בעקבות הלב
השכל פועל רק על פי רצון הלב
"קו ימין", "קו שמאל", "קו אמצעי"- טיפוס, רגל אחר רגל, במדרגות הרוחניות
חוק ה"קו האמצעי" מכתיב את ההתקדמות במדרגות הסולם הרוחני. בכל מדרגה ניתן למצוא את המימוש והשמחה בבחינת "איזהו עשיר? השמח בחלקו". אדם יכול לשמוח בחלקו, כמי שזכה בכל טובו של העולם.
הרגשה זו תיתכן רק במידה שהאדם רואה בבורא את מלך היקום, ובעצמו את עבדו ונתינו אסיר התודה. הוא מוצא את אושרו בכך שמתוך מיליארדי בני האדם החיים בעולם, הבורא בחר דווקא בו, והראה לו באמצעות מורים וספרים את רצונו. המצב הרוחני הזה נקרא: "חפץ חסד", או "תיקון בינה".
במדרגה זו האדם אינו משתמש בשכלו שלו, הוא מכונה "עני בדעת", וטרם הגיע לשלמות. חוסר השלמות נובע מכך שהאדם הנמצא במדרגה זו עדיין איננו מקשר בין מעשיו לבין התוצאות הרוחניות שלהם. במילים אחרות, הוא פועל מתוך תת ההכרה, ומשתמש ב"אמונה ללא דעת" בלי להבין את אשר הוא עושה.
כדי לעבור מפעולה רוחנית תת הכרתית לפעולה רוחנית הכרתית, יש להפעיל מאמצים לכיוון המחשבות בעת מעשה למחשבות "למען הבורא". מאמצים אלה, שאינם נושאים פרי בקלות, גורמים לתחושת הסיפוק לחלוף, והאדם כבר לא כל כך מרוצה מהמדרגה הרוחנית אליה הגיע. נהפוך הוא, גוברת מודעותו לכך שמעשיו מרחיקים אותו ממטרתו להעניק הנאה לבורא.
במצב הזה על האדם להוסיף לעצמו "דעת" בכמות שאינה גדולה יתר על המידה, כדי שתחזור אליו תחושת השלמות הקודמת. מצב זה נקרא "קו אמצעי". ולכשיוסיף דעת, "קו שמאל", ישיג שלמות מלאה.
במילים אחרות, אחרי גילוי הנכונות להיפרד מהאגואיזם והעלייה אל מעל ל"קו האמצעי", על האדם להתחיל מנקודה זו את עלייתו הרוחנית ב"קו ימין". "קו ימין", כאמור, מאופיין בהרגשת שלמות במדרגה הרוחנית אליה הגיע האדם השמח בחלקו, שכל רצונו לקיים את רצון הבורא ללא תמורה. הוא מסתפק באמונתו בהשגחה הפרטית, והוא בטוח שהרגשתו זו בחיפושו הרוחני מגשימה את רצון הבורא, ומגשימה את הנאתו הרוחנית עליה הוא אסיר תודה.
אבל אין לשכוח שבמצב הזה עדיין חסר "קו שמאל"- מידת הביקורת העצמית וחשבון הנפש. העבודה הפנימית של "קו שמאל", הפוכה מהעבודה ב"קו ימין", שבו עיקרה נע סביב רוממות הבורא והרוחניות, בלי קשר לאדם ולנסיבות חייו. כאשר האדם מתחיל לבדוק באופן ביקורתי של "קו שמאל" את מצבו הרוחני ואת תחושת השלמות שלו, הוא מגלה עד כמה תחושת שלמות זו פגומה, ועד כמה לא הצליח עדיין להשתחרר לגמרי מהאגואיזם שלו. ושוב הוא מגלה את חוסר האונים שלו, ומתפלל לעזרת הבורא שיפטור אותו מחולשותיו האנוכיות; חולשות שמהן הוא לא מסוגל להיפרד ללא עזרה מלמעלה.
כך נוצרים באדם שני קווים הפוכים: "קו ימין", בו האדם מרגיש שהכל ברשות הבורא, ולכן הכל מושלם, ו"קו שמאל", בו הוא מעמיד לביקורת את עצמו, תחושת שלמותו נפגמת, והוא נעשה מודע לכלא האגואיזם שממנו הוא מתפלל להשתחרר.
בצד הביקורת העצמית מופיעים קולות ההיגיון החוזרים ותובעים מהאדם לחדול ממשימתו הבלתי אפשרית למיגור האגואיזם. במקביל, פועלים כוחות "קו ימין", וכך למרות הסתירה הפנימית בצד הביקורת העצמית, האדם ממשיך לחוות את תחושת השלמות והשלווה, הנובעת מהאמונה בהשגחה העליונה ובתבונתה האינסופית. כך הולך האדם שבחר בהתפתחות רוחנית ומתקדם ב"קו האמצעי".
כדי לשמור על האיזון, ולהישאר בהרגשת השמחה של "הקו האמצעי", צריך להפעיל מדי פעם ביקורת על הביקורת העצמית של "קו שמאל", כדי שזו לא תפגום בתחושת השלמות של "קו ימין" עד כדי אובדנה. רק כך עולה האדם "בשתי רגליו" במדרגות הרוחניות.