כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "בהר"

(ויקרא כה, א – כו, ב)

 

 

 

פרשת "בהר"

"בני אהרון"

"סוד העבד וסוד הבן"

מושגים

 

 

פרשת "בהר" עוסקת בעיקר בדינים הנראים כביכול כדינים כלכליים. היא פותחת במשה הנמצא על הר סיני, ומקבל מהבורא את מצוות שמיטת הארץ בכל שנה שביעית, ואת מצוות היובל שחל כל חמישים שנה. הבורא נותן את ברכתו לכך שבשנה השישית, תהיה תבואה רבה שתספיק לשלוש שנים נוספות, כדי לקיים את מצוות השמיטה והיובל ללא דאגה למזון.

בהמשך הפרשה מפורטים דינים שונים הקשורים למכירת בית או רכוש, דיני גאולת הבית או השדה מידי אדם לזולתו, דיני אחוזת הלוויים האוסרים על מכירת העיירות והבתים של הלוויים, דיני מכירת בן ישראל כעבד והיחס אליו ודיני איסור פסל מצבה ואבן משׂכית.

מדובר על דינים ברוחניות. שמיטה היא דבר גדול מאוד וקדוש, והיא מתקיימת רק בארץ ישראל, ברצון שמכוון לבורא, בעל מנת להשפיע, לאהבת הזולת. השמיטה יכולה להתקיים רק ברצון שהוא בתהליך של תיקון הנשמה.

הנשמה כוללת בתוכה שש ספירות: חג"ת נה"י; חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. והספירה השביעית היא כמו "שבת", כמו "שמיטה", שבע כפול שבע הם ארבעים ותשע, ובחמישים – יובל שבספירת העומר. אלו הן הדרגות שבהן אנו עולים.

התיקונים שנעשו מתקבל המצב, "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת", לכן אנו עוזבים אותה, מונעים עצמנו מתיקון, זו "שמירת שבת" כמוה כשמירת שמיטה. לאחר איננו יכולים לתקן את התכונה השביעית, מלכות, אלא רק את שש התכונות הנכללות בה. 1 כנגד "ומי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בערב שבת?" 2

בשבת מתקיים כל מה שקיבל האדם מהתיקון, שתיקן בששת הימים. התיקון נכנס ליום השביעי ומתגלה בו. לכן בשבת הכול כפול: הסעודות והמנהגים, כמו גם בשנת השמיטה, שבה על האדם לעבוד ולהתקיים באופן כזה, שבתום השנה השישית יהיה ברשותו די תבואה שתספיק גם לשנה השביעית, שנה שבה הוא אינו עובד, וגם לשנה השמינית, עד שיקבל תבואה חדשה. יש הכרח להרוויח בשנה השישית פי שלוש מהרגיל.

כשאנו עולים ממדרגה למדרגה בתיקון הנשמה, אנחנו מדלגים על שלוש הבחינות, א' ב' ג', ורק בחינה ד' היא בעצם זו שמתגלה. אי אפשר לתקן את המלכות אלא רק לדלג עליה, כי היא אוספת ונותנת לנו את התוצאה ממה שהיה קודם.

משום כך, אין זה אומר שאיננו מרוויחים בשבת, או בשמיטה או ביובל, אלא להֶפך. לכן יש חוקים מיוחדים, לאותן שנים שדווקא בהן אפשר למכור, לקנות ולעשות תיקונים שונים, שאי אפשר לעשותם בשנים האחרות. דווקא במדרגות האלו, במדרגה השביעית ובכפולה שלה (שבע כפול שבע), מתגלים תנאים מיוחדים, שאם האדם פעל והרוויח כביכול במצבים הקודמים, הוא מקבל את הרווח מהם כעת. אלו אינן שנים ריקות, אלא ההפך, זהו זמן קבלת התגמול בעבור היגיעה שנתן האדם קודם לכן.

