כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

״ופרעה הקריב״

״ישראל היו קרבים אל הים, והיו רואים הים לפניהם הולך וסוער, וגליו זקופים

למעלה, היו יראים. נשאו עיניהם, וראו את פרעה וחילו, ואבני קלע וחצים. אז,

וייראו מאוד. ויצעקו בני ישראל. מי גרם זה שקרבו ישראל לאביהם של מעלה? פרעה. כמ״ש, ופרעה הקריב״.

זוהר לעם, בשלח, 67

 

מתחילת הסיפור, מלידת משה ועד עכשיו, ישנה מגמה מסוימת, ישנו תהליך של התקרבות בין עם ישראל לבורא.

על ידי פרעה, פרעה הוא ה״עזר״.

 

בשלב מסוים פרעה וחילו טובעים בים, אבל ההתקרבות בין עם ישראל לבורא ממשיכה. האם אפשר להתקדם גם בלעדיו?

אי אפשר להתקדם בלעדיו. פרעה, האגו שלי, וכל הכוחות האגואיסטיים שלי, הם אלה שטובעים בים סוף. כלומר אני מתקדם, עובר הלאה, ומתחיל לעבוד למעלה מהכוחות האלה. עם זאת, יש לי הפרעות אחרות, כעמלק וכולי.

 

האם זה פרעה שמתלבש בדמות עמלק?

זה הבורא שמתלבש בדמות פרעה, ואחר כך בדמות עמלק, ואחר כך בכל וכול, ״אין עוד מלבדו״ 6. בהתאם לכך, עליי להחליט מה אני עושה, ואיך אני מתקדם. ההתקדמות היא בעיקר על ידי הכוח השלילי שלוחץ, דוקר אותי, מחייב אותי ולכן אני מחויב לעבוד. אלא אם כן, אני בוחר את הכוח החיובי, מייצב אותו, מייצר אותו וכך מושך אליי את המאור המחזיר למוטב, שפועל באופן חיובי. אולם גם אז יש לי ייסורים, אלא שהם ייסורי אהבה. עליי לפתח בי אהבה לדרגה הבאה, לקרבה לבורא, אולם כשאין לי אותה, באים עליי ייסורים, כמו ייסוריי מהמכות.

כלומר זוהי עבודה רבה להימשך לקרבת הבורא, לקרבה לכוח ההשפעה, לאהבת הזולת, וזה נגד הטבע שלי. עליי לרצות את זה, לא כדי לברוח מהמכות, אלא מפני שהיחסים הללו נעלים וחשובים מאוד. עליי לפתח בתוכי יחס של קרבה אליהם, מפני שנכון להיום יחס זה הפוך אצלי.

המכות הן כל המלחמות, כל הבעיות, כל המעברים של בני ישראל, עליהן מסופר בתורה. כלומר זה מה שעושות התכונות הקטנות הללו, כדי לקבל קצת שדרוג, ממקום למקום, ממצב למצב, כך עולים מדרגה לדרגה. זאת כדי להתחיל להתקדם על ידי אהבה, ולא כדי לברוח מהצרות על ידי השנאה.

 

בתוך התהליך מה זה נקרא ״מעבר המחסום״? מה הוא השלב שהוא מעבר, קריעת ים סוף?

זה הכול ביחד.

 

הכול ביחד, כל התהליך?

זה התהליך. ההיפוך קורה באופן הדרגתי, כי בכל מצב יש לנו חמש דרגות עביות, שורש, א', ב', ג', ד'. ובכל מצב עליי לעבוד על ההתכללות ביניהן. אני עצמי כלול מכל העם, וכנגד כל העולם. כמו כן גם את דרגות הדומם, צומח וחי שנמצאות בי, את הרמות הללו, עליי לתקן ולשייך אליי. מכאן, שעליי לתקן את כל העולם, אולם אי אפשר לעשות זאת בפעולה אחת מידית. השבירה, ״מעבר המחסום״, אכן מתקיים כפעולה אחת, אבל עדיין זאת מלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה, מדובר על תהליך, על תכניות, על הרבה מערכות.

