כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "שמיני"

(ויקרא ט, א – יא, מ״ז)

 

 

פרשת "שמיני"

מושגים

"ויהי ביום השמיני"

 

פרשת "שמיני" עוסקת באירועי היום השמיני שלאחר "שבעת ימי המילואים", 1 יום חנוכת המשכן. אהרון ובניו הקריבו קורבנות מיוחדים ליום הזה. משה ואהרון יוצאים לברך את העם ולבסוף הבורא מתגלה לעם ישראל.

בניו של אהרון, נדב ואביהוא, בניגוד לציווי הקריבו אש זרה, והאש יצאה ואכלה אותם. אהרון ובניו הנותרים קיבלו הוראות מיוחדות איך לנהוג במצב כזה, בין היתר נאסר עליהם להתאבל.

הפרשה מספרת גם על אי הבנה נוספת בין משה ובין אהרון ובניו, בעניין אכילת קורבן החטאת. הפרשה מסתיימת בדיני מאכלות אסורים, בפירוט החיות, הבהמות, העופות והדגים האסורים באכילה. כמו כן מפורטים גם דיני טומאה וטהרה.

 

בפרשה פרטים רבים הקשורים למשכן, להקרבת הקורבנות, מה מותר ואסור, עד כדי המקרה שנראה טרגי. כיצד עלינו להבין זאת בפנימיות?

עלינו לברר אילו רצונות מתרי"ג הרצונות שבּנו אנחנו צריכים לתקן, ובאיזה אופן. נאמר על האדם, "בראתי יצר רע", ו"בראתי לו תורה תבלין", כדי שיתקן את היצר הרע, את הרצון האגואיסטי, שבו הוא חושב רק על עצמו, ואינו מסוגל בכל הכוח שבעולם הזה לעשות אף פעולה של נתינה ואהבת הזולת.

כתוב, "ואהבת לרעך כמוך", זהו כוח מיוחד שלמען השגתו בלבד ניתנה התורה. אם אנו לומדים באופן נכון את פנימיות התורה, שהיא חכמת הקבלה, חכמת האור, "תורת אור", אנו מזמינים את המאור המחזיר למוטב שמתקן אותנו.

הרצונות שבנו נקראים יצר הרע. הוא נמצא בנו מלכתחילה בצורה אגואיסטית, כי "יצר האדם רע מנעוריו". 2 המטרה שלנו היא לתקנו על ידי לימוד ולהפוך אותו לכוונה על מנת להשפיע לזולת, על מנת להתקשר ולאהוב. בתיקון עצמנו, אנו משיגים את תכונת ההשפעה, את ההשתוות עם הבורא, לדבקות בו על מנת להיות כמוהו. זו מטרת בריאת האדם – להיות כמו הבורא.

כדי לתקן את הרצונות שלנו, את היצר שלנו, עלינו לפעול על פי סדר, מן הקל לכבד. תיקון הטבע שלנו באופן נכון דורש מאיתנו להתנהל על פי התפתחות האדם, כמו תינוק שגדל להיות ילד קטן, אחר כך נער ואדם מבוגר. בכל שלב של ההתפתחות מתבצעות פעולות גדולות ומורכבות יותר. כך בכל שלב, אנו מזמינים את המאור שמברר בעבורנו את הרצונות שהגיע זמן תיקונם, מן הקל לכבד. משום כך, התורה נקראת הוראה, שבאמצעותה אנו מתקדמים ועולים בסולם המדרגות, עד גמר תיקון כל הרצונות שלנו.

בפרשת "שמיני", אנו מבררים אילו רצונות אנחנו מסוגלים לתקן ואילו לא, ובאיזה אופן. יש בנו רצונות שאי אפשר לתקנם, הנקראים "ל"ב האבן". רצונות אלו הם כה גדולים, יסוד הטבע שלנו, עד שאיננו מסוגלים אפילו לבקש שיתוקנו.

