כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "נוח"

(בראשית ו, ט – יא, לב)

 

 

 

בפרשת נוח מסופר על ״נוח איש צדיק תמים היה, בדֹרֹתיו״ 1. נוח הוליד שלושה בנים, שם, חם ויפת. עוד מסופר כי הארץ התמלאה בעבודה זרה והבורא אומר לנוח, ״והנני משחיתם את הארץ״ 2. הבורא מצווה על נוח לבנות תיבה שאליה ייכנסו נוח, אשתו, בניו ושאר החיות. לאחר שהבורא אומר לנוח לצאת מהתיבה, הוא בונה מזבח ומקריב קורבנות לבורא. הבורא מבטיח שישמיד שוב את הארץ. הוא מברך את נוח ובניו בברכת ״פרו ורבו״ 3, מאפשר אכילת בשר, ואוסר על האדם להרוג אדם אחר.

בהמשך הפרשה מסופר על כך שנוח יצא מהתיבה והשׁתכר, ועל כל מה שקורה כתוצאה מההשׁכרות שלו, ״וירא, חם אבי כנען, את, ערות אביו; ויגד לשני אחיו, בחוץ 4״. לכן נוח קילל את כנען, בנו של חָם, ״ארור כנען: עבד עבדים, יהיה לאחיו״ 5.

בסוף הפרשה מסופר שהבורא החליט לבלבל את שפת בני האדם שניסו לבנות מגדל גדול ״מגדל בבל״, וניתן גם רמז לפרשה הבאה, מדובר על בנו של תרח, אברם, שנשוי לשָׂרַי העקרה.

פרשת ״נוח״ היא פרשה מיוחדת מאוד, כי ממנה והלאה אנחנו מתחילים להתייחס לעבודת האדם. מחכמת הקבלה אנו למדים שהכוח העליון, שכולו השפעה ואהבה, ברא את הרצון לקבל, על מנת שאותו רצון יוכל לקבל ממנו את כל הטוב שהוא רוצה לתת לו. כי מטרת הבריאה היא ״להיטיב לנבראיו״, וכדי להיטיב לנברא עליו להיות כלול מהרצון לקבל הנאה ותענוג.

כלומר הבורא נותן הנאה ותענוג, והנברא מקבל הנאה ותענוג. אלא בכך שהנברא מקבל הנאה ותענוג, החיים שלו למעשה די מוגבלים. כי אם יקבל הנאה באופן כזה, הוא לא ירגיש ממי הוא מקבל ולא יעריך את מה שיקבל, וגם לא ידע מי הוא עצמו. זאת, בדומה לאדם שנותנים לו משהו, והוא מקבל זאת רק כדי להתקיים באופן מינימלי. בדומה לתא שחי בצורת חיים פרימיטיבית נמוכה ביותר.

כלומר זה רצון לקבל פשוט, שמקבל ונהנה. בדומה לתינוק שצועק ולא מבין דבר, אבל אם נותנים לו את מבוקשו הוא מסופק ושותק. כך למעשה הרצון לקבל מתנהג באופן הטבעי שלו, כי כך הוא נברא וכך הוא מתמלא ומסופק. אבל כשנברא מתקיים באופן הזה, הוא למעשה אינו יכול להיקרא ״נברא״, כי הוא עדיין תא גולמי, כתא גזע שאמנם אפשר לעשות ממנו משהו, אבל בו עצמו אין עדיין דבר שמעיד עליו שהוא נברא.