הדינים הללו הם בנוגע לשמיטה. בנוגע לקניית בתים ומכירתם ובנוגע לכל השאר, עלינו להבין שברוחניות "בית" הוא העטיפה לאדם. במבנה הפנימיות של האדם יש: מוחא, עצמות, גידים, בשר ועור. כלומר, שורש, נשמה, גוף, לבוש והיכל. הלבוש הוא הבגדים, וההיכל הוא כל מה שנמצא מחוצה לאדם. במדרגות הללו, דווקא בעת שמיטה, אפשר לתקן את הרצונות שהם גדולים מאוד כמו מכירת הבתים, לויים, וכן הלאה. אין זה פשוט להגיע לדרגות האלה. בייחוד הדינים כלפי עבדים מבני ישראל: לקנות, למכור, להוציא מהעבדות ולהעביר, או לא לעשות פסל ודמות, שזוהי דרגה גבוהה.

הדרגות של שמיטה ויובל שייכות לדרגת הבינה. כל התיקון שלנו הוא לחבר יחד את הבינה עם המלכות. בינה היא תכונת ההשפעה, חפץ חסד, ואילו המלכות היא הרצון לקבל האגואיסטי שמלכתחילה מקולקל. המטרה היא לחבר את שתיהן יחד, "וילכו שניהם יחדיו", 3 כפי שמדובר על רות ונעמי בתיקונים.

הפרשה נקראת "בהר", משום שדווקא כאשר האדם עולה לקראת הבורא, לדרגת הבינה, הוא מקבל את חוקי השבת, השמיטה והיובל, המסמלים את הרצון לקבל שלנו האגואיסטי עם תכונות הבורא, תכונת הבינה.

הסמל של השבת, של היובל ושל השמיטה, הוא החיבור בין המלכות לבינה, כשהמלכות נכללת בדרגת הבינה, בתכונת ההשפעה. מתוך החיבור הזה, ההתקשרות בין מדרגות הבינה למלכות, תוך איסור לגעת ברצון לקבל ולתקן אותו, נובעים כל חוקי השבת, כל איסור העבודות שהן תיקוני המלכות, ל"ט מלאכות וכדומה.

 

כיום, אנחנו רואים שלמרות כל חוקי הכלכלה, למרות כל המאמצים שהאדם עושה, הוא אינו מצליח לצאת מהמשבר. הכלכלנים כבר מודים שאנו בעיצומו של משבר עולמי. נכשלנו, ואנו מחפשים פתרון חדש. מה הכלכלה משקפת לנו כיום?

הכלכלה משקפת את האגו שלנו. אנו לא עובדים נכון עם האגו. אם נכוון אותו מעט לטובת הזולת, לחיבור, לאהבה, לערבות חברתית, להשתתפות כללית, נתחיל להרגיש את התועלת שבו בכל תחום בחיים.

יש לזכור ולהבין שהחוקים המצוינים בפרשה ניתנו לבני אדם, עוד טרם הייתה הכלכלה המוכרת לנו, כמו רשת בנקים, השקעות למיניהן, סחר בין מדינות וארצות, ייבוא ייצוא ועוד. בעבר התקיים האדם מתוצרת האדמה בלבד. לפתע פתאום, נאמר לו להפסיק לעבד את אדמתו, ולא להוציא ממנה פירות.

השאלה הקיומית העולה מעוררת, לכאורה, בעיה של יחס אי רציונאלי לעולם. היא נובעת מכך שאיננו מתנהלים על פי משפטי הגויים אלא על פי משפט ישראל, ישר א-ל, לכן עלינו לבצע תיקונים של מלכות, לאחר ההתקשרות לדרגת הבינה, לתכונת ההשפעה העליונה, לאור העליון. עלינו לאפשר לאור לפעול.

בשנת השמיטה האדם עוזב את הרצון שלו ולא מתקן אותו. אם לא יקבל מלמעלה כוחות, לא יהיה לו הכוח לתקן אותו. לכן האדם צריך את המדרגה הזו, שבה האור משפיע אליו מדרגה עליונה, מהבּינה, וממלא אותו. רק לאחר מכן, הוא יכול לתקן באמצעות שש התכונות –חג"ת נה"י – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד, את הרצונות שבנשמה. ושוב עליו להתמלא מדרגת הבינה, לקבל ממנה כוח ואחר כך להיתקן.