מתוך שאנו מתקנים את מה שמוטל עלינו, ומצטערים על שאיננו מסוגלים לתקן את "ל"ב האבן", בהבדלה בין מה שאפשר לתקן, ובין מה שהוא למעלה מכוחנו לתקן, נעשה ההבדל ביניהם ברור לנו יותר ויותר. ומתוך צער על כך שאיננו יכולים לתקן, ואנחנו עושים את כל מה שאפשרי מבחינתנו כלפי אותם רצונות, כך הם מיתקנים.

לכן חוקי הקדושה והטהרה נקראים חוקי כשרות. אנו מבררים את כל החוקים האלה; מה כשר ומה פסול, בדומם, בצומח, בחי ובבני אדם, באיזה אופן לבצעם, ובאיזו מדרגה. כשרות הכוונה ל"כושר" – מוכנות, מוכנות להשפעה. אדם כשר הוא זה שתיקן עצמו בכל הרצונות שלו, או בדרגה מסוימת להשפעה ואהבת הזולת.

גודל הרצון הוא סך כל הרצונות שבנו ברמת הדומם, הצומח והחי. ככל שהרצון מעורב יותר עם רגש, שכל, הבנה, חיבור בין בני אדם וקשר עם הכוח העליון, אנו מתקנים אותו יותר. חוקי הכשרות מבהירים לנו כיצד לקדש, כיצד להביא כל רצון ורצון לתיקון ולשימוש בו בעל מנת להשפיע. התורה מספרת לנו באמצעות דוגמאות מן העולם הזה, כמו השימוש ברצון באכילה, שהכוונה היא לתיקון האדם.

ברור שזה מחייב אותנו להיכשל. כמו ילד שכל עוד אינו שובר את הצעצוע, כל עוד אינו מבין מה יש בתוכו, אינו מבין שהוא זה ששבר אותו, או איך אפשר אם בכלל לתקנו. כל עוד אינו מגיע ליסוד בניית הצעצוע – כיצד נעשה, מאיפה, מה מקומו ותפקידו של כל גלגל וחלק, מפלסטיק או מעץ – אין הוא נקשר אליו.

כך גם אנו. עלינו לרדת להבנת יסודות הבריאה, לגעת ממש ברצון הבסיסי האגואיסטי שלנו, ככתוב, "אין צדיק בארץ, אשר עשה טוב, ולא יחטא". 3 אנחנו חייבים לעבור את כל החטאים, להיכשל ולתקן אותם. אין דרך אחרת.

עלינו להכיר את כל הרע שבנו, כפי שהבורא אומר: "בראתי יצר רע". האדם הוא זה שחייב לגלות היכן הוא היצר הרע שבו. כשהאדם מגלה אותו, הוא נקרא רשע, עבריין. הוא מכיר ברע, שהוא עבירה ומצטער. אולם אין האדם מצטער על גילוי הרע שנמצא בתוכו, כי כך הוא בנוי מלכתחילה, כי אם על כך שהיצר שבו אינו נמצא בהשפעה, אלא בקבלה לעצמי. אז, הוא דורש את כוח התיקון, ומקבל מלמעלה את המאור המחזיר למוטב, ועובר מהשימוש האגואיסטי בכל רצון ורצון, מטובת עצמי לטובת הזולת. ובכך הוא מתקן את עצמו.

הגילוי הכללי של היצר הרע נעשה על ידי שבירת הכלים בעולמות העליונים. זה השורש שלנו, שממנו נברא העולם הזה, שאנחנו בו. כל זה הוכן בשורשים העליונים, במערכת העליונה, זה טמון בשורשים שלנו, ביסוד האומה, במעשה נדב ואביהוא, ככתוב בפרשה. ואנחנו אלה שצריכים לגלותו כאן, אצלנו בעולם הזה. נדב ואביהוא היו חייבים לעבור תהליך זה, ובכך עשו בעצם דבר גדול. זאת, בדומה לשאר המעשים המצוינים בתורה, הנראים לנו כמעשה עבירה וחורבן, אולם בהם אנו מגלים את היסוד של "בראתי יצר הרע" ומתקנים אותו.

