ההזדקקות הנואשת לבורא עמוקה מגאולה רוחנית

לפני שזרע הופך לנבט מלבלב, הוא עובר תהליך ריקבון מוחלט עד להיעלמותו. תהליך דומה עובר האדם שצומח רוחנית. לפני שתתרחש מחיקה מלאה של ה"אני" הישן, לא תיתכן צמיחה אל טבע חדש- רוחני. הבורא ברא את ה"אני" של האדם מ"אין", זו הסיבה לכך שכדי להתאחד עם הבורא, חייבים לחזור ממצב ה"אני" למצב ה"אין". לכן גם כתוב שהמשיח נולד ביום חורבן הבית. כך, בכל פעם שאדם יורד עד לתחתיות יאושו, ומשם מגיע למסקנה שהכל הבל הבלים, דווקא אז מתחיל הטיפוס אל המדרגה הרוחנית החדשה. וזאת, בזכות ויתורו על הבלי העולם זה מחמת יאושו.

המגיד ממזריץ', המקובל הגדול מהמאה התשע עשרה, אומר שיש עשרה חוקים בעבודה הרוחנית;

שלושה מהם אפשר ללמוד מתינוק:

א. תינוק שמח בלי קשר לכלום.

ב. תינוק לא רגוע אפילו לדקה.

ג. תינוק דורש בכל הכוח את מה שהוא רוצה.

שבעה מהם אפשר ללמוד מגנב:

א. גנב עובד בלילות.

ב. מה שהגנב לא הספיק בלילה הקודם, הוא מנסה להשיג בלילה הבא.

ג. הגנב נאמן לחברים.

ד. הגנב מסכן את עצמו כדי להשיג דברים פעוטים, ואפילו חסרי משמעות.

ה. הגנב לא מעריך את מה שהשיג, ומוכר את זה בפרוטות.

ו. הגנב מקבל מכות, אבל לא נרגע.

ז. הגנב רואה בעסק שלו יתרונות, ולא רוצה להחליפו.

והוסיף המגיד ממזריץ': "לכל מנעול יש מפתח, אבל אם המנעול לא ניתן לפתיחה, הגנב האמיץ שובר אותו. הבורא אוהב את מי ששובר את לבו כדי להגיע להיכל המלך".

רק אדם שהתרומם למדרגות רוחניות גבוהות, מסוגל להצטנע ולכפוף את ראשו בכניעה מלאה לפני בוראו. במסגרת צמיחתו הרוחנית התוודע לאפסותו ולאפסות העולם הזה. הוא מרגיש שאפילו ישועה רוחנית עצמית, ותחושת נצחיות והתקדמות רוחנית אישית, שוות כקליפת השום, לעומת הזדקקותו הנואשת לבורא.