תרומתן של חברות גלובליות לשינוי המערכת הכלכלית

הדיון על דמותה של המערכת הכלכלית הבינלאומית העתידית, לא יכול להיעצר ברמת המדינות בלבד, כיוון שאי אפשר להתעלם משחקניות משמעותיות נוספות במרחב הכלכלי הבינלאומי, החברות הגלובליות. מדובר על מספר לא מבוטל של חברות ענק, הפרוסות על מספר יבשות ופונות לשוק הגלובלי כולו. חברות שהיקף התעסוקה, המחזור העסקי והפעילות שלהן והשפעתן על המערכת הכלכלית העולמית הם יוצאי דופן בגודלם, עד כדי כך שחלק מהן אפילו חזקות וגדולות יותר ממדינות שלמות. כלפי המעבר שהאנושות צריכה לעשות, מכלכלה אגואיסטית המבוססת על תרבות הצריכה, אידיאליזציה של הכסף בחיינו ואי שוויון קיצוני, לכלכלה שיתופית, שוויונית ואלטרואיסטית, היחס לחברות הגלובליות הוא אמביוולנטי. מצד אחד אלה חברות קפיטליסטיות, שצוברות כוח ועוצמה, חלקן חזקות, מקושרות למוקדי קבלת החלטות ומשפיעות על המערכת הפוליטית יותר ממדינות מסוימות, כלומר הן שותפות עיקריות להקצנה שעבר המודל הקפיטליסטי מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 ולנזקים האדירים שהוא גרם לאדם, לכדור הארץ ולאנושות כולה. מצד שני, דווקא בגלל העוצמה הכלכלית והנגישות שלהן לממסד הפוליטי ואל מוקדי קבלת ההחלטות, אם הן יעברו שינוי, הן יכולות לשמש כסוכני שינוי, ואפילו להוביל חלק כלשהו בתהליך התיקון של המערכת הכלכלית הגלובלית ובמאמץ לתקן את האדם, את היחסים בינינו וכתוצאה מהם גם את השיטה הכלכלית כולה.

 

התנגדות לשינויים

כאמור, אין טעם לפנות לבעלי החברות האלה, או לשכבה העליונה בהנהלה, כיוון שמדובר על אנשים חכמים מאוד והם יבינו מהר מאוד שהחזון הכלכלי החדש מהווה איום משמעותי עבורם ועלול לכרות את הענף עליו הן יושבות. איזה חברה מסחרית למטרות רווח, תיתן ידה למודל שבין השאר מדבר על צמצום הצריכה לרמה הכרחית בלבד, הפיכת כל החברות המסחריות למלכ"רים, צמצום דרמטי במספר המוצרים והמותגים ברחבי העולם, ביטול השימוש בכסף והעדפה של טובת הזולת והמערכת הכללית, על פני האינטרס הצר של החברה עצמה? ברור שכל עוד האדם לא מתוקן, כל עוד הוא נשלט על ידי הטבע האגואיסטי שלו, אין חברה מסחרית כלשהי שהמסרים האלה יכולים להתקבל על ידה, בשום צורה שהיא. לכן, ברור שבשלב הנוכחי, אסור לנו להבליט את המסרים המתקדמים האלה, אלא לשמור אותם לשלבים מתקדמים יותר, בהם האוכלוסייה נתונה במערכת החינוך של חכמת החיבור ומתחילה להשתנות ולהבין מה תפקידו של האדם במערכת, איזה שינוי עליו לעבור וכתוצאה מכך, איך אמורה להיראות המערכת הכלכלית והחברתית החדשה? בינתיים, צריך לשכלל את המסרים אודות היתרונות הכלכליים והחברתיים שהחינוך לחיבור והקשר הטוב בין אנשים בכלל ועובדים בתוך חברה גדולה בפרט, מציעים לחברות גלובליות, שצריכות להבין שמשתלם להן לאפשר לעובדיהן להיחשף לתכנים, להרצאות ולסדנאות המבוססות על החינוך על פי חכמת החיבור ועל השורשים העמוקים שלו הנטועים בחכמת הקבלה.

