כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "וזאת הברכה"

(דברים לג, א – לד, י״ב)

 

 

 

 

פרשת "וזאת הברכה"

מושגים

 

 

פרשת "וזאת הברכה" היא הפרשה האחרונה בתורה ותוכנה מוקדש לדמותו של משה ולגדלותו. בפרשה, משה מברך את שבטי ישראל, ומזכיר את הייחוד של כל שבט ואת נחלתו.

משה מת בגיל מאה ועשרים, לפני כן הוא עולה על הר נבו ונקבר בגיא בארץ מואב. בני ישראל ביכו את מותו שלושים יום, וקיבלו עליהם את יורשו יהושע בן-נון.

"וזאת הברכה" היא הפרשה המסיימת את כל התורה, ויש בה חידושים גדולים שאינם נראים לעין. כל התורה מדברת על אדם אחד, בתוך עצמו. התורה מתייחסת לתיקון שלנו, לתיקון הלב, לתיקון הרצונות שלנו, להתעלות שלנו מעל האגו, לעבודה שלנו שבה אנו הופכים את האגו, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" כי "המאור שבה מחזירו למוטב".

כל האגו שלנו הופך להיות לטוב. במקום לקבל, לנצל אחרים, לשקר, לגנוב וכולי, עלינו לפעול הפוך, באהבה ובהשפעה לזולת. בתכונת ההשפעה לזולת אנו מרגישים את העולם הרוחני, את העולם העליון. זהו בעצם כל התיקון שעלינו לעשות על עצמנו. זהו כל התהליך שעלינו לעבור, ושאנו עוברים בפרשה הזו, בסיום התיקונים שעליהם התורה מדברת.

לאורך כל הפרשיות האדם הולך ומתקן את עצמו עוד ועוד, על ידי המאור שהוא מושך מהתורה. אין זה פשוט לעשות זאת, משום שעלינו לדעת כיצד למשוך את המאור. בסופו של דבר, כשהאדם מָשך כבר די מאור במהלך כל פרשיות התורה, לאחר שעבר ותיקן את האגו שלו, הוא מגיע לשלב האחרון, שבו אותה הנקודה שבלבו – נקודת משה, שליוותה אותו, שהכינה אותו, שהסבירה לו, שטיפלה בו, מסיימת כעת את תפקידה.

ברוחניות אין מיתה. למעשה אין מיתה בכלל, אלא לעינינו בלבד. כשמדברים על מישהו מת או חי, זה רק נראה לעינינו, בעוד שמתקיימת התחדשות של צורות החומר. ישנם מדרשים רבים העוסקים בכך שמשה מת, הוא לא מת, זה נקרא שהוא "עלה" לא-לוהים. מדובר על המדרגה האחרונה בתיקוני המדבר שעשינו. בתיקוני המדבר תיקנו רק חלק מהכלים שלנו, את החלק הנקרא גלגלתא ועיניים, כלים דהשפעה. כעת עלינו לעלות לתיקונים הבאים, לעלות לארץ ישראל. ארץ – רצון. ישראל – ישר א-ל, ישר לבורא.

כעת עלינו לתקן את הרצונות הכבדים שלנו, רצון "ארץ ישראל", הנמצאים בדרגה אחרת, גבוהה יותר מדרגת משה, שנקראת יהושע. כעת מתגלה בנו מנהיג חדש – יהושע, הוא היה קודם לכן לצד משה, גדל איתו, וכעת הוא מלווה ומוביל אותנו לתיקונים הבאים.

משום כך גם אין טעם לספר בתורה על התיקונים הבאים, כי אנו כבר מוכנים אליהם, ואם נבצעם נגיע לתיקון ארץ ישראל והעולם כולו. זה תפקידה של המדרגה הבאה, מדרגת יהושע, שבה ארץ ישראל, "ארץ הצבי" מתפשטת בכל העולם.

"משה מת" פירושו, שעבר מאה ועשרים מדרגות, שהן שלוש פעמים ארבעים. ארבעים מדרגות שבהן התחנך בבית פרעה והתגלתה בו מדרגה הנקראת יצר הרע, הנחש הגדול או פרעה. ארבעים שנה שבהן התחנך בבית יתרו במדיין, וארבעים שנה שבהן הוביל את עם ישראל דרך המדבר. סך הכול מאה ועשרים מדרגות שהאדם צריך לעבוד כדי לממש את נקודת משה שבלבו.

