"מפי ספרים", ו"מלא לשמה בא לשמה"

 

קבלת השראה ממחשבות ותכונות עמן נפגשים בקריאה בספרים שכתבו מקובלים, נקראת "מפי ספרים". בצורת עבודה זו צריך להאמין שהמחבר היה מקובל גדול. דרך הערכת גדולתו ושיעור קומתו, מעמיקה הבנת ספריו.

מתוך אלפי אנשים שהשיגו את הבורא, רק לרבי שמעון בר יוחאי, לאר"י, ול"בעל הסולם"- רשב"י - ר' אשכנזי יצחק ור' יהודה אשלג, ניתנה רשות לתאר את הקבלה בשפה המובנת גם לאלה שלא השיגו עדיין מדרגות רוחניות. שאר ספרי הקבלה נכתבו באמצעות דימויים המובנים רק למי שכבר נכנס לעולמות הרוחניים, ולכן הם לא מתאימים למתחילים. הבחירה בחברה הרצויה ובספרים הנכונים מובילה בהדרגה למחשבה עצמאית.

כתוב ש"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם". שלושת סוגי הרצון האלה גורמים לאדם לפעול בניגוד לכוונותיו הטובות. הם דוחפים את האדם למרדף אחר נכסים גשמיים, אשר כל עוד יישאר משועבד להם, לא יבין שהנכסים האמיתיים הם הנכסים שברוח. הרצון להשתחרר מהשעבוד להם, מוביל אותו לעולם הרוח.

כך הוא יוצא מהעולם הזה, לעולם הבא, הרוחני. ולכן, כתוב שרצונות אלה מוציאים אותו מהעולם. זה התהליך אותו עובר האדם מ"רצון לעצמו", שבשלב מסויים נעשה מאוס עליו, ל"רצון למען הבורא". כלומר, "מלא לשמה, בא לשמה".