לעם ישראל תפקיד מיוחד בשינוי החברתי והכלכלי שלפנינו

לעם ישראל יש תפקיד מיוחד כלפי העולם והתפתחותו, ולתפקיד הזה ישנן זוויות רבות, שאחת מהן היא הזווית הכלכלית. חכמת הקבלה מציעה גישה חדשה, לחיים חדשים, וזה מה שהעולם מחפש היום, כי הוא נמצא במשבר כללי רב תחומי, ולכן גישתה של חכמת הקבלה כוללת גם מסרים בתחום הכלכלי והחברתי, לפיהם לעם ישראל יש תשובה כוללת ומקיפה למשבר שהעולם מתקשה להתמודד עימו, לרבות תשובה בתחום הכלכלי.

הכלכלה החדשה שונה מהכלכלה הקיימת כיום. העולם צריך להגיע לדרגה הבאה. הכוח השלילי שבו צריך להיות מאוזן עם הכוח החיובי. האנשים צריכים לפתח את האיזון הזה מתוכם, מתוך החיבור ביניהם. גם הכלכלה צריכה להיות מאוזנת. האיזון הכלכלי מתבטא בכך שבני האדם, בסופו של דבר, יגיעו לרמת חיים אחידה, שלכולם יהיה כל הדרוש להם בצורה רציונלית, וכל יתר היכולת והפוטנציאל של החברה ימומשו במישור הרוחני שלה ולא במישור הכלכלי.

עם ישראל צריך להראות לכולם דוגמה, איך בונים עם ומדינה בצורה חברתית, כלכלית ומדינית, כאשר כל החלקים קשורים ביניהם. עלינו לתת לכל העולם דוגמה למערכת שלמה במדינה. זה השלב הראשון בסדר ההתפתחות החדש של העולם, ראשית לקבל דוגמה מאיתנו. אם לא ניתן דוגמה, אז אין אומה, או מדינה שיוכלו לסדר נכון את בעיות הכלכלה והחברה ולצאת מהמשבר. כך מספרים לנו המקובלים על תפקיד עם ישראל כלפי אומות העולם.

 

"על ישראל מוטל לקבל הקומוניזם האלטרואיסטי הבין לאומי תחילה לכל האומות, ולהיות סמל להראות הטוב והיופי שבמשטר הזה. כי משום שהם סובלים ויסבלו מהעריצות שבמשטרים יותר מכל האומות. והם כמו הלב הנכווה תחילה לאיברים. לפיכך מוכשרים יותר מכולם לקבל המשטר התקין תחילה. כל מציאותנו במדינת ישראל היא בסכנה. משום שלפי סדר הכלכלה הנוהגת, עוד יעבור זמן מרובה מאוד מטרם שכלכלתנו תהיה יציבה. ומועטים מאד שיוכלו לעמוד בניסיון להתענות בארצנו בשעה שיש להם עצה להגר לארצות האחרות העשירות. ולאט לאט יברחו מהסבל עד שלא יישאר מספר הראוי להיקרא בשם מדינה, וייבלעו חס ושלום בין הערבים. ואם יקבלו המשטר הקומוניזם האלטרואיסטי הבין לאומי, מלבד שייתן להם סיפוק להיות אוונגרד לגאולת העולם, שידעו שכדאי לסבול משום זה, אלא גם יוכלו לשלוט בנפשם להוריד רמת חייהם בעתו, ולעבוד הרבה, בשיעור שיבטיח כלכלה יציבה למדינה".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 833)

 

אין לעולם אפשרות לסדר את החברה ואת הכלכלה בצורה חדשה. אומות העולם אינן מסוגלות לכך, אלא אם תהיה להם אצלנו, כאן בישראל, דוגמה נכונה לאיזון הכוחות בעולם, לאיזון בין כוח האגו ובין הכוח החברתי הטוב, שישלימו זה את זה, ומתוך ההשלמה הזו תיווצר ההסכמה החברתית. חברה כזו תנוהל ברמה שווה, בחוקים שווים, עם צריכה שווה בין כולם, בעוד כל היתר, כל העודף שהחברה תייצר, יגיע רק לרווחתה ועושרה של החברה עצמה, עבור הכלל.

לכאורה זו גישה סוציאליסטית, אבל רק כביכול, כי זה דגם שונה מהותית מהניסיון הסוציאליסטי במזרח אירופה במאה הקודמת. מרגע שתתייצב בישראל חברה כזו, יוכלו יתר המדינות לקבל את הדוגמה הזו, הן תהיינה בשלות לכך, כי בינתיים המשבר הנוכחי ימשיך להתפתח, למשבר בלתי פוסק. כל עוד עם ישראל לא ייתן להם את הדוגמה והתשובה, הן לא תוכלנה לצאת מהמשבר.

 

העבר הלאומי הישראלי מכשיר אותנו לתפקידנו

צורת החברה החדשה, לרבות בתחום הכלכלי והחברתי היא אוניברסלית, אך אנו בישראל צריכים לבצע ראשונים את השינוי, כי יש לנו רשימות מהעבר, רושם מהעבר. כבר חיינו בחיבור בינינו, "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים". לפני חורבן בית המקדש, התקיימנו, פחות או יותר, בצורה קרובה לכך, גם בכלכלה מאוזנת. לכן כיום אנו צריכים לעורר מחדש את הרשימות האלה בנו, יש לנו נטייה לזה, רואים שלפי הטבע שלנו זה קורה, פה ושם אנחנו רואים ומגלים זאת. אף עם לא המציא קיבוצים או צורות שיתופיות לפנינו. זה קיים אצלנו מזמן, זה היה קיים בכל מיני צורות אפילו בגלות, ולכן אנו צריכים לממש זאת גם כיום.