 

התורה נפתחת באות ב', ובספר הזוהר כתוב שזה משום שזו ברכה. התורה גם מסתיימת בפרשה "וזאת הברכה". מהי ברכה, מה המיוחד בה?

"ברכה" היא כוח שבא מלמעלה. כשהאדם מתחבר למדרגה עליונה יותר, הוא משיג את הכוח שמתקן אותו, את הכוח שלא נמצא בדרגה שלו. נדמה לנו שאנחנו יכולים לשנות את העולם שלנו, שאנחנו יכולים לתקן אותו ולעשותו טוב יותר, האמת היא שבכל פעם אנחנו רואים עד כמה איננו מצליחים בכך, בלשון המעטה.

 

זאת הדעה הרווחת גם כיום.

זה מה שאנחנו רואים. אנשי כלכלה, אנשים מתחום הפיננסים ואנשים שעוסקים בתעשייה עדיין חושבים שהם יכולים לעשות משהו. מצד אחד הם חסרי אונים ואינם יודעים מה לעשות, ומצד אחר הם מנסים. זוהי דרך נכונה, כדי להגיע לייאוש, לחוסר אונים, לצעקה גדולה, כמו שכתוב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". דומה המצב למה שהיה במצרים כשבנו את ערי פיתום ורעמסס. כשגמרנו לבנות את פיתום ורעמסס, ראינו שכל מה שבנינו במשך אלפי שנים, אינו לטובתנו.

אנו נמצאים כיום בדיוק באותו מצב, כמו בני ישראל במצרים. מכאן והלאה מתחילות להתגלות המדרגות הנכונות, הטובות. אנחנו מתחילים לעשות דין וחשבון בנוגע לחיים שלנו; מה עלינו באמת להשיג, על ידי מה להתקדם, כיצד להחיות את עצמנו, את נפשנו, את הגוף ואת הנשמה שלנו.

סוף סוף אנו מבינים שאין זה בכוחנו ואנו זקוקים לכוח עליון. לכן כתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "המאור שבה מחזירו למוטב". מפני שאנחנו זקוקים להוראה, לידיעה של משהו שאינו נמצא בנו, כדי להצליח. כולם שרויים בחוסר אונים, כל מנהיגי העולם, ואין איש יודע למה, ועדיין כולם ממשיכים בכוח האינרציה, משתדלים לעשות משהו, כשבעצם כל ההשתדלויות הן הבל וריק.

 

אנחנו כביכול באותו שלב של מצרים. כלומר, שהכול כבר נכתב מראש. אז מה עלינו לעשות? הרי יש גם כוח עליון.

ודאי, עלינו לממש את התכנית בלבד.

 

אך זה יקרה בכל מקרה.

כשילד הולך לבית הספר ללמוד, ישנה תכנית לימודים מוכנה מראש הכוללת את כל הבחינות, העבודות, וכל מה שהילד יעבור במהלך הלימודים, הכול נכתב מראש. אמנם אין הוא יודע זאת, אבל הכול לפניו, וכשהוא בא לבית הספר מלמדים אותו בכל פעם משהו חדש, נותנים לו תרגילים חדשים. עליו לבצע אותם בלבד, וכך הוא מתפתח.

 

אף אחד לא יכול לדעת אם הוא יהיה רופא, מהנדס או שינשור בכיתה האחרונה.

את זה לא הוא ולא המורים יודעים. אבל אם נקרא את המאמרים שכותבים עליו הפסיכולוגים, הביולוגים, הגנטיקאים, נמצא שהם כותבים שדי ברור להם, מה קורה ומה יקרה איתו פחות או יותר. זאת, משום שעדיין איננו מכירים את כל המערכות, ועם זאת הכול כבר ידוע מראש, אין חדש. לא בזה הבחירה החופשית שלנו, איננו מחליטים באף צעד ושעל. הבחירה החופשית שלנו היא אך ורק בכניסה לסביבה טובה, שתלווה אותנו בדרך הנכונה, בדרך הקצרה, לאותם המצבים שעלינו לעבור.

