבל לעת עתה, למרות סיוע ותמריצים בהיקף חסר תקדים, הכלכלנים עצמם מודים שנרשמת התאוששות מינורית בלבד, אם בכלל, בכלכלה ובשוק העבודה והצריכה הפרטית נותרה חלשה, ואינה מספיקה בכדי להניע מחדש את גלגלי הכלכלה. הם יכולים להדפיס עוד מספר מיליארדי דולרים או שקלים ולחלק אותם לאזרחים, או דרך הדפסה ממש של כסף, או דרך הפחתות ריבית, תמריצים לשווקים הפיננסיים ואפילו הטבות והחזרי מס, כמו שאמריקאים עשו, כשנתנו 100 דולר לכל משפחה, בצורה של החזרי מס ותמריצים לכלכלה. האם האנשים הגדילו את הצריכה שלהם ב-100 דולר? לא. את מרבית הסכום הם שמרו לעצמם, כי אי הוודאות והמצב הקשה פוגעים בצריכה הפרטית ובאמון הצרכנים בשיטה הקיימת. זוהי הסיבה שההתאוששות הכלכלית בארצות הברית היא אנמית מאוד ומאכזבת, בטח אם לוקחים בחשבון את סכומי העתק שהושקעו וממשיכים להיות מושקעים בה.

השנים שחלפו מאז שיא המשבר ב-2008 מעידות כי יש לכלכלנים יכולת מסוימת לטפל בסימפטומים של המשבר ולאושש את הפעילות הכלכלית, אולם זו לא יותר מאשלייה. ראשית, בגלל שלא בוצע טיפול שורש בכלכלה ובשורשי המשבר. שנית, לא כל העולם יכול להרשות לעצמו את מה שאמריקה עשתה. בין השנים 2011 ל-2014 הבנק הפדרלי האמריקאי רכש מהשווקים הפיננסיים את אגרות החוב הממשלתיות ואף הקונצרניות, בהיקפים משמעותיים מאוד. בתוכנית הסיוע המאסיבי לשווקים הפיננסים הושקעו למעלה מ-3 טריליון דולר. ההזרמה הדרמטית הזו לשווקים הופסקה ב-2015 כיון שארצות הברית לא יכלה לעמוד בה לאורך זמן, וההשפעה שלה על הכלכלה הריאלית, על חייהם של האזרחים הפשוטים, על העסקים הקטנים ועל משקי הבית, הייתה מוגבלת מאוד. מי שנהנה מהתמיכה המאסיבית בשווקים הפיננסים היו בעיקר העשירים, אותו אחוז אחד מהאוכלוסייה, המאיון העליון ובמיוחד האלפיון העליון, שפתחו פער אדיר מכל השאר ושבעצם מנהלים את השיטה כולה, לטובתם. מה שקורה בארצות הברית שקול למשחק מונופול, כשלאחד השחקנים יש בצד קוביות נוספות לשימושו, בלי הגבלה. נכון, האמריקאים יכולים להמשיך ולעשות את זה אפילו עשר שנים נוספות, רק בגלל שכל העולם משתף איתם פעולה ומשחק יחד איתם. אבל בלי משקיעים זרים ובנקים מרכזיים של מדינות אחרות, הם לא היו מסוגלים להמשיך ולתמוך בשווקים הפיננסיים ובכלכלה שלהם. בגלל שלכל העולם אין ברירה, אז זה נמשך, על חשבון כל העולם.

המצוקה הזו, משפיעה גם על מדיניות החוץ והביטחון של ארצות הברית. האמריקאים מניחים גם שכדאי להם לעשות מלחמות רחוקות מהגבולות שלהם, כי בכך הם יכולים לעורר את השווקים, כולל את תעשיית הנשק ואת הדולר. זה מה שהם רוצים, שמִצְפון אפריקה ועד סין, תהיה חגורת מלחמות. הם מעוניינים בזה מאוד. הם ירוויחו גם ממה שיקרה אחרי המלחמות. כך היה גם אחרי מלחמת העולם השנייה. מה הם עשו עם אירופה, ועם יפן? הם התחילו למלא את כל העולם במה שיש להם, כי יש להם הרבה מה למכור. קיינס, כלכלן מפורסם ואחד מאבות שיטת התמריצים וההתערבות הממשלתית בשוק החופשי בעתות משבר, במטרה לחדש את הצמיחה ולהבריא את הכלכלה, טען שהמלחמה היא זרז כלכלי משמעותי ושהמדיניות האמריקאית אחרי מלחמת העולם השנייה חיזקה מאוד את הכלכלה האמריקאית.