לכן, עלינו לנסות ולהגיע לא לבעלי ולמנהלי החברות האלה, אלא לאחראים על כוח אדם, משאבי אנוש ועל כל ההדרכה הארגונית ואולי אפילו לארגוני העובדים עצמם, כדי לעניין אותם בשיטת החינוך לחיבור ולערבות, להדגיש בפניהם שבאמצעותה הם יוכלו להרגיע את הרוחות בין העובדים, את המתחים בין העובדים למנהלים, לשפר את יחסי העבודה וכמובן את התפוקה ואת שביעות הרצון של העובדים, הספקים והלקוחות. כיוון שמדובר בחברות ענק שיש להם פריסה בינלאומית רחבה, העבודה איתן יכולה להוות הישג משמעותי מאוד ופריצת דרך עבור החינוך לחיבור, איחוד ולקשרי ערבות הדדית בין הרבה מאוד בני אדם בעולם.

 

חברה גלובלית מתוקנת ככלי רוחני

מספיק שחברה גלובלית אחת תיכנס לתהליך החינוך המבוסס על חכמת החיבור, כדי שתוכל לבצע שינוי גדול במערכת כולה, כי היא תהווה דוגמה טובה עבור חברות דומות. האפקטיביות של הדוגמה תלויה בעד כמה ניתן יהיה לזהות שהתרחשו בחברה הזו שינויים לטובה, ביעילות ובפריון, בתקשורת ובאינטראקציה בין עובדים, מחלקות וסניפים, ירידה בחיכוכים ובסכסוכי עבודה, שיפור ביחסים בין מנהלים לעובדים ובפרמטרים עסקיים נוספים המבוססים כולם על המרכיב האנושי. הצלחה כזו יכולה להפוך את החברה הגלובלית לסוכנת שינוי, לשגרירה של חיבור ושיפור הקשר בין עובדים, באמצעות שיטת החינוך לחיבור, כלפי החברות האחרות, וכך היינו יכולים להתקדם בפרסום שיטת האיחוד, שיטת החינוך, התיקון. אם כוח הטוב, הכוח הטמון בחיבור ובקשר המבוסס על אהבה והרגשת הזולת, במקום על שנאה, אטימות וריחוק בינינו, היה מתחיל לפעול בחברה כזו. אז מפני שהיא פועלת ללא גבולות, ברחבי העולם, בהיקפים אדירים, מעל מדינות וגבולות, היינו מרגישים בתוך חברה כזו שינויים גדולים ואיכותיים. גודלה של חברה כזו וחיבור כל כך משמעותי בין עובדיה, הופך אותה בעצם לכלי רוחני, שזוכה לעזרה גדולה מהמערכת הכללית, מכוח ההשפעה והאהבה, עזרה אחידה שמקיפה את החברה, ומתחילה לשנות אותה.

 

שיפור בביצועי החברה ובאקלים הארגוני

חברה כזו, כשהיא מקבלת ערכים קרובים יותר לערכים רוחניים והופכת מחברה מסחרית בינלאומית, מקונצרן גלובלי, לפירמה חברתית במבנה הפנימי שלה, שתתחיל להפעיל מערכות חברתיות רבות בארגון שיקדמו את ערך השוויון היחסי, בתוך החברה. למשל, הטיפול בעובדים היה מתבצע מלכתחילה מתוך דאגה ובצורה של איחוד, בכל הקשור למשכורות, השירות לעובדים, ההטבות לילדי העובדים ולאמהות, תנאי הפנסיה ותנאים סוציאליים נוספים לעובדים, כולם היו מתקדמים ליתר שוויון. ברור שהמדרג הארגוני, ההיררכיה, תמשיך להתבטא גם בשכר ובתנאים הנלווים לו, אך הפערים היו מצטמצמים דרמטית הודות לחלוקה שווה והוגנת יותר בין כולם. כי המצב הנוכחי, של פערי שכר אדירים בין ההנהלה הבכירה לבין הדרגים הזוטרים, הוא עד כדי כך חד, אגרסיבי, שהוא מפריד בין בני אדם ומעורר רוגז, טינה וקנאה, שפוגעים בסופו של דבר בארגון עצמו. כל השינויים האלה עודם לפנינו ויהיה מעניין לראות כיצד המודל הזה יתפתח ויתפקד בעולם העסקי.

חשוב לזכור, שינויים כאלה אינם יכולים להיות פרי של מאמצים עצמאיים שלנו, מלמטה, אלא תוצאה של כוח החיבור מלמעלה, כוח שאנו מפעילים במאמצים שלנו להתחבר וההשתתפות שלנו בתהליך החינוך והתיקון. כשאנשים מתחברים הם מתחילים לעורר בתוכם כוח פנימי הנסתר בטבע, כוח חיובי, את כוח האיחוד. אותו כוח שברא את הכול במפץ הגדול ואותו כוח שפועל כל הזמן בטבע, כוח ההשפעה, כוח אחד של נתינה. לכן כשאנשים מתקרבים לחכמת הקבלה ולחינוך המבוסס עליה, כשהם מתקרבים ביניהם, אפילו במקצת, הם מעוררים עליהם ביתר שאת את השפעת הכוח האחד הזה. התוצאה היא שמתחילים להבין, להרגיש ולחיות יותר את הכוח הזה, ורוצים להשתמש בו גם במערכות הּחיים למיניהן. אנשים מתחילים לחשוב כיצד הם יכולים להפעיל עוד מערכות בינינו לפי הכוח המיוחד הזה, הכוח הרוחני.