 

כשהאדם מסתכל במבט לאחור על חייו, הוא מרגיש שלא בכל השלבים היה בשליטה במצבים ובאירועים בחייו.

זה נכון. אנחנו אכן פעלנו בחיים, אבל הדברים התגלגלו כך או אחרת עם מקרים שונים, לא תמיד על פי מה שרצינו.

 

גם לילד אין כמעט שום בחירה, לפחות עד גיל מסוים.

לא רק לילדים לכולנו. איננו קובעים דבר בחיים, לא בגיל עשרים, שלושים, ארבעים, או חמישים, מלבד את היחס שלנו לְמה שקורה ולאן אנו רוצים להגיע. רק על ידי זה האדם משנה את גורלו. עליו לעבור את שלבי ההתפתחות על ידי מקרים טובים, או על ידי מקרים שאינם כל כך טובים.

 

כלומר, על ידי הבנת המערכת והקבלה שלה האדם הופך להיות לחלק משפיע בתוכה?

ודאי. כך האדם משנה את גורלו. האדם מרגיש שהוא נכנס לפעולות באופן מהותי, למדרגות, לצעדים טובים יותר שמקדמים אותו למטרה.

כך למשל, כשהאדם מתחיל ללמוד, ברור שעליו לעבור ולסיים את הלימודים. קיימת אפשרות שיעבור את התהליך ב"מכות", יישאר פעמים אחדות באותה הכיתה, וישנה גם אפשרות שיעבור את התהליך חלק, יפה, ויקבל מתנות ופרסים.

הכול תלוי בגישה ובעיקר בסביבה, בחיזוקים, בדוגמה שנותנת לו הסביבה. לכן הבחירה שלנו היא בסביבה טובה ובאמצעותה להתפתח מהר יותר, טוב יותר. בסופו של דבר האדם יצליח כי הרי אינו מסיים את בית ספר וממשיך מיד לעבוד בבניין, אלא הוא ממשיך ללמוד באוניברסיטה וכדומה. הכול תלוי בהכנה.

 

בעיון במאמרים באינטרנט, אנחנו רואים שמדענים רבים עוסקים במה שקורה כיום בעולם, כולם מצביעים על התרסקות. הכול נגמר. ואם באמת נהיה ריאליים – איזה עולם אנחנו משאירים לילדים שלנו?

זה נקרא "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". בהתפתחות הזאת הגענו למצב שבו אין לנו לאן ללכת. כל העבודה שעשינו עם האגו שלנו היא כמו במצרים; רצינו לפתח מערכות, לבנות בניינים, לבנות את פיתום ורעמסס, ערים יפות מאוד כלפי האגו, אבל הכתוב מכנה אותן, ערי מסכנות, שהן דלוֹת וגם מסוכנות. האדם יכול להישאר בהן, לטבוע בכל העפר הזה ולא לקום עוד. עם זאת יש כאן נקודת מפנה, שממנה אנחנו יכולים דווקא לקפוץ לדרגה הבאה.

 

מהי הקפיצה לדרגה הבאה? איזו ברכה צריכה עכשיו לבוא, או שאנחנו צריכים להזמינה?

עלינו להבין שבמָקום שהרשעים נופלים, צדיקים קמים ועולים. 1 כלומר, שנראה שהנקודה הזו דווקא מזמינה אותנו לעלייה. עלינו לעזוב את האגו שלנו, לא למחוק אותו, אלא לעבוד איתו באופן אחר. עזר כנגדו, להפוך אותו שיהיה לנו לעזר, אבל כנגד עצמו. עלינו להבין גם שבנקודה הזו יש הזמנה להגיע לעולם הנאור, למדרגה הבאה. כל העולם שלנו נמצא באגו שלנו, ועלינו לעלות לעולם שכולו נמצא מעל האגו. כי "על כל פשעים, תכסה האהבה", 2למטה השנאה ומעליה אהבה. אם נקשור את עצמנו יחד, נגלה בקשר בינינו את העולם הרוחני,

את החיים הנצחיים, הרמוניה וכל טוּב.

 

נניח שהאדם נכנס למצב הזה וכל יתר העולם לא. האם זה ישנה משהו?