 

האם כשהאדם עובר את התהליך שנקרא ״ים סוף״, הוא נעשה אינטגרלי, מחובר לכל האחרים, וכבר מתחיל לראות את כל המציאות בתוכו? האם זו המשמעות של ים סוף?

אלא נגד מה הוא נלחם? למה הוא זורק את עצמו לתוך ים סוף? הוא חייב להתכלל מים סוף, מהרצון לקבל הגדול הזה, מהמים הזדוניים, ומכל מה שיש. אלה הן ההשלכות עוד מהמבול, בזמן נוח והתיבה, אבל התיבה עכשיו היא כל העולם. אין זה פשוט, זו פעולה רב כיוונית. הכוחות שפועלים הם אותם כוחות רק ברמה אחרת, שהרי כאן אין האדם עומד להסתתר בתוך התיבה, אלא ההפך, הוא עומד לתקן את כל העולם, שזאת התיבה, וכך הוא עובר את התהליך.

לאחר מכן, כשמתקרבים להר סיני, גם ההתקרבות הזאת מתרחשת בתהליכים. הבורא מלכתחילה אינו שולח את בני ישראל דרך המדבר, מפני ששם כביכול נמצאים הפלשתים, אלא מעביר אותם תהליך גדול מאוד שנקרא ״קריעת ים סוף״. מדוע? משום שחיל פרעה עדיין יכול להגיע ולאיים עליהם, לכן בכך הם מקבלים תוספת מסך, תוספת כוח. חיל פרעה שטבע בים, שש מאות רכב פרעה, אינו אלא כוח הקליפה, כנגד הקדושה, שעדיין נשאר בתוך מצרים. זהו בעצם התהליך.

 

מה פירוש לקלוט את כל המציאות לתוכי? האם עליי להכניס את כל מה שאני רואה לתוכי, לשייך הכול לעצמי?

עליך לדעת שכל עוד אינך מקבל את כל המציאות כשלך, כמו שכל המציאות הזאת שייכת לבורא והיא שלו, כל עוד אינך מתייחס כך למציאות, להרגשה כזאת, אינך מתקן את עצמך. אין לך מה לתקן, אלא רק את היחס שלך לכולם.

״אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך״ 7 הוא השלב הראשון בתיקון, כמו שאמר הלל הזקן לגֵר שבא לפניו, והשלב השני הוא ״ואהבת לרעך כמוך״ 8, כמו שרבי עקיבא אמר ״זה כלל גדול בתורה״ 9, כי זה כבר כלל, זה כבר תיקון של כל הרצונות. התורה עצמה באה רק כדי שתחזור בתשובה, שתתקן את כל הרצונות שלך לאהבת הזולת. הסיום של אהבת הזולת הוא הבורא, מפני שהוא הכי זר לך, עד ש״לא תהיה ה' אלוקיך זר״ 10 .

תתחיל להידבק אליו דרך כל אותן מערכות שנקראות ״עולם״, וכשאתה מקרב את העולם, אתה מרגיש בתוכו את הבורא. כך אתה והוא בתוך העולם, בתוך המערכת הזאת, יכולים להתקרב ולהידבק, כך אתה מגיע לדבקות. בתוך הדבקות אתה מתחיל להרגיש את נחת הרוח שאתה גורם לו, ובהתאם לכך, לפי התכונות שלך הדומות לו, אתה נקרא ״אדם״. באותה דבקות, גם אתה מתחיל לקבל מכך את אותה נחת רוח, זה נקרא שהגעת לסיום הדרך, ל״גמר התיקון״.

 

ציינת שעל האדם להכניס את המציאות לתוכו, עד ״ואהבת לרעך כמוך״, כחלקים שלו, אך אנחנו שונים מאוד מזה, אנחנו בכלל לא ״בתוכנה״ הזאת, בצורה הזאת, כל אחד מאיתנו הוא אינדיבידואל וככזה הוא מרגיש רק את עצמו.

כך אתה מרגיש. זאת התוכנה שעדיין פועלת בך. אבל אנחנו נמצאים עכשיו בעולם שמציע לך לראות אותו כעגול, אינטגרלי, שאם לא כן בקרוב לא נוכל להתקיים, ולא נוכל להזין את עצמנו.