״נברא״ הוא מלשון ״בר״ ממדרגה, מחוץ לבורא, אך במצב הראשוני עדיין אי אפשר לומר עליו שהוא מחוץ לבורא. אמנם הטבע שלו הפוך, אך כולו נמצא בניהול, במילוי ובשליטה של הכוח שהוליד אותו. לכן יש לפתח את הנברא כדי שיֵדע להכיר את הטבע שלו וגם את טבעו של הבורא, ויבין עד כמה הוא הפוך מטבעו של הבורא. הוא צריך שתהיינה בידיו שתי צורות טבע אלו, הן את הרצון לקבל כולו, במלואו, בגודל ובצורה ההפוכה מהבורא, מה שנקרא ״קו שמאל״, והן את כוח הבורא, ״קו ימין״. כאשר האדם כולל בתוכו, בהרגשתו, את שני הכוחות האלה ויכול לעבוד איתם יחד, כמו עם שתי מושכות, הוא יכול להביא את עצמו למצב שנקרא ״קו אמצעי״. מצב שבו יוכל לשלוט על הרצון לקבל שלו עם הרצון להשפיע, כך שהרצון לקבל יעבוד בהשפעה, ובזה הוא יידמה לבורא. אז הנברא ידע ויבין את כל מה שקורה, ויוכל להתכלל בבורא. יהיו לו חיים עליונים, נצחיים ושלמים כמו לבורא, הוא יגיע למצב שנקרא ״דְבקוּת״. מצב שבו יש ביניהם השתוות, איחוד, אחדות, הבנה, חיבור ואהבה הדדית. ומטרת הבריאה היא להביא את האדם למצב הזה, הנקרא ״להיטיב לנבראיו״.

לכן, מתחילים לפתח את האדם בהדרגה, באמצעות המודעות שלו, כמו בסיפור על ״האדם הראשון״. הצעד הראשון הוא גילוי הנחש, כי קודם לכן האדם היה כמלאך, ככוח אחד שעדיין אינו כלול משני כוחות. כלומר מתגלה כוח הרע כנגד הכוח הטוב, וכך שני הכוחות האלה מתפתחים בהמשך.

בפרשת ״נוח״ מדובר על התפתחותם של שֵם, חם ויפת בתוך האדם יחד עם קין והבל שכבר היו קודם לכן. וכן על האגו שמתפתח על ידי האור, על ידי כוח הטוב, על ידי הכוח שבא מהבורא ומאיר לאגו, וכך האגו מתחיל לרצות יותר ויותר. הבורא מפתח את האגו באופן זה כדי להביא אותו למצב שנקרא ״בראתי יצר הרע״. כאשר בתוך הנברא העתידי יש כבר את היצר הרע, דבר שלא היה בו מלכתחילה, כי למעשה היה נטול כל דבר, אפשר לומר שהוא הפוך מהבורא.

ליצר הרע יש שמות רבים. ״פרעה״ הוא השם הכללי שלו, אך הוא נקרא גם ״בלעם״, ״בלק״, ״המן״ וכולי. היצר הרע הוא נחלתו של כל אחד מאיתנו, וכמובן גם נחלתה של האנושות כולה, ועלינו לגלות אותו. כתוב, ״בראתי יצר הרע״, כלומר עלינו לראות קודם את הבריאה הזאת, להשיג אותה, ולאחר מכן להתחיל לתקן אותה.

בפרשה זו מוסבר כיצד זה קורה, כי זה לראשונה שהארץ מתמלאת בכל הרֶשע, בכל האגו, בכל הזוועה – בני האדם שונאים זה את זה, גונבים, אונסים וכולי. כך האגו פועל, האדם בנוי כך שתמיד הוא מבצע את הרצונות שבוערים בו, יש לו רק חשבון כלפי עצמו, עד כמה הוא יכול לממש את רצונותיו השונים, כך שירגיש טוב עם עצמו. כי הרצון לקבל הכללי הוא הרצון להרגיש טוב. כך אנחנו מתקיימים ונפעלים. כמו שכתוב ״רבה רעת האדם על הארץ״ 6. מדובר

כבר על יצור מתקדם שמתחיל לגלות את הדברים הרעים, וכנגדם כבר יש לו דברים טובים הנקראים ״נוח״. ״נוח״ הוא כוח חלש מאוד בינתיים וכדי לפתח אותו, ככתוב ״זה כנגד זה ברא א-לוהים״ 7, כדי ששני הכוחות האלה, כוח הרע וכוח הטוב, יהיו מאוזנים זה כנגד זה, בכוח שווה, מעבירים את הכוח הטוב, את ״נוח״, דרך כל התהליך שמסופר לנו בפרשה.

