היסורים לא נועדו להעניש, אלא לגרום לאדם לפנות לבוראו

אם אדם שעובר יסורי גוף ונפש או תלאות פרנסה, איננו מיצר על כך שהבורא העניש אותו, הרי שיסוריו אינם מהווים עונש. זאת מאחר שהעונש שהבורא שלח לו לא נתקבל. מכיוון שהעונש הוא תיקון הנשמה, אדם שאיננו חווה את העונש, מחמיץ את ההזדמנות לתיקון הגלומה בחובו.

עם זאת, אל לנו לטעות ולחשוב שהעונשים שהבורא מזמן לנו נענים לעקרונות השכר והעונש של עולמנו. עונשיו לא נשלחו אלינו כתוצאה מעברותינו, או מאחר שהמרנו את פיו. עונשיו נועדו לגרום לנו לפנות אליו לעזרה, ובכך להתקרב אליו. הזעקה לבורא שיפיג את יסורינו, כמוה כהודאה בהשגחתו, והיא נושאת בתוכה תיקון עצמי גדול יותר מזה אשר היה מתרחש, לו היה האדם מקבל את יסוריו בלי להתפלל.

לכן, בתפילה שהאדם שוטח לפני בוראו, בה הוא מבקש ממנו לפטור אותו מעונש, לא מקופלת בקשה להתנער מההזדמנות לתיקון. זאת מכיוון שבעצם יצירת הקשר עם הבורא, נעשה תיקון גדול יותר מאשר נעשה דרך הרגשת היסורים.