כיום, אנחנו נמצאים בבלבול בכל המערכות, איננו יודעים מה קורה ומה יקרה. איננו מתאימים לעולם שמתגלה, שמתקדם, איננו מתקדמים יחד איתו. והבלבול שלנו כלפי העולם רק ילך ויחמיר.

 

בעצם אין מדובר ביחס רגיל של התחשבות בזולת, כי גם אם אתחשב בזולת כמו שאני מבין, ואתחיל לעשות פעולות כלפיו, עדיין אין זה השינוי שאתה מדבר עליו. מדובר לגמרי ברובד אחר.

נכון, מה זה ״להתייחס״? להתייחס יפה, בתשומת לב, בעדינות? לא, עליך להתייחס לזולת באהבה. ״אהבה״ זה נקרא שאתה מתחיל להרגיש שכל המציאות הזאת שלך. אין הכוונה שתרגיש את המציאות כמו קרוב או חבר, שאתה נמצא איתו ביחסים טובים, אלא כמו הגוף שלך. כמו שאתה מצביע על עצמך, כמו שאתה יכול להצביע על כל איבר או על כל הבחנה שאתה משייך לעצמך, כך כל פריט בעולם יהיה גם ״אתה״.

 

״שלי״ פירושו בשליטתי?

״שלך״ פירושו גם בשליטתך. אם אתה מגיע למצב של אהבה לחלק מסוים במציאות, אתה מגלה שאתה שולט בו, כי בכך אתה ״קונה״ את התכונות שלו, את הרצונות שלו. אתה קולט אותו בתוכך, הוא נעשה בלתי נפרד ממך, ואתה שולט בו כמו שאתה שולט בידיים וברגליים שלך.

בעל הסולם, ב״מאמר לסיום הזוהר״, עם סיום הדפסת ספר הזוהר, כותב שזה כמו שרופא תופר לך את היד, ואתה יכול להפעילה, להרגיש ולעבוד איתה בדיוק כמו קודם. זה מה שאנחנו עושים. האדם עכשיו הוא כנקודה אחת, כל איבריו מרוחקים ופזורים במקומות שונים, ועליו לקבץ ולחבר אותם אליו, ורק אז יקום בדמות אדם.

 

נראה שאנשים אינם רוצים את הקשרים עם הזולת משום שזה מכאיב, אין זה נעים להיות בקשר עם מישהו שיש לו רצון אחר משלי.

אם לא נפתֵח יחס יפה וטוב זה לזה, יהיו לכל אחד ואחד מאיתנו ייסורים הרבה יותר גדולים. אם נקדים ונרצה לעשות זאת עכשיו, זה יהיה קל יותר ממש כמו במשחק. אבל אם נתרחק מזה ונשחק ב״שלי, שלי, שלך, שלך״, זוהי מידת סדום״ 11 , או אפילו נשנא את האחרים ונדחה אותם וכן הלאה, נגיע למצב שנתקרב זה לזה על ידי ייסורים קשים מאוד.

 

אם איננו רוצים את הייסורים, אלא להתקרב זה לזה עכשיו, מה עלינו לעשות?

לכן יש את חכמת הקבלה שמסבירה איך להגיע ל״ואהבת לרעך כמוך״. חכמת הקבלה מביאה את המאור המחזיר למוטב, לכן היא נקראת ״תורת אור״, ״תורת אמת״, ״פנימיות התורה״. היא מביאה את האור ואתה מתחיל להשתנות לטובה. וכך בטוב, בהרגשה נעימה, אתה עובר את כל המצבים האלה, מתקן את עצמך, מתחבר עם כל העולם, מגלה את הכוח עליון, את העולמות, את העולם העליון, את הבורא, ומגיע למצב הטוב ביותר שנקרא ״גן עדן״. הכול לפניך.

כדי לעשות זאת עליך לממש את התורה, כלומר את מה שנאמר בחכמת הקבלה. אין מדובר במה שבדרך כלל הקהל הרחב חושב על התורה, אלא בתיקון הפנימי. תיקון תרי״ג הרצונות שלנו משימוש אגואיסטי שיש לכולנו בעולם, לשימוש בכוונה על מנת להשפיע, להשפעה טובה, או לאהבה לזולת.