הפרשה מתארת את תהליך ההצלה באמצעות התיבה. הצלה ממוות, מטביעה במי המבול שעלולים לכסות את האדם, כלומר הצלה משליטת האגו שבו. והסכנה היא לא רק לאדם, אלא לכל הדומם, הצומח והחי. מדובר על האדם שכולל בתוכו את הטבע כולו, כי האדם הוא העליון, לכן הוא כולל בתוכו את כל הדרגות התחתונות.

כיום אנו רואים כיצד הדומם, הצומח והחי נמצאים בסכנת הכחדה כתוצאה מהשינויים החלים באקלים עקב מעשי האדם. כי כשהאדם נקלע למשבר, נופל ממדרגתו, הוא גורר איתו את כל הטבע שתחתיו.

לכן נאמר ל״נוח״, לאותו הכוח הטוב והחלש שבאדם, שהוא כנגד הכוח הרע והגדול שזה המבול, שהוא יכול להינצל בתנאי שייכנס לתיבה. ״תיבה״ היא כוח ההשפעה, כוח ה״בינה״. מין בועה שעל האדם לבנות לעצמו, וזו כאמור דרגת ה״בינה״. כלומר כל הרע נמצא בדרגת ה״מלכות״, וההצלה של האדם היא בדרגת ה״בינה״, כש״מלכות״ עולה ל״בינה״. כלומר אם האדם יבנה לעצמו תיבה, בועה, הוא יחיה בה מכוח ההשפעה, מכוח הנתינה, מכוח האהבה.

כיצד בונים תיבה כזו? נאמר, קח את כל הדומם, הצומח והחי, ותבנה כלפיהם יחס מיוחד של השפעה, אהבה ודאגה, תגרום להם להתפתח, תְחַיֶה אותם. מפני שאם כולם נמצאים באהבה הדדית, הם אינם יוצאים זה כנגד זה בתוך התיבה, אלא להפך, הם עוזרים זה לזה וחיים בהרמוניה, כי כוח ה״בינה״, כוח ההשפעה, שולט בין כולם. אם האדם באמת עושה כך, אם הוא באמת נמצא בכוח הזה, אזי למרות המבול, למרות כל אותם האירועים שהעולם נמצא בהם, הוא ניצל.

 

למעשה אומרים לאדם, אל תתקן את הרע שלך, אלא רק תבנה לך מין בועה, מודל שבו תהיה, וכך לא תזדהה עם הרוע. זהו התיקון לעת עתה?

לא לגמרי, אין ליישם את העיקרון הזה בכל המקרים. בהעלאת ה״מלכות״ ל״בינה״, המקום שבו אנחנו כבר מתרחקים מהאגו, מתנתקים מהקבלה שלנו, ונכנסים ממש לצורת ההשפעה, אנו מנצלים את כוח ההשפעה וניצלים מהאגו שלנו, מכוח הרע.

לאחר מכן כשאנו כבר נמצאים בבועה הזאת, בכוח ההשפעה, בכוח האור שמאיר עלינו, אנחנו גדלים. ״גדלים״, כלומר נמצאים בתוך התיבה ועל ידי האור, ״היונה״, אנו בודקים האם רכשנו די כוחות כדי לחזור ליבשה. כלומר להתקשר שוב ליצר הרע שלנו, אבל הפעם כדי להתחיל לתקן אותו בהדרגה.

