חובה להשקיע מאמצים - רק "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו"

 

המאמצים שאנו משקיעים בלימודים ובעבודה פנימית, נועדו להביא אותנו להרגיש את חוסר האונים אשר בעקבותיו נפנה לעזרת הבורא. הפניה לבורא תתרחש רק מתוך צורך אמיתי. ללא תפילה, לא תגיע עזרה מהבורא. לכן, מי שרוצה להתקדם צריך להשקיע מאמץ במעשים ובפעולות. ומי שיושב ומחכה, עליו נאמר "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו".

מאמץ משמעותו כל מה שאדם עושה נגד רצון גופו. ולא משנה איזה מעשה זה. למשל, אם אדם ישן נגד רצונו, גם זה יחשב למאמץ. בעבודה הרוחנית יש להשתוקק להתאמץ ללא תמורה. לצורך זה יש לבקש כוחות מהבורא, כי הגוף מטבעו עובד אך ורק לשם קבלת שכר.

עבודה ללא המתנה לתמורה, בדומה למומחה האוהב את עיסוקו, עד כדי כך שאיננו מקדיש מחשבה לשכר שבצד יגיעתו - זו העבודה הרוחנית הראויה. על האדם להתפלל לכוחות שיסייעו לו להתגבר על האגואיזם שלו, מהסיבה שזהו רצון הבורא, ולא מתוך מחשבה על שכרו - תענוג אינסופי.

דווקא כאשר האדם עושה את מעשיו, שלא על מנת לקבל שכר, הוא יוצא נשכר, עוד יותר, וזוכה באושר מתמיד. כמו כן, יכולתו להיעזר בבורא גדלה, ובכך מתעצמות הן שמחתו והן שמחת הבורא.

קושי ואי-שמחה במהלך העבודה הפנימית, מאותתים על כך שהאדם טרם השתחרר מהאגואיזם, וטרם הצטרף למקובלים יחידי הסגולה העובדים למען הבורא, ולא למען עצמם. ההתמודדות הראשונה עם המאמץ הזעיר ביותר, שלא למען עצמו, מעלה את האדם על דרך המלך המובילה אותו אל בין המקובלים.