"מזון", "פסולת", "שיכור" ו"עני מרוד"

   

 

כך ממשיך את עבודתו אדם אשר הגיע למדרגה רוחנית כלשהי: כל הנאה שהוא חווה מתמיינת מייד ל"מזון" או "פסולת". עונג שאינו ניתן להשוואה עם אמונה, נפלט הצידה כבלתי ראוי לשימוש, כ"פסולת". עונג שנחווה למען הבורא במטרה לחזק את האמונה, ראוי לקבלו, כמה שנקרא בקבלה "מזון". אדם שאיננו מסוגל לעשות את מלאכת הביקורת והמיון ובולע הן "מזון" והן "פסולת" נקרא בקבלה "שיכור"; "שיכור", כי רואים אותו כשיכור מעודף תענוג, כאשר למעשה הוא מאבד בכך הכל, ונותר ללא כלום, ונקרא, כמי שירד מנכסיו הרוחניים, "עני מרוד".