לקטע הבא

לקטע הקודם

עוד על "דרך הקבלה" ו"דרך יסורים"

ההבדל בין "דרך הקבלה" ל"דרך יסורים" הוא בכך, שאדם הולך ב"דרך יסורים" רק עד אשר מתחוור לו שיותר מהר ויותר קל ללכת ב"דרך הקבלה". האדם ההולך ב"דרך הקבלה", משווה בנפשו את היסורים שכבר עבר, ואת אלה העשויים לפקוד אותו, אם לא ילך בדרך זו, ועושה את החשבון הפשוט שלו. מתוך ראיית הנולד, הוא מחליט להיחלץ מיסורים נוספים. יסורי העבר הספיקו לו, וזרזו את בחירתו.

החוכמה היא לבחון באמצעות השכל את כל המתרחש, ולהכיר בכך שהמקור לכל צרותינו טמון באגואיזם; ובעקבות הבנה זו, לפעול נכון תוך אימוץ "דרך הקבלה" וויתור על השימוש באגואיזם, כדי לא להיקלע בשנית ל"דרך יסורים" הנגרמת בעטיו.

המקובל מרגיש שכל העולם נוצר רק בשבילו, ונועד לשרתו למען השגת המטרה. כל הרצונות שמקבל המקובל מהעולם סביב, רק עוזרים לו בהתקדמותו, מכיוון שהוא מייד מסרב להשתמש בהם לתועלת עצמו. כל הדברים השליליים שאדם רואה בעולם סביב, נובעים מכך שאף הוא עדיין איננו נטול חסרונות, והדברים אותם הוא רואה עוזרים לו לדעת מה עליו עוד לתקן. מכאן שכל העולם הסובב נועד לשרת את האדם בהתקדמותו, בכך שהוא עוזר לו לראות את חסרונותיו.