 

"הקומוניזם האלטרואיסטי הוא דבר נדיר לרוח האדם, ולפיכך העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמא לכל העולם. עלינו מוטל להיות דוגמא טובה לעולם, משום שאנו מוכשרים יותר מכל האומות, ולא משום שאנו אידיאליסטים יותר מהם, אלא משום שאנו סבלנו מן העריצות יותר מכל האומות. וע"כ אנו מוכנים יותר מהם לבקש תחבולה שתכלה העריצות מן הארץ".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 825-824)

 

אם בוחנים את מאפייני הכלכלה הישראלית, באותה תקופה בה חיינו בחיבור, שוויון ומתוך איזון עם חוקי טבע, רואים שהמיסוי היה בהתאם. כל אחד שילם מעשר משלו, כלומר המסים היו בהתאם להכנסות. כמובן שחוץ מהמעשר, היו מיסים נוספים, אבל היקפם היה זניח בהשוואה למערכת המס של היום. היו גם הגבלות למיניהן, במטרה למנוע מאנשים להתעשר, כמו שנת ה"יובל". כל האדמות וכל הרכוש חזרו למקור, ואז בעצם מתחילים מחדש. כך, כל חמישים שנה מתבצע אתחול מחדש, וזה מנגנון סוציאלי המונע מאנשים להתעשר. אומנם 50 שנה נראות לנו היום כתקופה ארוכה מאוד, אך בעבר, בהתחשב במחזור הכלכלי הארוך שהיה תלוי בגידול התבואה, לרבות הפסקה בגין שנת שמיטה באמצע, ובפרק הזמן הארוך שהיה דרוש לגידול הצאן, נדרשו דורות רבים לצבור עושר ורכוש, לכן 50 שנה לא נחשבה כתקופה ארוכה. על חוק היובל הייתה הקפדה יתרה, מכל החוקים הסוציאליים, במטרה שלא לתת לאנשים לשלוט זה על זה.

בנוסף, שיטת החינוך, התרבות, הקשר בין כולם היו טובים באופן משמעותי. היו מערכות של מורים ותלמידים שהפיצו את התורה, התרבות, את שיטת החינוך. גם מבחינה מוסרית, כבר מגיל צעיר היו מטפחים את האנשים. כלומר, כל החוקים בתחומי המסחר, התעשייה, כלכלה ופיננסים, גובה הריבית, דינים בנושאי גניבה, כל אלו היו מסודרים בהתאם. מצב אופטימלי כזה, לא מחייב אותנו היום להתאים את החוקים של אז להיום, אין סיבה להחזיר אותנו לעבר. הדבר החשוב הוא שהייתה לנו היכולת לקיים כלכלה וחברה כאלו בעבר ולכן יש לנו הכנה ברשימות, בגֵנים, ואנו מסוגלים להגיע לצורה חיים שיתופית.

היחס לכלכלה נבע מהגובה הרוחני של האומה הישראלית, לכן חייבים לעלות לאותו גובה רוחני, בלעדיו לא נוכל לבנות חברה מתוקנת.

גם אז לא היה שוויון מוחלט בין כולם, בוודאי שהיה אי-שוויון ברמה מסוימת. היו אנשים עשירים מאוד והיו גם עניים, אבל בצורת יחסית. כלפי העניים היו חוקי עזר, הייתה חובה לעזור ולתמוך בהם, אבל עם הגבלות, כדי לא לתת לאדם יכולת כלכלית ונורמטיבית להתקיים בלא שיעשה כלום. כיום, הביטוח לאומי ושאר הקצבאות שאנשים מקבלים, גורמים להם להישאר בבית, אין להם תמריץ לעשות דבר. לכן החוק הזה נשמר אז היטב, ויחד עם החינוך הנכון, האדם לא יצר תלות בחברה, הוא לא חי על חשבון האחרים והתבטל.

למי שמתקשה להבין מדוע בכלכלה, שהתנהלה מתוך הגובה הרוחני של עם ישראל התקיים בכל זאת אי שוויון, חשוב להבין שזו לא הייתה חברה שבה דאגו לשוויון בלבד. הגמרא מספרת לנו על שני אנשים העומדים על אחת מהגבעות בירושלים, האחד אמר שיש לו עצים וחומרי הסקה, ושהוא יכול לספק למשך שלוש שנים לכל ירושלים את צרכיה. אז זה היה רכוש גדול מאוד. השני אמר שברשותו שמן לשלוש שנים עבור כל ירושלים. כלומר, היו אנשים עשירים מאוד, וגם עניים, אבל רק באופן יחסי. כלפי העניים היו חוקים שנועדו לעזור להם להתקיים ברווחה. כל הילדים קיבלו טיפול וחינוך נכון, לא היה ילד קטן או ילדה שלא ידעו קרוא וכתוב. לא היו משאירים אותם ברחוב, בניגוד למה שניתן לראות אפילו כיום, אלפיים או שלושת אלפים שנה מאוחר יותר, בארצות העולם השלישי.

ובכל זאת, היו פערים ברכוש, אפילו גדולים יחסית, אבל לא היה אדם שהיה ממש רעב, בזכות אותם חוקים סוציאליים. זהו מצב מוכר, גם לפי צורות החיים וההתארגנות החברתית של היהודים שחיו בארצות שונות בגולה. לא חשוב אם חיית ברוסיה או בתימן, החברה היהודית דאגה לבניה. זה דפוס שמושרש בעם ושהתקיים במשך כל שנות הגלות.

 

מה יגרום לעם ישראל למלא את תפקידו?

