רצון למשהו נקרא בקבלה "כלי", התענוג הממלא את הרצון התואם נקרא "אור"

 

דרכו של האדם מורכבת מהתקדמות הדרגתית, צעד אחר צעד. האדם נמצא לסירוגין בהשפעת הכוח הטמא, האגואיסטי, "שמאל", ובהשפעת הכוח הזך, האלטרואיסטי, "ימין", שרכש לאחר שהתגבר על הכוח הטמא.

דרכו זו של האדם דומה לשתי מסילות: ימנית ושמאלית. פועלים עליה שני כוחות: כוח הדוחה ומרחיק מהבורא, וכוח המושך אליו. שני כוחות אלה משולים גם לשני רצונות: אגואיסטי ואלטרואיסטי. ככל שאנו מתרחקים מהנקודה ההתחלתית של דרכנו, הפכים אלה הולכים ומודגשים יותר ויותר.

מטרת הבורא היא להביאנו לכך שנידמה לו. מטרה זו הכרחית לכל אחד מאתנו ולאנושות כולה, אם נרצה בכך ואם לאו.

אין באפשרותנו לשאוף להשיג מטרה זו ללא הכוונה. אנו זקוקים להכוונה, מכיוון שבעולמנו אין לנו את היכולת להבין ולצפות את התענוגות הגדולים המזומנים לנו ברגע שניפטר מהיסורים- מה שקורה בעקבות האיחוד עם הבורא.

היסורים נשלחים אלינו על ידי הבורא, מכיוון שזו הדרך היחידה לדחוף אותנו קדימה, ולהכריח אותנו לרצות לשנות את הסביבה, ההרגלים, המעשים והדעת. היסורים דוחפים לשינוי, כי האדם מטיבו, באופן הכרתי ובאופן תת הכרתי, פועל תמיד כדי להקל על יסוריו ולהיפטר מהם.

לא ייתכן תענוג ללא שקדמו לו יסורים. לא תיתכן תשובה ללא שאלה, לא יכול להיות שובע בלא שקדם לו רעב. כלומר, כדי לחוות הרגשה כלשהי, יש לחוות תחילה הרגשה הפוכה לה ממש.

על כן, כדי להרגיש אהבה ומשיכה לבורא חייבים להרגיש לפני כן רגשות הפוכים כגון, שנאה וריחוק.

שום הרגשה איננה צומחת מן הריק- יש מאין. חייב להיות רצון להרגיש את ההרגשה. לדוגמה: אדם צריך ללמוד ולהבין מוזיקה, כדי ללמוד לאהוב אותה מתוך הבנתו. מדען שגילה תגלית- אין גדולה כשמחתו.

רצון למשהו, נקרא בקבלה "כלי". דווקא הרגשת החוסר היא תנאי לקבלת תענוג בעת מילוי החסר. גודל התענוג שיתקבל תלוי בגודל ה"כלי".

אפילו בעולם שלנו ניתן לראות שגודל ההנאה מאוכל אינו תלוי בגודל הקיבה, אלא ברצון ובהרגשת הרעב. כלומר, דווקא עוצמת הרגשת היסורים מפאת חסרונו של הדבר הרצוי, מגדירה את גודל ה"כלי", ואת גודל התענוג הבא.

התענוג הממלא את הרצון התואם נקרא אור, מכיוון שהוא נותן ל"כלי" הרגשת סיפוק ומילוי.

חייב להיות רצון שיקדים את תחושת היסורים מפאת חסרונו של הדבר הרצוי, כדי להיות מוכן באמת לקבלת המילוי אשר כה מצפים לו.