בעולם העסקי התוצאה תהיה שחברות כאלו יגלו דאגה גדולה יותר לרווחת העובדים ובני משפחתם, לשירותי הבריאות, הפנסיה וכל שאר התחומים המשיקים והחשובים עבור העובדים. בהתאם, החברה תספק יותר הטבות לעובדיה. לא מדובר בהכרח בהגדלה משמעותית של ההוצאות על כוח אדם ולא בנטל כלכלי שהחברה לא תוכל לעמוד בו, אלא על השקעה שאין ספק שתשתלם לחברה ותתבטא בגידול בפריון, בשביעות הרצון של העובדים, בירידה בתחלופת עובדים, ביכולת לשמר עובדים חיוניים ובשירות טוב יותר ללקוחות ולספקים. בנוסף, סביר שתרבות ארגונית כזו תתבטא גם בירידה בהוצאות מיותרות ובמשאבים יקרים שכיום מתבזבזים הודות לרשלנות או היעדר מוטיבציה ובגלל הזדהות נמוכה של העובדים עם הארגון. כלומר, עיקר החיסכון יגיע מרצונם הטוב של העובדים ומהעלייה הצפויה בשביעות הרצון שלהם, כי באמצעות החינוך לחיבור ניתן לחסוך בשיעור ניכר ולעורר את הדחף לעבודה, לחיסכון ולתפוקה. העובדים יתנהגו אחרת גם במקום העבודה שלהם, וגם ידרשו יותר מעצמם. הם יחסכו גם בזמן, גם בחומר שאיתו עובדים, בכל דבר. היחס שלהם לעבודה עצמה וכלפי המעסיק יהיה ישר והוגן. זו תוצאה ברורה כי אדם שנחשף לחינוך המבוסס על חכמת הקבלה, מתחיל להתייחס אל העולם בצורה אחראית יותר.

 

השפעת חברות גלובליות על המערכת הבינלאומית

החברות הגלובליות, במידה שהן ישתתפו בתהליך החינוך ויחלו להשתנות, יכולות להשפיע על כל המערכת הכלכלית העולמית ולהוות דוגמה אפילו לממשלות, כי המורכבות והכוח שלהן הרבה יותר גדול, במקרים מסוימים, מממשלות. מהי מדינה קטנה בהשוואה לחברות בינלאומיות גדולות? מבחינת הפריסה ברחבי העולם, האינטראקציה עם מדינות נוספות והמערכת הכלכלית והפיננסית, והמחזור הכספי שלהן, האם יש מה להשוות בין מדינה קטנה לחברה גדולה וגלובלית? מדובר על חברות כל כך עשירות ומבוססות, בסדרי גודל של עשרות ומאות מיליארדי דולרים, שאין מדינות רבות שיש להן תקציב כזה ומערכות הפעלה והכוח שעומד אחריהן.

לכן, גם מדינות יושפעו משינויים צפויים כאלה בהתנהלות של החברות הגלובליות. לדוגמה, אם אדם עובד בחברה גלובלית כזו ומוצב במדינה כלשהי, נניח שבגרמניה, סין, או בבולגריה, ונניח באותו סניף מקומי מועסקים אלפיים איש, ברור שמדובר בציבור שמצד אחד חשוף לשינויים במקום עבודתו, ומצד שני אותם אלפיים איש קשורים למדינה, ולחלק גדול מהאוכלוסייה, לפי הפיזור שלהם בקרבה. לכן, כשהאוריינטציה החברתית בכל המערכת הגדולה של החברה הגלובלית הזו משתנה, בהתאם משתנים כולם, במעגלים. כלומר, תחילה משתנים העובדים בסניף המקומי עצמו, אחר כך בני משפחתם וכך מעגלי ההשפעה מתרחבים והולכים, בהתאם לקשרים אישיים, מסחריים ותרבותיים. כל אדם כזה משתנה ורוכש גישה אחרת וחדשה לחיים ולבני האדם, וכל אחד מהם משפיע ומעביר את הגישה הזו לסביבה שלו, בבית, בבית הספר, במפגשים חברתיים, בין החברים, בין הקרובים. כך זה עובד. לכן, דרך חברה גלובלית כזו גדולה, אנו יכולים להשפיע על העולם כולו. זה מהלך רצוי מאוד, נדבך מרכזי בהפצת שיטת התיקון.