הפער בין המצב הכלכלי והחברתי הנוכחיים, לבין התיאור הנ"ל הוא אדיר ונשאלת השאלה איך מעוררים בעם ישראל כיום, את אותה התרשמות מהעבר. המצב הנוכחי שלנו מחייב זאת, אין לנו ברירה. עלינו להבין שאנו לא עושים זאת בגלל שאנו טובים, או בגלל שכדאי לנו לעשות זאת מסיבה כלשהי, אלא מפני שאין ברירה. חייבים לחפש היום צורת כלכלה ויחסים חברתיים כאלה, שיכולים לענות על הבעיות שמתגלות ומתגברות.

התרשמות כזו, זיכרון פנימי אישי ולאומי, מתעוררים כתוצאה מחינוך חדש. עלינו לחדש את החינוך, כדי שיעסוק בחוקי הטבע, כפי שהיה לפני אלפיים ושלושת אלפים שנה בעמנו. החינוך נבע מכך שהיינו בגובה רוחני, כך התפתחנו מימי בבל. אבל עכשיו אין לנו צורך בכך וגם לא בדוגמאות ובהוכחות מאז. עבורנו אלה לא הוכחות, אף אחד לא צריך אותם. אין מה לחזור אחורה, אלא צריך לקחת דוגמאות ממה שקורה לנו כאן ועכשיו.

הטבע מגלה את עצמו כעגול, כמערכת קשר סגורה בה כולם קשורים זה לזה וכולם תלויים זה בזה, כמערכת שכל החלקים והמערכות שלה מחוברים ועבור מטרה אחת. אין לנו יותר את האפשרות לבזבז את האוצרות והמשאבים של כדור הארץ. הגענו לזיהום ולקריסה של כל המערכת האקולוגית, הנזקים שלנו ניכרים בכל התחומים. כמה אנו יכולים להמשיך ולנפח עוד ועוד בועות פיננסיות וכלכליות, עד שהן מתפוצצות, ולמי זה טוב?

המצב הנוכחי לא יכול להמשיך ולהתקיים, זה ברור לכולנו. השאלה היא מהי הפרדיגמה החדשה? כי מצד אחד אנו מוגבלים, קשורים זה לזה. אנשים ממורמרים מתחילים לצאת לרחובות במחאה ומאיימים על המשטרים ועל האליטות. מהגרים ממדינות העולם השלישי יכולים לזעזע את החיים באירופה ובמדינות רבות נוספות. מה שקורה כיום מבחינת מהגרים וחיפוש אחר פרנסה זו ממש פלישה לאירופה, לאמריקה ולמדינות נוספות.

לכן מה שנותר לעשות זה להגיע לרמת חיים אחידה, שמבטיחה איכשהו את שלום העולם. מה האלטרנטיבה? לאפשר למערכת הנוכחית להפוך את המיליארדרים למולטי מיליארדרים? צבירת העושר בשיטה הכלכלית הנוכחית היא על חשבון ריקון משאבים נוספים מכדור הארץ והגדלת אי השוויון. כך מתרחב ומעמיק מעגל העוני ומתרבים האיומים למיניהם והמחאות. האם יש לנו לאן להתקדם אם נמשיך כך? מתחיל להיות מובן לכולם שהדרך הזו היא דרך ללא מוצא.

 

הרבה תלוי ביכולתנו לשמש דוגמה עבור העולם

 

"הקומוניזם האלטרואיסטי הוא דבר נדיר לרוח האדם, ולפיכך העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמא לכל העולם".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 824)

 

"עובדה היא שישראל שנואים מכל האומות אם מטעם דת אם מטעם גזע אם מטעם קפיטליזם אם מטעם קומוניזם, אם מטעם קוסמופוליטיזם וכו'. כי השנאה קודמת לכל הטעמים, אלא שכל אחד פותר שנאתו לפי הפסיכולוגיה שלו. ולא יועיל שום עצה לזה אלא להביא קומוניזם אלטרואיסטי בין לאומי מוסרי בין כל הגויים".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 833-832)

 

עם ישראל צריך להבין שעליו לבצע את השינוי ראשון ולהוות דוגמה עבור אומות העולם, ממספר סיבות. ראשית כל, זה בדם שלנו, הכלכלה השיתופית הסוציאליסטית, ואפילו הקומוניסטית. בעם ישראל לא היו אף פעם חרפת רעב ואי שוויון קיצוני, אלא תמיד הייתה בקרבנו דאגה לזולת.

 

שנית, אנו שנואים על כולם ולחוצים על ידי כל העולם, ואצלנו מתקיימים כל התנאים התומכים בביצוע ובהדגמה של המודל הכלכלי החדש. אנו פיקחים ויודעים איך לעשות זאת, גם בזכות הניסיון, הטוב והרע, שרכשנו בקיבוצים. בסך הכול יש לנו את כל התשתית לכך, והכלכלה שלנו תלויה בכל העולם.

אם לא נתקדם לבניית הכלכלה החדשה כדוגמה לכל העולם, וככל שהמשבר ילך ויעמיק, גם השנאה אלינו תגדל בהתאם. כך זה קורה תמיד, אם רע לעולם, אז כל הרע הזה, כל השנאה, מופנים כלפינו. גם בגלל המצב הביטחוני שלנו, אנו עלולים להגיע למצב של סנקציות, חרמות והפסקת קשרי הכלכלה אתנו מצד אומות העולם. במקרה כזה, לא צריך מלחמה כדי שנפסיק להתקיים. לכן בטרם כל האיומים הקיומיים האלה מתממשים, אנו צריכים להזדרז ולהשתדל להקים כאן את הכלכלה החדשה.