אפשרי לעשות זאת גם באופן אישי.

 

כיום, אנחנו תלויים מאוד זה בזה. אם כן, מה זה חשוב מי יעשה זאת?

על כל אחד לעשות זאת. מי שיעשה את זה, יעזור לאחרים לעשות אותו הדבר. הוא ילך ויפיץ את העניין, יפתח את הידיעות האלה בכל מקום ויעזור לבנות סביבה. מה שחסר לעולם שלנו כיום הוא בניית סביבה שתעודד אותנו ראשית כול להתחבר, שתסביר לנו שאנחנו קשורים זה לזה בלית ברירה, משום שהעולם נעשה עגול. כולם כותבים על כך. כל המדענים מתייחסים לנושא ומפרסמים מאמרים רבים באינטרנט. אנחנו לא קשורים בינינו, אף על פי שמצד הטבע אנחנו מחויבים להיות קשורים. יש פער בינינו ובין הטבע שהתגלה בפעם הראשונה. הטבע בגימטרייה, א-לוהים.

כלומר, הבורא מתגלה לנו כמערכת כללית, אינטגרלית וגלובלית, שעל פיה עלינו להתחבר בינינו כדי להתקרב אליו. ככל שנתחבר, נצליח יותר ויותר. החיבור בינינו הוא הבעיה, משום שאיננו רוצים בזה. החיבור הזה שנוא עלינו מאוד, לכן עלינו לבנות סביבה שכל הזמן תשפיע עלינו שכדאי לנו להתחבר.

 

זו כביכול עבודה אישית של אדם אחד. אבל מה בנוגע להנהגה? הרי האדם הוא פרט, כמה הוא כבר יכול לשנות?

עליו לגרום לכך. כיום האדם הוא בעל השפעה כי כולנו נמצאים ברשת האינטרנט, בטוויטר, בפייסבוק, וכדומה. כיום, כל אחד מאיתנו יכול להשפיע.

 

אבל עד היום היינו רגילים להיות מנוהלים. כלומר, אנחנו עדיין מנוהלים מבחינת מוסדות, רשויות.

אנו רואים שאותן רשויות אינן מסוגלות לעשות דבר. כל הוועדות, כל המחאות, כל הארגונים שקמים, אמנם צועקים "נעשה, נעשה..." אבל מה הם עושים בפועל? האם הם רוצים לעשות את אותן המהפכות שנעשו לפני מאתיים, שלוש מאות שנה? ברור לכול, שהיום זה לא יעבוד.

 

האם לא יקום ביניהם מישהו עם שכל, מישהו שיראה את הדברים באופן הזה?

לא, לשם כך חייבים להיות רק אנשים שבאים מתוך המערכת העגולה, האינטגרלית. המערכת הזאת, העגולה והאינטגרלית, קיימת רק בקרב אלה שלומדים את חכמת הקבלה. שמתקשרים ביניהם בתוך הקבוצות, ומושכים את המאור המחזיר למוטב באמצעות החיבור ביניהם, בצוותא.

כל העניין הוא שהם עושים תיקונים הנקראים מצוות. מצווה מלשון צוותא. כשהם מתקשרים יחד ביניהם ומושכים את האור, האור מתקן אותם, וזו עשיית מצוות. הם מתקנים את הרצונות שלהם, את תרי"ג הרצונות שיש בכל אחד ואחד בהתקשרות עם האחרים, וכשהם מיתקנים, הם נעשים קשורים יחד. כל קבוצה וקבוצה שלומדת את חכמת הקבלה הופכת להיות למיני עולם מתוקן. וכשהם הולכים ומפיצים בעולם את הידיעה הזאת יחד, יש איתם גם כוח להראות לעולם איך צריך להתחבר, ומה צריך לעשות.

 

האם אין מדובר על כך שייוולד עכשיו מנהיג, "משה" חדש. נניח שעכשיו נולד מנהיג כמו משה, איזה תכונות יהיו לו כדי שיוכל לעזור לנו לעבור את המשבר? או שזה עניין קבוצתי?