נדב ואביהוא רצו להגיע לגמר התיקון בבת אחת. כשאדם עושה מעשה כזה, הוא מגלה את הרצון לקבל על מנת לקבל, את היצר הרע, הסיטרא אחרא, הקליפה, באופן הגרוע והאמיתי ביותר. זה מה שהם עשו, הם הזמינו על עצמם אור כל כך גדול שלא יכלו לעמוד בו, בכוונה לקבל על מנת להשפיע, אלא שקיבלו אותו בכוונה על מנת לקבל, ומשום כך מתו.

גם אדם הצועד בדרך המדרגות, פועל כך. גם בנו ישנם כוחות הנקראים נדב ואביהוא, נוסף לכוחות אהרון, משה ועוד. "האדם הוא עולם קטן", 4 וכל המסופר בתורה נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו. גם אנחנו עוברים על אותה עבירה, ומתקנים אותה לאחר זמן. כך אנחנו מודעים ליצר הרע האמיתי, "ל"ב האבן", שאי אפשר לגעת בו, ולומדים איך ובאיזה סדר אנחנו יכולים לתקן את שאר הרצונות, שאפשר לתקנם.

חוקי הכשרות בסוף הפרשה נובעים מכל אותם הבירורים שאנחנו עושים. הם מסבירים לנו איך ביכולתנו לתקן ובאיזה אופן להביא את הקטורת. כלומר, כיצד להביא את הרצונות המעורבבים נכון ביניהם, את כוח ההשפעה וכוח הקבלה שבנו, כדי שיתוקנו זה על ידי זה.

למעשה בכך עוסקת פרשת "שמיני", היא נקראת כך מפני שמלכות שעולה ליסוד, זו מלכות השמינית, ועלינו לדעת כיצד לתקן אותה. "שמיני" זה על שם התיקון הבסיסי, כדי להבדיל בין חלקי המלכות שאי אפשר לתקנם ובין אלה שאפשר לתקנם, וכדי לדעת באיזה אופן להזמין את הכוחות האלו שיתוקנו. כל זאת, אנו מבררים בדרך הרוחנית שלנו, בתיקון שנקרא ה"שמיני".

 

הפרשה מתחילה ב"שבעת ימי המילואים" והיום השמיני. פעמים רבות חוזר המספר שבע, מה המשמעות שלו?

כתוב גם שישה ימים, "שישה ימי המעשה, ושביעית זו השבת". 5 שישה ימים הם: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד ויסוד. ימים הם מדרגות שעל ידן אנו יכולים לתקן את הרצונות שלנו. היום השביעי זו המלכות המתוקנת מעצמה, מתוך מה שעשינו בשש המדרגות, ועל ידי כך שהזמנו את כל האורות. למעשה, כל התיקונים נעשים ביום השביעי.

השבת אינו יום של מנוחה, כמו שנדמה לנו, אלא מצב שבו בלתי אפשרי לברר עוד דברים ולסדר אותם, אלא "מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת". 6 מה שעשינו בשישה ימים בלבד, נכנס למלכות ומתוקן במלכות, ביסוד שלנו, בחומר שלנו, ברצונות שלנו. על כך נאמר, "שישה ושביעית".

ה"שמיני", זה קבלת "תכונת אהרון", תכונת הבינה, "בני בינה ימי שמונה". 7 המלכות מתקשרת לבינה שממנה מזמינים ביום השמיני את הכוח המתקן. המערכת העליונה הנקראת "זעיר אנפין" או "הקדוש ברוך הוא" היא המערכת שמתקנת אותנו, היא מתקנת את המלכות ה"מתלבשת", הנקשרת למערכת העליונה. כלומר, הנשמה שלנו מתקשרת לבורא, לקדוש ברוך הוא. הנשמה נקראת גם "כנסת ישראל", משום שהיא כונסת את כל הנשמות הרוצות בתיקון, כך אנו מגיעים לשמיני. כאן עלינו להיזהר, כשניקלע למצבים כמו של נדב ואביהוא, אף על פי שאין לנו ברירה אלא לעבור אותם.