 

מהגרי עבודה

 

"אחד מחירויות האדם הוא שלא יהיה קשור למקום אחד כמו הצומח שאינו רשאי לעזוב מקום יניקתו. לפיכך כל מדינה מחויבת להבטיח שלא תעכב על האזרחים לבוא למדינה אחרת. ועם זה צריכים להבטיח, שכל מדינה לא תסגור שעריה מפני גרים ומהגרים".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 834)

 

הגירה של אנשים, במיוחד כדי לשפר את תנאי החיים והמעמד הכלכלי, הפכה לתופעה נפוצה מאוד וסביר שההיקפים שלה יגדלו משמעותית, כל עוד אי השוויון והפערים הכלכליים והחברתיים בין מדינות ועמים ימשיכו לגדול. שלוש סיבות עיקריות גורמות להם לברוח מארצם, לחצים פוליטיים, חשש לביטחונם האישי, או מצוקה כלכלית. מדינות המערב מתמודדות עם בעיות רבות הקשורות למהגרים, ובנוסף מיעוטים גדולים כל כך משנים את המרקם החברתי, התרבותי והכלכלי של המדינה. אחת הסיבות לבעיות מקורה בעובדה שהמהגרים אינם מוכנים להשתלב ולהיטמע במקום החדש, אלא רוצים להפוך ולשנות אותו, לשוות לו מאפיינים דומים לארצם. מכאן הבעיות הרבות עם המהגרים באירופה, כי מדובר על מיעוטים גדולים מאוד ומרוכזים, עד כדי כך שכמעט בכל מדינה אירופאית קמה לה מדינה נוספת של מהגרים והתופעה הזו מעלה את המתח והשנאה ההדדית, מעמיסה על השירותים החברתיים והסוציאליים ומדי פעם מתפרצת לפשעי שנאה, הפגנות ומהומות אלימות, כפי שקרה בפריז, שטוקהולם, לונדון ובמקומות רבים נוספים. אין ספק שמדובר בחבית של אבק שריפה ושכרגע העולם מתקשה להתמודד עם הבעיות המורכבות שתופעת ההגירה מציבה בפניו.

 

כיצד הופכים בעיה לנכס חברתי?

החינוך המושתת על חכמת החיבור מייצר מכנה משותף רחב בין כולם, שממש מחייב אותם להגיע לחיבור, להרגשה של משפחה אחת ולכן גם לרמת חיים אחת. לפיכך, האדם לא מרגיש הבדל בין ארצו שלו, ממנה הוא מגיע ובין המדינה שאליה פניו מועדות, אם יבחר להגר אליה. כיום, כל המהגרים מחפשים בראש ובראשונה עבודה והזדמנות לשפר את מצבם הכלכלי.

עלינו להחליט ולקבוע לפי החוק, שבמקום הקליטה המאוד לא מסודרת של המהגרים כיום, כל מהגר בכל מקום שאליו הוא מגיע ונכלל יחד עם כולם, חייב להיכנס למערכת של החינוך לחיבור, חייב להתכלל באותה החברה, חייב להשקיע בה ולתרום לחברה ולמערכת הכלכלית, בהתאם למה שהמדינה דורשת באופן שווה מכולם, ובתמורה זכאי לקבל ממנה את סל הקיום ורמת החיים השווה לכולם, המקובלים במדינה. מצד אחד, חקיקה כזו תחסל מתחים ותלונות על כך שהמהגרים מהווים נטל כלכלי וסוציאלי על תקציב המדינה ושהם מקבלים הטבות למיניהן, בלי שום תמורה מצדם. מצד שני, היא תאפשר למהגרים להשתלב בהצלחה ולתרום לחברה כולה, מבחינה כלכלית, תרבותית וחברתית.