אנו יוצאים מהתיבה ומתחילים ״לעבוד את האדמה״, כלומר מתחילים לעבוד עם הרצון לקבל שלנו, אבל עם הכוחות הטובים, כוחות ההשפעה והאהבה שרכשנו בעת שחיינו בתיבה. האדם עולה לדרגת ה״בינה״, לוקח משם כוחות, ויורד בחזרה אל האדמה. יש כאן ירידה לאדמה, ויש עלייה של האדמה לדרגת ה״בינה״. אנחנו כל הזמן נמצאים בין שני הכוחות שנמצאים בנו, דרגת ההשפעה ודרגת הקבלה, שמים וארץ. זו בעצם כל העבודה שלנו.

עם היציאה מהתיבה אנו רוכשים את כוח ה״בינה״, לכן מותרת אכילת בשר, כלומר אפשר לתקן יותר רצונות לקבל שלנו. אנו מקריבים ״קורבן״, משמע כבר יכולים להתקרב. ״קורבן״ זו פעולת ההתקרבות לבורא. על ידי כך שאנחנו מתקנים מעט את הרצון לקבל, אנחנו מתחילים להידמות לבורא.

וכך זה תמיד, ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״, ״כי המאור שבה מחזירו למוטב״. כלומר נוח גילה את הרע והתנתק ממנו ליצר הטוב, ״בראתי לו תורה תבלין״. ״כי המאור שבה״, קיבל את האור, את כוח ההשפעה ה״מחזירו למוטב״, ובזה תיקן חלק מהאגו, מהרוע שהתגלה לפני המבול. בהמשך עלינו לעשות שוב ושוב אותה פעולה, ובאופן כזה להעביר בהדרגה את כל הרע לטוב. וכך אנו מגיעים למצב הבא, לדרגה הבאה בסולם המדרגות, שזו דרגת ״בבל״, הגם שיש לפניה עוד מצבים.

הכניסה לבבל היא שלב שבו הרע מתגלה בדרגה גבוהה יותר. דרגה שבה מגיעים למצב ״שׁכרוּת״. ״שיכור״ הכוונה לאדם שמקבל אור חכמה יותר מאור חסדים, שלא בלבוש חסדים, אך מגיעים לזה כבר מתוך ניסיון של ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״, ״כי המאור שבה מחזירו למוטב״. כלומר את אותו רע שמתגלה לוקחים ל״קו ימין״, ומ״קו ימין״ ל״קו האמצעי״. כך אנחנו מתקדמים כל הזמן, שמאל, ימין, אמצע וחוזר חלילה. אמנם אנו עובדים כל הזמן בימין, כל הזמן מכוונים לימין, להשפעה, לאהבה לחיבור, להשתתפות, לערבות, וכן הלאה, אבל דווקא מתוך הנטייה שלנו לטוב, מתגלה הרע. ואז עלינו לתקן את הרע על ידי הטוב, בכך שמעבירים אותו לכיוון הטוב. כלומר שהטוב ישלוט על הרע, וזה יהיה כבר ״הקו האמצעי״, וכך ממשיכים.

כל שינוי כזה נקרא ״דרגה״, ״מדרגה״. ישנן 125 מדרגות שהן חמישה עולמות. בכל עולם חמישה ״פרצופים״ ובכל ״פרצוף״ חמש ספירות. סך הכול 125 מדרגות, שעלינו לעלות בהן ממצבנו הנוכחי, ועד לגמר התיקון.

וכאמור, ב״בבל״, הדרגה הבאה, מתגלה שוב היצר הרע, אך באופן איכותי יותר, מורכב ומפורט יותר. היצר ממש מתגלה, וחושף את ערמומיות הנָחש. כלומר כבר אין מדובר בגניבה, בהריגה וכן הלאה, אלא בניצול הזולת. כלומר האדם נהנה מדיכוי הזולת, מכך שהוא שולט עליו ומנצל אותו לטובתו.

 

לכאורה נראה שבסיפור בבל רצו בני האדם לעשות משהו טוב, הם התאגדו יחד לבנות מגדל כדי להגיע לשמים, מה רע בזה?