כשיתחיל מהלך כזה מצדנו, אפילו בטרם ימצה את עצמו ובטרם נגבש דוגמה שלמה לכלכלה החדשה, אלא ברגע שנתחיל להשתפר, כל היחס אלינו ישתנה לגמרי, כי אלה הם חוקי הטבע. אם ישראל הולכים לקראת התיקון, מיד נרגיש הקלה בכל הרמות. גם היחס כלפינו מצד אומות העולם, המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, המצב החברתי, הכול יתחיל להירגע ברגע שנעשה את הצעד הראשון לקראת התיקון.

עלינו להבין שאין ביכולתנו לבצע שינויים במערכת הכלכלית, אם לא נקדים ונעשה שינויים במערכת החברתית, בראש ובראשונה באמצעות חינוך העם. המהלך כולו צריך להתחיל בפעולה הסברתית וחינוכית של העם. אם החינוך לחיבור יתאים את עצמו להסברה כלכלית ויכיל דוגמאות והשלכות פרקטיות מהתחום הכלכלי, זה יהיה הדבר הטוב ביותר, כי לגבי הכלכלה יהיה לאנשים ברור מה הסיבה שאנו מנהיגים את השינוי ולמה אנחנו רוצים להגיע. על ידי גישה כזו, אנו יכולים לזכות לחיזוק, לתמיכה גדולה מהעם, במיוחד על רקע המצב בו מיום ליום המצב הכלכלי של יותר ויותר אנשים מתדרדר. לכן יש לנו הצדקה להגיע למצב כלכלי חדש ומאוזן, לשוויון ולהביא לעם ישראל את שיטת החינוך.

הנסיבות חשובות מאוד. אי אפשר סתם להציג שיטת חינוך, לקרוא לשינוי חברתי מקיף, לדרוש מכולם להתקרב, להתחבר, להיות חברים וידידותיים יותר זה אל זה. מתוקף מה אנו דורשים זאת? באופן טבעי לא יהיו תומכים רבים לעקרונות אלה, כי האדם לא רואה כיצד ירוויח מהם. לכן, אם לא נשזור את החינוך יחד עם היבטים כלכליים פרקטיים, ההסבר לא יהיה אטרקטיבי מספיק עבור האדם. זה לא מספיק להסביר שנרוויח מכך שכולנו נהיה קצת יותר שמחים, עליזים, קרובים זה לזה, אבל אם נסביר ונדגים את הרווח כלכלי, זה יהיה ברור ומקובל על כולם.

אבל הכלכלה היא הרבה יותר מטריגר לתחילת השינוי. הכלכלה היא היסוד של החברה, היא ביטוי לקשר הפנימי שיש בחברה. חברה כזו משולה למצב בו אנו נמצאים באיחוד בבית, תינוקות, בוגרים, הורים, ילדים, סבים וסבתות, כולנו. אנו מחלקים בינינו בשווה, בהתאם לכמה שכל אחד צריך את העוגה הכלכלית המשפחתית, יושבים סביב שולחן עגול ומדברים על מה שנחוץ לכל אחד ואחד, בהתחשב בוויתור שלו כלפי האחרים, וכל אחד מוכן לוותר, זה וויתור הדדי. כך מחלקים את מה שיש על פי מה שנחוץ לכל אחד, כך אנו מחלקים את העוגה שלנו. זהו המצב הרצוי, במשפחה ובהתאמות ההכרחיות עבור החברה כולה. לעומת זאת, אם במשפחה יש מחלוקות, בעיות, אז בהתאם למצב הזה כל אחד רוצה למשוך לעצמו כמה שיותר ומזלזל בצרכים של האחרים ואז הבעיות מתרבות.

המצב החברתי קשור במאה אחוז למצב הכלכלי, ובהתאם אליו אנו יכולים לוותר. באופן טבעי יש שכבה עליונה, אמצעית ותחתונה, לכן צריכים לוותר זה כלפי זה. עלינו לראות את העוגה כולה, את כל מה שיש לנו, ולבחון למי כן לעזור ולמי אין צורך לעזור. את כל מי שמוותר לשני, עלינו לפצות, לא כלכלית אלא פסיכולוגית, פנימית. לספר בחברה עד כמה הוא גדול, מיוחד ולדאוג למילוי לגאווה שלו. יש במה לפצות את אלו שמוותרים עבור האחרים, הכול מותנה באיכות הקשר בין כולם, בתוכו ניתן להגיע לחלוקה מאוזנת יותר.

 

ישראל - אשליה של עוצמה כלכלית

אשר למצבה הטוב יחסית של הכלכלה הישראלית כיום, בהשוואה לכלכלה העולמית המקרטעת, בכל זאת מדובר על משבר עולמי ואנחנו חלק מהעולם. אמנם אנחנו הישראלים התפתחנו ואנו חכמים ויודעים לפתח ולייצר דברים רבים ולהפוך אותם להצלחות גדולות, יש לנו גם קשרים טובים מאוד, ויכולת לתפקד טוב בארץ ומחוצה לה, אכן אנו מובילים ומוצלחים בתחומים רבים. אבל ברגע שיש משבר, והמשבר הוא עולמי, בהדרגה מתגלה שהשווקים שלנו בחוץ לארץ מתכווצים ואפילו נעלמים ובעקבות הפגיעה הקשה בייצוא שלנו, תיפגע היכולת הכלכלית שלנו לקנות, לצרוך ולהמשיך ולממן את רמת החיים הנוכחית שלנו. בעיה גדולה מאוד לפנינו.