בינתיים, אין לממשלות תרופה לבעיית ההגירה ומרביתן שותקות ונמנעות מלטפל בה או להציע פתרונות כלשהם, ממש אובדי עצות. לא יהיה פתרון מוצלח והבעיה תלך ותחריף, אלא אם כל מדינה הקולטת את המהגרים תאמץ את החינוך לחיבור ובאמצעותו תשווה בין כולם. רק כך לא תהיינה בעיות עם המהגרים בתוך המדינה. מרגע שיגיעו וכדי ליהנות מזכויות מלאות ושוות, הם יהיו חייבים להיכנס למסגרת החינוכית החדשה, מהבוקר עד הלילה, כל בני המשפחה. בלי התחייבות כזו מצדם, לא ירשו להם להיכנס למדינה. המסגרת הזו תאפשר להם קליטה רכה, הם יקבלו ארוחות, או מוצרים שיאפשרו להם להכין בבית את המאכלים האהובים עליהם. עצם ההגעה שלהם וגם ההצלחה של הקליטה שלהם, מותנים ותלויים בהשתתפות בחינוך החדש. יקבלו אותם רק בתנאי שהמדינה הקולטת תשנה אותם ותשווה אותם לכל האזרחים שבמדינה. כמובן שלא מדובר על אחידות, אלא על אחדות ביניהם ובינם לבין שאר האזרחים. כלומר השינוי שהם צריכים לעבור אינו שינוי בהרגלי הלבוש, האוכל, חופש הדת או במאפיינים תרבותיים אחרים.

השינוי הוא רק בנטייה לחיבור ולאחדות, בהפנמת הערכים שהחינוך המושתת על חכמת החיבור מבוסס עליהם ובהסכמה על השוויון וערבות הדדית כערכים מרכזיים בחברה. בהתאמה, לפי תרומתו לחברה, כל אחד לפי מיטב יכולתו, יהיה זכאי לקבל מהמדינה את סל הקיום, לפי צרכיו והמאפיינים הספציפיים שלו. מי שפניו לא לכיוון החיבור, אין לו מקום במדינה. זה חייב להיות החוק העליון. עלינו להבין שהחוק הזה אינו תלוי בנו, אנו הולכים לפי הקו הכללי של הטבע, שכך דורש מאיתנו להתפתח. אין לזה קשר לאידיאולוגיות פוליטיות, חברתיות וכלכליות, כיוון שהדרישה לחיבור בינינו, בין כולם, הן ברמת האזרחים והם בין מדינות, מקורה בטבע. לכן זו דרישה מכל אזרחי המדינה, וותיקים או חדשים, זה התנאי להצלחה ולשגשוג שלנו. ולכן אנו יכולים לדרוש את השינויים האלה בגישה, כי החוק הוא עליון, הוא למעלה מאיתנו.

 

הגירת עבודה במערכת כלכלית מתוקנת

הכלכלה העתידית המתוקנת, המבוססת על בני האדם שתיקנו את הטבע האגואיסטי שלהם ועל חיבור ואהבת הזולת, השוויון ברמת החיים הן בתוך כל מדינה והן בין מדינות במערכת הבינלאומית, ישפיעו השפעה דרמטית על היקפי ההגירה ועל עצם קיומה, עד כדי כך שייתכן שתעלם. המוטיבציה הכלכלית או הביטחונית להגירה תעלם, והשאלה היחידה שתיוותר פתוחה עבור האדם היא איפה הוא רוצה לחיות. רמת החיים בכל המדינות תהיה שווה, עם הבדלים מינוריים בלבד, גם תנאי החיים יהיו זהים, לכן כל אדם יוכל להחליט שהוא רוצה לחיות היכן שנוח וטוב לו, איפה שהוא רגיל.

 

לכן בעתיד העולם לא יראה בהגירה בעיה, מרגע שנשווה את כל המדינות, בכל הקשור לשיטה הכלכלית, לרמת החיים, בשירות שהן מעניקות לאזרח, ומרגע שהאחדות ויחס של משפחה אחת בקשר בין האזרחים יאפיין כל מדינה ומדינה. אחרי החינוך המושתת על חכמת החיבור, אפילו הראשוני, לא תהינה לנו בעיות עם הגירה, המושג עצמו ייעלם, והמעבר של אנשים ממדינה למדינה, או מאזור לאזור בתוך המערכת הבינלאומית שביטלה את הגבולות בין המדינות, לא ייחשב לבעיה, להיפך. בעל הסולם כותב כאן שהאדם ייהנה מחירות לבחור היכן לחיות וכי על המדינות לאפשר ולתמוך בכך.