מעשה זה נקרא ״יצר הרע״, להבדיל מבנייה רגילה לצורך החיים הגשמיים. עד היום האנושות התפתחה באגו, רצינו ליצור לעצמנו חיים טובים, כך שלכל אחד יש את הפרטיות שלו, וכל אחד כטוב בעיניו יעשה, ואף חוקקנו חוקים, כדי שעקרונות אלו אכן יתממשו, כך שלכל אחד תהיינה כל האפשרויות. אבל כל זה עדיין אינו נקרא ״יצר הרע״. אלא דווקא כיום, כשהעולם מתחיל להפוך להיות כפר גלובלי אחד עגול, ואנחנו מתחילים להרגיש קשורים זה לזה, ותלויים זה בזה, רק עכשיו מתחיל להתגלות היצר הרע. התורה מספרת לנו שהוא בדיוק הצורה ההפוכה מהבורא, בכך שמצד אחד אנחנו אמנם מחוברים יחד זה עם זה, אך מצד אחר איננו יכולים לחיות יחד. כלומר מצד אחד קיים היצר הטוב, הרצון להיות אחד, הדומה לבורא שכולו אחד, אבל מצד אחר קיים הרע. מפני שהרע מצוי בתוך כל אחד מחלקי הרצון שבנו, בתוך כל בני האדם שמהם הוא כלול. לכן נאמר ״בראתי יצר הרע״, אלא שאת הרע הזה עלינו לגלות. כיום אנחנו אכן מגלים את היצר הרע הזה ש״חונק״ אותנו.

אנו מתחילים את התיקון כעת מפני שכיום מתגלה הרע בעולם שלנו, לפני כן זו הייתה רק תקופת הכנה. לכן עלינו להשליך מתוך ״פרשת נוח״ על ימינו, כיצד עלינו לבנות לעצמנו ״תיבה״, אליה אנו נכנסים, מקום שבו אנו יכולים להינצל מ״מי המבול״. במצב הנוכחי אנו הרי הורסים את עצמנו ואת העולם, וממש עומדים לפני מלחמת עולם שכבר נראית באופק. כמו כן, מתגלים באנושות מצבים שבהם איש מזיק לרעהו רק כדי לפרוק את היצרים שלו, ומתגלה

שנאה.

עלינו ללמוד מהפרשה הזאת כיצד לבנות את ה״תיבה״, את תכונת ההשפעה, שאליה יהיה על כל האנושות להגיע. כי כולנו נמצאים יחד על פני אותו כדור הארץ, זו ה״בועה״ שלנו ואין לנו מקום אחר לחיות ולהתקיים בו. לכן אם נהרוס את מה שיש לנו כאן, אנו אבודים, ועלולים למצוא את עצמנו ״טובעים במי המבול״. אם כן, עלינו להתחיל להתייחס זה לזה ביחסי תלות הדדית, בערבות, כי אנו אכן תלויים זה בזה, הן באופן גשמי והן באופן אלגורי.

רק בבניית יחס כזה בינינו, כמו ש״נוח״ היה איש צדיק, חפֵץ חסד, המסתפק במועט, ומעל לכול בדבֵקוּת אחת עם הדומם, הצומח והחי, נוכל להינצל. נוכל להינצל מהאגו שלנו, מה״מבול״ שמתחיל להתגלות כמשבר כלל עולמי, רק אם נאזן אותו מצד הטוב ה״ימין״ ונהיה ״בקו האמצעי״.

האגו מתפתח כל הזמן, כי בלעדיו לא נגיע להידמות לבורא. לכן נאמר, ״בראתי יצר הרע״. כלומר הוא מגיע מהבורא עצמו, ״כי אני הכבדתי את ליבו״ 8 של פרעה.

הבורא הוא זה ששולח לאדם את ״המן הרשע״ וכל השאר, הכול בא מצידו. אבל על האדם לדעת שקיימת גם אפשרות של ״בוא אל פרעה״, אם האדם בא יחד עם הבורא ל״קו ימין״, אפשר לאזן את שני הקווים ולגדול.