למדינות אחרות יש "שומן", יש להן ממה להתקיים, הן יכולות איכשהו לחיות בעצמן, להסתמך על המשאבים והיכולות הכלכליות הפנימיות שלהן ולהעדיף את הדאגה העצמית על פני תפקידן במערכת הכלכלית העולמית. אף אחד לא מתנפל עליהן מבחוץ, הן לא תלויות, כמונו, בסיוע של מיליארדי דולרים הניתן לנו כעזרה, אזרחית וצבאית, מדי שנה. לישראל אין עצמאות כלכלית כזו למקרה חירום, ובהתאם אנו יכולים ליפול מעץ גבוה מאוד, המצב שלנו עלול להיות מסוכן מאוד.

בנוסף, החרפה באיום הביטחוני תפגע אנושות בכלכלה שלנו. אם השכנים שלנו יפתחו במלחמה, אז לא יעזרו לנו לא התעשייה, לא החקלאות ולא קשרי החוץ. כל יום לחימה כזה, בהתחשב באיומים הכבדים על העורף הישראלי, יעלה לנו עשרות ואפילו מאות מיליוני דולרים. הפעלה מאסיבית של חיל האוויר ושל מערך ההגנה נגד טילים הם עסק יקר מאוד. אם עימות כזה יימשך יותר ממספר חודשים, ייווצר לנו חור כלכלי ותקציבי גדול מאוד.

לאור גודלה הקטן של הכלכלה הישראלית, האיום הביטחוני והתלות שלנו בעולם, צפויים קשיים בכלכלה וקושי גדול לאדם הרגיל לכלכל את החיים שלו. לא נוכל להמשיך ולשמור על רמת החיים הנוכחית אליה התרגלנו והמצוקה שתיווצר תביא אותנו לפתרון. אם לא יהיה לחץ בטחוני ו/או כלכלי, ודאי שלא נוכל לבצע שינויים משמעותיים בחברה. לא יהיה בשביל מה, כביכול. נכון, יש פערים גדולים בחברה, אי שוויון, שיעורי העוני גבוהים ומעל מ-20% מבתי האב בישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, אבל מצד שני יש גם עושר גדול ואנשים שיש להם עודף ללא גבול. רק בעיה ביטחונית וכלכלית, עשויה להביא לשינוי. זה יקרה בגלל ההתדרדרות של העולם, שאנו יודעים שבסופו של דבר תופנה נגדנו, למרות שבינתיים נראה כאילו הפגיעה של המשבר בכלכלה הישראלית איננה משמעותית.

 

דוגמה באמצעות חינוך ודווקא עכשיו

 

"יש להודות שקומוניזם אגואיסטי הוא שלב לצדק, על דרך "משלא לשמה באים לשמה". אלא אני אומר, שכבר הגיעה עת לשלב הב' שהוא קומוניזם אלטרואיסטי, אכן צריכים להנהיגו בארץ אחת לדוגמא, כי אז ודאי יקבלוהו בעלי שלב הא'. והחיפזון חשוב מאד, כי החסרונות והשימוש בכוח שבקומוניזם האגואיסטי מרחיקים רוב העולם בעלי התרבות משיטה זו בכללה. ולפיכך צריכים להראות לעולם את הקומוניזם המושלם, שאז בלי ספק יקבלוהו רוב בעלי התרבות שבעולם".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 822)

 

בעל הסולם בידל את עצמו מההגות הקומוניסטית והקפיטליסטית כאחת, וכתב עד כמה שתי השיטות הכלכליות והחברתיות האלה מבוססות על האגו האנושי ובונות את עצמן על דיכוי מעמד הפועלים ועל חוסר הרגשת הזולת. לכן הוא מבקר את שתי השיטות ומבחין בין הקומוניזם האגואיסטי שדינו להיכשל, כיוון שהוא מבוסס על דיכוי, היעדר הכנה מצד העם וחוסר יכולת לספק לאדם חומר דלק בעבודה, לבין הקומוניזם האלטרואיסטי על פי חכמת הקבלה, המבוסס על אהבת הזולת ותיקון האדם. בעל הסולם היה מקובל שידע והבין מהיסוד מה קורה שם, ופשוט הסתכל קדימה, וראה שהצורה הקומוניסטית היא צורה הנמצאת בהתאמה לטבע ובאיזון עימו. לא שהיא טובה או רעה, אלא בגלל שהטבע מגיע לאיזון, לעיגול, זה מחייב גם את כל החלקים שבו. החברה האנושית היא החלק הגבוה והמפותח ביותר, לכן היא תרגיש את הלחץ הכי חזק מצד הטבע, כדי להתעגל כמותו. צורת העיגול היא צורה שווה, בה כולנו חיים בשוויון, וכולנו גדלים ומתפתחים רק במימד הרוחני, התרבותי, החינוכי, אבל לא החומרי.

בחומר שלנו, מבחינת הגוף שלנו, אנו בעלי חיים. אי אפשר למלא את הגוף שלנו פי חמש ממה שהוא מסוגל, זו הרעלה. עלינו לספק לעצמנו, בצורה אופטימאלית, את צורכי הגוף, כדי להיות בריאים וחזקים, לא פחות, אבל גם לא יותר מכך. צריכים ממש למדוד ולבדוק את מה שנחוץ לכל אחד מאיתנו ולהשתדל לספק לכל אחד את מה שנדרש לו. לא מדובר על רמה כלכלית ופיזית שכל כך קשה להגיע אליה, להיפך, זה אפשרי. יש לנו מספיק אוכל, מזון, ביגוד, מספיק מהכול. הבעיה שלנו היא בחלוקה של המשאבים שברשותנו. החלוקה תלויה ביחסים בינינו. לכן הפתרון הוא בהסדרה של קשרים נכונים ומאוזנים בינינו. כך ניתן לבטל את כל המתחים שבעולם, את חוסר שביעות הרצון, את המחאות ההמוניות, את האלימות. הרוחות פשוט יירגעו. מה נעשה עם המובטלים והעלייה הצפויה בשיעור האבטלה? חייבים להעניק לכולם חינוך, ממש למלא אותם בשיטת החינוך החדשה ובתרבות. מי אמר שרק הילדים הקטנים צריכים ללמוד, ושהגדולים לא? מצב התעסוקה ברחבי העולם מתדרדר. דור שלם נשאר ברחובות, לא עובד, לא לומד, לא עושה כלום. חייבים לטפל בבעיה הזו, כי הדברים תלויים זה בזה. לכן חכמת הקבלה עוסקת גם בכלכלה, אבל לא בה בלבד, כיוון שהגישה חייבת להיות אינטגרטיבית.

