הקבלה כ"סם חיים" או כ"סם מוות"- תלוי בשימוש שעושה בה האדם
"דרך יסורים" ("בעיתה") מאפשרת התפתחות רוחנית טבעית. זו הדרך בה מתקדמת כל האנושות. דרך זו מאפשרת התפתחות רוחנית הנובעת מהשפעתו של האור המקיף, עבור אלה שעדיין אין להם כלים לקבל את האור הפנימי.
"דרך הקבלה" ("אחישנה") כאמור, מאפשרת מהלך קצר יותר ונטול יסורים, ככתוב בתורה: "ישראל מזרזים את הזמנים". דרך זו היא דרך של התפתחות רוחנית אישית, בעזרת קשר ישיר עם הבורא. היא נעשית תוך כדי עבודה ב"שלושת הקווים" שהוזכרו למעלה. קיצור זמן התיקון פתוח לפני מי שרוצה להיות "ישראל".
לא קל להגיע לידי אמונה בלי לעבור את דרך היסורים המשכנעת לכך. האמונה בהנהגת השכר והעונש משכנעת את האדם להאמין שתוצאות יגיעתו תלויות במאמציו, ולכן היא חשובה. הבורא מעניק לאדם אשר הוא חפץ ביקרו מחשבות ורצונות טובים, כשכר על מעשיו הטובים, אך את האמונה עצמה על האדם לרכוש בכוחות עצמו בעזרת ספריו וחבריו לספסל הלימודים. עם זאת, לאחר שהשיגה, עליו לייחס לבורא את מתנת האמונה.
השימוש אשר עושה האדם בקבלה מכתיב את השפעתה. באפשרותו להפוך אותה לסם החיים, להיבנות בהשראתה ולחזק את כוחותיו ורצונו לעבוד. באפשרותו להיתלות בקבלה כהוכחה לכך שהכל נקבע מלמעלה, ודבר איננו תלוי במאמציו, ובכך להפכה לסם מוות עבורו.
אסור להרפות מהכוונה המאומצת לשאוף לקבל את אשר נמסר מלמעלה. בשלב הראשון האדם מקבל מלמעלה הרגשה רוחנית שמרוממת אותו. לאחר מכן מגיע שלב המאמצים, להתחזק בכוחותיו הרוחניים ובאמונתו בכוחות עצמו ממדרגה זו, שאליה העלו אותו. במידה שהוא חדור הכרת טובה על המדרגה אליה הגיע, הוא בדרך הנכונה. במידה שלבו גס במה שניתן לו, ובשאננותו כי רבה הוא אף מעז לשאוב מכך טובות הנאה לעצמו, מקומו במדרגה הרוחנית שאליה רוממוהו מלמעלה בסכנה.