כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

"משה גילה ביום שהסתלק מהעולם"

"בשעה שאמר משה, האזינו השמים ואדברה, הזדעזעו העולמות. יצא קול ואמר,

משה משה, למה אתה מרעיש כל העולם. אתה בן אדם, ובגללך ירעש העולם.

פתח ואמר, כי שם ה׳ אקרא. באותה שעה השתתקו והקשיבו לדבריו".

 

זוהר לעם, האזינו, 22

 

משה מסיים בזה את תפקידו, ומוסֵר הכול ליהושע, לדרגת הלבָנה. יהושע אינו משפיע מעצמו, אלא רק ממה שקיבל ממשה. יהושע רכש ממשה את כוח ההשפעה, אך ורק מפני שהיה מסוּר לו. הוא לא למד, אלא שימש אותו. כך גם אנו, עלינו להבין שאם נשמש את העולם, בכך נעלה ונרכוש את כל הבריאה הזאת. זהו תפקידו של עם ישראל, "להיות אור לגויים", לתקן את עצמנו, ואחר להיות כ"ממלכת כהנים וגוי קדוש".

מדרגת ה"מדבר", שבה אנחנו מתקנים את עצמנו ומכינים את עצמנו לשמש אחרים, ומדרגת "ארץ ישראל", שבה אנחנו מתחילים לעבוד עם הרצונות לקבל, ולהפוך אותם בעל מנת להשפיע, מעידות שאנחנו כבר עובדים עם "אומות העולם", עם כל האנושות.

 

מה הכוונה שהבורא יעזור או לא יעזור לעַם מול אויביו? איך מרגישים אם הוא עוזר או לא?

אנחנו נמצאים תמיד באותו מצב קבוע, הכול מלא אור והבורא קיים תמיד, אלא שהכול נסתר מאיתנו, משום שאנחנו מסתירים את זה בכלים הלא מתוקנים שלנו, ברצונות ובמחשבות שלנו. ככל שנהיה מתוקנים, מקושרים בינינו בהשפעה, באהבה ובחיבור, נגלה את אותו הכוח שממלא גם עכשיו את כל המציאות.

לכן, בין אם זה עוזר ובין אם לאו, תלוי במגמה של האדם. אם האדם צועד לקראתו, נותן יגיעה להיות כמוהו, במידת השתוות הצורה שלו לבורא, לפי חוק השתוות הצורה, ככל שהוא נמצא בהתאמה אליו, כך הוא מגלה אותו. בדיוק כפי שמקלט רדיו פועל; כשמכוונים אותו נכון לתפוס גל, אז שומעים בהתאמה לגל שמתגלה.

 

האם די בכך שהאדם ירצה את זה, או שהוא צריך גם לבצע את זה?

האדם צריך לבצע פעולות מסוימות לא כדי לומר "אני רוצה", אלא כדי באמת לרצות. לכן די בלרצות. אין זה פשוט לומר "רוצה אני". זה לא במילים. חייבת להיות באותו הרצון גם החלטה שכל רצונו של האדם שזה יתקיים. נניח, שהאדם רוצה עכשיו להתחבר עם הזולת באופן שיהיה רק לטובת הזולת, ב"ואהבת לרעך כמוך". עליו לבדוק כיצד הוא משתדל לנצל את כל המציאות לטובת הזולת ואחר כך לטובת עוד ועוד אנשים, ולא כפי שהוא נוהג עכשיו ברצון, מנצל את כל המציאות לעצמו.

 

כלומר, שהזולת חשוב לאדם יותר מעצמו?

זו הכוונה ב"כמוך", יותר מעצמך. כפי שאימא נוהגת כלפי התינוק שלה.

 

זה צריך להיות בכוונות, אין די בכך שאתן לזולת את כל מה שיש לי פיזית?

אין מדובר במישור הפיזי. העולם הזה כאן כלל לא חשוב. מדובר על החיבור הלבבי, הנפשי שלנו, שחייב להיות ברגש, כי כל המציאות, כל החומר הנברא הוא הרצון. רצון הכוונה, הכיוון שלו ואופן השימוש שלנו בו. לא צריך דבר מלבד לרצות, ועל כך נאמר "ה' יגמור בעדי ". 4

האדם אינו צריך לעשות דבר. הכוח העליון שהוא מגלה, הנמצא כאן בינינו, הוא שבונה את הרשת, זו "עבודת ה'". הבורא הוא שעובד ועל האדם רק לדרוש ממנו. לכן משיגים הכול בכוח התפילה, בכוח הבקשה. איננו צריכים לעשות כלום, אין לנו מעשים, איננו יכולים לבצע שום פעולה, רק לבקש שהיא תתבצע. ראינו זאת בעַם שטעה במעשים שונים במעבר במדבָּר, כשלא ידע בדיוק כיצד לבקש, כיצד לדרוש, כיצד לגלות.

 

יש כאן מרכיב שנראה כחינוכי. הבורא כביכול אומר, אני יודע שתחטאו בכיוון באיזה שהוא אופן, אתם תיענשו על כך, ואז תחזרו. מה זה יועיל?

כשמחנכים ילד לא אומרים לו דבר כזה, אלא "תשמע, עליך לעשות כך, כדאי לך", תוך מתן דוגמה אישית. וכשהוא טועה, אנו נותנים לו להבין שטעה. אנו לא באים אליו ואומרים, "אנו יודעים שתטעה, ועכשיו תיזהר, אתה תיענש, ואחר כך תחזור, תהיה בסדר". שהרי מילים אלו אינן עוזרות.