גם היחס האמריקאי אל ישראל השתנה ולרעה. בשבילנו זהו תהליך מסוכן מאוד. הברית האסטרטגית עם ארצות הברית נשחקת, וכוחות קיצוניים מתחזקים, בלי שארצות הברית תתערב, כפי שהייתה עושה בעבר. בינתיים, האמריקאים מספקים נשק, בסכומים אדירים, לכל הצדדים. לישראל, למדינות מתונות החוששות מהקיצוניים, למדינות שהתפוררו ונמצאות במלחמת אחים, כמו עיראק, למורדים מתונים יחסית, הנלחמים כנגד מורדים קיצוניים מהם וכולי. במידה רבה, ישראל הפכה, מנקודת המבט האמריקאית, מנכס לנטל אסטרטגי, והשינוי הזה מהווה איום קיומי עבורנו. מבחינתנו, כבעלי שיטת התיקון, המשמעות של ההרעה במעמד הגיאו-אסטרטגי של ישראל ושל שחיקת מעמדה בארצות הברית, היא שאין לנו ברירה, עכשיו אנחנו חייבים להפיץ. כל מה שקורה, גם בכלכלה, בחברה ובתחום המדיני, זה רק כדי לחייב אותנו להפיץ את חכמת הקבלה, כי רק היא יכולה לעזור, גם לנו וגם לכל העולם.

 

להגיע לשוויון בלי לוותר על כלום?

מנקודת המבט הייחודית של חכמת הקבלה, לאנושות יש מטרה ולפי תכנית הבריאה, היא צריכה לממש אותה. אנו נמצאים כיום בפתח תקופה, וצריכים להאמין ולהתחיל לממש את מה שכתוב במקורות האותנטיים של חכמת הקבלה. אני מרגיש אותם על עצמי, אפשר לממש אותם. לכלכלנים יש שיטה משלהם, ולחכמת הקבלה שיטה משלה. אנו לא מתכוונים לשכנע אותם, מפני שאם אדם עדיין בטוח לחלוטין שהוא לא נמצא בסוף הדרך שלו, המגמה שלו, הפילוסופיה שלו, אז אין לנו עם מי לדבר.

ברור שנושא השוויון והחלוקה הצודקת מטריד את בעלי ההון והכלכלנים. אבל האדם לא צריך לוותר על כלום. בעל הסולם לא אומר שהעשירים צריכים לעשות את זה. האדם רק צריך ללמוד, מהו הטבע של העולם, מהי המגמה, מה אנו עוברים, אילו תקופות, לפני אילו תקופה אנו עומדים, למה קרתה הקריסה, מה קורה עכשיו, האם יש לפנינו דרך אחרת ועד כמה המצב הנוכחי יכול להימשך? את כל הדברים האלה צריך ללמוד. בנוסף, הוא צריך להתחיל להרגיש איזה כוח יש בחיבור, שבאנושות יש כוח עליון, מיוחד, שכאן בעולם שלנו פתאום נפתח, כביכול, פֶּתח בשמים, פתח לעולם הבא. הפתח הזה נמצא בחיבור בינינו. אם האדם מגיע לחיבור, אז הוא נכנס למימד יותר עליון. לכן הפתרון הכלכלי חברתי של בעל הסולם לא דורש מהאדם לעשות שום דבר, מלבד ללמוד קודם כל מהו הטבע עצמו, ומה אנו משיגים באמצעות החיבור. לא צריך לוותר על כלום. האדם לא נדרש לוותר על כל הרכוש שלו, ולהגיע עכשיו לחלוקה צודקת. אף אחד לא אומר לו שהוא צריך לעשות פעולות נגד הרצון שלו. לכן החינוך קודם לכל השינויים. אם האדם יראה שזה נכון, במידה שזה כדאי לו, אז הוא יתחיל לוותר, על מנת לקנות דברים איכותיים יותר מתוך הקשר הנכון בינינו, דברים שלא ניתן לרכוש בעד שום הון שבעולם. מה שנראה לנו כרגע כוויתור, ייראה לנו אז כצעד הכרחי וטבעי, מתוך האהבה בינינו. שוויון וחלוקה צודקת יחדלו להוות עבורנו "סדין אדום" ויהפכו למציאות הרצויה והיחידה האפשרית.