כמובן ש"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". 8 זה מצביע על כך שנכונו לנו עוד בירורים רבים בדרך שבה אנו הולכים, בעקבות השורשים שלנו ובעקבות מה שקרה לאבותינו. לאחר כל התיקונים שעשינו, וכל הגלויות שעברנו אנו מגיעים לגילוי, ויודעים כיצד להמשיך ללכת. בנוסף, יש בידינו הוראות טובות מחכמת הקבלה, כך שגם כאשר אנו עומדים בפני בירורים קשים מבחינה פנימית, אנחנו עוברים אותם מהר וממשיכים הלאה.

 

בהקשר לדוגמה של נדב ואביהוא, הרי אנו רוצים תמיד שהילדים שלנו לא יטעו, ואילו מכאן אנו מבינים שזה מחויב המציאות.

מבלי שנהיה מודעים לכך, אנו מובילים את הילדים כל הזמן לטעויות. לא רק ילדים, אלא גם תלמידים באוניברסיטה, אפילו בשלבי דוקטורט, לומדים על ידי כך שמוגשים להם מלכתחילה בעיות. הלימוד הוא בעצם פתרון בעיות.

אנו מציבים בפני הילד בעיה, ורוצים שהוא ישחק ויפתור אותה. או שנותנים בידיו משהו לתקן או להרכיב, או שנותנים לו תרגילים בחשבון, בפיזיקה, בכימיה. אנו מאתגרים אותו כל הזמן בבעיות.

 

הילדים שלנו גדלים והופכים להיות נערים או בחורים, אולם עדיין אנחנו דואגים שלא יעשו טעויות. איך נגדל ילדים שלא יפעלו עם הרצון הגדול כמו נדב ואביהוא שנשרפו?

ילדים אינם יודעים אם לעשות או לא לעשות ואיך לעשות, אלא רק מניסוי וטעייה. כך גם האדם חייב לטעות. הוא חייב לגלות את השבירה, את המשבר, את הטבע שלו, אחרת לא יֵדע לתקנו. לשם כך ניתנה התורה, שהאור שבה מאיר לו ומברר את הדברים. יש אור לבירור הכלים ואור לתיקון הכלים. אם אנחנו יודעים להשתמש נכון בכלים שהם הרצונות שלנו, אנחנו עוברים את התיקונים במהרה ובשמחה. אם בכל פעם שנגלה קלקול, נדע שאנו יכולים לתקן אותו, ודווקא על ידו לגלות עוד חלק מהעולם הרוחני, עוד חלק מהנצחיות שלנו, מהשלמות, אין ספק שנשמח מגילויו של אותו קלקול.

 

בהקשר לחינוך, כאשר אנו רואים את הילדים שלנו טועים ומתקנים את עצמם, האם עלינו לקבל זאת באופן חיובי?

כן. ישנם לדוגמה מנהגים שונים גם ביום הכיפורים, שנוהגים בהם בשמחה לעומת העצב במנהגים אחרים. ההבדלים נובעים מחוסר הבנה, מה בעצם אנחנו מגלים. לאמִתו של דבר, יש משהו בכל צורת הביטוי של המנהגים. בכל גילוי הרע צריכה להיות גם שמחה, כי יש בידינו האמצעי לתיקונו ולהגיע לטוב. אי אפשר להגיע לטוב בלי גילוי ותיקון הרע.

 

כתוב שכולם ידעו את ההבדל בין דיני טומאה לטהרה. וכן, שבימי בית המקדש כל ילד בן שש ידע את דיני הטומאה והטהרה על בוריים, מה הכוונה?