אין זה מנהיג או אישיות כלשהי, אלא זו קבוצה כללית גדולה, אותם אנשים עִם הנקודות שבלב שמחוברים ביניהם, שמושכים את המאור המחזיר למוטב, ודרכם האור עובר לכל האנושות. זה תפקידו של עם ישראל, להיות "אור לגויים".

 

זו אחריות גדולה מאוד. זה תלוי בנו?

אין לנו ברירה, אנו מחויבים. גם משה לא רצה באחריות בטענה של "כי כבד פה וכבד לשון אנוכי". 3 הוא דחה את המחויבות הזו, כמו שכולם דוחים את התפקיד הקשה והמאוד מחייב הזה, אולם עדיין עלינו לבצע אותו.

גם העולם דורש זאת מאיתנו בגישה האנטישמית שלו, ואומר בעצם שהוא תלוי בנו. לטענת העולם, אנחנו אשמים בכל הצרות שבעולם. משמעות הדבר שהעולם תלוי בנו, זה מצביע על כך שביכולתנו לשנות את מצב העולם.

 

"בשם מדרש רבה, "וזאת הברכה": "אמר הקב"ה לישראל חייכם, כל החכמה וכל

התורה דבר קל הוא, כל מי שמתירא אותי ועושה דברי תורה, כל החכמה וכל

התורה בלבו", הרי, שאין צריכים כאן, לשום הצטיינות מוקדמת, אלא רק בסגולת

יראת השם וקיום המצוות בלבד, זוכים לכל חכמת התורה".

כתבי בעל הסולם, הקדמה לתע"ס, כא

 

זאת התשובה, איננו צריכים דבר. יראה פירושה, שאנחנו משתדלים לבצע פקודה פשוטה. לרצות להתחבר יחד כי אין לנו ברירה. כיום הטבע והעולם מחייבים אותנו לכך.

כדי להתחבר עלינו לבנות סביבה שתחנך אותנו באמצעות כלי התקשורת, הטלוויזיה, הרדיו, במקומות שונים. בקרוב יהיו בעולם מיליוני אנשים מובטלים. הם יצטרכו ללמוד ולקבל השלמה למשכורת בעבור הלימוד הזה. כל אחד יעבוד כשעתיים שלוש ביום, כי יותר מזה לא תהיה עבודה לאדם, ביתר הזמן ילמדו. הלימוד מושך את כוח החיוּת, את כוח האור, באמצעותו נצליח בכל דבר. זו תהיה העבודה של האדם.

על פי החישובים הסטטיסטיים, אנו זקוקים כיום לאחוז עד שניים מכלל אוכלוסיית העולם שיעבדו בחקלאות, עד שני אחוזים שיעבדו באספקת האוכל לכל העולם, ועוד עשרה אחוזים נוספים שיעסקו בתעשייה, במסחר ובשאר העבודות. כשנגיע לעולם מאוזן ולצרכנות מאוזנת יותר, כשלא נצטרך דברים שאין בהם צורך ממשי בחיינו, נגיע לכך שלתשעים אחוז מאוכלוסיית העולם לא יהיה במה לעסוק.

 

עם פרסום הדברים הללו יקפצו ויבואו כולם לעבוד שעתיים ביום, ואילו בשאר הזמן ילמדו ויקבלו משכורת, נשמע אידיליה.

אין זה פשוט. הלימוד כולל שני חלקים: השכלה וחינוך. בחלק ההשכלה, האדם לומד מהו העולם, מהי מערכת אינטגרלית, לָמה מתרחש המשבר, מה טבע האדם, מהי בחירה חופשית, מהי מטרת הבריאה, תיקון הבריאה, ולְמה עלינו להגיע. זהו לימוד על החיים שלנו על כל תהליך האבולוציה שלנו.

בחלק החינוך נצטרך בהפעלה קבוצתית של אנשים להראות ולהמחיש את הפסיכולוגיה, כיצד להתחבר ובאיזה אופן, מה מניע כל אחד ואחד, וכן הלאה. בדרך זו האדם לומד פסיכולוגיה, ומהפסיכולוגיה הוא מגיע להרגשת הנשמה שבו. כך נתקשר בנשמות, נתחיל בהשגת הדרגה הבאה של הקיום, דרגת המְדבר, דרגת האדם הדומה לא-לוהים. כמו שכתוב "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". 4