המעבר מהכלכלה הנוכחית, לכלכלה החדשה, לא צריך להתבצע באמצעות מהפכות וגם לא בצורה מלאכותית. אי אפשר להנחית את זה מלמעלה, אפילו אם יבוא אדם חכם עם הרעיון. אנשים ישאלו בשביל מה, למה, מי ייתן לו לבצע את השינויים הדרושים? זה יקרה אחרת, אנו יכולים לסייע להתחלה של התהליך בכך שנפתח יותר את הבעיות הנוכחיות של העולם ונסביר את ההשלכות האפשריות שלהן עלינו כאן בישראל, כי בסופו של דבר ההשלכות הכלכליות יגיעו אלינו, לא יכול להיות שלא יתקרבו אלינו. בנוסף, נצטרך להעמיק את הלימוד של חוקי הטבע, ומתוכם להיווכח שאין לנו ברירה. אנו, כבעלי השיטה, לא מחייבים אף אחד, זו לא דרכנו, אלא אנו סבורים שהעולם לא יוכל לבצע מהפכה כלכלית, שהוא עומד לפניה וחייב להוליד פרדיגמה חדשה, אם עם ישראל לא יעשה את מה שמוטל עליו. לכן עלול להיות מופעל עלינו לחץ, בטחוני או כלכלי או שילוב של שניהם, כדי שנבצע את השינויים הדרושים בכלכלה ובחברה.

העיתוי מבחינת ישראל הוא קריטי. אם נבצע את המוטל עלינו באופן מיידי, וזה אפשרי באמצעות שינויים קלים, בליווי למידה מה קורה עם הטבע, מה קורה עם החברה האנושית, איך לקרב ביניהם וליצור איזון בין החברה האנושית לטבע. אם לא, נמצא את עצמנו פועלים תחת לחץ חיצוני גדול מאוד, ביטחוני וכלכלי. סביר שמבחינה ביטחונית זה יגיע מהשכנים, ומבחינה כלכלית מהעולם, שפשוט יפסיק לסחור איתנו, על רקע ההזדהות שלו עם השכנים. הסנקציות הכלכליות הנוכחיות על איראן הם עבורנו סימן מאיים לעתיד. תסריט כזה יהווה עבור ישראל בעיה חמורה. ישראל אינה כמו מדינות רבות אחרות, היכולות להתקיים איכשהו גם אם מנתקים אותה לזמן מה, מסחרית ופיננסית. אותנו זה יחייב לעשות שינויים, מהירים מאוד וטרגיים. אסור שנגיע למצב כזה, יש לנו עדיין זמן וצריכים לעשות בו שימוש נכון.

כל עוד נותר זמן, מה שצריך לשנות זה רק להכניס חינוך לחיים של כולנו. החינוך אמור להביא את העם למצב חדש, ולפי המצב החדש של היחסים בינינו, נבצע תיקונים קלים, הדרגתיים, בכלכלה. פתאום נגלה עודפים כלכליים במקומות רבים ונוכל להשלים את החסר במקומות אחרים. לא נצטרך לייצר שום דבר נוסף, לא להגדיל את הדרישות מתקציב המדינה, ולא להפר את המשמעת והאיזון התקציבי. היחסים המתוקנים שבין האנשים והשינוי הפנימי בתוך כל אחד מאיתנו, הם בעלי ערך כלכלי גדול מאוד. כלומר העוגה הכלכלית כולה תגדל ובמקביל לכך הרצון המשותף להגיע לחלוקה צודקת ולחיסול אי השוויון. בלי מהומות, ולחצים, אלא רק מתוך היחס החדש בין בני האדם במדינה.

 

מימוש תפקידנו ישפר דרמטית את מצבנו

גודלה של כלכלת ישראל לא יהווה מכשול במילוי תפקידה כדוגמה לכל העולם, בתחומים רבים. בכל העולם מתחשבים בכך שאנו חכמים, מקנאים בנו, מכירים בכך שאנו יודעים מה אנו עושים. יכולים להגיד לנו להפסיק להילחם ולנסות ולהכתיב לנו, בגישה כוחנית, צעדים נוספים, אבל בכל הקשור לחכמה שברשותנו, אנו עצמאיים. אם ניישם כאן מודל כלכלי שיתבסס על שוויון, הורדת המתחים בחברה, טיפול בעוני, ברעב ובאי השוויון במסגרת כלכלה חדשה ומאוזנת, על אף הנטל התקציבי האדיר של האיום הביטחוני, נגלה שביכולתנו לנטרל את כל המתח ממערכת הבריאות, ממערכת הרווחה, ממערכת החינוך, ומכל שאר מערכות החיים שלנו. בעצם, ייווצר אצלנו עודף עבור מערכת הביטחון, כתוצאה מהכניסה של החברה כולה לאיזון. למשל, בתקציב המשטרה ייווצרו עודפים גדולים וכך נוכל להפנות אותם ועודפים ממערכות אחרות למערכת הביטחון.

