הבורא מעניק לאדם נשמה- כוח להתקדמות רוחנית   

בדרך כלל האדם חי מתוך תחושת שלמות עם גופו. הגוף מכתיב לאדם את רצונותיו, ותמורת מאמצי האדם לספק את דרישותיו, גומל לו הגוף בתענוגות גופניים. התענוג עצמו במהותו הוא רוחני, אך בעולם הגשמי התענוג הרוחני חייב לעבור דרך מתווך גשמי ולהיקלט בעזרת החושים, כדרכם של מזון, מין, מוזיקה וכדומה. ההנאה מורגשת בגוף, ואין באפשרותנו להפריד בינה לבין האובייקט שהסב לנו אותה, אבל בהרגשה הפנימית שלנו אנו חשים פשוט תענוג.

האנשים נבדלים אלה מאלה בהעדפותיהן השונות מבחינת סוג האובייקט המסב להם הנאה, כאשר התענוג עצמו הוא רוחני. בעזרת הפעלה פשוטה של אותות חשמליים המשפיעים על האותות החשמליים במוח, ניתן לחקות באופן מושלם את כל סוגי ההנאות. גם אז, מכורח ההרגל, העונג יעורר בזיכרון את האובייקט המקושר אליו, והאדם יחוש בטעם של מזון, או ישמע צלילי מוזיקה.

על פי האמור לעיל ניתן לומר שהאדם וגופו משרתים זה את זה באופן הדדי. האדם מתגמל את הגוף בתענוגות עבור מאמציו. לכן ניתן להבין מנכונות הגוף לעבוד, שהוא רואה תמורה לעבודתו. תמורה זו נקראת באופן כללי- תענוג. גם בריחה והימנעות מרגשות לא נעימים כרוכה בחוויית הנאה. הגוף פועל למען תמורת העונג לפי עיקרון הכדאיות, עקרון האגואיזם.

ולהיפך, כשהגוף מגלה התנגדות לפעול, כשאיננו שש לחרוג ממצב המנוחה הבסיסי, סימן שהעונג הצפוי לבוא כתמורה לפעולה איננו מספיק. הגוף איננו רואה תועלת בשינוי מצבו הנוכחי.

אדם הרוצה להתנתק מחשבונות ומכדאיות גופנית, ומעוניין להתמקד בשיפור מצבו הנפשי בלבד, ישותק מבחינה גופנית. הגוף לא יזוע בתנועה הקלה ביותר, שאין בה תועלת ממשית לעצמו. מאחר שהאדם אינו מסוגל להכריח את גופו לעבוד, לא נותר לו אלא לבקש מהבורא שיעזור לו להמשיך בחייו הלאה, אחרי שעשה את ההחלטה להתנתק מבקשת הנאה לעצמו.

הבורא לא מחליף לאדם גוף, לא משנה את חוקי הטבע ולא עושה נסים. כתשובה לתפילה אמיתית, הבורא נותן לאדם נשמה- כוח לפעול על פי החלטות אמת. אדם המקיים את כל הכתוב בספרי המקובלים, בלי לחוש בהפרעות גופניות, מצוי במצב המתאים לקבל ולזכות בנשמה- כוח להתקדמות רוחנית.