כָּל מַעְיָנַי בָּךְ

 פרשת "בחוקותיי"

(ויקרא כו, ג – כז, ל״ד)

 

 

 

פרשת "בחוקותיי"

"אם בחוקותיי תלכו"

"שבע על חטאותיכם"

מושגים

סיכום

 

פרשת "בחוקותיי" עוסקת בעיקר בנושא שכר ועונש לבני ישראל בהתאם להתנהגותם; אם ילכו או לא, בדרכו של הבורא. "אם בחוקותיי, תלכו; ואת מצוותיי תשמרו, ועשיתם אותם". 1פריו". הפרשה פותחת בהצגת השכר, "ונתתי גשמיכם, בעתם; ונתנה הארץ יבולה, ועץ השדה ייתן  2 כנגד זאת, מוצג העונש, "ואם לא תשמעו, לי; ולא תעשו, את כל המצוות האלה". 3 "והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת", 4 והעונש החמור מכול הוא הגלות. 

איתם: כי אני ה', א-להיהם". "ואף-גם-זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא-מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי, אם עַם ישראל ישוב מדרכו הרעה, הבורא מבטיח לזכור את הברית שכרת עימו ולסלוח לו. 5 הפרשה מסתיימת בדינים נוספים הקשורים לנדר, חרם, מעשר ועוד.

 

מהי המשמעות של שכר ועונש?

נושא השכר והעונש לא הוצג בתחילת התורה, משום שהאדם יכול להבין אותו רק כשהוא נעשה בעל בחירה. אם האדם אינו בעל בחירה, אין צורך להורות לו עניין זה. ראשית, יש ללמוד חוקים ומשפטים, ואז אם תשמור, תקבל שכר, ואם לא, תקבל עונש. אי אפשר לתת עונש מראש. יש להגיע לדרגה הרוחנית, שהיא כל התורה, משנאת חינם לאהבת אחים, "ואהבת לרעך כמוך", זו הדרך שעלינו לעשות. עלינו לתקן את יצר הרע שלנו, להפוך אותו ליצר הטוב על ידי המאור המחזיר למוטב, באמצעות לימוד של חכמת הקבלה, תורת האור, שאינו פשוט כלל. 

לאדם הפשוט אין בחירה חופשית. הוא מנוהל על ידי רשימות, על ידי רצונות ומחשבות המתעוררים בו, ואין הוא יודע מאין הגיעו אליו. הוא פועל משום שהוא רוצה את זה ואת זה, מבלי לדעת מה מקור רצונותיו. כך הוא חי את חייו כדי לממש את הרצון המתעורר בו, בלי יכולת להתעלות מעל הרשימות האלו, מעל הגנים האינפורמטיביים המתעוררים בו, ולשלוט בהם.

הוא אינו יכול לברר ולסייג: "את זה אני רוצה, אבל לא", ככתוב "לא תתורו אחרי לבבכם", 6 אלא הוא עושה את זה כציווי טבעי, כחלק מתהליך ההתפתחות שלו, באופן כזה אין שכר או עונש, לכן כתוב, "כולם כבהמות נדמו". 7

האדם מתחיל להתפתח על ידי התורה. הוא לומד את חכמת הקבלה ומושך את המאור המחזיר למוטב, וכך הוא מקבל את תיקון הלב שלו. "לב" האדם הוא כל הרצונות שעליו לתקן מרצון בכוונה לקבל לעצמו, לכוונה על מנת להשפיע, לאהבת הזולת, לטובת העולם, בהשתוות הצורה לבורא, להיות דומה לו וטוב כמוהו.

איננו מרגישים את הטוב הזה משום שהוא נסתר מאיתנו. באמצעות האגו שלנו אנו מרגישים את הכול כרע, כפי שנאמר מלכתחילה "בראתי יצר הרע". על האדם לקבל ידע וניסיון רב כדי לתקן את עצמו, כדי שיוכל לשלוט על היצרים והמחשבות שלו, כדי לכוון את אותם האורות, הכוחות עליונים, לקשר ביחס נכון, הדדי, בשותפות עם הבורא. בכך, הוא נדבק בבורא, מתחבר אליו, מבין את התכלית, את תכנית הבריאה, את כל מה שקורה ואת כל התהליך שעליו לעבור.

