הקבלה- כלי להתקרבות לבורא

המכשולים הפזורים בדרכו הרוחנית של האדם נועדו לתרגל אותו בהליכה בקו של התרחקות. במידה שבמהלכה של עבודה נכונה האדם מתמודד שוב ושוב עם התרחקות מהבורא, תוך כדי שהוא מתוודע בכל פעם עוד קצת לתכונת האגואיזם שלו, אין סכנה שמעשיו יושפעו לרעה. המודעות שרכש מרגיעה אותו. הוא יודע שבסך הכל לא מדובר במצב חדש של הידרדרות, אלא במצב שהיה שם כל הזמן, בלי שהיה מודע אליו. הוא יודע שעצם ההבנה מבטיחה את השינוי.

וכך על האדם לעבוד עוד ועוד, עד שהדאגה למצבו האישי תחדל לטרוד את מחשבתו, וכל מחשבותיו ורצונותיו יכוונו ליחסיו עם הבורא ולא למצבו הפרטי. עליו לעבוד עד שהשאלה איך הוא "נראה" בעיני הבורא, לא תקבע את מעשיו ומחשבותיו. האדם מרגיש בעצמו בזמן לימודיו, את מה שרצוי מבחינת הבורא, כאשר את כל הוראות חוכמת הקבלה הוא מקיים רק למען המטרה העליונה הזו, לעשות את רצונו של הבורא. פעולות אלו גורמות לכך שהקבלה נעשית כלי התקרבות לבורא.

לפני שהאדם מגיע לכלל הכרה ברצונו לעשות את הרצוי לבורא, ומגיע להשגת מעשים ורצונות מקבילים לרצונותיו של הבורא, הוא משווה את מעשיו ורצונותיו למעשיהם ורצונותיהם של אנשים אחרים. מובן שאדם הפועל על פי רצונותיהם ומעשיהם של אחרים, איננו חופשי להתנהג ולחשוב באופן עצמאי. המצב דומה גם כשהוא עצמו קובע את מעשיו ורצונותיו בהתאם לרצונות הבורא. בשני המקרים, אין האדם פועל לפי בחירה חופשית.