לכן, "שבת" באה גם כתוצאה מששת ימי עבודה, "מי שלא טרח בערב שבת, מה יאכל בשבת?" ולא רק זאת, אלא שהיא גם מטעינה את האדם בכוחות לשבוע הבא, לתיקון הבא, למדרגה הבאה. כל שבוע הוא מדרגה חדשה, כך גם עם השמיטה. ההפסקות שחלות אין משמעותן שהאדם אוכל מה שזרע קודם, אלא שהוא נמצא בסיכום של מה שהיה והכנה למדרגה הבאה, לשש השנים הבאות. אם היינו מקיימים זאת ברוחניות היינו במצב מצוין.

 

אם הייתה כיום תכנית טלוויזיה העוסקת בכלכלה, מה היינו יכולים לומר לכלכלנים מבחינה מעשית כדי לשפר את המצב?

אפשר לשפר את המצב רק בליווי של עבודה פנימית, כשיש לנו באמת רצון לתקן את הרצונות שלנו ולהעלות אותם לדרגת הבינה, לחפץ חסד, ולכל הפחות ליחס של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך". זאת, כדי שלכל הפחות לא נזיק לזולת ולא ננצל אותו, שלא לדבר על "ואהבת לרעך כמוך".

 

איך תיראה הכלכלה החדשה כיום, בעידן החדש העומד לפתחנו?

אי אפשר לעשות דבר. המצב באירופה, למשל, קשה מאוד מבחינה כלכלית, אולם את כל התיקונים אפשר לתקן רק על ידי חינוך מקדים.

בראש ובראשונה עלינו להשיג חינוך מחדש של האדם, באמצעות חכמת החיבור, הנותנת הסבר על הטבע העגול, שבו כולנו קשורים זה לזה. בהשגת הבנה זו אנו מגיעים לתנאי הראשון – ערבות הדדית.

יש להעלות את האדם לדרגת ההבנה מהבחינות הבאות: מה קורה לו; באיזה עולם הוא חי; בפני אילו בעיות הוא עומד ומדוע הן נשלחות אליו ועל ידי מי; למה עליו לתקן את עצמו דווקא באופן הזה; מה הרווח שלו מכך; האם יש לו ברירה או לא; האם יש לו בחירה חופשית.

 

אפשר להבין את כל הדינים מבחינה רוחנית, האם זו עבודה שצריך לעשות בעתיד?

צריך לעשות את העבודה הזאת בקשר עם האחרים, עם כולם, עם כל בני אדם. ליצור את התשתית הזו מהרצונות המתוקנים שלנו כלפי הזולת, וכך גם האחרים, באופן הדדי. זאת, כדי שבתוך הרצונות האלו תתגלה הא-לוהות.

 

אם כן, האם למען הכלכלה החדשה בעידן החדש, יש לבנות קודם את התשתית החברתית בכל העולם, בכל האנושות?

חובה שיהיה כך, אחרת דבר לא יקרה. אנו רואים שבעולם אין יכולת להגיע לשום הסכם, ואין כל תכנית, גם לא אי אלו פנטזיות למיניהן. העולם אינו יודע כיצד לצאת מהמצב, ואינו מתקיים אלא בצבירת חוב שהולך ותופח יותר ויותר.

איך מתרגמים את הדינים שבפרשה לתשתית חברתית? איך מיישמים זאת כיום בתוך החברה? האם הכוונה היא באמת לפעול לפי "כן תמכור בית לחבר..." הרי בכך שוב אנחנו עושים טלאי על גבי טלאי?

מדובר על הרצונות שבשורש: נשמה, גוף, לבוש, היכל, או מוח, עצמות, גידים, בשר ועור. העולם שלנו אינו אלא העתקה, אפליקציה של הרצונות הפנימיים המקולקלים שלנו, על פני האור, בדומה לדמויות בשחור לבן שרואים בקולנוע. השחור הוא חוסר בלבן. האדם הוא זה שמֵצל על האור ומחשיך. האדם צריך לנטרל את עצמו כדי שהכול יהיה אור, ואז הוא יוכל לקיים את עצמו בעולם שלם ונצחי.