מהבחינה הכלכלית, לא תהיה סיבה להגר ממדינה למדינה, כי הכיוון הוא השוואת רמת החיים וצמצום דרמטי של הפערים, הן בין התושבים של אותה המדינה והן בין המדינות. לכולם תהיה אותה רמת חיים, פחות או יותר. כל מדינה ומדינה דואגת שתהיה לכולם הכרחיות, כלומר סל המוצרים והשירותים החיוני לקיומם, על בסיס העיקרון של "לא יגונה ולא ישובח". לא מדובר על קיום בצמצום ומתוך סיגופים חומריים, ומצד שני גם לא על מותרות וצריכה מיותרת ולא בריאה, אלא על הכרחיות ממש. התוצאה החברתית של כלכלה כזו היא שלכולם יהיה, פחות או יותר, מה שצריך. כאמור, לא מדובר על שוויון מתוך כפייה, כמו טעויות שנעשו בעבר ברוסיה ובגוש הקומוניסטי, אלא על שוויון יחסי סגולי, שהוא תוצאה של חינוך לאהבת הזולת, לערבות ולקיום הרמוני בינינו ובין האנושות כולה לטבע.

 

חיבור, איחוד והטרוגניות

 

"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו בצורה שחיי חברו קודמים לחייו, של "ואהבת לרעך כמוך". שלא ייהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות שיבואו במסגרת הקומוניזם. אבל חוץ מזה יכולה כל האומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 834)

 

כשבעל הסולם כותב "דת", או "הצורה הדתית", כוונתו להשפעה, לאלטרואיזם, לאהבת הזולת. מכאן ברור שהאחדות והחיבור אין משמעותם אחידות, אלא מערכת הטרוגנית, שתאפשר לכל בית ולכל מדינה לקיים את המנהגים והמאפיינים הספציפיים שלהם, על בסיס עקרונות על משותפים לכולנו. מי שרגיל לאכול מאכלים מסוימים, יקבל אותם ומי שרגיל לאחרים, יקבל את מה שהזמין, כל זה יהיה בכל מדינה. בנסיבות כאלה, המוטיבציה להגר תקטן משמעותית, כיוון שהסיבות העיקריות שדוחפות כיום את האדם להגר, ייעלמו לחלוטין. כולם ייהנו מביטחון אישי, מקשרים חברתיים בריאים וטובים, משוויון כלכלי ומאורח חיים חומרי שיענה על כל הדרישות שלהם, מובטח על ידי המדינה, לכל מי שישתתף במאמץ הכללי. יש לקוות שגם רמת החיים היחסית בכל המדינות תגיע לאיזון. זה בהחלט אפשרי, אם כל אחד לא יקבל יותר ממה שהוא זקוק באמת כדי לחיות חיים בריאים, נורמלים ומאוזנים. מדובר על תהליך שיתחיל משוויון יחסי סגולי בין התושבים בכל מדינה ויתפשט בהמשך בין המדינות במערכת הבינלאומית. כי בני אדם הם בני אדם וידוע לנו כמה קלוריות כל אחד צריך, ולאיזה מיקרו אלמנטים, וויטמינים, מזון וכל שאר הדברים הוא, פחות או יותר, חייב לקבל כדי לחיות בצורה בריאה וברמת חיים נורמלית, ובצורה המותאמת לטעמים, ולהרגלים של כל אחד במדינה.

 

"משטר קומוניסטי בדרך כפייה, אינו בן קיימא לגמרי, כי אין זכות קיום למשטר הנסמך על כידונים בלבד, וסוף סוף יקומו רוב הציבור עליו ויבטלוהו. ולא לעולם יוכלו עשרה האחוזים האידיאליסטים, לשלוט על תשעים האחוזים האגואיסטים ואנטי קומוניסטים, על דרך שאנו מוצאים בסובייטים ומדינות המזרח. ועוד יותר מזה, שאפילו אותו הקומץ האידיאליסטים הקומוניסטים העומדים היום במדינות האלו בראש ההנהלה, אינם מובטחים שיישארו כן לדורות, כי אידיאלים אינם מורישים לבניהם, ואע"פ שהאבות הם אידיאליסטים אין שום ביטחון שהבנים ימשיכו אחריהם. וא"כ מאין לנו הביטחון, שהנהלות של הדור השני או השלישי תהיינה ביד קומוניסטים אידיאליסטים כמו היום?".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 817)

 

כאמור, בעל הסולם חזה מראש, שמשטר המבוסס על כפייה כלשהיא, לא יאריך ימים ודינו להיכשל.