אין דורשים מאיתנו להיות טובים. רבי עקיבא ידע מראש שיהיה חורבן בית המקדש, ולכן שמח וצחק שסוף סוף הגיע לחורבן. יעקב רצה לספר לכל הבנים שלו על כל מה שקורה להם. רבי שמעון ידע איזה ספר הוא כותב, ולאילו זמנים הוא כותב, ומה יקרה בדרך, גם אנחנו צריכים לעבור את כל האירועים האלה. מהעת הזאת והלאה אנחנו מתחילים לגלות שהכול נמצא לפנינו ומוכן בעבורנו.

ברור שנטעה בכל שלב ושלב, וכל אחד ואחד יגלה את חטא האדם הראשון, בכל תרי"ג הרצונות שלו. הטעות תהיה דווקא אם לא נבקש, אם לא נשאל ואם לא נדרוש, מהכוח העליון, מהבורא. כי רק כשאנו מתקשרים עם האחרים, ככל האפשר, אנו מגלים עד כמה אנו שונאים אותם, דוחים אותם. על כן, עלינו לדרוש שהבורא יקיים את הקשר ולא אנו, אחרת התוצאה תהיה קלקול, או שנגלה שזה ההפך ונברח. איננו צריכים לפחד לגלות את השבירה שבינינו, את האגו הגדול, ולא להשתחוות לא-לוהים אחרים, אלא דווקא לבקש את התיקון כאן בַמַקום

ולא לברוח.

אם נעשה כך, נקיים הכול נכון ולא נטעה. אבל למעשה, האדם טועה כל פעם, משום שאינו יכול לגלות בדיוק את נקודת המגע שלו עם הבורא. האדם חייב להתאמץ גם בגישה הנכונה שלו, שבה הוא משתדל לפעול כמו תינוק. רק לאחר עבודה גדולה ומאמצים גדולים שהוא עושה, הוא חייב בכל זאת לטעות ולגלות את השבירה, להיות מודע שאינו מסוגל, רק אז הוא מגלה את הרע הנכון.

הוא מגלה את הרע של השבירה המתאימה, הנכונה. גם לזה אנחנו צריכים את האור, את גילוי הבורא. וכשזה קורה, האדם רואה את המקום שבו הבורא צריך לתקן. הוא רואה את השבירה הגדולה, את התיקון הגדול, ומקבל הכול מוכן. בעצם, הוא רק נוכח בכל התהליך שקורה, למן האגו הגדול שלו, בגילויים, עד מקום השבירה והתיקון שלו.

 

מהו העניין בעלייה להר נבו, משה עולה ומשקיף אבל לא נותנים לו להיכנס לארץ ישראל? זה נשמע קצת אכזרי, נותנים לו לראות את הטוב מרחוק אבל לא להגיע אליו.

הבורא אומר למשה מראש שהם הולכים וקרבים לארץ ישראל והוא עומד למות, ויהושע יהיה מחליפו. זה נשמע לא אנושי, כאילו חסר לב, אבל דרגת משה היא דרגה שאין לה קשר ישיר עם ארץ ישראל, בגמר התיקון. משה מייצג את כל אור החמה, את כל האור, אולם לעת עתה צריך לכבוש את ארץ ישראל, לתקן, להכניס לארץ ישראל רק את כוח ההשפעה, רק את יהושע, את אור הלבנה. בכך שהאדם מכניס ומתקן את הכוח הזה, את אור הלבנה, מסתיים התפקיד של יהושע ורק אחר כך מגיע גמר התיקון.

לאחר שעַם ישראל נכנס לארץ ישראל, יש רק חורבנות, גירושים, גָלויות. לאחר זמן מתרחשת חזרה לארץ ישראל, ורק עכשיו, אנחנו מיישמים את כל התיקונים, ומגיעים למצב שיהיו גילויים של ארץ ישראל האמיתית, ברצון לקבל על מנת להשפיע. אז נגיע למצב שנקרא "רב פעלים מקבציאל"; כל התיקונים שעשינו במשך כל הדורות, יתקבצו יחד בתיקון אחד, ורשת הקשר שבינינו, בין כל הנשמות, תתגלה בבת אחת, וכולם יהיו ממש קשורים יחד. אז, יפרוץ כוח משה, אור החמה, יחד עם יהושע, כוח הלבנה, שהם "שני מאורות הגדולים", ונגיע

ליום שכולו טוב.

 

עשינו תיקונים בדרך? נראה שהמצב שלנו, כבני אנוש, הוא הגרוע ביותר כיום.

עד היום רק הכנו את עצמנו, בלא לעשות שום תיקון, בלא לגלות את כל הקלקולים. רק עכשיו, במשבר הזה, אנחנו מתחילים לגלות אותם. הקלקול והתיקון סמוכים וקשורים זה לזה. אם נרצה, נוכל לעשות זאת בזמן קצר מאוד, משום שאין צורך שיארכו זמן כה רב.

 

זה תלוי בנו? כי נראה שהבורא עושה הכול.

זה תלוי בבקשה שלנו. אנחנו מזרזים את הזמנים. כתוב "ישראל מקדשים את הזמנים", "ישראל מקדש את הזמנים". 5 אנחנו חייבים להזמין את הבורא כדי שיתקן. זה כוח ההשפעה שנמצא בינינו, האור הגנוז שנמצא גם עכשיו, ועלינו להזמין אותו כדי שיתקן אותנו.