מהפרשה אנו למדים שתמיד יהיה עלינו לאזן את האגו מצד ימין, כדי להיות ״בקו האמצעי״. זה יחזור על עצמו בכל דרגה ודרגה. אין לנו ברירה, אלא לעבור את התהליך שבו אנו נמצאים ולהבין אותו. חכמת הקבלה מתגלה דווקא בימינו, מכיוון שהתגלה היצר הרע הכוללני, שמוביל אותנו למשבר כללי, ומחייב אותנו להתחיל לחשוב מה עושים נגדו. לכן עלינו להתייחס לנאמר בפרשה הזאת, כלומר לבנות ״תיבה״. כלומר לבנות צורת יחסים כזו בינינו למרות כל הרע שמתגלה בעולם. קודם כול על עַם ישראל לעשות זאת, כי אם נצליח לבנות יחס של השפעה ואהבה בינינו בארץ ישראל, נבצע את תפקידנו ולא נרגיש רע בעולם.

 

כלומר הכול תלוי ביחסים בינינו.

כן, כך אף אחד לא יוכל לפגוע בנו. נרגיש כביכול מנותקים מכל העולם, כל ״מֵי המבול״ שיגיעו מבחוץ, יישארו בחוץ. אנו נהיה מוגנים ושמורים בפנים בזכות היחסים בינינו. זו תכונת ה״בינה״, תכונת ההשפעה ההדדית. כשהיא קיימת, כולם דואגים זה לזה, ומתקיים הכתוב ״איש את רעהו יעזֹרו״ 9, ״אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך״ 10 , ״ואהבת לרעך כמוך״ 11 , ״כל ישראל חברים״ 12 , למעשה, מימוש כל הערכים שאנו מחויבים להם.

לאחר שמגיעים למצב הזה בתוך ה״תיבה״ ומייצבים אותו, אנחנו יכולים להעביר את ה״מבול״ לכלל העולם. זה נקרא שאנו יוצאים מה״תיבה״ ומתחילים לתקן את העולם, כי עלינו לעשות זאת, להראות שאנו עַם מתוקן ולהיות אור לגויים.

 

עד כה דובר על נוח מההיבט של חכמת הקבלה, אולם גם כיום בארץ ישראל אנו נמצאים באותו מצב של פילוג בינינו וסכנת השמדה מבחוץ. המשבר מתגלה בתחומי החיים השונים ונעשה קשה מאוד לחיות כאן. לפי המתואר בפרשה, מהם השלבים של בניית תיבת נוח?

באילו שלבים אנו פונים לעם ובונים את התיבה?

עלינו לפרסם את חכמת הקבלה. חכמה זו מדברת על תיקון יצר הרע, לכן עד כה היא הייתה נסתרת. עד לפני חמש-עשרה שנה לא היינו יכולים בכלל להפיץ אותה. המקובלים עד המאה העשרים כמעט ולא דיברו על כך. מי שהתחיל לעסוק בכך מעט היה הבעל שם טוב, ולפניו האר״י. מהאר״י והלאה אנו מתחילים לגלות יותר ויותר את חכמת הקבלה, אך זה נעשה באופן זהיר מאוד.

מה שאין כן כיום, העולם כבר נכנס למצב של גילוי יצר הרע, כי הוא הופך לגלובלי, לעגול, לשלם, כמו הבורא. ה״רצון לקבל״ מקבל אותה צורה כמו של הבורא, אבל הפוכה, זה כנגד זה. לכן אנחנו זקוקים לגילוי החכמה, לשיטת התיקון, כיצד באמצעות הכוח הטוב לתקן את הכוח הרע. ואכן בימינו היא מתגלה. כי צורת החיים שלנו חייבת להשתנות לחלוטין, לצורת התקשרות חדשה בינינו. ועלינו מוטלת החובה לפרסם, להסביר וללמד זאת, כי זו קריאת הזמן.