בעולם הגשמי גם אנו, למשל, מלמדים את הילד עד גיל עשרים לערך. לפי דין תורה בגיל עשרים הוא מוכן לכול, מה שאין כן בגיל שלוש-עשרה. בגיל עשרים הוא יכול לשלוט בכול ולהיות בעל עמדה. הדרגה הזו מקנה לאדם יכולת לעמוד ברוחניות בכל תיקון ותיקון, את היכולת לעמוד בפני השכר והעונש. איננו יכולים לומר לאדם שאינו יודע דבר, היזהר, אתה תיענש עכשיו, שהרי האדם דומה לילד קטן, שאינו יודע מה רוצים ממנו. לכן, יש להכין אותו היטב למצב של שכר ועונש.

הפרשה הזאת באה לאחר שהאדם עובר דרך ארוכה, "יוצא מבבל", מתפתח לאט ל"גלות מצרים", ל"קבלת התורה" וכן הלאה. לאחר הלימוד ב"מדבָּר", האדם מתעלה מעט כביכול מעל האגו שלו, ואז מגיע בהדרגה למצב של שכר ועונש.

כיום, למעשה, כל העולם נמצא בתהליך ובמערכת שהם בחזקת שכר ועונש. כל תרי"ג המצוות הן רק כדי לתקן את הרע שבנו כלפי הזולת. כולנו טובים לעצמנו, ורעים לזולת, במידה כזו או אחרת, ועלינו להיות ההפך, להתחשב רק בזולת, כי רק "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'".

 

רבים שואלים, כיצד זה אפשרי, שאם יתקנו את היחס שלהם לזולת, ככתוב "ואהבת לרעך כמוך", שהוא כלל גדול בתורה, כל הבעיות, כל המחלות וכל הרע שיש בעולם יתוקן. האם ייתכן שעל ידי תיקון היחס בינינו, לא יהיו עוד מחלות או מגפות? שהאקלים ישתנה פתאום לטובה? שנחיה כמו בגן עדן? מה הקשר בין יחס יפה לזולת ובין חיים טובים בכל המובנים, בכל הרמות ובכל האופנים?

זו האמת לאמיתה. על ידי קיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך", אנו מתקנים הכול ואין עוד מצוות. כל תרי"ג המצוות הן תרי"ג הרצונות בתוך נשמת האדם. רצונות אלו מתגלים כשהאדם מתחיל בתיקון, בהתעלות מעל הבהמה שלו, בתיקון האדם שבו, ברצון שלו להתקשר לאחרים, להשפיע להם טוב, ברצון להתעלות מעל עצמו, כדי להגיע לגילוי הבורא.

עם פתיחת תרי"ג הרצונות של הנשמה, שהאדם לא הכיר בקיומם לפני כן, הוא מגלה שכולם רעים. משום כך, אנו נוהגים לומר בימי הסליחות, ביום הכיפורים, "אשמנו, בגדנו" וכולי, מבלי שנבין מאיפה כל הרע הזה.

עם גילוי הנשמה שלנו, אנו מגלים שמלכתחילה היא שבורה. כך קיבלנו אותה כי "בראתי יצר רע". אם נתקן את הרצונות האלה אחד אחד, בהדרגה ובדרגות, לא נצטרך לתקן עוד דבר, והבעיות כולן ייפתרו וייעלמו. כמו שמצוין בפרשה, שאם ילכו אחרי זה, יהיה להם גשם בזמן, בריאות ויצליחו בכל מה שיעשו, בכל דרך תהיה להם ברכה. לכאורה, תמוה הקשר בין הגשם להתנהגות יפה, בפרט אם אנחנו מדברים על הזולת, אלא שזהו באמת הפתרון לכולם – הפתרון הכללי.

על פי ההתפתחות הכללית של בני האדם, של האנושות כולה, אנו מצויים כיום במצב שבו אנחנו מתחילים לקבל שליטה על הגורל שלנו, שליטה שלא הייתה לנו לפני כן. זהו פלא, משום שתמיד התפתחנו מתוך הרצונות שהתגלו מבפנים. פעלנו כך כל החיים, ב"חיים הרגילים".

אולם כיום אנחנו נכנסים למצב מיוחד מאוד, שבו מתגלה לפנינו המדרגה הבאה, המדרגה של העולם העגול, העולם האינטגרלי, שבו כולם קשורים זה לזה, ומתגלה החובה שעלינו להיות "כאיש אחד בלב אחד".