 

מה כאן בדיוק נמצא בשליטה של האדם? אם עכשיו היד שלי כואבת, היא לא בשליטתי, כואב לי.

האדם מממש את השליטה הזאת, בהתחברות לחכמת הקבלה. כלומר תחילה על האדם לשמוע על מה חכמת הקבלה מדברת, ולאט לאט יתקרב לכך. הוא יממש זאת ללא שום מאמץ, בטוב, ולא רק זאת אלא שיברך את עצמו, את הבורא ואת כולם על כך שקיבל מתנה כזאת משמים.

 

היא פשוט תפעל עליו ותרפא אותו.

כן, בקלות, באופן יפה, ברָכּוּת.

 

כלומר איני צריך עכשיו להתחיל לראות את עצמי כחלק מהעולם המקושר הזה, באופן כזה שאתחיל לעזור לאחרים בבית או בעבודה. כי הדברים נשמעים כמו לתת יחס יפה וטוב, אולם זה נמצא בכלל ברובד אחר.

ידוע, ממחקרים בין-לאומיים רבים, כי בעולמנו יש שפע רב. אם היינו מתייחסים זה לזה באופן יפה, ואין מדובר דווקא באהבה, אלא בהתחשבות, כשכבר נמצאים בדרך לתיקון, אזי היינו מחלקים לכולם בשפע את כל מה שיש בעולם. לא היה צורך להוסיף בתוצרת, לא בחקלאות ולא בתעשייה, בשום דבר. רק על ידי חלוקה צודקת ונורמאלית היינו משנים את מצבם של כל האנשים, ממצב של רעב וייאוש, לדרגה ממוצעת, לדרגת ביניים. בעתיד כולם יהיו בדרגה הזאת, לכולם תהיה רמת חיים כזאת.

אין שום בעיה להסביר את חכמת החיבור, איך להיות מקושרים נכון זה לזה כדי לשמור על עצמנו ממכות הטבע. אין צורך להרגיש את פרעה, את עמלק, את בלעם, את בלק, את אלף ואחד הנחשים והעקרבים ואת כל מה שעוד צפוי לנו, לכן כדאי שכבר נתחיל ללכת לקראת המצב הטוב והמתוקן שלנו.

הבורא מצדו גם הוא פועל על העולם, שהרי הוא מקרב אותו ומתגלה בו. הבורא מתגלה בתוך העולם, והעולם מרגיש שהוא כבר אינו יכול לשלוט באופן אגואיסטי. האדם מרגיש ״איני יכול לשלוט עוד על העולם באופן אגואיסטי, מה לעשות?״ ואז באה חכמת הקבלה ואומרת, ״יש מה לעשות, תכיר את הבורא, אני אעזור לך״.

 

כלומר כולנו עוברים תהליך, אבל התהליך צריך להיות מקביל ומתואם, כדי שהפעם לא רק בני ישראל יצאו ממצרים אלא גם כל העולם?

נכון, מי שולח, ״בשלח״? הבורא הוא זה ששולח אותנו דרך ים סוף למדבר.

 

כל הפרשה מלאה בנסים, ואילו כיום אף אחד לא מצפה לנסים.

כיום, אנחנו מגלים עד כמה העם הזה מפוזר, כמו שכתוב במגילת אסתר ״בין כל העמים״, 12 בין כל התכונות והכיוונים, ועד כמה הוא זקוק לחיבור קודם כול בעצמו, ואחר כך להעלות את עצמו לדרגת ״להיות אור לגויים״. 13 אם כן, יש לנו עבודה רבה.

״לב שרים ומלכים ביד ה'״, 14 על ידי כך איננו מעבירים שום אחריות מעלינו ומאיתנו למישהו אחר. מנהיג זה או אחר אינו יכול לעשות במקומנו את העבודה הזאת, אלא היא מוטלת עלינו. ואם נעשה אותה, יתגלו דרכה פעולות נכונות ויפות, ועם הביטחון והשגשוג הכלכלי שיהיו מנת חלקו של כל אחד ואחד, נגיע גם להצלחה רוחנית. עדיין יש לנו במה לבחור, ״ובחרת בחיים״, 15 נבחר אפוא בזה.