 

בעבר, מסיפורי התורה למדנו שנוח בנה את התיבה והזמין את האנשים להיכנס אליה, אך כולם לעגו לו. נראה שכיום, כאנלוגיה לסיפור נוח, האנושות נמצאת באותו מצב.

אין זו אנלוגיה, אלא המציאות.

 

כיצד חשבו המקובלים לפתוח את החכמה לעם?

זו בעיה, המקובלים חשבו על כך במהלך הדורות. גם בעל הסולם רצה מאוד לפתוח את הדברים, ולכן כתב כְתבים רבים. אך כדי לשמוע על העם להיות בהרגשה שהוא מחפש פתרון לבעיה. כי אם האדם הוא ״רצון ליהנות״ הוא חייב להרגיש שכדאי לו לשמוע את הדברים. בני האדם עדיין לא הגיעו למצב הזה.

עם זאת, יש לצאת אל העם ולהסביר בנועם ובדרכים שונות. כך, כאשר יתגלה לחץ כלשהו, העם יהיה מוכן לשמוע שרק על ידי חיבור בינינו נוכל להינצל מהצרה. יש להסביר כיצד מבצעים את החיבור, כיצד מגיעים ליחס כזה בינינו באמצעות הפעלות, תכניות, שירים ומשחקים, על ידי כל אמצעי שהאדם יוכל להשתתף בו. והכול כדי לבנות בינינו מערכת יחסים טובה שתהיה ה״בועה״ דרכה כולנו נינצל מצרות.

 

כיצד יכול להיווצר קשר בין מה שאנו אומרים ובין המוכנות של העם, בלי מלחמה, בלי אסון? כי רק כשאנו מזועזעים מאירוע מסוים חל בנו שינוי, כך למשל היום היחידי שלא קרו בו תאונות דרכים, היה היום שלאחר רצח רבין. כיום מתקרבות אלינו בהדרגה גזרות קשות, אבל אף אחד לא קם ואומר, ״נקלענו למשבר רציני יש לעשות משהו״. האווירה הכללית עדיין אינה גורמת לאנשים להקשיב.

המצב דומה למחלה שמתפתחת בגוף. בתחילה האדם אינו מרגיש שיש בתוכו, חלילה גידול מסוכן שעומד להמית אותו. אותו מצב היה גם לפני השואה. בעל הסולם, ששימש אז כדיין בוורשה, התריע, הוא רצה להביא לארץ ישראל את כל יהודי פולניה, שלושה מיליון יהודים. הייתה לו השפעה רבה על האנשים, אבל החרימו אותו.

 

במה תלויה המוכנות של העם להקשיב ולקבל את המסר?

הדבר תלוי בחיבור, כאשר מבצעים פעולת חיבור ויוצאים החוצה, מגלים פתאום שבחוץ הכול משתנה לקראתך.

 

כביכול אין קשר בין החיבור למצב המתגלה במציאות?

יש קשר, כי כולנו נמצאים במערכת אחת, כולנו קשורים זה לזה. כיום גם המדענים מגלים שדרך חמישה אנשים אתה כביכול מכיר את כולם. כלומר יש קשר בינינו, קשר שקיים עוד מהיסוד של ה״רצון לקבל״ שנברא. אף על פי שאותו רצון התחלק וחלקיו התרחקו זה מזה, בכל זאת יש בינינו, בפנים, ״חוטים״ הקושרים אותנו זה לזה, ודרכם עוברים הרצונות והמחשבות. איננו יכולים ״לחתוך״ את הקשרים האלה. אותן מחשבות שיש לאנשים באוסטרליה או בסין,

יש גם לאנשים כאן. בייחוד בעת הנוכחית, כשהקשר הזה מתגלה באופן ברור יותר, באופן אינטגרלי, כללי.

לקבל גם בספר הזוהר כתוב שאם עַם ישראל מגיע לתיקון בכללות, כמובן שיהיו כאלה שיותר וכאלה שפחות, בהתקשרות נכונה בינינו, כמו לפני חורבן בית המקדש, ואם נחיה באהבה, בחיבור, בהתחשבות, בהשתתפות, בערבות איש לרעהו, כמו במשפחה, אז ודאי שנהפוך להיות ״אור לגויים״.