במקביל, כשהחברה בעצמה תגיע לצורה שיתופית יותר, נרגיש עד כמה גם הבעיות הביטחוניות נרגעות, כיוון שהן תוצאה מכך שאנו כחברה, מבחינה פנימית, לא מאוזנים ולא מחוברים בינינו. בעצם, כל הבעיות שלנו הן בעיות פנים בלבד. ישראל יכולה להוות דוגמה לכל העולם, גם כך אנו נמצאים על הכוונת של כל העולם, דווקא לשם זה. אנו יכולים לשמש כדוגמה לא רק מבחינה כלכלית, אלא גם בחינוך, בארגון מחדש של התעשייה, ובעצם בכל מה שנתחיל לארגן מחדש, נהיה דוגמה עבור העולם כולו. הם יבואו לכאן ללמוד מאיתנו. את כל אלו הם אינם מסוגלים להרכיב, לבנות בעצמם וגם לא ללמוד זה מזה. כיום הם מגיעים אלינו ללמוד את החקלאות שלנו, אבל בעתיד הם יבואו ללמוד מאיתנו את כל מערכות החיים החדשות שניצור כתוצאה מאותו שינוי פנימי בתוכנו וביחסים בינינו. הם ירצו ללמוד מאיתנו איך לארגן את החברה והמדינה מחדש, בהתאם לחוקים החדשים והמוחלטים, המקושרים הדדית, של הטבע. בהקשר הזה, מייחס בעל הסולם חשיבות רבה לכלכלה ולעצמאות הכלכלית שעם ישראל צריך להשיג, כדי למלא את תפקידו.

 

הדרך לעצמאות כלכלית ומדינית

 

"כי העובדה היא, שהקב"ה הוציא ארצנו הקדושה, מרשות הנוכרים, והחזירה לנו. ובכל זאת, עדיין לא קיבלנו הארץ לרשותנו, מפני שעוד לא הגיע זמן הקבלה, כמו שביארנו בעניין שלמות ההשגה. באופן, שנתן, ואנחנו עוד לא קיבלנו. שהרי אין לנו עצמאות כלכלית, ואין עצמאות מדינית, בלי עצמאות כלכלית".

(הרב יהודה אשלג, "מאמר לסיום הזוהר", כתבי בעל הסולם, עמ' 475)

 

אין סיבה שלא נעשה שינויים פנימיים במבנה הכלכלה והחברה הישראלית, בעוד שעם כל העולם נתנהג על פי מה שמקובל. בשלב הראשון מדובר על הפיכת ישראל לכלכלה ולחברה לדוגמה, ולכן עם העולם ננהג כמו שמקובל ואילו בתוך ישראל נבנה יחד חברה וכלכלה מתוקנות. אפשר לנהוג כך במקביל. לדוגמה רוסיה, שהייתה דיקטטורה סוציאליסטית. סוציאליסטית כביכול, הייתה בקשרים ובקשרי מסחר עם כל העולם. מסחר בינלאומי, פיננסים והסכמים בין לאומיים, הכול התנהל כרגיל, כמעט ללא קשר לסוג המשטר הרוסי כלפי אזרחיה.

אומנם כיום התלות ההדדית בין המדינות חזקה יותר מאי פעם, אך כשישראל תתחיל את תהליך השינוי הפנימי שלה, היא לא תהווה גורם שלילי, כי היא תהיה קרובה יותר לאיזון עם הטבע בהשוואה ליתר המדינות. לכן לא תהיה לה שום בעיה להיות איתם בקשרי מסחר רגילים. למשל, אם נחליט להעלות את המסים, בצורה דיפרנציאלית, כדי להתקרב למצב של חלוקה צודקת, מהו הקשר בין צעד כזה לבין הנכונות של צד שלישי בחוץ לארץ לקיים עם ישראל קשרי מסחר, תעשייה וכלכלה?

אומנם ייתכן שעל פי הדוגמה הזו, האטרקטיביות של ישראל בעיני משקיעים זרים תפחת, אך כל הפרמטרים האלה יגיעו לאיזון. לא ייתכן ששינויים אצלנו, כל עוד הם במגמה הנכונה, לקראת תיקון על פי חוקי הטבע, יגרמו לתוצאה שלילית. ישראל כזו תמשיך למכור ולקנות מוצרים ושירותים לפי מה שנהוג בשווקים הבינלאומיים. אין סיבה שנמכור במחיר העלות בלבד. אם אנו נגיע לצורת חיים שיתופית, נצטרך הרבה פחות אמצעים כספיים, כדי לקיים את התעשייה שלנו, וכתוצאה מכך כל התוצרת שלנו תהיה הרבה יותר זולה.

אם לא תהיה לנו עצמאות כלכלית, אז איך יכולה להיות עצמאות מדינית? אנו תלויים בכולם. אומות העולם מסוגלות להכתיב לנו התנהגות כזו או אחרת, אם אנו תלויים בהן. ניתן לתאר נסיבות בהן הם יכולים "לסגור לנו את הברז", לא לספק לנו דברים הכרחיים, אלא בתנאים שלהם. עצמאות מדינית ועצמאות כלכלית קשורות מאוד זו לזו. לדוגמה, הצעדים שנוקטת הקהילה הבינלאומית כלפי איראן. פוליטיקה וכלכלה תלויים זה בזה.

