לקטע הקודם

הבורא מחליף "לב אבן" ב"לב בשר", ומיד האדם רוצה להיתקן

"אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ". מכאן עולה שאדם אף פעם לא ילמד לקיים חוקים או נורמות אם אינו רוצה בהם. אדם אינו שש לשמוע מוסר, ובדרך כלל הוא לא חש בחסרונו, אז איך בכלל הוא יכול להיתקן?

אדם נברא כך שירצה ליהנות את עצמו. לכן לימודיו נועדו בתכליתם לספק את צרכיו. אדם מוכן להשקיע מאמצים בלימודים המועילים לו למטרה זו בלבד. זהו טבעו.

לכן, אדם הרוצה להתקרב לבורא, ורוצה לצורך זה ללמוד שיטות פעולה למען הבורא, צריך לבקש מהבורא שיתן לו לב אחר; שיופיע בו רצון אלטרואיסטי במקום רצון אגואיסטי. אם הבורא ייענה לבקשתו, בכל אשר ילמד ימצא דרכים להיטיב לבורא.

אבל האדם לעולם לא יראה את אשר מעבר לרצון לבו, ולא משנה אם לבו אגואיסטי או אלטרואיסטי. האדם אף פעם לא חש את עצמו חייב, מכיוון שהלב לא מתענג על כך. אבל כשהבורא מחליף לב אגואיסטי, "לב אבן", בלב אלטרואיסטי, "לב בשר", האדם מיד מרגיש חדור חובה; וזאת כדי שיוכל לתקן את עצמו בעזרת היכולת שקיבל. זה מוביל אותו לתגלית שאין בעולם עיסוק חשוב יותר מאשר לגרום נחת רוח לבורא.