כל העולם פתאום יבין שיש כאן דוגמה, יש שיטת תיקון להצלה של העולם. הם יבינו מדוע עם ישראל קיים, מה יש בו ומה ייעודו. הם יבינו גם שהסיבה לכך שהתנהגו כלפינו בשנאה היא משום שלא יכולנו להביא להם את שיטת התיקון. הם הרגישו שאנחנו מסתירים מהם משהו.

לא גילינו לעולם דבר כי גם לנו לא הייתה ידועה השיטה הזאת. כיום, כשהעולם הגיע למצב הנוכחי, לקראת ה״מבול״, אנו מגלים שעלינו לבנות ״תיבה״. ה״תיבה״ הזאת היא עם ישראל בארץ ישראל. כלומר קודם יבנה ישראל את עצמו, ואחר כך ״מתוך התיבה״ הוא יוכל לבצע תיקון לכל העולם. המטרה היא לא התיקון שלנו, כשם שבפרשה המטרה היא לא נוח עצמו, אלא דרכו ובעזרתו העולם יבוא לתיקון הרצוי.

 

אנו מגלים שביצענו פעולת איחוד, דרך הסימנים החיוביים שאנו רואים. אבל איננו יכולים לחיות רק על פי הסימנים האלה. מה על קבוצה 13 שרוצה להגיע לאיחוד לעשות, כדי לראות גם את הסימנים השליליים ולהשתמש בהם כדי להגביר את האיחוד?

מדובר על אותה עבודה, כי פרט וכלל שווים. אם נשליך מהעולם לעם ישראל, ומעם ישראל לקבוצה, ומהקבוצה לאדם אחד בתוכה, נגלה אותן בעיות. כי כל אחד כלול מכל העולם, ככתוב ״האדם הוא עולם קטן״ 14 , לכן יהיו אותם סימנים. אדם המטפל בעצמו, מטפל גם בכל העולם. לכן, דַי להתרכז במבנה ה״בועה״, בתוך הקבוצה, ומתוכה לעבור החוצה. אם עושים זאת, כל משבר, כל איום ביטחוני וכל איום אחר נעלמים. יש להעביר זאת לעם, כדי להביא אותו לארץ יפה וטובה שאותה נוח מגלה לאחר המבול.

 

מדובר בתיבה המייצגת את היחס הטוב בינינו. נניח שאדם שומע כעת על הדברים ומזדהה עמם, אבל הוא אינו לומד את חכמת הקבלה, הרי אין מדובר כאן על פעולה פיזית אלא על שינוי היחס, אם כן מה אדם כזה יכול לעשות?

על האדם להשקיע בקריאת חומרים של חכמת הקבלה, כי ״בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין״. על האדם להתכלל מהחומרים הקיימים, ובכך יתחיל להשתנות. זה נקרא ש״המאור שבתורה מחזירו למוטב״.

 

האם, דרך חשיפה לחומרים האדם בעקיפין שולט בעצמו?

כן. יש קורסים רבים שבהם תוך פרק זמן קצר, מספר שבועות, אדם מתחיל לקבל ידיעה על המבנה הכללי של המציאות. כיצד נבצע את המוטל עלינו, מהי תכנית הבריאה, באיזה מקום אנו נמצאים על ציר הזמן וכיצד אנו מתקדמים על ציר זה מהיום ועד סוף התהליך, עד גמר התיקון, באופן הטוב והמהיר ביותר.

 

מדוע פרשה זו מרתקת ומרגשת?

פרשה זו מרתקת משום שממנה והלאה מתחיל התיקון. יצר הרע מתגלה, עובר ל״בינה״, בונה את ה״תיבה״, ואז יוצא לחיים חדשים. מנוח והלאה מתחיל התיקון הראשון בינינו.