 

בעלות משותפת על אוצרות טבע ומשאבים

 

"הקומוניזם, אם הוא צודק כלפי כל אומה, הוא צודק כלפי כל האומות, כי איזה זכות ובעלות יש על חומר גלם של הארץ לאומה יחידה, יותר מאשר לשאר. מי חקק חוק החזקה ומכ"ש שקנוהו בחרבות וכידונים. וכן למה תנצל אומה אחת את חברתה, אם דבר זה אינו צודק לכל יחיד. במילה אחת, כמו שצודק ביטול רכוש ליחיד, כן הוא צודק כלפי כל אומה. ורק אז יהיה שלום בארץ".

(הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון", כתבי בעל הסולם, עמ' 832)

 

כדור הארץ שייך לכולם. המצב הנוכחי לפיו מדינה כלשהי רכשה בעבר או כבשה שטח וסיפחה אותו ולפיכך מכריזה על המשאבים ואוצרות הטבע כעל רכושה הבלעדי, לא יימשך. כדור הארץ שייך לכולם וגם המשאבים ואוצרות הטבע הם משותפים. אין בכלל בעלות על הקרקע, החלוקה הזו מיותרת, העולם הוא עגול, הוא שייך לכולם. כמו אוויר, כמו מים, אף אחד לא יכול לנכס אותם לעצמו, כל מה שאנו מקבלים מהטבע, שלא השקענו בו כלום, שייך לכולם, בשווה. לכן בעל הסולם כותב "ורק אז יהיה שלום בארץ".

כיום, מדינות רוצות לרכוש חלקות אדמה, לתפוס חלקות ארץ או ים, להשתלט על מקורות מים, מקורות נפט וכולי. הגישה עצמה אינה נכונה. אין בכלל שטח השייך למישהו. החלוקה לגבולות ולבעלות על טריטוריות ואוצרות טבע תעלם. נבטל את הגבולות, וכל אחד יחיה היכן שהוא רוצה, זו ההרגשה שצריכה להיות לנו לגבי כדור הארץ. כמו שהיה בעבר, לפני כמה אלפי שנים, שהאדם חי היכן שרצה והשתמש בכל המשאבים ואוצרות הטבע באופן חופשי. הבחירה היא של האדם, לחיות במקום צפוף יותר או לעבור לחיות במקום צפוף פחות, כל אחד יחיה איפה שנוח וטוב לו, ואף אחד לא יהיה בעל הבית על טריטוריה כלשהי ואוצרותיה. זכותו של כל אדם לחיות במקום, זו הקרקע שלו, אבל כל מה שניתן להוציא ממנה, כמו מים, או אוצרות הטבע, כל המשאבים האלה נמצאים בבעלות משותפת אחת כללית ואין מי שמותר לו להכריז שהם בבעלותו הפרטית ואז להפיק מהם רווחים עבור עצמו. כל מה שמעל האדמה ומה שבתוכה, לא שייך לאדם.

 

הרמוניה עם הטבע ובינינו

לעת עתה, אין לצפות לשינוי כלשהו ביחס של מדינות שיש להן עוצמה כלכלית ובעלות על משאבי טבע, כלפי מדינות חלשות ודלות במשאבים, אבל בסופו של דבר, ככל שתהליך החינוך יתרחב והאדם ישתנה מבחינה פנימית, ככל שהכלכלה תלבש צורה שיתופית, אלטרואיסטית ושוויונית, המצב העתידי הזה יהפוך למציאות. המצב הנוכחי הוא המקור לכל הצרות, למלחמות, לסכסוכים ביו מדינות ולאי שוויון שהולך ומקצין בין מדינות ועמים וגם בתוך המדינות עצמן, לא ימשיך להתקיים. כנראה שתהיינה מלחמות נוספות, עד שנבין שצריכה להיות חלוקה אחרת של טריטוריות ואוצרות טבע, על בסיס עקרונות של שיתוף, שוויון והכרחיות.

הגישה הזו מחייבת אותנו לאמץ שני עקרונות יסוד. ראשית עלינו להגיע לאיזון עם הטבע, ולהפסיק להפר את ההרמוניה שקיימת בדרגות דומם צומח וחי. לכן על האנושות ליטול מכדור הארץ רק דברים הכרחיים לקיומנו בלבד ולא יותר מכך. אחרת נרוקן את האדמה מאוצרותיה ולא ברור כיצד נמשיך להתקיים. כבר היום קשה לנו עם הנפט והפחם ותוך כמאה שנה רבים ממקורות האנרגיה הטבעיים יאזלו. אין לנו מקורות נוספים חוץ מהכדור הזה. שנית, את המשאבים ואוצרות הטבע ההכרחיים לקיומנו, ברמה מאוזנת ונורמלית, עלינו לחלק שווה בשווה, במקום לאפשר למעטים להתעשר ולנצל את הרבים וליצור אי שוויון קיצוני, בתוך המדינות וביניהן.