אם מנתחים את הקשר הזה, ברור שהחינוך קודם לכל, אחריו הכלכלה, ואז המדינה, כי היא כלפי חוץ בלבד, בעוד שבפנים החינוך הוא הקובע את צורת המשטר ואת אופי היחסים בחברה. הסדר הנכון הוא חינוך, כלכלה ומדינה. השינוי המהותי הזה, יכול להתרחש תוך שבועות ספורים בלבד, כי אם מתחילים מתוך הסכמה חברתית, ודאי שהתהליך יהיה קצר. במקום להדגיש מחלוקות, עלינו לגבש תחילה הסכמה חברתית רחבה, באופן כזה שכל החברה, פחות או יותר, תאמץ אותה וצריך להיות לכך ביטוי במדיה, בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט, בעיתונים, בסרטים, בתיאטרון ובכל כלי התקשורת האחרים.

חייבים להראות לאדם מה זה נקרא "העולם החדש", שאנחנו כבר חיים בו אך עדיין לא מכירים אותו. צריך ללמד את האנשים את החוקים החדשים, המתגלים כיום בטבע. אלו מבינינו שיעסקו בחינוך הזה, יצטרכו ללמד ולהדריך בבתי ספר, בבתי סוהר, במפעלים ומקומות עבודה, במשרדים, בהכשרות לעקרות בית ולמשפחות, בבתי חולים, ובכל שאר המקומות. זו חייבת להיות פעולת הסברה רחבה. הניסיון מעיד על כך שמרגע שהאדם נכנס להשפעה כזו, תוך שבועיים שלושה הוא משתנה לחלוטין, הוא מבין שזה החוק, שאין ברירה, כך התפתחנו, לזה הגענו, ושחייבים להגיע ולחיות באיזון עם הטבע. אנו מקבלים את הדברים האלה, בפרט כשהם הופכים לנחלת הכלל, גם אם חלק מהמשמעויות אינן נעימות לנו, אנו מתייחסים אליהן כאל "צרת רבים חצי נחמה", מסכימים ומוכנים לזה, מתוך ויתור ההדדי, מתייחסים לשינויים לא כאל דבר נורא.

בהדרגה, אנו מבינים שהיתרונות עולים על החסרונות ושהשינוי ישתלם לנו מכל הבחינות. בסך הכול העשירים יסכימו לשאת בנטל מס גבוה במקצת כדי לצמצם את אי השוויון, יוותרו מרצונם על חלק מהעודף שלהם, גם זה לא בטוח, כיוון שהמערכת כולה תהיה יעילה הרבה יותר ומשאבים ועודפים רבים יתפנו לטובת צורכי החברה כולה. כל אדם ייווכח לפתע שיש לו במה לחסוך למען האחרים. גם ארגונים, רשויות מקומיות ומשרדי ממשלה יעברו את אותו התהליך והתוצאה תהיה יכולת תקציבית משופרת משמעותית לטיפול באתגרים החברתיים והכלכליים. כל השינויים יגיעו מתוך חינוך והסכמה הדדית, ודעת החברה, שההשפעה שלה על האדם גדולה מאוד. כך, בלי להוציא גרוש מקופת המדינה, בלי להגדיל משמעותית את הנטל על העשירים והאליטות, יכולים להגיע למצב שבו אנו מתחילים להתאזן, להתחבר, להיות יותר מותאמים לטבע.

אנו לא יודעים זאת, אבל ההתאמה הזו לטבע, היא שתגרום לנו להצלחה בכל יתר התחומים, לרבות האיום הביטחוני, בכלכלה, בפוליטיקה הפנימית ויחסי החוץ עם העולם.

אם מדברים על מקצוע הכלכלה ותעסוקה לכלכלנים, הצורך בהם יקטן ככל שתהליך השינוי יתקדם. תפקידם יצטמצם משמעותית בהשוואה לנוכחי, כיוון שמתוך השינויים והקשרים בחברה, מתוך היחס החדש בין אדם לחברו, יתגבש גם היחס של האדם למה שיש לו, לרכוש ולהון, והאם כדאי לו לתת, לוותר, ולהפריש יותר לטובת האחרים. זה יהיה תהליך טבעי ולכלכלנים לא יהיה בו תפקיד גדול, אולם היכן שתידרש התערבותם זה בהתאמה הדרושה במערכי הייצור והשיווק. תידרשנה החלטות מה כדאי לנו לייצר ומה לא, האם יש עודפים שאין בהם צורך והגדרה של ענפים חיוניים ומיותרים. אבל כאמור, כל השינויים האלה יגיעו מתוך חינוך.

אומנם יש מדינות בעולם, למשל סקנדינביה, שלכאורה מתקדמות מאיתנו כמדינות רווחה סוציאל-דמוקרטיות, אבל את השינוי המיוחל רק ישראל יכולה לבצע. המדינות האלה קרובות יותר לכאורה למודל החברתי-כלכלי הרצוי, בגלל שיש בהן כל טוב ואף אחד לא לוחץ עליהן, זו הסיבה שבגינה הגיעו למודל מדינת רווחה מתקדמת. דווקא חוסר התפתחות חברתית שלהן, העובדה שהן מדינות יחסית צעירות, גם בחינוך, בתרבות ותפיסת הלאום, אפשרה להן להתקדם. אבל בעצם, כל המדינות האלה קפואות כמו האקלים שלהן, ודווקא אנו, בישראל, יכולים לבצע את המהפכה הזו, מפני שבנו קיימות אותן רשימות. בלעדיהן, בלי היסוד שלנו, לא היה מקום לדבר על תפקיד עם ישראל בהתפתחות כלכלה וחברה חדשים, על פי חוקי הטבע ובמטרה לשמש דוגמה עבור העולם כולו.