דרך ה"קו הישר" ודרך "שלושת הקווים"

באמונה אפשר ללכת ב"קו ישר", הנקרא "הרגשת שלמות". בקו הזה הולך המון המאמינים. ב"קו הישר" פועל האדם לפי החוקים עליהם התחנך כל חייו. כל אדם יודע בלבו פנימה, את מידת המאמץ המדוייקת שעליו להשקיע, כדי להרגיש שמילא את חובותיו. מכאן נובעת תחושת הסיפוק והרגשת השלמות של ההולכים בדרך זו, הצוברים לזכותם מדי יום עוד ועוד פעולות הדנות אותם לכף זכות. מה"קו הישר" לא ניתן לסטות - ואליו מתחנכים, ובדרכו לומדים ללכת בלי לשאול שאלות וללא ביקורת עצמית.

אך כאמור, ישנה עוד דרך להתקדם באמונה, מלבד דרך ה"קו הישר", וזו דרך "שלושת הקווים". "הקו הימני", "הקו השמאלי" ו"הקו האמצעי" - שהוא שילוב של השניים. אדם ההולך ב"קו אחד", הולך בדרך שאי אפשר לכנותה כדרך ב"קו שמאל" או ב"קו ימין". רק בין שני קווים המצויים בקצוות מנוגדים ניתן להבחין בין ימין לשמאל. ההולך ב"קו ימין" צריך ללכת כמו ההולך ב"קו ישר" בכל התחומים, מלבד בתחום הביקורת העצמית, שהיא נעדרת בין הולכי ה"קו הישר", ונוכחת בקרב הולכי "קו ימין". ההולכים ב"קו ימין", דרכם קשה ומאומצת, מכיוון ש"קו שמאל" מנטרל את "קו ימין", ומגביר תמידית את הרצון ברוחניות. מסיבה זו ההולכים בדרך זו אינם חווים סיפוק ממצבם הרוחני הקיים עד ל"גמר התיקון".

ההולכים ב"קו ישר" אינם נתונים לתהיות ולביקורת עצמית. הם מוסיפים בכל פעם זכויות על זכויותיהם ההולכות ומצטברות ומעניקות להם משענת. ההולכים בדרך השניה מאבדים תדיר את זכויותיהם בגלל "קו שמאל", קו הביקורת העצמית, שלא מאפשר להם לנוח על זרי הדפנה.