 

האג'נדה הכלכלית של ממשלה עולמית אחת

אסור לטעות ולחשוב שהמודל הכלכלי העולמי הזה גובל באנרכיה, למרות שמדובר על מערכת ללא גבולות וללא בעלות על טריטוריות ומשאבי טבע. ברור שצריכים להיות הסדרה וניהול של המערכת כולה, לשם זה קיימת המערכת השלטונית. בעל הסולם לא סבור שאנרכיה היא הפתרון, אלא שהניהול של המערכת צריך להיות אחד, גלובלי, באמצעות האחדה של מנגנונים וסמכויות, שבראשה אלו המרגישים את המערכת הכללית, התעלו מעל הטבע האגואיסטי שלהם. הם אלה שיחליטו מה ואיך לעשות.

שתי הפעילויות היחידות שהאנושות תעסוק בהן הינם חיבור והכרחיות. חיבור באמצעות מערכת החינוך המבוססת על חכמת החיבור, שתקיף את האנושות כולה ותלווה כל אדם, לאורך כל מסלול חייו. הכרחיות, כאמור, על פי העיקרון של "לא יגונה ולא ישובח", כלומר הממשלה העולמית תדאג למנגנון כלכלי וחברתי שתפקידו יהיה לספק את כל מה שהכרחי לבני האדם, את מה שאנו צריכים כדי לספק לכל העולם בראש ובראשונה מזון ואז גם דיור, שירותי בריאות ואת כל מה שהגוף שלנו זקוק לו. את כל אלה הממשלה העולמית חייבת לספק לכולם ובאופן שווה ומותאם למאפיינים ולצרכים הספציפיים של כל אדם.

כלכלנים בשירותה של הממשלה יצטרכו לעשות את החשבון, כמה משאבים, חומרי גלם, מפעלים, מנגנונים לוגיסטיים ועובדים נדרשים כדי לאפשר למערכת הכלכלית לספק את סל הקיום ההכרחי לכל אדם. הגישה תהיה מאוד פרקטית ומאוזנת, במקום הצריכה המוגזמת של היום, בעיות ההשמנה והבריאות שאורח החיים הבזבזני והמוגזם שלנו גורם לנו היום, סל הקיום יאפשר לאדם לחיות באורח חיים בריא ונורמלי, בלי שום הגזמה. לכלכלנים יש כאן תפקיד חשוב, לעשות את החשבונות, לאפשר, לתכנן ולהמליץ לממשלה כיצד לכסות את כל החשבונות האלה, איך ממלאים ומספקים את כל הצרכים האלה לכל האנשים, בכל המדינות. מובן שהכלכלה לא תגיע לחשבון אחד גלובלי בבת אחת, אלא מדובר על תהליך הדרגתי שהכלכלנים יצטרכו להתחשב בו, כיוון שנקודת ההתחלה היא של אי שוויון קיצוני, הן בין מדינות והן בתוך המדינות עצמן, אבל בסופו של דבר הפערים יצטמצמו עד שנגיע לחשבון שווה.

כל השינויים, לקראת הצורה החדשה של המערכת הכלכלית הגלובלית החדשה, אפשריים רק באמצעות חינוך, שבאמצעותו כל אחד ואחד מאיתנו יקבל שינויים גדולים ושכל חדש, שכל חברתי, כל אחד יחשוב באופן גלובלי, על כולם כמשפחה אחת. כך כל אדם יחשוב על כולם, וכתוצאה מכך הוא דואג לכולם. זה מתחיל בדאגה למה הם צריכים לאכול, לבריאותם, למגורים וממשיך בחינוך לילדים, דאגה לקשישים, לתרבות ולבילוי, לאיכות חיים ולכל שאר התחומים.

הכלכלה העתידה תיבנה מתוך מחשבה כזו, כיצד לכסות את כל הצרכים של בני האדם, באופן שווה ורציונלי, והדפוס הזה יתפשט בהדרגה גם לקשרים וליחסים בין המדינות, עד שנבטל את החלוקה למדינות, לא בכוח או בהחלטה שרירותית, אלא ביוזמת המדינות עצמן. אם מערכת החינוך המבוססת על חכמת הקבלה תתפשט בכל העולם, אין לנו צורך בשום דבר חוץ ממנה. היא בעצמה, לפי המידה בה האדם נכלל בה, משנה את העולם, או ליתר דיוק משנה את האדם, והוא משנה את העולם.