ברור שבהדרגה תשתנה גם ההתנהגות הכלכלית שלנו, למשל היחס של בעל עסק ללקוחות ולרווחים. בלקסיקון של חכמת הקבלה זה נקרא "הכרת הרע". אם האדם מודע למהו רע ומהו טוב, בצורה טבעית הוא עוזב את הרע ועובר, במספר צעדים, לכיוון הטוב. ייתכן שהוא יצטרך גם לסגור את העסק שלו, אבל הוא ירגיש שזה טוב, שלמרות שהוא מפסיד, הוא מרוויח משהו נעלה, איכותי יותר. עליו לדמיין לעצמו מצב בו מצד אחד הוא ממשיך בעסק ומרוויח מיליון דולר בחודש ומצד שני, אם הוא ממשיך בעסק, הוא גורם לעצמו נזקים פיזיים קשים, ממש כאילו מקצרים לו את החיים במספר חודשים. אז הוא שוקל את זה כנגד זה, האם כדאי או לא כדאי להמשיך באורח החיים הנוכחי שלו. הכרת הרע היא שלב קריטי בתהליך התיקון. אפשר להגיע אליו שלא בדרך קשה וכואבת. צריך לאפשר לאדם להשתתף בסדנאות, בפעילויות חיבור, ואז נראה שבאמצעותם הוא מתחיל להרגיש את הכרת הרע. כי מדובר על מסה גדולה של אנשים, שמתחילים להיות בדעה אחת, לקבל חינוך, לקבל שינוי פנימי, ונוכל להרגיש עד כמה שתהליך החינוך פועל עלינו. אבל אם זה לא פועל עליו, הוא אינו מחויב לעשות משהו בניגוד לרצונו. אין כפייה. לכן בעל הסולם כותב שאף אחד לא יצטרך לוותר על כלום ושההתקדמות לקראת שיטה כלכלית המבוססת על חלוקה שווה וצודקת, חייבת להתחיל בשיבה לספסל הלימודים.

גם המעבר מהשיטה הכלכלית הקיימת, לשיטה החדשה שעליה כותב לנו בעל הסולם, יתבצע רק מתוך הכרת הרע מהמצב הנוכחי, והכרת הטוב במצב הבא. הכול מתחיל בשינוי האדם והיחס שלו אל הזולת. האדם ישתנה ולא המערכת הכלכלית. אין לאדם מה לבנות או לשנות במערכת, אלא אם הוא ישתנה. האדם צריך לעבור חינוך, ועל ידו הוא בעצמו ישתנה, ובהתאם לשינויים שיעבור, יתחיל לבנות מערכות חדשות ויחליף בהדרגה את הישנות בחדשות. זוהי הפעם הראשונה שאנו נמצאים במצב שבו האדם הוא זה שמשתנה.

כרגע, יש לנו התנגדות טבעית לחיבור, הוא מנוגד לטבע האגואיסטי שלנו, אך באמצעות תהליך החינוך, והשינוי החיובי שיחול במציאות חיינו, לרבות בתחום הכלכלי, במסגרת חברה שחיה בהדדיות ובהרמוניה מושלמת, האדם ילמד ליהנות מהחיבור. סבל אינו מחויב המציאות בתהליך הזה. מצד שני, נשאלת השאלה מה צריך להיות היחס שלנו כלפי החיבור? נכון שאנו יכולים להגיע למצב בו יש לנו תענוג מהחיבור, אבל זה אמצעי לשינויים, כי בתוך החיבור, האדם מתחיל לקבל פתח למציאות חדשה. החיבור הוא אמצעי לגילוי המימד העליון. חיים נצחיים ושלמים, שאנו צריכים לגלות, ולא החיים בגוף שלנו כאן ועכשיו. כשהאדם מתחיל להתחבר, הוא מתחיל ללמוד איך לצאת מתוך הרגשת הגוף, מחמשת החושים הגופניים שלו, ולהרגיש את החיים מחוץ לגוף. הוא בעצם מתחיל להרגיש את עצמו כאילו שהגוף שלו מת. יש דוגמאות למסקנות דומות גם מתחום הפיסיקה הקוונטית, ממש באותן המילים. מדובר על נושא שאינו רציונלי עבור השכל ה"אנושי" שלנו, אבל עבור השכל המודרני, הנכון, המדעי הוא עובדה קיימת. אבל אנו לא צריכים לדבר עם האדם על הדברים הגבוהים האלה. כל מה שהאדם אינו מסוגל לתפוס, לא מדברים איתו על כך. מדברים איתו בגובה העיניים. כיוון שהוא סובל, אנו מביאים לו תרופה נגד הסבל, איך להתקדם, איך לבנות מערכות עזר לאנשים שיוצאים משוק העבודה. הם מסכנים, הם סובלים, מאבדים צורה אנושית, נמצאים עכשיו ללא עבודה, זה גורם להם ניוון כללי. אנו רוצים להחזיק אותם בצורה אנושית, מכובדת, על זה אנו מדברים איתם, על היתרונות הכלכליים והחברתיים הרבים ששיטתו של בעל הסולם מציעה להם, במקום בו כל השיטות האחרות נכשלו.