אין הכוונה לילדים ממש, הגם שהחינוך היה כזה, שילדים ואנשים גדלו בהבנה, בהכרה ובהרגשה של הכוח העליון, ומלכתחילה קיבלו חינוך שמביא אותם להשפעה, לפקיחת עיניים. מלבד העולם הזה שאותו ראו באמצעות חמשת החושים הגופניים שבדרגת החי שלהם, עזרו להם לפתח גם חוש שישי, הנקרא "נשמה". בתוך החוש הזה, הם הרגישו את הכוח העליון, לכן ידעו מה זה טוב ומה זה רע, ידעו להבדיל ביניהם וכך לגדול. "והייתם כא-לוהים יודעי טוב ורע". 9

הכול תלוי בסביבה. הסביבה היא שחינכה את הילדים לתיקונים. כל ילד שגדל, שהאגו שלו גדל, שהרצון לקבל שלו גדל, קיבל חינוך בהתאם לכך. חינוך הוא מערכת תיקון מהסביבה, מערכת של הסברה, תמיכה, ככל שהרצונות שבו גדלים. חינוך הוא לימוד הילדים שהרצונות שלהם גדלים יותר ויותר, ושיש להשתמש בהם בעל מנת להשפיע, להשפעה, לאהבה.

 

האם גם כיום אפשר ליצור מצב כזה?

זה יקרה, משום שהטבע מחייב אותנו לכך. אנו לקראת מצב שבו נצטרך להחדיר חינוך כזה ממש לכל העולם, לא רק לנו או לכל האומה שלנו. עלינו להיות "אור לגויים", 10 עלינו להעביר את השיטה הזו, "כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים", 11 כדי שכולם יהיו כאגודה אחת. 

אנו מצויים היום בגלות האחרונה, לפני הגאולה השלמה, לכן עלינו להביא את החינוך הזה קודם לעם ישראל ולאחר מכן לכל העולם. אנו נמצאים בשלבים מתקדמים בדרך הזו. המשבר שאנו חווים כיום, חוסר האונים בייחוד בחינוך, בשבירת מוסד המשפחה, נועד לפקוח לנו את העיניים לשינויים גדולים.

 

כלומר, המשבר נועד כדי שנבקש ונחפש פתרון ברמה גבוהה יותר?

כן. הפתרון כבר קיים. הפתרון הוא פשוט – להבין שאין ברירה אחרת, שיש לפנינו אמצעי יעיל וקל כל כך, שבו נשיג כל טוב, בייחוד עם הילדים שלנו. אחרת איזה עולם אנו משאירים לילדינו?

 

אנחנו יודעים שהזמנים והימים בתורה הם בנו, מהו יום חנוכת המשכן?

אחרי שהאדם בירר את כל הכלים שלו, במוח ובלב, ברצונות, במחשבות ובכוונות, הוא יכול לעבוד עם הכלים האלה בכל העוצמה שלו, זה נקרא "חנוכת המשכן". הוא מביא אותם לקורבנות כשהם ברורים. הקורבנות הם כל הרצונות שהאדם יכול להפוך מעל מנת לקבל, בצורה אגואיסטית (היצר הרע), לעל מנת להשפיע, לצורת ההשפעה והאהבה, שזהו התיקון. על ידי כך האדם מתקן עוד ועוד את הרצונות שלו, ומגיע להשפעה ואהבה, ובכך מתקרב לבורא. "קורבן", מלשון קרוב, מקריב, שזו עבודתו העיקרית של האדם.

 

מהו יום חנוכת המשכן?

מצב של הכנת את הכלים, שאיתם האדם יכול להתחיל לעבוד. 

 

כשאנחנו נמצאים באור, ביום, הכוונה היא למצב שהוא הפוך מהלילה?

רק באור, "באורך נראה אור". 12 האדם תיקן את עצמו בחפץ חסד, בלהשפיע על מנת להשפיע, בדרגת אהרון, ועכשיו הוא מתקן את כל הרצונות שלו שאינם בקבלה להשפיע ממש.

ממצב שבו הוא רוצה כל הזמן, בכל הרצונות שלו, לקבל לעצמו, הוא מגיע למצב שבו ברור לו מה קורה והוא מנטרל אותם לנקודה שבה, אינו רוצה להשתמש בהם לטובת עצמו, כי בכך הוא הורס ממש הכול ושורף את הנשמה שלו. הכנת עצמו – זה המשכן. מכאן והלאה הוא מתחיל לתקן את הרצונות האלה בעל מנת להשפיע.