top of page
ספר הערבות
מבוסס על מאמר "הערבות" מאת בעל הסולם
הדרך לקרוא את הספר
מאמר "הערבות" הוא במהותו חוקת המציאות, הסבר על חוקים ותנאים שלפיהם מתנהגת המציאות. בעל הסולם חיבר אותו בסגנון עיוני כמו כל מאמר ספרותי, מדיני או מקראי. בעומד ליבו, בעל הסולם הוא ישיר מאוד, שואל שאלות ולא מותיר שום עניין לא מנומק או לא מבואר. ומכך מוביל את האדם שלב אחרי שלב לאמצעי להשגת שלמותו כפרט, כאומה וכאנושות.
וכך כותב בעל הסולם בפתיחה לספרו "מתן תורה" אשר מאמר "הערבות" הוא אחד המאמרים הכלולים בו: "ספר מתן תורה מוקדש להפצת ידיעות מקוריות של נשמת היהדות הדת וחוכמת הקבלה בין שדרות העם". כלומר, מדובר כאן ביסודות הידיעה המקורית של חוכמת הקבלה בלי אותם תיאורים כוזבים שהלבישו עליה. בעל הסולם כתב את מאמריו שבספר "מתן תורה" כדי להחדיר את חוכמת הקבלה בקרב כל שכבות העם. במאמר "הערבות" המובא בספר זה שלפנינו (וכן במאמרים "מתן תורה", "חרות" ו"שלום") מתאר בעל הסולם כיצד עוברים את כל התהליך של השגת הדבקות לבורא.
האופן שבו המקובלים מוסרים את דבריהם
בעל הסולם נהג לכתוב את מאמריו בכמה שלבים. קודם כטיוטה, אחר כך בנוסח אחר, ושוב בנסוח אחר, בהתאם למה שראה לנכון להסתיר או להבליט. מהמאמרים נותרו נוסחים אחדים, שמעניין להשוות ביניהם.
המקובלים אינם מסתירים דברים מהאדם מתוך כוונה "להסתיר", אלא משום שאינם יכולים לומר את הדברים, בשל חוסר הכלים שיקלטו אותם. מקובל לא מסוגל להגיד מה שהוא יודע אם אין לו שומע ראוי. ואם יש לו למי לומר הוא לא יכול לעצור את עצמו, ובסופו של דבר מה שהוא יודע, נובע ממנו בצורות שונות. מקובל הוא מעין משדר רוחני. הדברים נמסרים לפי השוואת הצורה עם המקבלים, בהתאם לחוק השתוות הצורה.
חווית הקריאה בספר קבלה
כאשר קוראים במאמר "הערבות" ובמאמרים נוספים של בעל הסולם, לא אחת קורה, שהרעיון חומק מן המחשבה, והאדם שוקע בתוך מחשבות ושאלות שהן מחוץ לכתוב.
לרוב מי שעוסק בקבלה נדרש לשנים של לימוד כדי להתחיל להבין את מאמריו של בעל הסולם, ועוד כמה שנים כדי להתחיל לממש אותם, כי אי אפשר להסביר אותם כפשוטם. העמקות שבהם עדיין לא מובנת ולא מורגשת.
עמקות זו מקבלת משנה תוקף במאמרי ספר "מתן תורה". מאמרים אלו הם כבאר מים עמוקה: יותר תובעניים וקשים למשל מספר לימוד הקבלה "תלמוד עשר הספירות" (ראה "מקורות לימוד חוכמת הקבלה", בעמ' 443). לכן אין זו חובה לקרוא מאמר בקריאת אחת. אלא כדאי לחזור ולקרוא אותו פעם נוספת, אולי כדי לגלות בו הארות חדשות.
במאמר אפשר לקרוא אותו טקסט עצמו ברבדים שונים של עמקות. מי שקורא בכתבי קבלה, נראה לו שהבין את כל עמקות המאמר. אבל בקריאה נוספת הוא רואה, שלעומת מה שהבין קודם, הוא נמצא ברמה אחרת של הבנת הדברים. בכל פעם הקורא משיג את עמקות הדברים בכלים שלו, בהתאם לדבקות והשוואת הצורה עם המחבר.
המשכת האור
בעל הסולם אמר בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שלמרות שלא מבינים מה שלומדים בכתבי קבלה, הרי אם רוצים להבין, וחושקים להיות במצב הזה, מתוך כך מעוררים אורות המקיפים.
מכאן איפוא, שאין שום הבדל בין לימוד תלמוד עשר הספירות לעבודה על הערבות. בשניהם מושכים אור מקיף, שאותו אפשר למשוך רק מהמצב הרוחני המתקדם, שבו נמצאים בשורש הבריאה, כמו האבות. כל ההשתלשלות שבאה והתגלגלה לעולם הזה מלמעלה למטה נקראת מדרגות של "אבות". וכאשר מטפסים מלמטה למעלה, נקראים "בנים".
ושמשתוקקים למצב היותר מתקדם שנמצא מעלינו, שהוא עדיין קיים בכוח ולא בפועל, ולכן נקרא "אבות", ורוצים לממש אותו, להגיע אליו בפועל כ"בנים", אז מעוררים אור מקיף מאותו מצב נכסף. את המצב הזה אפשר לתאר בזמן הלימוד או בזמן עבודה עם החברה. המצב עצמו הינו חיבור גבוה יותר בין כל חלקי הכלים לכלי אחד, בכוונה אחת, לבורא אחד, ואז מאיר משם האור הממלא את הכלי השלם, אלא שכלפינו הוא מאיר מרחוק, ולכן הוא נקרא "מקיף".
אם האדם משתוקק למצב הזה, בזמן הלימוד, בזמן העבודה עם החברים, או בנסיבות אחרות שבהן הוא נמצא, התמונה שישתוקק אליה היא זו שנקראת ביטול יתר של האגו כלפי האחרים, כדי להתחבר לכלי אחד, כדי להגיע לדבקות, להתאמת יתר לכוח המשפיע. ואם מתארים אותה לא כצורות חיצוניות אלא כתוכן פנימי מופשט, תמיד מצטיירת לאדם אותה תמונה, היינו הרצון לתכונת ההשפעה.
נושא "הערבות" נוגע לכולנו, "העם היהודי", אשר שורשו מתחיל מקבוצת מקובלים שקמה בימי אברהם אבינו. בחלקים מסויימים בספר מופיע המונח "קבוצה", הכוונה היא לאותה קבוצת לומדים פנימית שתעסוק בעבודה הרוחנית, שתביא אותה להשגת כוח "הערבות".
הספר מתבסס על שיחותיו של המחבר, שעיבדו ותלמידיו.
bottom of page