בפעם הראשונה בהיסטוריה עלינו לממש את התורה, ולא רק עם ישראל בארץ ישראל, אלא בכל העולם. לכן, עלינו להסביר ולספר על כך לכולם, לכל באי העולם, ללמוד וללמד, להיות "אור לגויים". עלינו להעביר ממש את האור המתקן את היצר הרע. וכך יגיע כל העולם לתיקון הרצוי.

 

אם מדובר על שכר ועונש שאני רואה ומרגיש אותו, אין צורך בהסבר. שהרי, אם אכניס את ידי לאש, באופן טבעי הגוף שלי ימשוך אותה החוצה. אולם אם איני רואה ומרגיש, מדוע מסבירים לי את זה? ממילא איני מסוגל לקיים זאת, כי איני יודע על מה מדובר. מדוע יש פירוט רב של שכר ועונש? בעבור מי נועד הסבר זה?

אין מדובר על כך שהאדם מכניס את היד לאש, אלא על כך שעלינו לתקן את כל הרצונות האגואיסטיים שלנו. כל רצון ורצון מושך אותנו לשימוש שנראה לנו טוב, כך שנרוויח על חשבון

הזולת, שנתחשב רק בעצמנו ולא נחשוב כלל על מה קורה מחוצה לנו. האדם מרגיש כך באופן טבעי, שהעולם נברא להנאתו, ואילו התורה דורשת מאיתנו את ההיפך, להתעלות מעל האגו שלנו, להיות ב"ואהבת לרעך כמוך".

לכן עלינו להשיג ערבות הדדית בינינו, ערבות שמלכתחילה הייתה התנאי לקבלת התורה. ערבות הדדית משמעה, שאני חושב על כולם וערֵב לכולם. לכאורה, הערבות מתפרשת כחתימה בעבור כל אחד ואחד, ואחריות לכל מה שהוא עושה, דבר שאינו מתקבל על הדעת. אבל, זו הדרגה שאותה עלינו להשיג. זהו החיבור שאליו אנחנו צריכים להגיע בסופו של דבר.

העולם מתקדם, ומיום ליום אנו מגלים שהוא משתנה, לכיוון הדרישה הזו מאיתנו. התורה מסבירה לנו, שאם כך נעשה יהיה טוב, אם לא, אז נקבל עונש ואם לגמרי לא נהיה ראויים לזה, נקבל גלות.

גלות היא ניתוק מוחלט, שבו האדם נמצא שוב בחיים קשים, מנותקים, ובייסורים גדולים. הייסורים האלה, הם כמו ייסורי פרעה, מובילים את האדם למטרה, כפי שנאמר על פרעה, שעל ידי הלחצים "הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמים". מנקודה זו אנחנו שוב עולים לדרגת הבחירה ומשתדלים מחדש.

מוטב לנו ללמוד את הדברים האלה מראש. מה וכיצד עושים, ובמה זה תלוי? עלינו ללמוד את החוק הכללי של המציאות בעזרת חכמת הקבלה, המסבירה לנו כיצד המציאות הכללית בנויה ואת מיקומנו כעיגול קטן מאוד, בתוך המציאות הגדולה הזאת. חכמת הקבלה מסבירה לנו כיצד פועלים עלינו כל הכוחות, כיצד הם מסודרים וכיצד הם מגדלים אותנו כ"עוּבר" וכ"תינוק" שנולד וגדל.

כיום אנו מתקדמים למצב הזה. אנו חייבים לקחת על עצמנו את חוקי המציאות החיצונית, הגדולה הזו, ולקיים אותם בהבנה, בהכרה וברצון. כלומר, לשנות את הרצון שלנו. ככתוב "עשה רצונך כרצונו". 8 העולם נמצא כיום במצב קשה מאוד, אם נסתכל היכן אנו נמצאים ומה עוד עומד לפנינו, נהיה מחויבים לעשות את קפיצת המדרגה הזו ולהפיץ את חכמת הקבלה.

  

1 ויקרא, כו, ג.

2 ויקרא, כו,ד.

3 ויקרא כו, ד.

4 ויקרא כו, טז.

5 ויקרא כו, מד.

6 במדבר טו, לט.

7 תהילים מט, יג.

8 פרקי אבות ב, ד.

9 תפילת "עלינו לשבח", מתוך סידור התפילה.

10 אבות ד ע"ב.

11 בראשית ד, כה.

ספר

ויקרא